Gaming can make a better world | Jane McGonigal

מתרגם: Shaike Katz מבקר: Sigal Tifferet

I'm Jane McGonigal. I'm a game designer.

אני ג'יין מקגוניגל. אני מעצבת משחקים.

I've been making games online now for 10 years,

יצרתי משחקים ברשת בעשר השנים האחרונות.

and my goal for the next decade

והיעד שלי לעשור הבא

is to try to make it as easy to save the world in real life

הוא לנסות לעשות

את הצלת העולם האמיתי קלה

as it is to save the world in online games.

כמו הצלת העולם של משחקי הרשת.

Now, I have a plan for this,

עכשיו, יש לי תכנית לטובת העניין,

and it entails convincing more people,

והיא כוללת שכנוע יותר אנשים,

including all of you, to spend more time playing bigger and better games.

כולל אתכם, להקדיש יותר זמן

לשחק משחקים גדולים וטובים יותר.

Right now we spend three billion hours a week playing online games.

כרגע אנחנו מקדישים שלושה מיליארד שעות בשבוע

למשחקים ברשת.

Some of you might be thinking,

חלק מכם כנראה חושבים

"That's a lot of time to spend playing games.

"זה המון זמן להקדיש רק למשחקים."

Maybe too much time,

אולי יותר מדי זמן, בהתחשב

considering how many urgent problems we have to solve in the real world."

בכמה בעיות דחופות עוד עלינו לפתור בעולם האמיתי.

But actually, according to my research at the Institute for the Future,

אבל למעשה, לפי המחקר שלי,

ב"מכון למען העתיד",

actually the opposite is true.

דווקא ההיפך הוא הנכון.

Three billion hours a week is not nearly enough game play

שלושה מיליארד שעות משחק בשבוע אפילו לא מתקרבות

לכמות המספקת לפתרון הבעיות הדחופות ביותר של העולם

to solve the world's most urgent problems.

למעשה, אני מאמינה שאם אנחנו רוצים לשרוד

In fact, I believe that if we want to survive

the next century on this planet,

את המאה הבאה על הכוכב הזה,

we need to increase that total dramatically.

אנחנו צריכים להגביר דרמטית את הכמות הזו.

I've calculated the total we need

החישוב שלי לכמות שאנחנו צריכים

at 21 billion hours of game play every week.

מגיע ל 21 מיליארד שעות משחק כל שבוע.

So, that's probably a bit of a counter-intuitive idea,

זה כנראה רעיון קצת מנוגד לאינטואיציה,

so I'll say it again, let it sink in:

אז אומר זאת שוב, תנו לזה להכנס לכם לראש.

If we want to solve problems like hunger,

אם אנחנו רוצים לפתור בעיות כמו רעב,

poverty, climate change, global conflict, obesity,

עוני, שינויי אקלים, סכסוכים גלובליים, השמנה,

I believe that we need to aspire to play games online

אני מאמינה שעלינו לשאוף

לשחק משחקים ברשת

for at least 21 billion hours a week, by the end of the next decade.

לפחות 21 מיליארד שעות בשבוע

עד סוף העשור הבא. (צחוק)

(Laughter)

לא. אני רצינית. באמת.

No. I'm serious. I am.

Here's why.

וזו הסיבה. התמונה הזו די מסכמת

This picture pretty much sums up why I think games are so essential

את הסיבה שלדעתי משחקים הם כל כך נחוצים

to the future survival of the human species.

להישרדות העתידית של המין האנושי. (צחוק) באמת.

(Laughter)

Truly.

זהו דיוקן מאת צלם בשם פיל טולדנו.

This is a portrait by photographer Phil Toledano.

He wanted to capture the emotion of gaming,

הוא רצה לתפוס את הרגש של משחקי מחשב.

so he set up a camera in front of gamers while they were playing.

אז הוא הציב מצלמה מול גיימרים בזמן משחק.

וזהו רגש קלאסי של גיימינג.

And this is a classic gaming emotion.

Now, if you're not a gamer,

עכשיו, אם אתם לא גיימרים

you might miss some of the nuance in this photo.

אתם עלולים להחמיץ חלק מהדקויות שבצילום הזה.

You probably see the sense of urgency,

אתם כנראה רואים את תחושת הדחיפוּת,

a little bit of fear, but intense concentration,

קצת פחד, אבל ריכוז עז,

deep, deep focus on tackling a really difficult problem.

מיקוד עמוק עמוק בפתרון בעייה קשה במיוחד.

If you are a gamer, you will notice a few nuances here:

אם אתם גיימרים, אתם תבחינו

בכמה דקויות כאן, הטיית העיניים מעלה, וסביב הפה

the crinkle of the eyes up, and around the mouth

is a sign of optimism,

יש סימן לאופטימיות.

and the eyebrows up is surprise.

והגבות שלמעלה הן [סימן ל]הפתעה.

This is a gamer who's on the verge of something called an "epic win."

זהו גיימר שנמצא על סף משהו שמכונה

נצחון אֶפּי.

(Laughter)

(צחוק)

Oh, you've heard of that.

אה, שמעתם על זה. אוקיי. יפה.

OK, good, so we have some gamers among us.

אז יש כמה גיימרים בקרבנו.

An epic win is an outcome that is so extraordinarily positive,

נצחון אֶפּי הוא הישג

שהוא כל כך חריג לטובה

you had no idea it was even possible until you achieved it.

שלא היה לך מושג שהוא אפשרי עד שהשגת אותו.

It was almost beyond the threshold of imagination, and when you get there,

הוא כמעט מעבר לגבולות הדמיון.

וכשאתה מגיע לשם אתה נדהם

you're shocked to discover what you're truly capable of.

לגלות למה אתה באמת מסוגל. זה נצחון אפי.

That's an epic win.

This is a gamer on the verge of an epic win.

זהו גיימר על סף נצחון אפי.

וזו הבעת הפנים שאנחנו צריכים לראות

And this is the face that we need to see

on millions of problem-solvers all over the world

אצל מיליונים של פותרי בעיות בכל רחבי העולם

as we try to tackle the obstacles of the next century --

כשאנחנו מנסים להתגבר על המכשולים של המאה הבאה.

the face of someone who, against all odds,

הבעת הפנים של מישהו, שכנגד כל הסיכויים,

is on the verge of an epic win.

נמצא על סף נצחון אפי.

Now, unfortunately this is more of the face that we see

למרבה הצער רואים יותר הבעות פנים כאלה

in everyday life now as we try to tackle urgent problems.

בחיי היום יום, בנסיון לפתור בעיות דחופות.

This is what I call the "I'm Not Good At Life" face.

לזה אני קוראת פרצוף ה"אני לא טוב בלחיות".

This is actually me making it.

למעשה אני זו שעושה אותו. אתם יכולים לראות? כן. טוב.

Can you see? Yes. Good.

This is me making the "I'm Not Good At Life" face.

זו אני שעושה את פרצוף ה"אני לא טובה בלחיות".

This is a piece of graffiti in my old neighborhood

זה חלק מגרפיטי בשכונה הישנה שלי

in Berkeley, California, where I did my PhD

בברקלי, קליפורניה, שם עשיתי את הדוקטורט שלי

on why we're better in games than we are in real life.

על למה אנחנו טובים יותר במשחקים מאשר בחיים האמיתיים.

And this is a problem that a lot of gamers have.

וזו בעייה שיש להרבה גיימרים.

We feel that we are not as good in reality as we are in games.

אנחנו מרגישים שאנחנו לא טובים במציאות כמו שבמשחקים.

I don't mean just good as in successful, although that's part of it.

ואני לא מתכוונת טובים במובן של מוצלחים,

למרות שזה חלק מהעניין.

We do achieve more in game worlds.

אנחנו כן משיגים יותר בעולמות משחק.

But I also mean good as in motivated to do something that matters --

אני מתכוונת גם טוב במובן של

מונעים לעשות משהו שמשפיע,

inspired to collaborate and to cooperate.

בעלי השראה לעבוד יחד ולשתף פעולה.

And when we're in game worlds,

וכשאנחנו בעולמות משחק

I believe that many of us become the best version of ourselves --

אני מאמינה שרבים מאיתנו הופכים

לגרסה הכי טובה של עצמנו, שהכי עשויים לעזור בהתראה קצרה,

the most likely to help at a moment's notice,

the most likely to stick with a problem as long at it takes,

שהכי עשויים להתמיד בפתרון בעייה

ככל שיידרש, ולנסות שוב לאחר כשלון.

to get up after failure and try again.

And in real life, when we face failure,

ובחיים האמיתיים, כשאנחנו חווים כשלון,

when we confront obstacles, we often don't feel that way.

כשאנו נתקלים במכשולים, אנחנו בדרך כלל לא מרגישים כך.

אנחנו מרגישים שהוכרענו.

We feel overcome, we feel overwhelmed,

אנחנו מרגישים המומים.

we feel anxious, maybe depressed, frustrated or cynical.

אנחנו חרדים, אולי מדוכאים, מתוסכלים או ציניים.

We never have those feelings when we're playing games,

אף פעם אין לנו רגשות כאלה כשאנחנו משחקים משחקים,

הם פשוט לא קיימים במשחקים.

they just don't exist in games.

So that's what I wanted to study when I was a graduate student.

אז זה מה שרציתי לחקור

כשהייתי סטודנטית לתואר מוסמך.

What about games makes it impossible

מה במשחקים מונע מאיתנו

to feel that we can't achieve everything?

להרגיש שאיננו מסוגלים להשיג כלום?

איך אפשר לקחת את הרגשות האלה ממשחקים

How can we take those feelings from games

and apply them to real-world work?

וליישם אותם בעולם האמיתי?

So I looked at games like World of Warcraft,

אז בחנתי משחקים כמו וורלד אוף וורקראפט,

which is really the ideal collaborative problem-solving environment.

שהוא הסביבה האידאלית לפתרון בעיות שיתופי.

And I started to notice a few things

התחלתי להבחין במספר דברים

that make epic wins so possible in online worlds.

שמאפשרים נצחונות אפיים בעולמות ברשת.

The first thing is whenever you show up in one of these online games,

הראשון הוא, כל פעם כשאתם מופיעים באחד ממשחקי הרשת האלה

במיוחד בוורלד אוף וורקראפט,

especially in World of Warcraft,

there are lots and lots of different characters

יש המון דמויות שונות

who are willing to trust you with a world-saving mission, right away.

שמייד מוכנות לבטוח בך במשימות מצילות-עולם.

But not just any mission,

אבל לא כל משימה שהיא, זו משימה שתואמת בדיוק

it's a mission that is perfectly matched with your current level in the game.

לרמתכם הנוכחית במשחק. נכון?

Right? So you can do it.

אז אתם יכולים לבצע אותה.

They never give you a challenge you can't achieve.

אף פעם לא נותנים לכם אתגר שלא תוכלו להתגבר עליו.

But it is on the verge of what you're capable of,

אבל זה על גבול היכולת שלכם. אז אתם צריכים לעבוד קשה.

so you have to try hard.

But there's no unemployment in World of Warcraft; no sitting around,

אבל אין אבטלה בוורלד אוף וורקראפט.

אין לשבת סתם ולשלב ידיים.

wringing your hands --

תמיד יש משהו מפורט וחשוב שיש לעשות.

there's always something specific and important to be done.

There are also tons of collaborators.

ויש גם מלאן משתפי פעולה.

Everywhere you go, hundreds of thousands of people

לכל מקום שתלכו, מאות אלפי אנשים

מוכנים לעבוד איתכם

ready to work with you to achieve your epic mission.

לביצוע המשימה האפית שלכם.

That's not something we have in real life that easily,

זה לא משהו שמוצאים בקלות בחיים האמיתיים,

this sense that at our fingertips are tons of collaborators.

התחושה שבקצות האצבעות שלנו

יש המון משתפי פעולה.

And there's this epic story, this inspiring story of why we're there,

ויש גם את העלילה האפית, הסיפור נותן ההשראה הזה

של למה אנחנו שם, ומה אנחנו עושים.

and what we're doing,

and we get all this positive feedback.

ואז אנחנו מקבלים את כל המשוב החיובי הזה.

You guys have heard of leveling up, +1 strength, +1 intelligence.

שמעתם על לעלות רמות ופלוס אחד לכח,

ופלוס אחד לתבונה.

We don't get that kind of constant feedback in real life.

אין לנו משוב בלתי פוסק כזה בחיים האמיתיים.

כשארד מהבמה הזו לא אקבל

When I get off this stage,

I'm not going to have +1 speaking, and +1 crazy idea,

פלוס אחד להרצאה, ופלוס אחד לרעיון משוגע,

פלוס עשרים לרעיון משוגע.

+20 crazy idea.

I don't get that feedback in real life.

אני לא מקבלת משוב כזה בחיים האמיתיים.

Now, the problem with collaborative online environments like World of Warcraft

עכשיו, הבעייה עם סביבות שיתופיות ברשת

כמו וורלד אוף וורקראפט

is that it's so satisfying to be on the verge of an epic win all the time,

היא שזה כל כך מספק

להיות על סף נצחון אפי כל הזמן,

we decide to spend all our time in these game worlds.

שאנחנו מחליטים להקדיש את כל הזמן שלנו לעולמות המשחק האלה.

It's just better than reality.

זה פשוט טוב יותר מהמציאות.

So, so far, collectively all the World of Warcraft gamers

אז, עד כאן, כל הגיימרים בוורלד אוף וורקראפט ביחד

have spent 5.93 million years

השקיעו 5.93 מיליון שנים

solving the virtual problems of Azeroth.

בפתרון הבעיות הווירטואליות של אזרות'.

Now, that's not necessarily a bad thing.

זה לא בהכרח דבר רע.

It might sound like it's a bad thing.

זה עלול להישמע כמו דבר רע.

But to put that in context:

אבל כדי לתת לכם הקשר אחר:

5.93 million years ago

לפני 5.93 מיליון שנה

was when our earliest primate human ancestors stood up.

אבותינו היונקים המוקדמים ביותר עמדו על הרגליים.

That was the first upright primate.

זה היה הפרימאט הזקוף הראשון.

So when we talk about how much time

אז כשמדברים על כמה זמן למעשה השקענו

we're currently investing in playing games,

בלשחק משחקים, הדרך היחידה שבה הגיוני

the only way it makes sense to even think about it

אפילו לחשוב על זה, היא לדבר על זמן

is to talk about time at the magnitude of human evolution,

בסדר גדול של האבולוציה האנושית,

which is an extraordinary thing.

שהוא דבר מיוחד מאד.

But it's also apt,

אבל זה גם מתאים. כי מסתבר

because it turns out that by spending all this time playing games,

שבלהקדיש את כל הזמן הזה למשחקים,

we're actually changing what we are capable of as human beings.

אנחנו משנים למעשה

את מה שאנחנו מסוגלים לו כבני אדם.

We're evolving to be a more collaborative and hearty species.

אנחנו מתפתחים למין יותר משתף פעולה ולבבי.

This is true. I believe this.

זו האמת. אני מאמינה בזה.

So, consider this really interesting statistic;

אז קחו בחשבון את הנתון המעניין הזה.

it was recently published by a researcher at Carnegie Mellon University:

זה פורסם לאחרונה ע"י חוקר באוניברסיטת קרנגי מלון.

הצעיר הממוצע היום

The average young person today in a country with a strong gamer culture

במדינה עם תרבות גיימרים חזקה

will have spent 10,000 hours playing online games

יבלה 10,000 שעות במשחקי רשת,

by the age of 21.

עד גיל 21.

Now 10,000 hours is a really interesting number for two reasons.

10,000 שעות

הוא מספר מעניין משתי סיבות

First of all, for children in the United States,

קודם כל, עבור ילדים בארה"ב

10,080 hours is the exact amount of time you will spend in school,

10,080 שעות הוא בדיוק הזמן

שהם מבלים בבית הספר

from fifth grade to high school graduation,

מכתה ה' עד סיום ביה"ס התיכון

if you have perfect attendance.

אם הנוכחות שלהם מושלמת.

(Laughter)

So, we have an entire parallel track of education going on,

אז יש לנו

מסלול מקביל של חינוך

where young people are learning as much about what it takes to be a good gamer

שבו צעירים לומדים

מה צריך כדי להיות גיימר טוב

as they're learning about everything else in school.

לא פחות מאשר על כל השאר בבית הספר.

Some of you have probably read Malcolm Gladwell's new book "Outliers,"

וחלק מכם כנראה קרא

את הספר החדש של מלקולם גלאדוול- Outliers.

so you would have heard of his theory of success,

אז כנראה שמעתם על תיאוריית ההצלחה שלו,

the "10,000 hours" theory of success.

תיאוריית 10,000 השעות של ההצלחה.

It's based on this great cognitive-science research

היא מבוססת על מחקר גדול במדע קוגניטיבי

that says if we can master 10,000 hours

שאם אנחנו מסוגלים להשקיע 10,000 שעות

of effortful study at anything by the age of 21,

של לימוד מאומץ, בכל תחום

עד גיל 21, נהייה אמנים בתחום הזה.

we will be virtuosos at it.

We will be as good at whatever we do

נהיה טובים בכל מה שנעשה

as the greatest people in the world.

כמו האנשים הכי טובים בעולם [בתחום].

And so, now what we're looking at

אז מה שאנחנו רואים עכשיו

is an entire generation of young people who are virtuoso gamers.

הוא דור שלם של צעירים

שהם גיימרים אמנים.

אז השאלה הגדולה היא

So, the big question is,

"What exactly are gamers getting so good at?"

"במה בדיוק גיימרים נהיים כל כך טובים?"

Because if we could figure that out,

כי אם היינו יכולים לגלות את זה

we would have a virtually unprecedented human resource on our hands.

יהיה לנו בידיים משאב אנושי

פשוט חסר תקדים

This is how many people we now have in the world

זה מספר האנשים בעולם שכרגע

who spend at least an hour a day playing online games.

מקדישים לפחות שעה ביום במשחקי רשת.

אלה הגיימרים האמנים שלנו.

These are our virtuoso gamers,

500 million people who are extraordinarily good at something.

500 מיליון איש שמאד טובים במשהו.

And in the next decade,

ובעשור הבא

we're going to have another billion gamers

יהיו לנו עוד מיליארד גיימרים

who are extraordinarily good at whatever that is.

שמאד טובים במה שזה לא יהיה.

If you don't know it already, this is coming.

זה מגיע, אם עד עכשיו לא ידעתם.

The game industry is developing consoles

תעשיית המשחקים מפתחת קונסולות

that are low-energy and that work with the wireless phone networks

שצורכות מעט אנרגיה ושעובדות ברשתות אלחוטיות סלולריות

instead of broadband Internet,

במקום באינטרנט בפס רחב

so that gamers all over the world,

כך שגיימרים בכל העולם,

particularly in India, China, Brazil, can get online.

במיוחד בהודו, סין, ברזיל, יוכלו להיות מחוברים.

They expect one billion more gamers in the next decade.

הם צופים מיליארד גיימרים נוספים בעשור הבא.

It will bring us up to 1.5 billion gamers.

זה יביא אותנו למיליארד גיימרים וחצי.

So I've started to think about

אז התחלתי לחשוב במה המשחקים האלה

what these games are making us virtuosos at.

עושים אותנו אמנים.

Here are the four things I came up with.

הנה ארבעה הדברים שחשבתי עליהם. הראשון הוא אופטימיזם דחוף.

The first is urgent optimism.

OK, think of this as extreme self-motivation.

אוקיי. תחשבו על זה כמוטיבציה עצמית קיצונית.

Urgent optimism is the desire to act immediately

אופטימיזם דחוף הוא הרצון לפעול מיידית

להתגבר על מכשול,

to tackle an obstacle,

combined with the belief that we have a reasonable hope of success.

בשילוב עם אמונה

שיש לנו סיכוי סביר להצליח.

Gamers always believe that an epic win is possible,

גיימרים תמיד מאמינים שנצחון אפי אפשרי,

and that it's always worth trying, and trying now.

ושהוא תמיד שווה נסיון, ושיש לנסות עכשיו.

Gamers don't sit around.

גיימרים לא סתם יושבים במקום.

Gamers are virtuosos at weaving a tight social fabric.

גיימרים הם אמנים בטוויית רשת חברתית הדוקה.

There's a lot of interesting research that shows

יש הרבה מחקר מעניין שמראה

we like people better after we play a game with them,

שאנחנו מחבבים אנשים יותר אחרי ששיחקנו איתם,

even if they've beaten us badly.

אפילו אם הם הפסדנו להם בגדול.

And the reason is, it takes a lot of trust to play a game with someone.

והסיבה לכך היא שצריך הרבה אמון

לשחק משחק עם מישהו.

We trust that they will spend their time with us,

אנחנו מאמינים שהם יבלו את זמנם איתנו,

that they will play by the same rules,

שהם ישחקו לפי אותם כללים,

value the same goal, stay with the game until it's over.

יעריכו את אותם יעדים, שיישארו במשחק עד סופו.

And so, playing a game together

וכך, לשחק ביחד הוא דבר שבונה

actually builds up bonds and trust and cooperation.

קשרים ואמון ושיתוף פעולה.

And we actually build stronger social relationships as a result.

וכתוצאה נבנים למעשה קשרים חברתיים חזקים יותר.

Blissful productivity. I love it.

יצרנות מאושרת. אני מתה על זה.

You know, there's a reason why the average World of Warcraft gamer

יש סיבה מדוע גיימר וורלד אוף וורקראפט ממוצע

משחק 22 שעות בשבוע,

plays for 22 hours a week -- kind of a half-time job.

סוג של עבודה בחצי-משרה.

It's because we know, when we're playing a game,

זה כי אנחנו יודעים, שכשאנחנו משחקים,

that we're actually happier working hard

אנחנו למעשה שמחים יותר

לעבוד קשה במשחק, מאשר להירגע או סתם לשבת.

than we are relaxing, or hanging out.

We know that we are optimized as human beings,

אנחנו יודעים שאנחנו בנויים להיות הכי יעילים, כבני אדם,

to do hard and meaningful work.

בעבודה קשה ומשמעותית.

And gamers are willing to work hard all the time,

וגיימרים מוכנים לעבוד קשה

כל הזמן, אם הם מקבלים את העבודה המתאימה.

if they're given the right work.

Finally: epic meaning.

לבסוף, משמעות אפית.

Gamers love to be attached to awe-inspiring missions

גיימרים אוהבים להתחבר למשימות מעוררות השתאות

to human planetary-scale stories.

לסיפורים אנושיים בסדר גודל פלאנטרי.

So, just one bit of trivia that helps put that into perspective:

עוד פיסת טריוויה שעוזרת להכניס הכל לפרספקטיבה.

So, you all know Wikipedia, biggest wiki in the world.

אז כולכם מכירים את וויקיפדיה, הוויקי הכי גדול בעולם.

Second biggest wiki in the world, with nearly 80,000 articles,

הוויקי השני בגודלו, בעולם, עם כמעט 80,000 מאמרים

is the World of Warcraft wiki.

הוא הוויקי של וורלד אוף וורקראפט.

Five million people use it every month.

חמישה מיליון איש משתמשים בו מדי חודש.

They have compiled more information about World of Warcraft on the Internet

הם ערכו יותר מידע על וורלד אוף וורקראפט

באינטרנט יותר מאשר

than any other topic covered on any other wiki in the world.

כל נושא אחר בוויקי כלשהו בעולם.

They are building an epic story.

הם בונים סיפור אפי.

They are building an epic knowledge resource

הם בונים מקור מידע אפי

about the World of Warcraft.

על וורלד אוף וורקראפט.

Okay, so these are four superpowers that add up to one thing:

אוקיי, אז אלו ארבעה כוחות על שמצטרפים לדבר אחד.

Gamers are super-empowered hopeful individuals.

גיימרים הם אנשים מועצמים ובעלי תקווה.

These are people who believe that they are individually capable

אלה אנשים שמאמינים שהם בעצמם מסוגלים

of changing the world.

לשנות את העולם.

And the only problem is,

והבעייה היחידה היא שהם מאמינים

they believe that they are capable of changing virtual worlds

שהם מסוגלים לשנות את העולמות הוירטואליים

and not the real world.

ולא את העולם האמיתי.

That's the problem that I'm trying to solve.

זו הבעייה שאני מנסה לפתור.

There's an economist named Edward Castronova.

יש כלכלן בשם אדוארד קסטרונובה.

His work is brilliant.

העבודה שלו מבריקה. הוא בוחן למה

He looks at why people are investing so much time and energy

אנשים משקיעים כל כך הרבה זמן ואנרגיה

and money in online worlds.

וכסף, בעולמות ברשת.

And he says,

והוא אומר "אנחנו עדים למה שמוגדר

"We're witnessing what amounts to no less than a mass exodus

כלא פחות מהגירה המונית

to virtual worlds and online game environments."

לעולמות וירטואליים וסביבות משחק ברשת."

And he's an economist, so he's rational.

והוא כלכלן. אז הוא רציונאלי.

And he says --

והוא אומר...(צחוק)

(Laughter)

Not like me, I'm a game designer; I'm exuberant.

לא כמוני -- אני מעצבת משחקים; אני שופעת חיוניות.

But he says that this makes perfect sense,

אבל הוא אומר,

שזה הגיוני מאד,

because gamers can achieve more in online worlds

כי גיימרים יכולים להשיג יותר בעולמות ברשת מאשר בחיים האמיתיים.

than they can in real life.

They can have stronger social relationships in games

יכולים להיות להם קשרים חברתיים חזקים יותר

במשחקים מאשר בחיים האמיתיים.

than they can have in real life;

they get better feedback and feel more rewarded in games

הם מקבלים משוב טוב יותר ומרגישים מתוגמלים יותר

than they do in real life.

במשחקים מאשר בחיים האמיתיים.

So he says, for now it makes perfect sense

אז הוא אומר שכרגע הגיוני מאד

for gamers to spend more time in virtual worlds than the real world.

שגיימרים מבלים יותר זמן בעולמות וירטואליים מאשר בעולם האמיתי.

Now, I also agree that that is rational, for now.

עכשיו, אני מסכימה שזה רציונלי, נכון לעכשיו.

But it is not, by any means, an optimal situation.

אבל זה לא, בשום אופן, מצב אופטימלי.

We have to start making the real world work more like a game.

אנחנו צריכים לעשות את העולם האמיתי יותר כמו משחק.

I take my inspiration from something that happened

אני מקבלת את ההשראה שלי ממשהו שקרה

2,500 years ago.

לפני 2500 שנה.

These are ancient dice, made out of sheep's knuckles.

אלו קוביות עתיקות, עשויות ממפרקים של כבש. נכון?

Before we had awesome game controllers,

לפני שהיו לנו ג'ויסטיקים מעולים

we had sheep's knuckles.

היו לנו מפרקי כבש.

And these represent the first game equipment

ואלה מייצגים את אביזר המשחק הראשון

שתוכנן ע"י בני אדם.

designed by human beings,

and if you're familiar with the work of the ancient Greek historian Herodotus,

אם אתם מכירים את כתביו של ההיסטוריון היווני העתיק,

הרודוטוס, אולי תכירו את ההיסטוריה הזו.

you might know this history,

שהיא ההיסטוריה של

which is the history of who invented games and why.

מי המציא את המשחקים ולמה.

Herodotus says that games, particularly dice games,

הרודוטוס אומר שמשחקים, במיוחד משחקי קוביה

were invented in the kingdom of Lydia,

הומצאו בממלכת לידיה

during a time of famine.

בתקופה של רעב.

Apparently, there was such a severe famine

ככל הנראה היה רעב כה כבד,

that the king of Lydia decided they had to do something crazy.

שמלך לידיה החליט שעליהם לעשות משהו מטורף.

People were suffering. People were fighting.

אנשים סבלו. אנשים התקוטטו.

It was an extreme situation, they needed an extreme solution.

זה היה מצב קיצוני. הם היו זקוקים

לפתרון קיצוני.

So, according to Herodotus, they invented dice games,

אז, לפי הרודוטוס, הם המציאו משחקי קוביה

and they set up a kingdom-wide policy:

והם הגדירו מדיניות ממלכתית.

On one day, everybody would eat,

ביום הראשון, כולם יאכלו.

and on the next day, everybody would play games.

וביום הבא, כולם ישחקו משחקים.

And they would be so immersed in playing the dice games,

והם יהיו כל כך שקועים בלשחק בקוביה

because games are so engaging,

כי משחקים הם כל כך מושכים,

and immerse us in such satisfying, blissful productivity,

ומשקיעים אותנו ביצרנות מספקת ומאושרת,

they would ignore the fact that they had no food to eat.

שהם יתעלמו מהעובדה שלא היה להם מה לאכול.

And then on the next day, they would play games;

ואז ביום הבא, הם ישחקו משחקים.

and on the next day, they would eat.

וביום הבא הם יאכלו.

And according to Herodotus,

ולפי הרודוטוס,

they passed 18 years this way,

הם העבירו כך 18 שנים,

surviving through a famine,

שורדים רעב,

by eating on one day, and playing games on the next.

על ידי אכילה ביום אחד, ומשחק ביום שלאחריו.

Now, this is exactly, I think, how we're using games today.

עכשיו, זה בדיוק, אני חושבת,

איך אנחנו משתמשים במשחקים כיום.

We're using games to escape real-world suffering --

אנחנו משתמשים במשחקים לברוח מסבל העולם האמיתי.

we're using games to get away

אנחנו משתמשים במשחקים להתרחק מכל מה שמקולקל

from everything that's broken in the real environment,

בסביבה האמיתית, כל מה שלא מספק בחיים האמיתיים,

everything that's not satisfying about real life,

ואנחנו מקבלים את הדרוש לנו ממשחקים.

and we're getting what we need from games.

But it doesn't have to end there.

אבל זה לא חייב להסתיים שם.

This is really exciting.

זה באמת מלהיב.

According to Herodotus, after 18 years the famine wasn't getting better,

לפי הרודוטוס,

מצב הרעב לא השתפר,

so the king decided they would play one final dice game.

אז המלך החליט על משחק קוביה אחד סופי.

חילקו את הממלכה לחצאים.

They divided the entire kingdom in half.

They played one dice game,

שיחקו משחק קוביה אחד,

and the winners of that game got to go on an epic adventure.

והמנצחים של משחק זה זכו להשתתף בהרפתקאה אפית.

They would leave Lydia,

הם יעזבו את לידיה,

and they would go out in search of a new place to live,

והם ייצאו לחפש מקום חדש לחיות בו,

leaving behind just enough people

כשמאחור נשארים מספיק אנשים

to survive on the resources that were available,

כדי לשרוד עם המשאבים שנותרו,

and hopefully to take their civilization somewhere else where they could thrive.

ובשאיפה אולי לקחת את הציוויליזציה

למקום אחר בו תוכל לפרוח.

Now, this sounds crazy, right?

עכשיו, זה נשמע מטורף, נכון?

But recently, DNA evidence has shown that the Etruscans,

אבל לאחרונה, עדויות דנ"א

הראו שהאטרוסקים,

שהובילו את האימפריה הרומאית,

who then led to the Roman Empire,

actually share the same DNA as the ancient Lydians.

בעצם חולקים אותו דנ"א כמו הלוּדים העתיקים.

And so, recently, scientists have suggested

וכך לאחרונה הציעו מדענים

that Herodotus' crazy story is actually true.

שלמעשה הסיפור המטורף של הרודוטוס הוא נכון.

And geologists have found evidence of a global cooling

וגיאולוגים מצאו ראיות

להתקררות גלובלית שנמשכה

that lasted for nearly 20 years, that could have explained the famine.

כמעט 20 שנה, שיכולה להסביר את הרעב.

So this crazy story might be true.

אז הסיפור המטורף הזה אולי נכון.

They might have actually saved their culture by playing games,

יכול להיות שלמעשה

הם הצילו את תרבותם על ידי משחקים,

escaping to games for 18 years,

בבריחה למשחק למשך 18 שנה

and then been so inspired,

ואז קיבלו כזו השראה,

and knew so much about how to come together with games,

וידעו כל כך הרבה על איך להתאחד דרך משחק,

that they actually saved the entire civilization that way.

שהם ממש הצילו את הציוויליזציה בדרך הזו.

Okay, we can do that.

אוקיי, אנחנו יכולים לעשות את זה.

(Laughter)

We've been playing Warcraft since 1994.

אנחנו משחקים וורקראפט מ 1994.

That was the first real-time strategy game from the World of Warcraft series.

זה היה משחק האסטרטגיה בזמן אמת הראשון

מסדרת וורלד אוף וורקראפט. זה היה לפני 16 שנים.

That was 16 years ago.

הם שיחקו משחקי קוביה 18 שנים,

They played dice games for 18 years,

we've been playing Warcraft for 16 years.

אנחנו משחקים וורקראפט 16 שנים.

I say we are ready for our own epic game.

אני טוענת שאנחנו מוכנים למשחק אפי משלנו.

Now, they had half the civilization go off in search of a new world,

עכשיו, הם שלחו חצי מהציוויליזציה

בחיפוש אחר עולם חדש.

so that's where I get my 21 billion hours a week of game-play from.

אז מזה אני מקבלת את ה 21 מיליארד שעות משחק בשבוע.

בואו נשכנע חצי מאתנו להסכים

Let's get half of us to agree

to spend an hour a day playing games,

להקדיש שעה ביום למשחקים,

until we solve real-world problems.

עד שנפתור בעיות מהעולם האמיתי.

Now, I know you're asking,

עכשיו, ברור לי שאתם שואלים "איך נפתור בעיות מהעולם האמיתי

"How are we going to solve real-world problems in games?"

בעזרת משחקים?" טוב - לזה הקדשתי את העבודה שלי

Well, that's what I've devoted my work to over the past few years,

במהלך השנים האחרונות,

at the Institute for the Future.

במכון למען העתיד.

We have this banner in our offices in Palo Alto,

יש לנו שלט כזה במשרדים שלנו בפאלו אלטו,

and it expresses our view of how we should try to relate to the future.

שמביע את התפיסה שלנו לגבי איך יש להתייחס לעתיד.

We do not want to try to predict the future.

אנחנו לא רוצים לנסות לחזות את העתיד.

What we want to do is make the future.

מה שאנחנו רוצים לעשות הוא ליצור את העתיד.

We want to imagine the best-case scenario outcome,

אנחנו רוצים לדמיין את התרחיש הכי טוב

and then we want to empower people to make that outcome a reality.

ואז אנחנו רוצים לתת כוח לאנשים

להפוך את התרחיש הזה למציאות.

We want to imagine epic wins,

אנחנו רוצים לדמיין נצחונות אפיים,

and then give people the means to achieve the epic win.

ואז לתת לאנשים את הכלים להשיג את הנצחון האפי.

I'm just going to very briefly show you three games that I've made

אני רק רוצה להראות בקצרה שלושה משחקים שיצרתי

שהם נסיון לתת לאנשים את הכלים

that are an attempt to give people the means to create epic wins

ליצור נצחונות אפיים בעתיד שלהם.

in their own futures.

This is World Without Oil.

אז זה "עולם ללא נפט".

We made this game in 2007.

יצרנו את המשחק הזה ב 2007.

This is an online game

זהו משחק ברשת שבו מנסים לשרוד

in which you try to survive an oil shortage.

מחסור בנפט.

The oil shortage is fictional,

המחסור בנפט הוא בדיוני,

but we put enough online content out there

אבל הכנסנו מספיק תוכן ברשת

for you to believe that it's real,

כדי שתאמינו שהוא אמיתי, ושתוכלו לחיות ממש

and to live your real life as if we've run out of oil.

כאילו נגמר לנו הנפט. אז כשבאים לשחק את זה

So when you come to the game,

you sign up, tell us where you live,

נרשמים, אתם אומרים לנו איפה אתם גרים.

and then we give you real-time news videos,

ואז אנחנו נותנים לכם קטעי חדשות בוידאו בזמן אמת

data feeds that show you exactly how much oil costs,

מקורות נתונים שמראים לכם

בדיוק כמה עולה נפט,

what's not available, how food supply is being affected,

מה לא זמין, איך מושפע מלאי המזון,

how transportation is being affected,

איך מושפעת התחבורה,

if schools are closed, if there's rioting,

האם בתי ספר נסגרים, אם יש התפרעויות.

and you have to figure out how you would live your real life

ועליכם למצוא דרך לחיות את החיים האמיתיים שלכם

as if this were true.

אם זה היה באמת. ואז אנחנו מבקשים שתכתבו בלוגים על זה

And then we ask you to blog about it,

to post videos, to post photos.

ותעלו סרטונים ותמונות.

We piloted this game with 1,700 players in 2007,

התחלנו את המשחק הזה עם 1700 שחקנים ב 2007.

and we've tracked them for the three years since.

ועקבנו אחריהם מאז במשך שלוש שנים.

And I can tell you that this is a transformative experience.

ואני יכולה לומר לכם שזו חווייה שגורמת לשינוי.

אף אחד לא רוצה לשנות את אורח החיים שלו

Nobody wants to change how they live,

just because it's good for the world, or because we're supposed to.

רק כי זה טוב לעולם, או כי אנחנו אמורים לעשות את זה.

But if you immerse them in an epic adventure

אבל אם משקיעים אותם בהרפתקאה אפית

and tell them, "We've run out of oil.

ואומרים להם "נגמר לנו הנפט"

This is an amazing story and adventure for you to go on.

זה סיפור ומסע מדהימים שאפשר להשתתף בהם.

Challenge yourself to see how you would survive,"

אתגרו את עצמכם לראות איך הייתם שורדים.

most of our players have kept up the habits

רוב השחקנים שלנו שימרו את ההרגלים

that they learned in this game.

שלמדו במשחק הזה.

So for the next world-saving game,

אז, למשחק מציל-העולם הבא,

we decided to aim higher -- bigger problem than just peak oil.

החלטנו לכוון גבוה יותר, לבעייה גדולה יותר מאשר נפט.

We did a game called Superstruct at the Institute for the Future.

יצרנו משחק בשם Superstruct (מבנה על)

במכון למען העתיד.

And the premise was, a supercomputer has calculated

והנחת היסוד היתה שמחשב-על חישב

that humans have only 23 years left on the planet.

שלבני האדם נותרו רק 23 שנים על כדור הארץ.

This supercomputer was called

מחשב העל הזה נקרא

the Global Extinction Awareness System, of course.

"מערכת המודעות להכחדה גלובאלית", כמובן.

We asked people to come online --

ביקשנו מאנשים להתחבר לרשת

almost like a Jerry Bruckheimer movie.

כמעט כמו סרט של ג'רי ברוקהיימר.

You know Jerry Bruckheimer movies, you form a dream team --

אתם מכירים סרטים של ברוקהיימר, אתם יוצרים נבחרת חלומות.

you've got the astronaut, the scientist, the ex-convict,

יש לכם את האסטרונאוט, המדען, האסיר המשוחרר,

and they all have something to do to save the world.

וכולם יש חלק בהצלת העולם.

(Laughter)

(צחוק)

But in our game, instead of just having five people on the dream team,

אבל במשחק שלנו, במקום חמישה אנשים בלבד

בנבחרת החלומות, הגדרנו שכולם בנבחרת,

we said, "Everybody's on the dream team,

and it's your job to invent the future of energy,

וזו העבודה שלכם להמציא את עתיד האנרגיה,

the future of food, the future of health,

עתיד המזון, עתיד הבריאות,

the future of security and the future of the social safety net."

עתיד הבטחון ועתיד רשת ההצלה החברתית.

We had 8,000 people play that game for eight weeks.

היו לנו 8000 איש ששיחקו במשך שמונה שבועות.

They came up with 500 insanely creative solutions

הם המציאו 500 פתרונות יצירתיים בטירוף

that you can go online, Google "Superstruct," and see.

שאפשר לראות ע"י חיפוש "Superstruct" בגוגל.

So, finally, the last game,

ולסיום, המשחק האחרון,

we're launching it March 3rd.

אנחנו מתחילים אותו בשלושה במרץ. הוא תוכנן עם מכון הבנק העולמי.

This is a game done with the World Bank Institute.

If you complete the game,

אם משלימים את המשחק מוסמכים

you will be certified by the World Bank Institute

ע"י מכון הבנק העולמי,

as a Social Innovator, class of 2010.

כ'חדשן חברתי', מחזור 2010,

Working with universities all over sub-Saharan Africa,

שיעבדו עם אוניברסיטאות באפריקה שמדרום לסהרה,

and we are inviting them to learn social innovation skills.

ואנחנו מזמינים אותם ללמוד כישורים בחדשנות חברתית.

We've got a graphic novel, we've got leveling up

יש לנו נובלה גרפית. יש לנו לעלות רמות

in skills like local insight, knowledge networking,

בתכונות כמו תובנה מקומית, נטוורקינג של ידע,

sustainability, vision and resourcefulness.

שרידות, חזון ותושיה.

I would like to invite all of you

אני רוצה להזמין את כולכם

to please share this game with young people,

לספר על המשחק הזה לאנשים צעירים,

anywhere in the world, particularly in developing areas,

בכל העולם, במיוחד באיזורים מתפתחים,

who might benefit from coming together

שייתכן ויפיקו תועלת מלהתאחד

to try to start to imagine their own social enterprises to save the world.

ולנסות להתחיל לדמיין

את המיזמים החברתיים שלהם להצלת העולם.

אני אסכם עכשיו.

So, I'm going to wrap up now.

אני רוצה לשאול שאלה.

I want to ask a question.

What do you think happens next?

מה אתם חושבים קורה בהמשך?

We've got all these amazing gamers, we've got these games

יש לנו את כל הגיימרים המדהימים האלה,

יש לנו משחקים שהם מעין הרצה של מה שאולי נעשה,

that are kind of pilots of what we might do,

but none of them have saved the real world yet.

אבל בינתיים הם עוד לא הצילו את העולם.

Well I hope you will agree with me that gamers are a human resource

אני מקווה שלפחות תסכימו איתי

שגיימרים הם משאב אנושי

שניתן להשתמש בו לעבודה בעולם האמיתי,

that we can use to do real-world work,

that games are a powerful platform for change.

שמשחקים הם כלי עוצמתי לשינוי.

We have all these amazing superpowers:

יש לנו את כל כוחות העל המדהימים האלה,

blissful productivity, the ability to weave a tight social fabric,

יצרנות מאושרת, היכולת

לטוות רשת חברתית הדוקה,

this feeling of urgent optimism and the desire for epic meaning.

התחושה הזו של אופטימיזם דחוף, והתשוקה למשמעות אפית.

I really hope that we can come together to play games that matter,

אני באמת מקווה שאנחנו יכולים להתאחד

כדי לשחק משחקים משמעותיים, לשרוד על הכוכב הזה מאה שנים נוספות.

to survive on this planet for another century.

וזו התקווה שלי שתצטרפו אלי

That's my hope, that you will join me in making and playing games like this.

ביצירת משחקים כאלה ובמשחק בהם.

When I look forward to the next decade, I know two things for sure:

כשאני מסתכלת קדימה לעשור הבא,

אני יודעת שני דברים בוודאות,

that we can make any future we can imagine,

שאנחנו יכולים ליצור איזה עתיד שנוכל לדמיין,

and we can play any games we want, so I say:

ושאנחנו יכולים לשחק באיזה משחקים שנרצה.

אז אני אומרת, בואו נתחיל במשחקים משני-עולם.

Let the world-changing games begin.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)