Kakenya Ntaiya: A girl who demanded school | TED

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Mark Freehoff

There's a group of people in Kenya.

יש בקניה קבוצת אנשים.

People cross oceans to go see them.

אנשים באים מעבר לים כדי לראות אותם.

These people are tall.

אלה אנשים גבוהים.

They jump high. They wear red.

הם קופצים גבוה. הם לובשים אדום.

And they kill lions.

והם הורגים אריות.

You might be wondering, who are these people?

אולי אתם תוהים, מי האנשים הללו?

These are the Maasais.

אלו הם בני המסאי.

And you know what's cool? I'm actually one of them.

ואתם יודעים מה מגניב? אני אחת מהם.

The Maasais, the boys are brought up to be warriors.

אצל המסאי, מגדלים את הנערים כדי להיות לוחמים.

The girls are brought up to be mothers.

את הנערות מגדלים כדי להיות אמהות.

When I was five years old,

כשהייתי בת חמש,

I found out that I was engaged

גיליתי שאני מאורסת

to be married as soon as I reached puberty.

ושאינשא ברגע שאגיע לבגרות מינית.

My mother, my grandmother, my aunties,

אמי, סבתי, דודותי,

they constantly reminded me that

הזכירו לי ללא הרף,

your husband just passed by.

"כרגע עבר פה הבעל שלך."

(Laughter) Cool, yeah?

[צחוק] נחמד, נכון?

And everything I had to do from that moment

וכל מה שהיה עלי לעשות מאותו רגע ואילך

was to prepare me to be a perfect woman at age 12.

היה להכין את עצמי להיות אישה מושלמת בגיל 12.

My day started at 5 in the morning,

היום שלי היה מתחיל ב-5 בבוקר,

milking the cows, sweeping the house,

חלבתי את הפרות, טיאטאתי את הבית,

cooking for my siblings, collecting water, firewood.

בישלתי עבור אחי ואחיותי, אספתי מים, עצי בעירה.

I did everything that I needed to do

עשיתי כל מה שהייתי צריכה לעשות

to become a perfect wife.

כדי להפוך לרעיה מושלמת.

I went to school not because the Maasais'

הלכתי לבית הספר לא בגלל

women or girls were going to school.

שנשות ובנות המסאי הלכו לביה"ס,

It's because my mother was denied an education,

אלא משום שאימי לא זכתה להשכלה

and she constantly reminded me and my siblings that

והיא תמיד הזכירה לי וליתר הילדים

she never wanted us to live the life she was living.

שהיא לא רוצה שיהיו לנו חיים כמו שלה.

Why did she say that?

מדוע היא אמרה זאת?

My father worked as a policeman in the city.

אבי עבד כשוטר, בעיר.

He came home once a year.

הוא הגיע הביתה פעם בשנה.

We didn't see him for sometimes even two years.

לפעמים לא ראינו אותו במשך שנתיים אפילו.

And whenever he came home, it was a different case.

ובכל פעם שהוא הגיע הביתה, זה היה סיפור שונה.

My mother worked hard in the farm

אימי עבדה קשה במשק

to grow crops so that we can eat.

כדי לגדל אוכל עבורנו.

She reared the cows and the goats

היא גידלה את הפרות ואת העזים

so that she can care for us.

כדי שתוכל לדאוג לנו.

But when my father came, he would sell the cows,

אך כשאבי היה מגיע, הוא היה מוכר את הפרות,

he would sell the products we had,

הוא היה מוכר את התוצרת שהיתה לנו,

and he went and drank with his friends in the bars.

והולך להשתכר עם חבריו בבארים.

Because my mother was a woman,

משום שאימי היתה אשה,

she was not allowed to own any property,

היא לא היתה רשאית להיות בעלת רכוש כלשהו,

and by default, everything in my family anyway

ומכאן שכל מה שהיה לנו במשפחה

belongs to my father, so he had the right.

היה שייך לאבי, כך שזו היתה זכותו.

And if my mother ever questioned him,

ואם קרה שאימי פקפקה במעשיו,

he beat her, abused her, and really it was difficult.

הוא היה מכה אותה, משפיל אותה, וזה היה ממש קשה.

When I went to school, I had a dream.

כשהלכתי לביה"ס, היה לי חלום.

I wanted to become a teacher.

רציתי להיות מורה.

Teachers looked nice.

מורות נראות נחמד.

They wear nice dresses, high-heeled shoes.

הן לובשות שמלות נאות, נעלי עקב גבוהות.

I found out later that they are uncomfortable, but I admired it.

אחר כך גיליתי שהן לא נוחות, אבל אז הערצתי את זה.

(Laughter)

[צחוק]

But most of all, the teacher was just writing on the board --

אך יותר מכל, המורה רק כותבת על הלוח--

not hard work, that's what I thought,

לא עבודה קשה, כך חשבתי,

compared to what I was doing in the farm.

בהשוואה למה שעשיתי במשק.

So I wanted to become a teacher.

אז רציתי להיות מורה.

I worked hard in school, but when I was in eighth grade,

השתדלתי מאד בביה"ס, אך כשהייתי בכיתה ח',

it was a determining factor.

הופיע גורם מכריע.

In our tradition, there is a ceremony

במסורת שלנו יש טקס

that girls have to undergo to become women,

שנערות צריכות לעבור כדי להיות לנשים.

and it's a rite of passage to womanhood.

זהו טקס חניכה לקראת הנשיות.

And then I was just finishing my eighth grade,

ואז בדיוק סיימתי את כיתה ח',

and that was a transition for me to go to high school.

וזו היתה עבורי תקופת מעבר לביה"ס התיכון.

This was the crossroad.

זו היתה צומת דרכים.

Once I go through this tradition, I was going to become a wife.

ברגע שאעבור את הטקס הזה, אהיה לאשת-איש.

Well, my dream of becoming a teacher will not come to pass.

אבל חלומי, להיות מורה, לא יתגשם.

So I talked -- I had to come up with a plan

אז שוחחתי-- היה עלי להגות תכנית

to figure these things out.

כדי לארגן את הדברים האלה.

I talked to my father. I did something that most girls have never done.

שוחחתי עם אבי. עשיתי משהו שרוב הנערות מעולם לא עשו.

I told my father, "I will only go through this ceremony

אמרתי לאבי, "אני מוכנה לעבור את הטקס

if you let me go back to school."

רק אם תניח לי לחזור לבית הספר."

The reason why, if I ran away,

הסיבה היא, שאילו ברחתי,

my father will have a stigma, people will be calling him

אבי היה זוכה לאות קלון, אנשים היו מכנים אותו

the father of that girl who didn't go through the ceremony.

"האבא של הנערה שלא עברה את הטקס".

It was a shameful thing for him to carry the rest of his life.

זה היה דבר מביש שהוא היה נושא כל שארית חייו.

So he figured out. "Well," he said, "okay,

אז הוא חשב על זה. "טוב," אמר. "בסדר,

you'll go to school after the ceremony."

תלכי לבית הספר אחרי הטקס."

I did. The ceremony happened.

וכך עשיתי. הטקס נערך.

It's a whole week long of excitement.

זה היה שבוע שלם של התרגשות.

It's a ceremony. People are enjoying it.

זהו טקס. אנשים נהנים בו.

And the day before the actual ceremony happens,

וביום שלפני הטקס עצמו,

we were dancing, having excitement,

רקדנו, נהנינו,

and through all the night we did not sleep.

ולא ישנו כל הלילה.

The actual day came, and we walked out of the house

הגיע היום הגדול, יצאנו מהבית

that we were dancing in. Yes, we danced and danced.

שבו רקדנו. כן. רקדנו ורקדנו.

We walked out to the courtyard, and there were a bunch of people waiting.

יצאנו אל החצר, ושם חיכתה קבוצת אנשים.

They were all in a circle.

כולם עמדו במעגל.

And as we danced and danced,

וכשהמשכנו לרקוד עוד ועוד,

and we approached this circle of women,

ככל שהתקרבנו למעגל הנשים הזה,

men, women, children, everybody was there.

גברים, נשים, ילדים, כולם היו שם.

There was a woman sitting in the middle of it,

במרכז ישבה אשה,

and this woman was waiting to hold us.

והאשה הזו חיכתה שם כדי להחזיק בנו.

I was the first. There were my sisters and a couple of other girls,

הייתי הראשונה. היו שם אחיותי ועוד כמה נערות,

and as I approached her,

ואני התקרבתי אליה,

she looked at me, and I sat down.

היא הביטה בי, ואני התיישבתי.

And I sat down, and I opened my legs.

התיישבתי, ופישקתי את רגלי.

As I opened my leg, another woman came,

כשפישקתי את רגלי, באה אשה נוספת,

and this woman was carrying a knife.

והאשה הזו אחזה סכין.

And as she carried the knife, she walked toward me

וכשהיא אוחזת בסכין היא הלכה לכיווני

and she held the clitoris, and she cut it off.

והיא תפסה את הדגדגן וכרתה אותו.

As you can imagine, I bled. I bled.

כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, דיממתי. דיממתי.

After bleeding for a while, I fainted thereafter.

אחרי שדיממתי במשך זמן-מה, התעלפתי.

It's something that so many girls --

זה משהו שנערות כה רבות--

I'm lucky, I never died -- but many die.

יש לי מזל. לא מתתי-- אך רבות מתות.

It's practiced, it's no anesthesia, it's a rusty old knife,

עושים את זה בלי הרדמה. זו סכין ישנה וחלודה,

and it was difficult.

וזה היה קשה.

I was lucky because one, also, my mom did something

היה לי מזל כי א', גם אמי עשתה משהו

that most women don't do.

שרוב הנשים לא עושות.

Three days later, after everybody has left the home,

אחרי 3 ימים, אחרי שכולם עזבו את ביתנו,

my mom went and brought a nurse.

אמי יצאה, והביאה אחות.

We were taken care of.

קיבלנו טיפול.

Three weeks later, I was healed, and I was back in high school.

כעבור 3 שבועות החלמתי, וחזרתי לתיכון.

I was so determined to be a teacher now

עכשיו הייתי כה נחושה להיות מורה

so that I could make a difference in my family.

כדי שאוכל לשנות משהו במשפחתי.

Well, while I was in high school, something happened.

כשהייתי בתיכון, קרה משהו.

I met a young gentleman from our village

פגשתי אדון צעיר מהכפר שלנו

who had been to the University of Oregon.

שלמד באוניברסיטת אורגון.

This man was wearing a white t-shirt, jeans, camera,

הגבר הזה לבש חולצת טי לבנה, ג'ינס, היתה לו מצלמה,

white sneakers -- and I'm talking about white sneakers.

נעלי ספורט לבנות-- ממש נעלי ספורט לבנות.

There is something about clothes, I think, and shoes.

יש משהו בבגדים, לדעתי, ובנעלים.

They were sneakers, and this is in a village

אלה היו נעלי ספורט, וזה בכפר

that doesn't even have paved roads. It was quite attractive.

שאין בו אפילו דרכים סלולות. זה היה מאד מושך.

I told him, "Well, I want to go to where you are,"

אמרתי לו, "אני רוצה ללכת למקום שבו אתה נמצא,"

because this man looked very happy, and I admired that.

כי האיש הזה נראה מאד מאושר, ואני הערצתי את זה.

And he told me, "Well,

והוא אמר לי, "רגע,

what do you mean, you want to go?

מה כוונתך, 'אני רוצה ללכת'?

Don't you have a husband waiting for you?"

אין לך בעל שמחכה לך?"

And I told him, "Don't worry about that part.

אמרתי לו, "אל תדאג בקשר לזה

Just tell me how to get there."

רק תגיד לי איך להגיע לשם."

This gentleman, he helped me.

האדון הזה עזר לי.

While I was in high school also, my dad was sick.

כמו כן, כשהייתי בתיכון, אבי חלה.

He got a stroke, and he was really, really sick,

הוא חטף שבץ, וחלה מאד.

so he really couldn't tell me what to do next.

אז הוא לא ממש יכול היה להגיד לי מה לעשות.

But the problem is, my father is not the only father I have.

אך הבעיה היא שאבי איננו האבא היחיד שלי.

Everybody who is my dad's age, male in the community,

כל הזכרים בקהילה, בני גילו של אבי,

is my father by default --

הם אבות שלי כברירת מחדל--

my uncles, all of them -- and they dictate what my future is.

כל הדודים שלי-- והם מכתיבים לי מה יהיה עתידי.

So the news came, I applied to school

אז הבשורה נפוצה, שנרשמתי ללימודים,

and I was accepted to Randolph-Macon Woman's College in Lynchburg, Virginia,

והתקבלתי לקולג' הנשים "רנדולף-מקון" בלינצ'בורג שבווירג'יניה,

and I couldn't come without the support of the village,

ולא יכולתי לבוא בלי תמיכת הכפר,

because I needed to raise money to buy the air ticket.

כי היה עלי לגייס כסף כדי לקנות את כרטיס הטיסה.

I got a scholarship but I needed to get myself here.

קיבלתי מילגה, אבל הייתי צריכה להגיע הנה בכוחות עצמי.

But I needed the support of the village,

נזקקתי לתמיכת הכפר,

and here again, when the men heard,

ושוב, כשהגברים שמעו,

and the people heard that a woman had gotten an opportunity to go to school,

והאנשים שמעו שאשה אחת זכתה בהזדמנות ללכת ללמוד,

they said, "What a lost opportunity.

הם אמרו, "איזו החמצה.

This should have been given to a boy. We can't do this."

היה צריך לתת את זה לאיזה נער. אנו לא מסכימים לכך."

So I went back and I had to go back to the tradition.

אז חזרתי, ונאלצתי לשוב אל המסורת.

There's a belief among our people

יש אמונה בעם שלנו

that morning brings good news.

שהבוקר מביא בשורות טובות.

So I had to come up with something to do with the morning,

אז היה עלי להמציא משהו שקשור בבוקר.

because there's good news in the morning.

כי בבוקר יש בשורות טובות.

And in the village also, there is one chief, an elder,

כמו כן, בכפר ישנו צ'יף אחד, מזקני הכפר,

who if he says yes, everybody will follow him.

שאם הוא יאמר "כן", כולם יסכימו.

So I went to him very early in the morning, as the sun rose.

אז הלכתי אליו השכם בבוקר, עם זריחת השמש.

The first thing he sees when he opens his door is, it's me.

הדבר הראשון שהוא ראה כשפקח את עיניו, הייתי אני.

"My child, what are you doing here?"

"ילדתי, מה את עושה כאן?"

"Well, Dad, I need help. Can you support me to go to America?"

"ובכן, אבא, אני זקוקה לעזרה. תוכל לעזור לי להגיע לאמריקה?"

I promised him that I would be the best girl,

הבטחתי לו שאהיה הילדה הכי טובה בעולם,

I will come back, anything they wanted after that,

שאחרי זה אחזור, ושכל מה שהם רוצים

I will do it for them.

אעשה למענם.

He said, "Well, but I can't do it alone."

הוא אמר, "אבל אני לא יכול לעשות זאת לבדי."

He gave me a list of another 15 men that I went --

הוא נתן לי רשימה של 15 גברים נוספים שהלכתי--

16 more men -- every single morning

16 גברים נוספים-- בכל בוקר ובוקר

I went and visited them.

הלכתי לבקר אותם.

They all came together.

כולם התאחדו.

The village, the women, the men, everybody came together

הכפר, הנשים, הגברים, כולם התאחדו

to support me to come to get an education.

כדי לתמוך בי, שאוכל לבוא לכאן לקבל השכלה.

I arrived in America. As you can imagine, what did I find?

הגעתי לאמריקה. וכפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, מה גיליתי?

I found snow!

גיליתי שלג!

I found Wal-Marts, vacuum cleaners,

גיליתי את "וול מארט", שואבי אבק,

and lots of food in the cafeteria.

המון אוכל במזנון.

I was in a land of plenty.

הגעתי לארץ השפע.

I enjoyed myself, but during that moment while I was here,

נהניתי מהחיים. אבל בזמן שהייתי כאן,

I discovered a lot of things.

גילית המון דברים.

I learned that that ceremony that I went through

למדתי שאותו טקס שעברתי

when I was 13 years old, it was called female genital mutilation.

כשהייתי בת 13, נקרא הטלת מום באברי המין הנקביים.

I learned that it was against the law in Kenya.

למדתי שהוא לא חוקי בקניה.

I learned that I did not have to trade part of my body

למדתי שלא הייתי חייבת למכור חלק מגופי

to get an education. I had a right.

בתמורה להשכלה. שזו זכותי.

And as we speak right now, three million girls

ובעוד אנו מדברים כאן, שלוש מיליון נערות

in Africa are at risk of going through this mutilation.

באפריקה נמצאות בסכנה לעבור את ההשחתה הגופנית הזו.

I learned that my mom had a right to own property.

למדתי שלאמי יש זכות להיות בעלת רכוש משלה.

I learned that she did not have to be abused

למדתי שהיא לא היתה חייבת לעבור השפלות

because she is a woman.

בגלל היותה אשה.

Those things made me angry.

הדברים האלה הרגיזו אותי.

I wanted to do something.

רציתי לעשות משהו.

As I went back, every time I went,

כשחזרתי הבית, בכל פעם שחזרתי,

I found that my neighbors' girls were getting married.

גיליתי שבנות השכנים חותנו,

They were getting mutilated, and here,

שגופן הושחת, וכאן,

after I graduated from here, I worked at the U.N.,

אחרי שסיימתי את לימודי, עבדתי באו"ם,

I went back to school to get my graduate work,

חזרתי ללימודים כדי להשלים את התואר שלי,

the constant cry of these girls was in my face.

והזעקה המתמדת של הבנות האלה עמדה לנגד עיני.

I had to do something.

הייתי חייבת לעשות משהו.

As I went back, I started talking to the men,

כשחזרתי, התחלתי לדבר עם הגברים,

to the village, and mothers, and I said,

עם הכפר, עם האמהות, ואמרתי,

"I want to give back the way I had promised you

"אני רוצה לגמול לכם כפי שהבטחתי אז,

that I would come back and help you. What do you need?"

שאחזור ואעזור לכם. מה אתם צריכים?"

As I spoke to the women, they told me,

כשדיברתי עם הנשים, הן אמרו לי,

"You know what we need? We really need a school for girls."

"את יודעת מה אנו צריכות? אנו ממש זקוקות לבי"ס לבנות."

Because there had not been any school for girls.

כי לא היה שום בי"ס לבנות.

And the reason they wanted the school for girls

והסיבה שהן רצו בי"ס לבנות

is because when a girl is raped when she's walking to school,

היא שכאשר נערה נאנסת בדרך לביה"ס,

the mother is blamed for that.

מאשימים בכך את אימה.

If she got pregnant before she got married,

אם היא נכנסת להריון לפני שהתחתנה,

the mother is blamed for that, and she's punished.

מאשימים בכך את האם, ומענישים אותה.

She's beaten.

מכים אותה.

They said, "We wanted to put our girls in a safe place."

הן אמרו, "אנו רוצות להכניס את בנותינו למקום בטוח."

As we moved, and I went to talk to the fathers,

וכשעברתי לדבר עם האבות,

the fathers, of course, you can imagine what they said:

האבות, כמובן, אתם יכולים לתאר לעצמכם מה הם אמרו:

"We want a school for boys."

"אנו רוצים בי"ס לבנים."

And I said, "Well, there are a couple of men from my village

ואני אמרתי, "יש כמה גברים מהכפר שלי

who have been out and they have gotten an education.

שיצאו ורכשו השכלה.

Why can't they build a school for boys,

למה שהם לא יקימו בי"ס לבנים,

and I'll build a school for girls?"

ואילו אני אקים בי"ס לבנות?"

That made sense. And they agreed.

זה נשמע הגיוני, והם הסכימו.

And I told them, I wanted them to show me a sign of commitment.

ואמרתי להם שאני רוצה מהם סימן של מחוייבות.

And they did. They donated land where we built the girls' school.

והם הסכימו. הם תרמו קרקע שעליה הקמנו את ביה"ס לבנות.

We have.

ועשינו זאת.

I want you to meet one of the girls in that school.

אני רוצה שתכירו את אחת הבנות מביה"ס הזה.

Angeline came to apply for the school,

אנג'לין באה להירשם לביה"ס,

and she did not meet any criteria that we had.

והיא לא עמדה באף אחד מהקריטריונים שלנו.

She's an orphan. Yes, we could have taken her for that.

היא יתומה. נכון, יכולנו לקבל אותה בגלל זה.

But she was older. She was 12 years old,

אבל היא היתה מבוגרת מדי. היא היתה בת 12,

and we were taking girls who were in fourth grade.

ואנו קיבלנו בנות מכיתה ד'.

Angeline had been moving from one place --

אנג'לין עברה ממקום אחד--

because she's an orphan, she has no mother, she has no father --

בגלל שהיתה יתומה, לא היו לה לא אם ולא אב--

moving from one grandmother's house to another one,

היא עברה מבית סבתא אחת לבית סבתא אחרת,

from aunties to aunties. She had no stability in her life.

מדודה לדודה, לא היתה שום יציבות בחייה

And I looked at her, I remember that day,

וכשהבטתי בה, נזכרתי באותו יום,

and I saw something beyond what I was seeing in Angeline.

וראיתי משהו מעבר למה שראיתי באנג'לין.

And yes, she was older to be in fourth grade.

נכון, היא היתה מבוגרת מכדי להיות בכיתה ד'.

We gave her the opportunity to come to the class.

נתנו לה הזדמנות לבוא לכיתה.

Five months later, that is Angeline.

ואחרי 5 חודשים, זאת היא אנג'לין.

A transformation had begun in her life.

החל שינוי בחייה.

Angeline wants to be a pilot so she can fly around the world

אנג'לין רוצה להיות טייסת כדי שתוכל לטוס סביב העולם

and make a difference.

ולחולל שינויים.

She was not the top student when we took her.

היא לא היתה תלמידה טובה כשקיבלנו אותה.

Now she's the best student, not just in our school,

היום היא התלמידה המצטיינת, לא רק בביה"ס שלנו,

but in the entire division that we are in.

אלא בכל החטיבה שאנו משתייכים אליה.

That's Sharon. That's five years later.

זאת שרון. זה אחרי 5 שנים.

That's Evelyn. Five months later, that is the difference that we are making.

זאת אבלין. כעבור 5 חודשים, זהו ההבדל שאנו מחוללים.

As a new dawn is happening in my school,

כשעולה שחר חדש על ביה"ס שלי,

a new beginning is happening.

יש התחלה חדשה.

As we speak right now, 125 girls will never be mutilated.

בעוד אנו משוחחים כאן, 125 בנות לא יושחתו לעולם.

One hundred twenty-five girls will not be married when they're 12 years old.

מאה עשרים וחמש בנות לא יחותנו כשהן רק בנות 12.

One hundred twenty-five girls are creating and achieving their dreams.

מאה עשרים וחמש בנות יוצרות ומגשימות את חלומותיהן.

This is the thing that we are doing,

זה מה שאנו עושים.

giving them opportunities where they can rise.

מעניקים להם הזדמנויות לפרוח.

As we speak right now, women are not being beaten

בעוד אנו מדברים כאן, כבר לא מכים נשים

because of the revolutions we've started in our community.

הודות למהפכה שבה התחלנו בקהילה שלנו.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

I want to challenge you today.

היום אני רוצה להציב לכם אתגר.

You are listening to me because you are here,

אתם מקשיבים לי משום שאתם נמצאים כאן,

very optimistic.

ואתם מאד אופטימיים.

You are somebody who is so passionate.

אתם אנשים חדורי להט.

You are somebody who wants to see a better world.

אתם אנשים שרוצים לראות עולם טוב יותר.

You are somebody who wants to see that war ends, no poverty.

אתם אנשים שרוצים לראות סוף למלחמות ולעוני.

You are somebody who wants to make a difference.

אתם אנשים שרוצים לחולל שינוי.

You are somebody who wants to make our tomorrow better.

אתם אנשים שרוצים ליצור מחר טוב יותר עבורנו.

I want to challenge you today that to be the first,

אני קוראת לכם היום להיות הראשונים,

because people will follow you.

כי אנשים יבואו בעקבותיכם.

Be the first. People will follow you.

תהיו הראשונים. אנשים יבואו בעקבותיכם

Be bold. Stand up. Be fearless. Be confident.

גלו אומץ. התייצבו. בלי פחד. בבטחון.

Move out, because as you change your world,

צאו לדרך, כי כשתשנו את העולם,

as you change your community,

כשתשנו את קהילתכם,

as we believe that we are impacting one girl, one family,

כי אנו מאמינים שאנו משפיעים על נערה אחת, משפחה אחת,

one village, one country at a time.

כפר אחד, ארץ אחת בכל פעם.

We are making a difference, so if you change your world,

אנו יוצרים שינוי, ואם אתם משנים את העולם,

you are going to change your community,

אתם תשנו את הקהילה שלכם,

you are going to change your country,

תשנו את הארץ שלכם,

and think about that. If you do that, and I do that,

וחישבו על כך. אם אתם תעשו זאת וגם אני אעשה זאת,

aren't we going to create a better future for our children,

האם לא ניצור עתיד טוב יותר עבור ילדינו,

for your children, for our grandchildren?

עבור ילדיכם, עבור נכדינו?

And we will live in a very peaceful world. Thank you very much.

ואנו נחיה בעולם של שלום. תודה רבה לכם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]