Majora Carter: Greening the ghetto | TED

If you're here today --

אם אתם כאן היום, ואני שמחה שאתם כאן'

and I'm very happy that you are --

you've all heard about how sustainable development

כבר שמעתם איך פיתוח בר- קיימא

will save us from ourselves.

יציל אותנו מעצמנו. עם זאת, כשאנחנו לא בועידה הזאת,

However, when we're not at TED, we are often told

פעמים רבות אנחנו שומעים שהאג'נדה למדיניות ברת קיימא אמיתית פשוט אינה מעשית,

that a real sustainability policy agenda is just not feasible,

especially in large urban areas like New York City.

במיוחד באזורים עירוניים גדולים כמו ניו יורק.

And that's because most people with decision-making powers,

וזה משום שרוב מקבלי ההחלטות,

in both the public and the private sector,

הן במגזר הציבורי והן בפרטי,

really don't feel as though they're in danger.

לא באמת מרגישים שהם נמצאים בסכנה.

The reason why I'm here today, in part, is because of a dog --

אחת הסיבות שאני כאן היום, היא כל:

an abandoned puppy I found back in the rain, back in 1998.

גורה נטושה שמצאתי בגשם ב-1998.

She turned out to be a much bigger dog than I'd anticipated.

היא גדלה להיות כלבה הרבה יותר גדולה משציפיתי.

When she came into my life, we were fighting against a huge waste facility

כשהיא נכנסה לחיי, היינו במאבק נגד מתקן פסולת ענקי,

planned for the East River waterfront

שנועד להיבנות בחוף של איסט ריבר, למרות העובדה שהחלק הקטן שלנו בניו יורק

despite the fact that our small part of New York City

already handled more than 40 percent of the entire city's commercial waste:

כבר טיפל ביותר מארבעים אחוז מסך הפסולת המסחרית של העיר.

a sewage treatment pelletizing plant, a sewage sludge plant, four power plants,

מפעל לטיהור שפכים, מפעל לבוצת ביוב, ארבע תחנות כוח,

the world's largest food-distribution center,

המרכז הגדול בעולם להפצת מזון,

as well as other industries that bring more than 60,000 diesel truck trips

ותעשיות נוספות שמביאות למעלה משישים אלף ביקורים של משאיות דיזל כל שבוע.

to the area each week.

בנוסף, באזור קיים אחד היחסים הנמוכים בעיר בין פארקים לאנשים.

The area also has one of the lowest ratios of parks to people in the city.

So when I was contacted by the Parks Department

אז כשפנו אליי ממחלקת הפארקים

about a $10,000 seed-grant initiative to help develop waterfront projects,

בקשר למענק של עשרת אלפים דולר לפיתוח פרויקטים בחוף,

I thought they were really well-meaning, but a bit naive.

חשבתי שיש להם כוונות טובות, אבל שהם קצת נאיביים.

I'd lived in this area all my life, and you could not get to the river,

חייתי באזור הזה כל חיי, ואי אפשר היה להגיע אל הנהר

because of all the lovely facilities that I mentioned earlier.

בגלל כל המתקנים הנחמדים שהזכרתי קודם.

Then, while jogging with my dog one morning,

אז בוקר אחד, כשרצתי עם הכלבה שלי,

she pulled me into what I thought was just another illegal dump.

היא משכה אותי לעבר מה שחשבתי שהייתה עוד מזבלה לא חוקית.

היו שם עשבים וערימות זבל ודברים אחרים שלא אזכיר כאן,

There were weeds and piles of garbage and other stuff that I won't mention here,

but she kept dragging me,

אבל היא המשיכה למשוך אותי, ומה אתם חושבים, בקצה המגרש היה הנהר.

and lo and behold, at the end of that lot was the river.

I knew that this forgotten little street-end,

ידעתי שאת קצה הרחוב הנשכח הזה,

abandoned like the dog that brought me there, was worth saving.

שהיה נטוש כמו הכלבה שהבאתי איתי לשם, שווה להציל.

And I knew it would grow to become the proud beginnings

וידעתי שהוא יהפוך להתחלה המרשימה

של שיקום דרום ברונקס בהנהגת הקהילה.

of the community-led revitalization of the new South Bronx.

And just like my new dog, it was an idea that got bigger than I'd imagined.

ובדיוק כמו הכלבה החדשה שלי, הרעיון גדל מעבר למה שדמיינתי.

We garnered much support along the way,

השגנו המון תמיכה לאורך הדרך.

and the Hunts Point Riverside Park became the first waterfront park

ופארק האנטס פוינט ריברסייד הפך לפארק החוף הראשון

that the South Bronx had had in more than 60 years.

שהיה בדרום ברונקס למעלה משישים שנה.

מנפנו את המענק של עשרת אלפים דולר פי שלוש מאות לפארק של שלושה מיליון דולר.

We leveraged that $10,000 seed grant more than 300 times,

into a $3 million park.

And in the fall, I'm going to exchange marriage vows with my beloved.

ובסתיו, אני מתכננת

להחליף את נדרי הנישואין עם בחיר לבי. תודה רבה לכם. (מחיאות כפיים)

(Audience whistles)

Thank you very much.

(Applause)

That's him pressing my buttons back there, which he does all the time.

הוא מאחורה, לוחץ לי על הכפתורים. כמו שהוא עושה תמיד.

(Laughter)

(צחוק, מחיאות כפיים)

(Applause)

But those of us living in environmental justice communities

אך אלו מאתנו שחיים בקהילות של צדק סביבתי

are the canary in the coal mine.

מהווים את הקנרית במכרה הפחם. אנו חשים את הבעיות .ממש עכשיו, ובמשך זמן מה.

We feel the problems right now, and have for some time.

צדק סביבתי, למי שלא מכיר את המונח, הוא משהו כזה:

Environmental justice, for those of you who may not be familiar with the term,

goes something like this:

שום קהילה לא צריכה לסחוב יותר מהנטל הסביבתי

no community should be saddled with more environmental burdens

and less environmental benefits than any other.

ולזכות בפחות הטבות סביבתיות מאשר כל קהילה אחרת

Unfortunately, race and class are extremely reliable indicators

למרבה הצער, גזע ומעמד הם אינדיקטורים אמינים

as to where one might find the good stuff, like parks and trees,

למיקום של הדברים הטובים, כמו פארקים ועצים,

and where one might find the bad stuff, like power plants and waste facilities.

ולמיקום של הדברים הגרועים, כמו תחנות כוח ומתקני.פסולת.

As a black person in America, I am twice as likely as a white person

כאדם שחור באמריקה, יש לי סיכוי פי שניים מלאדם לבן

לגור באזור שבו זיהום אוויר מהווה סיכון לבריאותי.

to live in an area where air pollution poses the greatest risk to my health.

I am five times more likely to live within walking distance

יש לי סיכוי גבוה פי חמישה לגור במרחק הליכה

of a power plant or chemical facility,

מתחנת כוח או מתקן כימיקלים - ואכן זה המצב.

which I do.

ההחלטות האלו לשימוש בקרקע יצרו תנאים עוינים שגרמו

These land-use decisions created the hostile conditions

that lead to problems like obesity, diabetes and asthma.

בעיות כמו השמנה, סוכרת ואסטמה.

Why would someone leave their home to go for a brisk walk in a toxic neighborhood?

למה שמישהו יצא מהבית לטיול מרענן בשכונה רעילה?

Our 27 percent obesity rate is high even for this country,

שיעור ההשמנה אצלנו, 27 אחוז, גבוה אפילו בשביל אמריקה, ומגיעה אתו סוכרת.

and diabetes comes with it.

One out of four South Bronx children has asthma.

אחד מכל ארבעה ילדים בברונקס חולה באסטמה.

Our asthma hospitalization rate

שיעור האשפוז לאסטמה אצלנו גבוה פי שבעה מהממוצע הארצי.

is seven times higher than the national average.

These impacts are coming everyone's way.

הדברים האלה משפיעים על כולם.

And we all pay dearly for solid waste costs,

וכולנו משלמים ביוקר על עלויות פסולת מוצקה,

health problems associated with pollution and more odiously,

בעיות בריאותיות הקשורות לזיהום, והנורא מכול,

the cost of imprisoning our young black and Latino men,

מחיר הכליאה של השחורים והלטינים הצעירים שלנו,

שמחזיקים בכמות לא ידועה של פוטנציאל לא ממומש.

who possess untold amounts of untapped potential.

Fifty percent of our residents live at or below the poverty line;

חמישים אחוז מהתושבים שלנו חיים בקו העוני או מתחתיו.

25 percent of us are unemployed.

עשרים וחמישה אחוז מאתנו מובטלים. פעמים רבות,

Low-income citizens often use emergency-room visits as primary care.

אנשים עם הכנסה נמוכה משתמשים בחדר מיון לטיפול ראשוני.

This comes at a high cost to taxpayers and produces no proportional benefits.

זה עולה ביוקר למשלמי המסים ולא מביא תועלת בהתאם.

Poor people are not only still poor, they are still unhealthy.

לא רק שאנשים עניים עדיין עניים, הם עדיין נשארים לא בריאים.

Fortunately, there are many people like me who are striving for solutions

למרבה המזל, יש הרבה אנשים כמוני, שמחפשים פתרונות

that won't compromise the lives

שלא יפגעו בחייהן של קהילות לא-לבנות עם הכנסה נמוכה בטווח הקצר,

of low-income communities of color in the short term,

and won't destroy us all in the long term.

ולא יהרסו את כולנו בטווח הארוך.

None of us want that, and we all have that in common.

אף אחד לא רוצה בכך, וזה משותף לכולנו. אז מה עוד יש לנו במשותף?

So what else do we have in common?

Well, first of all, we're all incredibly good-looking.

דבר ראשון, כולנו נראים ממש טוב,

(צחוק) סיימנו תיכון, אוניברסיטה, תארים מתקדמים,

(Laughter)

Graduated high school, college, post-graduate degrees,

traveled to interesting places, didn't have kids in your early teens,

טיילנו במקומות מעניינים, לא הבאנו ילדים בנעורים,

financially stable, never been imprisoned.

יציבים כלכלית, לא היינו בכלא. בסדר.

OK. Good.

(Laughter)

יופי. (צחוק)

But, besides being a black woman,

אבל חוץ מזה שאני שחורה, אני שונה מרובכם בדרכים נוספות.

I am different from most of you in some other ways.

I watched nearly half of the buildings in my neighborhood burn down.

ראיתי כמעט חצי מהבניינים בשכונה שלי נשרפים.

My big brother Lenny fought in Vietnam,

,חי הגדול לני נלחם בויטנאם

only to be gunned down a few blocks from our home.

ואז נורה כמה רחובות מהבית.

אלוהים. כשגדלתי, היה מולנו בית קראק.

Jesus.

I grew up with a crack house across the street.

כן, אני ילדה שחורה ענייה מהגטו.

Yeah, I'm a poor black child from the ghetto.

הדברים האלו הופכים אותי לשונה מכם.

These things make me different from you.

But the things we have in common

אבל מה שיש לנו במשותף מפריד אותי מרוב הקהילה שלי,

set me apart from most of the people in my community,

and I am in between these two worlds

ואני בין שני העולמות האלה,

with enough of my heart to fight for justice in the other.

מסורה מספיק למאבק לצדק בעולם השני.

אז איך דברים נעשו כל כך שונים עבורנו?

So how did things get so different for us?

In the late '40s, my dad -- a Pullman porter, son of a slave --

בסוף שנות הארבעים, אבא שלי, סבל בחברת פולמן, בנו של עבד,

bought a house in the Hunts Point section of the South Bronx,

קנה בית באזור האנטס פוינט בדרום ברונקס,

and a few years later, he married my mom.

וכמה שנים מאוחר יותר התחתן עם אימי.

At the time, the community was a mostly white, working-class neighborhood.

כל הזמן, הקהילה הייתה לבנה ברובה, שכונת פועלים.

My dad was not alone.

אבא שלי לא היה לבד.

And as others like him pursued their own version of the American dream,

וכשאחרים כמוהו רדפו אחר גרסה משלהם לחלום האמריקני,

white flight became common in the South Bronx

הבריחה הלבנה נעשתה נפוצה בדרום ברונקס ובערים רבות בארץ.

and in many cities around the country.

בנקים השתמשו בקווים אדומים, שתחמו אזורים מסוימים בעיר,

Red-lining was used by banks, wherein certain sections of the city,

including ours, were deemed off-limits to any sort of investment.

כולל האזור שלנו, שנחשבו מוקצים לכל סוג של השקעה.

Many landlords believed it was more profitable to torch their buildings

בעלי בתים רבים האמינו שיהיה זה רווחי יותר לשרוף את הבניינים

and collect insurance money rather than to sell under those conditions --

ולקבל כסף מהביטוח, במקום למכור בתנאים האלה,

למרות דיירים קודמים שנהרגו או נפצעו.

dead or injured former tenants notwithstanding.

Hunts Point was formerly a walk-to-work community,

פעם בהאנטס פוינט היינו צועדים לעבודה,

but now residents had neither work nor home to walk to.

אבל עכשיו לתושבים לא היו לא עבודה ולא בית ללכת אליו.

A national highway construction boom was added to our problems.

לבעיותינו נוספה פריחה בבניית אוטוסטרדה ארצית.

In New York State,

במדינת ניו יורק, רוברט מוזס הוביל מערכה תקיפה להרחבת האוטוסטרדה.

Robert Moses spearheaded an aggressive highway-expansion campaign.

One of its primary goals was to make it easier

אחד היעדים העיקריים היה להקל על התושבים

for residents of wealthy communities in Westchester County to go to Manhattan.

בקהילות עשירות במחוז וסצ'סטר להגיע למנהטן.

The South Bronx, which lies in between, did not stand a chance.

לדרום ברונקס, שנמצא בין השניים, לא היה סיכוי.

Residents were often given less than a month's notice

פעמים רבות ניתנו לתושבים התראות של פחות מחודש לפני הריסת הבניינים.

before their buildings were razed.

600,000 people were displaced.

שש מאות אלף איש נעקרו מבתיהם.

The common perception was

הדעה הרווחת הייתה שמדרום ברונקס הגיעו רק סרסורים, סוחרי סמים וזונות.

that only pimps and pushers and prostitutes were from the South Bronx.

And if you are told from your earliest days

ואם משחר חייך אומרים לך ששום דבר טוב

that nothing good is going to come from your community,

לא יצא מהקהילה הגרועה והמכוערת שלך, איך זה לא ישפיע עליך?

that it's bad and ugly,

how could it not reflect on you?

So now, my family's property was worthless,

אז עכשיו רכוש המשפחה שלי היה חסר ערך, מלבד היותו ביתנו וכל מה שיש לנו.

save for that it was our home, and all we had.

And luckily for me, that home and the love inside of it,

ולמזלי, הבית והאהבה שבתוכו, כמו גם עזרה

along with help from teachers, mentors and friends along the way, was enough.

ממורים, מדריכים וחברים לאורך הדרך, הספיקו לי.

Now, why is this story important?

אז למה הסיפור הזה חשוב?

Because from a planning perspective,

כי כשמדברים על תכנון, השפלה כלכלית

economic degradation begets environmental degradation,

מביאה להשפלה סביבתית, שמביאה להשפלה חברתית.

which begets social degradation.

משיכת ההשקעות שהתחילה בשנות השישים

The disinvestment that began in the 1960s set the stage

הכינה את הבמה לכל העוולות הסביבתיות שהגיעו אחר כך.

for all the environmental injustices that were to come.

Antiquated zoning and land-use regulations are still used to this day

תקנות מיושנות להקצאת אזורים ושימוש בקרקע עדיין נמצאות בשימוש

to continue putting polluting facilities in my neighborhood.

וממשיכות להציב מתקנים מזהמים בשכונה שלי.

האם גורמים אלה נלקחים בחשבון בקביעת מדיניות לשימוש בקרקע?

Are these factors taken into consideration when land-use policy is decided?

What costs are associated with these decisions?

אילו עלויות כרוכות בהחלטות האלו? ומי משלם?

And who pays? Who profits?

מי מרוויח? האם משהו יכול להצדיק את מה שקורה לקהילה המקומית?

Does anything justify what the local community goes through?

This was "planning" -- in quotes --

זה היה "תכנון", במרכאות, שלא חשב על טובתנו.

that did not have our best interests in mind.

משהבנו את זה, החלטנו שהגיע הזמן לתכנון משלנו.

Once we realized that, we decided it was time to do our own planning.

That small park I told you about earlier

הפארק הקטן שעליו סיפרתי היה השלב הראשון

was the first stage of building a Greenway movement in the South Bronx.

בבניית תנועה לדרכים ירוקות בדרום ברונקס.

I wrote a one-and-a-quarter-million dollar federal transportation grant

הצעתי מענק תחבורה ממשלתי לתכנון טיילת חוף של מיליון ורבע

עם אספנדה של שבילי אופניים.

to design the plan for a waterfront esplanade

with dedicated on-street bike paths.

Physical improvements help inform public policy regarding traffic safety,

שיפורים פיזיים עוזרים ליידע את המדיניות הציבורית בנוגע לבטיחות בדרכים,

the placement of the waste and other facilities,

הצבה של מתקני פסולת ומתקנים אחרים,

which, if done properly, don't compromise a community's quality of life.

שכאשר מתבצעת כראוי, לא פוגעת באיכות חיי הקהילה.

They provide opportunities to be more physically active,

הם נותנים יותר אפשרויות לפעילות גופנית,

as well as local economic development.

כמו גם להתפתחות כלכלית מקומית.

Think bike shops, juice stands.

תחשבו על חנויות אופניים, דוכני מיצים.

השגנו עשרים מיליון דולר לבניית פרוייקטים של השלב הראשון.

We secured 20 million dollars to build first-phase projects.

This is Lafayette Avenue --

זו שדרת לאפאייט - והאופן שבו היא עוצבה מחדש על-ידי אדריכלי נוף של מתיו-נילסן.

and that's redesigned by Mathews Nielsen Landscape Architects.

And once this path is constructed, it'll connect the South Bronx

וכשבניית הנתיב תסתיים, הוא יחבר את דרום ברונקס

עם פארק רנדאל איילנד, הגדול מ-1,600 דונם.

with more than 400 acres of Randall's Island Park.

Right now we're separated by about 25 feet of water, but this link will change that.

כיום מפרידים בינינו שמונה מטרים של מים, אבל החיבור ישנה זאת.

As we nurture the natural environment, its abundance will give us back even more.

כשמטפחים את הסביבה הטבעית, השפע שלה מחזיר לנו עוד יותר.

We run a project called the Bronx [Environmental] Stewardship Training,

אנחנו מריצים פרוייקט שנקרא הכשרה לאחריות סביבתית בברונקס,

which provides job training in the fields of ecological restoration,

שמספק הכשרה תעסוקתית בתחומי שחזור הסביבה,

so that folks from our community have the skills to compete

כך שלאנשים מהקהילה שלנו יהיו הכישורים להתחרות במשרות הרווחיות האלה.

for these well-paying jobs.

צעד אחר צעד, אנחנו נוטעים באזור עבודות צווארון ירוק

Little by little, we're seeding the area with green-collar jobs --

and with people that have both a financial and personal stake

לאותם אנשים שיש להם עניין כלכלי ואישי בסביבתם.

in their environment.

The Sheridan Expressway is an underutilized relic

הכביש המהיר 'שרידן', הנמצא בשימוש מועט, הוא שריד לתקופת רוברט מוזס,

of the Robert Moses era,

built with no regard for the neighborhoods that were divided by it.

שנבנה בלי מחשבה על השכונה שאותה שיסע.

Even during rush hour, it goes virtually unused.

אפילו בשעת השיא, לא משתמשים בו כמעט.

The community created an alternative transportation plan

הקהילה יצרה תוכנית תחבורה חלופית

that allows for the removal of the highway.

שמאפשרת לסלק את האוטוסטרדה.

We have the opportunity now to bring together all the stakeholders

יש לנו עכשיו הזדמנות להביא את כל בעלי העניין

to re-envision how this 28 acres can be better utilized

לחשיבה מחדש על השימוש ב-115 הדונם לפארקים,

for parkland, affordable housing and local economic development.

דיור בר השגה ופיתוח כלכלי מקומי.

We also built New York City's first green and cool roof demonstration project

אנחנו גם בונים על גגות המשרדים שלנו את פרויקט ההדגמה הראשון בעיר

לגגות ירוקים וקרים.

on top of our offices.

Cool roofs are highly-reflective surfaces that don't absorb solar heat,

גגות קרים הם משטחים מחזירי אור שלא סופגים חום מהשמש

and pass it on to the building or atmosphere.

ומעבירים אותו לבניין או לאטמוספירה.

Green roofs are soil and living plants.

גגות ירוקים הם אדמה וצמחים חיים.

Both can be used instead of petroleum-based roofing materials

בשניהם אפשר להשתמש במקום חומרים מבוססי נפט לגג

that absorb heat, contribute to urban "heat island" effect

שסופגים חום, תורמים לאפקט "אי החום" העירוני ומתבלים בשמש,

and degrade under the sun,

which we in turn breathe.

ואז אנחנו נושמים אותם. גגות ירוקים שומרים גם על עד 75 אחוז מהגשמים,

Green roofs also retain up to 75 percent of rainfall,

so they reduce a city's need to fund costly end-of-pipe solutions --

כך שהם מקטינים את הצורך במימון פתרונות 'קצה צינור יקרים'

which, incidentally, are often located

שבמקרה נמצאים לעתים קרובות בקהילות צדק סביבתי כמו שלי.

in environmental justice communities like mine.

And they provide habitats for our little friends!

והם מספקים דיור לחברינו הקטנים!

(צחוק) איזה יופי!

[Butterfly]

(Laughter)

So cool!

Anyway, the demonstration project is a springboard

בכל אופן, פרוייקט ההדגמה הוא קרש קפיצה למפעל התקנת גגות ירוקים משלנו

for our own green roof installation business,

bringing jobs and sustainable economic activity to the South Bronx.

שיביא עבודות ופעילות כלכלית ברת קיימא לדרום ברונקס.

[Green is the new black ...]

(צחוק, מחיאות כפיים) גם אני אוהבת את זה.

(Laughter) (Applause)

I like that, too.

בכל אופן, אני יודעת שכריס אמר לנו לא למכור לכם כאן דברים.

Anyway, I know Chris told us not to do pitches up here,

but since I have all of your attention:

אבל אם אתם כבר מקשיבים לי: אנחנו צריכים משקיעים .סוף המכירה.

We need investors. End of pitch.

It's better to ask for forgiveness than permission.

עדיף לבקש סליחה מאשר רשות.

Anyway --

(צחוק, מחיאות כפיים)

(Laughter)

(Applause)

OK. Katrina.

טוב, קטרינה. לפני קטרינה, לדרום ברונקס ולרובע התשיעי של ניו אורלינס

Prior to Katrina, the South Bronx and New Orleans' Ninth Ward

had a lot in common.

היה הרבה במשותף. שניהם מאוכלסים בעיקר באנשים עניים לא לבנים.

Both were largely populated by poor people of color,

both hotbeds of cultural innovation: think hip-hop and jazz.

שתיהן חממות לחדשנות תרבותית, כמו היפ הופ וג'ז.

Both are waterfront communities that host both industries and residents

שתיהן קהילות חוף שבהן תעשייה

in close proximity of one another.

ותושבים גרים סמוך זה לזה.

In the post-Katrina era, we have still more in common.

בתקופה שאחרי קטרינה, עדיין יש לנו הרבה במשותף.

We're at best ignored, and maligned and abused, at worst,

במקרה הטוב מתעלמים מאתנו, במקרה הגרוע תוקפים אותנו ופוגעים בנו

באמצעות מחלקות פיקוח רשלניות, הקצאת אזורים מזיקה ואחריות ממשלתית מעורפלת.

by negligent regulatory agencies, pernicious zoning

and lax governmental accountability.

Neither the destruction of the Ninth Ward nor the South Bronx was inevitable.

הן ההרס של הרובע התשיעי והן זה של הברונקס לא היו בלתי נמנעים.

אבל למדנו המון על האופן שבו נחלץ את עצמנו.

But we have emerged with valuable lessons

about how to dig ourselves out.

We are more than simply national symbols of urban blight

אנחנו יותר מסמלים לאומיים למצוקה עירונית.

or problems to be solved by empty campaign promises

או בעיות שייפתרו בהבטחות חלולות לקראת הבחירות מנשיאים שבאים והולכים.

of presidents come and gone.

Now will we let the Gulf Coast languish for a decade or two,

האם עכשיו ניתן לחוף המפרץ

לסבול עשור או שניים כמו שדרום ברונקס סבל?

like the South Bronx did?

או שננקוט בצעדי מניעה ונלמד מהמשאב המקומי

Or will we take proactive steps

and learn from the homegrown resource of grassroots activists

של פעילים עממיים שנולדו מתוך ייאוש בקהילות כמו זו שלי?

that have been born of desperation in communities like mine?

Now listen, I do not expect individuals,

תראו, אני לא מצפה מאנשים,

corporations or government to make the world a better place

מתאגידים או מהממשלה להפוך את העולם למקום טוב יותר כי זה נכון או מוסרי.

because it is right or moral.

This presentation today only represents some of what I've been through.

המצגת היום מראה רק חלק ממה שעברתי,

Like a tiny little bit. You've no clue.

חלק ממש קטן. אין לכם מושג.

But I'll tell you later, if you want to know.

אבל אספר לכם אחר כך, אם תרצו לדעת.

אבל אני יודעת שזו השורה התחתונה, או האופן שבו תופשים אותה,

(Laughter)

But -- I know it's the bottom line, or one's perception of it,

that motivates people in the end.

שבסופו של דבר מניעה אנשים.

I'm interested in what I like to call the "triple bottom line"

אני מתעניינת במה שאני מכנה "השורה התחתונה המשולשת"

that sustainable development can produce.

שפיתוח בר קיימא יכול להביא.

Developments that have the potential to create positive returns

פעולות פיתוח שכל המעורבים עשויים להרוויח מהן:

for all concerned: the developers, government

המפתחים, הממשלה והקהילה שבה הפרוייקטים מוקמים.

and the community where these projects go up.

כיום, זה לא מה שקורה בעיר ניו יורק.

At present, that's not happening in New York City.

ואנחנו פועלים עם מחסור בתכנון עירוני מקיף.

And we are operating with a comprehensive urban-planning deficit.

A parade of government subsidies

מצעד של סובסידיות ממשלתיות הולך לפיתוחים מוצעים

is going to propose big-box and stadium developments in the South Bronx,

של חנויות ענק ואצטדיונים בדרום ברונקס,

אך קיים תיאום מועט בין הלשכות בעיר בקשר

but there is scant coordination between city agencies

on how to deal with the cumulative effects of increased traffic, pollution,

לאופן ההתמודדות עם ההשפעות המצטברות של הגברת התנועה, הזיהום, הפסולת המוצקה

solid waste and the impacts on open space.

וההשפעות על השטחים הפתוחים. והגישה שלהם לפיתוח כלכלי ותעסוקתי

And their approaches to local economic and job development are so lame

מקומיים כל כך צולעת שזה לא מצחיק.

it's not even funny.

Because on top of that,

כי בנוסף להכול, קבוצת הספורט העשירה בעולם מחליפה

the world's richest sports team is replacing the House That Ruth Built

את "הבית ש(בייב)רות' בנה" דרך הריסת שני פארקים קהילתיים אהובים.

by destroying two well-loved community parks.

Now, we'll have even less than that stat I told you about earlier.

אז היחס שסיפרתי לכם עליו מקודם יהיה אפילו יותר נמוך.

And although less than 25 percent of South Bronx residents own cars,

ולמרות שלפחות מרבע מתושבי דרום ברונקס יש מכוניות,

הפרוייקטים הללו כוללים אלפי מקומות חניה חדשים,

these projects include thousands of new parking spaces,

yet zip in terms of mass public transit.

אבל שום דבר מבחינת תחבורה ציבורית.

Now, what's missing from the larger debate

מה שחסר בדיון הרחב הוא ניתוח עלות-תועלת

is a comprehensive cost-benefit analysis

מקיף בין לא לתקן קהילה לא בריאה

between not fixing an unhealthy, environmentally-challenged community,

ומאותגרת סביבתית, לבין אימוץ שינויים

versus incorporating structural, sustainable changes.

מבניים וברי קיימא.

My agency is working closely with Columbia University and others

הסוכנות שלי עובדת בצמידות לאוניברסיטת קולומביה ואחרות

to shine a light on these issues.

כדי להוציא סוגיות אלו לאור.

Now let's get this straight: I am not anti-development.

שיהיה ברור. אני לא נגד פיתוח.

Ours is a city, not a wilderness preserve.

אנחנו בעיר, לא בשמורת טבע. כבר קיבלתי את הקפיטליסטית שבתוכי,

And I've embraced my inner capitalist.

And, but I don't have --

כפי שודאי עשיתם כולכם, ואם לא, אתם צריכים.

(Laughter)

You probably all have, and if you haven't, you need to.

(Laughter)

(צחוק) כך שאין לי בעיה שהמפתחים ירוויחו כסף.

So I don't have a problem with developers making money.

There's enough precedent out there to show that a sustainable,

יש מספיק תקדימים שמראים שאפשר להרוויח הון

community-friendly development can still make a fortune.

מפיתוח ידידותי לקהילה ובר קיימא.

חבריי לועידה ביל מקדונה ואמורי לבינס,

Fellow TEDsters Bill McDonough and Amory Lovins --

both heroes of mine by the way -- have shown that you can actually do that.

שני גיבורים שלי, דרך אגב, הראו שבאמת אפשר לעשות זאת.

יש לי בעיה עם מפתחים שמנצלים מעל ומעבר

I do have a problem with developments that hyper-exploit

politically vulnerable communities for profit.

קהילות פגיעות פוליטית לשם רווח.

עצם ההמשך של זה הוא חרפה לכולנו,

That it continues is a shame upon us all,

כי כולנו אחראים לעתיד שאנו יוצרים.

because we are all responsible for the future that we create.

אבל אחת הדרכים שלי להיזכר באפשרויות גדולות יותר היא ללמוד מאנשי חזון בערים אחרות.

But one of the things I do to remind myself of greater possibilities,

is to learn from visionaries in other cities.

This is my version of globalization.

הנה הגירסה שלי לגלובליזציה.

Let's take Bogota.

ניקח את בוגוטה. ענייה, לטינית, מוקפת בפשעי נשק

Poor, Latino, surrounded by runaway gun violence and drug trafficking;

ובסחר בסמים: מוניטין שאינו שונה מאוד מזה של דרום ברונקס.

a reputation not unlike that of the South Bronx.

However, this city was blessed in the late 1990s

אולם בסוף שנות התשעים, העיר התברכה

with a highly-influential mayor named Enrique Peñalosa.

בראש עיר רב השפעה בשם אנריקה פנלוסה.

הוא הביט בנתוני האוכלוסייה.

He looked at the demographics.

Few Bogotanos own cars,

למעטים מבוגוטה יש מכונית, אך חלק עצום ממשאבי העיר מוקדש לשירות מכוניות.

yet a huge portion of the city's resources was dedicated to serving them.

If you're a mayor, you can do something about that.

אם אתה ראש עיר, אתה יכול לעשות משהו בנידון.

His administration narrowed key municipal thoroughfares from five lanes to three,

העירייה בראשותו צמצמה כבישים עירוניים מרכזיים מחמישה נתיבים לשלושה,

outlawed parking on those streets,

אסרה על חניה ברחובות האלה, הרחיבה שבילים להולכי רגל

expanded pedestrian walkways and bike lanes,

ושבילי אופניים, יצרה כיכרות ציבוריים,

created public plazas,

created one of the most efficient bus mass-transit systems

ויצרה את אחת ממערכות התחבורה באוטובוסים היעילות בעולם.

in the entire world.

For his brilliant efforts, he was nearly impeached.

הוא כמעט הודח בתמורה למאמציו המבריקים.

אבל כשאנשים התחילו לראות שקודם כול חשבו עליהם

But as people began to see that they were being put first

on issues reflecting their day-to-day lives,

בסוגיות ששיקפו את חיי היום-יום שלהם, קרו דברים נפלאים.

incredible things happened.

People stopped littering.

אנשים הפסיקו להשליך פסולת. שיעורי הפשיעה ירדו.

Crime rates dropped, because the streets were alive with people.

כי היו אנשים ברחובות.

His administration attacked several typical urban problems at one time,

העירייה שלו תקפה כמה בעיות עירוניות טיפוסיות בו זמנית,

and on a third-world budget, at that.

ובתקציב של עולם שלישי.

We have no excuse in this country, I'm sorry.

אין לנו תירוץ כאן בארץ. מצטערת.

But the bottom line is: their people-first agenda

אבל בשורה התחתונה, המשמעות של סדר היום

was not meant to penalize those who could actually afford cars,

שבו האנשים באים קודם היא לא להעניש את מי שמחזיק מכונית,

but rather, to provide opportunities for all Bogotanos to participate

אלא לספק הזדמנות לכל תושבי בוגוטה

in the city's resurgence.

להשתתף בהתעוררות העיר. הרעיון שפיתוח לא צריך לבוא על חשבון

That development should not come

at the expense of the majority of the population

רוב האוכלוסייה עדיין נחשב לקיצוני כאן בארצות הברית.

is still considered a radical idea here in the U.S.

But Bogota's example has the power to change that.

אבל לדוגמה של בוגוטה יש כוח לשנות זאת.

You, however, are blessed with the gift of influence.

אתם, בכל אופן, ניחנתם במתת ההשפעה.

That's why you're here and why you value the information we exchange.

זו הסיבה שאתם כאן ומעריכים את המידע שאנחנו מעבירים.

Use your influence

השתמשו בהשפעה שלכם כדי לתמוך בשינוי בר קיימא מקיף בכל מקום.

in support of comprehensive, sustainable change everywhere.

Don't just talk about it at TED.

אל תסתפקו בדיבורים בועידה. אני מנסה לבנות כאן אג'נדה למדיניות בכל הארץ,

This is a nationwide policy agenda I'm trying to build,

and as you all know, politics are personal.

וכפי שכולכם יודעים, פוליטיקה היא עניין אישי.

עזרו לי להפוך את הירוק לשחור החדש. עזרו לי להפוך פיתוח בר קיימא לסקסי.

Help me make green the new black.

Help me make sustainability sexy.

Make it a part of your dinner and cocktail conversations.

הפכו אותו לחלק מארוחת הערב ושיחות הקוקטייל.

Help me fight for environmental and economic justice.

עזרו לי להיאבק למען צדק סביבתי וכלכלי.

Support investments with a triple-bottom-line return.

תמכו בהשקעות עם החזר בשורה התחתונה המשולשת.

Help me democratize sustainability by bringing everyone to the table,

עזרו לי להפוך פיתוח בר קיימא לדמוקרטי בכך שנביא לשולחן את כולם

and insisting that comprehensive planning can be addressed everywhere.

ונתעקש על תכנון מקיף בכל מקום.

Oh good, glad I have a little more time!

יופי, אני שמחה שיש לי עוד קצת זמן!

Listen -- when I spoke to Mr. Gore the other day after breakfast,

כשדיברתי עם מר גור יום אחד אחרי ארוחת בוקר,

I asked him how environmental justice activists were going to be included

שאלתי אותו איך פעילי צדק חברתי ייכללו

באסטרטגיית השיווק החדשה שלו.

in his new marketing strategy.

His response was a grant program.

הוא הגיב בתוכנית מענקים.

אני לא חושבת שהוא הבין שלא חיפשתי מימון.

I don't think he understood that I wasn't asking for funding.

באתי אליו עם הצעה. (כפיים)

I was making him an offer.

(Applause)

What troubled me was that this top-down approach is still around.

.מה שמציק לי הוא שגישת מלמעלה-למטה עדיין קיימת

אל תבינו אותי לא נכון, אנחנו צריכים כסף. (צחוק)

Now, don't get me wrong, we need money.

(Laughter)

But grassroots groups are needed at the table

אבל בתהליך קבלת ההחלטות צריך ליד השולחן קבוצות עממיות.

during the decision-making process.

Of the 90 percent of the energy that Mr. Gore reminded us

לתשעים אחוז מהאנרגיה שמר גור הזכיר לנו שאנחנו מבזבזים כל יום,

that we waste every day,

don't add wasting our energy, intelligence

אל תוסיפו לספירה בזבוז של האנרגיה, האינטליגנציה

and hard-earned experience to that count.

והניסיון היקר שלנו. (כפיים)

(Applause)

I have come from so far to meet you like this.

הגעתי מרחוק כדי לפגוש אתכם כך.

בבקשה אל תבזבזו אותי. אם נעבוד ביחד,

Please don't waste me.

By working together,

we can become one of those small, rapidly-growing groups of individuals

נוכל להפוך לקבוצה הגדלה במהירות של אנשים

who actually have the audacity and courage

שיש להם התעוזה והאומץ להאמין שבאמת אפשר לשנות את העולם.

to believe that we actually can change the world.

אולי הגענו לועידה הזאת ממקומות מאוד שונים בחיים,

We might have come to this conference

from very, very different stations in life,

but believe me, we all share one incredibly powerful thing.

אבל האמינו לי, כולנו חולקים משהו מאוד עוצמתי -

אין לנו מה להפסיד ויש לנו הכול להרוויח.

We have nothing to lose and everything to gain.

(להתראות, יפים! (כפיים

Ciao, bellos!

(Applause)