A glimpse of life on the road | Kitra Cahana

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

As a little girl, I always imagined

כילדה קטנה, תמיד דמיינתי

I would one day run away.

שיום אחד אני אברח מהבית.

From the age of six on,

מגיל שש והלאה,

I kept a packed bag with some clothes

שמרתי תיק ארוז עם כמה בגדים

and cans of food tucked away

וקופסאות של אוכל מוחבאים

in the back of a closet.

באחורי הארון.

There was a deep restlessness in me,

היה בי חוסר שקט פנימי,

a primal fear that I would fall prey

פחד קדמון שאני אפול קורבן

to a life of routine and boredom.

לחיים של שגרה ושעמום.

And so, many of my early memories involved

וכך, הרבה מהזכרונות הראשונים שלי כללו

intricate daydreams where I would walk across borders,

חלומות בהקיץ מורכבים בהם הייתי חוצה גבולות,

forage for berries,

מחפשת תותים,

and meet all kinds of strange people

ופוגשת כל מני אנשים זרים

living unconventional lives on the road.

שחיים בדרכים לא רגילות על הדרך.

Years have passed, but many of the adventures

שנים עברו, אבל הרבה מההרפתקאות

I fantasized about as a child --

שדמיינתי כשהייתי ילדה --

traveling and weaving my way

לנסוע ולארוג את דרכי

between worlds other than my own —

בין עולמות אחרים משלי --

have become realities through my work

הפכו למציאות דרך עבודתי

as a documentary photographer.

כצלמת דוקומנטרית.

But no other experience has felt as true

אבל אף נסיון לא הרגיש כל כך אמיתי

to my childhood dreams

לחלומות הילדות שלי

as living amongst and documenting the lives

כמו לחיות עם ולתעד את חיי

of fellow wanderers across the United States.

נוודים עמיתים ברחבי ארצות הברית.

This is the nomadic dream,

זה החלום הנוודי,

a different kind of American dream

סוג שונה של חלום אמריקאי

lived by young hobos, travelers,

שנחיה על ידי נוודים צעירים, נודדים,

hitchhikers, vagrants and tramps.

טרמפיסטים, נוודים ומטיילים.

In most of our minds,

בראש של רובנו,

the vagabond is a creature from the past.

הנוודים הם יצורים מהעבר.

The word "hobo" conjures up an old

המילים "נווד" מעלה

black and white image

תמונה ישנה בשחור לבן

of a weathered old man covered in coal,

של איש זקן מכוסה פחם,

legs dangling out of a boxcar,

רגליים משתלשלות מקרון המשא,

but these photographs are in color,

אבל התמונות האלה הן בצבע,

and they portray a community

והן מראות קהילה

swirling across the country,

שנעה ברחבי המדינה,

fiercely alive and creatively free,

חייה מאוד, חופשית ויצירתית,

seeing sides of America that no one else

רואים צדדים של אמריקה שאף אחד אחר

gets to see.

לא רואה.

Like their predecessors, today's nomads

כמו הקודמים להם, הנוודים של היום

travel the steel and asphalt arteries

נוסעים על עורקי הפלדה והאספלט

of the United States.

של ארצות הברית.

By day, they hop freight trains, stick out their thumbs,

ביום, הם קופצים על רכבות משא, מרימים את האצבע,

and ride the highways with anyone

ונוסעים על הכבישים המהירים עם כולם

from truckers to soccer moms.

החל מנהגי משאיות לאמהות מסיעות.

By night, they sleep beneath the stars,

בלילה, הם ישנים מתחת לכוכבים,

huddled together with their packs of dogs,

מתגודדים יחד עם להקות הכלבים שלהם,

cats and pet rats between their bodies.

החתולים ועכברושי מחמד בין גופיהם.

Some travelers take to the road by choice,

כמה נוודים יוצאים לדרך מבחירה,

renouncing materialism, traditional jobs

מוותרים על החומריות, על עבודות מסורתיות

and university degrees in exchange for a glimmer of adventure.

ותארים אוניברסיטאים בתמורה לזוהר של ההרפתקה.

Others come from the underbelly of society,

אחרים באים מתחתית החברה,

never given a chance to mobilize upwards:

מעולם לא קיבלו הזדמנות לעלות בסולם החברתי:

foster care dropouts, teenage runaways escaping

נפלי מערכת האימוץ, בני נוער שבורחים

abuse and unforgiving homes.

מהתעללות ובתים לא סלחנים.

Where others see stories of privation

בעוד אחרים רואים סיפורים של מחסור

and economic failure,

וכשלונות כלכליים,

travelers view their own existence

נוודים רואים את הקיום שלהם

through the prism of liberation and freedom.

דרך מנסרה של שחרור וחופש.

They'd rather live off of the excess

הם מעדיפים לחיות מהעודפים

of what they view as a wasteful consumer society

של מה שהם רואים בו כבזבוז של חברה צרכנית

than slave away at an unrealistic chance

מאשר להיות עבדים של סיכוי לא ראלי

at the traditional American dream.

לחלום האמריקאי המסורתי.

They take advantage of the fact

הם מנצלים את העובדה

that in the United States,

שבארצות הברית,

up to 40 percent of all food ends up in the garbage

עד 40 אחוז מכל האוכל מגיע לזבל

by scavenging for perfectly good produce

בהצלת אוכל תקין לחלוטין

in dumpsters and trash cans.

בפחים ומכולות אשפה.

They sacrifice material comforts in exchange

הם מקריבים נוחות חומרית בתמורה

for the space and the time to explore

למרחב והזמן לתור

a creative interior,

פנים יצירתי,

to dream, to read, to work on music, art and writing.

לחלום, לקרוא, לעבוד על מוזיקה, אומנות וכתיבה.

But there are many aspects to this life

אבל יש הרבה פנים לחיים

that are far from idyllic.

שרחוקים מהאידיאל.

No one loses their inner demons

אף אחד לא מאבד את השדים הפנימיים שלו

by taking to the road.

ביציאה לדרך.

Addiction is real, the elements are real,

ההתמכרות היא אמיתית, איתני הטבע הם אמיתיים,

freight trains maim and kill,

רכבות משא פוצעות והורגות,

and anyone who has lived on the streets can attest

וכל מי שחי ברחוב יכול להעיד

to the exhaustive list of laws

לכמות העצומה של החוקים

that criminalize homeless existence.

שהופכים קיום חסרי בית לפושעים.

Who here knows that in many cities

מי פה יודע שבהרבה ערים

across the United States it is now illegal

ברחבי ארצות הברית זה לא חוקי עכשיו

to sit on the sidewalk,

לשבת על המדרכה,

to wrap oneself in a blanket,

לעטוף את עצמכם בשמיכה,

to sleep in your own car,

לישון במכונית,

to offer food to a stranger?

להציע אוכל לזר?

I know about these laws because I've watched

אני מכירה את החוקים האלה מפני שצפיתי

as friends and other travelers

כשחברים ונוודים אחרים

were hauled off to jail or received citations

נלקחו לכלא או קיבלו דוחות

for committing these so-called crimes.

על ביצוע מה שנקרא פשעים.

Many of you might be wondering why anyone

רבים מכם אולי תהיתם למה

would choose a life like this,

מישהו יבחר לחיות כך,

under the thumb of discriminatory laws,

תחת חוקים מפלים,

eating out of trash cans,

לאכול מהזבל,

sleeping under bridges,

לישון תחת גשרים,

picking up seasonal jobs here and there.

לקחת עבודות עונתיות פה ושם.

The answer to such a question is as varied

התשובה לשאלה זו מגוונת

as the people that take to the road,

כמו האנשים שיוצאים לדרך,

but travelers often respond with a single word:

אבל נוודים מגיבים פעמים רבות במילה אחת:

freedom.

חופש.

Until we live in a society where every human

עד שנחייה בחברה בה לכל אדם

is assured dignity in their labor

מובטח כבוד בעבודה שלהם

so that they can work to live well,

כך שיוכלו לעבוד כדי לחיות טוב,

not only work to survive,

לא רק לחיות כדי לשרוד,

there will always be an element of those

תמיד יהיו אנשים

who seek the open road as a means of escape,

שיחפשו את הדרך הפתוחה כדרך לברוח,

of liberation and, of course, of rebellion.

לשחרור, וכמובן, למרד.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)