Angela Patton: A father-daughter dance ... in prison | TED

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Yael Goraly מבקר: Ido Dekkers

I was sitting with my girls,

ישבתי עם הנערות שלי

and Joy said,

וג'וי אמרה

"Dang, I wish he'd get off my back.

"אוף, הייתי רוצה שהוא יצא לי מהווריד.

My daddy, he calls me all the time."

אבא שלי, הוא כל הזמן מתקשר אלי."

"Lucky for you he calls at all," said Jasmine.

"יש לך מזל שהוא בכלל מתקשר", אמרה יסמין.

"I haven't heard from my dad in years."

"לא שמעתי מאבא שלי שנים."

At this moment, I knew the girls needed a way

ברגע ההוא, ידעתי שהנערות האלה צריכות דרך

to connect with their fathers.

להתחבר לאבות שלהן.

At Camp Diva, my non-profit organization,

במחנה דיווה, הארגון ללא רווח שלי,

we have these types of conversations all the time

אנחנו מקיימים שיחות מהסוג הזה כל הזמן.

as a way to help girls of African descent

כדרך לעזור לנערות ממוצא אפריקאי

prepare for their passage into womanhood.

להכין את המעבר שלהן לנשיות.

These girls just needed

הנערות האלה פשוט היו צריכות

a way to invite their fathers into their lives

דרך להזמין את האבות שלהן לתוך החיים שלהן

on their own terms.

בתנאים שלהן.

So I asked the girls,

אז שאלתי את הנערות,

"How can we help other girls

"איך אנחנו יכולות לסייע לנערות אחרות

develop healthy relationships with their fathers?"

לפתח יחסים בריאים עם האבות שלהן?"

"Let's have a dance," one girl shouted,

"בואו נעשה נשף," צעקה אחת מהנערות,

and all the girls quickly backed her up.

וכל הנערות הסכימו איתה במהרה.

They started dreaming about the decorations,

הן החלו לחלום על הקישוטים,

invitations, the dresses they were going to wear,

ההזמנות, השמלות שהן מתכוונות ללבוש,

and what their fathers could and could not wear. (Laughter)

ומה האבות שלהן יורשו ולא יורשו ללבוש. (צחוק)

It was off and running before I could even blink my eyes,

הנשף החל לקרום עוד וגידים לפני שהספקתי אפילו למצמץ,

but even if I could have slowed down those girls,

אבל אפילו אם הייתי יכולה להוריד את הקצב של הנערות האלו,

I wouldn't have,

לא הייתי עושה זאת,

because one thing that I have learned

כי אם יש דבר אחד שלמדתי

from over a decade of working with girls

במהלך יותר מעשור של עבודה עם נערות

is that they already know what they need.

הוא שהן כבר יודעות מה הן צריכות.

The wisdom lives inside of them.

החוכמה שוכנת בתוכן.

As long as they have infrastructure,

כל עוד יש להן את התשתית,

mentorship and resources,

את ההדרכה והמשאבים,

they can build what they need,

הן יכולות לבנות את מה שהן צריכות,

not only to survive, but to thrive.

לא רק בשביל לשרוד, אלא בשביל לשגשג.

So we had a dance,

אז ערכנו נשף,

and girls and their fathers came in multitudes.

והנערות והאבות שלהן באו בהמוניהם.

They were dressed to the nines.

הם היו לבושים טיפ-טופ.

They acted sweet.

הם התנהגו מקסים.

(Laughter)

(צחוק)

They acted silly.

הם התנהגו ברוח שטות.

They really enjoyed each other's company.

הם ממש נהנו אחד מחברתה של השנייה.

It was a huge success.

זאת היתה הצלחה עצומה.

And the girls decided to make it an annual event.

והנערות החליטו להפוך את הנשף לאירוע שנתי.

So as the seasons changed,

כך שעם חלוף העונות,

and it was time to plan the dance again,

והגיע הזמן לתכנן שוב את הנשף,

one girl named Brianna spoke up,

אחת מהנערות, בשם בריאנה, דיברה,

and she said,

ואמרה,

"My dad can't come to the dance,

"אבא שלי לא יכול לבוא לנשף,

and this whole thing is making me sad."

וזה עושה אותי עצובה."

"Why not?" the girls asked.

"למה לא?" שאלו הנערות.

"Because he's in jail," she bravely admitted.

"כי הוא בכלא," היא הודתה באומץ.

"Well, can he just get out for a day?" one of the girls asked. (Laughter)

"טוב, הוא לא יכול לצאת ליום אחד?" שאלה אחת מהנערות. (צחוק)

"And come in shackles?

"ולבוא באזיקים?

That's worse than not having him here at all."

זה יותר גרוע מאשר שלא יבוא בכלל."

At this moment, I saw an opportunity

ברגע זה, ראיתי הזדמנות

for the girls to rise to the occasion

עבור הנערות, לגייס את עצמן

and to become their own heroes.

ולהפוך לגיבורות של עצמן.

So I asked, "What do you think we should do about this?

אז שאלתי, "מה אתן חושבות שאנו צריכות לעשות לגבי זה?

We want every girl to experience the dance, right?"

אנחנו רוצות שכל נערה ונערה תחווה את הנשף, נכון?"

So the girls thought for a moment,

אז הנערות חשבו לרגע,

and one girl suggested,

ואחת מהן הציעה,

"Why don't we just take the dance in the jail?"

"למה שלא פשוט נעביר את הנשף לכלא?"

Most of the girls doubted the possibility of that,

רוב הנערות פקפקו בכך שזה אפשרי,

and said, "Are you crazy?

ואמרו, "השתגעת?"

Who is going to allow a bunch of little girls,

מי הולך להרשות לחבורה של ילדות קטנות,

dressed up — " (Laughter)

לבושות יפה - " (צחוק)

" — to come inside a jail and dance with their daddies in Spongebob suits?"

"- להכנס לתוך הכלא ולרקוד עם האבות שלהן בחליפות של בובספוג?"

Because that's what they called them.

כי כך הן קראו לחליפות האסירים.

I said, "Girls, well, well,

אמרתי, "נערות, נו, באמת,

you never know unless you ask."

אתן לעולן לא תדעו אם לא תשאלו."

So a letter was written to the Richmond City Sheriff,

כך שנשלח מכתב לשריף של ריצ'מונד סיטי,

signed collectively by each girl,

וכל הנערות חתמו עליו קולקטיבית,

and I would have to say, he is a very special sheriff.

ואני חייבת להגיד, הוא ממש שריף מיוחד,

He contacted me immediately and said,

הוא מייד יצר איתי קשר ואמר,

whenever there is an opportunity to bring families inside,

שבכל הזדמנות שיש להכניס משפחות פנימה,

his doors are always open.

הדלתות שלו תמיד פתוחות.

Because one thing he did know,

כי יש דבר אחד שהוא יודע,

that when fathers are connected to their children,

שכאשר אבות מחוברים לילדים שלהם,

it is less likely that they will return.

יש פחות סיכוי שהם יחזרו.

So,

אז,

16 inmates and 18 girls were invited.

16 אסירים ו-18 נערות הוזמנו.

The girls were dressed in their Sunday best,

הנערות לבשו את בגדי יום-ראשון הטובים שלהן,

and the fathers traded in their yellow and blue jumpsuits

והאבות החליפו את הטריינינג הצהוב-כחול שלהם

for shirts and ties.

בחולצות ועניבות.

They hugged.

הם התחבקו.

They shared a full catered meal of chicken and fish.

הם אכלו ביחד ארוחה מלאה של עוף ודג.

They laughed together.

הם צחקו יחד.

It was beautiful.

זה היה מקסים.

The fathers and daughters even experienced

האבות והבנות אפילו חוו

an opportunity to have a physical connection,

הזדמנות לקשר פיזי,

something that a lot of them didn't even have

משהו שלרבים מהם לא היה

for a while.

זה זמן רב.

Fathers were in a space where they were able to

אבות שהו באזור שבו הם היו יכולים

make their daughter's plate,

לגרום לבנות שלהן לשחק,

and pull out her chair and extend his hand for a dance.

ולקחת אותה מהכסא ולהושיט את היד לריקוד.

Even the guards cried.

אפילו השומרים בכו.

But after the dance,

אבל לאחר הנשף,

we all realized that Dad still would be in jail.

כולנו הבנו שאבא עדיין יהיה בכלא.

So we needed to create something

אז היינו צריכים ליצור משהו

that they could take with them.

שהם יוכלו לקחת איתם.

So we brought in Flip cams,

אז הבאנו מצלמות

and we had them look at the Flip cams

וגרמנו להם להסתכל על המצלמות

and just interview each other --

ופשוט לראיין אחד את השנייה --

their messages, their thoughts.

המסרים שלהם, המחשבות שלהם.

This was going to be used as a touchstone

רצינו להשתמש בזה בתור אבן בוחן

so when they started to miss each other

כאשר הם יתחילו להתגעגע אחד לשניה

and feel disconnected,

ולהרגיש לא מחוברים

they could reconnect through this image.

הם יוכלו להתחבר מחדש דרך התמונה.

I'll never forget that one girl looked in her father's eyes

אני לעולם לא אשכח שאחת מהנערות הסתכלה לאביה בעיניים

with that camera and said,

עם המצלמה הזאת ואמרה,

"Daddy, when you look at me, what do you see?"

"אבא, כשאתה מסתכל עלי, מה אתה רואה?"

Because our daddies are our mirrors

כי האבות שלנו הם המראות שלנו

that we reflect back on

שאנחנו משתקפות בהן

when we decide about what type of man we deserve,

כאשר אנחנו מחליטות לאיזה סוג גבר אנחנו ראויות,

and how they see us for the rest of our lives.

ואיך הם יראו אותנו לשארית חיינו.

I know that very well,

אני יודעת זאת היטב,

because I was one of the lucky girls.

כי אני הייתי אחת מהנערות ברות המזל.

I have had

אבא שלי

my father in my life always.

תמיד היה בחיים שלי.

He's even here today.

הוא אפילו כאן היום.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And that is why it is extremely special

וזאת הסיבה שבגללה זה כה מיוחד

for me to make sure that these girls

עבורי לוודא שהנערות האלו

are connected to their fathers,

מחוברות לאבות שלהן,

especially those who are separated

במיוחד אלו שחיות בנפרד מהם

because of barbed wires and metal doors.

בגלל חוטי תיל ודלתות מתכת.

We have just created a form

יצרנו כרגע צורה

for girls who have heavy questions on their heart

לנערות שיש להן שאלות כבדות בלב

to be in a position to ask their fathers those questions

להיות במקום שבו הן יכולות לשאול את האבות שלהן את השאלות האלה

and given the fathers the freedom to answer.

ולתת לאבות שלהן חופש לענות.

Because we know that the fathers

כי אנחנו יודעות שהאבות

are even leaving with this one thought:

אפילו משאירים אותנו עם המחשבה:

What type of woman am I preparing to put in the world?

איזה סוג של אשה אני מתכוונת לשים בעולם?

Because a father is locked in

כי זה שהאב נמצא בכלא

does not mean he should be locked out

לא אומר שהוא צריך להשאר כלוא מחוץ

of his daughter's life.

לחיים של הבת שלו.

(Applause)

(מחיאות כפיים)