What doctors don't know about the drugs they prescribe | Ben Goldacre

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Orr Schlesinger

Hi. So, this chap here,

שלום. הטיפוס הזה,

he thinks he can tell you the future.

חושב שהוא יכול לגלות לכם את העתיד.

His name is Nostradamus, although here the Sun have

שמו נוסטרדמוס, למרות שבתמונה הזו העיתון "סאן"

made him look a little bit like Sean Connery. (Laughter)

גרם לו להיראות קצת כמו שון קונרי. [צחוק]

And like most of you, I suspect, I don't really believe

וכמו רובכם, נראה לי, גם אני לא ממש מאמין

that people can see into the future.

שאנשים יכולים לראות את העתיד.

I don't believe in precognition, and every now and then,

אני לא מאמין בראיית-הנולד, ומידי פעם,

you hear that somebody has been able to predict something that happened in the future,

שומעים על מישהו שהצליח לנבא משהו שיקרה בעתיד,

and that's probably because it was a fluke, and we only

וכנראה שפשוט התמזל מזלו, ואנחנו שומעים רק

hear about the flukes and about the freaks.

על אלו שהתמזל מזלם ועל המקרים החריגים.

We don't hear about all the times that people got stuff wrong.

איננו שומעים על כל טעויות החיזוי.

Now we expect that to happen with silly stories

ובכן, הציפייה שלנו היא שזה יהיה מוגבל לסיפורים מטופשים

about precognition, but the problem is,

סביב ראיית-הנולד, אך הבעיה היא

we have exactly the same problem in academia

שיש לנו בדיוק אותה הבעיה באקדמיה

and in medicine, and in this environment, it costs lives.

וברפואה - וכאן מדובר בחיי-אדם.

So firstly, thinking just about precognition, as it turns out,

אז קודם כל, בכל הנוגע לראיית-הנולד,

just last year a researcher called Daryl Bem conducted

מסתבר שרק בשנה שעברה, חוקר בשם דאריל בם

a piece of research where he found evidence

ערך מחקר ובו מצא הוכחות

of precognitive powers in undergraduate students,

ליכולת ניבוי אצל סטודנטים לתואר ראשון,

and this was published in a peer-reviewed academic journal

וזה פורסם בכתב-עת אקדמי לאחר ביקורת-עמיתים,

and most of the people who read this just said, "Okay, well,

ורוב קוראי המאמר הגיבו ב-"נו, טוב,

fair enough, but I think that's a fluke, that's a freak, because I know

נחמד מאד, אבל לדעתי זה היה מזל ומקרה חריג, כי אני יודע

that if I did a study where I found no evidence

שאילו ערכתי מחקר שבו לא הייתי מוצא שום הוכחות

that undergraduate students had precognitive powers,

שלסטודנטים יש יכולת ניבוי,

it probably wouldn't get published in a journal.

הוא כנראה לא היה מתפרסם בשום כתב-עת."

And in fact, we know that that's true, because

ולמעשה, אנו יודעים שכך באמת קורה,

several different groups of research scientists tried

כי קבוצות מדענים שונות ניסו

to replicate the findings of this precognition study,

לשחזר את ממצאי מחקר הניבוי המקורי הזה,

and when they submitted it to the exact same journal,

וכשהגישו את המאמרים שלהם לאותו כתב-עת בדיוק,

the journal said, "No, we're not interested in publishing

העיתון הגיב ב-"לא תודה, אנו לא מעוניינים לפרסם שיחזור

replication. We're not interested in your negative data."

של מחקרים. אנו לא מעוניינים בתוצאות השליליות שלכם."

So this is already evidence of how, in the academic

וזו כבר הוכחה לאופן שבו, בספרות האקדמאית,

literature, we will see a biased sample of the true picture

ישנה דגימה מוטה של התמונה האמיתית

of all of the scientific studies that have been conducted.

של כל המחקרים המדעיים שנערכו בנושא מסוים.

But it doesn't just happen in the dry academic field of psychology.

אך זה לא קורה רק בתחום האקדמי היבש של הפסיכולוגיה.

It also happens in, for example, cancer research.

זה קורה, למשל, גם בתחום חקר הסרטן.

So in March, 2012, just one month ago, some researchers

במרץ 2012, לפני חודש בלבד, מספר חוקרים

reported in the journal Nature how they had tried

דיווחו בכתב העת "נייצ'ר" שהם ניסו

to replicate 53 different basic science studies looking at

לשחזר 53 מחקרים מדעיים בסיסיים

potential treatment targets in cancer,

בנושא מטרות טיפוליות פוטנציאליות בסרטן,

and out of those 53 studies, they were only able

ומתוך 53 המחקרים הללו, הם הצליחו

to successfully replicate six.

לשחזר בהצלחה שישה בלבד.

Forty-seven out of those 53 were unreplicable.

ארבעים ושבעה מתוך 53 המחקרים לא היו ברי-שיחזור.

And they say in their discussion that this is very likely

ובמאמר שלהם הם כותבים שהסיבה לכך היא ככל הנראה

because freaks get published.

שתוצאות יוצאות-דופן זוכות לפרסום.

People will do lots and lots and lots of different studies,

אנשים עורכים מחקרים על גבי מחקרים,

and the occasions when it works they will publish,

ובמקרים בהם המחקרים מצליחים - התוצאות מתפרסמות,

and the ones where it doesn't work they won't.

ואלו שלא מצליחים - לא מתפרסמים.

And their first recommendation of how to fix this problem,

וההמלצה הראשונה שלהם איך לתקן את הבעיה הזו -

because it is a problem, because it sends us all down blind alleys,

וזו אכן בעיה, כי זה מפנה את כולנו למבויים סתומים -

their first recommendation of how to fix this problem

ההמלצה הראשונה שלהם איך לתקן את הבעיה הזו

is to make it easier to publish negative results in science,

היא להקל על פירסום מחקרים שליליים בכתבי-עת מדעיים,

and to change the incentives so that scientists are

ולשנות את התמריצים כך שהמדענים יקבלו עידוד

encouraged to post more of their negative results in public.

לפרסם יותר את התוצאות השליליות שלהם.

But it doesn't just happen in the very dry world

אך זה לא קורה רק בתחום היבש

of preclinical basic science cancer research.

של המחקר הקדם-טיפולי בסרטן.

It also happens in the very real, flesh and blood

זה קורה גם בעולם האמיתי, הבשר והדם

of academic medicine. So in 1980,

של הרפואה האקדמאית. ובכן, ב-1980

some researchers did a study on a drug called lorcainide,

מספר חוקרים ערכו מחקר על תרופה בשם "לורקאיניד",

and this was an anti-arrhythmic drug,

שהיתה תרופה אנטי-אריתמית,

a drug that suppresses abnormal heart rhythms,

שנועדה לטפל בהפרעות בקצב הלב,

and the idea was, after people have had a heart attack,

והרעיון היה שאחרי שאנשים עוברים התקף-לב,

they're quite likely to have abnormal heart rhythms,

הם בסיכון גבוה להפרעות בקצב הלב,

so if we give them a drug that suppresses abnormal heart

אז אם ניתן להם תרופה שמונעת הפרעות בקצב הלב,

rhythms, this will increase the chances of them surviving.

זה יעלה את סיכויי ההשרדות שלהם.

Early on its development, they did a very small trial,

בשלב מוקדם של פיתוח התרופה הם ערכו ניסוי בהיקף קטנטן,

just under a hundred patients.

על קצת פחות ממאה מטופלים.

Fifty patients got lorcainide, and of those patients, 10 died.

חמישים חולים קיבלו "לורקאיניד", ומתוכם מתו עשרה.

Another 50 patients got a dummy placebo sugar pill

חמישים חולים נוספים קיבלו גלולת דמה של סוכר,

with no active ingredient, and only one of them died.

ללא שום חומרים פעילים, ומתוכם רק אחד נפטר.

So they rightly regarded this drug as a failure,

אז הם מיד הכריזו שהתרופה הזו היא כשלון,

and its commercial development was stopped, and because

הפיתוח המסחרי שלה הופסק,

its commercial development was stopped, this trial was never published.

וכיוון שהפיתוח המסחרי הופסק, הניסוי הזה מעולם לא פורסם.

Unfortunately, over the course of the next five, 10 years,

למרבה הצער, במשך 5-10 השנים הבאות,

other companies had the same idea about drugs that would

בחברות נוספות עלה הרעיון לפתח תרופה

prevent arrhythmias in people who have had heart attacks.

שתמנע הפרעות בקצב הלב אצל אנשים שלקו בהתקף-לב.

These drugs were brought to market. They were prescribed

תרופות אלה הוכנסו לשוק. רשמו אותן לאנשים

very widely because heart attacks are a very common thing,

בהיקף רחב מאד כי התקפי הלב הם תופעה נפוצה,

and it took so long for us to find out that these drugs

ונדרש לנו כל הזמן הזה כדי לגלות שתרופות אלה

also caused an increased rate of death

גורמות גם לשיעור תמותה מוגבר

that before we detected that safety signal,

ולפני שגילינו את איתות הבטיחות הזה,

over 100,000 people died unnecessarily in America

מעל 100,000 איש באמריקה מתו לשווא

from the prescription of anti-arrhythmic drugs.

כתוצאה מתרופות אנטי-אריתמיות שנרשמו להם.

Now actually, in 1993,

ולמעשה ב-1993,

the researchers who did that 1980 study, that early study,

אותם חוקרים שערכו את המחקר של 1980, המחקר המוקדם,

published a mea culpa, an apology to the scientific community,

פירסמו כתב הכאה-על-חטא, התנצלות בפני הקהילה המדעית,

in which they said, "When we carried out our study in 1980,

שבו אמרו, "כשערכנו את המחקר שלנו ב-1980,

we thought that the increased death rate that occurred

חשבנו ששיעור התמותה המוגבר

in the lorcainide group was an effect of chance."

בקבוצת ה'לורקאיניד' היה מקרי.

The development of lorcainide was abandoned for commercial reasons,

פיתוח ה'לורקאיניד' הופסק מטעמים מסחריים,

and this study was never published;

והמחקר הזה מעולם לא פורסם;

it's now a good example of publication bias.

היום זו דוגמה טובה להטיית-פרסום."

That's the technical term for the phenomenon where

זהו המונח הטכני לתופעה

unflattering data gets lost, gets unpublished, is left

שבה מידע לא-מחמיא נעלם, לא מתפרסם,

missing in action, and they say the results described here

נעדר בקרב, והם אומרים שהתוצאות המתוארות כאן

"might have provided an early warning of trouble ahead."

"יכלו לספק אתראה מוקדמת לבעיות בעתיד."

Now these are stories from basic science.

ואלו סיפורים של מדע בסיסי.

These are stories from 20, 30 years ago.

אלו סיפורים מלפני 20-30 שנה.

The academic publishing environment is very different now.

סביבת הפרסום האקדמי של ימינו שונה מאד.

There are academic journals like "Trials," the open access journal,

ישנם כתבי-עת אקדמיים כמו "ניסויים", ירחון פתוח,

which will publish any trial conducted in humans

שיפרסם כל ניסוי שנערך על בני-אדם

regardless of whether it has a positive or a negative result.

ללא קשר לתוצאות החיוביות או השליליות.

But this problem of negative results that go missing in action

אך הבעיה הזו של תוצאות שליליות שנעדרות בקרב

is still very prevalent. In fact it's so prevalent

עדיין נפוצה מאד. למעשה, היא כה שכיחה,

that it cuts to the core of evidence-based medicine.

שהיא מגיעה עד לב-ליבה של הרפואה מבוססת-הראיות.

So this is a drug called reboxetine, and this is a drug

זו תרופה בשם "ריבוקסטין", ואת התרופה הזו

that I myself have prescribed. It's an antidepressant.

אני-עצמי רשמתי בעבר. זו תרופה נוגדת-דכאון.

And I'm a very nerdy doctor, so I read all of the studies

אני רופא מאד חנוני, לכן קראתי את כל המחקרים

that I could on this drug. I read the one study that was published

שיכולתי למצוא על התרופה הזו. קראתי את המחקר היחיד שפורסם,

that showed that reboxetine was better than placebo,

ושהראה שה"ריבוקסטין" יעיל יותר מתרופת-דמה,

and I read the other three studies that were published

ואת שלושת המחקרים האחרים שפורסמו

that showed that reboxetine was just as good as any other antidepressant,

ושהראו שה"ריבוקסטין" טוב בדיוק כמו כל נוגד-דכאון אחר,

and because this patient hadn't done well on those other antidepressants,

והיות שאותו חולה לא הגיב היטב לשאר נוגדי הדכאון,

I thought, well, reboxetine is just as good. It's one to try.

חשבתי לעצמי שאם ה"ריבוקסטין" טוב באותה מידה, אנסה אותו.

But it turned out that I was misled. In fact,

אך התברר שהוטעיתי. האמת היא

seven trials were conducted comparing reboxetine

שנערכו 7 ניסויים שהשוו את ה"ריבוקסטין"

against a dummy placebo sugar pill. One of them

לתרופת-דמה של גלולת סוכר. אחד מהם

was positive and that was published, but six of them

היה חיובי והוא שפורסם, אך שישה מהם

were negative and they were left unpublished.

היו שליליים ולא פורסמו.

Three trials were published comparing reboxetine

פורסמו 3 ניסויים שהשוו את ה"ריבוקסטין"

against other antidepressants in which reboxetine

לנוגדי-דכאון אחרים, ובהם ה"ריבוקסטין"

was just as good, and they were published,

היה טוב באותה מידה, והם זכו לראות-אור,

but three times as many patients' worth of data was collected

אבל נאסף פי 3 מידע על חולים,

which showed that reboxetine was worse than

שהראה שה"ריבוקסטין" גרוע יותר

those other treatments, and those trials were not published.

מטיפולים אחרים, וניסויים אלה לא פורסמו.

I felt misled.

הרגשתי שהולכתי שולל.

Now you might say, well, that's an extremely unusual example,

אולי תאמרו שזו דוגמה קיצונית ביותר,

and I wouldn't want to be guilty of the same kind of

ואני לא רוצה שיאשימו אותי באותו סוג

cherry-picking and selective referencing

של טענות מופרכות והפניות בררניות

that I'm accusing other people of.

שבהן אני מאשים אחרים.

But it turns out that this phenomenon of publication bias

אך מתברר שתופעה זו של פרסום מוטה

has actually been very, very well studied.

נחקרה לפני ולפנים.

So here is one example of how you approach it.

הנה דוגמה אחת איך ניגשים לכך.

The classic model is, you get a bunch of studies where

לפי המודל הקלסי אוספים כמה מחקרים

you know that they've been conducted and completed,

שידוע שהם נערכו והושלמו,

and then you go and see if they've been published anywhere

ואז בודקים אם הם זכו לפרסום כלשהו

in the academic literature. So this took all of the trials

בספרות האקדמית. כאן אספו את כל המחקרים

that had ever been conducted on antidepressants

שאי-פעם נוהלו על תרופות נוגדות-דכאון

that were approved over a 15-year period by the FDA.

שאושרו במשך 15 שנה ע"י מינהל המזון והתרופות.

They took all of the trials which were submitted to the FDA as part of the approval package.

הם אספו את כל המחקרים שהוגשו למינהל כחלק מחבילת האישור

So that's not all of the trials that were ever conducted on these drugs,

כלומר אלה לא כל המחקרים שאי-פעם נערכו על תרופות אלה,

because we can never know if we have those,

כי לעולם לא נדע אם יש כאלה,

but it is the ones that were conducted in order to get the marketing authorization.

אבל אלה המחקרים שנערכו לצורך השגת האישור לשווק אותן.

And then they went to see if these trials had been published

וכעת הם רצו לבדוק אם מחקרים אלה פורסמו

in the peer-reviewed academic literature. And this is what they found.

בספרות האקדמית הנתונה לביקורת-עמיתים. וזה מה שמצאו:

It was pretty much a 50-50 split. Half of these trials

היתה חלוקה של בערך 50-50. חצי מהמחקרים האלה

were positive, half of them were negative, in reality.

היו חיוביים, וחצי היו שליליים, עד כאן המציאות.

But when they went to look for these trials in the peer-reviewed academic literature,

אך כשרצו לחפש את המחקרים האלה בספרות האקדמית הנתונה לביקורת-עמיתים,

what they found was a very different picture.

הם גילו תמונה שונה למדי.

Only three of the negative trials were published,

פורסמו רק 3 מהמחקרים השליליים,

but all but one of the positive trials were published.

וכל המחקרים החיוביים, פרט לאחד, פורסמו.

Now if we just flick back and forth between those two,

אם אדלג הלוך וחזור בין שני אלה,

you can see what a staggering difference there was

תוכלו לראות את ההבדל המדהים

between reality and what doctors, patients,

בין המציאות ובין מה שרופאים, חולים,

commissioners of health services, and academics

הממונים על שירותי הבריאות והאקדמאים

were able to see in the peer-reviewed academic literature.

יכלו למצוא בספרות האקדמית הנתונה לביקורת-עמיתים.

We were misled, and this is a systematic flaw

הוליכו אותנו שולל, וזהו פגם שיטתי

in the core of medicine.

בלב-ליבה של הרפואה.

In fact, there have been so many studies conducted on

האמת היא שנערכו מחקרים כה רבים

publication bias now, over a hundred, that they've been

על הטיות הפרסום, מעל מאה, והם נאספו

collected in a systematic review, published in 2010,

בסקירה שיטתית שפורסמה ב-2010,

that took every single study on publication bias

שלקחה כל מחקר ומחקר על הטיית הפרסום

that they could find.

שיכלה לאתר.

Publication bias affects every field of medicine.

הטיית הפרסום משפיעה על כל תחומי הרפואה.

About half of all trials, on average, go missing in action,

כמחצית מכל המחקרים, בממוצע, נעדרת בקרב,

and we know that positive findings are around twice as likely

ואנו יודעים שהסבירות לפרסום ממצאים חיוביים

to be published as negative findings.

היא פי 2 מזו של הממצאים השליליים.

This is a cancer at the core of evidence-based medicine.

זהו סרטן בלב הרפואה מבוססת-הראיות.

If I flipped a coin 100 times but then

אם אני מטיל מטבע 100 פעם,

withheld the results from you from half of those tosses,

אבל מסתיר מכם את מחצית התוצאות,

I could make it look as if I had a coin that always came up heads.

אני יכול להציג זאת כאילו יש לי מטבע שנופל תמיד על "עץ".

But that wouldn't mean that I had a two-headed coin.

אבל זה לא אומר שיש לי מטבע עם שני "עצים".

That would mean that I was a chancer

אלא שיש לי מזל

and you were an idiot for letting me get away with it. (Laughter)

ואתם מספיק טפשים מכדי לחשוף אותי. [צחוק]

But this is exactly what we blindly tolerate

אבל זה בדיוק מה שאנו סובלים בצורה עיוורת

in the whole of evidence-based medicine.

בכל הרפואה מבוססת-הראיות.

And to me, this is research misconduct.

ובעיני זו התנהגות מחקרית פסולה.

If I conducted one study and I withheld

אילו ערכתי מחקר בודד

half of the data points from that one study,

והסתרתי חצי מנקודות הנתונים של אותו מחקר יחיד,

you would rightly accuse me, essentially, of research fraud.

הייתם מאשימים אותי בצדק בזיוף המחקר.

And yet, for some reason, if somebody conducts

אך משום-מה, כשמישהו עורך

10 studies but only publishes the five that give the result that they want,

10 מחקרים, ומפרסם רק חמשת אלה שנתנו לו את התוצאות הרצויות לו,

we don't consider that to be research misconduct.

אנו לא רואים בכך התנהגות מחקרית פסולה.

And when that responsibility is diffused between

וכשהאחריות הזו מתפזרת

a whole network of researchers, academics,

בין רשת שלמה של חוקרים, אקדמאים,

industry sponsors, journal editors, for some reason

מממנים של התעשיה, עורכי כתבי-עת, משום-מה

we find it more acceptable,

זה יותר מקובל עלינו,

but the effect on patients is damning.

אך ההשפעה על החולים היא הרסנית.

And this is happening right now, today.

וזה קורה ממש עכשיו, כיום.

This is a drug called Tamiflu. Tamiflu is a drug

זו תרופה בשם "טמיפלו". "טמיפלו" היא תרופה

which governments around the world have spent billions

שממשלות בכל העולם הוציאו

and billions of dollars on stockpiling,

מיליארדים רבים של דולרים כדי לאגור אותה.

and we've stockpiled Tamiflu in panic,

גם אנו אגרנו את ה"טמיפלו" מתוך בהלה,

in the belief that it will reduce the rate of complications of influenza.

מתוך האמונה שהיא תפחית את סיבוכי השפעת.

Complications is a medical euphemism for pneumonia

"סיבוכים" ברפואה היא לשון נקיה

and death. (Laughter)

לדלקת-ריאות ומוות. [צחוק]

Now when the Cochrane systematic reviewers

כשהמבקרים השיטתיים של "קוקרן"

were trying to collect together all of the data from all

ניסו לקבץ את כל הנתונים מכל המחקרים

of the trials that had ever been conducted on whether Tamiflu actually did this or not,

שאי-פעם בדקו האם "טמיפלו" אכן עושה זאת,

they found that several of those trials were unpublished.

הם גילו שרבים מהמחקרים לא פורסמו.

The results were unavailable to them.

הם לא הצליחו לקבל את התוצאות.

And when they started obtaining the writeups of those trials through various different means,

וכשהחלו להשיג את רישומי אותם ניסויים, בכל מיני דרכים,

through Freedom of Information Act requests, through

באמצעות חוק חופש המידע,

harassing various different organizations, what they found was inconsistent.

ע"י הטרדת ארגונים שונים, הם גילו חוסר-עקביות.

And when they tried to get a hold of the clinical study reports,

כשניסו להשיג את דוחות המחקר הקליני,

the 10,000-page long documents that have

מסמכים באורך 10,000 עמודים

the best possible rendition of the information,

שהציגו בצורה הטובה ביותר את המידע הזה,

they were told they weren't allowed to have them.

נאמר להם שאסור להם לקבל אותם.

And if you want to read the full correspondence

אם תרצו לקרוא את מלוא התכתובת

and the excuses and the explanations given by the drug company,

ואת התירוצים וההסברים של חברת התרופות,

you can see that written up in this week's edition

תוכלו למצוא זאת במהדורת השבוע הנוכחי

of PLOS Medicine.

של כתב העת הרפואי של "הספריה הציבורית למדע".

And the most staggering thing of all of this, to me,

והכי מדהים בכל זה, בעיני,

is that not only is this a problem, not only do we recognize

הוא שלא רק שזו בעיה, ולא רק שאנו רואים בכך בעיה,

that this is a problem, but we've had to suffer fake fixes.

אלא שנגזר עלינו לסבול תיקונים מזויפים.

We've had people pretend that this is a problem that's been fixed.

יש אנשים שאמרו לנו שהבעיה הזו תוקנה.

First of all, we had trials registers, and everybody said,

קודם-כל היו לנו רשמי-ניסויים, וכולם אמרו,

oh, it's okay. We'll get everyone to register their trials, they'll post the protocol,

"אה, זה בסדר. כולם יתעדו את ניסוייהם, נפרסם את הפרוטוקול,

they'll say what they're going to do before they do it,

הם יגידו מה בדעתם לעשות לפני שיעשו זאת,

and then afterwards we'll be able to check and see if all the trials which

ואח"כ נוכל לבדוק אם כל הניסויים

have been conducted and completed have been published.

שנערכו והושלמו אכן פורסמו.

But people didn't bother to use those registers.

אבל איש לא טרח להשתמש ברשמי הניסויים.

And so then the International Committee of Medical Journal Editors came along,

ואז באה הוועדה העולמית של עורכי כתבי העת הרפואיים

and they said, oh, well, we will hold the line.

והם אמרו, נו, טוב. ניכנס למצב המתנה.

We won't publish any journals, we won't publish any trials,

לא נפרסם שום כתב-עת, לא נפרסם שום ניסוי,

unless they've been registered before they began.

עד שיבוצע רישום לפני שמתחילים בהם.

But they didn't hold the line. In 2008, a study was conducted

אבל הם לא נכנסו להמתנה. ב-2008 נערך מחקר

which showed that half of all of trials published by journals

שהראה שבמחצית מכל הניסויים שפורסמו ע"י כתבי-עת

edited by members of the ICMJE

וזכה לעריכה ע"י חברי הוועדה הזו,

weren't properly registered, and a quarter of them weren't registered at all.

לא בוצע רישום נאות, ושברבע מהם לא נעשה שום רישום.

And then finally, the FDA Amendment Act was passed

בסופו של דבר הועבר חוק התיקון של מינהל המזון ותרופות,

a couple of years ago saying that everybody who conducts

לפני כמה שנים, שקובע שכל מי שעורך ניסוי

a trial must post the results of that trial within one year.

חייב לפרסם את תוצאותיו תוך שנה אחת.

And in the BMJ, in the first edition of January, 2012,

ובמהדורת ינואר 2012 של ירחון משרד הרפואה והכירורגיה,

you can see a study which looks to see if people kept

אפשר לראות מחקר שבודק אם אנשים שומרים

to that ruling, and it turns out that only one in five

על הפסיקה הזו, ומסתבר שרק אחד מכל חמישה

have done so.

עשו כן.

This is a disaster.

זהו אסון.

We cannot know the true effects of the medicines

איננו יכולים לדעת מהן ההשפעות האמיתיות של התרופות

that we prescribe if we do not have access

שאנו רושמים, אם אין לנו גישה

to all of the information.

לכל המידע.

And this is not a difficult problem to fix.

ולא קשה לתקן את הבעיה הזו.

We need to force people to publish all trials

עלינו לאלץ אנשים לפרסם את כל הניסויים

conducted in humans, including the older trials,

שנערכים בבני-אדם, כולל הניסויים הישנים יותר,

because the FDA Amendment Act only asks that you publish the trials conducted after 2008,

כי חוק התיקון דורש לפרסם רק את הניסויים מאז 2008,

and I don't know what world it is in which we're only

ואני לא יודע איזה מין עולם זה, שבו אנחנו

practicing medicine on the basis of trials that completed in the past two years.

עוסקים ברפואה רק על סמך ניסויים שהושלמו בשנתיים האחרונות.

We need to publish all trials in humans,

עלינו לפרסם את כל הניסויים שנערכו על בני-אדם,

including the older trials, for all drugs in current use,

כולל הישנים יותר, בכל התרופות שנמצאות כיום בשימוש,

and you need to tell everyone you know

ועליכם לומר לכל מי שאתם מכירים

that this is a problem and that it has not been fixed.

שזאת בעיה, ושלא תיקנו אותה.

Thank you very much. (Applause)

תודה רבה לכם. [מחיאות כפיים]

(Applause)

[מחיאות כפיים]