Dan Dennett: Cute, sexy, sweet, funny

תרגום: Shlomo Adam עריכה: Arnon Cahen

I’m going around the world giving talks about Darwin,

אני מסתובב בעולם ומרצה על דרווין,

ובד"כ, מה שאני מדבר עליו

and usually what I’m talking about

הוא היפוך-ההגיון המשונה של דרווין.

is Darwin’s strange inversion of reasoning.

Now that title, that phrase, comes from a critic, an early critic,

כותרת זו, ביטוי זה, הם מאת מבקר,

מבקר מוקדם אחד,

and this is a passage that I just love, and would like to read for you.

וזהו קטע שאני ממש אוהב, ומעוניין להקריא לכם.

"In the theory with which we have to deal, Absolute Ignorance is the artificer;

"בתיאוריה עימה עלינו להתמודד, הכלי שלנו הוא בורות מוחלטת;

so that we may enunciate as the fundamental principle of the whole system,

"כך שאם לבטא את עקרון היסוד של כל המערכת,

that, in order to make a perfect and beautiful machine,

"הרי שכדי ליצור מכונה מושלמת ויפהפיה,

it is not requisite to know how to make it.

"אין צורך לדעת איך ליצור אותה.

This proposition will be found on careful examination to express,

"בבחינה מדוקדקת יימצא כי הנחה זו מביעה באופן תמציתי

in condensed form, the essential purport of the Theory,

"את מטרתה המהותית של התיאוריה,

and to express in a few words all Mr. Darwin’s meaning;

"וכי היא מביעה במספר מלים את כל כוונתו של מר דרווין,

who, by a strange inversion of reasoning,

"שבהיפוך משונה של ההיגיון,

seems to think Absolute Ignorance fully qualified

"סבור כנראה שהבורות המוחלטת מתאימה לחלוטין

to take the place of Absolute Wisdom in the achievements of creative skill."

"לתפוס את מקום החוכמה המוחלטת בבחינת הישגי המיומנות היצירתית."

(צחוק)

Exactly. Exactly. And it is a strange inversion.

בדיוק כך.

(צחוק) בדיוק כך.

וזהו אכן היפוך משונה.

A creationist pamphlet has this wonderful page in it:

בחוברת בּריאַתָנית אחת נכלל העמוד הנפלא הזה:

"Test Two:

"בחינה מס' 2:

Do you know of any building that didn’t have a builder? Yes/No.

"האם ידוע לך על איזה מבנה שלא היה לו בונה? כן/לא."

(צחוק)

Do you know of any painting that didn’t have a painter? Yes/No.

"האם ידוע לך על איזה ציור שלא היה לו צייר? כן/לא.

Do you know of any car that didn’t have a maker? Yes/No.

"האם ידוע לך על איזה מכונית שלא היה לה יצרן? כן/לא.

"אם ענית 'כן' על איזו שאלה לעיל, פרט והרחב." א-הא!

If you answered 'Yes' for any of the above, give details."

A-ha! I mean, it really is a strange inversion of reasoning.

(צחוק)

זהו אכן היפוך משונה של ההיגיון.

You would have thought it stands to reason

אולי הגיוני לחשוב שתכנון מחייב מתכנן תבוני.

that design requires an intelligent designer.

But Darwin shows that it’s just false.

אבל דרווין הוכיח שזה פשוט שיקרי.

Today, though, I’m going to talk about Darwin’s other strange inversion,

אך היום אדבר על היפוך משונה אחר של דרווין,

which is equally puzzling at first, but in some ways just as important.

שגם הוא בתחילה מתמיה בה-במידה,

אך במובנים מסוימים חשוב לא-פחות.

הגיוני שאנו אוהבים עוגות שוקולד, משום הן מתוקות.

It stands to reason that we love chocolate cake because it is sweet.

Guys go for girls like this because they are sexy.

בנים מתחילים עם בנות כאלה, משום שהן סקסיות.

We adore babies because they’re so cute.

אנו מתים על תינוקות, משום שהם כה חמודים.

And, of course, we are amused by jokes because they are funny.

וכמובן, בדיחות משעשעות אותנו, משום שהן מצחיקות.

[מזון חתולים]

(צחוק)

This is all backwards. It is. And Darwin shows us why.

כל זה הפוך. באמת.

ודרווין מראה לנו מדוע.

Let’s start with sweet. Our sweet tooth is basically an evolved sugar detector,

נתחיל עם המתוק. משיכתנו למתוק היא בעצם גלאי-סוכר שפיתחנו,

because sugar is high energy, and it’s just been wired up to the preferer,

כי הסוכר עתיר-אנרגיה, וזה מחווט כך אצל האדם ה"מעדיף",

to put it very crudely, and that’s why we like sugar.

אם לנסח זאת בצורה גסה,

ולכן אנו אוהבים סוכר.

Honey is sweet because we like it, not "we like it because honey is sweet."

הדבש מתוק כי אנו אוהבים אותו,

ולא "אנו אוהבים אותו כי הדבש מתוק."

There’s nothing intrinsically sweet about honey.

מבחינה מהותית אין שום דבר מתוק בדבש.

If you looked at glucose molecules till you were blind,

אם תבחנו מולקולות גלוקוזה עד שעיניכם תכהינה,

לא תגלו מדוע טעמן מתוק.

you wouldn’t see why they tasted sweet.

You have to look in our brains to understand why they’re sweet.

צריך לחפש במוחנו את הסיבה לכך שהן מתוקות.

So if you think first there was sweetness,

אז אם חשבתם שקודם היתה המתיקות,

and then we evolved to like sweetness,

ואחר התפתחנו לאהוב מתיקות,

you’ve got it backwards; that’s just wrong. It’s the other way round.

הרי שבלבלתם את הסדר; זה לא נכון.

הסדר הוא הפוך.

Sweetness was born with the wiring which evolved.

המתיקות נולדה יחד עם החיווט, שהתפתח.

And there’s nothing intrinsically sexy about these young ladies.

ומהותית, אין כל דבר סקסי באותן גברות צעירות.

And it’s a good thing that there isn’t, because if there were,

וטוב שכך,

כי אילו היה כזה, לאמא-טבע היתה בעיה:

then Mother Nature would have a problem:

איך לגרום לשימפנזים להזדווג?

How on earth do you get chimps to mate?

(צחוק)

Now you might think, ah, there’s a solution: hallucinations.

אולי תחשבו: אה! יש פתרון. פנטזיות!

(צחוק)

That would be one way of doing it, but there’s a quicker way.

זו אפשרות, אך יש דרך מהירה יותר:

Just wire the chimps up to love that look,

פשוט לחווט את השימפנזים לאהוב את המראה המסוים הזה,

and apparently they do.

(צחוק)

ומסתבר שהם אכן אוהבים אותו.

That’s all there is to it.

זה כל הסוד.

Over six million years, we and the chimps evolved our different ways.

במשך מעל 6 מיליון שנה,

אנו והשימפנזים התפתחנו בכיוונים שונים.

We became bald-bodied, oddly enough;

גופינו נעשו חלקים משיער, כמה מוזר;

for one reason or another, they didn’t.

ומשום מה, גופיהם לא.

If we hadn’t, then probably this would be the height of sexiness.

אילולא נעשינו כאלה, זה היה ודאי שיא הסקסיות.

(צחוק)

Our sweet tooth is an evolved and instinctual preference for high-energy food.

משיכתנו למתוק

היא העדפה יצרית מפותחת למזון עתיר-אנרגיה.

It wasn’t designed for chocolate cake.

היא לא עוצבה להעדיף עוגות שוקולד.

Chocolate cake is a supernormal stimulus.

עוגת שוקולד היא גירוי-על.

The term is owed to Niko Tinbergen,

אני חב מונח זה לניקו טינברגן,

who did his famous experiments with gulls,

שערך את הניסוי המפורסם שלו עם שחפים,

where he found that that orange spot on the gull’s beak --

שבו מצא שהנקודה הכתומה על מקורו של השחף -

if he made a bigger, oranger spot

שכאשר הוא הגדיל והדגיש אותה,

the gull chicks would peck at it even harder.

גוזלי השחף ניקרו אותה חזק יותר.

It was a hyperstimulus for them, and they loved it.

זה היה גירוי-על עבורם, והם אהבו זאת.

What we see with, say, chocolate cake

כשמדובר בעוגות שוקולד, למשל, אנו רואים

שזהו גירוי-על שמשתעשע עם החיווט שלנו.

is it’s a supernormal stimulus to tweak our design wiring.

And there are lots of supernormal stimuli; chocolate cake is one.

ויש המון גירויי-על; עוגת שוקולד היא אחד מהם.

There's lots of supernormal stimuli for sexiness.

יש המון גירויי-על לסקסיות.

And there's even supernormal stimuli for cuteness. Here’s a pretty good example.

ויש אפילו גירויי-על לנחמדות. הנה דוגמה טובה.

It’s important that we love babies, and that we not be put off by, say, messy diapers.

חשוב שנאהב תינוקות ולא ניגעל מחיתולים מלוכלכים, למשל.

So babies have to attract our affection and our nurturing, and they do.

על התינוקות למשוך את אהבתנו וטיפולנו,

וזה אכן כך.

And, by the way, a recent study shows that mothers

ודרך אגב, מחקר עדכני מראה

שאמהות מעדיפות את ריח החיתול המלוכלך של תינוקן.

prefer the smell of the dirty diapers of their own baby.

So nature works on many levels here.

אז הטבע פועל כאן בהרבה מישורים.

But now, if babies didn’t look the way they do -- if babies looked like this,

אבל אילו התינוקות לא נראו כפי שהם נראים, אילו נראו כך,

that’s what we would find adorable, that’s what we would find --

זה מה שהיה נראה לנו מקסים;

זה היה... היינו חושבים: "אלוהים, אני כל-כך רוצה לחבק את זה."

we would think, oh my goodness, do I ever want to hug that.

זהו ההיפוך המשונה.

This is the strange inversion.

Well now, finally what about funny. My answer is, it’s the same story, the same story.

ולבסוף, מה עם מה שמצחיק?

תשובתי היא: זה אותו הסיפור.

This is the hard one, the one that isn’t obvious. That’s why I leave it to the end.

זה החלק הקשה והלא-ברור,

לכן אני משאיר את זה לסוף ולא אוכל לומר על זה הרבה.

And I won’t be able to say too much about it.

But you have to think evolutionarily, you have to think, what hard job that has to be done --

אך עליכם לחשוב בגישה אבולוציונית:

מה העבודה הקשה שצריך לעשות --

it’s dirty work, somebody’s got to do it --

"עבודה מלוכלכת שמישהו צריך לעשותה"--

שהיא כה חשובה, שהיא מצדיקה

is so important to give us such a powerful, inbuilt reward for it when we succeed.

גמול מוכלל ורב-עוצמה כזה, כשאנו מצליחים בה?

אני חושב שמצאנו את התשובה, אני וכמה מעמיתי.

Now, I think we've found the answer -- I and a few of my colleagues.

It’s a neural system that’s wired up to reward the brain

זוהי מערכת עיצבית המחווטת כדי לתגמל את המוח

for doing a grubby clerical job.

על העבודה הפקידותית השחורה שלו.

Our bumper sticker for this view is

מדבקת-הפגוש שלנו, שמבטאת השקפה זו, אומרת:

that this is the joy of debugging.

שזאת "חדוות הדיבוג".

Now I’m not going to have time to spell it all out,

אין לי זמן לפרט הכל,

but I’ll just say that only some kinds of debugging get the reward.

אך רק אומר שרק סוגי דיבוג מסוימים זוכים לגמול זה.

And what we’re doing is we’re using humor as a sort of neuroscientific probe

ושאנו משתמשים בהומור כבמעין חיישן עיצבי-מדעי

by switching humor on and off, by turning the knob on a joke --

ע"י הפעלת ההומור וכיבויו, ע"י סיבוב כפתור הבדיחה -

now it’s not funny ... oh, now it’s funnier ...

"עכשיו זה לא מצחיק... עכשיו זה מצחיק יותר...

now we’ll turn a little bit more ... now it’s not funny --

"נגביר כעת מעט יותר... עכשיו זה לא מצחיק..."

in this way, we can actually learn something

בדרך זו אנו ממש יכולים ללמוד משהו

about the architecture of the brain,

על הארכיטקטורה של המוח,

the functional architecture of the brain.

המבנה התפקודי של המוח.

Matthew Hurley is the first author of this. We call it the Hurley Model.

מתיו הרלי הוא הראשון שכתב על זה.

אנו מכנים זאת "המודל של הרלי".

He’s a computer scientist, Reginald Adams a psychologist, and there I am,

הוא מדען מחשבים, רג'ינלד אדמס הוא פסיכולוג, והנה אני,

and we’re putting this together into a book.

ואנו כותבים את כל זה בספר.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(מחיאות כפיים)