Kate Hartman: The art of wearable communication

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

My name is Kate Hartman.

שמי קייט הרטמן.

And I like to make devices

ואני אוהבת ליצור מכשירים

that play with the ways

שמשחקים עם הדרך

that we relate and communicate.

בה אנחנו מתייחסים ומתקשרים.

So I'm specifically interested in how we, as humans,

אז אני בעיקר מתעניינת באיך אנחנו, כאנשים,

relate to ourselves, each other

מתיחסים לעצמנו, אחד לשני

and the world around us.

ולעולם סביבנו.

(Laughter)

(צחוק)

So just to give you a bit of context,

אז רק כדי לתת לכם קצת הקשר,

as June said, I'm an artist, a technologist and an educator.

כמו שג'ון אמרה, אני אמנית, טכנולוגית ומחנכת.

I teach courses in physical computing

אני מלמדת קורסים במחשוב פיסי

and wearable electronics.

ואלקטרוניקה לבישה.

And much of what I do is either wearable

והרבה ממה שאני יוצרת הוא או לביש

or somehow related to the human form.

או קשור איכשהו לצורה האנושית.

And so anytime I talk about what I do,

אז כל פעם שאני מדברת על מה שאני עושה,

I like to just quickly address

אני אוהבת לפנות במהירות

the reason why bodies matter.

לחשיבות של הגוף.

And it's pretty simple.

וזה די פשוט.

Everybody's got one -- all of you.

לכולם יש אחד -- כולכם.

I can guarantee, everyone in this room,

אני יכולה להבטיח, לכל אחד בחדר הזה,

all of you over there, the people in the cushy seats,

לכולכם שם, האנשים בכיסאות המרופדים,

the people up top with the laptops --

האנשים למעלה עם הלפטופים שלהם --

we all have bodies.

לכולנו יש גוף.

Don't be ashamed.

אל תתביישו.

It's something that we have in common

זה משהו שיש לנו במשותף

and they act as our primary interfaces for the world.

והם משמשים כממשק העיקרי שלנו עם העולם.

And so when working as an interaction designer,

ואז כשעובדים כמעצבי ממשק,

or as an artist who deals with participation --

או כאמנים שמטפלים בהשתתפות --

creating things that live on, in or around the human form --

יצירת דברים שחיים על, בתוך או מסביב לצורה האנושית --

it's really a powerful space to work within.

זה אזור חזק לעבוד בתוכו.

So within my own work,

אז בעבודה שלי,

I use a broad range of materials and tools.

אני משתמשת במגוון רחב של חומרים וכלים.

So I communicate through everything from radio transceivers

אז אני מתקשרת דרך הכל החל ממשדרי רדיו

to funnels and plastic tubing.

דרך משפכים וצינורות פלסטיק.

And to tell you a bit about the things that I make,

וכדי לספר לכם מעט על הדברים שאני יוצרת,

the easiest place to start the story

המקום הקל ביותר להתחיל בו את הסיפור

is with a hat.

הוא עם כובע.

And so it all started several years ago,

אז הכל התחיל לפני כמה שנים,

late one night when I was sitting on the subway, riding home,

מאוחר בערב אחד כשישבתי ברכבת התחתית, ונסעתי הביתה,

and I was thinking.

וחשבתי.

And I tend to be a person who thinks too much and talks too little.

ואני נוטה להיות אדם שחושב יותר מדי ומדבר מעט מידי.

And so I was thinking about how it might be great

אז חשבתי על כמה זה יהיה נחמד

if I could just take all these noises --

אם הייתי יכולה לקחת את כל הקולות האלה --

like all these sounds of my thoughts in my head --

כמו הקולות של המחשבות בראשי --

if I could just physically extricate them

אם הייתי יכולה פיסית להוציא אותן

and pull them out in such a form

ולמשוך אותן החוצה בצורה כזו

that I could share them with somebody else.

שהייתי יכולה לחלוק אותן עם מישהו אחר.

And so I went home, and I made a prototype of this hat.

אז הלכתי הביתה, ויצרתי אב טיפוס של הכובע הזה.

And I called it the Muttering Hat,

וקראתי לו כובע המלמולים,

because it emitted these muttering noises

מפני שהוא שידר את קולות המלמול האלה

that were kind of tethered to you,

שהיו סוג של קשורים אליכם,

but you could detach them

אבל יכולתם להפריד אותם

and share them with somebody else.

ולחלוק אותם עם מישהו אחר.

(Laughter)

(צחוק)

So I make other hats as well.

אז אני עושה עוד כובעים.

This one is called the Talk to Yourself Hat.

זה נקרא כובע דבר לעצמך.

(Laughter)

(צחוק)

It's fairly self-explanatory.

הוא די מסביר את עצמו.

It physically carves out conversation space for one.

הוא פיסית יוצר מרחב שיחה לאחד.

And when you speak out loud,

וכשאתם מדברים בקול,

the sound of your voice is actually channeled back into your own ears.

הצליל של קולכם מתועל חזרה לתוך אוזנייכם.

(Laughter)

(צחוק)

And so when I make these things,

אז כשאני יוצרת את הדברים האלה,

it's really not so much about the object itself,

העניין הוא לא החפץ עצמו,

but rather the negative space around the object.

אלא בעצם החלל השלילי מסביב לחפץ.

So what happens when a person puts this thing on?

אז מה קורה כשאדם חובש את זה?

What kind of an experience do they have?

איזה סוג של חוויה הם חווים?

And how are they transformed by wearing it?

ואיך הם משתנים על ידי חבישתו?

So many of these devices

אז רבים מהמכשירים האלה

really kind of focus on the ways in which we relate to ourselves.

מתמקדים בדרכים בהם אנחנו מתייחסים לעצמינו.

So this particular device is called the Gut Listener.

אז המכשיר הזה נקרא מקשיב לרחשי הבטן.

And it is a tool

וזה מכשיר

that actually enables one

שבאמת מאפשר לכם

to listen to their own innards.

להקשיב לקרביים שלכם.

(Laughter)

(צחוק)

And so some of these things

אז חלק מהדברים האלה

are actually more geared toward expression and communication.

מוכוונים יותר לביטוי ותקשורת.

And so the Inflatable Heart

אז הלב המתנפח

is an external organ

הוא אבר חיצוני

that can be used by the wearer to express themselves.

שהלובש יכול להשתמש בו כדי להביע את עצמם.

So they can actually inflate it and deflate it

אז הם למעשה יכולים לנפח אותו או לרוקן אותו

according to their emotions.

לפי מצב הרוח שלהם.

So they can express everything from admiration and lust

אז הם יכולים להביע הכל מהערצה ותשוקה

to anxiety and angst.

לחרדה וזעם.

(Laughter)

(צחוק)

And some of these are actually meant

וחלק מאלה בעצם מיועדים

to mediate experiences.

להעביר נסיונות.

So the Discommunicator is a tool for arguments.

אז שובר התקשורת הוא כלי לוויכוחים.

(Laughter)

(צחוק)

And so actually it allows for an intense emotional exchange,

אז למעשה הוא מאפשר חילוף רגשות אינטנסיבי,

but is serves to absorb

אבל משמש לספיגה

the specificity of the words that are delivered.

של משמעות המילים שמועברות.

(Laughter)

(צחוק)

And in the end,

ולבסוף,

some of these things just act as invitations.

חלק מהדברים האלה משמשים כהזמנות.

So the Ear Bender literally puts something out there

אז מכופף האוזניים מילולית שם משהו שם

so someone can grab your ear

כדי שמישהו יוכל לתפוס את אוזניכם

and say what they have to say.

ולהגיד מה שיש להם להגיד.

So even though I'm really interested in the relationship

אז למרות שאני ממש מתעניינת ביחסים

between people,

בין אנשים,

I also consider the ways

אני גם מתחשבת בדרכים

in which we relate to the world around us.

בהם אנחנו מתייחסים לעולם סביבנו.

And so when I was first living in New York City a few years back,

אז כשגרתי לראשונה בניו יורק לפני כמה שנים,

I was thinking a lot about

חשבתי הרבה על

the familiar architectural forms that surrounded me

הצורות הארכיטקטוניות המוכרות שהקיפו אותי

and how I would like to better relate to them.

ואיך הייתי רוצה להתקשר אליהם טוב יותר.

And I thought, "Well, hey!

וחשבתי, "ובכן, היי!

Maybe if I want to better relate to walls,

אולי אם אני רוצה להתייחס לקירות טוב יותר,

maybe I need to be more wall-like myself."

אולי אני צריכה להיות קצת יותר דומה לקיר בעצמי."

So I made a wearable wall

אז יצרתי קיר לביש

that I could wear as a backpack.

שיכולתי ללבוש בתור תיק גב.

And so I would put it on

אז הייתי שמה אותו

and sort of physically transform myself

והופכת את עצמי

so that I could either contribute to or critique

כך שהייתי יכולה לתרום או לבקר

the spaces that surrounded me.

את החללים שהקיפו אותי.

(Laughter)

(צחוק)

And so jumping off of that,

אז נקפוץ מזה,

thinking beyond the built environment into the natural world,

ונחשוב מעבר לסביבות הבנויות לעולם הטבעי,

I have this ongoing project called Botanicalls --

יש לי את הפרוייקט המתמשך הזה שנקרא בוטניקולס --

which actually enables houseplants

שבעצם מאפשר לצמחי בית

to tap into human communication protocols.

להתחבר לפרוטוקול התקשורת האנושי.

So when a plant is thirsty,

אז כשצמח צמא,

it can actually make a phone call

הוא יכול למעשה להתקשר

or post a message to a service like Twitter.

או לשלוח מסרון לשרות כמו טוויטר.

And so this really shifts the human/plant dynamic,

אז זה באמת משנה את דינמיקת האדם/צמח,

because a single house plant

מפני שצמח בודד בבית

can actually express its needs

יכול להביע את הצרכים שלו

to thousands of people at the same time.

לאלפי אנשים באותו זמן.

And so kind of thinking about scale,

ואז לחשוב על קנה מידה,

my most recent obsession

האובססיה האחרונה שלי

is actually with glaciers -- of course.

היא למעשה לקרחונים -- כמובן.

And so glaciers are these magnificent beings,

אז קרחונים הם ישויות מופלאות כאלה,

and there's lots of reasons to be obsessed with them,

ויש המון סיבות להיות אובססיביים לגביהם,

but what I'm particularly interested in

אבל מה שאני מעוניינת בו בעיקר

is in human-glacier relations.

הוא יחס אדם-קרחון.

(Laughter)

(צחוק)

Because there seems to be an issue.

מפני שנדמה שיש בעיה.

The glaciers are actually leaving us.

הקרחונים למעשה עוזבים אותנו.

They're both shrinking and retreating --

הם גם מתכווצים וגם נסוגים באותו זמן --

and some of them have disappeared altogether.

וחלק מהם נעלמו לחלוטין.

And so I actually live in Canada now,

אז אני גרה בקנדה עכשיו,

so I've been visiting one of my local glaciers.

אז ביקרתי את אחד מהקרחונים המקומיים שלי.

And this one's particularly interesting,

וזה מעניין במיוחד,

because, of all the glaciers in North America,

מפני שמכל הקרחונים בצפון אמריקה,

it receives the highest volume of human traffic in a year.

הוא מקבל את כמות הביקורים האנושיים הגדולה ביותר כל שנה.

They actually have these buses that drive up and over the lateral moraine

יש להם למעשה את האוטובוסים האלה שנוסעים מעל ומעבר למורנה המידית הזו

and drop people off on the surface of the glacier.

ומורידים אנשים על פני הקרחון.

And this has really gotten me thinking

וזה באמת גרם לי לחשוב

about this experience of the initial encounter.

על החוויה הזו של מפגש ראשון.

When I meet a glacier for the very first time,

כשאני פוגשת קרחון בפעם הראשונה,

what do I do?

מה אני עושה?

There's no kind of social protocol for this.

אין פרוטוקול התנהגותי לזה.

I really just don't even know

אני אפילו לא באמת יודעת

how to say hello.

איך להגיד שלום.

Do I carve a message in the snow?

האם אני חוצבת הודעה בשלג?

Or perhaps I can assemble one

או אולי אני יכולה להרכיב

out of dot and dash ice cubes --

אחת מנקודות וקווים מקוביות קרח --

ice cube Morse code.

מורס קוביות קרח.

Or perhaps I need to make myself a speaking tool,

או אולי אני צריכה ליצור לעצמי כלי דיבור,

like an icy megaphone

כמו מגאפון קרחוני

that I can use to amplify my voice

שאני יכולה להשתמש בו להגביר את קולי

when I direct it at the ice.

כשאני מכוונת אותו לקרח.

But really the most satisfying experience I've had

אבל החוויה הכי מספקת באמת שהיתה לי

is the act of listening,

היא פעולת ההקשבה,

which is what we need in any good relationship.

שזה מה שאנחנו צריכים בכל מערכת יחסים טובה.

And I was really struck by how much it affected me.

ובאמת הופתעתי מכמה זה השפיע עלי.

This very basic shift in my physical orientation

השינוי הבסיסי הזה באוריינטציה הפיסית שלי

helped me shift my perspective

עזרה לי לשנות את נקודת המבט שלי

in relation to the glacier.

ביחס לקרחון.

And so since we use devices

ומאחר ואנחנו משתמשים במכשירים

to figure out how to relate to the world these days,

כדי להבין איך להתייחס לעולם בימינו,

I actually made a device called the Glacier Embracing Suit.

בניתי מכשיר שנקרא חליפת חיבוק קרחון.

(Laughter)

(צחוק)

And so this is constructed out of a heat reflected material

אז זה מורכב מיריעה מחזירת חום

that serves to mediate the difference in temperature

שמגשרת על הפערים בטמפרטורה

between the human body and the glacial ice.

בין גוף האדם והקרח.

And once again, it's this invitation

ושוב, זו ההזמנה הזו

that asks people to lay down on the glacier

שמבקשת מאנשים לשכב על הקרחון

and give it a hug.

ולתת לו חיבוק.

So, yea, this is actually just the beginning.

אז, כן, זו למעשה רק ההתחלה.

These are initial musings for this project.

אלה השראות ראשונות לפרוייקט הזה.

And just as with the wall, how I wanted to be more wall-like,

וכמו עם הקיר, איך שרציתי להיות יותר דומה לקיר,

with this project, I'd actually like to take more a of glacial pace.

עם הפרוייקט הזה, הייתי רוצה לאמץ קצב יותר קרחוני.

And so my intent

אז הכוונה שלי

is to actually just take the next 10 years

היא למעשה לקחת את ה10 שנים הבאות

and go on a series of collaborative projects

ולצאת לסדרה של פרוייקטים שיתופיים

where I work with people from different disciplines --

בהם אני עובדת עם אנשים מתחומים שונים --

artists, technologists, scientists --

אמנים, טכנולוגים, מדענים --

to kind of work on this project

ולעבוד על הפרוייקט הזה

of how we can improve human-glacier relations.

של איך אנחנו יכולים לשפר את יחסי האדם עם הקרחונים.

So beyond that, in closing,

אז מעבר לזה, לסיכום,

I'd just like to say that we're in this era

הייתי רק רוצה לומר שאנחנו בתחום הזה

of communications and device proliferation,

של תקשורת וחלחול מכשירים,

and it's really tremendous and exciting and sexy,

וזה באמת ענק ומרגש וסקסי,

but I think what's really important

אבל אני חושבת שמה שבאמת חשוב

is thinking about how we can simultaneously

הוא לחשוב על איך אנחנו יכולים באותו זמן

maintain a sense of wonder and a sense of criticality

להחזיק תחושה של פליאה ותחושה של ביקורת

about the tools that we use and the ways in which we relate to the world.

על הכלים בהם אנחנו משתמשים והדרכים בהן אנחנו מתייחסים לעולם.

Thanks.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)