Michael Sandel: Why we shouldn't trust markets with our civic life

מתרגם: Yubal Masalker מבקר: Ido Dekkers

Here's a question we need to rethink together:

הנה שאלה שעלינו לחזור ולשאול ביחד:

What should be the role of money

מה צריך להיות תפקיד

and markets in our societies?

הכסף והשווקים בחברה שלנו?

Today, there are very few things

כיום, יש מעט מאוד דברים

that money can't buy.

שכסף אינו יכול לקנות.

If you're sentenced to a jail term

אם נדונת למאסר

in Santa Barbara, California,

בכלא בסנטה-ברברה, קליפורניה,

you should know

עליך לדעת

that if you don't like the standard accommodations,

שאם לא מוצאים חן בעיניך

you can buy a prison cell upgrade.

המגורים הרגילים, תוכל לרכוש שידרוג לתא המאסר.

It's true. For how much, do you think?

באמת. תמורת כמה, לדעתכם?

What would you guess?

תנו ניחוש.

Five hundred dollars?

500 דולר?

It's not the Ritz-Carlton. It's a jail!

זה לא מלון ריץ'-קרלטון. זה כלא!

Eighty-two dollars a night.

82 דולר ללילה.

Eighty-two dollars a night.

82 דולר ללילה.

If you go to an amusement park

אם הולכים לפארק שעשועים

and don't want to stand in the long lines

ולא רוצים לעמוד בתורים ארוכים

for the popular rides,

למתקנים הפופולריים,

there is now a solution.

יש לזה עכשיו פיתרון.

In many theme parks, you can pay extra

בפארקים רבים, ניתן תמורת תשלום נוסף

to jump to the head of the line.

לקפוץ לראש התור.

They call them Fast Track or VIP tickets.

הם קוראים לזה מסלול מהיר או כרטיסי אח"ם.

And this isn't only happening in amusement parks.

וזה לא מתרחש רק בפארקי השעשועים.

In Washington, D.C., long lines,

בוושינגטון הבירה, נוצרים לעיתים

queues sometimes form

תורים ארוכים

for important Congressional hearings.

לשימועי קונגרס חשובים.

Now some people don't like to wait in long queues,

חלק מהאנשים לא אוהבים לחכות בתורים הארוכים,

maybe overnight, even in the rain.

אולי למשך כל הלילה, אפילו בגשם.

So now, for lobbyists and others

כעת, בשביל הלוביסטים וכאלה

who are very keen to attend these hearings

שמאוד רוצים להיות נוכחים

but don't like to wait, there are companies,

בשימועים הללו, אבל אינם אוהבים לחכות,

line-standing companies,

יש חברות להמתנה-בתור,

and you can go to them.

שניתן לגשת אליהן.

You can pay them a certain amount of money,

משלמים להן סכום מסויים,

they hire homeless people and others who need a job

הן שוכרות שירותי הומלסים וכאלה הזקוקים לעבודה

to stand waiting in the line for as long as it takes,

כדי שיחכו בתור ככל שיידרש,

and the lobbyist, just before the hearing begins,

והלוביסטים, רגע לפני תחילת השימוע,

can take his or her place at the head of the line

מתחלפים איתם בראש התור

and a seat in the front of the room.

וכך מקבלים מקום בקידמת האולם.

Paid line standing.

המתנה-בתור בתשלום. זה קורה ממש עכשיו,

It's happening, the recourse to market mechanisms

אמצעי עזר למנגנוני כלכלת שוק, לחשיבת שוק

and market thinking and market solutions,

ולמציאת פיתרונות שוק,

in bigger arenas.

בזירות החשובות.

Take the way we fight our wars.

תראו כיצד אנו מנהלים מלחמות.

Did you know that, in Iraq and Afghanistan,

האם ידעתם שבעירק ואפגניסטן,

there were more private military contractors on the ground

היו יותר קבלנים פרטיים שעבדו בשביל הצבא

than there were U.S. military troops?

מאשר חיילי צבא ארה"ב?

Now this isn't because we had a public debate

וזה לא בגלל שהיה איזה דיון ציבורי

about whether we wanted to outsource war

בקשר להאם אנו רוצים לעשות מיקור-חוץ

to private companies,

של המלחמה לסקטור הפרטי,

but this is what has happened.

אבל זה מה שקרה בפועל.

Over the past three decades,

בשלושת העשורים שחלפו,

we have lived through a quiet revolution.

עברנו מהפכה שקטה.

We've drifted almost without realizing it

נסחפנו כמעט מבלי-דעת

from having a market economy

מכלכלת השוק שהיתה לנו

to becoming market societies.

והפכנו לחברת שוק.

The difference is this: A market economy is a tool,

ההבדל הוא כזה: כלכלת שוק היא כלי,

a valuable and effective tool,

כלי רב-ערך ויעיל,

for organizing productive activity,

שנועד להסדרת פעילות יצרנית,

but a market society is a place where

אבל חברת שוק הוא מקום בו

almost everything is up for sale.

כמעט הכל עומד למכירה.

It's a way of life, in which market thinking

זו דרך חיים, שבה חשיבת שוק

and market values begin to dominate

וערכי שוק מתחילים לשלוט

every aspect of life:

בכל תחומי החיים:

personal relations, family life, health, education,

יחסים בין-אישיים, חיי משפחה, בריאות, חינוך,

politics, law, civic life.

פוליטיקה, משפט, חיי אזרח.

Now, why worry? Why worry about our becoming

בעצם למה צריך לדאוג? למה לדאוג שאנו הופכים

market societies?

לחברת שוק?

For two reasons, I think.

אני חושב שבגלל שתי סיבות.

One of them has to do with inequality.

אחת מהן קשורה לאי-שיוויון.

The more things money can buy,

ככל שכסף יכול לקנות יותר דברים,

the more affluence, or the lack of it, matters.

אז יותר עושר או פחות הוא משנה.

If the only thing that money determined

אם הדבר היחיד שהכסף היה קובע

was access to yachts or fancy vacations or BMWs,

זה למי יש יאכטות או חופשות יקרות או מכוניות יוקרה,

then inequality wouldn't matter very much.

אז האי-שיוויון לא היה משנה כל-כך.

But when money comes increasingly to govern

אבל כאשר הכסף מתחיל לקבוע את היכולת לזכות

access to the essentials of the good life --

בדברים החיוניים לאיכות חיים --

decent health care, access to the best education,

טיפול רפואי סביר, חינוך טוב,

political voice and influence in campaigns --

השפעה פוליטית, השפעה תעמולתית --

when money comes to govern all of those things,

כאשר הכסף קובע את כל זה,

inequality matters a great deal.

האי-שיוויון מתחיל להיות קריטי.

And so the marketization of everything

ולכן הפיכת הכל לשיווקי

sharpens the sting of inequality

מחדדת את עוקץ האי-שיוויון

and its social and civic consequence.

ואת תוצאותיו החברתיות והאזרחיות.

That's one reason to worry.

זו סיבה אחת לדאגה.

There's a second reason

ישנה סיבה נוספת

apart from the worry about inequality,

מלבד הדאגה בגין האי-שיוויון,

and it's this:

והיא זו:

with some social goods and practices,

בכמה מוצרים חברתיים ופעולות חברתיות,

when market thinking and market values enter,

כאשר מופיעים חשיבת שוק וערכי שוק, הדבר עלול לשנות

they may change the meaning of those practices

את משמעות אותם מוצרים ופעולות

and crowd out attitudes and norms

ולעשות מיקור-חוץ לערכים ונורמות הראויים

worth caring about.

לאיכפתיות של כולנו.

I'd like to take an example

אתן דוגמא לשימוש

of a controversial use of a market mechanism,

שנוי במחלוקת במנגנון שוק,

a cash incentive, and see what you think about it.

תמריץ כספי, ונראה מה דעתכם על כך.

Many schools struggle with the challenge

בתי-ספר רבים מתמודדים עם האתגר

of motivating kids, especially kids

של דירבון ילדים, במיוחד ילדים

from disadvantaged backgrounds, to study hard,

מרקע חברתי-כלכלי נמוך, ללמוד קשה,

to do well in school, to apply themselves.

להצטיין בבית-ספר, להגשים את עצמם.

Some economists have proposed a market solution:

כמה כלכלנים הציעו פיתרון כלכלי לעניין:

Offer cash incentives to kids for getting good grades

להציע תמריץ כספי לילדים כדי שישיגו ציונים טובים

or high test scores

או ציונים גבוהים במבחנים,

or for reading books.

או כדי שיקראו ספרים.

They've tried this, actually.

למעשה הם אכן ניסו זאת.

They've done some experiments

הם עשו כמה ניסיונות

in some major American cities.

בכמה ערים גדולות בארה"ב.

In New York, in Chicago, in Washington, D.C.,

בניו-יורק, שיקגו, וושניגטון,

they've tried this, offering 50 dollars for an A,

הם ניסו זאת, בהעניקם 50 דולר עבור ציון A,

35 dollars for a B.

35 דולר ל-B.

In Dallas, Texas, they have a program that offers

בדאלס, טקסס, יש להם תוכנית המעניקה

eight-year-olds two dollars for each book they read.

לבני-8 שני דולר לכל ספר שיקראו.

So let's see what -- Some people are in favor,

יש אנשים שהם בעד

some people are opposed to this cash incentive

בעוד שאחרים הם נגד התמריץ הכספי

to motivate achievement.

למען ההשגיות.

Let's see what people here think about it.

בואו נראה מה האנשים כאן חושבים על זה.

Imagine that you are the head of a major school system,

תחשבו שאתם מנהלים בית-ספר,

and someone comes to you with this proposal.

ומישהו בא ומציע לכם את ההצעה הנ"ל.

And let's say it's a foundation. They will provide the funds.

ונניח שהוא גם יתן את הכסף.

You don't have to take it out of your budget.

זה לא יבוא מתקציב בית-הספר.

How many would be in favor

כמה אנשים בעד

and how many would be opposed to giving it a try?

וכמה נגד לנסות דבר כזה?

Let's see by a show of hands.

נעשה זאת בהצבעה.

First, how many think it might at least be worth a try

קודם, כמה חושבים שכדאי לפחות לנסות זאת

to see if it would work? Raise your hand.

כדי לבדוק אם זה יעבוד? הרימו את ידכם.

And how many would be opposed? How many would --

וכמה נגד?

So the majority here are opposed,

אז הרוב כאן מתנגד,

but a sizable minority are in favor.

אבל מיעוט לא מבוטל בעד.

Let's have a discussion.

הבה נדון בכך.

Let's start with those of you who object,

נתחיל עם המתנגדים, מי דוחה את הרעיון

who would rule it out even before trying.

מתחילתו מבלי אפילו לנסותו.

What would be your reason?

מדוע?

Who will get our discussion started? Yes?

מי רוצה להתחיל בדיון? כן?

Heike Moses: Hello everyone, I'm Heike,

הייקה מוזס: שלום, אני הייקה,

and I think it just kills the intrinsic motivation,

ואני חושבת שזה פשוט יחסל את

so in the respect that children, if they would like to read,

התמריץ הפנימי, מכיוון שאם הילדים אוהבים לקרוא,

you just take this incentive away

אנו פשוט מבטלים תמריץ זה

in just paying them, so it just changes behavior.

בכך שמשלמים להם, ולכן זה משנה התנהגות.

Michael Sandel: Takes the intrinsic incentive away.

מייקל סאנדל: מבטלים את התמריץ הפנימי.

What is, or should be, the intrinsic motivation?

מהו או מה צריך להיות, התמריץ הפנימי?

HM: Well, the intrinsic motivation

ה.מ.: התמריץ הפנימי

should be to learn.

צריך להיות הרצון ללמוד.

MS: To learn. HM: To get to know the world.

מ.ס.: ללמוד. ה.מ.: להכיר את העולם.

And then, if you stop paying them, what happens then?

ואז, אם מפסיקים לשלם להם, מה קורה?

Then they stop reading?

הם מפסיקים לקרוא.

MS: Now, let's see if there's someone who favors,

מ.ס.: כעת, הבה נראה אם מישהו בעד,

who thinks it's worth trying this.

מי חושב שכדאי לנסות זאת?

Elizabeth Loftus: I'm Elizabeth Loftus,

אליזבת לופטוס: אני אליזבת לופטוס,

and you said worth a try, so why not try it

ואתה אמרת שווה ניסיון, אז מדוע לא לנסות

and do the experiment and measure things?

ולעשות את הניסוי ולמדוד את הדברים?

MS: And measure. And what would you measure?

מ.ס.: למדוד. ומה תמדדי?

You'd measure how many --

אמדוד כמה --

EL: How many books they read

א.ל.: כמה ספרים הם קראו

and how many books they continued to read

וכמה ספרים המשיכו לקרוא לאחר

after you stopped paying them.

שהפסיקו לשלם להם.

MS: Oh, after you stopped paying.

מ.ס.: אחרי שהפסיקו לשלם.

All right, what about that?

בסדר, מה דעתך על זה?

HM: To be frank, I just think

ה.מ.: האמת, מבלי לפגוע באף אחד,

this is, not to offend anyone, a very American way.

אני חושבת שזה מאוד אמריקני.

(Laughter) (Applause)

(צחוק) (מחיאות כפיים)

MS: All right. What's emerged from this discussion

מ.ס.: השאלה שנובעת

is the following question:

מדיון זה היא:

Will the cash incentive drive out or corrupt

האם תמריץ כספי ידרבן או ישחית

or crowd out the higher motivation,

או יעשה מיקור-חוץ למוטיבציה גבוהה,

the intrinsic lesson that we hope to convey,

שהיא הלקח האמיתי שאנו רוצים להעביר,

which is to learn to love to learn and to read

שהוא ללמוד לאהוב את הלמידה והקריאה

for their own sakes?

לטובתם שלהם?

And people disagree about what the effect will be,

אנשים חלוקים בדעתם לגבי ההשפעה,

but that seems to be the question,

אבל השאלה היא ככל כנראה,

that somehow a market mechanism

שבדרך כלשהי מנגנון השוק

or a cash incentive teaches the wrong lesson,

או התמריץ הכספי מלמדים את השיעור הלא נכון,

and if it does, what will become of these children later?

ואם אכן זה כך, מה זה יעשה לילדים?

I should tell you what's happened with these experiments.

אספר לכם מה קרה עם הניסויים הללו.

The cash for good grades has had very mixed results,

לתמריץ הכספי עבור ההישגים היו תוצאות מעורבות,

for the most part has not resulted in higher grades.

לרוב זה לא הביא לציונים יותר גבוהים.

The two dollars for each book

ה-2 דולר לכל ספר

did lead those kids to read more books.

אכן גרמו לילדים לקרוא יותר ספרים. אבל זה גם

It also led them to read shorter books.

גרם להם לקרוא ספרים יותר קטנים.

(Laughter)

(צחוק)

But the real question is,

אבל השאלה האמיתית היא

what will become of these kids later?

מה יקרה עם הילדים אחר-כך?

Will they have learned that reading is a chore,

האם הם ילמדו שקריאה היא מטלה משעממת,

a form of piecework to be done for pay, that's the worry,

מין עבודת קבלנות שיש לעשותה בשביל הכסף, זו הדאגה.

or may it lead them to read maybe for the wrong reason initially

או שאולי זה יגרום להם לקרוא מהסיבות הלא נכונות בהתחלה

but then lead them to fall in love with reading for its own sake?

אבל אחר-כך יגרום להם לאהוב את הקריאה עצמה כמו שהיא?

Now, what this, even this brief debate, brings out

מה שהדיון הקצר הזה חושף

is something that many economists overlook.

זה משהו שכלכלנים רבים מתעלמים ממנו.

Economists often assume

כלכלנים מניחים בדרך-כלל

that markets are inert,

שהשווקים הם נייטרלים,

that they do not touch or taint the goods they exchange.

שהם לא משפיעים או מכתימים את הסחורות העוברות דרכם.

Market exchange, they assume,

הם מניחים שהמעבר דרך השוק

doesn't change the meaning or value

אינו משנה את המשמעות או הערך

of the goods being exchanged.

של הסחורות העוברות.

This may be true enough

זה אולי די נכון

if we're talking about material goods.

אם מדברים על סחורות חומריות.

If you sell me a flat screen television

אם מוכרים לי מסך טלוויזיה שטוח

or give me one as a gift,

או שנותנים לי אותו במתנה,

it will be the same good.

זה יהיה אותו מסך.

It will work the same either way.

הוא יישאר זהה בכל מקרה.

But the same may not be true

אבל אין זה נכון

if we're talking about nonmaterial goods

כאשר מדברים על סחורות שאינן חומריות

and social practices such as teaching and learning

אלא על פעולות חברתיות כגון חינוך או למידה,

or engaging together in civic life.

או על מעורבות בחיים האזרחיים.

In those domains, bringing market mechanisms

בתחומים הללו, הכנסת מנגנוני שוק

and cash incentives may undermine

ותמריצים כספיים עלולים לחבל

or crowd out nonmarket values and attitudes

או לעשות מיקור-חוץ לערכים וגישות שאינם שייכים לשוק

worth caring about.

ואשר ראויים לטיפוח.

Once we see

ברגע שרואים

that markets and commerce,

ששווקים ומסחר,

when extended beyond the material domain,

המתפשטים מעבר לתחום החומרי,

can change the character of the goods themselves,

עלולים לשנות את אופי המוצרים עצמם,

can change the meaning of the social practices,

עלולים לשנות את משמעות הפעולות החברתיות,

as in the example of teaching and learning,

כמו בדוגמא של חינוך ולמידה,

we have to ask where markets belong

עלינו לשאול לאיזה מקומות השווקים שייכים

and where they don't,

ולאיזה מקומות הם אינם שייכים,

where they may actually undermine

היכן הם בעצם יחבלו

values and attitudes worth caring about.

בערכים וגישות הראויים לטיפוח.

But to have this debate,

אבל כדי לנהל דיון זה,

we have to do something we're not very good at,

עלינו לעשות משהו שאנו לא מצטיינים בו,

and that is to reason together in public

וזה לנתח בצוותא ובגלוי, לעיני כל,

about the value and the meaning

מה הערך והמשמעות

of the social practices we prize,

של הפעילות החברתית שאנו מוקירים,

from our bodies to family life

מהגוף שלנו ועד חיי המשפחה,

to personal relations to health

עד יחסים בין-אישיים ועד הבריאות,

to teaching and learning to civic life.

עד החינוך ועד החיים האזרחיים.

Now these are controversial questions,

אלו הן שאלות מעוררות מחלוקת,

and so we tend to shrink from them.

ולכן אנו נוטים להתחמק מהן.

In fact, during the past three decades,

למעשה, בשלושת העשורים שחלפו,

when market reasoning and market thinking

כאשר הנימוקים בעד כלכלת שוק

have gathered force and gained prestige,

וחשיבת השוק צברו תאוצה וזכו ביוקרה,

our public discourse during this time

הדיון הציבורי שלנו במהלך תקופה זו

has become hollowed out,

הפך לחלול,

empty of larger moral meaning.

מרוקן מהמשמעות המוסרית היותר רחבה.

For fear of disagreement, we shrink from these questions.

בגלל החשש מפני חוסר הסכמה, אנו מתחמקים מהשאלות הללו.

But once we see that markets

אבל ברגע שרואים שהשוק עצמו

change the character of goods,

משנה את אופי המוצרים,

we have to debate among ourselves

עלינו לדון בינינו על השאלות הגדולות הללו

these bigger questions

אודות כיצד לבצע

about how to value goods.

הערכה של מוצרים.

One of the most corrosive effects

אחת ההשפעות הכי מזיקות

of putting a price on everything

של תיוג הכל בתג מחיר כספי

is on commonality,

היא על האחווה הקהילתית,

the sense that we are all in it together.

על התחושה שאנו כולנו בסירה אחת.

Against the background of rising inequality,

על רקע חוסר השיוויון הגובר,

marketizing every aspect of life

הפיכת כל דבר בחיים לכלכלת שוק

leads to a condition where those who are affluent

מובילה למצב בו אלה שידם משגת

and those who are of modest means

ואלה שאין ידם משגת,

increasingly live separate lives.

חיים יותר ויותר בנפרד זה מזה.

We live and work and shop and play

אנו עובדים וקונים ומשחקים

in different places.

במקומות נבדלים.

Our children go to different schools.

ילדינו הולכים לבתי-ספר שונים.

This isn't good for democracy,

זה לא בריא לדמוקרטיה,

nor is it a satisfying way to live,

ואין זו גם הדרך הרצויה לחיות,

even for those of us who can afford

אפילו עבור אלה מבינינו שיכולים להרשות

to buy our way to the head of the line.

לעצמם לקנות את מקומם בראש התור.

Here's why.

והנה למה.

Democracy does not require perfect equality,

דמוקרטיה לא זקוקה לשיוויון מוחלט,

but what it does require

אבל היא כן זקוקה

is that citizens share in a common life.

שאזרחיה יקחו חלק בחיים משותפים.

What matters is that people

מה שקובע הוא שאנשים

of different social backgrounds

מרקעים חברתיים שונים

and different walks of life

ומאורחות חיים שונים

encounter one another,

יבואו במגע זה עם זה,

bump up against one another

ייתקלו האחד בשני

in the ordinary course of life,

במהלך חייהם הרגילים,

because this is what teaches us

כי זה מה שמכשיר אותנו

to negotiate and to abide our differences.

לנהל דין-ודברים ולשרוד את ההבדלים.

And this is how we come to care for the common good.

ובדרך זו אנו מתחילים להיות איכפתיים לגבי טובת הכלל.

And so, in the end, the question of markets

וכך לבסוף, שאלת כלכלת השוק

is not mainly an economic question.

אינה שאלה כלכלית בעיקר.

It's really a question of how we want to live together.

היא יותר שאלה לגבי כיצד אנו רוצים לחיות ביחד.

Do we want a society where everything is up for sale,

האם רצוננו בחברה בה הכל מועד למכירה,

or are there certain moral and civic goods

או שיש מוצרים מוסריים ואזרחיים מסויימים

that markets do not honor

שהשווקים לא מכבדים

and money cannot buy?

והכסף לא יכול לקנות?

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)