The pattern behind self-deception | Michael Shermer

מתרגם: Sigal Tifferet מבקר: Shaike Katz

So since I was here last in '06,

מאז הפעם האחרונה שלי כאן, ב 2006,

we discovered that global climate change

גילינו שההתחממות העולמית

is turning out to be a pretty serious issue,

עומדת להיות בעיה רצינית.

so we covered that fairly extensively

אז כיסינו את זה בהרחבה

in Skeptic magazine.

במגזין "Skeptic".

We investigate all kinds

אנחנו בודקים כל מיני

of scientific and quasi-scientific controversies,

מחלוקות מדעיות וכאילו-מדעיות.

but it turns out we don't have to worry about any of this

אבל מתברר שאנחנו לא צריכים לדאוג לגבי כל זה

because the world's going to end in 2012.

כי העולם עומד לבוא לקיצו ב 2012.

Another update:

ועוד עדכון:

You will recall I introduced you guys

אם אתם זוכרים הצגתי בפניכם

to the Quadro Tracker.

את "עוקב הקוואדרו".

It's like a water dowsing device.

זה כמו מתקן לאיתור מים.

It's just a hollow piece of plastic with an antenna that swivels around.

זאת בסה"כ חתיכת פלסטיק חלולה עם אנטנה שמסתובבת.

And you walk around, and it points to things.

ואתה הולך איתה והיא מצביעה על דברים.

Like if you're looking for marijuana in students' lockers,

למשל, אם אתה מחפש מריחואנה בארוניות של תלמידים,

it'll point right to somebody.

היא תצביע ישר על מישהו.

Oh, sorry. (Laughter)

אה, סליחה. (צחוק)

This particular one that was given to me

זה שאני קיבלתי מיועד

finds golf balls,

לאיתור כדורי גולף,

especially if you're at a golf course

במיוחד אם אתה במגרש גולף

and you check under enough bushes.

ואתה מחפש מתחת למספיק שיחים.

Well, under the category of "What's the harm of silly stuff like this?"

טוב, אז תחת הקטגוריה "מה הנזק בשטויות כאלה?"

this device, the ADE 651,

המתקן ADE 651,

was sold to the Iraqi government

נמכר לממשלת עירק

for 40,000 dollars apiece.

ב $40,000 ליחידה.

It's just like this one, completely worthless,

הוא בדיוק כמו המתקן הזה - חסר ערך לחלוטין,

in which it allegedly worked by "electrostatic

שאמור היה לפעול ע"י "משיכת יונים

magnetic ion attraction,"

בכוח אלקטרו-סטטי מגנטי,"

which translates to

או בתרגום לשפה יפה:

"pseudoscientific baloney" -- would be the nice word --

"שטויות פסאודו-מדעיות"

in which you string together a bunch of words that sound good,

בהן אתה מחבר יחד אוסף מילים שנשמע טוב,

but it does absolutely nothing.

מבלי לעשות מאום.

In this case, at trespass points,

במקרה הזה בנקודות של הסגת גבול,

allowing people to go through

זה מאפשר לאנשים לעבור

because your little tracker device said they were okay,

כי המתקן הקטן שלך אמר שהם בסדר,

actually cost lives.

וזה בעצם גרם לאובדן חיים.

So there is a danger to pseudoscience,

אז ישנה סכנה בפסאודו-מדע,

in believing in this sort of thing.

באמונה בדברים כגון אלה.

So what I want to talk about today is belief.

אז אני רוצה לדבר היום על אמונה.

I want to believe,

אני רוצה להאמין,

and you do too.

וגם אתם רוצים להאמין.

And in fact, I think my thesis here is that

ולמעשה, אני חושב שהטענה שלי היא

belief is the natural state of things.

שאמונה היא המצב הטבעי.

It is the default option. We just believe.

זוהי ברירת המחדל. אנו פשוט מאמינים.

We believe all sorts of things.

אנו מאמינים בכל מיני דברים.

Belief is natural;

אמונה היא טבעית.

disbelief, skepticism, science, is not natural.

חוסר אמונה, ספקנות, מדע, הם לא טבעיים.

It's more difficult.

יותר קשה,

It's uncomfortable to not believe things.

פחות נוח שלא להאמין בדברים.

So like Fox Mulder on "X-Files,"

אז כמו פוקס מולדר ב"תיקים באפלה,"

who wants to believe in UFOs? Well, we all do,

שרוצה להאמין בחייזרים, כך גם כולנו.

and the reason for that is because

והסיבה לכך היא

we have a belief engine in our brains.

שיש לנו מנוע אמונות במוח.

Essentially, we are pattern-seeking primates.

ביסודו של דבר אנחנו פרימאטים שמחפשים דפוסים.

We connect the dots: A is connected to B; B is connected to C.

אנחנו מחברים את הנקודות: A מחוברת ל B, B מחוברת ל C.

And sometimes A really is connected to B,

ולפעמים A באמת מחוברת ל B.

and that's called association learning.

וזה נקרא לימוד קשרים.

We find patterns, we make those connections,

אנו מוצאים דפוסים, עושים קישורים,

whether it's Pavlov's dog here

גם אם זה הכלב של פבלוב שרואים כאן

associating the sound of the bell with the food,

המקשר בין צליל הפעמון לבין המזון,

and then he salivates to the sound of the bell,

ואז הוא מרייר למשמע הפעמון,

or whether it's a Skinnerian rat,

או אם זה חולדה סקינריאנית,

in which he's having an association

המקשרת בין

between his behavior and a reward for it,

ההתנהגות שלה לבין התגמול,

and therefore he repeats the behavior.

ולכן חוזרת על ההתנהגות.

In fact, what Skinner discovered

למעשה, מה שסקינר גילה

is that, if you put a pigeon in a box like this,

הוא שאם תכניסו יונה לתוך קופסא כזו,

and he has to press one of these two keys,

והיא תצטרך ללחוץ על אחד משני הכפתורים הללו,

and he tries to figure out what the pattern is,

והיא תנסה להבין מהו הדפוס,

and you give him a little reward in the hopper box there --

ותתנו לה תגמול קטן בקופסא כאן.

if you just randomly assign rewards

אם תתנו תגמולים רנדומליים

such that there is no pattern,

כך שלא יהיה שום דפוס,

they will figure out any kind of pattern.

הן יחשבו דפוס כלשהו.

And whatever they were doing just before they got the reward,

וכל מה שהן עשו לפני קבלת התגמול,

they repeat that particular pattern.

הן יחזרו על אותו דפוס.

Sometimes it was even spinning around twice counterclockwise,

לפעמים זה אפילו היה להסתובב פעמיים נגד כיוון השעון,

once clockwise and peck the key twice.

פעם אחת עם כיוון השעון, ואז לנקר את הכפתור פעמיים.

And that's called superstition,

ולזה קוראים אמונה תפלה.

and that, I'm afraid,

וזה, אני חושש,

we will always have with us.

תמיד יהיה עמנו.

I call this process "patternicity" --

אני קורא לתהליך הזה "דפוסיות,"

that is, the tendency to find meaningful patterns

כלומר, הנטייה לאתר דפוסים בעלי משמעות

in both meaningful and meaningless noise.

בתוך רעש בעל משמעות או חסר משמעות.

When we do this process, we make two types of errors.

כאשר אנחנו מבצעים את התהליך הזה אנחנו שוגים בשני סוגי שגיאות.

A Type I error, or false positive,

שגיאה מסוג I, או חיובי שגוי (אזעקת שווא)

is believing a pattern is real

היא כשמאמינים שדפוס הוא אמיתי

when it's not.

כשבעצם הוא לא.

Our second type of error is a false negative.

שגיאה מסוג II היא שלילי שגוי (פספוס)

A Type II error is not believing

שגיאה מסוג II היא כשאתה לא מאמין

a pattern is real when it is.

שדפוס הוא אמיתי, כאשר הוא באמת אמיתי.

So let's do a thought experiment.

אז בואו נעשה ניסוי מחשבתי.

You are a hominid three million years ago

את הומינידית החיה לפני 3 מיליון שנים

walking on the plains of Africa.

צועדת בערבות אפריקה.

Your name is Lucy, okay?

קוראים לך לוסי, בסדר?

And you hear a rustle in the grass.

ואת שומעת רשרוש בדשא.

Is it a dangerous predator,

האם זה טורף מסוכן,

or is it just the wind?

או שזו רק הרוח?

Your next decision could be the most important one of your life.

יתכן שההחלטה הבאה שלך היא החשובה ביותר בחייך.

Well, if you think that the rustle in the grass is a dangerous predator

ובכן, אם תחשבי שהרשרוש בדשא הוא טורף מסוכן

and it turns out it's just the wind,

ומתברר שזאת רק הרוח,

you've made an error in cognition,

עשית טעות חשיבתית,

made a Type I error, false positive.

טעות מסוג I של אזעקת שווא.

But no harm. You just move away.

אבל לא קרה כלום. את פשוט הולכת משם.

You're more cautious. You're more vigilant.

את יותר זהירה. את יותר עירנית.

On the other hand, if you believe that the rustle in the grass is just the wind,

מצד שני, אם חשבת שזאת רק הרוח,

and it turns out it's a dangerous predator,

ומתברר שזה טורף מסוכן,

you're lunch.

נטרפת.

You've just won a Darwin award.

הרגע זכית בפרס דארווין.

You've been taken out of the gene pool.

הוצאת מתוך המאגר הגנטי.

Now the problem here is that

עכשיו הבעיה היא

patternicities will occur whenever the cost

שדפוסיות תתרחש בכל מצב בו המחיר

of making a Type I error

בטעות מסוג I

is less than the cost of making a Type II error.

קטנה מזה של טעות מסוג II.

This is the only equation in the talk by the way.

זאת דרך אגב המשוואה היחידה בהרצאה שלי.

We have a pattern detection problem

יש לנו בעיה בזיהוי דפוסים

that is assessing the difference between a Type I and a Type II error

והיא שקשה מאוד להעריך את ההבדל

is highly problematic,

בין טעות מסוג I לטעות מסוג II,

especially in split-second, life-and-death situations.

במיוחד במצבים מידיים של חיים או מוות.

So the default position

ולכן ברירת המחדל היא

is just: Believe all patterns are real --

"האמיני שכל הדפוסים הם אמיתיים."

All rustles in the grass are dangerous predators

"כל הרשרושים בדשא הם טורפים מסוכנים

and not just the wind.

ולא רק הרוח."

And so I think that we evolved ...

ולכן אני חושב שנבררנו...

there was a natural selection for the propensity for our belief engines,

היתה ברירה טבעית לנטייה שלנו להאמין,

our pattern-seeking brain processes,

לתהליכים מוחיים המחפשים דפוסים,

to always find meaningful patterns

לכך שתמיד נמצא דפוסים משמעותיים

and infuse them with these sort of

ולהחדיר אליהם ישויות טורפות

predatory or intentional agencies that I'll come back to.

או בעלות כוונה, אבל אני אחזור לזה אח"כ.

So for example, what do you see here?

אז לדוגמא, מה אתם רואים כאן?

It's a horse head, that's right.

זה ראש של סוס, זה נכון.

It looks like a horse. It must be a horse.

זה נראה כמו סוס. זה חייב להיות סוס.

That's a pattern.

זה דפוס.

And is it really a horse?

והאם זה באמת סוס?

Or is it more like a frog?

או שאולי זה יותר דומה לצפרדע?

See, our pattern detection device,

תראו, מנגנון איתור הדפוסים שלנו,

which appears to be located in the anterior cingulate cortex --

שנמצא כנראה ב anterior cingulate cortex

it's our little detection device there --

זה מנגנון הזיהוי הקטן שלנו כאן -

can be easily fooled, and this is the problem.

ניתן לרמייה בקלות, וזאת הבעיה.

For example, what do you see here?

לדוגמא, מה אתם רואים כאן?

Yes, of course, it's a cow.

כמובן, זאת פרה.

Once I prime the brain -- it's called cognitive priming --

ברגע שאני מכין את המוח - זה נקרא הטרמה קוגניטיבית -

once I prime the brain to see it,

ברגע שאני מכין את המוח לראות את זה,

it pops back out again even without the pattern that I've imposed on it.

זה קופץ חזרה גם בלי הדפוס שכפיתי עליו.

And what do you see here?

ומה אתם רואים כאן?

Some people see a Dalmatian dog.

יש אנשים שרואים כאן כלב דלמטי.

Yes, there it is. And there's the prime.

נכון, הנה הוא. והנה ההטרמה.

So when I go back without the prime,

אז אם אני חוזר אחורה ללא ההטרמה,

your brain already has the model

המוח שלכם כבר ראה את המודל

so you can see it again.

אז אתם יכולים לראותו שוב.

What do you see here?

מה אתם רואים כאן?

Planet Saturn. Yes, that's good.

כוכב שבתאי. נכון, זה טוב.

How about here?

ומה כאן?

Just shout out anything you see.

תצעקו כל מה שאתם רואים.

That's a good audience, Chris.

זה קהל טוב, כריס.

Because there's nothing in this. Well, allegedly there's nothing.

כי אין כאן כלום. טוב, לכאורה אין כאן כלום.

This is an experiment done by Jennifer Whitson

זה מחקר שנערך ע"י ג'ניפר ויטסון

at U.T. Austin

באוניברסיטת אוסטין בטקסס

on corporate environments

על סביבה משותפת

and whether feelings of uncertainty and out of control

ועל השאלה אם חוסר ודאות וחוסר שליטה

makes people see illusory patterns.

גורמים לאנשים לראות דפוסים אשלייתיים.

That is, almost everybody sees the planet Saturn.

כלומר, כמעט כולם רואים את כוכב שבתאי.

People that are put in a condition of feeling out of control

אם מכניסים אנשים למצב של חוסר שליטה

are more likely to see something in this,

עולה הסיכוי שהם יראו משהו בזה,

which is allegedly patternless.

שהוא לכאורה חסר דפוס.

In other words, the propensity to find these patterns

במילים אחרות, הנטייה לאתר דפוסים כאלה

goes up when there's a lack of control.

עולה במצבים של חוסר שליטה.

For example, baseball players are notoriously superstitious

למשל, שחקני בייסבול ידועים לשמצה בכך שהם מחזיקים באמונות תפלות

when they're batting,

כשהם עולים להכות בכדור,

but not so much when they're fielding.

אבל לא כ"כ כשהם בשדה בהגנה.

Because fielders are successful

זה משום שאחוזי ההצלחה בשדה הם

90 to 95 percent of the time.

בין 90 עד 95 אחוזים.

The best batters fail seven out of 10 times.

ואילו המכים הכי טובים נכשלים 7 פעמים מתוך 10.

So their superstitions, their patternicities,

אז האמונות התפלות שלהם, הדפוסיות שלהם,

are all associated with feelings of lack of control

מקושרות לתחושות של חוסר שליטה

and so forth.

וכן הלאה.

What do you see in this particular one here, in this field?

מה אתם רואים בשדה הזה כאן?

Anybody see an object there?

מישהו רואה כאן משהו?

There actually is something here,

למעשה יש כאן משהו,

but it's degraded.

אבל באיכות ירודה.

While you're thinking about that,

בזמן שאתם חושבים על זה,

this was an experiment done by Susan Blackmore,

זהו מחקר שנעשה ע"י סוזן בלקמור,

a psychologist in England,

פסיכולוגית מאנגליה,

who showed subjects this degraded image

שהראתה לאנשים את הדימוי הירוד הזה

and then ran a correlation between

ואז בדקה את המתאם עם

their scores on an ESP test:

הציונים שלהם במבחן על-חושי,

How much did they believe in the paranormal,

עד כמה הם מאמינים בעל-טבעי,

supernatural, angels and so forth.

מלאכים וכדומה.

And those who scored high on the ESP scale,

ואלה שקיבלו ציון גבוה במבחן העל-חושי,

tended to not only see

נטו לא רק לראות יותר

more patterns in the degraded images

דפוסים בדימויים הירודים,

but incorrect patterns.

אלא גם דפוסים שגויים.

Here is what you show subjects.

הנה מה שמראים לאותם נבדקים.

The fish is degraded 20 percent, 50 percent

איכות הדג ירודה ב 20%, 50%

and then the one I showed you,

והנה מה שהראיתי לכם קודם,

70 percent.

70%.

A similar experiment was done by another [Swiss] psychologist

ניסוי דומה נעשה ע"י פסיכולוג שוויצרי אחר

named Peter Brugger,

בשם פיטר ברוגר,

who found significantly more meaningful patterns

שמצא שיותר דפוסים בעלי משמעות

were perceived on the right hemisphere,

נתפסו באונה הימנית במוח,

via the left visual field, than the left hemisphere.

דרך שדה הראייה השמאלי, לעומת האונה השמאלית.

So if you present subjects the images such

אז אם תראו לנבדקים את הדימויים כך שהם

that it's going to end up on the right hemisphere instead of the left,

יגיעו אל האונה הימנית במקום לשמאלית,

then they're more likely to see patterns

עולה הסיכוי שהם יראו דפוסים,

than if you put it on the left hemisphere.

יחסית לתצוגה לאונה השמאלית.

Our right hemisphere appears to be

נראה שבאונה הימנית

where a lot of this patternicity occurs.

מתרחשת חלק ניכר מהדפוסיות הזו.

So what we're trying to do is bore into the brain

אז מה שאנחנו מנסים לעשות זה לקדוח לתוך המוח

to see where all this happens.

כדי לראות היכן כל זה מתרחש.

Brugger and his colleague, Christine Mohr,

ברוגר ושותפתו קריסטין מור

gave subjects L-DOPA.

נתנו לנבדקים L-DOPA.

L-DOPA's a drug, as you know, given for treating Parkinson's disease,

L-DOPA היא תרופה שכידוע ניתנת לחולי פרקינסון,

which is related to a decrease in dopamine.

והיא קשורה לעלייה בדופמין.

L-DOPA increases dopamine.

L-DOPA מגבירה דופמין.

An increase of dopamine caused

והגברת הדופמין גרמה

subjects to see more patterns

לנבדקים לראות יותר דפוסים

than those that did not receive the dopamine.

מאשר אלה שלא קיבלו את הדופמין.

So dopamine appears to be the drug

אז נראה שדופמין הוא החומר

associated with patternicity.

הקשור לדפוסיות.

In fact, neuroleptic drugs

למעשה סמים נוירולפטיים

that are used to eliminate psychotic behavior,

שאמורים למנוע התנהגות פסיכוטית

things like paranoia, delusions

כמו פרנויה, מחשבות שווא

and hallucinations,

והזיות,

these are patternicities.

אלה הם דפוסיויות.

They're incorrect patterns. They're false positives. They're Type I errors.

אלה דפוסים לא נכונים, שקריים. אלה טעויות מסוג I.

And if you give them drugs

ואם תתנו להם תרופות

that are dopamine antagonists,

שנוגדות דופמין (אנטגוניסטים)

they go away.

הם ייעלמו.

That is, you decrease the amount of dopamine,

כלומר, אתם תקטינו את כמות הדופמין,

and their tendency to see

והנטייה שלהם לראות

patterns like that decreases.

דפוסים כאלה תקטן.

On the other hand, amphetamines like cocaine

מצד שני אמפטימינים כמו קוקאין

are dopamine agonists.

הם אגוניסטים של דופמין.

They increase the amount of dopamine.

הם מגבירים את כמות הדופמין.

So you're more likely to feel in a euphoric state,

אז עולים הסיכויים שתרגישו תחושת אופוריה,

creativity, find more patterns.

יצירתיות, ותמצאו יותר דפוסים.

In fact, I saw Robin Williams recently

למעשה, לאחרונה ראיתי את רובין וויליאמס

talk about how he thought he was much funnier

מספר איך הוא חשב שהוא הרבה יותר מצחיק

when he was doing cocaine, when he had that issue, than now.

כשהוא היה על קוקאין, כשהוא היה מכור, מאשר עכשיו.

So perhaps more dopamine

אז אולי דופמין

is related to more creativity.

קשור להגברת יצירתיות.

Dopamine, I think, changes

אני חושב שדופמין משנה

our signal-to-noise ratio.

את היחס בין אות לרעש.

That is, how accurate we are

כלומר, עד כמה אנחנו מדוייקים

in finding patterns.

באיתור דפוסים.

If it's too low, you're more likely to make too many Type II errors.

אם הוא נמוך מדי, אתם בסיכון ליותר מדי טעויות מסוג II.

You miss the real patterns. You don't want to be too skeptical.

אתם מפספסים את הדפוסים האמיתיים. אתם לא רוצים להיות ספקניים מדי.

If you're too skeptical, you'll miss the really interesting good ideas.

אם אתם יותר מדי ספקניים, אתם תפספסו רעיונות ממש מעניינים וטובים.

Just right, you're creative, and yet you don't fall for too much baloney.

במידה הנכונה אתם תהיו יצירתיים ועדיין לא ימכרו לכם לוקשים.

Too high and maybe you see patterns everywhere.

גבוה מדי ואולי תראו דפוסים בכל מקום.

Every time somebody looks at you, you think people are staring at you.

בכל פעם שמישהו מסתכל עליכם, אתם תחשבו שהוא נועץ בכם עיניים.

You think people are talking about you.

אתם תחשבו שאנשים מדברים עליכם.

And if you go too far on that, that's just simply

ואם תרחיקו לכת, זה כבר

labeled as madness.

נקרא טירוף.

It's a distinction perhaps we might make

זאת ההבחנה אולי שניתן לעשות

between two Nobel laureates, Richard Feynman

בין שני זוכי פרס נובל, ריצ'רד פיינמן

and John Nash.

וג'ון נאש.

One sees maybe just the right number

האחד רואה אולי בדיוק את מספר הדפוסים

of patterns to win a Nobel Prize.

הנכון על מנת לזכות בפרס נובל.

The other one also, but maybe too many patterns.

השני גם, אבל אולי יותר מדי דפוסים.

And we then call that schizophrenia.

ואז אנחנו קוראים לזה סכיזופרניה.

So the signal-to-noise ratio then presents us with a pattern-detection problem.

אז היחס בין האות לרעש מעמיד בפנינו בעיה בזיהוי דפוסים.

And of course you all know exactly

וכמובן כולכם יודעים בדיוק

what this is, right?

מה זה, נכון.

And what pattern do you see here?

ומה הדפוס שאתם רואים כאן?

Again, I'm putting your anterior cingulate cortex to the test here,

שוב, אני מעמיד במבחן את ה anterior cingulate cortex שלכם,

causing you conflicting pattern detections.

ובכך גורם לכם לאתר דפוסים סותרים.

You know, of course, this is Via Uno shoes.

אתם יודעים, כמובן, שאלה נעלי ויה אונו.

These are sandals.

אלה סנדלים.

Pretty sexy feet, I must say.

רגליים די סקסיות, אני חייב לומר.

Maybe a little Photoshopped.

אולי עברו פוטושופ.

And of course, the ambiguous figures

וכמובן, דמויות דו-משמעיות

that seem to flip-flop back and forth.

שנראה כאילו קופצות הלוך ושוב.

It turns out what you're thinking about a lot

מתברר שהנושאים שמעסיקים אותכם

influences what you

משפיעים על מה

tend to see.

שאתם נוטים לראות.

And you see the lamp here, I know.

ואתם רואים כאן את המנורה, אני יודע.

Because the lights on here.

בגלל שהאורות דולקים כאן.

Of course, thanks to the environmentalist movement

כמובן, הודות לתנועה הסביבתית

we're all sensitive to the plight of marine mammals.

כולנו רגישים למצוקת היונקים הימיים.

So what you see in this particular ambiguous figure

ולכן מה שאתם רואים בציור הדו משמעי הזה

is, of course, the dolphins, right?

הוא כמובן דולפינים, נכון.

You see a dolphin here,

אתם רואים דולפין כאן.

and there's a dolphin,

וכאן יש דולפין.

and there's a dolphin.

וכאן יש דולפין.

That's a dolphin tail there, guys.

זה זנב של דולפין כאן, בחורים.

(Laughter)

(צחוק)

If we can give you conflicting data, again,

אם ניתן לכם מידע סותר שוב,

your ACC is going to be going into hyperdrive.

ה ACC במוח יופעל במהירות-על.

If you look down here, it's fine. If you look up here, then you get conflicting data.

אם תסתכלו למטה, זה בסדר. אם תסתכלו למעלה תקבלו מידע סותר.

And then we have to flip the image

ואז אנחנו חייבים להפוך את הדימוי

for you to see that it's a set up.

כדי שתוכלו לראות שעבדנו עליכם.

The impossible crate illusion.

אשליית הארגז הבלתי-אפשרי.

It's easy to fool the brain in 2D.

קל לעבוד על המוח בשני מימדים.

So you say, "Aw, come on Shermer, anybody can do that

אז תגידו "באמת שרמר, כל אחד יכול לעשות את זה

in a Psych 101 text with an illusion like that."

בספר מבוא לפסיכולוגיה עם אשליה כזו."

Well here's the late, great Jerry Andrus'

אז הנה האשליה התלת-מימדית הנהדרת של

"impossible crate" illusion in 3D,

ג'רי אנדרוס המנוח - "ארגז בלתי אפשרי,"

in which Jerry is standing inside

ובה ג'רי עומד בתוך

the impossible crate.

הארגז הבלתי אפשרי.

And he was kind enough to post this

והוא היה נחמד ופרסם את זה

and give us the reveal.

וגילה לנו איך זה עובד.

Of course, camera angle is everything. The photographer is over there,

כמובן שהזוית של המצלמה היא העיקר. הצלם עומד כאן.

and this board appears to overlap with this one, and this one with that one, and so on.

והלוח הזה נראה חופף עם זה וזה וזה וזה וכן הלאה.

But even when I take it away,

אבל אפילו כשאני מסיר את זה,

the illusion is so powerful because of how are brains are wired

האשליה כל כך חזקה בגלל הדרך בה המוח מחווט

to find those certain kinds of patterns.

לאתר דפוסים שכאלה.

This is a fairly new one

הנה אשליה חדשה יחסית

that throws us off because of the conflicting patterns

שמטעה אותנו בשל הדפוסים הסותרים

of comparing this angle with that angle.

כשמשווים את הזוית הזאת עם הזוית הזאת.

In fact, it's the exact same picture side by side.

למעשה, אלה שתי תמונות זהות צמודות.

So what you're doing is comparing that angle

אז מה שאתם עושים זה משווים את הזויות הזו

instead of with this one, but with that one.

במקום לזו, לזו.

And so your brain is fooled.

וכך המוח שלכם מולך שולל.

Yet again, your pattern detection devices are fooled.

שוב המנגנונים לאיתור דפוסים מוטעים.

Faces are easy to see

קל לראות פנים

because we have an additional evolved

כי נבררה אצלנו תוכנה

facial recognition software

לזיהוי פנים

in our temporal lobes.

באונות הטמפורליות (צדיות) שלנו.

Here's some faces on the side of a rock.

הנה כמה פנים בצד הסלע.

I'm actually not even sure if this is -- this might be Photoshopped.

אני אפילו לא בטוח אם זה - יכול להיות שזה עבר פוטושופ.

But anyway, the point is still made.

אבל על כל פנים, זאת אותה הנקודה.

Now which one of these looks odd to you?

עכשיו, איזה מבט כאן נראה לכם יוצא דופן?

In a quick reaction, which one looks odd?

בתגובה מהירה, מי יוצא דופן?

The one on the left. Okay. So I'll rotate it

זה שמשמאל. אוקיי, אני אסובב אותו

so it'll be the one on the right.

כך שהוא יהיה מימין.

And you are correct.

ואתם צודקים.

A fairly famous illusion -- it was first done with Margaret Thatcher.

אשליה מפורסמת יחסית נעשתה לראשונה על מרגרט ת'אצ'ר.

Now, they trade up the politicians every time.

עכישו, הם מחליפים את הפוליטיקאים כל פעם.

Well, why is this happening?

אז למה זה קורה?

Well, we know exactly where it happens,

ובכן, אנחנו יודעים בדיוק היכן זה מתרחש,

in the temporal lobe, right across, sort of above your ear there,

באונה הטמפורלית, מעל לאוזן שלכם כאן.

in a little structure called the fusiform gyrus.

במבנה קטן הנקרא פיתול דמוי-כישור (fusiform gyrus).

And there's two types of cells that do this,

ויש שני סוגי תאים שעושים זאת,

that record facial features either globally,

שמקודדים תווי פנים באופן גלובאלי,

or specifically these large, rapid-firing cells,

או באופן ספציפי. אלה תאים גדולים ומהירי תגובה,

first look at the general face.

תחילה מסתכלים על הפנים הכלליים.

So you recognize Obama immediately.

כך אתם מזהים מיידית את אובמה.

And then you notice something quite

ואז אתם שמים לב למשהו מעט

a little bit odd about the eyes and the mouth.

מוזר בקשר לעיניים ולפה.

Especially when they're upside down,

במיוחד כשהם הפוכים,

you're engaging that general facial recognition software there.

אתם מפעילים את התוכנה הכללית לזיהוי פנים.

Now I said back in our little thought experiment,

עכשיו בניסוי המחשבתי מקודם אמרתי

you're a hominid walking on the plains of Africa.

שאת הומינידית הצועדת בערבות אפריקה.

Is it just the wind or a dangerous predator?

האם זאת רק הרוח או טורף מסוכן?

What's the difference between those?

מה ההבדל ביניהם?

Well, the wind is inanimate;

ובכן, הרוח אינה חיה,

the dangerous predator is an intentional agent.

הטורף, המסוכן הוא סוכן בעל כוונה.

And I call this process agenticity.

ואני קורא לתהליך הזה סוכניות

That is the tendency to infuse patterns

הנטייה להכניס לדפוסים

with meaning, intention and agency,

משמעות, כוונה וסוכני פעולה,

often invisible beings from the top down.

לעיתים ישויות בלתי נראות.

This is an idea that we got

זה רעיון שקיבלתי

from a fellow TEDster here, Dan Dennett,

מחבר TED כאן, דן דנט,

who talked about taking the intentional stance.

שדיבר על נקיטת עמדה בעלת כוונה.

So it's a type of that expanded to explain, I think, a lot of different things:

אז זה לדעתי מסביר הרבה דברים שונים,

souls, spirits, ghosts, gods, demons, angels,

נשמות, רוחות, אלוהויות, שדים, מלאכים,

aliens, intelligent designers,

חייזרים, בריאתנים,

government conspiracists

קונספירטורים ממשלתיים,

and all manner of invisible agents

וכל סוג של סוכנים בלתי נראים

with power and intention, are believed

בעלי כוח וכוונה, שמאמינים

to haunt our world and control our lives.

שהם רודפים את עולמנו ושולטים בחיינו.

I think it's the basis of animism

אני חושב שזה הבסיס לאנימיזם

and polytheism and monotheism.

פוליתאיזם ומונותאיזם.

It's the belief that aliens are somehow

זאת האמונה שחייזרים הם בדרך כלשהי

more advanced than us, more moral than us,

מתקדמים יותר מאיתנו, מוסריים יותר מאיתנו,

and the narratives always are

והנרטיבים הם תמיד

that they're coming here to save us and rescue us from on high.

שהם באים הנה מהשמים כדי להציל אותנו.

The intelligent designer's always portrayed

המתכנן האינטליגנטי מתואר תמיד

as this super intelligent, moral being

כישות מוסרית סופר-אינטליגנטית

that comes down to design life.

היורדת אל העולם כדי לתכנן את החיים.

Even the idea that government can rescue us --

אפילו הרעיון שהממשל יכול להציל אותנו.

that's no longer the wave of the future,

זאת אינה המגמה העתידית

but that is, I think, a type of agenticity:

אבל אני חושב שזה סוג של סוכניות,

projecting somebody up there,

שמישהו נעלה שם למעלה,

big and powerful, will come rescue us.

גדול ורב עוצמה, יבוא להציל אותנו.

And this is also, I think, the basis of conspiracy theories.

ואני חושב שזה גם הבסיס לתיאוריות קונספירציה.

There's somebody hiding behind there pulling the strings,

מישהו שם מתחבא ומושך בחוטים,

whether it's the Illuminati

אם זה האילומינטי

or the Bilderbergers.

או הבילדרברגרים.

But this is a pattern detection problem, isn't it?

אבל זו בעיה של זיהוי דפוסים, נכון?

Some patterns are real and some are not.

ישנם דפוסים אמיתיים וישנם כאלה שלא.

Was JFK assassinated by a conspiracy or by a lone assassin?

האם קנדי נרצח ע"י קונספירציה או ע"י מתנקש בודד?

Well, if you go there -- there's people there on any given day --

אם הולכים לשם - יש שם אנשים בכל יום -

like when I went there, here -- showing me where the different shooters were.

למשל כשאני הייתי שם, הנה - מראים לי היכן היו כל הצלפים.

My favorite one was he was in the manhole.

החביב עלי זה שהוא היה בתוך פיר

And he popped out at the last second, took that shot.

והוא קפץ החוצה ברגע האחרון וירה.

But of course, Lincoln was assassinated by a conspiracy.

אבל כמובן, לינקולן נרצח בשל קונספירציה.

So we can't just uniformly dismiss

אז אי אפשר לדחות באופן גורף

all patterns like that.

את כל הדפוסים האלה.

Because, let's face it, some patterns are real.

כי בואו נודה באמת, חלק מהדפוסים הוא אמיתי.

Some conspiracies really are true.

חלק מהקונספירציות הן אכן נכונות.

Explains a lot, maybe.

מסביר הרבה, אולי.

And 9/11 has a conspiracy theory. It is a conspiracy.

ולארועי 9 בספטמבר יש תיאוריית קונספירציה.

We did a whole issue on it.

הקדשנו לכך גליון שלם.

Nineteen members of Al Queda plotting to fly planes into buildings

19 חברי אל קעידה זוממים להטיס מטוסים לתוך מבנים

constitutes a conspiracy.

זאת קונספירציה.

But that's not what the "9/11 truthers" think.

אבל זה לא מה שחושבים אנשי "האמת על 9/11."

They think it was an inside job by the Bush administration.

הם חושבים שזה היה מבצע פנימי של ממשל בוש.

Well, that's a whole other lecture.

ובכן, זאת כבר הרצאה אחרת.

You know how we know that 9/11

אבל אתם יודעים איך אנחנו יודעים ש 9/11

was not orchestrated by the Bush administration?

לא תוזמר ע"י ממשל בוש?

Because it worked.

כי זה הצליח.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So we are natural-born dualists.

אז אנחנו דואליסטים מבטן ומלידה.

Our agenticity process comes from

תהליך הסוכניות שלנו נובע

the fact that we can enjoy movies like these.

מהעובדה שאנחנו יכולים להנות מסרטים כמו אלה.

Because we can imagine, in essence,

כי אנחנו יכולים לדמיין, במהות,

continuing on.

המשכיות.

We know that if you stimulate the temporal lobe,

אנחנו יודעים שאם מגרים את האונה הטמפורלית,

you can produce a feeling of out-of-body experiences,

ניתן ליצור חויות חוץ גופיות,

near-death experiences,

חויות קרובות למוות,

which you can do by just touching an electrode to the temporal lobe there.

שאפשר להרגיש רק באמצעות נגיעה של אלקטרודה באונה הטמפורלית שם.

Or you can do it through loss of consciousness,

או שאפשר לעשות זאת ע"י אובדן הכרה,

by accelerating in a centrifuge.

ע"י האצה בתוך צנטריפוגה.

You get a hypoxia, or a lower oxygen.

מגיעים למצב של היפוקסיה, או חמצן נמוך.

And the brain then senses

ואז המוח חש

that there's an out-of-body experience.

חוויה חוץ גופית.

You can use -- which I did, went out and did --

אפשר להשתמש - ואני ניסיתי את זה -

Michael Persinger's God Helmet,

בקסדת האלוהים של מייקל פרסינגר,

that bombards your temporal lobes with electromagnetic waves.

שמפגיזה את האונות הטמפורליות שלכם בגלים אלקטרומגנטיים.

And you get a sense of out-of-body experience.

ואתם חשים מעין חוויה חוץ גופית.

So I'm going to end here with a short video clip

אז אני אסיים כאן עם סרטון קצר

that sort of brings all this together.

שמחבר את כל זה יחד.

It's just a minute and a half.

זה רק דקה וחצי.

It ties together all this into the power of expectation and the power of belief.

זה קושר את כל זה לעוצמה של ציפייה ואמונה.

Go ahead and roll it.

אפשר להקרין.

Narrator: This is the venue they chose for their fake auditions

קריין: זהו המקום אותו הם בחרו עבור האודישנים המזוייפים

for an advert for lip balm.

לפרסומת לשפתון.

Woman: We're hoping we can use part of this

אשה: אנחנו מקווים להשתמש בחלק מזה

in a national commercial, right?

לפרסומת לאומית, טוב.

And this is test on some lip balms

וזה מבחן של כמה שפתונים

that we have over here.

שיש לנו כאן.

And these are our models who are going to help us,

ואלה הדוגמנים שיסייעו לנו,

Roger and Matt.

רוג'ר ומאט.

And we have our own lip balm,

ויש לנו את השפתון שלנו,

and we have a leading brand.

ואת המוצר המוביל בשוק.

Would you have any problem

האם אכפת לכן

kissing our models to test it?

לנשק את הדוגמנים שלנו כדי לבחון אותם?

Girl: No.

בחורה: "לא."

Woman: You wouldn't? (Girl: No.) Woman: You'd think that was fine.

"לא אכפת לך?" "לא" "זה נראה לך בסדר?"

Girl: That would be fine. (Woman: Okay.)

"זה יהיה בסדר." "אוקיי."

So this is a blind test.

"אז זה מבחן עיוור.

I'm going to ask you to go ahead

אני עומדת לבקש ממך

and put a blindfold on.

לכסות את עיניך.

Kay, now can you see anything? (Girl: No.)

אוקיי, את יכולה לראות משהו?" "לא."

Pull it so you can't even see down. (Girl: Okay.)

"תורידי את זה קצת כדי שלא תראי למטה." "אוקיי."

Woman: It's completely blind now, right?

"את לא רואה כלום, נכון?"

Girl: Yes. (Woman: Okay.)

"נכון." "אוקיי.

Now, what I'm going to be looking for in this test

עכשיו, מה שאני עומדת לבחון זה

is how it protects your lips,

איך השפתון מגן על שפתיך,

the texture, right,

המרקם, כן?

and maybe if you can discern any flavor or not.

ואולי גם אם את מבחינה בטעם כלשהו."

Girl: Okay. (Woman: Have you ever done a kissing test before?)

"אוקיי." "האם עברת מבחן נישוק בעבר?"

Girl: No.

"לא."

Woman: Take a step here.

"בואי לכאן.

Okay, now I'm going to ask you to pucker up.

אוקיי, אני רוצה שתכיני את השפתיים.

Pucker up big and lean in just a little bit, okay?

תתכונני ותישעני מעט קדימה, אוקיי."

(Music)

(מוזיקה)

(Laughter)

(צחוק)

(Laughter)

(צחוק)

Woman: Okay.

"אוקיי.

And, Jennifer, how did that feel?

ג'ניפר - איך זה היה?"

Jennifer: Good.

"טוב."

(Laughter)

(צחוק)

Girl: Oh my God!

"אלוהים אדירים."

(Laughter)

(צחוק)

Michael Shermer: Thank you very much. Thank you. Thanks.

מייקל שרמר: תודה רבה. תודה. תודה.