Rethinking infidelity ... a talk for anyone who has ever loved | Esther Perel | TED

מתרגם: Michael Coslovsky מבקר: Ido Dekkers

Why do we cheat?

למה אנחנו בוגדים?

And why do happy people cheat?

ולמה אנשים שמחים בוגדים?

And when we say "infidelity," what exactly do we mean?

וכשאנחנו אומרים "ניאוף", למה בדיוק אנחנו מתכוונים?

Is it a hookup, a love story, paid sex, a chat room,

האם זה סטוץ, סיפור אהבה, סקס בתשלום, חדר צ'אט,

a massage with a happy ending?

מסאג' עם גמירה טובה?

Why do we think that men cheat out of boredom and fear of intimacy,

מדוע אנחנו חושבים שגברים בוגדים מתוך שעמום ופחד מאינטימיות,

but women cheat out of loneliness and hunger for intimacy?

בעוד נשים בוגדות מתוך תחושת בדידות ורעב לאינטימיות?

And is an affair always the end of a relationship?

והאם רומן הוא תמיד סוף מערכת היחסים?

For the past 10 years, I have traveled the globe

בעשר השנים האחרונות, טיילתי בכל העולם

and worked extensively with hundreds of couples

ועבדתי באופן נרחב עם מאות זוגות

who have been shattered by infidelity.

שנחרבו בשל ניאוף.

There is one simple act of transgression

ישנו חטא אחד פשוט

that can rob a couple of their relationship,

שיכול להרוס לזוג את מערכת היחסים שלהם,

their happiness and their very identity: an affair.

את השמחה שלהם ואת הזהות שלהם ממש: רומן.

And yet, this extremely common act is so poorly understood.

ובכל זאת, המעשה הכל כך נפוץ הזה הוא כל כך לא מובן.

So this talk is for anyone who has ever loved.

כך שההרצאה הזו היא עבור כל מי שאי פעם אהב.

Adultery has existed since marriage was invented,

ניאוף היה קיים מאז שהנישואים הומצאו,

and so, too, the taboo against it.

וכך גם האיסור עליו.

In fact, infidelity has a tenacity that marriage can only envy,

למעשה, לניאוף יש עקשנות בה הנישואין יכולים רק לקנא,

so much so, that this is the only commandment

כל כך, שזוהי הדיברה היחידה

that is repeated twice in the Bible:

שחוזרת על עצמה פעמיים בתנ"ך:

once for doing it, and once just for thinking about it.

פעם בשל המעשה עצמו, ופעם רק בשל המחשבה על זה.

(Laughter)

(צחוק)

So how do we reconcile what is universally forbidden,

אז איך אנחנו יכולים ליישב את הסתירה שמה שאסור בכל העולם,

yet universally practiced?

גם מתבצע בכל העולם?

Now, throughout history, men practically had a license to cheat

עכשיו, לאורך ההיסטוריה, לגברים היה באופן מעשי רשיון לנאוף

with little consequence,

בלי השלכות כמעט,

and supported by a host of biological and evolutionary theories

ומחוזקים באוסף תיאוריות ביולוגיות ואבולוציוניות

that justified their need to roam,

שהצדיקו את הצורך שלהם לשוטט,

so the double standard is as old as adultery itself.

כך שהסטנדרטים הכפולים הם עתיקים כמו הניאוף עצמו.

But who knows what's really going on under the sheets there, right?

אבל מי יודע מה באמת קורה מתחת לסדינים, נכון?

Because when it comes to sex,

כי כשמדברים על מין,

the pressure for men is to boast and to exaggerate,

הלחץ על גברים הוא להתרברב ולהגזים,

but the pressure for women is to hide, minimize and deny,

אך הלחץ על נשים הוא להסתיר, להמעיט ולהכחיש,

which isn't surprising when you consider that there are still nine countries

מה שאינו מפתיע כשלוקחים בחשבון שישנן עדיין תשע מדינות

where women can be killed for straying.

בהן אפשר להוציא נשים להורג על ניאוף.

Now, monogamy used to be one person for life.

עכשיו, מונוגמיה היתה בעבר בן זוג אחד לכל החיים.

Today, monogamy is one person at a time.

כיום, מונוגמיה היא אדם אחד בתורו.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I mean, many of you probably have said,

זאת אומרת, רבים מכם ודאי אמרו,

"I am monogamous in all my relationships."

"אני מונוגמי בכל אחת ממערכות היחסים שלי".

(Laughter)

(צחוק)

We used to marry,

בעבר נהגנו להתחתן,

and had sex for the first time.

וקיימנו יחסי מין בפעם הראשונה.

But now we marry,

אבל כיום אנחנו מתחתנים,

and we stop having sex with others.

ואנו מפסיקים לקיים יחסי מין עם אחרים.

The fact is that monogamy had nothing to do with love.

האמת היא שלמונוגמיה לא היה שום קשר לאהבה.

Men relied on women's fidelity

גברים נזקקו לנאמנות של הנשים

in order to know whose children these are,

בכדי לדעת צאצאיו של מי הם הילדים האלו,

and who gets the cows when I die.

ומי יקבל את הפרות כשאני אמות.

Now, everyone wants to know

עכשיו, כולם רוצים לדעת

what percentage of people cheat.

איזה אחוז מהאנשים בוגדים.

I've been asked that question since I arrived at this conference.

נשאלתי את השאלה הזאת מרגע שהגעתי לכנס הזה.

(Laughter)

(צחוק)

It applies to you.

זה כולל אתכם.

But the definition of infidelity keeps on expanding:

אבל ההגדרה של בגידה הולכת ומתרחבת:

sexting, watching porn, staying secretly active on dating apps.

סקסטינג, צפייה בפורנו, להישאר פעילים בסתר באתרי היכרויות.

So because there is no universally agreed-upon definition

כך שכיוון שאין שום הגדרה מוסכמת על הכלל

of what even constitutes an infidelity,

כעל מה אפילו מוגדר כבגידה,

estimates vary widely, from 26 percent to 75 percent.

ההערכות משתנות מאד, מ- 26 אחוזים עד ל- 75 אחוזים.

But on top of it, we are walking contradictions.

אבל מעבר לכך, אנחנו ניגודים מהלכים.

So 95 percent of us will say that it is terribly wrong

כך ש-95 אחוזים מאתנו יאמרו שזה ממש לא בסדר

for our partner to lie about having an affair,

מבן הזוג שלנו לשקר לגבי רומן,

but just about the same amount of us will say

אבל בערך אותה הכמות מאיתנו יאמרו

that that's exactly what we would do if we were having one.

שזה בדיוק מה שהיינו עושים אילו היה לנו רומן.

(Laughter)

(צחוק)

Now, I like this definition of an affair --

עכשיו, אני אוהבת את ההגדרה הזו של רומן --

it brings together the three key elements:

היא מאחדת את שלושת המרכיבים המרכזיים:

a secretive relationship, which is the core structure of an affair;

מערכת יחסים סודית, שהיא הבסיס של רומן;

an emotional connection to one degree or another;

קשר רגשי ברמה זו או אחרת;

and a sexual alchemy.

ואלכימיה מינית.

And alchemy is the key word here,

ואלכימיה היא מילת המפתח כאן,

because the erotic frisson is such that the kiss that you only imagine giving,

כי הרטט הארוטי הוא כזה שהנשיקה שאתם רק מדמיינים לתת,

can be as powerful and as enchanting

יכולה להיות חזקה ומכשפת לא פחות

as hours of actual lovemaking.

מאשר שעות של התניית אהבה ממש.

As Marcel Proust said,

כפי שמרסל פרוסט אמר,

it's our imagination that is responsible for love, not the other person.

דמיוננו הוא שאחראי לאהבה, לא האדם האחר.

So it's never been easier to cheat,

כך שמעולם לא היה כל כך קל לבגוד,

and it's never been more difficult to keep a secret.

ומעולם לא היה כל כך קשה לשמור סוד.

And never has infidelity exacted such a psychological toll.

ומעולם לא גבה הניאוף כזה מחיר פסיכולוגי.

When marriage was an economic enterprise,

כאשר נישואים היו מיזם כלכלי,

infidelity threatened our economic security.

הניאוף איים על ביטחוננו הכלכלי.

But now that marriage is a romantic arrangement,

אבל עתה שהנישואין הם הסכם רומנטי,

infidelity threatens our emotional security.

הניאוף מאיים על ביטחוננו הרגשי.

Ironically, we used to turn to adultery --

באופן אירוני, נהגנו לפנות לניאוף --

that was the space where we sought pure love.

זה היה המקום בו חיפשנו אהבה טהורה.

But now that we seek love in marriage,

אבל עכשיו שאנו מחפשים אהבה בנישואים,

adultery destroys it.

הניאוף הורס אותם.

Now, there are three ways that I think infidelity hurts differently today.

עכשיו, ישנן שלוש דרכים בהן אני חושבת שהניאוף פוגע בנו אחרת כיום.

We have a romantic ideal in which we turn to one person

יש לנו אידיאל רומנטי בו אנו פונים לאדם אחד

to fulfill an endless list of needs:

למלא שרשרת צרכים אין-סופית:

to be my greatest lover, my best friend,

להיות המאהב הטוב ביותר שלי, החבר הטוב ביותר,

the best parent, my trusted confidant,

ההורה הטוב ביותר, איש הסוד שלי,

my emotional companion, my intellectual equal.

השותף הרגשי שלי, שווה הערך האינטלקטואלי.

And I am it: I'm chosen, I'm unique,

ואני הוא זה: אני נבחרתי, אני ייחודי,

I'm indispensable, I'm irreplaceable,

אי אפשר בלעדיי, אני לא ניתן להחלפה,

I'm the one.

אני האחד.

And infidelity tells me I'm not.

וניאוף אומר לי שאני לא.

It is the ultimate betrayal.

זו הבגידה האולטימטיבית.

Infidelity shatters the grand ambition of love.

ניאוף מנפץ את השאיפה הנשגבת לאהבה.

But if throughout history, infidelity has always been painful,

אבל אם לאורך ההיסטוריה, ניאוף תמיד הכאיב,

today it is often traumatic,

היום הוא הרבה פעמים טראומתי,

because it threatens our sense of self.

כיוון שהוא מאיים על תחושת האני שלנו.

So my patient Fernando, he's plagued.

אז המטופל שלי פרננדו, הוא נגוע.

He goes on: "I thought I knew my life.

הוא ממשיך: "חשבתי שהכרתי את החיים שלי.

I thought I knew who you were, who we were as a couple, who I was.

חשבתי שידעתי מי את היית, מי אנחנו היינו כזוג, מי אני הייתי.

Now, I question everything."

עכשיו, אני מטיל ספק בהכל."

Infidelity -- a violation of trust, a crisis of identity.

ניאוף -- הפרת אמונים, משבר זהות.

"Can I ever trust you again?" he asks.

"האם אי פעם אוכל לבטוח בך שוב?" הוא שואל.

"Can I ever trust anyone again?"

"האם אוכל אי פעם לבטוח במישהו שוב?"

And this is also what my patient Heather is telling me,

וזה גם מה שהמטופלת שלי הת'ר אומרת לי,

when she's talking to me about her story with Nick.

כשהיא מדברת איתי על הסיפור שלה עם ניק.

Married, two kids.

נשואה, שני ילדים.

Nick just left on a business trip,

ניק בדיוק עזב לנסיעת עסקים,

and Heather is playing on his iPad with the boys,

והת'ר משחקת על האיי-פאד שלו עם הבנים,

when she sees a message appear on the screen:

כשהיא רואה הודעה מופיעה על המסך:

"Can't wait to see you."

"לא יכולה לחכות לראות אותך."

Strange, she thinks, we just saw each other.

מוזר, היא חושבת, הרגע ראינו אחד את השנייה.

And then another message:

ואז הודעה נוספת:

"Can't wait to hold you in my arms."

"לא יכולה לחכות להחזיק אותך בזרועותיי."

And Heather realizes

והת'ר מבינה

these are not for her.

אלה לא עבורה.

She also tells me that her father had affairs,

היא גם מספרת לי שלאביה היו רומנים,

but her mother, she found one little receipt in the pocket,

אבל אמה, גילתה קבלה אחת קטנה בכיס,

and a little bit of lipstick on the collar.

וטיפ-טיפה אודם על הצווארון.

Heather, she goes digging,

הת'ר, היא מתחילה לחקור,

and she finds hundreds of messages,

והיא מוצאת מאות הודעות,

and photos exchanged and desires expressed.

ותמונות שהועברו ותאוות שבוטאו.

The vivid details of Nick's two-year affair

הפרטים המוחשיים של הרומן בן השנתיים של ניק

unfold in front of her in real time,

נגלה לעיניה בזמן אמת.

And it made me think:

וזה גרם לי לחשוב:

Affairs in the digital age are death by a thousand cuts.

רומנים בעידן הדיגיטלי, הם מוות מאלפי חתכים.

But then we have another paradox that we're dealing with these days.

אבל אז יש לנו פרדוקס נוסף איתו אנו מתמודדים בימים אלו.

Because of this romantic ideal,

בגלל האידיאל הרומנטי הזה,

we are relying on our partner's fidelity with a unique fervor.

אנחנו נסמכים על הנאמנות של בן הזוג שלנו בלהט ייחודי.

But we also have never been more inclined to stray,

אבל מעולם לא נטינו יותר לסטות,

and not because we have new desires today,

ולא בגלל שיש לנו תאוות חדשות כיום,

but because we live in an era

אלא מכיוון שאנו חיים בעידן

where we feel that we are entitled to pursue our desires,

בו אנו מרגישים שמגיע לנו להגשים את תאוותינו,

because this is the culture where I deserve to be happy.

כי זו התרבות בה מגיע לי להיות שמח.

And if we used to divorce because we were unhappy,

ואם נהגנו להתגרש כיוון שלא היינו שמחים,

today we divorce because we could be happier.

כיום אנחנו מתגרשים כי יכולנו להיות שמחים יותר.

And if divorce carried all the shame,

ואם הגירושים נהגו להיות מבישים,

today, choosing to stay when you can leave

כיום, לבחור להישאר כשאתה יכול לעזוב

is the new shame.

היא הבושה החדשה.

So Heather, she can't talk to her friends

כך שהת'ר, היא לא יכולה לדבר עם חברותיה

because she's afraid that they will judge her for still loving Nick,

כי היא מפחדת שהם יישפטו אותה על כך שהיא עוד אוהבת את ניק,

and everywhere she turns, she gets the same advice:

ולכל מקום שהיא פונה, היא מקבלת את אותה העצה:

Leave him. Throw the dog on the curb.

עיזבי אותו. זירקי את הכלב למדרכה.

And if the situation were reversed, Nick would be in the same situation.

ואם המצב היה הפוך, ניק היה נמצא באותו המצב.

Staying is the new shame.

הישארות היא הבושה החדשה.

So if we can divorce,

אז אם אנחנו יכולים להתגרש,

why do we still have affairs?

למה אנחנו עדיין בוגדים?

Now, the typical assumption is that if someone cheats,

עכשיו, ההנחה הטיפוסית היא שאם מישהו בוגד,

either there's something wrong in your relationship or wrong with you.

או שמשהו לא בסדר בזוגיות שלך, או שמשהו לא בסדר איתך.

But millions of people can't all be pathological.

אבל לא ייתכן שמיליוני אנשים הם כולם לא בסדר.

The logic goes like this: If you have everything you need at home,

הלוגיקה היא כזו: אם יש לך את כל מה שאתה צריך בבית,

then there is no need to go looking elsewhere,

אז אין שום סיבה לחפש במקומות אחרים,

assuming that there is such a thing as a perfect marriage

בהנחה שיש דבר כזה, נישואים מושלמים,

that will inoculate us against wanderlust.

זה ייחסן אותנו נגד תאוות הנדודים שלנו.

But what if passion has a finite shelf life?

אבל מה אם לתאווה יש תאריך תפוגה?

What if there are things that even a good relationship

מה אם ישנם דברים שאפילו זוגיות מוצלחת

can never provide?

אינה יכולה לספק?

If even happy people cheat,

אם אפילו אנשים מאושרים בוגדים,

what is it about?

למה זה?

The vast majority of people that I actually work with

הרוב המוחלט של האנשים אתם אני בעצם עובדת

are not at all chronic philanderers.

אינם נואפים כרוניים כלל וכלל.

They are often people who are deeply monogamous in their beliefs,

פעמים רבות אלו אנשים מאד מונוגמיים באמונותיהם,

and at least for their partner.

ולפחות כלפי בני הזוג שלהם.

But they find themselves in a conflict

אבל הם מוצאים עצמם בסתירה

between their values and their behavior.

בין ערכיהם ודרך ההתנהגות שלהם.

They often are people who have actually been faithful for decades,

פעמים רבות אלו אנשים שבעצם היו נאמנים במשך עשרות שנים,

but one day they cross a line

אבל יום אחד הם חצו איזה קו

that they never thought they would cross,

אותו מעולם לא חשבו שיחצו,

and at the risk of losing everything.

ותוך סיכון לאבד את הכל.

But for a glimmer of what?

אבל בעבור נצנוץ של מה?

Affairs are an act of betrayal,

רומנים הם מעשי בגידה,

and they are also an expression of longing and loss.

והם גם ביטוי לכמיהה ולאובדן.

At the heart of an affair, you will often find

בלבו של הרומן, תמצאו פעמים רבות

a longing and a yearning for an emotional connection,

כמיהה והשתוקקות לקשר רגשי,

for novelty, for freedom, for autonomy, for sexual intensity,

לחידוש, לחופש, לעצמאות, לעצימות מינית,

a wish to recapture lost parts of ourselves

שאיפה לתפוס מחדש חלקים מאתנו שאבדו

or an attempt to bring back vitality in the face of loss and tragedy.

או נסיון להחזיר חיות לנוכח אובדן וטרגדיה.

I'm thinking about another patient of mine, Priya,

אני חושבת על עוד מטופלת שלי, פרייה,

who is blissfully married,

שנשואה באושר,

loves her husband,

אוהבת את בעלה,

and would never want to hurt the man.

ולא היתה רוצה לפגוע בו לעולם.

But she also tells me

אבל היא גם מספרת לי

that she's always done what was expected of her:

שהיא תמיד עשתה את מה שציפו ממנה:

good girl, good wife, good mother,

ילדה טוב, אשה טובה, אמא טובה,

taking care of her immigrant parents.

מטפלת בהורים המהגרים שלה.

Priya, she fell for the arborist who removed the tree from her yard

פרייה, נשבתה בקסמו של הגנן שהוציא את העץ מהחצר שלה

after Hurricane Sandy.

אחרי ההוריקן סנדי.

And with his truck and his tattoos, he's quite the opposite of her.

ועם המשאית שלו והקעקועים שלו, הוא די ההיפך שלה.

But at 47, Priya's affair is about the adolescence that she never had.

אבל בגיל 47, הרומן של פרייה עוסק בנעורים שמעולם לא היו לה.

And her story highlights for me that when we seek the gaze of another,

והסיפור שלה מדגיש בפניי שכשאנו מחפשים את מבטו של אדם אחר,

it isn't always our partner that we are turning away from,

זה לא תמיד בן הזוג שלנו ממנו אנו בורחים,

but the person that we have ourselves become.

אלא ממי שהפכנו להיות בעצמנו.

And it isn't so much that we're looking for another person,

וזה לא כל כך שאנחנו מחפשים אדם אחר,

as much as we are looking for another self.

כמו שאנו מחפשים עצמי אחר.

Now, all over the world,

עכשיו, בכל העולם,

there is one word that people who have affairs always tell me.

יש מילה אחת שאנשים שבוגדים תמיד אומרים לי.

They feel alive.

הם מרגישים שהם חיים.

And they often will tell me stories of recent losses --

ופעמים רבות הם ייספרו לי על אובדנים שאירעו לאחרונה --

of a parent who died,

על הורה שנפטר,

and a friend that went too soon,

ועל חבר שמת מוקדם מדי,

and bad news at the doctor.

ועל חדשות רעות מהרופא.

Death and mortality often live in the shadow of an affair,

מוות ותמותה חיים פעמים רבות בצלו של רומן,

because they raise these questions.

כיוון שהם מעלים את השאלות הללו.

Is this it? Is there more?

זהו זה? יש עוד?

Am I going on for another 25 years like this?

האם אני הולך להמשיך ככה עוד 25 שנים?

Will I ever feel that thing again?

האם ארגיש שוב את הדבר ההוא אי פעם?

And it has led me to think that perhaps these questions

וזה הביא אותי לחשוב שאולי השאלות הללו

are the ones that propel people to cross the line,

הן אלו שדוחפות אנשים לחצות את הקו,

and that some affairs are an attempt to beat back deadness,

ושרומנים מסוימים, הם ניסיון לדחוק את החדלון אחורה,

in an antidote to death.

כתרופה שכנגד המוות.

And contrary to what you may think,

ובניגוד למה שאתם עשויים לחשוב,

affairs are way less about sex, and a lot more about desire:

רומנים הם הרבה פחות על סקס, והרבה יותר על תשוקות:

desire for attention, desire to feel special,

תשוקה לתשומת לב, תשוקה להרגיש מיוחדים,

desire to feel important.

תשוקה להרגיש חשובים.

And the very structure of an affair,

ועצם מבנהו של רומן,

the fact that you can never have your lover,

העובדה שהמאהב שלכם אף פעם לא יהיה שלכם,

keeps you wanting.

משמרת בכם את התשוקה.

That in itself is a desire machine,

זו כשלעצמה מכונת תשוקות,

because the incompleteness, the ambiguity,

כי חוסר השלמות, העמימות,

keeps you wanting that which you can't have.

משמרים בכם את הרצון למה שאתם לא יכולים להשיג.

Now some of you probably think

עכשיו חלק מכם ודאי חושבים

that affairs don't happen in open relationships,

שרומנים לא קורים במערכות יחסים פתוחות,

but they do.

אבל הם כן.

First of all, the conversation about monogamy is not the same

קודם כל, הדיון במונוגמיות הוא לא אותו הדבר

as the conversation about infidelity.

כמו הדיון בניאוף.

But the fact is that it seems that even when we have

אבל העובדה היא שנראה

שאפילו כשיש לנו את החופש לבני זוג אחרים לסקס,

the freedom to have other sexual partners,

we still seem to be lured by the power of the forbidden,

נראה שאנחנו עדיין מתפתים מהכוח של האסור,

that if we do that which we are not supposed to do,

שאם אנחנו עושים את מה שאנחנו לא אמורים לעשות,

then we feel like we are really doing what we want to.

אז אנו מרגישים כאילו אנחנו עושים את מה שאנחנו באמת רוצים לעשות.

And I've also told quite a few of my patients

ואני גם אמרתי לדי הרבה מהמטופלים שלי

that if they could bring into their relationships

שאילו יכלו להכניס לתוך מערכת היחסים שלהם

one tenth of the boldness, the imagination and the verve

עשירית מהנועזות, הדמיון והלהט

that they put into their affairs,

שהם משקיעים ברומן שלהם,

they probably would never need to see me.

הם כנראה לעולם לא היו צריכים לראות אותי.

(Laughter)

(צחוק)

So how do we heal from an affair?

אז אך אנחנו נרפאים אחרי רומן?

Desire runs deep.

תשוקה היא משהו עמוק.

Betrayal runs deep.

בגידה משאירה משקעים עמוקים.

But it can be healed.

אבל היא ניתנת לריפוי.

And some affairs are death knells

וישנם רומנים שהם מכות מוות

for relationships that were already dying on the vine.

למערכות יחסים שכבר גססו.

But others will jolt us into new possibilities.

אבל אחרים יקפיצו אותנו לאפשרויות חדשות.

The fact is, the majority of couples

האמת היא, שמרבית הזוגות שחוו רומנים,

who have experienced affairs stay together.

נשארים ביחד.

But some of them will merely survive,

אבל חלקם רק יישרדו,

and others will actually be able to turn a crisis into an opportunity.

בעוד אחרים יוכלו בעצם להפוך משבר להזדמנות.

They'll be able to turn this into a generative experience.

הם יוכלו להפוך את זה לחווייה יוצרת.

And I'm actually thinking even more so for the deceived partner,

ואני בעצם חושבת שזה אפילו יותר ככה עבור בן הזוג הנבגד,

who will often say,

שפעמים רבות יאמר,

"You think I didn't want more?

"אתם חושבים שאני לא רציתי עוד?

But I'm not the one who did it."

אבל אני לא זה שעשה זאת."

But now that the affair is exposed,

אבל כעת שהרומן נחשף,

they, too, get to claim more,

גם הם יוכלו לדרוש יותר,

and they no longer have to uphold the status quo

והם לא צריכים לקיים עוד את הסטטוס קוו

that may not have been working for them that well, either.

שאולי לא עבד כל כך טוב עבורם גם.

I've noticed that a lot of couples,

נוכחתי שלזוגות רבים,

in the immediate aftermath of an affair,

מיד לאחר רומן,

because of this new disorder that may actually lead to a new order,

בשל חוסר הסדר החדש הזה שעשוי בעצם להוביל לסדר חדש,

will have depths of conversations with honesty and openness

יהיה עומק של שיחות עם כנות ופתיחות

that they haven't had in decades.

שלא היה להם עשרות שנים.

And, partners who were sexually indifferent

ובני זוג שהיו חסרי עניין מיני

find themselves suddenly so lustfully voracious,

מוצאים עצמם לפתע מלאים בתאווה רעבתנית כזו

they don't know where it's coming from.

שהם לא יודעים מאיפה זה בא להם.

Something about the fear of loss will rekindle desire,

משהו בפחד מהאובדן יצית מחדש את התשוקה,

and make way for an entirely new kind of truth.

ויפנה מקום לאמת מסוג חדש לגמרי.

So when an affair is exposed,

כך שכאשר רומן נחשף,

what are some of the specific things that couples can do?

מהם כמה מהדברים המסויימים שזוגות יכולים לעשות?

We know from trauma that healing begins

אנחנו יודעים מטראומה שהריפוי מתחיל

when the perpetrator acknowledges their wrongdoing.

כשהעבריין מכיר בעבירות שלו.

So for the partner who had the affair,

כך שעבור בן הזוג לו היה רומן,

for Nick,

עבור ניק,

one thing is to end the affair,

דבר אחד הוא להפסיק את הרומן,

but the other is the essential, important act of expressing

אבל הדבר האחר הוא המעשה ההכרחי, החשוב, של לבטא

guilt and remorse for hurting his wife.

אשמה וחרטה על שפגע באשתו.

But the truth is

אבל האמת היא

that I have noticed that quite a lot of people who have affairs

שנוכחתי שאנשים רבים להם שיש להם רומן

may feel terribly guilty for hurting their partner,

אולי מרגישים אשמים מאד על שפגעו בבני הזוג שלהם,

but they don't feel guilty for the experience of the affair itself.

אבל הם אינם מרגישים אשמה על חוויית הרומן עצמה.

And that distinction is important.

וההבחנה הזו היא חשובה.

And Nick, he needs to hold vigil for the relationship.

וניק, הוא צריך להשאר עירני כלפי מערכת היחסים.

He needs to become, for a while, the protector of the boundaries.

הוא צריך לההפך, לזמן מה, לשומר הגבולות.

It's his responsibility to bring it up,

זו אחריותו להעלות את זה,

because if he thinks about it,

כי אם הוא חושב על זה,

he can relieve Heather from the obsession,

הוא יכול לשחרר את הת'ר מהאובססיה,

and from having to make sure that the affair isn't forgotten,

ומהצורך לוודא שהרומן אינו נשכח,

and that in itself begins to restore trust.

וזה לכשעצמו מתחיל לבנות מחדש את האמון.

But for Heather,

אבל עבור הת'ר,

or deceived partners,

או בני זוג מרומים,

it is essential to do things that bring back a sense of self-worth,

זה הכרחי לעשות דברים שמחזירים את תחושת הערך-העצמי,

to surround oneself with love and with friends and activities

להקיף את עצמם באהבה ובחברים ופעילויות

that give back joy and meaning and identity.

שמחזירות שמחה ומשמעות וזהות.

But even more important,

אבל אפילו יותר חשוב,

is to curb the curiosity to mine for the sordid details --

זה לרסן את הסקרנות והרצון לחפור את הפרטים המלוכלכים --

Where were you? Where did you do it?

איפה הייתם? איפה עשיתם את זה?

How often? Is she better than me in bed? --

כמה פעמים? היא יותר טובה ממני במיטה? --

questions that only inflict more pain,

שאלות שרק מכאיבות יותר,

and keep you awake at night.

ומשאירות אותך ער בלילה.

And instead, switch to what I call the investigative questions,

ובמקום, לעבור למה שאני קוראת השאלות החוקרניות,

the ones that mine the meaning and the motives --

השאלות שחופרות את המשמעות והמניעים --

What did this affair mean for you?

מה היתה המשמעות של הרומן הזה עבורך?

What were you able to express or experience there

מה יכולת לבטא או במה להתנסות שם

that you could no longer do with me?

שאתה כבר לא יכול לעשות איתי?

What was it like for you when you came home?

איך זה היה עבורך כשחזרת הביתה?

What is it about us that you value?

מה יש בנו שאתה מעריך?

Are you pleased this is over?

אתה מרוצה שזה נגמר?

Every affair will redefine a relationship,

כל רומן יגדיר מחדש מערכת יחסים,

and every couple will determine

וכל זוג ייקבע

what the legacy of the affair will be.

מה המורשת של הרומן תהיה.

But affairs are here to stay, and they're not going away.

אבל רומנים יהיו אתנו לנצח, והם לא הולכים לשום מקום.

And the dilemmas of love and desire,

והדילמות של אהבה ותשוקה,

they don't yield just simple answers of black and white and good and bad,

אינן מספקות רק תשובות פשוטות של שחור ולבן ושל טוב ורע,

and victim and perpetrator.

ושל קורבן ועבריין.

Betrayal in a relationship comes in many forms.

לבגידה במערכת יחסים יש צורות רבות.

There are many ways that we betray our partner:

יש דרכים רבות בהן אנו בוגדים בבני הזוג שלנו:

with contempt, with neglect,

בזילזול, בהזנחה,

with indifference, with violence.

באדישות, באלימות.

Sexual betrayal is only one way to hurt a partner.

בגידה מינית היא רק דרך אחת לפגוע בבן זוג.

In other words, the victim of an affair

במילים אחרות, הקורבן של רומן

is not always the victim of the marriage.

הוא לא תמיד הקורבן של הנישואים.

Now, you've listened to me,

עכשיו, אתם הקשבתם לי,

ואני יודעת מה אתם חושבים:

and I know what you're thinking:

She has a French accent, she must be pro-affair.

יש לה מבטא צרפתי, היא ודאי תומכת ברומנים.

(Laughter)

(צחוק)

So, you're wrong.

אז אתם טועים.

I am not French.

אני לא צרפתיה.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And I'm not pro-affair.

ואני לא תומכת ברומנים.

But because I think that good can come out of an affair,

אבל מכיוון שאני חושבת שמרומן יכול לצאת משהו טוב,

I have often been asked this very strange question:

נשאלתי פעמים רבות את השאלה המאד מוזרה הזאת:

Would I ever recommend it?

האם הייתי ממליצה על זה?

Now, I would no more recommend you have an affair

עכשיו, לא הייתי ממליצה לכם שיהיה לכם רומן

than I would recommend you have cancer,

כפי שלא הייתי ממליצה לכם שיהיה לכם סרטן,

and yet we know that people who have been ill

ובכל זאת אנחנו יודעים שאנשים שהיו חולים

often talk about how their illness has yielded them a new perspective.

מדברים לעתים קרובות על כך שהמחלה נתנה להם זווית ראייה חדשה.

The main question that I've been asked since I arrived at this conference

השאלה העיקרית שאני נשאלת מאז שהגעתי לכנס הזה

when I said I would talk about infidelity is, for or against?

כשאמרתי שאני הולכת לדבר על ניאוף היא, לחיוב או לשלילה?

I said, "Yes."

אני אמרתי, "כן".

(Laughter)

(צחוק)

I look at affairs from a dual perspective:

אני מסתכלת על רומנים מנקודת מבט כפולה:

hurt and betrayal on one side,

כאב ובגידה מצד אחד,

growth and self-discovery on the other --

צמיחה וגילוי-עצמי מהצד השני --

what it did to you, and what it meant for me.

מה שזה עשה לכם, ומה המשמעות של זה עבורי.

And so when a couple comes to me in the aftermath of an affair

וכך כאשר זוג בא אליי

אחרי רומן שנחשף,

that has been revealed,

I will often tell them this:

פעמים רבות אני אומרת להם כך:

Today in the West,

היום במערב,

most of us are going to have two or three relationships

לרובנו יהיו שתיים או שלוש מערכות יחסים

or marriages,

או נישואים,

and some of us are going to do it with the same person.

וחלקנו הולכים לעשות את זה עם אותו האדם.

Your first marriage is over.

הנישואים הראשונים שלכם נגמרו.

Would you like to create a second one together?

הייתם רוצים ליצור נישואים שניים ביחד?

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)