Joan Halifax: Compassion and the true meaning of empathy

מתרגם: Oren Szekatch מבקר: Shahar Kaiser

I want to address the issue of compassion.

אני רוצה להתייחס לנושא החמלה.

Compassion has many faces.

לחמלה פנים רבות.

Some of them are fierce; some of them are wrathful;

חלקם עזים; חלקם מלאי זעם;

some of them are tender; some of them are wise.

חלקם עדינים; חלקם מלאי חוכמה.

A line that the Dalai Lama once said,

משפט שאמר פעם הדלאי לאמה,

he said, "Love and compassion are necessities.

הוא אמר, "האהבה והחמלה הן צורך.

They are not luxuries.

הן אינן מותרות.

Without them,

בלעדיהן,

humanity cannot survive."

האנושות אינה יכולה לשרוד."

And I would suggest,

ואני אף אומרת,

it is not only humanity that won't survive,

שלא רק האנושות לא תשרוד,

but it is all species on the planet,

אלא כל המינים על כדור-הארץ,

as we've heard today.

כפי ששמענו היום.

It is the big cats,

גם החתולים הגדולים,

and it's the plankton.

וגם הפלנקטון.

Two weeks ago, I was in Bangalore in India.

לפני שבועיים הייתי בבנגלור שבהודו.

I was so privileged

היתה לי הזכות

to be able to teach in a hospice

ללמד בבית-מחסה

on the outskirts of Bangalore.

בחוצות העיר בנגלור.

And early in the morning,

ומוקדם בבוקר,

I went into the ward.

נכנסתי למחלקה.

In that hospice,

בבית המחסה הזה

there were 31 men and women

היו 31 גברים ונשים

who were actively dying.

אשר גססו.

And I walked up to the bedside

וניגשתי למיטתה

of an old woman

של אישה זקנה

who was breathing very rapidly, fragile,

אשר התנשמה במהירות והיתה שברירית,

obviously in the latter phase

והיתה בבירור בשלב הסופי

of active dying.

של תהליך הגסיסה.

I looked into her face.

התבוננתי בפניה.

I looked into the face

התבוננתי בפנים

of her son sitting next to her,

של בנה שישב לצידה,

and his face was just riven

ופניו היו קרועות

with grief and confusion.

בצער ובלבול.

And I remembered

ואני נזכרתי

a line from the Mahabharata,

במשפט מן ה"מהאבהאראטה",

the great Indian epic:

האפוס ההודי הגדול:

"What is the most wondrous thing in the world, Yudhisthira?"

"מהו הדבר המופלא ביותר בעולם, יודהיסטירא?"

And Yudhisthira replied,

ויודהיסטירא ענה,

"The most wondrous thing in the world

"הדבר המופלא ביותר בעולם

is that all around us

הינה העובדה כי מסביבנו

people can be dying

אנשים יכולים למות

and we don't realize

ואנחנו כלל לא תופסים

it can happen to us."

שהדבר יכול לקרות לנו."

I looked up.

הרמתי את מבטי.

Tending those 31 dying people

המטפלות באותם 31 אנשים גוססים

were young women

היו נשים צעירות

from villages around Bangalore.

מכפרים בסביבת בנגלור.

I looked into the face of one of these women,

התבוננתי בפניה של אחת מהנשים הללו,

and I saw in her face

ואני ראיתי בפניה

the strength that arises

את הכוח שעולה

when natural compassion is really present.

כאשר חמלה טבעית באמת נוכחת.

I watched her hands

הסתכלתי על ידיה

as she bathed an old man.

בעת שהיא רחצה איש זקן.

My gaze went to another young woman

מבטי עבר לאישה צעירה נוספת

as she wiped the face

בעת שהיא ניגבה את פניו

of another dying person.

של אדם גוסס נוסף.

And it reminded me

והדבר הזכיר לי

of something that I had just been present for.

משהו שזה עתה נכחתי בו.

Every year or so,

כל שנה בערך,

I have the privilege of taking clinicians

יש לי הזכות לקחת רופאים

into the Himalayas and the Tibetan Plateau.

אל הרי ההימליה והמישור הטיבטי.

And we run clinics

והפעלנו מרפאות

in these very remote regions

באיזורים הנידחים הללו

where there's no medical care whatsoever.

בהם אין טיפול רפואי משום סוג.

And on the first day at Simikot in Humla,

וביום הראשון בסימיקוט שבהומלה,

far west of Nepal,

במערב הנידח של נפאל,

the most impoverished region of Nepal,

האיזור העני ביותר של נפאל,

an old man came in

הגיע אדם זקן

clutching a bundle of rags.

שאחז בצרור סחבות.

And he walked in, and somebody said something to him,

והוא נכנס פנימה, ומישהו אמר לו משהו,

we realized he was deaf,

והבנו שהוא חירש,

and we looked into the rags,

והתבוננו לתוך הסחבות,

and there was this pair of eyes.

ומשם הציצו זוג עיניים.

The rags were unwrapped

הסרנו את הסחבות

from a little girl

מעל ילדה קטנה

whose body was massively burned.

שגופה מכוסה כוויות קשות.

Again,

שוב,

the eyes and hands

העיניים והידיים

of Avalokiteshvara.

של אוולוקיטשוארא.

It was the young women, the health aids,

היו אלה הנשים הצעירות, העוזרות הרפואיות,

who cleaned the wounds of this baby

שניקו את פצעיה של התינוקת הזו,

and dressed the wounds.

וחבשו את פצעיה.

I know those hands and eyes;

אני מכירה את אותן ידיים ועיניים;

they touched me as well.

הן נגעו גם בי.

They touched me at that time.

הן נגעו בי באותו הזמן.

They have touched me throughout my 68 years.

הן נגעו בי לכל אורך 68 שנות חיי.

They touched me when I was four

הן נגעו בי כאשר הייתי בת ארבע

and I lost my eyesight

ואיבדתי את מאור עיני

and was partially paralyzed.

והייתי משותקת חלקית.

And my family brought in

ומשפחתי הביאה

a woman whose mother had been a slave

אישה אשר אימה היתה שפחה

to take care of me.

בכדי לטפל בי.

And that woman

ולאותה אישה

did not have sentimental compassion.

לא היתה חמלה רגשנית.

She had phenomenal strength.

היה לה כוח יוצא דופן.

And it was really her strength, I believe,

והיה זה כוחה, כך אני מאמינה,

that became the kind of mudra and imprimatur

שהפך להיות אותה מודרה ואותו אישור

that has been a guiding light in my life.

אשר היו לאור המנחה של חיי.

So we can ask:

אז אנו יכולים לשאול:

What is compassion comprised of?

מה כוללת החמלה?

And there are various facets.

וישנם היבטים שונים.

And there's referential and non-referential compassion.

ויש חמלה תלויה-בדבר וחמלה שאינה תלויה-בדבר.

But first, compassion is comprised

אך תחילה, החמלה כוללת

of that capacity

את היכולת

to see clearly

לראות בבירור

into the nature of suffering.

את טיבו של הסבל.

It is that ability

זוהי היכולת הזו

to really stand strong

באמת להחזיק מעמד

and to recognize also

וכן גם להכיר בכך

that I'm not separate from this suffering.

שאני איני נבדלת מהסבל הזה.

But that is not enough,

אך זה אינו מספיק,

because compassion,

משום שהחמלה,

which activates the motor cortex,

אשר מעוררת את קליפת המוח המוטורית,

means that we aspire,

משמעותה כי אנו שואפים,

we actually aspire to transform suffering.

אנחנו למעשה שואפים לשנות את הסבל.

And if we're so blessed,

ואם אנו ברי מזל,

we engage in activities

אנו עוסקים בפעילויות

that transform suffering.

אשר משנות את הסבל.

But compassion has another component,

אך לחמלה יש עוד מרכיב אחד,

and that component is really essential.

והמרכיב הזה הוא באמת מהותי.

That component

המרכיב הזה

is that we cannot be attached to outcome.

אומר כי אנו לא יכולים להיקשר לתוצאה.

Now I worked with dying people

אני עובדת עם אנשים גוססים

for over 40 years.

למעלה מארבעים שנה.

I had the privilege of working on death row

היתה לי הזכות לעבוד במדור הנידונים למוות

in a maximum security [prison] for six years.

בבית-סוהר מאובטח במשך שש שנים.

And I realized so clearly

ואני הבנתי בצורה ברורה

in bringing my own life experience,

בכך שהבאתי את נסיוני האישי,

from working with dying people

מהעבודה עם אנשים גוססים

and training caregivers,

ועם מטפלים מתלמדים,

that any attachment to outcome

שכל היקשרות לתוצאה

would distort deeply

תעוות באופן מהותי

my own capacity to be fully present

את יכולתי להיות נוכחת לחלוטין

to the whole catastrophe.

אל מול האסון בכללותו.

And when I worked in the prison system,

וכאשר עבדתי במערכת בתי הסוהר,

it was so clear to me, this:

היה ברור לי:

that many of us

שלרבים מאיתנו

in this room,

בחדר הזה,

and almost all of the men that I worked with on death row,

וכמעט לכל האנשים איתם עבדתי במדור הנידונים למוות,

the seeds of their own compassion had never been watered.

שזרעי החמלה שלהם מעולם לא הושקו.

That compassion is actually

כי החמלה היא למעשה

an inherent human quality.

תכונה אנושית הטבועה בנו.

It is there within every human being.

היא קיימת בכל בן אנוש.

But the conditions

אך התנאים

for compassion to be activated,

המצריכים את הפעלתה של החמלה,

to be aroused,

את התעוררותה,

are particular conditions.

הם תנאים מסוימים מאד.

I had that condition, to a certain extent,

לי היו התנאים האלו, במידה מסוימת,

from my own childhood illness.

בזכות מחלת ילדותי.

Eve Ensler, whom you'll hear later,

אצל איב אנסלר, אותה תשמעו אחר-כך,

has had that condition activated

התנאים הופעלו בה

amazingly in her

בצורה מופלאה

through the various waters of suffering

דרך מסלולי הסבל השונים

that she has been through.

אותם היה עליה לעבור.

And what is fascinating

ומה שמרתקת

is that compassion has enemies,

היא העובדה שלחמלה יש אויבים,

and those enemies are things like pity,

והאויבים הללו הם דברים כמו רחמים,

moral outrage,

זעם מוסרי,

fear.

פחד.

And you know, we have a society, a world,

ואתם יודעים, יש לנו חברה, עולם,

that is paralyzed by fear.

שמשותק מפחד.

And in that paralysis, of course,

ובשיתוק הזה, כמובן,

our capacity for compassion

היכולת לחוש חמלה

is also paralyzed.

משותקת גם היא.

The very word terror

המילה "טרור"

is global.

היא גלובלית.

The very feeling of terror is global.

הטרור כרגש הוא גלובלי.

So our work, in a certain way,

אז עבודתנו, במידה מסוימת,

is to address this imago,

היא לפעול נגד הרעיון המובנה הזה,

this kind of archetype

סוג זה של אבטיפוס

that has pervaded the psyche

שהצליח לחדור לנפשו

of our entire globe.

של כל עולמנו.

Now we know from neuroscience

אנחנו יודעים בזכות מדעי המוח

that compassion has

שלחמלה יש

some very extraordinary qualities.

כמה תכונות יוצאות דופן.

For example:

למשל:

A person who is cultivating compassion,

אדם אשר מטפח חמלה,

when they are in the presence of suffering,

בזמן שהוא נמצא בסביבה של סבל,

they feel that suffering a lot more

הוא חש בסבל הזה הרבה יותר

than many other people do.

מאשר שאנשים רבים אחרים מרגישים.

However,

אולם,

they return to baseline a lot sooner.

הם חוזרים לבסיס שלהם הרבה יותר מהר.

This is called resilience.

זה נקרא עמידות.

Many of us think that compassion drains us,

רבים מאיתנו חושבים שהחמלה מרוקנת אותנו,

but I promise you

אך אני מבטיחה לכם

it is something that truly enlivens us.

שהיא דבר שבאמת מחיה אותנו.

Another thing about compassion

דבר נוסף באשר לחמלה

is that it really enhances what's called neural integration.

הוא שהיא באמת מעצימה את מה ה"השתלבות הניורולוגית".

It hooks up all parts of the brain.

היא מקשרת בין כל חלקי המוח.

Another, which has been discovered

עוד דבר, שהתגלה

by various researchers

על-ידי חוקרים שונים

at Emory and at Davis and so on,

ב"אמורי" וב"דייוויס" וכן הלאה,

is that compassion enhances our immune system.

הוא שהחמלה מחזקת את המערכת החיסונית שלנו.

Hey,

היי,

we live in a very noxious world.

אנחנו חיים בעולם מאוד מזיק.

(Laughter)

(צחוק)

Most of us are shrinking

רובנו מתכווצים

in the face of psycho-social and physical poisons,

אל מול הרעלים הפסיכו-חברתיים

of the toxins of our world.

והרעלים הפיזיים של עולמנו.

But compassion, the generation of compassion,

אך החמלה, יצירתה של החמלה,

actually mobilizes

למעשה מעוררת

our immunity.

את חסינותנו.

You know, if compassion is so good for us,

ואם החמלה היא כה טובה עבורנו,

I have a question.

יש לי שאלה.

Why don't we train our children

למה אנחנו לא מלמדים את ילדינו

in compassion?

להשתמש בחמלה?

(Applause)

(מחיאות כפיים)

If compassion is so good for us,

אם החמלה כה טובה עבורנו,

why don't we train our health care providers in compassion

למה איננו מכשירים את נותני הטיפול הרפואי להשתמש בחמלה

so that they can do what they're supposed to do,

בכדי שהם יעשו את אשר הם אמורים לעשות,

which is to really transform suffering?

שזה למעשה לשנות את הסבל?

And if compassion is so good for us,

ואם החמלה כה טובה עבורנו,

why don't we vote on compassion?

למה אנחנו לא מצביעים בהתאם לחמלה?

Why don't we vote for people in our government

מדוע איננו בוחרים אנשים בממשלה שלנו

based on compassion,

על יסוד החמלה?

so that we can have

כך שיוכל להיות לנו

a more caring world?

עולם יותר אוהב.

In Buddhism,

בבודהיזם,

we say, "it takes a strong back and a soft front."

אנחנו אומרים, "צריך גב חזק וחזית רכה."

It takes tremendous strength of the back

צריך כוח עצום מהגב

to uphold yourself in the midst of conditions.

בכדי להחזיק את עצמך באמצע תהליך.

And that is the mental quality of equanimity.

וזוהי היכולת המנטלית של קור הרוח.

But it also takes a soft front --

אך נחוצה גם חזית רכה --

the capacity to really be open to the world as it is,

היכולת להיות באמת פתוח לעולם כמו שהוא,

to have an undefended heart.

שיהיה לך לב שאינו מתגונן.

And the archetype of this in Buddhism

והאבטיפוס של זה בבודהיזם

is Avalokiteshvara, Kuan-Yin.

הוא אוולוקיטשוארא, קואן-ין.

It's a female archetype:

זהו ארכיטיפ נשי:

she who perceives

זו שמכילה

the cries of suffering in the world.

את זעקות הסבל שבעולם

She stands with 10,000 arms,

זו שעומדת עם 10,000 זרועות,

and in every hand,

ובכל יד,

there is an instrument of liberation,

ישנו כלי משחרר,

and in the palm of every hand, there are eyes,

ובכל כף יד, ישנן עיניים,

and these are the eyes of wisdom.

ואלו הן עיני החוכמה.

I say that, for thousands of years,

אני אומרת שבמשך אלפי שנים,

women have lived,

הנשים חיו,

exemplified, met in intimacy,

היוו מופת, פגשו באינטימיות,

the archetype of Avalokitesvara,

בארכיטיפ של אוולוקיטשוארא,

of Kuan-Yin,

של קואן-ין,

she who perceives

זו שמכילה

the cries of suffering in the world.

את זעקות הסבל שבעולם.

Women have manifested for thousands of years

הנשים הפגינו במשך אלפי שנים

the strength arising from compassion

את הכוח העולה מן החמלה

in an unfiltered, unmediated way

בצורה לא מסוננת ולא מתווכת

in perceiving suffering

בתפיסת הסבל

as it is.

כמו שהוא.

They have infused societies with kindness,

הן החדירו לחברה את טוב הלב,

and we have really felt that

ואנחנו באמת חשנו זאת

as woman after woman

כשאישה אחר אישה

has stood on this stage

עמדו על הבמה הזו

in the past day and a half.

ביום וחצי האחרונים.

And they have actualized compassion

והן המחישו את החמלה

through direct action.

דרך עשייה ישירה.

Jody Williams called it:

ג'ודי ויליאמס אמרה זאת:

It's good to meditate.

זה טוב לעשות מדיטציה.

I'm sorry, you've got to do a little bit of that, Jody.

סליחה, אבל את חייבת לעשות את זה קצת, ג'ודי.

Step back, give your mother a break, okay.

קחי צעד אחורה, תני לאמא שלך מנוחה, אוקיי.

(Laughter)

(צחוק)

But the other side of the equation

אך צידה השני של המשוואה

is you've got to come out of your cave.

אומרת שעליך לצאת מהמערה שלך.

You have to come into the world

עליך לבוא אל העולם.

like Asanga did,

כמו שאסאנגא עשה,

who was looking to realize Maitreya Buddha

שחיפש את ההתגלות של בודהה המיטריא

after 12 years sitting in the cave.

ולאחר 12 שנים בהם ישב במערה,

He said, "I'm out of here."

הוא אמר, "אני מסתלק."

He's going down the path.

והוא הלך במורד השביל.

He sees something in the path.

והוא רואה דבר-מה על השביל.

He looks, it's a dog, he drops to his knees.

הוא מסתכל ורואה שזה כלב, הוא יורד על ברכיו.

He sees that the dog has this big wound on its leg.

הוא רואה שלכלב יש פצע גדול ברגל.

The wound is just filled with maggots.

הפצע מלא ברימות.

He puts out his tongue

הוא מוציא את הלשון שלו

in order to remove the maggots,

בכדי להסיר את הרימות,

so as not to harm them.

כך שלא יפגע בהן.

And at that moment,

ובאותו הרגע,

the dog transformed

הכלב נהפך

into the Buddha of love and kindness.

לבודהה של האהבה וטוב הלב.

I believe

אני מאמינה

that women and girls today

שהנשים והילדות כיום צריכות

have to partner in a powerful way with men --

לחבור בצורה מלאת עוצמה עם גברים --

with their fathers,

עם האבות שלהן,

with their sons, with their brothers,

עם בניהן, עם אחיהן,

with the plumbers, the road builders,

עם השרברבים, בוני הכבישים,

the caregivers, the doctors, the lawyers,

המטפלים, הרופאים, עורכי-הדין,

with our president,

עם הנשיא שלנו,

and with all beings.

ועם כל היצורים.

The women in this room

הנשים בחדר הזה

are lotuses in a sea of fire.

הינן פרחי לוטוס על מצע של ים אש.

May we actualize that capacity

הלוואי ונוכל לממש את היכולת הזו

for women everywhere.

עבור נשים בכל מקום.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)