Why incompetent people think they're amazing - David Dunning

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Roni Ravia

Are you as good at things as you think you are?

האם אתם טובים כמו שאתם חושבים שאתם?

How good are you at managing money?

כמה אתם טובים בניהול כספים?

What about reading people's emotions?

מה בנוגע לקריאת רגשות של אנשים?

How healthy are you compared to other people you know?

כמה בריאים אתם יחסית לאנשים אחרים שאתם מכירים?

Are you better than average at grammar?

האם אתם טובים יותר מהאדם הממוצע בדקדוק?

Knowing how competent we are

הערכת היכולות שלנו

and how are skill stack up against other people's

והאופן שבו כישורינו משתווים לאלו של אנשים אחרים,

is more than a self-esteem boost.

זה יותר מחיזוק של הערכה עצמית.

It helps us figure out when we can forge ahead on our own decisions and instincts

זה עוזר לנו להבין מתי אנחנו יכולים להתקדם לפי ההחלטות והאינסטינקטים שלנו

and when we need, instead, to seek out advice.

ומתי אנחנו צריכים לבקש עצה.

But psychological research suggests that we're not very good

אבל מחקר פסיכולוגי טוען שאנחנו לא ממש טובים

at evaluating ourselves accurately.

בנתינת הערכה מדויקת של עצמנו.

In fact, we frequently overestimate our own abilities.

למעשה, אנחנו הרבה פעמים מעריכים את עצמנו יתר על המידה.

Researchers have a name for this phenomena,

לחוקרים יש שם לתופעה הזו,

the Dunning-Kruger effect.

אפקט דאנינג קרוגר.

This effect explains why more than 100 studies

האפקט הזה מסביר למה יותר מ 100 מחקרים

have shown that people display illusory superiority.

הראו שאנשים מפגינים עליונות מוטעית.

We judge ourselves as better than others

אנחנו שופטים את עצמנו כטובים יותר מאחרים

to a degree that violates the laws of math.

במידה שמפרה את חוקי המתמטיקה.

When software engineers at two companies were asked to rate their performance,

כשמתכנתים בשתי חברות התבקשו לדרג את הביצועים שלהם,

32% of the engineers at one company and 42% at the other

32% מהמהנדסים בחברה אחת ו 42% באחרת

put themselves in the top 5%.

שמו את עצמם ב 5% העליונים.

In another study, 88% of American drivers

במחקר אחר, 88% מהנהגים האמריקאים

described themselves as having above average driving skills.

מתארים את עצמם כבעלי כישורי נהיגה גבוהים מהממוצע.

These aren't isolated findings.

אלו אינם ממצאים מבודדים.

On average, people tend to rate themselves better than most

בממוצע, אנשים נוטים לדרג את עצמם כיותר טובים מהרוב

in disciplines ranging from health, leadership skills, ethics, and beyond.

בתחומים כגון בריאות, כישורי מנהיגות, אתיקה ועוד.

What's particularly interesting is that those with the least ability

מה שמעניין במיוחד זה שאלה עם היכולת הנמוכה ביותר

are often the most likely to overrate their skills to the greatest extent.

הם לרוב אלה שהכי סביר שינפחו את כישוריהם יתר על המידה.

People measurably poor at logical reasoning,

אנשים שממש גרועים בהגיון לוגי,

grammar,

דקדוק,

financial knowledge,

ידע פיננסי,

math,

emotional intelligence,

מתמטיקה,

אינטיליגנציה רגשית,

running medical lab tests,

עריכת ניסויי מעבדה רפואיים,

and chess

ושחמט

all tend to rate their expertise almost as favorably as actual experts do.

כולם נוטים לדרג את המומחיות שלהם כמעט כמו שמומחים מדרגים את עצמם.

So who's most vulnerable to this delusion?

אז מי הכי סביר שיפול קורבן לאשליה זו?

Sadly, all of us because we all have pockets of incompetence

למרבה הצער כולנו, בגלל שלכולנו יש כיסים של חוסר יכולת

we don't recognize.

שאיננו מודעים אליהם.

But why?

אבל למה?

When psychologists Dunning and Kruger first described the effect in 1999,

כשהפסיכולוגים דאנינג וקרוגר תארו לראשונה את האפקט ב1999,

they argued that people lacking knowledge and skill in particular areas

הם טענו שאנשים שחסר להם ידע וכישורים בתחומים מסויימים

suffer a double curse.

סובלים מקללה כפולה.

First, they make mistakes and reach poor decisions.

ראשית, הם עושים טעויות ומגיעים להחלטות גרועות.

But second, those same knowledge gaps also prevent them from catching their errors.

אבל שנית, אותם פערי ידע גם מונעים מהם מלתפוש את הטעויות שלהם.

In other words, poor performers lack the very expertise needed

במילים אחרות, לבעלי יכולות נמוכות חסר את המומחיות הדרושה

to recognize how badly they're doing.

כדי לזהות כמה הם גרועים.

For example, when the researchers studied

לדוגמה, כשהחוקרים בחנו

participants in a college debate tournament,

משתתפים בטורניר דיון תחרותי במכללות,

the bottom 25% of teams in preliminary rounds

הצוותים שדורגו ברבעון האחרון בסיבובים מוקדמים

lost nearly four out of every five matches.

הפסידו כמעט ארבעה מתוך כל חמישה דיונים.

But they thought they were winning almost 60%.

אבל הם חשבו שהם מנצחים כמעט 60% מהם.

WIthout a strong grasp of the rules of debate,

בלי הבנה עמוקה של חוקי הדיון התחרותי,

the students simply couldn't recognize when or how often

הסטודנטים פשוט לא יכלו לזהות מתי ובאיזו תכיפות

their arguments broke down.

הטיעונים שלהם התפוררו.

The Dunning-Kruger effect isn't a question of ego blinding us to our weaknesses.

אפקט דאנינג קרוגר הוא לא שאלה של אגו שגורם לנו להיות עיוורים לחולשות שלנו.

People usually do admit their deficits once they can spot them.

אנשים בדרך כלל מודים בחסרונות שלהם ברגע שהם נעשים מודעים אליהם.

In one study, students who had initially done badly on a logic quiz

במחקר אחד, סטודנטים שבהתחלה קיבלו ציון גרוע בבוחן בלוגיקה

and then took a mini course on logic

ואז לקחו בנושא קורס קצר

were quite willing to label their original performances as awful.

היו די מוכנים לדרג את הביצועים המקוריים שלהם כגרועים.

That may be why people with a moderate amount of experience or expertise

אולי משום כך לאנשים עם כמות ממוצעת של נסיון או מומחיות

often have less confidence in their abilities.

יש לרוב פחות בטחון ביכולות שלהם.

They know enough to know that there's a lot they don't know.

הם יודעים מספיק כדי לדעת שיש הרבה שהם לא יודעים.

Meanwhile, experts tend to be aware of just how knowledgeable they are.

מנגד, מומחים נוטים להיות מודעים להיותם בעלי ידע נרחב.

But they often make a different mistake:

אבל הם הרבה פעמים עושים טעות אחרת:

they assume that everyone else is knowledgeable, too.

הם מניחים שכל האחרים גם הם בעלי ידע.

The result is that people, whether they're inept or highly skilled,

התוצאה היא שאנשים, בין אם הם חסרי יכולת או בעלי מומחיות גבוהה,

are often caught in a bubble of inaccurate self-perception.

הרבה פעמים נתפשים בבועה של תפיסה עצמית בלתי מדוייקת.

When they're unskilled, they can't see their own faults.

כשהם לא מנוסים, הם לא יכולים לראות את החסרונות של עצמם.

When they're exceptionally competent,

כשהם בעלי יכולות גבוהות,

they don't perceive how unusual their abilities are.

הם לא מבינים עד כמה היכולות שלהם יוצאות דופן.

So if the Dunning-Kruger effect is invisible to those experiencing it,

אז אם אפקט דאנינג קרוגר בלתי נראה לאלה שחווים אותו,

what can you do to find out how good you actually are at various things?

מה אתם יכולים לעשות כדי להעריך נכונה את כישוריכם בתחומים שונים?

First, ask for feedback from other people,

ראשית, בקשו משוב מאנשים אחרים,

and consider it, even if it's hard to hear.

והקשיבו להם, אפילו אם זה קשה לשמוע.

Second, and more important, keep learning.

שנית, ויותר חשוב, המשיכו ללמוד.

The more knowledgeable we become,

ככל שנהיה יותר בעלי ידע,

the less likely we are to have invisible holes in our competence.

יש פחות סיכוי שיהיו לנו חורים בלתי נראים ביכולת שלנו.

Perhaps it all boils down to that old proverb:

אולי כל זה מתמצה במשפט העתיק ההוא:

When arguing with a fool,

כשמתווכחים עם טיפש,

first make sure the other person isn't doing the same thing.

ראשית וודאו שהאדם האחר לא עושה את אותו הדבר.