Why should you listen to Vivaldi's "Four Seasons"? - Betsy Schwarm

מתרגם: Sigal Tifferet מבקר: Ido Dekkers

Light, bright, and cheerful.

קלה, עליזה ושמחה.

It's some of the most familiar of all early 18th century music.

מוזיקה זו היא מהמפורסמות מתחילת המאה ה-18.

It's been featured in uncounted films and television commercials,

היא הוצגה באינספור סרטים ופרסומות טלויזיה,

but what is it and why does it sound that way?

אבל מהי, ולמה היא נשמעת כך?

This is the opening of "Spring" from "The Four Seasons,"

זוהי הפתיחה של "אביב" מ"ארבע העונות"

by Italian composer Antonio Vivaldi.

של המלחין האיטלקי אנטוניו וִיוַואלְדִי.

"The Four Seasons" are famous in part because they are a delight to the ear.

"ארבע העונות" מפורסמות בין השאר כי הן תענוג לאוזן.

However, even more notable

אבל חשוב מכך,

is the fact that they have stories to tell.

הן מספרות סיפור.

At the time of their publication in Amsterdam in 1725,

בזמן הדפסתן באמסטרדם ב-1725,

they were accompanied by poems

הן לוו בשירים

describing exactly what feature of that season

שתיארו בדיוק את מאפייני העונה

Vivaldi intended to capture in musical terms.

שויוואלדי ניסה להעביר למושגים מוזיקליים.

In providing specific plot content for instrumental music,

בכך שהוא סיפק תוכן עלילתי למוזיקה אינסטרומנטלית,

Vivaldi was generations ahead of his time.

ויוואלדי הקדים את זמנו בדורות.

If one were to read the poems simultaneously to hearing the music,

אם הייתם קוראים את השירים בזמן שמיעת המוזיקה,

one would find the poetic scenes

הייתם מגלים שהסצנות בשירים

synchronizing nicely with the musical imagery.

מותאמות היטב לדימויים המוזיקליים.

We are told that the birds welcome spring with happy song,

מספרים לנו שהציפורים מברכות את האביב בשיר שמח,

and here they are doing exactly that.

וזה בדיוק מה שהן עושות כאן.

Soon, however, a thunderstorm breaks out.

אך במהרה פורצת סופת רעמים.

Not only is there musical thunder and lightning,

לא זאת בלבד ששומעים כאן רעמים וברקים מוזיקליים,

there are also more birds,

יש גם ציפורים נוספות,

wet, frightened, and unhappy.

רטובות, מבוהלות ועצובות.

In "Summer," the turtle dove sings her name "tortorella" in Italian,

ב"קיץ" התור מזמרת את שמה "טורטורלה" באיטלקית,

before a hail storm flattens the fields.

לפני שסופת ברד משטחת את השדות.

"Autumn" brings eager hunters dashing out in pursuit of their prey.

"סתיו" מביא ציידים להוטים הרודפים אחר טרפם.

The "Winter" concerto begins with teeth chattering in the cold

קונצרטו ה"חורף" מתחיל בנקישת שיניים בקור,

before one takes refuge by a crackling fire.

לפני שאנו תופסים מחסה לצד מדורה מפצחת.

Then it's back out into the storm

ואז חוזרים לסופה,

where there'll be slips and falls on the ice.

שם מתרחשות החלקות ונפילות על הקרח.

In these first weeks of winter, the old year is coming to a close,

בשבועות החורף הראשונים, השנה הישנה עומדת להסתיים,

and so does Vivaldi's musical exploration of the seasons.

וכך גם חקירתו המוזיקלית של ויוואלדי את העונות.

Not until the early 19th century

רק בתחילת המאה ה-19

would such expressive instrumental program music, as it was known,

מוזיקה אינסטרומנטלית תוכניתית אקספרסיבית, כפי שקראו לה,

become popular.

הפכה לפופולרית.

By then, larger, more varied ensembles were the rule

עד אז, הרכבים גדולים ומגוונים יותר היו הכלל,

with woodwinds, brass, and percussion to help tell the tale.

עם כלי נשיפה מעץ ומתכת וכלי הקשה המספרים את הסיפור.

But Vivaldi pulled it off with just one violin, strings, and a harpsichord.

אבל ויוואלדי הצליח לעשות זאת רק עם כינור אחד, מיתרים וצֶ'מְבָּלוֹ.

Unlike his contemporary Bach,

בשונה מבן זמנו, באך,

Vivaldi wasn't much interested in complicated fugues.

ויוואלדי לא ממש התעניין בפוגות מסובכות.

He preferred to offer readily accessible entertainment to his listeners

הוא העדיף להעניק למאזיניו בידור נגיש

with melodies that pop back up later in a piece

עם מנגינות החוזרות על עצמן ביצירה,

to remind us of where we've been.

המזכירות לנו היכן היינו קודם.

So the first movement of the "Spring" concerto begins with a theme for spring

אז הפרק הראשון בקונצרטו "אביב" מתחיל עם נושא לאביב,

and ends with it, too, slightly varied from when it was last heard.

וגם מסתיים איתו, מעט שונה מהפעם הראשונה בה הוא נשמע.

It was an inspired way to attract listeners,

זו היתה דרך מקורית למשוך מאזינים,

and Vivaldi,

וויוואלדי,

considered one of the most electrifying violinists of the early 18th century,

שנחשב לאחד הכנרים הכי מחשמלים בתחילת המאה ה-18,

understood the value of attracting audiences.

הבין את הערך במשיכת קהלים.

Such concerts might feature himself as the star violinist.

בקונצרטים כאלה הוא הופיע לפעמים ככנר הכוכב.

Others presented the young musicians of the Pietà,

ובאחרים הציגו את המוזיקאיות הצעירות של הפיאטה,

a Venetian girls' school where Vivaldi was Director of Music.

בית-ספר לבנות בוונציה, בו ויוואלדי כיהן כמנהל המוזיקלי.

Most of the students were orphans.

רוב התלמידות היו יתומות.

Music training was intended not only as social skills suitable for young ladies

הנגינה שימשה לא רק ככלי חברתי המתאים לנשים צעירות,

but also as potential careers

אלא גם כקריירה פוטנציאלית

for those who might fail to make good marriages.

עבור אותן נשים שהתקשו למצוא חתן מוצלח.

Even in the composer's own time,

גם בזמנו של המלחין,

Vivaldi's music served as diversion for all,

המוזיקה של ויוואלדי שימשה כהסחת דעת עבור כולם,

not just for the wealthy aristocrats.

ולא רק לאצילים העשירים.

300 years later, it's an approach that still works,

300 שנה לאחר מכן, זו גישה שעדיין עובדת,

and Vivaldi's music still sounds like trotting horses on the move.

והמוזיקה של ויוואלדי עדיין נשמעת כמו סוסים צועדים.