Why do we feel nostalgia? - Clay Routledge

למה אנו מרגישים נוסטלגיה – קליי רוטלדג'

תרגום: Roni Ravia עריכה: Sigal Tifferet

In the late 17th century,

בשלהי המאה ה-17,

a medical student named Johannes Hofer noticed a strange illness

סטודנט לרפואה בשם יוהאנס הופר הבחין במחלה מוזרה

affecting Swiss mercenaries serving abroad.

שהשפיעה על חיילים שוויצרים המשרתים מחוץ לגבולות ארצם.

Its symptoms,

תסמיני המחלה

including fatigue,

שכללו עייפות,

insomnia,

חוסר שינה,

irregular heartbeat,

פעימות לב בלתי סדירות,

indigestion,

קלקול קיבה,

and fever were so strong,

וחום, היו כ״כ חזקים,

the soldiers often had to be discharged.

שהם לעיתים קרובות הובילו לשיחרור החיילים.

As Hofer discovered, the cause was not some physical disturbance,

כפי שהופר גילה, הסיבה לא הייתה בעיה פיזית,

but an intense yearning for their mountain homeland.

אלא געגוע עז לארץ מולדתם ההררית.

He dubbed the condition nostalgia,

הוא כינה את התופעה נוסטלגיה,

from the Greek "nostos" for homecoming

מהמילים היווניות ״נוסטוס״ – שיבה הביתה

and "algos" for pain or longing.

ו״אלגוס״ – כאב או ערגה.

At first, nostalgia was considered a particularly Swiss affliction.

בתחילה חשבו כי נוסטלגיה היא תופעה שוויצרית ייחודית.

Some doctors proposed that the constant sound of cowbells in the Alps

רופאים אחדים הציעו שהצליל הקבוע של פעמוני הפרות באלפים

caused trauma to the ear drums and brain.

גרם לטראומה לעור התוף ולמוח.

Commanders even forbade their soldiers from singing traditional Swiss songs

מפקדים אף אסרו על פקודיהם לשיר שירי עם שווייצרים

for fear that they'd lead to desertion or suicide.

מחשש שזה יוביל לעריקות או להתאבדות.

But as migration increased worldwide, nostalgia was observed in various groups.

אבל עם עליית תופעת ההגירה בעולם, נוסטלגיה נצפתה בקרב קבוצות שונות.

It turned out that anyone separated from their native place for a long time

מסתבר שכל מי שהופרד ממולדתו לזמן ממושך

was vulnerable to nostalgia.

היה חשוף להשפעות הנוסטלגיה.

And by the early 20th century,

ובתחילת המאה ה-20,

professionals no longer viewed it as a neurological disease,

מומחים כבר לא ראו בה מחלה נוירולוגית,

but as a mental condition similar to depression.

אלא מצב נפשי הדומה לדיכאון.

Psychologists of the time speculated

פסיכולוגים בזמנו שיערו

that it represented difficulties letting go of childhood,

כי תופעה זו סימלה קושי להשתחרר מהילדות,

or even a longing to return to one's fetal state.

או אף רצון עז לחזור להיות עובר ברחם.

But over the next few decades,

אבל לאורך העשורים הבאים,

the understanding of nostalgia changed in two important ways.

ההבנה של תופעת הנוסטלגיה השתנתה בשני אופנים חשובים.

Its meaning expanded from indicating homesickness

הגדרתה התפשטה מסמל געגועים לבית בלבד

to a general longing for the past.

לעבר געגועים עזים לעבר בכללותו.

And rather than an awful disease,

ולהבדיל ממחלה נוראית,

it began to be seen as a poignant and pleasant experience.

היא החלה להיתפס כחוויה נעימה ונוגעת ללב.

Perhaps the most famous example of this

אולי הדוגמה המפורסמת ביותר לכך

was captured by French author Marcel Proust.

תוארה על ידי הסופר הצרפתי מרסל פרוסט.

He described how tasting a madeleine cake he had not eaten since childhood

הוא תאר כיצד טעימת עוגיית מדלן שלא אכל מאז ילדותו

triggered a cascade of warm and powerful sensory associations.

עוררה בו שטף תחושות אסוצייטיביות עזות ונעימות.

So what caused such a major reversal in our view of nostalgia?

אז מה גרם למהפך הגדול באופן בו אנו מפרשים את תופעת הנוסטלגיה?

Part of it has to do with science.

חלק קשור במדע.

Psychology shifted away from pure theory

הפסיכולוגיה התרחקה מתאוריה גרידא

and towards more careful and systematic empirical observation.

והלכה לכיוון של תצפיות מדעיות שיטתיות וקפדניות.

So professionals realized that many of the negative symptoms

אז מומחים הבינו שרבים מהתסמינים השליליים

may have been simply correlated with nostalgia

נקשרו מתאמית לנוסטלגיה

rather than caused by it.

אך לא בהכרח נגרמו על ידה.

And, in fact, despite being a complex emotional state

ולמעשה, למרות היותה מצב נפשי מורכב

that can include feelings of loss and sadness,

שעלול לכלול רגשות של אובדן וצער,

nostalgia doesn't generally put people in a negative mood.

נוסטלגיה לא גורמת בד״כ למצב רוח שלילי.

Instead, by allowing individuals to remember personally meaningful

במקום זאת, אם נותנים לאנשים להיזכר בחוויות אישיות משמעותיות ומתגמלות

and rewarding experiences they shared with others,

אותן חלקו עם אחרים,

nostalgia can boost psychological well-being.

נוסטלגיה יכולה לשפר רווחה נפשית.

Studies have shown that inducing nostalgia in people

מחקרים הראו שגרימת נוסטלגיה אצל אנשים

can help increase their feelings of self-esteem and social belonging,

יכולה לחזק את ההערכה העצמית והרגשת השייכות החברתית שלהם,

encourage psychological growth,

יכולה לעודד צמיחה פסיכולוגית,

and even make them act more charitably.

ואף לגרום להם להיות נדיבים יותר.

So rather than being a cause of mental distress,

אז במקום להיות גורם למצוקה נפשית,

nostalgia can be a restorative way of coping with it.

נוסטלגיה יכולה להיות דרך משקמת להתמודדות עם מצוקה שכזו.

For instance, when people experience negative emotional states,

לדוגמה, כשאנשים חווים מצב נפשי שלילי,

they tend to naturally use nostalgia to reduce distress

הם נוטים לפנות בטבעיות לנוסטלגיה כדי להפחית את המצוקה שלהם

and restore well-being.

ולרומם את רוחם.

Today, it seems that nostalgia is everywhere,

כיום, נראה שנוסטלגיה נמצאת בכל מקום,

partially because advertisers have discovered how powerful it is

במידה מסויימת מפני שפרסומאים גילו את עוצמתה

as a marketing technique.

כטכניקת שיווק.

It's tempting to think of this as a sign of us being stuck in the past,

קל לחשוב שנוסטלגיה היא סימן לכך שאנו תקועים בעבר,

but that's not really how nostalgia works.

אבל לא כך פועלת הנוסטלגיה.

Instead, nostalgia helps us remember that our lives can have meaning and value,

במקום, נוסטלגיה מזכירה לנו שחיינו יכולים להיות משמעותיים ובעלי ערך,

helping us find the confidence and motivation

ועוזרת לנו למצוא ביטחון ומוטיבציה

to face the challenges of the future.

לעמוד בפני אתגרי העתיד.