Itay Talgam: Lead like the great conductors

מתרגם: osnat mader willensky מבקר: Shahar Kaiser

The magical moment, the magical moment of conducting.

הרגע הקסום, הרגע הקסום של ניצוח

Which is, you go onto a stage. There is an orchestra sitting.

אשר בו אתה עולה על הבמה. התזמורת יושבת.

They are all, you know, warming up and doing stuff.

הם כולם, אתם יודעים, מתחממים ועושים דברים.

And I go on the podium.

ואני עולה לפודיום.

You know, this little office of the conductor.

אתם יודעים, זה המשרד הקטן של המנצח.

Or rather a cubicle, an open-space cubicle,

או בעצם, תא עבודה בחלל פתוח,

with a lot of space.

עם הרבה מאד חלל.

And in front of all that noise,

ולנוכח כל הרעש הזה,

you do a very small gesture.

אתה עושה מחווה קטנה מאד.

Something like this, not very pomp, not very sophisticated, this.

משהו כגון זה, לא בולט מדי, לא מאד מתוחכם, כזה.

And suddenly, out of the chaos, order.

ופתאום, מתוך הכיאוס, סדר.

Noise becomes music.

מהרעש מתהווה מוזיקה.

And this is fantastic. And it's so tempting

וזה פנטסטי. וזה כל כך מפתה

to think that it's all about me.

לחשוב שכל זה בעצם בזכותי.

(Laughter)

(צחוק)

All those great people here, virtuosos,

כל האנשים הגדולים האלו כאן, וירטואוזים,

they make noise, they need me to do that.

הם עושים רעש והם זקוקים לי כדי לעשות את זה.

Not really. If it were that,

לא באמת. אם זה היה המצב,

I would just save you the talk,

הייתי חוסך מכם את ההרצאה,

and teach you the gesture.

ומלמד אתכם את המחווה.

So you could go out to the world

אז הייתם יכולים לצאת לעולם

and do this thing in whatever company or whatever you want,

ולעשות זאת בכל חברה או מה שתרצו,

and you have perfect harmony. It doesn't work.

ותקבלו הרמוניה מושלמת. זה לא עובד כך.

Let's look at the first video.

בואו נצפה בוידאו הראשון.

I hope you'll think it's a good example of harmony.

אני מקווה שתחשבו שזו דוגמה טובה להרמוניה.

And then speak a little bit about how it comes about.

ואז נדבר קצת על כיצד היא נוצרת.

(Music)

(מוזיקה)

Was that nice?

האין זה נחמד?

So that was a sort of a success.

אם כך זה היה סוג של הצלחה.

Now, who should we thank for the success?

כעת, למי עלינו להודות על ההצלחה?

I mean, obviously the orchestra musicians

כוונתי, ברור שלתזמורת ולנגנים

playing beautifully,

שנגנו יפה,

the Vienna Philharmonic Orchestra.

התזמורת הפילהרמונית של וינה.

They don't often even look at the conductor.

הם לא מביטים במנצח לעיתים קרובות.

Then you have the clapping audience, yeah,

ואז יש לכם גם את הקהל המוחא כפיים, כן,

actually taking part in doing the music.

ובעצם נוטל חלק בעשיית המוזיקה.

You know Viennese audiences usually don't interfere with the music.

אתם יודעים שהקהל הוינאי בדרך כלל לא מתערב במוזיקה.

This is the closest to an Oriental bellydancing feast

זה הקרוב ביותר למשתה מזרח תיכוני של רקדניות בטן

that you will ever get in Vienna.

שאפשר להגיע אליו בוינה.

(Laughter)

(צחוק)

Unlike, for example Israel, where audiences cough all the time.

בשונה, למשל מישראל, שם הקהל משתעל כל הזמן.

You know, Arthur Rubinstein, the pianist, used to say

אתם יודעים, ארתור רובינשטיין, הפסנתרן, נהג לומר

that, "Anywhere in the world, people that have the flu, they go to the doctor.

ש "בכל מקום בעולם, אנשים עם שפעת הולכים לרופא.

In Tel Aviv they come to my concerts."

בתל אביב הם באים לקונצרטים שלי".

(Laughter)

(צחוק)

So that's a sort of a tradition.

כך שזו מעין מסורת.

But Viennese audiences do not do that.

אבל קהלים בוינה אינם עושים זאת.

Here they go out of their regular, just to be part of that,

כאן הם יצאו מדרכם, רק כדי להיות חלק מזה,

to become part of the orchestra, and that's great.

להיות חלק מהתזמורת, וזה נפלא.

You know, audiences like you, yeah,

אתם יודעים, קהלים כמוכם, כן,

make the event.

יוצרים את האירוע.

But what about the conductor? What can you say

אבל מה בנוגע למנצח? מה אתם יכולים להגיד

the conductor was doing, actually?

שהמנצח עשה, בעצם?

Um, he was happy.

הממ.. הוא היה שמח.

And I often show this to senior management.

ואני מראה זאת לעיתים קרובות להנהלה בכירה.

People get annoyed.

אנשים מתרגזים.

"You come to work. How come you're so happy?"

"אתה מגיע לעבודה. איך אתה כל כך שמח?"

Something must be wrong there, yeah? But he's spreading happiness.

משהו בטח לא בסדר, כן? אבל הוא מפזר שמחה.

And I think the happiness, the important thing is this happiness

ואני חושב שהשמחה, הדבר החשוב הוא שהשמחה הזאת

does not come from

אינה נובעת רק

only his own story and his joy of the music.

מהסיפור האישי שלו, וההנאה שלו מהמוזיקה.

The joy is about enabling other people's stories

ההנאה היא מהיכולת לאפשר שסיפורם של אנשים אחרים

to be heard at the same time.

יוכלו להישמע בה בעת.

You have the story of the orchestra as a professional body.

יש את הסיפור של התזמורת כגוף מקצועי.

You have the story of the audience as a community. Yeah.

יש את הסיפור של הקהל כקהילה. כן.

You have the stories of the individuals

יש את הסיפורים של היחידים

in the orchestra and in the audience.

בתזמורת ובקהל.

And then you have other stories, unseen.

ויש גם סיפורים נוספים, בלתי נראים.

People who build this wonderful concert hall.

אנשים שבנו את אולם הקונצרטים הנפלא הזה.

People who made those Stradivarius, Amati, all those beautiful instruments.

אנשים שבנו את הסטראדבריוס, האמאטי, את כל הכלים היפהפים האלו.

And all those stories are being heard at the same time.

וכל הסיפורים הללו נשמעים בה בעת.

This is the true experience of a live concert.

זו החוויה האמיתית של קונצרט חי.

That's a reason to go out of home. Yeah?

זו הסיבה לצאת מהבית. כן?

And not all conductors do just that.

ולא כל המנצחים עושים בדיוק את זה.

Let's see somebody else, a great conductor.

בואו נראה מישהו אחר, מנצח דגול,

Riccardo Muti, please.

ריקארדו מוטי, בבקשה.

(Music)

(מוזיקה)

Yeah, that was very short, but you could see

כן, זה היה קצר מאד. אבל יכולתם לראות

it's a completely different figure. Right?

שזו דמות שונה לגמרי. נכון?

He's awesome. He's so commanding. Yeah?

הוא נהדר. הוא סמכותי. כן?

So clear. Maybe a little bit over-clear.

כל כך ברור. אולי קצת ברור מדי.

Can we have a little demonstration? Would you be my orchestra for a second?

אנו יכולים לעשות הדגמה קטנה? התהיו התזמורת שלי לרגע?

Can you sing, please, the first note of Don Giovanni?

תוכלו לשיר, בבקשה את התו הראשון בדון ג'ובאני?

You have to sing "Aaaaaah," and I'll stop you.

עליכם לשיר "אהההה", ואני אעצור אתכם.

Okay? Ready?

אוקיי? מוכנים?

Audience: ♫ Aaaaaaah ... ♫

קהל: ♫ אהההה... ♫

Itay Talgam: Come on, with me. If you do it without me

איתי טלגם: בחייכם, יחד איתי. אם תעשו את זה בלעדי

I feel even more redundant than I already feel.

ארגיש עוד יותר מיותר ממה שאני כבר מרגיש.

So please, wait for the conductor.

אז בבקשה, חכו למנצח.

Now look at me. "Aaaaaah," and I stop you. Let's go.

עכשיו הביטו בי "אהההה", ואני אעצור אתכם. קדימה.

Audience: ♫ ... Aaaaaaaah ... ♫

קהל: ♫אההה.... ♫

(Laughter)

(צחוק)

Itay Talgam: So we'll have a little chat later.

איתי טלגם: נערוך שיחה קטנה אחר כך

(Laughter)

(צחוק)

But ... There is a vacancy for a ...

אבל.... יש משרה פנויה ל...

But -- (Laughter)

אבל - (צחוק)

-- you could see that you could stop an orchestra with a finger.

- אתם רואים שאפשר לעצור תזמורת עם אצבע.

Now what does Riccardo Muti do? He does something like this ...

כעת, מה עושה ריקארדו מוטי? הוא עושה ככה...

(Laughter)

(צחוק)

And then -- sort of -- (Laughter)

ואז - מעין - (צחוק)

So not only the instruction is clear,

כך שלא רק שההוראה ברורה,

but also the sanction, what will happen if you don't do what I tell you.

אלא גם העונש, מה יקרה אם לא תעשה מה שאני אומר.

(Laughter)

(צחוק)

So, does it work? Yes, it works --

ובכן, האם זה עובד? כן, זה עובד -

to a certain point.

עד נקודה מסוימת.

When Muti is asked, "Why do you conduct like this?"

כאשר מוטי נשאל "למה אתה מנצח בצורה כזו?"

He says, "I'm responsible."

הוא משיב:"אני אחראי".

Responsible in front of him.

אני אחראי בפניו.

No he doesn't really mean Him. He means Mozart,

לא, הוא אינו באמת מתכוון אליו. הוא מתכוון למוצרט,

which is -- (Laughter) -- like a third seat from the center.

שנמצא - (צחוק) - בערך בכיסא השלישי מהמרכז.

(Laughter)

(צחוק)

So he says, "If I'm --

והוא אומר, "אם אני

(Applause)

(מחיאות כפיים)

if I'm responsible for Mozart,

"אם אני אחראי בפני מוצרט,

this is going to be the only story to be told.

זה יהיה הסיפור היחיד שיסופר.

It's Mozart as I, Riccardo Muti, understand it."

זה יהיה מוצרט כפי שאני, ריקארדו מוטי, מבין אותו."

And you know what happened to Muti?

ואתם יודעים מה קרה למוטי?

Three years ago he got a letter signed by

לפני שלוש שנים הוא קיבל מכתב חתום על ידי

all 700 employees of La Scala,

כל 700 המועסקים של לה סקאלה,

musical employees, I mean the musicians,

מועסקים מוזיקלית, אני מתכוון שמדובר בכל המוזיקאים,

saying, "You're a great conductor. We don't want to work with you. Please resign."

שאמרו "אתה מנצח דגול. אנחנו לא רוצים לעבוד אתך. אנא התפטר."

(Laughter)

(צחוק)

"Why? Because you don't let us develop.

"למה? בגלל שאתה לא נותן לנו להתפתח.

You're using us as instruments, not as partners.

אתה משתמש בנו כמכשירים לביצוע, לא כשותפים.

And our joy of music, etc., etc. ..."

וההנאה שלנו ממוזיקה, וכו' וכו'..."

So he had to resign. Isn't that nice?

ולכן הוא היה צריך להתפטר. האין זה נחמד?

(Laughter)

(צחוק)

He's a nice guy. He's a really nice guy.

הוא בחור נחמד. הוא באמת בחור נחמד.

Well, can you do it with less control,

ובכן, האם אפשר לעשות את זה עם פחות שליטה,

or with a different kind of control?

או עם סוג אחר של שליטה?

Let's look at the next conductor, Richard Strauss.

בואו נסתכל על המנצח הבא, ריכארד שטראוס.

(Music)

(מוזיקה)

I'm afraid you'll get the feeling that I really picked on him because he's old.

אני חושש שתקבלו תחושה שנטפלתי אליו בגלל שהוא זקן.

It's not true. When he was a young man

זה לא נכון. כשהוא היה אדם צעיר,

of about 30, he wrote what he called

בן בערך 30, הוא כתב את מה שכינה

"The Ten Commandments for Conductors."

"עשרת הדיברות למנצחים".

The first one was: If you sweat by the end of the concert

הראשונה הייתה: אם בסוף הקונצרט אתה מזיע

it means that you must have done something wrong.

זה אומר שבטח עשית משהו לא בסדר.

That's the first one. The fourth one you'll like better.

זו הראשונה. את הרביעית תאהבו יותר.

It says: Never look at the trombones --

היא אומרת: לעולם אל תביט בטרומבונים

it only encourages them.

זה רק מעודד אותם.

(Laughter)

(צחוק)

So, the whole idea is really to let

כך, כל הרעיון הוא בעצם לאפשר

it happen by itself.

לזה לקרות מעצמו.

Do not interfere.

אל תתערב.

But how does it happen? Did you see

אבל כיצד זה קורה? האם ראיתם

him turning pages in the score?

אותו הופך את דפי התווים?

Now, either he is senile,

ובכן, או שהוא סנילי,

and doesn't remember his own music, because he wrote the music.

ולא זוכר את המוזיקה שלו עצמו, משום שהוא כתב את המוזיקה.

Or he is actually transferring a very strong message to them, saying,

או שהוא בעצם מעביר אליהם מסר חזק מאד, האומר,

"Come on guys. You have to play by the book.

"קדימה חבר'ה. אתם צריכים לנגן לפי הספר".

So it's not about my story. It's not about your story.

כך שזה לא הסיפור שלי. זה גם לא הסיפור שלכם.

It's only the execution of the written music,

זו רק ההוצאה לפועל של המוזיקה הכתובה,

no interpretation."

ללא פרשנות.

Interpretation is the real story of the performer.

פרשנות היא הסיפור האמיתי של המבצע.

So, no, he doesn't want that. That's a different kind of control.

ובכן, לא, הוא לא רוצה את זה. זה סוג אחר של שליטה.

Let's see another super-conductor,

בואו נראה מנצח-על נוסף.

a German super-conductor. Herbert von Karajan, please.

מנצח - על גרמני, הרברט פון קריאן, בבקשה.

(Music)

(מוזיקה)

What's different? Did you see the eyes? Closed.

מה שונה? ראיתם את העיניים? עצומות.

Did you see the hands?

האם ראיתם את הידיים?

Did you see this kind of movement? Let me conduct you. Twice.

האם ראיתם את הסוג הזה של תנועה? תנו לי לנצח עליכם. פעמיים.

Once like a Muti, and you'll -- (Claps) -- clap, just once.

פעם אחת כמו מוטי, ואתם - (מוחא) - מחאו, פעם אחת בלבד.

And then like Karajan. Let's see what happens. Okay?

ואז כמו קריאן. נראה מה קורה. או קי ?

Like Muti. You ready? Because Muti ...

כמו מוטי. אתם מוכנים? כי מוטי...

(Laughter) Okay? Ready? Let's do it.

(צחוק) או קי? מוכנים? בואו נעשה את זה.

Audience: (Claps)

קהל: (מוחא)

Itay Talgam: Hmm ... again.

איתי טלגם: ממממ.. שוב.

Audience: (Claps)

קהל: (מוחא)

Itay Talgam: Good. Now like a Karajan. Since you're already trained,

איתי טלגם: טוב. עכשיו כמו קריאן. מכיוון שאתם כבר מאומנים.

let me concentrate, close my eyes. Come, come.

תנו לי להתרכז, לעצום את עיניי. בואו, בואו.

Audience: (Claps) (Laughter)

קהל: (מוחא) (צחוק)

Itay Talgam: Why not together? (Laughter)

איתי טלגם: למה לא ביחד? (צחוק)

Because you didn't know when to play.

כי לא ידעתם מתי לנגן.

Now I can tell you, even the Berlin Philharmonic

כעת אני יכול לספר לכם, שגם הפילהרמונית של ברלין

doesn't know when to play.

לא יודעת מתי לנגן.

(Laughter)

(צחוק)

But I'll tell you how they do it. No cynicism.

אבל אני אספר לכם איך הם עושים את זה. בלי ציניות.

This is a German orchestra, yes?

זו תזמורת גרמנית, כן?

They look at Karajan. And then they look at each other.

הם מביטים בקריאן. ואז הם מביטים זה בזה.

(Laughter)

(צחוק)

"Do you understand what this guy wants?"

"אתה מבין מה הבחור הזה רוצה?"

And after doing that,

ואחרי שהם עושים את זה

they really look at each other, and the first players of the orchestra

הם באמת מביטים זה בזה, והנגנים הראשונים של התזמורת

lead the whole ensemble in playing together.

מובילים את כל ההרכב בנגינה יחד.

And when Karajan is asked about it

וכשקריאן נשאל על כך

he actually says, "Yes, the worst damage

הוא למעשה אומר "כן, הנזק הגדול ביותר

I can do to my orchestra

שאני יכול לעשות לתזמורת שלי

is to give them a clear instruction.

הוא לתת להם הוראה ברורה.

Because that would

מכיוון שזה

prevent the ensemble, the listening to each other

ימנע מההרכב, להקשיב זה לזה

that is needed for an orchestra."

וזה נדרש לתזמורת".

Now that's great. What about the eyes?

כעת, זה נפלא. מה בנוגע לעיניים שלו?

Why are the eyes closed?

מדוע הן עצומות?

There is a wonderful story about Karajan conducting in London.

יש סיפור נפלא על קריאן כשניצח בלונדון.

And he cues in a flute player like this.

והוא נותן סימן כניסה לחלילן באופן כזה.

The guy has no idea what to do. (Laughter)

ולבחור אין שום מושג מה לעשות. (צחוק)

"Maestro, with all due respect, when should I start?"

"מאסטרו, עם כל הכבוד, מתי אני צריך להתחיל?"

What do you think Karajan's reply was? When should I start?

מה אתם חושבים הייתה התשובה של קריאן? מתי עלי להתחיל?

Oh yeah. He says, "You start when you can't stand it anymore."

או כן. הוא אומר, "תתחיל כשלא תוכל לסבול זאת יותר".

(Laughter)

(צחוק)

Meaning that you know you have no authority to change anything.

הכוונה היא, שאתה יודע שאין לך סמכות לשנות שום דבר.

It's my music. The real music is only in Karajan's head.

זו המוזיקה שלי. המוזיקה האמיתית היא רק בראש של קריאן.

And you have to guess my mind. So you are under tremendous pressure

ואתה צריך לנחש את הכוונה שלי. כך שאתה נמצא תחת לחץ עצום.

because I don't give you instruction,

כי אני לא נותן לך הוראה,

and yet, you have to guess my mind.

ובכל זאת, אתה צריך לנחש את הכוונה שלי.

So it's a different kind of, a very spiritual but yet

כך שזה סוג אחר של שליטה, סוג רוחני מאד, אך עדיין,

very firm control.

שליטה חזקה מאד.

Can we do it in another way? Of course we can. Let's go back

האם נוכל לעשות זאת בדרך אחרת? כמובן שנוכל. בואו נחזור אחורה

to the first conductor we've seen:

אל המנצח הראשון שראינו:

Carlos Kleiber, his name. Next video, please.

שמו, קארלוס קלייבר. הוידאו הבא בבקשה.

(Music)

(מוזיקה)

(Laughter) Yeah.

(צחוק) כן.

Well, it is different. But isn't that controlling in the same way?

ובכן, זה שונה. אבל האין זו שליטה באותה דרך?

No, it's not, because he is not telling them what to do.

לא, זה לא. בגלל שהוא אינו אומר להם מה לעשות.

When he does this, it's not,

כאשר הוא עושה כך, זה לא אומר

"Take your Stradivarius and like Jimi Hendrix,

"קח את הסטראדיבריוס שלך וכמו ג'ימי הנדריקס,

smash it on the floor." It's not that.

תנפץ את זה על הרצפה". זה לא זה.

He says, "This is the gesture of the music.

הוא אומר, "זאת התנועה של המוזיקה.

I'm opening a space for you

אני פותח עבורכם מרחב

to put in another layer

להניח בו עוד שכבה

of interpretation."

של פרשנות".

That is another story.

זה סיפור אחר.

But how does it really work together

אבל איך זה בעצם עובד ביחד

if it doesn't give them instructions?

אם זה לא נותן להם הוראות?

It's like being on a rollercoaster. Yeah?

זה כמו להיות על רכבת הרים. כן?

You're not really given any instructions,

לא באמת נותנים לכם הוראות

but the forces of the process itself keep you in place.

אלא שהכוחות של התהליך עצמו שומרים שתישארו במקום.

That's what he does.

זה מה שהוא עושה.

The interesting thing is of course the rollercoaster does not really exist.

הדבר המעניין הוא כמובן שרכבת ההרים לא באמת קיימת.

It's not a physical thing. It's in the players' heads.

זה לא משהו פיזי. זה בראש של הנגנים.

And that's what makes them into partners.

וזה מה שעושה אותם לשותפים.

You have the plan in your head.

יש לך תכנית בראש שלך.

You know what to do, even though Kleiber is not conducting you.

אתה יודע מה אתה צריך לעשות, גם אם קלייבר לא מנצח עליך.

But here and there and that. You know what to do.

אלא פה ושם וככה. אתה יודע מה לעשות.

And you become a partner building the rollercoaster,

ואתה נעשה לשותף הבונה את רכבת ההרים,

yeah, with sound,

כן, עם צליל,

as you actually take the ride.

תוך כדי שאתה בנסיעה.

This is very exciting for those players.

זה מלהיב מאד עבור אותם נגנים.

They do need to go to a sanatorium for two weeks, later.

הם אמנם צריכים להתאשפז לשבועיים בבית הבראה, אחר כך.

(Laughter)

(צחוק)

It is very tiring. Yeah?

זה מעייף מאד. כן?

But it's the best music making, like this.

אבל עשיית המוזיקה היא הכי טובה, באופן הזה.

But of course it's not only about motivation

וכמובן זה לא רק עניין של מוטיבציה

and giving them a lot of physical energy.

ולתת להם הרבה אנרגיה פיזית.

You also have to be very professional.

אתה צריך צריך גם להיות מקצועי מאד.

And look again at this Kleiber.

ותסתכלו על זה שוב, קלייבר.

Can we have the next video, quickly?

האם אפשר במהירות לקבל את הוידאו הבא?

You'll see what happens when there is a mistake.

תראו מה קורה כאשר יש טעות.

(Music) Again you see the beautiful body language.

(מוזיקה) שוב אתם רואים את שפת הגוף היפה.

(Music)

(מוזיקה)

And now there is a trumpet player who

וכעת יש נגן חצוצרה

does something not exactly the way it should be done.

שעושה משהו שאינו בדיוק בדרך בה זה צריך להיעשות.

Go along with the video. Look.

המשיכו עם הוידאו. ראו.

See, second time for the same player.

אתם רואים, זו פעם שניה של אותו נגן.

(Laughter) And now the third time for the same player.

(צחוק) וכעת הפעם השלישית של אותו נגן.

(Laughter)

(צחוק)

"Wait for me after the concert.

"חכה לי אחרי הקונצרט

I have a short notice to give you."

יש לי הודעה קצרה לתת לך".

You know, when it's needed, the authority is there. It's very important.

אתם יודעים, כשזה נדרש הסמכות שם. זה מאד חשוב.

But authority is not enough to make people your partners.

אבל לא די בסמכות כדי לגרום לאנשים להיות שותפים שלך.

Let's see the next video, please. See what happens here.

בואו נראה את הוידאו הבא בבקשה. תראו מה קורה פה.

You might be surprised having seen Kleiber

אתם עשויים להיות מופתעים לאחר שראיתם את קלייבר

as such a hyperactive guy.

כבחור כל כך היפראקטיבי.

He's conducting Mozart.

הוא מנצח מוזיקה של מוצרט.

(Music)

(מוזיקה)

The whole orchestra is playing.

כל התזמורת מנגנת.

(Music)

(מוזיקה)

Now something else.

עכשיו משהו אחר.

(Music)

(מוזיקה)

See? He is there 100 percent,

רואים? הוא שם ב 100 אחוז.

but not commanding, not telling what to do.

אבל הוא לא פוקד, הוא לא אומר להם מה לעשות.

Rather enjoying what the soloist is doing.

אלא הוא נהנה מהנגינה של הסולן.

(Music)

(מוזיקה)

Another solo now. See what you can pick up from this.

ועכשיו נראה מה תיקחו מזה.

(Music)

(מוזיקה)

Look at the eyes.

הביטו בעיניים.

Okay. You see that?

או קי. רואים את זה?

First of all, it's a kind of a compliment we all like to get.

ראשית, זה סוג של מחמאה שכולנו אוהבים לקבל.

It's not feedback. It's an "Mmmm ..." Yeah, it comes from here.

זה לא משוב. זה "מממ..." כן, זה בא מפה.

So that's a good thing.

כך שזה דבר טוב.

And the second thing is

והדבר השני הוא

it's about actually being in control,

שזה בעצם להיות בשליטה,

but in a very special way.

אבל בדרך מאד מיוחדת.

When Kleiber does -- did you see the eyes,

כאשר קלייבר עושה -- ראיתם את העיניים,

going from here? (Singing)

הולכות לשם? (שר)

You know what happens? Gravitation is no more.

אתם יודעים מה קורה? כוח הכבידה נעלם.

Kleiber not only creates a process,

קלייבר אינו רק יוצר תהליך,

but also creates the conditions in the world

אלא יוצר גם את התנאים בעולם

in which this process takes place.

שבו מתקיים תהליך זה.

So again, the oboe player

כך שוב, נגן האבוב,

is completely autonomous

לגמרי אוטונומי

and therefore happy and proud of his work,

ולכן שמח וגאה בעבודתו,

and creative and all of that.

ויצירתי וכל זה.

And the level in which Kleiber is in control is in a different level.

והמישור שבו קלייבר נמצא בשליטה, הוא במישור אחר.

So control is no longer a zero-sum game.

כך שהשליטה היא כבר לא משחק סכום אפס.

You have this control. You have this control. And all you put together,

יש לכם את השליטה הזו. יש לכם את השליטה הזו. וכל מה שאתם שמים יחד,

in partnership, brings about the best music.

בשותפות, יוצר את המוזיקה הטובה ביותר.

So Kleiber is about process.

כך שקלייבר הוא עניין של תהליך.

Kleiber is about conditions in the world.

קלייבר הוא עניין של התנאים בעולם.

But you need to have process and content to create the meaning.

אבל אתה צריך תהליך ותוכן כדי ליצור את המשמעות.

Lenny Bernstein, my own personal maestro.

לני ברנשטיין, המאסטרו האישי שלי,

Since he was a great teacher,

מכיוון שהוא היה מורה דגול,

Lenny Bernstein always started from the meaning. Look at this, please.

לני ברנשטיין תמיד התחיל עם המשמעות. ראו את זה בבקשה.

(Music)

(מוזיקה)

Do you remember the face of Muti, at the beginning?

אתם זוכרים את הפנים של מוטי, בהתחלה?

Well he had a wonderful expression, but only one.

הייתה לו הבעה נפלאה, אבל רק אחת.

(Laughter)

(צחוק)

Did you see Lenny's face?

ראיתם את הפנים של לני?

You know why? Because the meaning of the music is pain.

אתם יודעים מדוע? כי המשמעות של המוזיקה היא כאב.

And you're playing a painful sound.

ואתם מנגנים צליל כואב.

And you look at Lenny and he's suffering.

ואתם מביטים בלני והוא סובל.

But not in a way that you want to stop.

אבל לא באופן כזה שגורם לך לרצות להפסיק.

It's suffering, like, enjoying himself in a Jewish way, as they say.

זה סבל, כמו, הנאה בדרך יהודית, כמו שאומרים.

(Laughter)

(צחוק)

But you can see the music on his face.

אבל אתם יכולים לראות את המוזיקה על פניו.

You can see the baton left his hand. No more baton.

אתם יכולים לראות שהשרביט עזב את ידו. לא עוד שרביט.

Now it's about you, the player,

כעת העניין הוא אתה, הנגן,

telling the story.

המספר את הסיפור.

Now it's a reversed thing. You're telling the story. And you're telling the story.

זה עניין מהופך. אתה מספר את הסיפור. ואתה מספר את הסיפור.

And even briefly, you become the storyteller

ואז לרגע קצר, אתה הופך להיות מספר הסיפור

to which the community, the whole community, listens to.

שאליו הקהילה, כל הקהילה, מאזינה.

And Bernstein enables that. Isn't that wonderful?

וברנשטיין מאפשר את זה. האין זה נפלא?

Now, if you are doing all the things we talked about, together,

ובכן, אם אתם עושים את כל מה שדיברנו עליו, הכל יחד,

and maybe some others,

ואולי עוד כמה דברים אחרים,

you can get to this wonderful point of doing without doing.

תוכלו להגיע לאותה נקודה נפלאה של עשייה בלי לעשות.

And for the last video, I think this is simply the best title.

ואני חושב שזו פשוט הכותרת המתאימה ביותר לוידאו הבא.

My friend Peter says,

חברי פיטר אומר,

"If you love something, give it away." So, please.

"אם אתה אוהב משהו, תן אותו". אז, בבקשה.

(Music)

(מוזיקה)

(Applause)

(מחיאות כפיים)