Brian Dettmer: Old books reborn as intricate art

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

I'm an artist and I cut books.

אני אמן ואני חותך ספרים.

This is one of my first book works.

זו אחת מעבודות הספרים הראשונות שלי.

It's called "Alternate Route to Knowledge."

היא נקראת "נתיב אלטרנטיבי לידע."

I wanted to create a stack of books so that somebody could come into the gallery

רציתי ליצור ערמה של ספרים כך שמישהו יוכל לבוא לגלריה

and think they're just looking at a regular stack of books,

ולחשוב שהם סתם מסתכלים על ערמת ספרים רגילים,

but then as they got closer they would see this rough hole carved into it,

אבל אז כשהם יתקרבו הם יראו את החור הגס הזה חתוך בהם,

and wonder what was happening, wonder why,

ויתהו מה מתרחש, יתהו למה,

and think about the material of the book.

ויחשבו על החומר ממנו עשוי הספר.

So I'm interested in the texture,

אז אני מתעניין בטקסטורה,

but I'm more interested in the text and the images that we find within books.

אבל אני יותר מתעניין בטקסט והתמונות שאנחנו מוצאים בתוך הספרים.

In most of my work, what I do is I seal the edges of a book with a thick varnish

ברוב העבודה שלי, מה שאני עושה זה לאטום את הקצוות של הספרים עם לכה עבה

so it's creating sort of a skin on the outside of the book

כך שהיא יוצרת סוג של עור על החוץ של הספר

so it becomes a solid material, but then the pages inside are still loose,

כך שהוא הופך לחומר מוצק, אבל הדפים בפנים עדיין חפשיים,

and then I carve into the surface of the book,

ואז אני מגלף לתוך פני הספר,

and I'm not moving or adding anything.

ואני לא מזיז או מוסיף שום דבר.

I'm just carving around whatever I find interesting.

אני פשוט מגלף מסביב מה שאני מוצא מעניין.

So everything you see within the finished piece

אז כל מה שאתם רואים בתוך העבודה המוגמרת

is exactly where it was in the book before I began.

זה בדיוק היכן שהוא היה בספר לפני שהתחלתי.

I think of my work as sort of a remix, in a way,

אני חושב על העבודה שלי כסוג של רמיקס, בדרך מסויימת,

because I'm working with somebody else's material

מפני שאני עובד עם חומר של מישהו אחר

in the same way that a D.J. might be working with somebody else's music.

באותה דרך שדיג'יי אולי יעבוד עם מוזיקה של מישהו אחר.

This was a book of Raphael paintings, the Renaissance artist,

זה היה ספר של ציורים של רפאל, אמן הרנסנס,

and by taking his work and remixing it, carving into it,

ועל ידי לקיחת העבודה שלו ולעשות לה מיקס, לגלף לתוכה,

I'm sort of making it into something that's more new and more contemporary.

אני סוג של הופך אותה למשהו שיותר חדש ויותר עכשיוי.

I'm thinking also about breaking out of the box of the traditional book

אני חושב גם על יציאה מהקופסה של הספר המסורתי

and pushing that linear format,

ולדחוף את הפורמט הלינארי הזה,

and try to push the structure of the book itself

ולנסות לדחוף את המבנה של הספר עצמו

so that the book can become fully sculptural.

כך שהספר יוכל להפוך לפיסולי לחלוטין.

I'm using clamps and ropes and all sorts of materials, weights,

אני משתמש במלחצים וחבלים וכל מיני חומרים, משקלות,

in order to hold things in place before I varnish

כדי להחזיק דברים במקום לפני שאני מצפה בלכה

so that I can push the form before I begin,

כך שאני יכול לדחוף את הצורה לפני שאני מתחיל,

so that something like this can become a piece like this,

כך שמשהו כזה יכול להפוך ליצירה כזו,

which is just made from a single dictionary.

שזה פשוט עשוי ממילון יחיד.

Or something like this can become a piece like this.

או משהו כזה יכול להפוך ליצירה כזו.

Or something like this,

או משהו כזה,

which who knows what that's going to be or why that's in my studio,

שמי יודע מה זה הולך להיות או למה זה בסטודיו שלי,

will become a piece like this.

יהפוך ליצירה כזו.

So I think one of the reasons people are disturbed by destroying books,

אז אני חושב שאחת הסיבות שאנשים מוטרדים מהריסה של ספרים,

people don't want to rip books

אנשים לא רוצים לקרוע ספרים

and nobody really wants to throw away a book,

ואף אחד לא באמת רוצה לזרוק ספר,

is that we think about books as living things,

היא שאנחנו חושבים שספרים הם דברים חיים,

we think about them as a body,

אנחנו חושבים עליהם כעל גוף,

and they're created to relate to our body, as far as scale,

והם נוצרים כדי להתייחס לגוף שלנו, בנוגע לקנה מידה,

but they also have the potential to continue to grow

אבל גם יש להם פוטנציאל להמשיך לגדול

and to continue to become new things.

ולהמשיך להפוך לדברים חדשים.

So books really are alive.

אז ספרים באמת חיים.

So I think of the book as a body,

אז אני חושב על הספר כגוף,

and I think of the book as a technology.

ואני חושב על ספר כטכנולגיה.

I think of the book as a tool.

אני חושב על הספר ככלי.

And I also think of the book as a machine.

ואני גם חושב על הספר כמכונה.

I also think of the book as a landscape.

אני גם חושב על ספר כפני שטח.

This is a full set of encyclopedias that's been connected and sanded together,

זה סט שלם של אנציקלופדיה שחובר ושוייף יחד,

and as I carve through it,

וכשאני מגלף בו,

I'm deciding what I want to choose.

אני קובע מה אני רוצה לבחור.

So with encyclopedias, I could have chosen anything,

אז בתוך האנציקלופדיה, הייתי יכול לבחור בכל דבר,

but I specifically chose images of landscapes.

אבל בחרתי במיוחד בתמונות של נופים.

And with the material itself, I'm using sandpaper

ועם החומר עצמו, אני משתמש בנייר שיוף

and sanding the edges so not only the images suggest landscape,

ומשייף את הקצוות כך שלא רק התמונות יציעו נוף,

but the material itself suggests a landscape as well.

אלא החומר עצמו מביע נוף.

So one of the things I do is when I'm carving through the book,

אז אחד הדברים שאני עושה זה כשאני מגלף ספר,

I'm thinking about images, but I'm also thinking about text,

אני חושב על התמונות, אבל אני גם חושב על הטקסט,

and I think about them in a very similar way,

אני חושב עליהם בדרך מאוד דומה,

because what's interesting is that when we're reading text,

מפני שמה שמעניין זה שבזמן שאנחנו קוראים טקסט,

when we're reading a book,

כשאנחנו קוראים ספר,

it puts images in our head,

זה שם את התמונות בראש שלנו,

so we're sort of filling that piece.

אז אנחנו סוג של ממלאים את היצירה ההיא.

We're sort of creating images when we're reading text,

אנחנו סוג של יוצרים תמונות כשאנחנו קוראים טקסט,

and when we're looking at an image, we actually use language

וכשאנחנו מביטים בתמונה, אנחנו למעשה משתמשים בשפה

in order to understand what we're looking at.

כדי להבין במה אנחנו מביטים.

So there's sort of a yin-yang that happens,

אז יש סוג של יין-יאנג שמתרחש,

sort of a flip flop.

סוג של היפוך.

So I'm creating a piece that the viewer is completing themselves.

אז אני יוצר יצירה שהצופים משלימים בעצמם.

And I think of my work as almost an archaeology.

אני חושב על העבודה שלי כמעט כמו ארכיאולוגיה.

I'm excavating and I'm trying to maximize the potential

אני חופר ואני מנסה למקסם את הפוטנציאל

and discover as much as I possibly can

ולגלות הכי הרבה שאני יכול

and exposing it within my own work.

ולחשוף את זה בתוך העבודות שלי.

But at the same time,

אבל באותו זמן,

I'm thinking about this idea of erasure,

אני חושב על הרעין הזה של מחיקה,

and what's happening now that most of our information is intangible,

ומה שקורה עכשיו שרוב המידע שלנו הוא לא מוחשי,

and this idea of loss,

וזה סוג של אובדן,

and this idea that not only is the format constantly shifting within computers,

והרעיון הזה שלא רק שהפורמט משתנה כל הזמן בתוך המחשבים,

but the information itself,

אלא המידע עצמו,

now that we don't have a physical backup,

עכשיו כשאין לנו גיבוי פיזי,

has to be constantly updated in order to not lose it.

חייב להיות מעודכן כל הזמן כדי לא להאבד.

And I have several dictionaries in my own studio,

ויש לי כמה מילונים בסטודיו שלי,

and I do use a computer every day,

ואני משתמש במחשב כל יום,

and if I need to look up a word, I'll go on the computer,

ואם אני צריך לחפש מילה, אני אלך למחשב,

because I can go directly and instantly to what I'm looking up.

מפני שאני יכול ללכת ישירות ומיידית למה שאני מחפש.

I think that the book was never really

אני חושב שהספר מעולם לא היה באמת

the right format for nonlinear information,

הפורמט הנכון למידע לא לינארי,

which is why we're seeing reference books

ולכן אנחנו רואים ספרי עיון

becoming the first to be endangered or extinct.

הופכים ראשונים להיות בסכנה או נכחדים.

So I don't think that the book will ever really die.

אז אני לא חושב שהספר ימות אי פעם.

People think that now that we have digital technology,

אנשים חושבים שעכשיו כשיש לנו טכנולוגיה דיגיטלית,

the book is going to die,

הספר ימות,

and we are seeing things shifting and things evolving.

ואנחנו רואים דברים נעים ודברים מתפתחים.

I think that the book will evolve,

אני חושב שהספר יתפתח,

and just like people said painting would die

וממש כמו שאנשים אמרו שציור ימות

when photography and printmaking became everyday materials,

כשהצילום וההעתקות יהפכו ליום יומיים,

but what it really allowed painting to do

אבל מה שזה באמת אפשר לציורים לעשות

was it allowed painting to quit its day job.

היה לאפשר לציורים לעזוב את העבודה שלהם.

It allowed painting to not have to have that everyday chore of telling the story,

זה אפשר לציורים לא לעסוק במשימות היום יומיות של סיפור סיפורים,

and painting became free and was allowed to tell its own story,

וציורים הפכו חופשיים והתאפשר להם לספר את הסיפור של עצמם,

and that's when we saw Modernism emerge,

ואז ראינו את המודרניזם מגיח,

and we saw painting go into different branches.

וראינו ציורים נכנסים לענפים שונים.

And I think that's what's happening with books now,

ואני חושב שזה מה שיקרה לספרים עכשיו,

now that most of our technology, most of our information,

עכשיו שרוב הטכנולוגיה שלנו, רוב המידע שלנו,

most of our personal and cultural records are in digital form,

רוב התעוד התרבותי והאישי שלנו הוא בפורמט דיגיטלי,

I think it's really allowing the book to become something new.

אני חושב שזה באמת מאפשר לספר להפוך למשהו חדש.

So I think it's a very exciting time for an artist like me,

אז אני חושב שזה זמן מאוד מרגש לאמן כמוני,

and it's very exciting to see what will happen with the book in the future.

וזה מאוד מרגש לראות מה יקרה עם הספר בעתיד.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)