Why Medicine Often Has Dangerous Side Effects for Women | Alyson McGregor | TED Talks

מתרגם: Michael Coslovsky מבקר: Zeeva Livshitz

We all go to doctors.

כולנו הולכים לראות רופאים.

And we do so with trust and blind faith

ואנחנו עושים זאת בביטחון ובאמונה עיוורת

that the test they are ordering and the medications they're prescribing

שהבדיקה אליה הם מפנים אותנו והתרופות שהם רושמים לנו

are based upon evidence --

מבוססות על ראיות --

evidence that's designed to help us.

ראיות שמתוכננות לעזור לנו.

However, the reality is that that hasn't always been the case for everyone.

אבל, האמת היא שזה לא תמיד היה כך לכולם.

What if I told you

מה אם הייתי אומרת לכם

that the medical science discovered over the past century

שהמדע הרפואי שנתגלה במהלך מאה השנים האחרונות

has been based on only half the population?

התבסס למעשה רק על חצי מהאוכלוסיה?

I'm an emergency medicine doctor.

אני רופאת חירום.

I was trained to be prepared in a medical emergency.

אימנו אותי להיות מוכנה במצבי חירום רפואיים.

It's about saving lives. How cool is that?

זה הכל על הצלת חיים. לא מדליק?

OK, there's a lot of runny noses and stubbed toes,

בסדר, אז יש הרבה הצטננויות ובהונות חבולות,

but no matter who walks through the door to the ER,

אבל בלי קשר למי שנכנס דרך דלת חדר המיון,

we order the same tests,

אנו מורים על אותן הבדיקות,

we prescribe the same medication,

אנחנו רושמים את אותן התרופות,

without ever thinking about the sex or gender of our patients.

בלי אפילו לחשוב על הזוויג או המין של החולים שלנו.

Why would we?

למה שנחשוב על זה?

We were never taught that there were any differences between men and women.

אף פעם לא לימדו אותנו שיש הבדלים כלשהם בין גברים לנשים.

A recent Government Accountability study revealed that 80 percent of the drugs

מחקר חשבונות ממשלתי שנערך לא מזמן גילה שכ-80 אחוזים מהתרופות

withdrawn from the market

שהוצאו מהשוק,

are due to side effects on women.

הוצאו בשל תופעות לוואי אצל נשים.

So let's think about that for a minute.

אז בואו נחשוב על זה לרגע.

Why are we discovering side effects on women

למה אנחנו מגלים תופעות לוואי אצל נשים

only after a drug has been released to the market?

רק אחרי שתרופה כבר שווקה?

Do you know that it takes years for a drug to go from an idea

אתם יודעים שלוקח שנים עבור תרופה, להפוך מרעיון

to being tested on cells in a laboratory,

לניסויים בתאים במעבדה,

to animal studies,

לניסויים בבעלי חיים,

to then clinical trials on humans,

אחר-כך לניסויים קליניים בבני-אדם,

finally to go through a regulatory approval process,

ולבסוף לעבור את תהליך האישור הרגולטורי,

to be available for your doctor to prescribe to you?

עד שהיא הופכת זמינה לרופא שלכם לרשום לכם?

Not to mention the millions and billions of dollars of funding

שלא לדבר על המימון במיליוני ומיליארדי דולרים

it takes to go through that process.

שדרוש כדי לעבור את כל התהליך.

So why are we discovering unacceptable side effects

אז למה אנחנו מגלים תופעות לוואי שאינן מקובלות

on half the population after that has gone through?

אצל חצי מהאוכלוסיה אחרי שזה עבר את זה?

What's happening?

מה קורה פה?

Well, it turns out that those cells used in that laboratory,

ובכן, מסתבר שהתאים האלה בהם השתמשו במעבדה,

they're male cells,

הם תאים זכריים,

and the animals used in the animal studies were male animals,

ובעלי החיים בהם השתמשו, בניסויים בבע"ח, היו זכרים,

and the clinical trials have been performed almost exclusively on men.

והניסויים הקליניים בוצעו באופן כמעט בלעדי על גברים.

How is it that the male model became our framework for medical research?

איך זה שהמודל הגברי הפך להיות המסגרת שלנו למחקר רפואי?

Let's look at an example that has been popularized in the media,

בואו נסתכל על דוגמה שהפכה פופולרית באמצעי התקשורת,

and it has to do with the sleep aid Ambien.

והיא קשורה בגלולת השינה אמביאן.

Ambien was released on the market over 20 years ago,

אמביאן יצאה לשוק לפני יותר מ-20 שנה,

and since then, hundreds of millions of prescriptions have been written,

ומאז מאות מיליוני מרשמים ניתנו,

primarily to women, because women suffer more sleep disorders than men.

בעיקר לנשים, כי נשים סובלות יותר מגברים מבעיות בשינה.

But just this past year,

אבל רק השנה,

the Food and Drug Administration recommended cutting the dose in half

מנהל המזון ותרופות האמריקאי המליץ להקטין את המנה בחצי

for women only,

לנשים בלבד,

because they just realized that women metabolize the drug

כיוון שהם בדיוק הבחינו שפירוק התרופה והוצאתה מהגוף

at a slower rate than men,

קורה לאט יותר אצל נשים מאשר אצל גברים,

causing them to wake up in the morning

וזה גורם להן להתעורר בבוקר

with more of the active drug in their system.

עם יותר חלקיקים פעילים של התרופה בגופן.

And then they're drowsy and they're getting behind the wheel of the car,

ואז הן מנומנמות, ואז הן מתיישבות מאחורי ההגה של המכונית,

and they're at risk for motor vehicle accidents.

ואז הן בסיכון לתאונות דרכים.

And I can't help but think, as an emergency physician,

ואני פשוט לא יכולה להפסיק לחשוב, בתור רופאת חירום,

how many of my patients that I've cared for over the years

כמה מהחולות בהן טיפלתי לאורך השנים

were involved in a motor vehicle accident

היו מעורבות בתאונת דרכים

that possibly could have been prevented

שיכולה אולי הייתה להימנע

if this type of analysis was performed and acted upon 20 years ago

אם ניתוח נתונים שכזה היה מתבצע ומוטמע לפני 20 שנה

when this drug was first released.

כשהתרופה הזו יצאה לשוק לראשונה.

How many other things need to be analyzed by gender?

כמה עוד דברים צריך לנתח לפי מין?

What else are we missing?

מה עוד אנחנו מפספסים?

World War II changed a lot of things,

מלחמת העולם השנייה שינתה הרבה דברים,

and one of them was this need to protect people

ואחד מהם היה הצורך הזה להגן על אנשים

from becoming victims of medical research without informed consent.

מהפיכתם לקורבנות של מחקרים רפואיים ללא הסכמה מדעת.

So some much-needed guidelines or rules were set into place,

אז כמה הנחיות או חוקים ממש הכרחיים נכתבו,

and part of that was this desire to protect women of childbearing age

וחלק מזה היה הרצון להגן על נשים בגיל הפוריות

from entering into any medical research studies.

מלהכנס למחקר רפואי כלשהו.

There was fear: what if something happened to the fetus during the study?

היה פחד: מה אם משהו ייקרה לעובר במהלך המחקר?

Who would be responsible?

מי יהיה אחראי?

And so the scientists at this time actually thought

אז המדענים של אותה התקופה בעצם חשבו

this was a blessing in disguise,

שמעז יצא מתוק,

because let's face it -- men's bodies are pretty homogeneous.

כי בואו נודה -- הגופים של גברים הם די הומוגניים.

They don't have the constantly fluctuating levels of hormones

אין להם את רמות ההורמונים המשתנות תדיר

that could disrupt clean data they could get if they had only men.

שיכולות להפריע למידע הנקי אותו יכלו לאסוף לו היו להם רק גברים.

It was easier. It was cheaper.

זה היה קל יותר. זה היה זול יותר.

Not to mention, at this time, there was a general assumption

שלא לומר, באותו הזמן, היתה הנחה כללית

that men and women were alike in every way,

שגברים ונשים הם אותו דבר בכל דרך,

apart from their reproductive organs and sex hormones.

למעט איברי הרבייה שלהם והורמוני המין.

So it was decided:

אז הוחלט:

medical research was performed on men,

מחקר רפואי נעשה על גברים,

and the results were later applied to women.

ואת התוצאות יישמו אחר-כך על נשים.

What did this do to the notion of women's health?

מה זה עשה לרעיון של בריאות הנשים?

Women's health became synonymous with reproduction:

בריאות נשים הפך להיות מילה נרדפת להתרבות:

breasts, ovaries, uterus, pregnancy.

שדיים, שחלות, רחם, הריון.

It's this term we now refer to as "bikini medicine."

זה המונח לו אנחנו קוראים כיום "רפואת ביקיני".

And this stayed this way until about the 1980s,

וזה נשאר ככה עד בערך בשנות ה-80,

when this concept was challenged by the medical community

כשהקונצפט הזה אותגר על ידי הקהילה הרפואית

and by the public health policymakers when they realized that

ועל ידי קובעי המדיניות הרפואית הציבורית כשהם נוכחו לדעת

by excluding women from all medical research studies

שעל ידי הוצאת נשים מכלל המחקרים הרפואיים

we actually did them a disservice,

בעצם נתנו להם שירות דוב,

in that apart from reproductive issues,

בכך שלמעט נושאים קשורים בהתרבות,

virtually nothing was known about the unique needs

ממש שום דבר לא היה ידוע על הצרכים הייחודיים

of the female patient.

של האישה החולה.

Since that time, an overwhelming amount of evidence has come to light

מאז הזמן ההוא, כמות עצומה של עדויות נחשפו

that shows us just how different men and women are in every way.

שמראות לנו בדיוק כמה שונים גברים מנשים בכל דרך שהיא.

You know, we have this saying in medicine:

אתם יודעים, יש לנו את האימרה הזו ברפואה:

children are not just little adults.

ילדים הם לא פשוט מבוגרים קטנים.

And we say that to remind ourselves

ואנחנו אומרים זאת כדי להזכיר לנו

that children actually have a different physiology than normal adults.

שלילדים יש בעצם פיזיולוגיה שונה משל מבוגרים נורמליים.

And it's because of this that the medical specialty of pediatrics came to light.

וזו הסיבה שההתמחות ברפואת ילדים נולדה.

And we now conduct research on children in order to improve their lives.

וכיום אנחנו מבצעים מחקר על ילדים בכדי לשפר את חייהם.

And I know the same thing can be said about women.

ואני יודעת שאפשר לומר את אותו הדבר על נשים.

Women are not just men with boobs and tubes.

נשים הן לא פשוט גברים עם שדיים וצינורות.

But they have their own anatomy and physiology

אלא שיש להן אנטומיה ופיזיולוגיה משל עצמן

that deserves to be studied with the same intensity.

שמגיע לה להיחקר באותה האינטנסיביות.

Let's take the cardiovascular system, for example.

בואו ניקח את מערכת הלב והדם, לדוגמא.

This area in medicine has done the most to try to figure out

התחום הזה ברפואה עשה את המירב כדי לנסות ולהבין

why it seems men and women have completely different heart attacks.

למה נדמה שגברים ונשים חווים התקפי לב שונים לחלוטין.

Heart disease is the number one killer for both men and women,

מחלות לב הן גורם המוות מספר אחד עבור גברים ונשים כאחד,

but more women die within the first year of having a heart attack than men.

אבל יותר נשים מתות במהלך השנה הראשונה אחרי התקף לב מאשר גברים.

Men will complain of crushing chest pain --

גברים יתלוננו על כאב מוחץ בחזה --

an elephant is sitting on their chest.

יושב להם פיל על החזה.

And we call this typical.

ואנחנו קוראים לזה טיפוסי.

Women have chest pain, too.

גם לנשים יש כאבים בחזה.

But more women than men will complain of "just not feeling right,"

אבל יותר נשים מאשר גברים יתלוננו שהן "פשוט לא מרגישות בסדר",

"can't seem to get enough air in,"

"מרגישות שהן לא מקבלות מספיק אוויר",

"just so tired lately."

"פשוט כל-כך עייפות בזמן האחרון".

And for some reason we call this atypical,

ומשום מה אנחנו קוראים לזה לא-טיפוסי,

even though, as I mentioned, women do make up half the population.

למרות שכפי שציינתי, נשים אכן מהוות חצי מהאוכלוסיה.

And so what is some of the evidence to help explain some of these differences?

אז אם כך, מה הן העדויות שעוזרות להסביר חלק מההבדלים הללו?

If we look at the anatomy,

אם נסתכל על אנטומיה,

the blood vessels that surround the heart are smaller in women compared to men,

כלי הדם שמקיפים את הלב הם קטנים יותר אצל נשים בהשוואה לגברים,

and the way that those blood vessels develop disease is different

והדרך בה כלי הדם האלה מפתחים מחלה היא שונה

in women compared to men.

אצל נשים בהשוואה לגברים.

And the test that we use to determine if someone is at risk for a heart attack,

והבדיקות בהן אנו משתמשים בכדי לקבוע אם מישהו הוא בסיכון להתקף לב,

well, they were initially designed and tested and perfected in men,

ובכן, הן תוכננו במקור ונבדקו והובאו לשלמות אצל גברים,

and so aren't as good at determining that in women.

כך שהן לא טובות באותה המידה בלקבוע זאת אצל נשים.

And then if we think about the medications --

ואז אם נחשוב על התרופות --

common medications that we use, like aspirin.

תרופות רגילות בהן אנחנו משתמשים, כמו אספירין.

We give aspirin to healthy men to help prevent them from having a heart attack,

אנחנו נותנים אספירין לגברים בריאים כדי לסייע למנוע מהם לעבור התקף לב,

but do you know that if you give aspirin to a healthy woman,

אבל אתם יודעים שאם תיתנו אספירין לאשה בריאה,

it's actually harmful?

זה בעצם גורם לנזק?

What this is doing is merely telling us

מה שזה עושה זה פשוט להראות לנו

that we are scratching the surface.

שאנחנו בקושי מגרדים את פני השטח.

Emergency medicine is a fast-paced business.

רפואת חירום היא עסק בקצב מהיר.

In how many life-saving areas of medicine,

בכמה תחומי רפואה מצילי חיים,

like cancer and stroke,

כמו סרטן ושבץ,

are there important differences between men and women that we could be utilizing?

יש הבדלים חשובים בין גברים לנשים אותם אנחנו יכולים לנצל?

Or even, why is it that some people get those runny noses

או אפילו, למה זה שאנשים מסוימים חוטפים את הנזלת הזאת

more than others,

יותר מאחרים,

or why the pain medication that we give to those stubbed toes

או למה משככי הכאבים שאנחנו נותנים נגד הבהונות החבולות האלה

work in some and not in others?

עובדים אצל חלק אבל אצל אחרים לא?

The Institute of Medicine has said every cell has a sex.

המכון הרפואי אמר שלכל תא יש זוויג.

What does this mean?

מה הכוונה?

Sex is DNA.

זוויג זה DNA.

Gender is how someone presents themselves in society.

מגדר זה איך שמישהו מציג את עצמו בחברה.

And these two may not always match up,

ושני אלה לא תמיד תואמים,

as we can see with our transgendered population.

כפי שאנחנו יכולים לראות בקהילה הטרנסג'נדרית שלנו.

But it's important to realize that from the moment of conception,

אבל חשוב להבין שמרגע ההתעברות,

every cell in our bodies --

כל תא בגוף שלנו --

skin, hair, heart and lungs --

עור, שיער, לב וריאות --

contains our own unique DNA,

מכיל את ה-DNA הייחודי שלנו עצמנו,

and that DNA contains the chromosomes that determine

וה-DNA הזה מכיל את הכרומוזומים שקובעים

whether we become male or female, man or woman.

אם נהפוך להיות זכר או נקבה, גבר או אישה.

It used to be thought

נהוג היה לחשוב

that those sex-determining chromosomes pictured here --

שכרומוזומי המין האלה, שמצולמים כאן --

XY if you're male, XX if you're female --

XY אם אתה זכר, XX אם את נקבה --

merely determined whether you would be born with ovaries or testes,

סך הכל קובעים אם תיוולדו עם שחלות או אשכים,

and it was the sex hormones that those organs produced

ואלו היו הורמוני המין שהאיברים הללו יצרו

that were responsible for the differences we see in the opposite sex.

שהיו אחראיים להבדלים שאנו רואים בזוויג האחר.

But we now know that that theory was wrong --

אבל כיום אנחנו יודעים שהתיאוריה הזאת היתה שגויה --

or it's at least a little incomplete.

או שהיא לפחות לא לגמרי שלמה.

And thankfully, scientists like Dr. Page from the Whitehead Institute,

ולמרבה המזל, מדענים כמו ד"ר פייג' ממכון ווייטהד

who works on the Y chromosome,

שעובדים על כרומוזום ה-Y,

and Doctor Yang from UCLA,

וד"ר יאנג מ-UCLA,

they have found evidence that tells us that those sex-determining chromosomes

הם מצאו עדויות שמספרות לנו שהכרומוזומים קובעי הזוויג ההם

that are in every cell in our bodies

שנמצאים בכל אחד מהתאים בגוף שלנו

continue to remain active for our entire lives

ממשיכים להיות פעילים לאורך כל החיים שלנו

and could be what's responsible for the differences we see

ועשויים להיות הגורם האחראי לשוני שאנו רואים

in the dosing of drugs,

במינון של תרופות,

or why there are differences between men and women

או הגורם לשינויים בין גברים ונשים

in the susceptibility and severity of diseases.

ברגישות ובעוצמה של מחלות.

This new knowledge is the game-changer,

הידע החדש הזה הוא שטורף את הקלפים,

and it's up to those scientists that continue to find that evidence,

וזה תלוי במדענים ההם שממשיכים למצוא את העדויות ההן,

but it's up to the clinicians to start translating this data

אבל זו אחריות הרופאים להתחיל לתרגם את המידע הזה

at the bedside, today.

לצד מיטות החולים, היום.

Right now.

ברגע זה.

And to help do this, I'm a co-founder of a national organization

וכדי לעזור לעשות את זה, אני מייסדת שותפה של ארגון לאומי

called Sex and Gender Women's Health Collaborative,

שנקרא ארגון בריאות נשים מין וזוויג,

and we collect all of this data so that it's available for teaching

ואנחנו אוספים את כל המידע הזה כך שיהיה זמין להוראה

and for patient care.

ולטיפול בחולים.

And we're working to bring together the medical educators to the table.

ואנחנו עובדים על להביא לשולחן אחד את מחנכי הרפואה.

That's a big job.

זו משימה גדולה.

It's changing the way medical training has been done since its inception.

היא משנה את הדרך בה לימוד הרפואה נעשה מאז ומעולם.

But I believe in them.

אבל אני מאמינה בהם.

I know they're going to see the value of incorporating the gender lens

אני יודעת שהם יראו את הערך של שילוב עדשת הזוויג

into the current curriculum.

בחומר הלימוד הנוכחי.

It's about training the future health care providers correctly.

זה על אימון נותני שירותי הרפואה העתידיים בצורה הנכונה.

And regionally,

ובאופן אזורי,

I'm a co-creator of a division within the Department of Emergency Medicine

אני שותפה יוצרת של יחידה בתוך מחלקת רפואת החירום

here at Brown University,

כאן באוניברסיטת בראון,

called Sex and Gender in Emergency Medicine,

שנקראת מין ומגדר ברפואת חירום,

and we conduct the research to determine the differences between men and women

ואנחנו מבצעים את המחקרים בכדי לאתר את ההבדלים בין גברים לנשים

in emergent conditions,

במצבי חירום,

like heart disease and stroke and sepsis and substance abuse,

כמו מחלות לב ושבץ ואילוח דם ושימוש בסמים,

but we also believe that education is paramount.

אבל אנחנו גם מאמינים שהחינוך הוא חיוני.

We've created a 360-degree model of education.

יצרנו מודל חינוך של 360 מעלות.

We have programs for the doctors, for the nurses, for the students

יש לנו תוכניות עבור הרופאים, עבור האחיות, עבור הסטודנטים

and for the patients.

ועבור החולים.

Because this cannot just be left up to the health care leaders.

כי אי אפשר פשוט להשאיר את זה בידי מנהיגי הטיפול הרפואי.

We all have a role in making a difference.

לכולנו יש תפקיד ביצירת שינוי.

But I must warn you: this is not easy.

אבל עליי להזהיר אתכם: זה לא קל.

In fact, it's hard.

בעצם, זה קשה.

It's essentially changing the way we think about medicine

זה, באופן עקרוני, לשנות את הדרך בה אנחנו חושבים על רפואה

and health and research.

ובריאות ומחקר.

It's changing our relationship to the health care system.

זה לשנות את היחס שלנו עם מערכת הבריאות.

But there's no going back.

אבל אין דרך חזרה.

We now know just enough

אנחנו יודעים כעת בדיוק מספיק

to know that we weren't doing it right.

כדי לדעת שלא עשינו את זה נכון.

Martin Luther King, Jr. has said,

מרטין לות'ר קינג ג'וניור אמר,

"Change does not roll in on the wheels of inevitability,

"שינוי לא מתגלגל פנימה על גלגלי הבלתי נמנע,

but comes through continuous struggle."

אלא מגיע דרך מאבק מתמשך".

And the first step towards change is awareness.

והצעד הראשון לקראת שינוי זה מודעות.

This is not just about improving medical care for women.

זה לא רק על שיפור הרפואה לנשים.

This is about personalized, individualized health care for everyone.

זה על רפואה מותאמת אישית ייחודית לכולם.

This awareness has the power to transform medical care for men and women.

למודעות הזו יש את הכוח לשנות את הטיפול הרפואי לגברים ולנשים.

And from now on, I want you to ask your doctors

ומעתה והלאה, אני רוצה שתשאלו את הרופאים שלכם

whether the treatments you are receiving are specific to your sex and gender.

אם הטיפולים שאתם מקבלים מותאמים למין ולמגדר שלכם.

They may not know the answer --

ייתכן והם לא יודעים את התשובה --

yet.

עדיין.

But the conversation has begun, and together we can all learn.

אבל השיח החל, וביחד אנחנו יכולים כולנו ללמוד.

Remember, for me and my colleagues in this field,

זיכרו, לי ולעמיתיי בתחום הזה,

your sex and gender matter.

המין והמגדר שלכם חשובים.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)