John Hunter: Teaching with the World Peace Game

מתרגם: Assaf Yavnai מבקר: Ido Dekkers

I'm very fortunate to be here.

אני בר מזל להיות פה.

I feel so fortunate.

אני מרגיש בר מזל.

I've been so impressed by the kindness expressed to me.

אני כל כך התרשמתי מהחביבות שהפגינו כלפי.

I called my wife Leslie,

התקשרתי לאשתי לסלי

and I said, "You know, there's so many good people

ואמרתי, "את יודעת, יש כל כך הרבה אנשים טובים

trying to do so much good.

מנסים לעשות כל הרבה טוב.

It feels like I've landed in a colony of angels."

שזה מרגיש כאילו נחתתי במושבה של מלאכים."

It's a true feeling.

זוהי הרגשה אמתית.

But let me get to the talk -- I see the clock is running.

אבל בואו נעבור להרצאה, אני רואה שהשעון רץ.

I'm a public school teacher,

אני מורה בבית ספר ממלכתי,

and I just want to share a story of my superintendent.

ואני רוצה לחלוק אתכם סיפור של המפקחת שלי.

Her name is Pam Moran

שמה הוא פאם מוראן

in Albemarle County, Virginia,

ממחוז אלבמארל, וירג'יניה. (ארה"ב)

the foothills of the Blue Ridge Mountains.

למרגלות הרי 'הרכס הכחול'

And she's a very high-tech superintendent.

והיא מנהלת מאוד היי-טק.

She uses smart boards, she blogs,

היא משתמשת בלוחות חכמים, כותבת בלוגים,

she Tweets, she does Facebook,

מצייצת בטוויטר, גולשת בפייסבוק,

she does all this sort of high-tech stuff.

היא עושה כל מני דברי היי-טק כאלה.

She's a technology leader and instructional leader.

היא מנהיגה טכנולוגית ומנהיגה פדגוגית.

But in her office,

אבל במשרד שלה

there's this old wooden, weather-worn table, kitchen table --

ישנו שולחן מטבח עשוי עץ ישן ובלוי,

peeling green paint, it's kind of rickety.

די רעוע, עם צבע ירוק מתקלף.

And I said, "Pam, you're such a modern, cutting-edge person.

ואני אמרתי "פאם, את אישה כל כך מודרנית, טיפוס של חדשנות.

Why is this old table in your office?"

מה זה השולחן הישן הזה במשרד שלך?"

And she told me, she said,

ואז היא סיפרה לי, היא אמרה,

"You know, I grew up in Southwestern Virginia,

" אתה יודע, אני גדלתי בדרום-מערב וירג'יניה,

in the coal mines and the farmlands of rural Virginia,

במכרות הפחם והחוות של וירג'יניה הכפרית,

and this table was in my grandfather's kitchen.

והשולחן הזה היה במטבח של סבא שלי.

And we'd come in from playing, he'd come in from plowing and working,

וכשאנחנו היינו חוזרים מלשחק, הוא היה חוזר מחריש ועבודה,

and we'd sit around that table every night.

והיינו יושבים סביב השולחן כל ערב.

And as I grew up, I heard so much knowledge

ובזמן שגדלתי, שמעתי כל כך הרבה ידע

and so many insights and so much wisdom

וכל כך הרבה תובנות וכל כך הרבה חכמה

come out around this table,

שיצאה מסביב לשולחן הזה.

I began to call it the wisdom table.

שהתחלתי לקרוא לו שולחן החכמה.

And when he passed on, I took this table with me and brought it to my office,

ואחרי שהוא נפטר, לקחתי את השולחן איתי והבאתי אותו למשרד שלי.

and it reminds me of him.

וזה מזכיר לי אותו

It reminds me of what goes on around an empty space sometimes."

זה מזכיר לי מה קורה סביב חלל ריק לפעמים."

The project I'm going to tell you about

המיזם שאני הולך לספר לכם עליו

is called the World Peace Game,

נקרא 'משחק שלום עולמי',

and essentially it is also an empty space.

ובמהותו גם הוא חלל ריק.

And I'd like to think of it

ואני רוצה לחשוב עליו

as a 21st century wisdom table, really.

כשולחן החכמה של המאה ה21,

It all started back in 1977.

הכל התחיל ב1977.

I was a young man,

אני הייתי בחור צעיר,

and I had been dropping in and out of college.

ויצאתי ונכנסתי מלימודים במכללה.

And my parents were very patient,

וההורים שלי היו מאוד סבלניים,

but I had been doing intermittent sojourns to India

אבל הייתי עורך ביקורים תקופתיים בהודו

on a mystical quest.

במסע מיסטי.

And I remember the last time I came back from India --

ואני זוכר שבפעם האחרונה שחזרתי מהודו

in my long white flowing robes

בגלימותיי הלבנות המתנופפות

and my big beard and my John Lennon glasses --

ובזקני המפואר ומשקפי הג'ון לנון שלי,

and I said to my father,

ואמרתי לאבי,

"Dad, I think I've just about found spiritual enlightenment."

"אבא, אני חושב שאני עומד למצוא הארה רוחנית."

He said, "Well there's one more thing you need to find."

הוא אמר, "ובכן יש עוד משהוא אחד שאתה צריך למצוא."

I said, "What is that, dad?" "A job."

אני אמרתי, "מה זה אבא?", "עבודה."

(Laughter)

(צחוק)

And so they pleaded with me to get a degree in something.

וכך הם הפצירו בי לעשות תואר במשהו.

So I got a degree

אז קיבלתי תואר

and it turned out to be education.

ומסתבר שהוא היה בחינוך.

It was an experimental education program.

הייתה זו תכנית חינוכית ניסיונית.

It could have been dentistry, but the word "experimental" was in it,

זה יכול היה להיות ברפואת שיניים, אבל המילה "ניסיונית" הייתה שם.

and so that's what I had to go for.

אז נאלצתי ללכת עם זה.

And I went in for a job interview

הלכתי לראיון עבודה

in the Richmond Public Schools in Virginia, the capital city,

בביה"ס הממלכתיים של העיר ריצ'מונד, בירת וירג'יניה,

bought a three-piece suit -- my concession to convention --

קניתי חליפת שלושה חלקים, ההסכמה שלי למוסדיות,

kept my long beard and my afro

שמרתי על האפרו שלי והזקן הארוך

and my platform shoes -- at the time it was the '70s --

ונעלי הפלטפורמה - זה היה בשנות השבעים.

and I walked in, and I sat down and had an interview.

נכנסתי, התיישבתי וערכתי את הראיון.

And I guess they were hard up for teachers

וכנראה שהם היו קשים עם המורים,

because the supervisor, her name was Anna Aro,

כי המפקחת, שמה היה אנה ארו,

said I had the job teaching gifted children.

אמרה שיש לי עבודה כמורה של ילדים מחוננים.

And I was so shocked, so stunned,

הייתי בהלם, כל כך המום

I got up and said, "Well, thank you, but what do I do?"

שנעמדתי ואמרתי, "ובכן, תודה, אבל מה אני צריך לעשות?"

(Laughter)

(צחוק)

Gifted education hadn't really taken hold too much.

חינוך לתלמידים מוכשרים לא ממש תפס.

There weren't really many materials or things to use.

לא היו חומרים או דברים לעבוד איתם.

And I said, "What do I do?"

ואני אמרתי "מה אני צריך לעשות?"

And her answer shocked me. It stunned me.

והתשובה שלה הדהימה אותי. היממה אותי.

Her answer set the template

התשובה שלה קבעה את קווי המתאר

for the entire career I was to have after that.

לכל הקריירה שלי שבאה לאחר מכן.

She said, "What do you want to do?"

היא אמרה, "מה אתה רוצה לעשות?"

And that question cleared the space.

והתשובה הזאת פינתה את המרחב.

There was no program directive, no manual to follow,

לא הייתה תכנית מוכתבת, לא מדריך לעקוב אחריו,

no standards in gifted education

אין מתכונת מהצורה הזאת

in that way.

בחינוך מחוננים.

And she cleared such a space

היא פינתה כזה מרחב,

that I endeavored from then on

שאני מאמץ [את הגישה] מאז

to clear a space for my students, an empty space,

לפנות מרחב לתלמידי, מרחב ריק,

whereby they could create and make meaning

שבו הם יכולים ליצור ולייצר משמעות

out of their own understanding.

מתוך ההבנה שלהם.

So this happened in 1978,

אז זה קרה ב-1978,

and I was teaching many years later,

ולימדתי שנים רבות לאחר מכן,

and a friend of mine introduced me to a young filmmaker.

וחבר שלי הציג אותי ליוצר סרטים צעיר.

His name is Chris Farina.

שמו כריס פארינה.

Chris Farina is here today at his own cost.

כריס פארינה פה היום בזכות עצמו.

Chris, could you stand up and let them see you --

כריס, האם אתה מוכן לעמוד ולתת להם לראות אותך?

a young, visionary filmmaker who's made a film.

יוצר צעיר ובעל חזון אשר עשה סרט.

(Applause)

(תשואות)

This film is called "World Peace and Other 4th Grade Achievements."

הסרט נקרא "שלום עולמי והישגים נוספים של תלמידי כיתה ד'."

He proposed the film to me -- it's a great title.

הוא הציע לי את הסרט - זוהי כותרת נפלאה.

He proposed the film to me,

הוא הציע לי את הסרט,

and I said, "Yeah, maybe it'll be on local TV,

ואמר, "כן, אולי זה היה בערוץ הטלוויזיה המקומי,

and we can say hi to our friends."

ונוכל להגיד 'הי' לחברים שלנו."

But the film has really gone places.

אבל הסרט באמת הגיע למקומות.

Now it's still in debt, but Chris has managed, through his own sacrifice,

הוא עדיין בחובות, אבל כריס הצליח, תוך הקרבה עצמית,

to get this film out.

להוציא את הסרט.

So we made a film

אז עשינו סרט.

and it turns out to be more than a story about me,

ומתברר שזהו יותר מסיפור עלי,

more than a story about one teacher.

יותר מסיפור של מורה אחד.

It's a story that's a testament to teaching and teachers.

זהו סיפור עדות לדרך לימוד ולמורים.

And it's a beautiful thing.

וזהו דבר מופלא.

And the strange thing is, when I watch the film --

והדבר המוזר, שאני צופה בסרט,

I have the eerie sensation of seeing it --

יש לי תחושה מוזרה שאני רואה אותו,

I saw myself literally disappear.

אני רואה, פשוטו כמשמעו, את עצמי נעלם.

What I saw

מה שאני רואה

was my teachers coming through me.

זה את המורים שלי יוצאים דרכי.

I saw my geometry teacher in high school, Mr. Rucell's

ראיתי את חיוכו העקום של מר רסל, המורה שלי לגאומטריה בתיכון,

wry smile under his handlebar mustache.

תחת שפמו המחודד.

That's the smile I use -- that's his smile.

זה החיוך שאני משתמש - זה החיוך שלו.

I saw Jan Polo's flashing eyes.

ראיתי את עייניה הנוצצות של ג'אן פולו

And they weren't flashing in anger,

והם לא נצצו מכעס,

they were flashing in love, intense love for her students.

הם נצצו מאהבה, אהבה עזה לתלמידה.

And I have that kind of flash sometimes.

ולעתים יש לי את סוג הנצנוץ הזה.

And I saw Miss Ethel J. Banks

וראיתי את גב' את'ל ג'. בנקס

who wore pearls and high-heels to elementary school every day.

שלבשה נעלי עקב ופנינים לביה"ס היסודי כל יום.

And you know, she had that old-school teacher stare.

ואתם יודעים, היה לה את המבט של המורים מפעם.

You know the one.

אתם מכירים אותו.

(Laughter)

(צחוק)

"And I'm not even talking about you behind me,

"ואני אפילו לא מדבר עליך מאחור,

because I've got eyes in the back of my head."

כי יש לי עניים בגב."

(Laughter)

(צחוק)

You know that teacher?

אתם מכירים את המורה הזאת?

I didn't use that stare very often,

לא השתמשתי במבט הזה לעתים קרובות,

but I do have it in my repertoire.

אבל בהחלט יש לי אתו בארגז בכלים.

And Miss Banks was there as a great mentor for me.

וגב' בנקס הייתה שם כמורת דרך חשובה עבורי.

And then I saw

ואז ראיתי

my own parents, my first teachers.

את ההורים שלי, המורים הראשונים שלי.

My father, very inventive, spatial thinker.

אבא שלי, מאוד יצירתי, בעל מחשבה ייחודית.

That's my brother Malcolm there on the right.

זהו אחי מלקולם מימין.

And my mother,

ואמא שלי,

who taught me in fourth grade

שלימדה אותי בכיתה ד'

in segregated schools in Virginia,

בבי"ס מופרד בוירג'יניה,

who was my inspiration.

היא הייתה ההשראה שלי.

And really, I feel as though,

ובאמת, אני מרגיש שכאילו,

when I see the film --

כשאני רואה את הסרט

I have a gesture she does, like this --

יש לי מחוה שהיא עושה, כמו זאת,

I feel like I am a continuation of her gesture.

אני מרגיש שאני המשך של המחווה שלה.

I am one of her teaching gestures.

אני אחד ממחוות הלימוד שלה.

And the beautiful thing was,

והדבר היפה הוא,

I got to teach my daughter in elementary school, Madeline.

שאני זכיתי ללמד את הבת שלי, מדלין, בבי"ס יסודי.

And so that gesture of my mother's

אז המחוות של אמא שלי

continues through many generations.

ממשיכות דרך דורות רבים.

It's an amazing feeling

זהו הרגשה מדהימה

to have that lineage.

להיות בעל שושלת כזאת.

And so I'm here standing on the shoulders of many people.

והנה אני פה עומד על כתפיהם של אנשים רבים.

I'm not here alone.

אני לא פה לבד.

There are many people on this stage right now.

יש אנשים רבים על הבמה ברגע זה.

And so this World Peace Game I'd like to tell you about.

ובכן משחק השלום העולמי הזה, שאני רוצה לספר לכם עליו.

It started out like this:

התחיל בצורה הזאת:

it's just a four-foot by five-foot plywood board

זהו סתם לוח דיקט של מטר על מטר וחצי

in an inner-city urban school, 1978.

בבי"ס עירוני, .1978

I was creating a lesson for students on Africa.

הכנתי שיעור לתלמידים על אפריקה.

We put all the problems of the world there,

הנחנו שם את כל בעיות העולם ,

and I thought, let's let them solve it.

וחשבתי, בוא ניתן להם לפתור את זה.

I didn't want to lecture or have just book reading.

לא רציתי להרצות או רק לערוך קריאה מספר.

I wanted to have them be immersed

רציתי שהם יכנסו לדבר

and learn the feeling of learning through their bodies.

וילמדו את ההרגשה של לימוד דרך גופם.

So I thought, well they like to play games.

אז חשבתי, ובכן הם אוהבים לשחק משחקים.

I'll make something -- I didn't say interactive;

אני אעשה משהו - לא אמרתי אינטראקטיבי.

we didn't have that term in 1978 --

לא היה לנו את המושג הזה ב 1978 -

but something interactive.

אבל משהו אינטראקטיבי.

And so we made the game,

וכך ערכנו את המשחק,

and it has since evolved

והוא התפתח מאז

to a four-foot by four-foot by four-foot

למטר על מטר על מטר

Plexiglass structure.

מבנה פרספקס [פלסטיק דמויי זכוכית]

And it has four Plexiglass layers.

והיה לו ארבע שכבות מפרספקס.

There's an outer space layer

יש את השכבה של החלל החיצון

with black holes and satellites

עם חורים שחורים ולוויינים,

and research satellites and asteroid mining.

ולווייני מחקר וכורי אסטרואידים.

There's an air and space level

יש את שכבת האוויר והחלל

with clouds that are big puffs of cotton we push around

עם עננים מכדורי צמר-גפן גדולים שאנו מזזים

and territorial air spaces and air forces,

ומרחבים אוויריים וחילות אוויר.

a ground and sea level with thousands of game pieces on it --

שכבת יבשה וים עם אלפי כלי משחק עליה

even an undersea level

ואפילו מפלס תת-ימי

with submarines and undersea mining.

עם צוללות ומכרות תת-מימיים.

There are four countries around the board.

יש ארבע ארצות מסביב ללוח.

The kids make up the names of the countries -- some are rich; some are poor.

הילדים ממצאים את שמותיהם - חלקם עשירות וחלקם עניות.

They have different assets, commercial and military.

יש להם נכסים שונים, כלכליים וצבאיים.

And each country has a cabinet.

ולכל מדינה יש ועדת שרים.

There's a Prime Minister, Secretary of State, Minister of Defense

ישנו ראש ממשלה, שר פנים, שר ביטחון

and a CFO, or Comptroller.

ושר אוצר או מפקח.

I choose the Prime Minister based on my relationship with them.

אני בוחר את ראש הממשלה על בסיס ההיכרות שלי אתם.

I offer them the job, they can turn it down,

אני מציע להם את המשרה, הם יכולים לסרב,

and then they choose their own cabinet.

ואז הם בוחרים את ועדת השרים שלהם.

There's a World Bank, arms dealers and a United Nations.

ישנו הבנק העולמי, סוחרי נשק ואת האומות המאוחדות.

There's also a weather goddess

ויש אפילו אלת מזג אויר

who controls a random stock market and random weather.

ששולטת בבורסה אקראית ובמזג האוויר.

(Laughter)

(צחוק)

That's not all.

וזה לא הכל.

And then there's a 13-page crisis document

ישנו מסמך משברים בעל 13 עמודים .

with 50 interlocking problems.

עם 50 בעיות שזורות.

So that, if one thing changes, everything else changes.

כך שאם דבר אחד משתנה, כל השאר משתנה.

I throw them into this complex matrix,

אני זורק אותם לתוך המערך המסובך הזה,

and they trust me because we have a deep, rich relationship together.

והם סומכים עלי, בגלל שיש לנו מערכת יחסים עמוקה ועשירה ביחד.

And so with all these crises,

ואז עם כל המשברים האלה,

we have -- let's see -- ethnic and minority tensions;

יש לנו - בואו נראה - מתחים אתניים ושל מיעוטים;

we have chemical and nuclear spills,

יש לנו דליפות כימיות וגרעיניות,

nuclear proliferation.

שגשוג גרעיני.

There's oil spills, environmental disasters,

ישנם דליפות נפט ואסונות אקולוגים,

water rights disputes, breakaway republics,

ויכוחים על זכויות מים, הפרדות של רפובליקות,

famine, endangered species and global warming.

רעב, מינים בסכנת הכחדה והתחממות גלובלית.

If Al Gore is here,

אם אל גור נמצא פה,

I'm going to send my fourth-graders from Agnor-Hurt and Venable schools to you

אני הולך לשלוח את תלמידי כיתה ד' שלי מביה"ס 'אנגור-הארט' ו'ואן-אבל' אליך

because they solved global warming in a week.

בגלל שהם פתרו את ההתחממות הגלובלית בשבוע.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(תשואות)

And they've done it several times too.

והם גם עשו את זה מספר פעמים.

(Laughter)

(צחוק)

So I also have in the game a saboteur --

ויש לי גם חבלן במשחק -

some child -- it's basically a troublemaker --

ילד אחד -- למעשה זה ילד שעושה בעיות --

and I have my troublemaker put to use

ויש לי שימוש גם בו

because they, on the surface,

בגלל שהם, על פני השטח,

are trying to save the world and their position in the game.

מנסים להציל את העולם ומעמדם במשחק.

But they're also trying to undermine everything in the game.

אבל הם גם מנסים לחתור תחת כל דבר במשחק.

And they do it secretly through misinformation

הם עושים את זה בחשאיות דרך מסירת מידע מוטעה,

and ambiguities and irrelevancies,

מסרים דו-משמעים ומידע שלא שייך לעניין

trying to cause everyone to think more deeply.

מנסים לגרום לכולם לחשוב יותר לעומק.

The saboteur is there,

החבלן שם,

and we also read from Sun Tzu's "The Art of War."

ואנו גם קוראים מספרו של סאן-טצו "אומנות המלחמה."

Fourth-graders understand it -- nine years old --

תלמידי כיתה ד' מבינים את זה , בני תשע

and they handle that and use that

והם שולטים בזה ומשתמשים בזה

to understand how to, not follow --

להבין איך לא ללכת אחרי,

at first they do --

כפי שקורה בהתחלה,

the paths to power and destruction,

השביל לכוח והרס,

the path to war.

השביל למלחמה.

They learn to overlook short-sighted reactions

הם לומדים להסתכל מעבר לתגובות קצרות-רואי

and impulsive thinking,

וחשיבה יצרית,

to think in a long-term, more consequential way.

לחשוב לטווח-ארוך, בצורה יותר משמעותית.

Stewart Brand is here, and one of the ideas for this game came from him

סטיוארט בראנד נמצא פה, אחד מהרעיונות למשחק באו ממנו

with a CoEvolution Quarterly article

עם מאמר על אבולוציה-הדדית רבעונית

on a peace force.

בכוח-שלום.

And in the game, sometimes students actually form a peace force.

ובמשחק לעתים השחקנים מקימים כוח-שלום.

I'm just a clock watcher.

אני רק צופה בשעון.

I'm just a clarifier. I'm just a facilitator.

אני רק מבהיר. אני רק מנחה.

The students run the game.

התלמידים מתפעלים את המשחק.

I have no chance to make any policy whatsoever

אין לי שום סיכוי, לחלוטין, לקבוע איזושהי מדיניות

once they start playing.

אחרי שהם התחילו לשחק.

So I'll just share with you ...

אז אני רק אחלוק אתכם...

(Video) Boy: The World Peace Game is serious.

(וידאו) ילד: המשחק שלום עולמי הוא רציני.

You're actually getting taught something like how to take care of the world.

אתה בעצם לומד למשל איך לנהל את העולם.

See, Mr. Hunter is doing that

תראה, מר האנטר עושה את זה

because he says his time has messed up a lot,

כי הוא אומר שהזמן שלו קלקל הרבה דברים,

and he's trying to tell us

והוא מנסה להגיד לנו

how to fix that problem.

איך לתקן את הבעיה הזאת.

John Hunter: I offered them a --

ג'ון האנטר: אני מציע להם --

(Applause)

(תשואות)

Actually, I can't tell them anything because I don't know the answer.

למעשה, אני לא יכול להגיד להם כלום, בגלל שאני לא יודע את התשובה.

And I admit the truth to them right up front: I don't know.

ואני מודה באמת ישר בהתחלה: אני לא יודע.

And because I don't know, they've got to dig up the answer.

ובגלל שאני לא יודע, הם צריכים לגלות את התשובה.

And so I apologize to them as well.

ולכן אני גם מתנצל בפניהם.

I say, "I'm so sorry, boys and girls,

אני אומר, "אני מצטער, בנים ובנות,

but the truth is

אבל האמת היא

we have left this world to you in such a sad and terrible shape,

שהשארנו את העולם לכם במצב כל כך עצוב ונוראי,

and we hope you can fix it for us,

ואנו מקווים שתוכלו לסדר את זה עבורנו,

and maybe this game will help you learn how to do it."

ואולי המשחק הזה יעזור לכם ללמוד איך לעשות זאת."

It's a sincere apology,

זוהי התנצלות כנה,

and they take it very seriously.

והם לוקחים זאת ברצינות.

Now you may be wondering what all this complexity looks like.

עכשיו אתם בוודאי תוהים איך כל המורכבות הזאת נראית.

Well when we have the game start, here's what you see.

ובכן כשאנו מתחילים את המשחק, זה מה שרואים.

(Video) JH: All right, we're going into negotiations as of now. Go.

(וידאו) ג'.ה. : בסדר, אנו מתחילים במשא ומתן מעכשיו. זוז.

(Chatter)

(פיטפוט)

JH: My question to you is, who's in charge of that classroom?

ג'.ה.: השאלה שלי אליכם היא, מי ממונה על הכיתה הזאת?

It's a serious question: who is really in charge?

זוהי שאלה רצינית: מי באמת הממונה?

I've learned to cede control of the classroom

למדתי להעביר את הסמכות על הכיתה

over to the students over time.

לידי התלמידים במהלך הזמן.

There's a trust and an understanding

ישנם אמון והבנה

and a dedication to an ideal

ומסירות לחזון

that I simply don't have to do

שאני פשוט לא צריך לעשות

what I thought I had to do as a beginning teacher:

מה שחשבתי שאני צריך לעשות כמורה מתחיל:

control every conversation and response in the classroom.

לשלוט בכל שיחה ותגובה בכיתה.

It's impossible. Their collective wisdom

זה בלתי אפשרי. החכמה הקולקטיבית שלהם

is much greater than mine,

הרבה יותר גדולה משלי,

and I admit it to them openly.

ואני מודה בזה בפניהם.

So I'll just share with you some stories very quickly

אז אני אשתף אתכם, בזריזות, בכמה סיפורים

of some magical things that have happened.

של רגעים קסומים שקרו.

In this game we had a little girl,

במשחק הזה הייתה לנו ילדה קטנה,

and she was the Defense Minister of the poorest nation.

והיא הייתה שרת ההגנה של האומה הענייה ביותר.

And the Defense Minister -- she had the tank corps and Air Force and so forth.

ושרת ההגנה, היה לה טנקים, מטוסים וכדומה.

And she was next door to a very wealthy, oil-rich neighbor.

היא הייתה בסמיכות לשכנה עשירה בנפט ובעלת הון.

Without provocation,

ללא התגרות,

suddenly she attacked, against her Prime Minister's orders,

היא לפתע תקפה, בניגוד להוראות ראש הממשלה שלה,

the next-door neighbor's oil fields.

את שדות הנפט של השכנה.

She marched into the oil field reserves,

היא צעדה למאגרי העתודה של שדות הנפט,

surrounded it, without firing a shot,

הקיפה אותם, מבלי לירות ירייה,

and secured it and held it.

אבטחה אותם והחזיקה בהם.

And that neighbor was unable to conduct any military operations

והשכן לא יכל היה לבצע שום מהלכים צבאיים

because their fuel supply was locked up.

בגלל שהספקת הדלק שלהם הייתה חסומה.

We were all upset with her, "Why are you doing this?

אנחנו כולנו היינו כעוסים ממנה, "למה את עושה את זה?

This is the World Peace Game. What is wrong with you?"

זהו משחק שלום עולמי. מה קרה לך?"

(Laughter)

(צחוק)

This was a little girl and, at nine years old,

זו הייתה ילדה קטנה, בת תשע,

she held her pieces and said, "I know what I'm doing."

היא החזיקה את הכלים שלה ואמרה, "אני יודעת מה אני עושה."

To her girlfriends she said that.

לחברות שלה היא אמרה את זה.

That's a breach there.

זוהי פרצה פה.

And we learned in this, you don't really ever want to cross

ולמדנו בזה, שאתה לא רוצה להתעסק

a nine year-old girl with tanks.

עם ילדה בת תשע עם טנקים.

(Laughter)

(צחוק)

They are the toughest opponents.

הם היריבים הקשוחים ביותר.

And we were very upset.

ואנחנו היינו מאוד כעוסים.

I thought I was failing as a teacher. Why would she do this?

אני חשבתי שאני כושל כמורה. למה לה לעשות את זה?

But come to find out, a few game days later --

אבל התברר לי, כמה ימי משחק מאוחר יותר,

and there are turns where we take negotiation from a team --

וישנם תורות שאנו לוקחים התדיינות מקבוצה,

actually there's a negotiation period with all teams,

למעשה ישנם זמני התדיינות לכל הקבוצות,

and each team takes a turn,

וכל קבוצה לוקחת תור,

then we go back in negotiation, around and around,

ואז אנו חוזרים למשא ומתן, סביב סביב,

so each turn around is one game day.

וכל סבב כזה הוא יום משחק אחד.

So a few game days later it came to light

אז כמה ימי משחק מאוחר יותר התבהר

that we found out this major country

שהמדינה המרכזית הזאת

was planning a military offensive

תכננת מתקפה צבאית

to dominate the entire world.

להשתלט על העולם כולו.

Had they had their fuel supplies, they would have done it.

בהנחה שהיה להם את אספקת הדלק שלהם, הם היו עושים זאת.

She was able to see the vectors and trend lines and intentions

היא הצליחה לראות כיוונים של תנועות ומגמות וכוונות

long before any of us

הרבה לפני כל אחד מאיתנו

and understand what was going to happen

והבינה מה עומד לקרות

and made a philosophical decision

ועשתה החלטה עקרונית

to attack in a peace game.

להתקיף במשחק שלום.

Now she used a small war to avert a larger war,

עכשיו, היא השתמשה במלחמה קטנה כדי למנוע מלחמה גדולה,

so we stopped and had a very good philosophical discussion

אז עצרנו וערכנו דיון עקרוני מאוד טוב

about whether that was right,

האם זה היה בסדר,

conditional good, or not right.

טוב מותנה, או לא בסדר.

That's the kind of thinking that we put them in, the situations.

זוהי סוג החשיבה שאנו שמים אותם בתוך, המצבים.

I could not have designed that in teaching it.

לא יכולתי לעצב את זה בלימוד של זה.

It came about spontaneously through their collective wisdom.

זה בא באופן ספונטני דרך החכמה הקולקטיבית שלהם.

(Applause)

(תשואות)

Another example, a beautiful thing happened.

דוגמה נוספת, דבר יפה קרה.

We have a letter in the game.

יש לנו במשחק מכתב.

If you're a military commander and you wage troops --

אם אתה מפקד צבאי ואתה שוכר חיילים,

the little plastic toys on the board -- and you lose them,

כלי הפלסטיק הקטנים על הלוח, ואתה מאבד אותם,

I put in a letter.

אני שם מכתב.

You have to write a letter to their parents --

אתה צריך לכתוב מכתב להורים שלהם,

the fictional parents of your fictional troops --

ההורים הדמיוניים של חיילך הדמיוניים,

explaining what happened and offering your condolences.

שמסביר מה קרה ומציע את תנחומיך.

So you have a little bit more thought

כך שיש לך קצת יותר מחשבה

before you commit to combat.

לפני שאתה יוצא לקרב.

And so we had this situation come up --

אז נהיה לנו המצב הבא

last summer actually,

בקיץ שעבר למעשה,

at Agnor-Hurt School in Albemarle County --

בביה"ס אגנור-הורט במחוז אלבמארל

and one of our military commanders got up to read that letter

ואחד ממפקדינו הצבאים נעמד לקרוא את המכתב

and one of the other kids said, "Mr. Hunter,

ואחד מהילדים האחרים אמר, "מר האנטר,

let's ask -- there's a parent over there."

בוא נבקש, יש שם הורים."

There was a parent visiting that day, just sitting in the back of the room.

היה שם הורה שביקר באותו יום, שסתם ישב בחלק האחורי של החדר.

"Let's ask that mom to read the letter.

"בוא נבקש מהאמא הזאת לקרוא את המכתב.

It'll be more realer if she reads it."

זה היה יותר אמתי אם היא תקרא אותו."

So we did, we asked her, and she gamely picked up the letter.

וכך עשינו, בקשנו ממנה, והיא הרימה את המכתב הצורה משחקית.

"Sure." She started reading. She read one sentence.

"בטח." היא החלה לקרוא. היא קראה משפט אחד.

She read two sentences.

היא קרא שני משפטים.

By the third sentence, she was in tears.

במשפט השלישי ירדו לה דמעות.

I was in tears.

לי ירדו דמעות.

Everybody understood

כולם הבינו

that when we lose somebody, the winners are not gloating.

שאנחנו מאבדים מישהו, המנצח אינו שמח לאידו.

We all lose.

כולנו מפסידים.

And it was an amazing occurrence and an amazing understanding.

וזה היה מאורע מדהים והבנה מדהימה.

I'll show you what my friend David says about this.

אני אראה לכם מה חברי דויד אומר על זה.

He's been in many battles.

הוא היה בקרבות רבים.

(Video) David: We've really had enough of people attacking.

(וידאו) דויד: היה לנו באמת מספיק אנשים תוקפים

I mean, we've been lucky [most of] the time.

אני מתכוון, היה לנו מזל [רוב] הזמן.

But now I'm feeling really weird

אבל עכשיו אני מרגיש ממש מוזר,

because I'm living what Sun Tzu said one week.

בגלל שאני חי מה שסאן-טצו אמר שבוע אחד.

One week he said,

שבוע אחד הוא אמר,

"Those who go into battle and win

"אלה שהולכים למלחמה ומנצחים

will want to go back,

יירצו לחזור,

and those who lose in battle

כל אלה שהפסידו במלחמה

will want to go back and win."

ירצו לחזור ולנצח."

And so I've been winning battles,

ואני ניצחתי בקרבות,

so I'm going into battles, more battles.

אז אני נכנס לקרבות, עוד קרבות.

And I think it's sort of weird to be living

ואני חושב שזה מוזר לחיות

what Sun Tzu said.

את מה סאן-טצו אמר.

JH: I get chills every time I see that.

אני מקבל צמרמורת כל פעם שאני רואה את זה.

That's the kind of engagement you want to have happen.

זה סוג המעורבות שאתה רוצה שתקרה.

And I can't design that, I can't plan that,

ואני לא יכול לעצב את זה, אני לא יכול לתכנן את זה,

and I can't even test that.

ואני אפילו לא יכול לבחון את זה.

But it's self-evident assessment.

אבל זוהי הערכה המעידה על עצמה.

We know that's an authentic assessment of learning.

אנו יודעים שזה הערכה אמיתית של לימוד.

We have a lot of data, but I think sometimes we go beyond data

יש לנו הרבה מידע, אבל אני חושב שלפעמים אנו הולכים מעבר למידע

with the real truth of what's going on.

אם האמת האמיתית של מה שקורה.

So I'll just share a third story.

אז אני פשוט אחלוק סיפור שלישי.

This is about my friend Brennan.

זה על חברי ברנאן.

We had played the game one session after school

שחקנו מערכה אחת אחרי הלימודים

for many weeks, about seven weeks,

במשך שבועות רבים, בערך שבעה שבועות,

and we had essentially solved all 50 of the interlocking crises.

ואנחנו למעשה פתרנו את כל 50 הבעיות השזורות.

The way the game is won is all 50 problems have to be solved

הצורה שבה מנצחים במשחק, כל 50 הבעיות נפתרות

and every country's asset value

וכל שווי הנכסים של המדינות

has to be increased above its starting point.

עלו מעל נקודת ההתחלה שלהם.

Some are poor, some are wealthy. There are billions.

כמה עניים, כמה עשירים. יש מליארדים.

The World Bank president was a third-grader one time.

מנהל הבנק העולמי היה מכיתה ג', פעם אחת.

He says, "How many zeros in a trillion? I've got to calculate that right away."

הוא אמר, "כמה אפסים יש בטריליון, עלי לחשב זאת מיד."

But he was setting fiscal policy in that game

אבל הוא קבע את המדיניות הכלכלית במשחק הזה

for high school players who were playing with him.

לשחקנים מהתיכון ששחקו אתו.

So the team that was the poorest

כך שהקבוצה שהייתה הענייה ביותר

had gotten even poorer.

הפכה לענייה יותר

There was no way they could win.

לא הייתה שום דרך שהם יכלו לנצח.

And we were approaching four o'clock, our cut-off time --

והתקרבנו לשעה ארבע, שעם הסיום שלנו,

there was about a minute left --

נשארה בערך עוד דקה,

and despair just settled over the room.

ויאוש התפשט בחדר.

I thought, I'm failing as a teacher.

חשבתי, אני נכשל כמורה.

I should have gotten it so they could have won.

הייתי צריך לסדר את זה ככה שהם יכלו לנצח.

They shouldn't be failing like this.

הם לא היו צריכים להיכשל ככה.

I've failed them.

אני אכזבתי אותם.

And I was just feeling so sad and dejected.

ואני הרגשתי כל כך עצוב ומיואש.

And suddenly, Brennan walked over to my chair

ולפתע ברנאן ניגש אלי לכיסא

and he grabbed the bell, the bell I ring

והוא אחז בפעמון, הפעמון בו אני מצלצל

to signal a change or a reconvening of cabinets,

לסמן שינוי או התכנסות של ועדת השרים,

and he ran back to his seat, rang the bell.

והוא רץ בחזרה לכיסא שלו, וצלצל בפעמון.

Everybody ran to his chair: there was screaming;

כולם רצו לכיסא שלו, היו צרחות,

there was yelling, waving of their dossiers.

היו צעקות, נפנופים של תיקי ניירות.

They get these dossiers full of secret documents.

הם ממלאים את תיקי הניירות האלה במסמכים סודיים.

They were gesticulating; they were running around.

הם החוו אחד לשני, הם רצו מסביב.

I didn't know what they were doing. I'd lost control of my classroom.

אני לא ידעתי מה הם עושים. איבדתי שליטה על הכיתה שלי.

Principal walks in, I'm out of a job.

המנהל נכנס פנימה, אני בלי עבודה.

The parents were looking in the window.

ההורים הסתכלו בחלונות.

And Brennan runs back to his seat. Everybody runs back to their seat.

וברנאן רץ חזרה לכיסא שלו. כל השאר רצים חזרה לכיסאות שלהם.

He rings the bell again. He says, "We have" --

הוא מצלצל שוב בפעמון. הוא אומר, "יש לנו" ,

and there's 12 seconds left on the clock --

וישנם 12 שניות על השעון,

"we have, all nations, pooled all our funds together.

"יש לנו את כל המדינות שמשכו את כל הכספים שלנו בייחד.

And we've got 600 billion dollars.

ויש לנו 600 מליארד דולר.

We're going to offer it as a donation to this poor country.

אנחנו הולכים להציע את זה כתרומה למדינה הענייה הזאת.

And if they accept it, it'll raise their asset value and we can win the game.

ואם הם יסכימו לקבל את זה, אני אעלה את שווי הנכסים שלהם ונוכל לנצח במשחק.

Will you accept it?"

האם תסכימו לקבל את זה?"

And there are three seconds left on the clock.

ונשארו שלוש שניות על השעון.

Everybody looks at this prime minister of that country,

כולם מסתכלים על ראש הממשלה של המדינה הזאת,

and he says, "Yes."

והוא אומר, "כן."

And the game is won.

והמשחק נוצח.

Spontaneous compassion

חמלה ספונטנית

that could not be planned for,

שאי אפשר לתכנן אותה,

that was unexpected and unpredictable.

שהייתה לא צפויה ובלתי ניתנת לחיזוי.

Every game we play is different.

כל משחק שאנו משחקים הוא שונה.

Some games are more about social issues,

יש משחקים שהם יותר על בעיות חברתיות,

some are more about economic issues.

אחרים הם יותר על בעיות כלכליות,

Some games are more about warfare.

משחקים אחרים הם יותר על מלחמות.

But I don't try to deny them that reality of being human.

אבל אני לא מנסה לדחות אותם מהמציאות להיות אנושי.

I allow them to go there

אני מרשה הם ללכת לשם

and, through their own experience, learn, in a bloodless way,

ודרך ההתנסות שלהם, ללמוד את זה ללא שפיכות דמים

how not to do what they consider to be the wrong thing.

איך לא לעשות את מה שהם מחשיבים כדבר הלא הנכון.

And they find out what is right

והם מוצאים מה שנכון

their own way, their own selves.

בדרכם, מהעצמי שלהם.

And so in this game,

וכך במשחק הזה,

I've learned so much from it,

אני לומד כל כך הרבה ממנו,

but I would say

אבל הייתי אומר

that if only

שאפילו אם

they could pick up a critical thinking tool

הם יכלו לאסוף כלי חשיבה גורלי

or creative thinking tool

או כלי חשיבה יצירתי

from this game

מהמשחק הזה

and leverage something good for the world,

ולמנף ממנו משהו טוב לעולם הזה,

they may save us all.

הם אולי יצילו את כולנו.

If only.

אם רק.

And on behalf of all of my teachers

ובשם כל המורים שלי

on whose shoulders I'm standing,

שעל כתפם אני עומד,

thank you. Thank you. Thank you.

תודה רבה.תודה רבה.תודה רבה.

(Applause)

(תשואות)