The surprising way groups like ISIS stay in power | Benedetta Berti

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

For the past decade,

במשך העשור האחרון,

I've been studying non-state armed groups:

חקרתי קבוצות חמושות לא-ממלכתיות;

armed organizations like terrorists, insurgents or militias.

ארגונים חמושים כגון מחבלים, מורדים, או מיליציות.

I document what these groups do when they're not shooting.

אני מתעדת מה הם עושים כשאינם יורים.

My goal is to better understand these violent actors

מטרתי היא להבין טוב יותר את המבצעים האלימים האלה

and to study ways to encourage transition from violent engagement

ולחקור אמצעים לעידוד מעבר מהתנגשות אלימה

to nonviolent confrontation.

לעימות שקט.

I work in the field, in the policy world and in the library.

אני עובדת בשדה, בעולם המדיניות ובספרייה.

Understanding non-state armed groups is key to solving most ongoing conflict,

הבנת קבוצות חמושות לא-ממלכתיות היא חיונית לפתרון מרבית הסכסוכים המתמשכים,

because war has changed.

כיוון שמלחמה השתנתה.

It used to be a contest between states.

היא נהגה להיות תחרות בין מדינות.

No longer.

לא עוד.

It is now a conflict between states and non-state actors.

עכשיו היא סכסוך בין מדינות ומבצעים לא-ממלכתיים.

For example, of the 216 peace agreements

למשל, מתוך 216 הסכמי השלום שנחתמו

signed between 1975 and 2011,

בין 1975 לבין 2011,

196 of them were between a state and a non-state actor.

196 מהם היו בין מדינה לבין מבצע לא-ממלכתי.

So we need to understand these groups; we need to either engage them

לכן צריך שנבין את הקבוצות האלה; צריך להתמודד איתן

or defeat them in any conflict resolution process that has to be successful.

או להביס אותן בכל תהליך פתרון סכסוך שצריך להיות מוצלח.

So how do we do that?

אז איך עושים את זה?

We need to know what makes these organizations tick.

אנחנו צריכים לדעת מה גורם לארגונים האלה לטקטק.

We know a lot about how they fight, why they fight,

אנחנו יודעים הרבה על איך הם לוחמים ומדוע,

but no one looks at what they're doing when they're not fighting.

אבל אף אחד לא מתבונן במה הם עושים כשאינם לוחמים.

Yet, armed struggle and unarmed politics are related.

אולם, מאבק חמוש ופוליטיקה לא-חמושה הם קשורים.

It is all part of the same organization.

שניהם חלק מאותו הארגון.

We cannot understand these groups, let alone defeat them,

אנחנו לא יכולים להבין את הקבוצות האלה, לא כל שכן לנצח אותן,

if we don't have the full picture.

אם אין לנו התמונה השלמה.

And armed groups today are complex organizations.

וקבוצות חמושות היום הן ארגונים מורכבים.

Take the Lebanese Hezbollah,

קחו לדוגמא החיזבאללה הלבנונית,

known for its violent confrontation against Israel.

ידועה בעימותה האלים עם ישראל.

But since its creation in the early 1980s,

אבל מאז הקמתה בשנות השמונים המוקדמות,

Hezbollah has also set up a political party,

חיזבאללה גם כוננה מפלגה פוליטית,

a social-service network, and a military apparatus.

רשת לשרותים חברתיים, ומנגנון צבאי.

Similarly, the Palestinian Hamas,

ובאופן דומה, החמאס הפלסטיני,

known for its suicide attacks against Israel,

שידוע בפיגועי ההתאבדות שלו נגד ישראל,

also runs the Gaza Strip since 2007.

גם מנהל את רצועת עזה מאז 2007.

So these groups do way more than just shoot.

ובכן הקבוצות האלה עוסקןת בדברים רבים לבד מירי.

They multi-task.

הם עושים ריבוי משימות.

They set up complex communication machines --

הם מכוננים מכונות תקשורת מורכבות --

radio stations, TV channels,

תחנות רדיו, ערוצי טלוויזיה,

Internet websites and social media strategies.

אתרי אינטרנט ואסטרטגיות לתקשורת חברתית.

And up here, you have the ISIS magazine,

והנה, מוצג המגזין של דאעש,

printed in English and published to recruit.

מודפס באנגית ומפורסם לצורך גיוס.

Armed groups also invest in complex fund-raising --

קבוצות חמושות גם משקיעות בגיוס תרומה מורכב --

not looting, but setting up profitable businesses;

לא בזיזה, אלא כינון עסקים רווחיים;

for example, construction companies.

לדוגמא, חברות בנייה.

Now, these activities are keys.

תזכרו, פעילויות אלה הם חיוניות.

They allow these groups to increase their strength,

הם מאפשרים לקבוצות האלו להגביר את כוחן,

increase their funds,

להגדיל את המימון שלהן,

to better recruit and to build their brand.

כדי לגייס טוב יותר וכדי לבנות את המותג שלהם.

Armed groups also do something else:

קבוצות חמושות גם עושות משהו אחר:

they build stronger bonds with the population

הם בונים קשרים חזקים יותר עם האוכלוסיה

by investing in social services.

על ידי השקעה בשרותים חברתיים.

They build schools, they run hospitals,

הם בונים בתי ספר, הם מפעילים בתי חולים,

they set up vocational-training programs or micro-loan programs.

הם מקימים תוכניות לימוד מקצועי או תוכניות מיקרו הלוואות.

Hezbollah offers all of these services and more.

חיזבלה מציעה את כל השרותים האלה ויותר.

Armed groups also seek to win the population over

קבוצות חמושות רוצות גם לזכות בלב האוכלוסיה

by offering something that the state is not providing:

על ידי הצעת משהו שהמדינה לא מציעה:

safety and security.

ביטחון ובטיחות.

The initial rise of the Taliban in war-torn Afghanistan,

העליה הראשונית של הטאליבן באפגניסטן הקרועה ממלחמה,

or even the beginning of the ascent of ISIS,

או אפילו התחלת העליה של דע"ש,

can be understood also by looking at these groups' efforts

יכולות להיות מובנות גם מלהביט במאמצים של הקבוצות האלו

to provide security.

לספק ביטחון.

Now, unfortunately, in these cases,

עכשיו, למרבה הצער, במקרים האלה,

the provision of security came at an unbearably high price

סיפוק הביטחון בא במחיר גבוה בצורה בלתי נסבלת

for the population.

לאוכלוסיה.

But in general, providing social services fills a gap,

אבל באופן כללי, סיפוק שרותים חברתיים ממלא חלל,

a governance gap left by the government,

חלל שלטוני שנשאר על ידי הממשל,

and allows these groups to increase their strength

ומאפשר לקבוצות האלו להגביר את העצמה שלהן

and their power.

והכוח שלהם.

For example, the 2006 electoral victory of the Palestinian Hamas

לדוגמה, הניצחון האלקטורלי של החמאס הפלסטיני

cannot be understood without acknowledging the group's social work.

לא יכול להיות מובן בלי התייחסות לעבודה החברתית של הקבוצות האלו.

Now, this is a really complex picture,

עכשיו, זו באמת תמונה מורכבת,

yet in the West, when we look at armed groups,

ועדיין במערב, כשאנחנו מסתכלים על הקבוצות החמושות,

we only think of the violent side.

אנחנו רואים רק את הצד האלים.

But that's not enough to understand these groups' strength,

אבל זה לא מספיק כדי להבין את הכוח של הקבוצות האלו,

strategy or long-term vision.

האסטרטגיה או החזון ארוך הטווח.

These groups are hybrid.

הקבוצות האלו עם היברידיות.

They rise because they fill a gap left by the government,

הן עולות בגלל שהן ממלאות פער שנשאר על ידי הממשל,

and they emerge to be both armed and political,

והן עולות להיות גם חמושות וגם פוליטיות,

engage in violent struggle and provide governance.

מעורבות במאבק אלים ומספקות שלטון.

And the more these organizations are complex and sophisticated,

וככל שהארגונים האלה מורכבים ומתוחכמים יותר,

the less we can think of them as the opposite of a state.

אנחנו יכולים פחות ופחות לחשוב עליהם כמנוגדים למדינה.

Now, what do you call a group like Hezbollah?

עכשיו, איך אתם קוראים לקבוצה כמו החיזבאלה?

They run part of a territory, they administer all their functions,

הם מנהלים חלק מהשטח, הם מנהלים את כל הפעולות שלהם,

they pick up the garbage, they run the sewage system.

הם אוספים את הזבל, הם מפעילים מערכות ביוב.

Is this a state? Is it a rebel group?

האם זו מדינה? האם זו קבוצת מורדים?

Or maybe something else, something different and new?

או אולי משהו אחר, משהו שונה וחדש?

And what about ISIS?

ומה עם דע"ש?

The lines are blurred.

הקווים מטושטשים.

We live in a world of states, non-states, and in-between,

אנחנו חויים בעולם של מדינות, לא מדינות, ובינהן,

and the more states are weak, like in the Middle East today,

וככל שהמדינות חלשות, כמו במזרח התיכון,

the more non-state actors step in and fill that gap.

ככל שהלא מדינות הפועלות נכנסות בפער.

This matters for governments, because to counter these groups,

זה משנה לממשלות בגלל שלהתנגד לקבוצות האלו,

they will have to invest more in non-military tools.

הם יהיו צריכים להשקיע יותר בכלים לא צבאיים.

Filling that governance gap

מילוי הפער הממשלתי

has to be at the center of any sustainable approach.

חייב להיות המרכז של כל גישה מקיימת.

This also matters very much for peacemaking and peacebuilding.

זה גם משנה מאוד לעשיית השלום ולבניית השלום.

If we better understand armed groups,

אם נבין טוב יותר את הקבוצות החמושות,

we will better know what incentives to offer

נכיר טוב יותר איזה תמריצים להציע

to encourage the transition from violence to nonviolence.

כדי לעודד את המעבר מאלימות לאי אלימות.

So in this new contest between states and non-states,

אז בתחרות החדשה הזו בין מדינות ללא מדינות,

military power can win some battles,

כוח צבאי יכול לנצח כמה קרבות,

but it will not give us peace nor stability.

אבל הוא לא יתן לנו שלום ויציבות.

To achieve these objectives,

כדי להשיג את המטרות האלו,

what we need is a long-term investment in filling that security gap,

מה שאנחנו צריכים זה השקעה ארוכת טווח במילוי הפער הבטחוני,

in filling that governance gap

במילוי הפער השלטוני

that allowed these groups to thrive in the first place.

שמאפשר לקבוצות האלו לשגשג מראש.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)