Ian Ritchie: The day I turned down Tim Berners-Lee

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

Well we all know the World Wide Web

ובכן, כולנו יודעים שהאינטרנט

has absolutely transformed publishing, broadcasting,

שינה לחלוטין את ההוצאה לאור, השידור,

commerce and social connectivity,

המסחר והחיבוריות החברתית,

but where did it all come from?

אבל מאיפה הכל הגיע?

And I'll quote three people:

ואני אצטט שלושה אנשים:

Vannevar Bush, Doug Engelbart and Tim Berners-Lee.

ונבר בוש, דאג אנגלברט וטים ברנס-לי.

So let's just run through these guys.

אז הבה נעבור בינהם.

This is Vannevar Bush.

זה ונבר בוש.

Vannevar Bush was the U.S. government's chief scientific adviser during the war.

ונבר בוש היה היועץ הראשי לממשל ארצות הברית לענייני מדע בזמן המלחמה.

And in 1945,

וב 1945,

he published an article in a magazine called Atlantic Monthly.

הוא פרסם מאמר במגזין שנקרא הירחון האטלנטי.

And the article was called "As We May Think."

והמאמר נקרא "כמו שאנחנו חושבים."

And what Vannevar Bush was saying

ומה שונבר בוש אמר

was the way we use information is broken.

היה שהדרך בה אנחנו משתמשים במידע מקולקלת.

We don't work in terms of libraries

אנחנו לא עובדים בצורה של סיפריות

and catalog systems and so forth.

ומערכות קיטלוג וכו'.

The brain works by association.

המוח עובד לפי אסוציאציה.

With one item in its thought, it snaps instantly to the next item.

עם פריט אחד במחשבתו, הוא קופץ מיידית לפריט הבא.

And the way information is structured

והדרך בה המידע מובנה

is totally incapable of keeping up with this process.

היא לחלוטין לא מסוגלת לעמוד בעיבוד המידע.

And so he suggested a machine,

אז הוא הציע מכונה,

and he called it the memex.

והוא קרא לה ממקס.

And the memex would link information,

והממקס היתה מקשרת מידע

one piece of information to a related piece of information and so forth.

פיסת מידע אחת לפיסת מידע קשורה אחרת וכך הלאה.

Now this was in 1945.

עכשיו זה היה ב 1945.

A computer in those days

מחשב באותם ימים

was something the secret services used to use for code breaking.

היה משהו שהשרות החשאי השתמש בו לפיצוח צפנים.

And nobody knew anything about it.

ואף אחד לא ידע עליו דבר.

So this was before the computer was invented.

אז זה היה לפני שהמחשב הומצא.

And he proposed this machine called the memex.

והוא הציע את המכונה הזו שנקראה ממקס.

And he had a platform where you linked information to other information,

והיתה לו פלטפורמה בה קישרתם מידע למידע אחר,

and then you could call it up at will.

ואז יכולתם לקרוא לו לפי דרישה.

So spinning forward,

אז מתגלגלים קדימה,

one of the guys who read this article was a guy called Doug Engelbart,

אחד מהבחורים שקרא את המאמר הזה היה דאג אנגלברט,

and he was a U.S. Air Force officer.

והוא היה קצין בחיל האויר האמריקאי.

And he was reading it in their library in the Far East.

והוא קרא את המאמר בספריה במזרח הרחוק.

And he was so inspired by this article,

והוא כל כך הושפע מהמאמר,

it kind of directed the rest of his life.

שזה די הנחה את שארית חייו.

And by the mid-60s, he was able to put this into action

ובאמצע שנות השישים, הוא היה מסוגל להפעיל את זה

when he worked at the Stanford Research Lab in California.

כשהוא עבד במעבדת המחקר של סטנפורד בקליפורניה.

He built a system.

הוא בנה מערכת.

The system was designed to augment human intelligence, it was called.

המערכת היתה מתוכננת לדמות אינטיליגנציה אנושית, היא נקראה.

And in a premonition of today's world

ובנבואה לעולם של היום

of cloud computing and softwares of service,

של מיחשוב ענן ותוכנה כשרות,

his system was called NLS

המערכת שלו נקראה NLS

for oN-Line System.

בשביל מערכת און ליין.

And this is Doug Engelbart.

וזה דאג אנגלברט.

He was giving a presentation at the Fall Joint Computer Conference

הוא נתן מצגת בועידת המחשבים המשולבת בסתיו

in 1968.

ב1968.

What he showed --

מה שהוא הראה --

he sat on a stage like this, and he demonstrated this system.

הוא ישב על במה כמו זו, והוא הדגים מערכת.

He had his head mic like I've got.

היה לו מיקרופון ראש כמו שלי יש.

And he works this system.

והוא הפעיל את המערכת הזו.

And you can see, he's working between documents

ואתם יכולים לראות, הוא עובד בין מסמכים

and graphics and so forth.

וגרפיקה ועוד.

And he's driving it all

והוא מריץ את הכל

with this platform here,

עם הפלטפורמה הזו פה,

with a five-finger keyboard

עם מקלדת חמש אצבעות

and the world's first computer mouse,

ועכבר המחשב הראשון בעולם,

which he specially designed in order to do this system.

שהוא עיצב במיוחד כדי להשתמש במערכת הזו.

So this is where the mouse came from as well.

אז מפה גם העכבר הגיע.

So this is Doug Engelbart.

אז זה דאג אנגלברט.

The trouble with Doug Engelbart's system

הבעיה עם המערכת של דאג אנגלברט

was that the computers in those days cost several million pounds.

היתה שהמחשב בימים ההם עלה כמה מיליוני לירות סטרלינג.

So for a personal computer,

אז בשביל מחשב אישי,

a few million pounds was like having a personal jet plane;

כמה מיליוני לירות היו כמו להיות בעלי מטוס סילון פרטי;

it wasn't really very practical.

זה לא היה ממש פרקטי.

But spin on to the 80s

אבל התגלגלו קדימה לשנות השמונים

when personal computers did arrive,

כשמחשוב אישי הגיע,

then there was room for this kind of system on personal computers.

אז היה מקום לסוג כזה של מערכת על מחשוב אישי.

And my company, OWL

והחברה שלי, OWL

built a system called Guide for the Apple Macintosh.

בנתה מערכת שנקראה גייד לאפל מקינטוש.

And we delivered the world's first hypertext system.

וסיפקנו את מערכת ההיפרטקסט הראשונה בעולם.

And this began to get a head of steam.

וזה התחיל לקבל ראש קיטור.

Apple introduced a thing called HyperCard,

אפל הציגה משהו שנקרא היפרקרד,

and they made a bit of a fuss about it.

והם עשו די עניין מזה.

They had a 12-page supplement in the Wall Street Journal the day it launched.

היה להם מוסף של 12 עמודים בתוך הוול סטריט ג'ורנל ביום בו זה הושק.

The magazines started to cover it.

המגזינים התחילו לכסות את זה.

Byte magazine and Communications at the ACM

המגזין בייט וקומיוניקיישינס בACM

had special issues covering hypertext.

הוציא מהדורות מיוחדות שדיברו על היפרטקסט.

We developed a PC version of this product

פיתחנו גירסת PC של המוצר

as well as the Macintosh version.

בנוסף לגירסת מקינטוש.

And our PC version became quite mature.

וגירסת הPC שלנו נעשתה די בוגרת.

These are some examples of this system in action in the late 80s.

אלו כמה מהדוגמאות של המערכת בפעולה בסוף שנות ה 80.

You were able to deliver documents, were able to do it over networks.

הייתם יכולים לספק מסמכים, לעשות עבודה ביום אחד.

We developed a system such

פיתחנו מערכת כך

that it had a markup language based on html.

שהיתה לה שפת מארקאפ מבוססת HTML.

We called it hml: hypertext markup language.

קראנו לה HML: שפת היפר סימון.

And the system was capable of doing

והמערכת היתה מסוגלת לתמוך

very, very large documentation systems over computer networks.

במערכות מסמכים מאוד, מאוד גדולות על רשתות מחשבים.

So I took this system to a trade show in Versailles near Paris

אז לקחתי את המערכת הזו לתערוכה בוורסאי ליד פריז

in late November 1990.

בסוף נובמבר 1990.

And I was approached by a nice young man called Tim Berners-Lee

וניגש אלי בחור צעיר ונחמד בשם טים ברנס-לי

who said, "Are you Ian Ritchie?" and I said, "Yeah."

שאמר, "אתה איאן ריצ'י?" ואני אמרתי, "כן."

And he said, "I need to talk to you."

והוא אמר, "אני צריך לדבר איתך."

And he told me about his proposed system called the World Wide Web.

והוא סיפר לי על המערכת המוצעת שלו שנקראה "רשת כלל עולמית" WWW.

And I thought, well, that's got a pretentious name,

ואני חשבתי, ובכן, יש לה שם יומרני,

especially since the whole system ran on his computer in his office.

בעיקר מאחר וכל המערכת רצה על המחשב שלו במשרד שלו.

But he was completely convinced that his World Wide Web

אבל הוא היה משוכנע שהרשת שלו

would take over the world one day.

תשתלט על העולם יום אחד.

And he tried to persuade me to write the browser for it,

והוא ניסה לשכנע אותי לכתוב את הדפדפן בשבילה,

because his system didn't have any graphics or fonts or layout or anything;

מפני שלמערכת שלו לא היתה גרפיקה או פונטים או עימוד או כלום;

it was just plain text.

היא היתה רק טקסט פשוט.

I thought, well, you know, interesting,

וחשבתי, ובכן, אתם יודעים, מעניין,

but a guy from CERN, he's not going to do this.

אבל בחור מCERN, הוא לא הולך לעשות את זה.

So we didn't do it.

אז לא עשינו את זה.

In the next couple of years,

בשנים הבאות,

the hypertext community didn't recognize him either.

קהילת ההיפרטקסט גם היא לא הכירה בו.

In 1992, his paper was rejected for the Hypertext Conference.

ב 1992, המאמר שלו נדחה מועידת ההיפרטקסט.

In 1993,

ב 1993,

there was a table at the conference in Seattle,

היה שולחן בועידה בסיאטל,

and a guy called Marc Andreessen

ובחור שנקרא מארק אנדרסן

was demonstrating his little browser for the World Wide Web.

הדגים את הדפדפן הקטן שלו לאינטרנט.

And I saw it, and I thought, yep, that's it.

וראיתי את זה, וחשבתי, כן, זה זה.

And the very next year, in 1994, we had the conference here in Edinburgh,

ובשנה לאחר מכן, ב1994, היתה לנו את הועידה באדינבורו,

and I had no opposition in having Tim Berners-Lee as the keynote speaker.

ולא היתה לי התנגדות שטים ברנס- לי יהיה הנואם הראשי.

So that puts me in pretty illustrious company.

אז זה שם אותי בחברה די מהוללת.

There was a guy called Dick Rowe

היה בחור שנקרא דיק רואו

who was at Decca Records and turned down The Beatles.

שהיה בתקליטי דקה ודחה את החיפושיות.

There was a guy called Gary Kildall

היה בחור בשם גארי קילדל

who went flying his plane

שהטיס את המטוס שלו

when IBM came looking for an operating system

כשIBM חיפשה מערכת הפעלה

for the IBM PC,

ל IBM PC,

and he wasn't there, so they went back to see Bill Gates.

והוא לא היה שם, אז הם חזרו לביל גייטס.

And the 12 publishers

ו12 המוציאים לאור

who turned down J.K. Rowling's Harry Potter, I guess.

שדחו את הארי פוטר של J.K. Rowling, אני מניח.

On the other hand, there's Marc Andreessen

מצד שני, יש את מארק אנדריסן

who wrote the world's first browser for the World Wide Web.

שכתב את הדפדפן הראשון של האינטרנט.

And according to Fortune magazine,

ולפי מגזין פורטשן,

he's worth 700 million dollars.

הוא שווה 700 מיליון דולר.

But is he happy?

אבל האם הוא שמח?

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)