Julia Bacha: Pay attention to nonviolence

מתרגם: Oren Szekatch מבקר: Shahar Kaiser

I'm a filmmaker.

אני יוצרת סרטים.

For the last 8 years,

במשך שמונת השנים האחרונות,

I have dedicated my life

הקדשתי את חיי

to documenting the work

לתעד את עבודתם

of Israelis and Palestinians

של ישראלים ופלסטינים

who are trying to end the conflict

אשר מנסים לשם קץ לסכסוך

using peaceful means.

דרך שימוש בדרכי שלום.

When I travel with my work

כאשר אני מטיילת עם עבודתי

across Europe and the United States,

ברחבי אירופה וארה"ב,

one question always comes up:

שאלה אחת תמיד צצה ועולה:

Where is the Palestinian Gandhi?

היכן הגנדי הפלסטיני?

Why aren't Palestinians

מדוע הפלסטינים לא

using nonviolent resistance?

משתמשים בהתנגדות לא אלימה?

The challenge I face when I hear this question

האתגר מולו אני עומדת כאשר אני ניצבת מול השאלה הזו

is that often I have just returned from the Middle East

הוא שלעיתים קרובות אני בדיוק חוזרת מהמזרח התיכון

where I spent my time

שבו אני מעבירה את זמני

filming dozens of Palestinians

בצילום עשרות פלסטינים

who are using nonviolence

אשר משתמשים בדרכים לא אלימות

to defend their lands

בכדי להגן על אדמתם

and water resources

ועל מקורות המים

from Israeli soldiers and settlers.

מהחיילים הישראלים והמתנחלים.

These leaders are trying to forge

המנהיגים הללו מנסים להקים

a massive national nonviolent movement

תנועת אי-אלימות לאומית גדולה

to end the occupation

בכדי לשם קץ לכיבוש

and build peace in the region.

ובכדי לבסס שלום באיזור.

Yet, most of you

אך, רובכם

have probably never heard about them.

ככל הנראה לא שמעתם עליהם.

This divide between what's happening on the ground

ההפרדה הזו בין מה שקורה בשטח

and perceptions abroad

לבין התפיסות בחו"ל

is one of the key reasons

היא אחת הסיבות המרכזיות

why we don't have yet

מדוע אין לנו עדיין

a Palestinian peaceful resistance movement

תנועת התנגדות פלסטינית שלווה

that has been successful.

שהייתה מוצלחת.

So I'm here today

אז אני נמצאת כאן היום

to talk about the power of attention,

בכדי לדבר על הכוח של תשומת לב,

the power of your attention,

הכוח של תשומת לבכם,

and the emergence and development

והופעתם והתפתחותם

of nonviolent movements

של תנועות לא אלימות

in the West Bank, Gaza and elsewhere --

בגדה המערבית, עזה ובמקומות אחרים --

but today, my case study is going to be Palestine.

אך היום, חקר המקרה שלי הולך להיות על פלסטין.

I believe that what's mostly missing

אני מאמינה כי הדבר החסר ביותר

for nonviolence to grow

בכדי שאי-האלימות תגדל

is not for Palestinians

הוא אינו שהפלסטינים

to start adopting nonviolence,

יתחילו לאמץ את אי-האלימות,

but for us to start paying attention

אלא שאנו נתחיל לשים לב

to those who already are.

לאלו שכבר החלו.

Allow me to illustrate this point

הרשו לי להדגים את הנקודה הזו

by taking you to this village

על-ידי לקיחתכם אל הכפר הזה

called Budrus.

הנקרא בודרוס.

About seven years ago,

לפני כשבע שנים,

they faced extinction,

הם עמדו בפני הכחדה,

because Israel announced it would build a separation barrier,

מכיוון שישראל הכריזה שהיא תבנה גדר הפרדה,

and part of this barrier

וחלק מהגדר הזו

would be built on top of the village.

תבנה על הכפר.

They would lose 40 percent of their land

הם עמדו לאבד 40 אחוז משטח אדמתם

and be surrounded,

ולהיות מוקפים,

so they would lose free access

כך שהם יאבדו גישה חופשית

to the rest of the West Bank.

לשאר הגדה המערבית.

Through inspired local leadership,

דרך הנהגה מקומית מעוררת השראה,

they launched a peaceful resistance campaign

הם החלו במסע התנגדות שלו

to stop that from happening.

בכדי למנוע מהדבר לקרות.

Let me show you some brief clips,

הרשו לי להראות לכם כמה קטעים קצרים,

so you have a sense

בכדי שיהיה לכם מושג

for what that actually looked like on the ground.

ותבינו כיצד הדבר נראה על פני השטח.

(Music)

(מוזיקה)

Palestinian Woman: We were told the wall

אישה פלסטינית: נאמר לנו כי הגדר

would separate Palestine from Israel.

תפריד בין פלסטין וישראל.

Here in Budrus,

כאן בבודרוס,

we realized the wall would steal our land.

הבנו כי הגדר תגנוב את אדמתנו.

Israeli Man: The fence has, in fact,

גבר ישראלי: הגדר היא, למעשה,

created a solution to terror.

יצרה פתרון לטרור.

Man: Today you're invited

איש: היום אתם מוזמנים

to a peaceful march.

לצעדה שלווה.

You are joined

יצטרפו אליכם

by dozens of your Israeli brothers and sisters.

עשרות מאחים והאחיות הישראלים שלכם.

Israeli Activist: Nothing scares the army

פעיל ישראלי: אין דבר שמפחיד אותם

more than nonviolent opposition.

יותר מאשר התנגדות אזרחית בלתי אלימה.

Woman: We saw the men

אישה: אנחנו ראינו את הגברים

trying to push the soldiers,

שניסו לדחוף את החיילים,

but none of them could do that.

אך אף אחד מהם לא הצליח בכך.

But I think the girls could do it.

אבל אני חושבת שהבנות כן יצליחו בכך.

Fatah Party Member: We must empty our minds

חבר במפלגת הפת"ח: עלינו לרוקן את ראשנו

of traditional thinking.

ממחשבות מסורתיות.

Hamas Party Member: We were in complete harmony,

חבר במפלגת חמאס: אנחנו היינו בהרמוניה מושלמת,

and we wanted to spread it to all of Palestine.

ורצינו לגרום להתפשטות של זה לכל פלסטין.

Chanting: One united nation.

שירה: אומה אחת מאוחדת.

Fatah, Hamas and the Popular Front!

פת"ח, חמאס והחזית העממית!

News Anchor: The clashes over the fence continue.

קריין חדשות: העימותים בעניין הגדר נמשכים.

Reporter: Israeli border police were sent to disperse the crowd.

כתב: הוזעקו שוטרי מג"ב שצברו ניסיון בפיזור הפגנות.

They were allowed to use any force necessary.

וברשותם כל האמצעים לכך.

(Gunshots)

(יריות)

Man: These are live bullets.

איש: אלו כדורים חיים.

It's like Fallujah. Shooting everywhere.

זה כמו בפלוג'ה. יריות בכל מקום.

Israeli Activist: I was sure we were all going to die.

פעיל ישראלי: הייתי בטוח שכולנו נמות.

But there were others around me who weren't even cowering.

והנה אנשים מסביבי שאפילו לא מתכופפים.

Israeli Soldier: A nonviolent protest

חייל ישראלי: מחאה לא אלימה

is not going to stop the [unclear].

לא הולכת להפסיק את בניית הגדר.

Protester: This is a peaceful march.

מפגין: זוהי צעדה שלווה.

There is no need to use violence.

אין צורך להשתמש באלימות.

Chanting: We can do it! We can do it!

שירה: אנחנו יכולים לעשות זאת. אנחנו יכולים לעשות זאת.

We can do it!

אנחנו יכולים לעשות זאת!

Julia Bacha: When I first heard

ג'וליה באקה: כאשר שמעתי לראשונה

about the story of Budrus,

על הסיפור בבודרוס,

I was surprised

הייתי מופתעת

that the international media had failed to cover

שהתקשורת העולמית לא כיסתה

the extraordinary set of events

את מהלך האירועים יוצאי הדופן

that happened seven years ago,

שקרו לפני שבע שנים,

in 2003.

ב- 2003.

What was even more surprising

מה שהיה אף יותר מפתיע

was the fact that Budrus was successful.

הייתה העובדה שהמהלך בבודרוס נחל הצלחה.

The residents, after 10 months of peaceful resistance,

התושבים, לאחר 10 חודשים של התנגדות שלווה,

convinced the Israeli government

שכנעו את ממשלת ישראל

to move the route of the barrier off their lands

להזיז את קו ההפרדה מאדמתם

and to the green line,

אל עבר הקו הירוק,

which is the internationally recognized boundary

שהוא הגבול המוכר עולמית

between Israel and the Palestinian Territories.

בין ישראל והשטחים הפלסטינים.

The resistance in Budrus

ההתנגדות בבודרוס

has since spread

התפשטה מאז

to villages across the West Bank

לכפרים ברחבי הגדה המערבית

and to Palestinian neighborhoods in Jerusalem.

ולשכונות פלסטיניות בירושלים.

Yet the media remains mostly silent

אך למרות זאת, התקשורת נותרת שקטה ברובה

on these stories.

ואינה מביאה לאור את הסיפורים הללו.

This silence carries profound consequences

השקט הזה גורר עימו תוצאות מהותיות

for the likelihood

עבור הסבירות

that nonviolence can grow,

שאי-האלימות תוכל לגדול,

or even survive,

או אפילו לשרוד,

in Palestine.

בפלסטין.

Violent resistance

התנגדות אלימה

and nonviolent resistance

והתנגדות לא אלימה

share one very important thing in common;

חולקות דבר אחד חשוב מאוד:

they are both a form of theater

הן שתיהן צורה של תיאטרון

seeking an audience to their cause.

המחפשות קהל למטרתן.

If violent actors

אם שחקנים אלימים

are the only ones constantly getting front-page covers

הם היחידים המקבלים שוב ושוב כיסוי בעמודי השער

and attracting international attention

וגורמים לתשומת לב עולמית

to the Palestinian issue,

לנושא הפלסטיני,

it becomes very hard

הדבר גורם לקושי רב

for nonviolent leaders

עבור המנהיגים הלא אלימים

to make the case to their communities

לטעון כלפי הקהילות שלהם

that civil disobedience

כי מרי אזרחי

is a viable option

הינה אופציה ברת קיימא

in addressing their plight.

בנסיון להתמודד את מצבם.

The power of attention

כוחה של תשומת הלב

is probably going to come as no surprise

ככל הנראה לא תבוא כהפתעה

to the parents in the room.

לכל ההורים היושבים באולם.

The surest way

הדרך הבטוחה ביותר

to make your child throw increasingly louder tantrums

לגרום לילדכם להיכנס להתקפות זעם מתגברות

is by giving him attention

היא על-ידי נתינת תשומת לב

the first time he throws a fit.

בפעם הראשונה שהוא כועס ומגיב באלימות.

The tantrum will become

התקפת הזעם תהפך

what childhood psychologists call

למה שפסיכולוג ילדים ייקרא

a functional behavior,

התנהגות פונקציונאלית,

since the child has learned

מכיוון שהילד למד

that he can get parental attention out of it.

שהוא יכול לקבל את תשומת הלב של הוריו כך.

Parents can incentivize or disincentivize behavior

הורים יכולים לתמרץ או לבטל את התמרוץ של ההתנהגות

simply by giving or withdrawing

פשוט על-ידי ויתור או הפסקת

attention to their children.

נתינת תשומת לב לילדיהם.

But that's true for adults too.

אך הדבר נכון גם לגבי מבוגרים.

In fact, the behavior

למעשה, ההתנהגות

of entire communities and countries

של קהילות ומדינות שלמות

can be influenced,

יכולה להיות מושפעת,

depending on where

ותלויה בהיכן

the international community chooses

שמחליטה הקהילה העולמית

to focus its attention.

לשים את תשומת הלב שלה.

I believe that at the core of ending the conflict in the Middle East

אני מאמינה כי הבסיס של סיום הסכסוך במזרח התיכון

and bringing peace

ובהבאת השלום

is for us

הוא על ידי כך שאנו

to transform nonviolence

נהפוך את אי-האלימות

into a functional behavior

להתנהגות פונקציונאלית

by giving a lot more attention

על-ידי נתינת תשומת לב רבה יותר

to the nonviolent leaders on the ground today.

למנהיגים הלא אלימים הנמצאים כיום בשטח.

In the course of taking my film to villages

בזמן שלקחתי את סרטי אל הכפרים

in the West Bank, in Gaza and in East Jerusalem,

בגדה המערבית ובעזה ובמזרח ירושלים,

I have seen the impact

אני ראיתי את ההשפעה

that even one documentary film can have

שאפילו סרט תיעודי אחד יכול לעשות

in influencing the transformation.

בלהשפיע על השינוי.

In a village called Wallajeh,

בכפר הנקרא אל-וולג'ה,

which sits very close to Jerusalem,

היושב בקירבה סמוכה לירושלים,

the community was facing

הקהילה עמדה בפני

a very similar plight to Budrus.

מצב דומה לזה שהתרחש בבודרוס.

They were going to be surrounded, lose a lot of their lands

הם עמדו להיות מוקפים, לאבד שטחים רבים מאדמתם

and not have freedom of access,

ולהימנע מגישה חופשית,

either to the West Bank or Jerusalem.

גם לא לגדה המערבית וגם לא לירושלים.

They had been using nonviolence for about two years

הם השתמשו באי-האלימות במשך כשנתיים,

but had grown disenchanted

אך הפכו למאוכזבים

since nobody was paying attention.

מכיוון שאף אחד לא שם לב אליהם.

So we organized a screening.

אז אנחנו אירגנו הקרנה.

A week later,

שבוע לאחר מכן,

they held the most well-attended

הם ערכו את ההפגנה הגדולה ביותר

and disciplined

והמשמעותית

demonstration to date.

ביותר שהתקיימה עד כה.

The organizers say

המארגנים אמרו

that the villagers, upon seeing the story of Budrus

כי תושבי הכפר, בראותם את סיפורו של בודרוס

documented in a film,

שתועד בסרט,

felt that there were indeed people

הרגישו שאכן ישנם אנשים

following what they were doing,

העוקבים אחר המתרחש,

that people cared.

שלאנשים אכפת.

So they kept on going.

אז הם המשיכו במאבקם.

On the Israeli side,

בצד הישראלי,

there is a new peace movement called Solidariot,

ישנה תנועת שלום חדשה הנקראת "סולידריות",

which means solidarity in Hebrew.

שמשמעותה סולידריות בעברית.

The leaders of this movement have been using Budrus

המנהיגים של התנועה הזו השתמשו בבודרוס

as one of their primary recruiting tools.

כאחד הכלים העיקריים שלהם לגיוס.

They report

הם מדווחים

that Israelis who had never been active before,

כי ישראלים שמעולם לפני כן לא היו פעילים,

upon seeing the film,

בראותם את הסרט,

understand the power of nonviolence

מבינים את כוחה של אי-האלימות

and start joining their activities.

ומתחילים להצטרף אל הפעילויות.

The examples of Wallajeh

הדוגמה של אל-וולג'ה

and the Solidariot movement

ותנועת הסולידריות

show that even a small-budget independent film

מראה כי אפילו סרט עצמאי בעל תקציב קטן

can play a role

יכול לשחק תפקיד

in transforming nonviolence

בהפיכתה של אי-האלימות

into a functional behavior.

להתנהגות פונקציונאלית.

Now imagine the power

עכשיו תארו לעצמכם את הכוח

that big media players could have

שיוכל להיות לשחקני מפתח בתקשורת

if they started covering

אם הם יתחילו לסקר

the weekly nonviolent demonstrations

את ההפגנות הלא אלימות השבועיות

happening in villages

המתרחשות בכפרים

like Bil'in, Ni'lin,

כמו בילעין, נעלין,

Wallajeh,

אל-וולג'ה,

in Jerusalem neighborhoods

בשכונות הירושלמיות

like Sheikh Jarrah and Silwan --

כמו שייח ג'ראח וסילואן --

the nonviolent leaders

מנהיגי אי-האלימות

would become more visible,

יהפכו להיות נצפים יותר,

valued and effective

מוערכים ויעילים

in their work.

בעבודתם.

I believe

אני מאמינה

that the most important thing

כי הדבר החשוב מכל

is to understand

הוא ההבנה

that if we don't pay attention to these efforts,

שאם לא ניתן תשומת לב למאמצים הללו,

they are invisible,

הם יהיו בלתי נראים,

and it's as if they never happened.

וזה כמו לא היו קיימים מעולם.

But I have seen first hand

אך אני ראיתי ממקור ראשון

that if we do,

כי אם אנחנו כן נתייחס,

they will multiply.

הם יתרבו.

If they multiply,

אם הם יתרבו,

their influence will grow

השפעתם תגדל

in the overall Israeli-Palestinian conflict.

ותשפיע על הסכסוך ישראלי-פלסטיני בכללותו.

And theirs is the kind of influence

וסוג זה של השפעה

that can finally

יוכל סוף כל סוף

unblock the situation.

לפתור את המצב.

These leaders have proven that nonviolence works

המנהיגים הללו הוכיחו כי אי-אלימות עובדת

in places like Budrus.

במקומות כבודרוס.

Let's give them attention

בואו ניתן להם את תשומת הלב

so they can prove it works everywhere.

בכדי שהם יוכלו להוכיח שזה עובד בכל מקום.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)