Ali Carr-Chellman: Gaming to re-engage boys in learning

מתרגם: Tom Bielik מבקר: Sigal Tifferet

אני כאן כדי לספר לכם

So I'm here to tell you that we have a problem with boys,

שיש לנו בעיה עם בנים,

and it's a serious problem with boys.

וזו בעיה גדולה עם בנים.

התרבות שלהם אינה תופסת בבתי הספר.

Their culture isn't working in schools,

and I'm going to share with you ways

ואני הולכת לשתף אתכם

that we can think about overcoming that problem.

בדרכים בהן אנו יכולים להתגבר על אותן בעיות.

First, I want to start by saying, this is a boy,

ראשית, אני רוצה להגיד, זהו בן,

and this is a girl,

וזוהי בת.

וזה בוודאי הסטריאוטיפ

and this is probably stereotypically what you think of as a boy and a girl.

של מה שאתם חושבים על בן ובת.

If I essentialize gender for you today, then you can dismiss what I have to say.

אם אני אציג את המהות המגדרית בשבילכם היום.

אז אתם יכולים לבטל את מה שיש לי לומר

So I'm not going to do that, I'm not interested in doing that.

אז אני לא הולכת לעשות זאת. אני לא מעונינת לעשות זאת

זהו סוג אחר של בן וסוג אחר של בת

This is a different kind of boy and a different kind of girl.

So the point here is that not all boys exist within these rigid boundaries

הנקודה כאן היא שלא כל הבנים

נמצאים בתוך הגבולות החדים האלה

של מה שאנו חושבים בתור בנים ובנות

of what we think of as boys and girls,

and not all girls exist within those rigid boundaries

ולא כל הבנות נמצאות בתוך אותם גבולות חדים

of what we think of as girls.

של מה שאנו חושבים בתור בנות

But, in fact, most boys tend to be a certain way,

אבל, למעשה, רוב הבנים נוטים להיות בדרך מסוימת,

ורוב הבנות נוטות להיות בדרך מסוימת

and most girls tend to be a certain way.

והנקודה היא שמבחינת הבנים,

And the point is that, for boys,

the way that they exist and the culture that they embrace

דרך הקיום שלהם והתרבות שהם מקיימים

isn't working well in schools now.

לא משתלבת היטב בבתי הספר כיום

איך אנחנו יודעים זאת?

How do we know that?

The 100 girls project tells us some really nice statistics.

הפרויקט של '100 בנות'

נותן לנו כמה נתונים סטטיסטיים מאד מעניינים

For example, for every 100 girls that are suspended from school,

לדוגמא, על כל 100 בנות שמושעות מבית הספר

there are 250 boys that are suspended from school.

יש 250 בנים שמושעים מבית הספר

For every 100 girls who are expelled from school,

על כל 100 בנות שמורחקות מבית הספר

there are 335 boys who are expelled from school.

יש 335 בנים שמורחקים מבית הספר

For every 100 girls in special education,

על כל 100 בנות בחינוך מיוחד,

there are 217 boys.

יש 217 בנים

For every 100 girls with a learning disability,

על כל 100 בנות עם מוגבלות למידה

יש 276 בנים

there are 276 boys.

For every 100 girls with an emotional disturbance diagnosed,

על כל 100 בנות

עם הפרעה רגשית מאובחנת,

יש לנו 324 בנים

we have 324 boys.

And by the way, all of these numbers are significantly higher

ודרך אגב, כל המספרים האלה גבוהים יותר משמעותית

אם אתה שחור,

if you happen to be black,

if you happen to be poor,

אם אתה עני,

if you happen to exist in an overcrowded school.

אם אתה נמצא בבית ספר עם צפיפות יתר

And if you are a boy,

ואם אתה בן,

you're four times as likely to be diagnosed with ADHD --

יש סבירות גבוהה פי ארבע

שתאובחן כסובל מ- ADHD

Attention Deficit Hyperactivity Disorder.

הפרעת קשב וריכוז.

Now there is another side to this.

יש לעניין צד נוסף

And it is important that we recognize that women still need help in school,

וזה חשוב שנכיר בו

נשים עדיין זקוקות לעזרה בבית הספר,

המשכורות עדיין נמוכות יותר משמעותית,

that salaries are still significantly lower,

אפילו כשהן תחת פיקוח של סוג העבודה,

even when controlled for job types,

and that girls have continued to struggle in math and science for years.

ובנות ממשיכות להאבק

במתמטיקה ומדעים במשך שנים

That's all true.

כל זה נכון

Nothing about that prevents us

אך כל זה אינו מונע מאיתנו

from paying attention to the literacy needs

מלשים לב לצרכים ההשכלתיים

of our boys between ages three and 13.

של הבנים שלנו בגילאים שבין 3 ל-13

וזה מה שאנו צריכים לעשות

And so we should.

In fact, what we ought to do is take a page from their playbook,

למעשה, מה שאנחנו צריכים לעשות זה לקחת דף מספר הלימוד שלהם,

because the initiatives and programs that have been set in place

מפני שהיוזמות והתוכניות

שמיושמות

for women in science and engineering and mathematics are fantastic.

למען נשים במדע, הנדסה ומתמטיקה

הן פנטסטיות

They've done a lot of good for girls in these situations,

הן עשו הרבה טוב

למען נשים באותן סיטואציות

and we ought to be thinking about how we can make that happen for boys too

ואנחנו צריכים לחשוב על

כיצד אנו יכולים לעשות זאת גם למען הבנים

in their younger years.

בשנותיהם הצעירות

Even in their older years,

אפילו בשנים המבוגרות שלהם

what we find is that there's still a problem.

מה שאנו מוצאים הוא שעדיין יש בעיה

When we look at the universities,

כשאנו מסתכלים על האוניברסיטאות

60 percent of baccalaureate degrees are going to women now,

60 אחוז מהתארים הראשונים ניתנים לנשים כיום,

which is a significant shift.

זו תנודה משמעותית

And in fact, university administrators are a little uncomfortable about the idea

ולמעשה, אנשי האוניברסיטאות

מרגישים קצת לא נוח עם הרעיון

that we may be getting close to 70 percent female population in universities.

שאנו מתקרבים ל-70 אחוזים

של אוכלוסיה נשית באוניברסיטאות

זה מלחיץ מאד את אנשי האוניברסיטה

This makes university administrators very nervous,

because girls don't want to go to schools that don't have boys.

מפני שבנות לא רוצות ללכת לבתי ספר שאין בהם בנים

And so we're starting to see

אז אנחנו מתחילים לראות את ההתהוות

the establishment of men centers and men studies

של תחומי לימוד ממוקדי גברים

לחשוב כיצד לשלב אותם

to think about how do we engage men in their experiences in the university.

עם ההתנסויות שלהם באוניברסיטה

אם תדברו עם הפקולטות, הם עשויים לומר,

If you talk to faculty, they may say, "Ugh. Yeah, well,

"או. כן, ובכן, הם משחקים במשחקי מחשב"

they're playing video games,

and they're gambling online all night long,

והם מהמרים אונליין במשך כל הלילה,

and they're playing World of Warcraft,

והם משחקים ב'וורלד אוף וורקראפט'

and that's affecting their academic achievement."

וזה משפיע

על ההישגים האקדמאים שלהם"

Guess what?

נחשו מה?

Video games are not the cause.

משחקי מחשב הם לא הסיבה

Video games are a symptom.

משחקי מחשב הם סימפטום

They were turned off a long time before they got here.

הם (התלמידים) נכבו הרבה זמן

לפני שהם הגיעו לכאן

So let's talk about why they got turned off

אז בואו נדבר על למה הם נכבו

כשהם היו בין הגילאים 3 ל-13

when they were between the ages of three and 13.

ישנן שלוש סיבות, אני מאמינה

There are three reasons that I believe

שבנים יצאו מסינכרון

that boys are out of sync with the culture of schools today.

עם התרבות של בתי הספר כיום

הראשונה היא אפס סובלנות

The first is zero tolerance.

A kindergarten teacher I know, her son donated all of his toys to her,

מורה בגן ילדים שאני מכירה,

הבן שלה תרם לה את כל הצעצועים שלו,

and when he did, she had to go through and pull out all the little plastic guns.

וכשהוא עשה זאת, היא היתה צריכה לעבור על כולם

ולהוציא מהם את כל רובי הפלסטיק הקטנים

You can't have plastic knives and swords and axes

אסור שיהיו לך סכיני פלסטיק וחרבות וגרזנים

and all that kind of thing in a kindergarten classroom.

ודברים כאלה

בכיתה של גן ילדים

What is it that we're afraid that this young man is going to do with this gun?

מה אנחנו חוששים שהילד הצעיר הזה יעשה עם הרובה?

I mean, really.

באמת,

But here he stands as testament

אבל הוא ניצב כאן כעדות

to the fact that you can't roughhouse on the playground today.

לעובדה שאי אפשר לשחק בקשיחות במגרש המשחקים היום

Now I'm not advocating for bullies.

אני לא מעודדת בריונים

I'm not suggesting that we need to be allowing guns and knives in the school.

אני לא מציעה

שאנחנו צריכים להכניס רובים וסכינים לבית הספר

But when we say that an Eagle Scout in a high school classroom

אבל כשאנו אומרים

שחניך בצופים בכיתת תיכון

שיש לו מכונית נעולה במגרש החניה

who has a locked parked car in the parking lot and a penknife in it,

וסכין כיס בתוכה

has to be suspended from school,

צריך להיות מושעה מבית הספר,

I think we may have gone a little too far with zero tolerance.

אני חושבת שהלכנו מעט רחוק מדי עם אפס סובלנות

Another way that zero tolerance lives itself out

דרך נוספת שבה אפס סובלנות משבשת את חיינו היא בכתיבה של בנים

is in the writing of boys.

בהרבה כיתות היום

In a lot of classrooms today,

you're not allowed to write about anything that's violent.

אסור לך לכתוב על שום דבר אלים

אסור לך לכתוב על שום דבר

You're not allowed to write about anything that has to do with video games.

שנוגע למשחקי וידאו- נושאים אלה אסורים

These topics are banned.

ילד מגיע הביתה מבית הספר ואומר,

Boy comes home from school, and he says,

"אני שונא כתיבה"

"I hate writing."

"Why do you hate writing, son? What's wrong with writing?"

"למה אתה שונא כתיבה, בני? מה לא בסדר בכתיבה?"

"עכשיו אני צריך לכתוב מה שהיא אומרת לי לכתוב"

"Now I have to write what she tells me to write."

"OK, what is she telling you to write?"

"אוקי, מה היא אומרת לך לכתוב?"

"Poems. I have to write poems.

"שירים. אני צריך לכתוב שירים

And little moments in my life.

ורגעים קטנים בחיים שלי

I don't want to write that stuff."

אני לא רוצה לכתוב על הדברים האלה"

"בסדר. אז על מה אתה כן רוצה לכתוב? על איזה נושא?"

"Well, what do you want to write?

What do you want to write about?"

"אני רוצה לכתוב על משחקי מחשב. אני רוצה לכתוב על לעלות ברמת המשחק

"I want to write about video games. I want to write about leveling-up.

אני רוצה לכתוב על עולם מאד מעניין

I want to write about this really interesting world.

אני רוצה לכתוב על טורנדו שנכנס לנו לתוך הבית

I want to write about a tornado that comes into our house

ומעיף את כל החלונות

and blows all the windows out,

והורס את כל הרהיטים והורג את כולם"

and ruins all the furniture and kills everybody."

"אוקי, בסדר."

"All right. OK."

תגיד את זה למורה,

You tell a teacher that, and they'll ask you, in all seriousness,

והם ישאלו אותך, בכל הרצינות

"Should we send this child to the psychologist?"

"האם צריך לשלוח את הילד לפסיכולוג?"

And the answer is no, he's just a boy.

והתשובה היא 'לא', הוא בסך הכל ילד

He's just a little boy.

הוא רק ילד קטן

It's not OK to write these kinds of things in classrooms today.

זה לא בסדר לכתוב את הדברים האלה

בכיתה כיום

אז זאת הסיבה הראשונה

So that's the first reason:

Zero tolerance policies and the way they're lived out.

מדיניות של אפס סובלנות והדרך שבה מבצעים אותה

The next reason that boys' cultures are out of sync with school cultures:

הסיבה הבאה שתרבות הבנים יצאה מסינכרון עם תרבות בית הספר:

יש פחות מורים גברים

there are fewer male teachers.

Anybody who's over 15 doesn't know what this means,

כל מי שמעל גיל 15 לא יודע מה זה אומר

because in the last 10 years,

בגלל שבעשר השנים האחרונות,

the number of elementary school classroom teachers has been cut in half.

מספר המורים בבתי הספר היסודיים

הצטמצם בחצי

We went from 14 percent to seven percent.

ירדו מ-14 אחוז

ל-7 אחוז

That means that 93 percent of the teachers

זה אומר ש-93 אחוזים מהמורים

that our young men get in elementary classrooms are women.

שהילדים הצעירים מקבלים בבית הספר היסודי

הן נשים

Now what's the problem with this?

עכשיו, מה הבעיה עם זה?

Women are great, yep, absolutely.

נשים הן נהדרות. נכון, לחלוטין

אך גברים מהווים מודל לחיקוי לילדים

But male role models for boys that say it's all right to be smart --

מה שזה אומר זה שזה בסדר להיות חכם-

יש להם אבות, יש להם כמרים

they've got dads, they've got pastors, they've got Cub Scout leaders,

יש להם מדריכים בצופים,

but ultimately, six hours a day, five days a week

אבל בסופו של דבר, במשך שש שעות ביום, חמישה ימים בשבוע,

they're spending in a classroom,

הם מבלים בכיתה

וברוב אותן כיתות

and most of those classrooms are not places where men exist.

אין בכלל גברים

And so they say, I guess this really isn't a place for boys.

אז הם אומרים, אני מניח שזה לא מקום לבנים

זה מקום לבנות

This is a place for girls.

ואני לא מאד טוב בזה

And I'm not very good at this,

so I guess I'd better go play video games

אז אני מניח שעדיף לי

ללכת לשחק במשחקי וידאו או לעשות ספורט, או משהו כזה

or get into sports, or something like that,

because I obviously don't belong here.

מפני שבאופן ברור אני לא שייך לכאן

Men don't belong here, that's pretty obvious.

גברים לא שייכים לכאן, זה די ברור

So that may be a very direct way that we see it happen.

אז זו יכולה להיות דרך מאד ישירה

שאנו רואים את זה קורה

אבל באופן פחות ישיר,

But less directly, the lack of male presence in the culture --

המחסור בנוכחות גברית בתרבות-

you've got a teachers' lounge, and they're having a conversation

יש את חדר המורים,

והם מנהלים שיחה

about Joey and Johnny who beat each other up on the playground.

על ג'ואי וג'וני שהלכו מכות בחצר

"מה אנחנו הולכים לעשות עם הבנים האלה?"

"What are we going to do with these boys?"

התשובה לשאלה זו משתנה בהתאם למי שיושב מסביב לשולחן

The answer to that question changes

depending on who's sitting around that table.

האם יש גברים מסביב לשולחן?

Are there men around that table?

האם יש אמהות שגידלו בנים מסביב לשולחן?

Are there moms who've raised boys around that table?

כך תראו שהשיחה משתנה

You'll see, the conversation changes

depending upon who's sitting around the table.

בהתאם למי שיושב מסביב לשולחן

Third reason that boys are out of sync with school today:

סיבה שלישית שבנים יצאו מסינכרון עם בית הספר כיום:

Kindergarten is the old second grade, folks.

גן הילדים הוא כיתה ב' החדשה, רבותיי

We have a serious compression of the curriculum happening out there.

מתרחש עכשיו לחץ גדול של תוכנית הלימודים בחוץ

When you're three, you better be able to write your name legibly,

כשאתה בן 3, כדאי שתוכל לכתוב את השם שלך בצורה נאותה

או שנראה בכך עיכוב התפתחותי

or else we'll consider it a developmental delay.

כשאתה מגיע לכיתה א'

By the time you're in first grade,

כדאי שתדע לקרוא פסקה מטקסט

you should be able to read paragraphs of text

עם תמונה, או אולי ללא

with maybe a picture, maybe not, in a book of maybe 25 to 30 pages.

בתוך ספר בן 25 עד 30 דפים

If you don't,

אם אתה לא יכול, אז אנו קרוב לוודאי נשים אותך

we're probably going to be putting you into a Title I special reading program.

בתוכנית מיוחדת ללימוד קריאה

ואם תשאלו מורים של תוכנית כזאת, הם יגידו לכם:

And if you ask Title I teachers, they'll tell you

שיש להם בערך ארבעה בנים על כל בת בתוכנית

they've got about four or five boys for every girl that's in their program,

בכיתות בית הספר היסודי.

in the elementary grades.

הסיבה שזה בעייתי

The reason that this is a problem

is because the message that boys are getting

היא המסר שאותם בנים מקבלים

is, "You need to do what the teacher asks you to do all the time."

הוא "אתה צריך לעשות

מה שהמורה מבקשת ממך לעשות כל הזמן"

The teacher's salary depends on "No Child Left Behind"

משכורתם של המורים תלויה

בתוכניות של 'לא להשאיר אף ילד מאחור' ו'מירוץ לפסגה'

and "Race to the Top" and accountability and testing

ומבחני הישגים ויכולות

and all of this.

וכל אלה

So she has to figure out a way to get all these boys

אז היא (המורה) צריכה למצוא דרך

להעביר את כל הבנים דרך תוכנית הלימודים

through this curriculum -- and girls.

ובנות

תוכנית הלימודים הדחוסה הזאת היא רעה

This compressed curriculum is bad for all active kids.

לכל התלמידים האקטיביים

And what happens is,

ומה שקורה זה,

she says, "Please, sit down, be quiet, do what you're told,

היא אומרת, "בבקשה, שב,

תהיה בשקט, תעשה מה שאומרים לך, תציית לחוקים,

follow the rules, manage your time, focus, be a girl."

תנהל את הזמן שלך, תתרכז

תהיה בת"

זה מה שהיא אומרת להם.

That's what she tells them.

בדרך עקיפה, זה מה שהיא אומרת להם.

Indirectly, that's what she tells them.

And so this is a very serious problem.

ולכן זאת בעיה רצינית מאד. מאיפה זה מגיע?

Where is it coming from? It's coming from us.

זה מגיע מאיתנו.

(Laughter)

(צחוק)

We want our babies to read when they are six months old.

אנחנו רוצים שתינוקות שלנו יקראו כשהם בני 6 חודשים

Have you seen the ads?

ראיתם את המודעות?

We want to live in Lake Wobegon where every child is above average ...

אנחנו רוצים לגור באגם וובגון

איפה שכל ילד הוא מעל הממוצע

but what this does to our children is really not healthy.

אבל מה שזה עושה לילד שלנו זה ממש לא בריא

זה לא מתאים מבחינה התפתחותית

It's not developmentally appropriate,

and it's particularly bad for boys.

וזה במיוחד רע לבנים

אז מה אנחנו צריכים לעשות?

So what do we do?

אנחנו צריכים לפגוש אותם היכן שהם נמצאים

We need to meet them where they are.

We need to put ourselves into boy culture.

אנחנו צריכים לשים את עצמנו בתרבות של בנים

We need to change the mindset of acceptance in boys

אנחנו צריכים לשנות את דרך החשיבה

של קבלה אצל בנים בבתי ספר יסודיים

in elementary schools.

More specifically, we can do some very specific things.

אנחנו יכולים לעשות מספר דברים מאד ספציפיים

We can design better games.

אנחנו יכולים לתכנן משחקים טובים יותר

Most of the educational games that are out there today

רוב המשחקים החינוכייים שנמצאים בשוק כיום

הם בעצם כרטיסי-הבזק (פלאש-קארדס)

are really flashcards.

They're glorified drill and practice.

הם מייגעים ומתישים

They don't have the depth, the rich narrative

אין להם את העומק והנרטיב המעמיק

that really engaging video games have,

שיש למשחקי מחשב מעניינים

בהם מתעניינים הבנים

that the boys are really interested in.

אז אנחנו צריכים לתכנן משחקים טובים יותר

So we need to design better games.

We need to talk to teachers and parents and school board members and politicians.

אנחנו צריכים לדבר עם מורים והורים

וחברי מועצות בית ספר ופוליטיקאים

We need to make sure that people see that we need more men in the classroom.

אנחנו צריכים לודא שאותם אנשים מבינים שאנחנו צריכים יותר גברים בכיתות

אנחנו צריכים לבדוק בקפידה את מדיניות אפס הסובלנות שלנו

We need to look carefully at our zero tolerance policies.

האם יש בה הגיון?

Do they make sense?

אנחנו צריכים לחשוב על

We need to think about how to uncompress this curriculum if we can,

איך לרווח את תוכנית הלימודים, אם אפשר

trying to bring boys back into a space that is comfortable for them.

לנסות להחזיר את הבנים למקום

שבו נוח להם

All of those conversations need to be happening.

כל השיחות האלה צריכות להתרחש

There are some great examples out there of schools --

יש כמה דוגמאות נפלאות

של בתי ספר

the New York Times just talked about a school recently.

ב'ניו יורק טיימס' דיברו לאחרונה על בית ספר

A game designer from the New School

מעצב משחקים מבית הספר החדש הזה

put together a wonderful video gaming school.

יצר בית ספר המבוסס על משחקי מחשב

But it only treats a few kids, and so this isn't very scalable.

אבל זה מטפל רק במספר מועט של ילדים

אז זה לא מאד בר מדידה

We have to change the culture and the feelings

אנחנו צריכים לשנות את התרבות וההרגשה

that politicians and school board members and parents have

שיש לפוליטיקאים, חברי מועצות בתי ספר והורים

על הדרך שבה אנו מקבלים ומה שאנו מקבלים

about the way we accept and what we accept in our schools today.

בבתי הספר שלנו כיום

We need to find more money for game design.

אנחנו צריכים להשקיע עוד כסף בתכנון משחקים

Because good games, really good games, cost money,

בגלל שמשחקים טובים באמת עולים כסף

ול'וורלד אוף וורקראפט' יש תקציב גדול

and World of Warcraft has quite a budget.

לרוב המשחקים החינוכיים אין.

Most of the educational games do not.

מה שהתחלנו:

Where we started:

my colleagues Mike Petner, Shawn Vashaw, myself,

העמיתים שלי- מייק פטנר, שון ושאו, אנוכי-

we started by trying to look at the teachers' attitudes

התחלנו בלנסות להסתכל על יחס המורים

and find out how do they really feel about gaming,

ולגלות איך הם באמת מרגישים לגבי משחקי מחשב

מה הם רוצים לומר על כך

what do they say about it.

And we discovered that they talk about the kids in their school,

וגילינו

שהם מדברים על הילדים בבתי הספר שלהם,

שמדברים על משחקי מחשב,

who talk about gaming, in pretty demeaning ways.

באופן מאד מזלזל.

They say, "Oh, yeah. They're always talking about that stuff.

הם אומרים, "או, כן. הם באמת מדברים על הדברים האלה.

הם מדברים על בובות המשחק הקטנות שלהם

They're talking about their little action figures

על ההישגים הקטנים ואותות ההצטיינות שלהם,

and their little achievements or merit badges,

or whatever it is that they get.

וכל שאר הדברים שהם מקבלים,

And they're always talking about this stuff."

והם תמיד מדברים על הדברים האלה."

And they say these things as if it's OK.

והם אומרים את הדברים האלה כאילו זה בסדר.

But if it were your culture, think of how that might feel.

אבל אם זו היתה התרבות שלכם,

תחשבו על איך זה היה מרגיש

It's very uncomfortable to be on the receiving end

זה מאד לא נוח להיות בצד המקבל

of that kind of language.

של כזאת שפה

הם לחוצים לגבי כל דבר

They're nervous about anything that has anything to do with violence

שקשור לאלימות

because of the zero tolerance policies.

בגלל מדיניות אפס הסובלנות

They are sure that parents and administrators

הם בטוחים שהורים ומקבלי החלטות לעולם לא יקבלו כלום

will never accept anything.

So we really need to think about looking at teacher attitudes

אז אנחנו צריכים לחשוב על להסתכל על יחס המורים

and finding ways to change the attitudes,

ולמצוא דרכים לשנות את היחס

so that teachers are much more open and accepting of boy cultures

כך שהמורים יהיו יותר פתוחים

ויקבלו את תרבות הבנים בכיתות שלהם

in their classrooms.

Because, ultimately, if we don't,

מפני שבסופו של דבר, אם אנחנו לא,

then we're going to have boys who leave elementary school saying,

אנחנו הולכים לקבל בנים שעוזבים את בית הספר היסודי ואומרים,

"טוב, אני מניח שזה היה מקום לבנות,

"Well I guess that was just a place for girls, it wasn't for me.

זה לא היה בשבילי.

So I've got to do gaming, or I've got to do sports."

אז אני הולך לשחק במחשב, או לעשות ספורט"

If we change these things, if we pay attention to these things,

אם נשנה את הדברים האלה, אם נשים לב לדברים האלה,

and we reengage boys in their learning,

ונשלב מחדש את הבנים בלמידה,

they will leave the elementary schools saying, "I'm smart."

הם יסיימו את בית הספר היסודי כשהם אומרים, "אני חכם"

תודה לכם.

Thank you.

(Applause)

(מחיאות כפיים)