Simple hacks for life with Parkinson's | Mileha Soneji

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

In India, we have these huge families.

בהודו, יש לנו משפחות עצומות.

I bet a lot of you all must have heard about it.

אני מתערבת שהרבה מכם שמעו על זה.

Which means that there are a lot of family events.

מה שאומר שיש הרבה ארועים משפחתיים.

So as a child, my parents used to drag me to these family events.

אז כילדה, הורי היו גוררים אותי לארועים המשפחתיים האלה.

But the one thing that I always looked forward to

אבל הדבר היחיד שתמיד ציפיתי לו

was playing around with my cousins.

היה לשחק עם האחיינים שלי.

And there was always this one uncle

ותמיד היה דוד אחד

who used to be there,

שהיה שם,

always ready, jumping around with us,

תמיד מוכן, קופץ איתנו,

having games for us,

משחק איתנו,

making us kids have the time of our lives.

נותן לנו הילדים ממש להנות.

This man was extremely successful:

האיש הזה היה ממש מצליח,

he was confident and powerful.

הוא היה בטוח וחזק,

But then I saw this hale and hearty person deteriorate in health.

אבל אז ראיתי את האדם המלבב הזה מתדרדר בריאותית.

He was diagnosed with Parkinson's.

הוא אובחן עם פרקינסון.

Parkinson's is a disease that causes degeneration of the nervous system,

פרקינסון היא מחלה שגורמת התדרדרות של מערכת העצבים,

which means that this person who used to be independent

מה שאומר שהאדם הזה שהיה עצמאי

suddenly finds tasks like drinking coffee, because of tremors, much more difficult.

פתאום מוצא מטלות כמו שתיית קפה, בגלל רעידות, הרבה יותר קשות.

My uncle started using a walker to walk,

דודי התחיל להתשמש בהליכון כדי ללכת,

and to take a turn,

וכדי לפנות,

he literally had to take one step at a time, like this,

הוא ממש היה צריך לקחת צעד אחד כל פעם, ככה,

and it took forever.

וזה לקח המון זמן.

So this person, who used to be the center of attention

אז האיש הזה, שהיה מרכז תשומת הלב

in every family gathering,

בכל מפגש משפחתי,

was suddenly hiding behind people.

פתאום התחבא מאחורי אנשים.

He was hiding from the pitiful look in people's eyes.

הוא התחבא מהמבטים המרחמים בעיניי האנשים.

And he's not the only one in the world.

והוא לא היחיד בעולם.

Every year, 60,000 people are newly diagnosed with Parkinson's,

כל שנה, 60,000 אנשים מאובחנים עם פרקינסון,

and this number is only rising.

והמספר הזה רק עולה.

As designers, we dream that our designs solve these multifaceted problems,

כמעצבים, אנחנו חולמים שהעיצובים שלנו יפתרו את הבעיות המורכבות האלו,

one solution that solves it all,

פתרון אחד שיפתור את הכל,

but it need not always be like that.

אבל זה לא תמיד צריך להיות כך.

You can also target simple problems

אתם יכולים גם להתמקד בבעיות פשוטות

and create small solutions for them and eventually make a big impact.

וליצור פתרונות קטנים עבורן ולבסוף ליצור השפעה גדולה.

So my aim here was to not cure Parkinson's,

אז הכוונה שלי פה היתה לא לרפא פרקינסון,

but to make their everyday tasks much more simple,

אלא לעשות את המטלות היום יומיות שלהם להרבה יותר פשוטות,

and then make an impact.

ואז ליצור שינוי.

Well, the first thing I targeted was tremors, right?

ובכן, הדבר הראשון בו התמקדתי היה רעידות, נכון?

My uncle told me that he had stopped drinking coffee or tea in public

דודי סיפר לי שהוא הפסיק לשתות קפה או תה בציבור

just out of embarrassment,

רק מבושה,

so, well, I designed the no-spill cup.

אז, ובכן, תכננתי כוס שלא נשפכת.

It works just purely on its form.

היא עובדת רק על הצורה שלה.

The curve on top deflects the liquid back inside every time they have tremors,

העקומה מעל מחזירה את הנוזל חזרה פנימה כל פעם שיש להם רעד,

and this keeps the liquid inside compared to a normal cup.

וזה שומר על הנוזל בפנים יחסית לכוס רגילה.

But the key here is that it is not tagged as a Parkinson's patient product.

אבל המפתח פה הוא שזה לא מתוייג ככוס לחולי פרקינסון.

It looks like a cup that could be used by you, me, any clumsy person,

זה נראה כמו כוס שתתאים לכם, לי, לכל אדם מסורבל,

and that makes it much more comforting for them to use, to blend in.

וזה עושה אותה הרבה יותר מנחמת להם להשתמש, להתמזג,

So, well, one problem solved,

אז, ובכן, בעיה אחת נפתרה,

many more to go.

עוד הרבה לפתור.

All this while, I was interviewing him,

כל הזמן הזה, ראיינתי אותו,

questioning him,

חקרתי אותו,

and then I realized that I was getting very superficial information,

ואז הבנתי שקיבלתי מידע מאוד שטחי,

or just answers to my questions.

או רק תשובות לשאלות שלי.

But I really needed to dig deeper to get a new perspective.

אבל באמת הייתי צריכה לחפור עמוק יותר כדי לקבל פרספקטיבה חדשה.

So I thought, well, let's observe him in his daily tasks,

אז חשבתי, ובכן, אני אתבונן בו בחיי היום יום,

while he's eating, while he's watching TV.

בעודו אוכל, בעודו צופה בטלוויזיה.

And then, when I was actually observing him walking to his dining table,

ואז, כשבאמת הסתכלתי עליו הולך לשולחן האוכל שלו,

it struck me, this man who finds it so difficult to walk on flat land,

זה היכה בי, האיש הזה שמוצא את זה כל כך קשה ללכת על אדמה ישרה,

how does he climb a staircase?

איך הוא מטפס במדרגות?

Because in India we do not have a fancy rail that takes you up a staircase

בגלל שבהודו אין לנו מעקה יפה שלוקח אתכם במעלה המדרגות

like in the developed countries.

כמו זה שבמדינות מפותחות.

One actually has to climb the stairs.

אנשים למעשה צריכים לטפס על המדרגות.

So he told me,

אז הוא אמר לי,

"Well, let me show you how I do it."

"ובכן, תני לי להראות לך איך אני עושה את זה."

Let's take a look at what I saw.

בואו נביט במה שראיתי.

So he took really long to reach this position,

אז לקח לו ממש הרבה זמן להגיע לתנוחה,

and then all this while, I'm thinking,

ואז כל הזמן הזה, אני חושבת,

"Oh my God, is he really going to do it?

"אלוהים, האם הוא באמת יעשה את זה?

Is he really, really going to do it without his walker?"

האם הוא באמת, באמת הולך לעשות את זה בלי הליכון?"

And then ...

ואז ...

(Laughter)

(צחוק)

And the turns, he took them so easily.

ומסתבר, שהוא עלה אותן כל כך בקלות.

So -- shocked?

אז - אתם בשוק?

Well, I was too.

ובכן, גם אני הייתי.

So this person who could not walk on flat land

אז האדם הזה שלא היה יכול ללכת על אדמה ישרה

was suddenly a pro at climbing stairs.

פתאום הפך למקצוען בטיפוס מדרגות.

On researching this, I realized that it's because it's a continuous motion.

כשחקרתי את זה, הבנתי שזה בגלל שזו תנועה מתמשכת.

There's this other man who also suffers from the same symptoms

יש איש אחר שגם סובל מאותם סימפטומים

and uses a walker,

ומשתמש בהליכון,

but the moment he's put on a cycle,

אבל ברגע שהוא עולה על אופניים

all his symptoms vanish,

כל הסמפטומים נעלמים,

because it is a continuous motion.

בגלל שזו תנועה מתמשכת.

So the key for me was to translate this feeling of walking on a staircase

אז המפתח בשבילי היה לתרגם את התחושה הזו של ללכת על המדרגות

back to flat land.

חזרה לאדמה ישרה.

And a lot of ideas were tested and tried on him,

והרבה רעיונות נוסו עליו,

but the one that finally worked was this one. Let's take a look.

אבל זה שעבד בסוף היה זה. בואו נביט.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

He walked faster, right?

הוא הלך מהר יותר, נכון?

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I call this the staircase illusion,

אני קוראת לזה אשליית המדרגות,

and actually when the staircase illusion abruptly ended, he froze,

ולמעשה כשאשליית המדרגות הסתיימה פתאום, הוא קפא,

and this is called freezing of gait.

וזה נקרא קפיאת צעד.

So it happens a lot,

אז זה קורה הרבה,

so why not have a staircase illusion flowing through all their rooms,

אז למה שאשליית המדרגות לא תזרום בכל החדרים שלהם,

making them feel much more confident?

ותגרום להם להרגיש הרבה יותר בטוחים?

You know, technology is not always it.

אתם יודעים, טכנולוגיה היא לא תמיד הפיתרון.

What we need are human-centered solutions.

מה שאנחנו צריכים הם פתרונות שמתרכזים באדם.

I could have easily made it into a projection,

הייתי יכולה בקלות להפוך את זה להקרנה,

or a Google Glass, or something like that.

על גוגל גלאס, או משהו דומה.

But I stuck to simple print on the floor.

אבל בחרתי להתמקד בהדפסה פשוטה על הרצפה.

This print could be taken into hospitals

ההדפסה יכולה להלקח לבתי חולים

to make them feel much more welcome.

כדי לגרום להם להרגיש יותר מוזמנים.

What I wish to do is make every Parkinson's patient

מה שאני מקווה לעשות זה לגרום לכל חולה פרקינסון

feel like my uncle felt that day.

להרגיש כמו שדוד שלי הרגיש באותו יום.

He told me that I made him feel like his old self again.

הוא אמר לי שגרמתי לו להרגיש כמו עצמו שוב.

"Smart" in today's world has become synonymous to high tech,

"חכם" בעולם של היום הפך לשם נרדף להיי טק,

and the world is only getting smarter and smarter day by day.

והעולם רק נעשה חכם יותר כל יום.

But why can't smart be something that's simple and yet effective?

אבל למה חכם לא יכול להיות משהו פשוט ועדיין אפקטיבי?

All we need is a little bit of empathy and some curiosity,

כל מה שאנחנו צריכים זה מעט אמפתיה וקצת סקרנות,

to go out there, observe.

כדי לצאת לשם, להבחין.

But let's not stop at that.

אבל בואו לא נעצור בזה.

Let's find these complex problems. Don't be scared of them.

בואו נמצא את הבעיות המורכבות האלו. לא נפחד מהן.

Break them, boil them down into much smaller problems,

נפרק אותן, נמצה אותן לבעיות הרבה יותר קטנות,

and then find simple solutions for them.

ואז נמצא להן פתרונות פשוטים.

Test these solutions, fail if needed,

נבחן את הפתרונות האלו, נכשל אם צריך,

but with newer insights to make it better.

אבל עם תובנות חדשות כדי לעשות אותן טוב יותר.

Imagine what we all could do if we all came up with simple solutions.

דמיינו מה נוכל לעשות אם כולנו היינו מעלים פתרונות פשוטים.

What would the world be like if we combined all our simple solutions?

איך העולם היה אם היינו משלבים את כל הפתרונות הפשוטים האלו?

Let's make a smarter world, but with simplicity.

בואו נעשה עולם חכם יותר, אבל עם פשטות.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)