How do you know what's true? - Sheila Marie Orfano

תרגום: Ido Dekkers עריכה: zeeva livshitz

A samurai is found dead in a quiet bamboo grove.

סמוראי נמצא מת בחורשת במבוק שקטה.

One by one, the crime’s only known witnesses recount their version

אחד אחד, העדים הידועים היחידים לפשע משחזרים את הגרסאות שלהם

of the events that transpired.

לארועים שהתרחשו.

But as they each tell their tale,

אבל כשכל אחד מספר את הסיפור שלו,

it becomes clear that every testimony is plausible, yet different.

נעשה ברור שכל עדות אפשרית, אבל עדיין שונה.

And each witness implicates themselves.

וכל עד מערב את עצמו.

This is the premise of “In a Grove,” a short story published in the early 1920s

זו ההנחה של “בחורשה,” סיפור קצר שפורסם בתחילת שנות ה 20 של המאה ה 20

by Japanese author Ryūnosuke Akutagawa.

על ידי הסופר היפני ריונוסוקו אקוטאגווה.

Though many know this tale of warring perspectives by a different name:

למרות שהרבה מכירים את הסיפור הזה של פרספקטיבות מנוגדות בשם שונה:

“Rashomon.”

“ראשומון.”

In 1950, Japanese filmmaker Akira Kurosawa adapted two of Akutagawa’s stories

ב 1950, יוצר הסרטים היפני אקירה קורסאווה התאים שני סיפורים של אקוטאגווה

into one film.

לסרט אחד.

This movie introduced the world to an enduring cultural metaphor

הסרט הזה הציג לעולם מטאפורה תרבותית מתמשכת

that has transformed our understanding of truth, justice and human memory.

שהפכה את ההבנה שלנו את האמת, הצדק והזכרון האנושי.

The Rashomon effect describes a situation

אפקט הרשומון מתאר את המצב

in which individuals give significantly different but equally conceivable accounts

בו אנשים מוסרים תיעודים שונים משמעותית אבל הגיוניים לכשעצמם

of the same event.

של אותו ארוע.

Often used to highlight the unreliability of eyewitnesses,

הרבה פעמים בשימוש להאיר את חוסר האמינות של עדי הראיה,

the Rashomon effect usually occurs under two specific conditions.

אפקט רשומון בדרך כלל מתרחש תחת שני מצבים ספציפיים.

The first: there’s no evidence to verify what really happened.

הראשון: אין עדות לאמת מה שבאמת קרה.

And the second: there’s pressure to achieve closure,

והשני: יש לחץ להשיג סגירה,

often provided by an authority figure trying to identify the definitive truth.

שהרבה פעמים מסופקת על ידי דמות סמכותית שמנסה לזהות את האמת השלמה.

But the Rashomon effect undermines the very idea of a singular, objective truth.

אבל אפקט רשומון חותר תחת הרעיון של אמת אובייקטיבית יחידנית.

In the source material,

בחומר המקור,

Akutagawa and Kurosawa use the tools of their media

אקוטגוואה וקורסאווה השתמשו בכלי המדיה שלהם

to give each character’s testimony equal weight,

כדי לתת לכל דמות עדות בעלת משקל שווה,

transforming each witness into an unreliable narrator.

ולהפוך כל עד למספר לא אמין.

Without any hints on who’s sharing the most accurate account,

בלי כל רמז על מי חולק את הסיפור הכי מדוייק,

the audience can’t tell which character to trust.

הקהל לא יכול לדעת באיזו דמות לבטוח.

Instead, each testimony takes on a truthful quality,

במקום, כל עדות לוקחת על עצמה איכות אמיתית,

and the audience is left doubting their convictions

והקהל נשאר מפקפק באמונה שלהם

as they guess who ended the samurai’s life.

כשהם מנחשים מי סיים את חיי הסמוראי.

Some might find this frustrating because the plot subverts expectations

כמה אולי ימצאו את זה מייאש בגלל שהעלילה חותרת תחת הציפיות

of how mysteries usually end.

של איך תעלומות מסתיימות.

But by refusing to provide a clear answer,

אבל על ידי סרוב לספק תשובה ברורה,

these two artists capture the messiness and complexity of truth and human memory.

שני האמנים האלה לכדו את הבלאגן והמורכבות של אמת והזיכרון האנושי.

Neuroscientists have found that when we form a memory,

מדעני מוח מצאו שכשאנחנו יוצרים זיכרון,

our interpretation of visual information is influenced

הפרשנות שלנו של מידע ויזואלי מושפע

by our previous experiences and internal biases.

על ידי החוויות הקודמות שלנו והטיות פנימיות.

Some of these biases are unique to individuals,

כמה מההטיות יחודיות לאנשים מסויימים,

but others are more universal.

אבל אחרות יותר כלליות.

For example, egocentric bias can influence people

לדוגמה, הטיה אגוצנטרית יכולה להשפיע על אנשים

to subconsciously reshape their memories

לעצב בתת ההכרה את הזכרונות שלהם

in ways that cast a positive light on their actions.

בדרכים שמטילות אור חיובי על הפעולות שלהם.

Even if we were able to encode a memory accurately,

אפילו אם היו מסוגלים לקודד זיכרון במדוייק,

recalling it incorporates new information that changes the memory.

האיחזור שלו משלב מידע חדש שמשנה את הזיכרון.

And when we later recall that event,

וכשמאוחר יותר אנחנו נזכרים בארוע,

we typically remember the embellished memory instead of the original experience.

בדרך כלל אנחנו זוכרים את הזיכרון המקובע במקום את החוויה המקורית.

These underlying psychological phenomena mean that the Rashomon effect

התופעות הפסיכולוגיות שמונחות בבסיס אומרות שאפקט רשומון

can pop up anywhere.

יכול לצוץ בכל מקום.

In biology, scientists starting from the same dataset

בביולוגיה, מדענים שמתחילים מאותו סט מידע

and applying the same analytical methods, frequently publish different results.

ומפעילים את אותן שיטות אנליטיות, הרבה פעמים מפרסמים תוצאות שונות.

Anthropologists regularly grapple with the impact personal backgrounds can have

אנתרופולוגים מתחבטים באופן רגיל עם ההשפעה של רקעים אישיים שיכולות להיות

on an expert's perception.

על התפישה של הממומחה.

In one famous case, two anthropologists visited the Mexican village of Tepoztlan.

במקרה מפורסם אחד, שני אנתרופולוגים ביקרו בכפר המקסיקני טפוזטלאן.

The first researcher described life in the town as happy and contented,

החוקר הראשון תאר את החיים בעיר כשמחים ושבעי רצון,

while the second recorded residents as paranoid and disgruntled.

בעוד השני זכר תושבים כפרנואידים וממורמרים.

Experts aside, the Rashomon effect can also impact the general public,

ובלי קשר למומחים, אפקט רשומון יכול גם להשפיע על הציבור הכללי,

particularly when it comes to the perception of complicated world events.

בעיקר כשזה מגיע לתפישה של ארועים עולמיים מורכבים.

For example, following a 2015 security summit

לדוגמה, אחרי פסגת הביטחון ב 2015

between the United States and leaders from the Arab States,

בין ארצות הברית למנהיגי המדינות הערביות,

media reports about the summit varied enormously.

דיווחי המדיה על הפסגה היה מגוונים מאוד.

Some stated that it had gone smoothly, while others called it a complete failure.

כמה טענו שהיא עברה באופן חלק, בעוד אחרים קראו לה כישלון מוחלט.

It's tempting to fixate on why we have competing perceptions,

זה מפתה להתמקד בלמה יש לנו תפישות מתחרות,

but perhaps the more important question the Rashomon effect raises is,

אבל אולי השאלה היותר חשובה שאפקט רשומון מעלה היא,

what is truth anyway?

מה היא בעצם האמת?

Are there situations when an “objective truth” doesn’t exist?

האם יש מצבים שה“אמת האובייקטיבית” לא קיימת?

What can different versions of the same event tell us

מה יכולות גרסאות שונות של אותו ארוע להגיד לנו

about the time, place and people involved?

על הזמן, המקום והאנשים המעורבים?

And how can we make group decisions if we’re all working

ואיך אנחנו יכולים לבצע החלטות קבוצתיות אם כולנו עובדים

with different information, backgrounds, and biases?

עם מידע שונה, רקעים והטיות?

Like most questions, these don’t have a definitive answer.

כמו רוב השאלות, לאלו אין תשובה חד משמעית.

But the enduring importance of Akutagawa’s story

אבל החשיבות המתמשכת של הסיפור של אקוטגוואה

suggests there may be value in embracing the ambiguity.

מציעה שאולי יש ערך בקבלת הדו משמעות.