Sophal Ear: Escaping the Khmer Rouge

מתרגם: Ariella Cwikel מבקר: Sigal Tifferet

I normally teach courses on

אני בדרך כלל מלמד קורסים על

how to rebuild states after war.

איך לשקם מדינות לאחר מלחמה.

But today I've got a personal story to share with you.

אבל היום יש לי סיפור אישי לחלוק אתכם.

This is a picture of my family,

זאת תמונה של המשפחה שלי,

my four siblings -- my mom and I -- taken in 1977.

ארבעת האחים שלי, אמא שלי ואני, התמונה צולמה ב1977.

And we're actually Cambodians.

אנחנו בעצם קמבודיים.

And this picture is taken in Vietnam.

והתמונה הזו צולמה בויטנאם.

So how did a Cambodian family end up in Vietnam in 1977?

אז איך הגיעה משפחה קמבודית לויטנאם ב1977?

Well to explain that, I've got a short video clip

טוב, כדי להסביר את זה יש לי וידאו-קליפ קצר

to explain the Khmer Rouge regime

שיסביר את משטר הקמר רוז' ("הקמרים האדומים")

during 1975 and 1979.

בין 1975 ל1979

Video: April 17th, 1975.

וידאו: 17 באפריל, 1975.

The communist Khmer Rouge

כוחות הקמר רוז' הקומוניסטי

enters Phnom Penh to liberate their people

נכנסים לפנום פן (הבירה) כדי לשחרר את בני ארצם

from the encroaching conflict in Vietnam,

מהקונפליקט בויטנאם, שגלש אל תוך ארצם,

and American bombing campaigns.

וממערכות של הפצצות מצד האמריקאים.

Led by peasant-born Pol Pot,

מונהגים על ידי יליד-הכפר, פול פוט,

the Khmer Rouge evacuates people to the countryside

הקמר רוז' מפנה אנשים אל מחוץ לעיר, אל הכפרים

in order to create a rural communist utopia,

כדי ליצור אוטופיה קומוניסטית- כפרית,

much like Mao Tse-tung's Cultural Revolution in China.

בדומה למהפכה התרבותית של מאו דזה-דונג בסין.

The Khmer Rouge closes the doors to the outside world.

הקמר רוז' סוגר את השערים לעולם החיצון.

But after four years the grim truth seeps out.

אבל אחרי ארבע שנים האמת העגומה מחלחלת החוצה.

In a country of only seven million people,

במדינה של שבעה מליון אנשים בלבד

one and a half million were murdered by their own leaders,

אחד וחצי מיליון נרצחו על ידי המנהיגים שלהם,

their bodies piled in the mass graves of the killing fields.

גופותיהם נערמו בקברי האחים של שדות הקטל.

Sophal Ear: So, notwithstanding the 1970s narration,

סופאל איר: אז, למרות הקריינות של שנות ה70',

on April 17th 1975

ב17 באפריל, 1975

we lived in Phnom Penh.

אנחנו גרנו בפנום פן.

And my parents were told by the Khmer Rouge

והקמר רוז' אמרו להורים שלי

to evacuate the city because of impending American bombing for three days.

לפנות את העיר בגלל שצפויה מתקפה אווירית אמריקאית למשך שלושה ימים.

And here is a picture of the Khmer Rouge.

והנה תמונה של הקמר רוז'.

They were young soldiers, typically child soldiers.

הם היו חיילים צעירים. באופן טיפוסי חיילים-ילדים.

And this is very normal now, of modern day conflict,

וזה מאד שכיח עכשיו, בקונפליקטים של ימינו.

because they're easy to bring into wars.

בגלל שקל להביא אותם לתוך מלחמות.

The reason that they gave about American bombing wasn't all that far off.

הסיבה שהם נתנו, לגבי ההפצצות האמריקאיות, לא הייתה כל כך מופרכת.

I mean, from 1965 to 1973 there were

כלומר, מ1965 עד 1973

more munitions that fell on Cambodia

יותר תחמושת נפלה על קמבודיה

than in all of World War II Japan,

מאשר על כל יפן במלחמת העולם השנייה,

including the two nuclear bombs

כולל שתי פצצות האטום

of August 1945.

של אוגוסט 1945.

The Khmer Rouge didn't believe in money.

הקמר רוז' לא האמין בכסף.

So the equivalent of the Federal Reserve Bank

אז המקבילה של הבנק הפדרלי

in Cambodia was bombed.

בקמבודיה הופצצה.

But not just that, they actually banned money.

אבל לא רק זאת, הם למעשה הוציאו את הכסף מחוץ לחוק.

I think it's the only precedent in which

אני חושב שזה התקדים היחיד שבו

money has ever been stopped from being used.

אי פעם נאסר על שימוש בכסף.

And we know money is the root of all evil,

וכולנו יודעים שכסף הוא מקור כל הרשע,

but it didn't actually stop evil from happening in Cambodia, in fact.

אבל למעשה, זה בעצם לא מנע מהרשע להתרחש בקמבודיה.

My family was moved from Phnom Penh to Pursat province.

המשפחה שלי הועברה מפנום פן למחוז פרסאט.

This is a picture of what Pursat looks like.

זאת תמונה של איך פרסאט נראית.

It's actually a very pretty area of Cambodia,

זה בעצם אזור מאד יפה בקמבודיה,

where rice growing takes place.

בו מגדלים אורז.

And in fact they were forced to work the fields.

ובעצם כפו עליהם לעבוד בשדות.

So my father and mother ended up in

אז אבא ואמא שלי הגיעו לבסוף

a sort of concentration camp, labor camp.

למעין מחנה ריכוז, מחנה עבודה.

And it was at that time that my mother got word

ובשלב הזה אמא שלי שמעה

from the commune chief

מראש היישוב השיתופי

that the Vietnamese were actually asking

שהויטנאמים בעצם מבקשים

for their citizens to go back to Vietnam.

מהתושבים שלהם לחזור לויטנאם.

And she spoke some Vietnamese,

היא דיברה מעט ויטנאמית,

as a child having grown up with Vietnamese friends.

כילדה שגדלה בסביבת חברים ויטנאמים.

And she decided, despite the advice of her neighbors,

והיא החליטה, בניגוד לעצת השכנים שלה,

that she would take the chance

שהיא תיקח את הסיכון

and claim to be Vietnamese

ותטען שהיא ויטנאמית

so that we could have a chance to survive,

כדי שיהיה לנו סיכוי לשרוד.

because at this point they're forcing everybody to work.

בגלל שבשלב זה הם הכריחו את כולם לעבוד.

And they're giving about --

והם נותנים בערך--

in a modern-day, caloric-restriction diet, I guess --

בדיאטה מוגבלת קלוריות של היום, אני מניח--

they're giving porridge, with a few grains of rice.

הם נותנים דייסה, עם כמה גרגרי אורז.

And at about this time actually

ובערך בסביבות הזמן הזה

my father got very sick.

אבא שלי נעשה מאד חולה.

And he didn't speak Vietnamese.

והוא לא דיבר ויטנאמית.

So he died actually, in January 1976.

אז הוא מת בינואר 1976.

And it made it possible, in fact,

ולמעשה, אז היה אפשרי

for us to take on this plan.

בשבילנו להוציא את התכנית הזו לפועל.

So the Khmer Rouge took us

אז הקמר רוז' לקחו אותנו

from a place called Pursat to Kaoh Tiev,

ממקום שנקרא פרסאט אל קו- טיאב.

which is across from the border from Vietnam.

שנמצא מעבר לגבול עם ויטנאם.

And there they had a detention camp

והיה להם מחנה מעבר

where alleged Vietnamese would be tested, language tested.

שבו ויטנאמים לכאורה היו נבחנים, מבחני שפה.

And my mother's Vietnamese was so bad

והויטנאמית של אמא שלי הייתה כל-כך גרועה

that to make our story more credible,

שעל מנת להפוך את הסיפור שלנו לאמין יותר,

she'd given all the boys and girls new Vietnamese names.

היא נתנה לכל הבנים והבנות שמות ויטנאמים חדשים.

But she'd given the boys girls' names,

אבל היא נתנה לבנים שמות של בנות,

and the girls boys' names.

ולבנות שמות של בנים.

And it wasn't until she met a Vietnamese lady

ורק כשהיא פגשה אישה ויטנאמית

who told her this, and then tutored her for two days intensively,

שאמרה לה את זה, ואז לימדה אותה באינטנסיביות במשך יומיים,

that she was able to go into her exam

היא יכלה ללכת למבחן שלה

and -- you know, this was a moment of truth.

ואתם יודעים, זה היה רגע האמת.

If she fails, we're all headed to the gallows;

אם היא נכשלת, אנחנו כולנו נישלח לגרדום.

if she passes, we can leave to Vietnam.

אם היא עוברת, אנחנו יכולים לעזוב לויטנאם.

And she actually, of course -- I'm here, she passes.

והיא בעצם, כמובן- אני כאן, היא עברה.

And we end up in Hong Ngu on the Vietnamese side.

ואנחנו מוצאים את עצמנו בהונג נו, בצד הויטנאמי.

And then onwards to Chau Doc.

ומשם הלאה לצ'או דוק.

And this is a picture of Hong Ngu, Vietnam today.

וזאת תמונה של הונג נו בויטנאם, היום.

A pretty idyllic place on the Mekong Delta.

מקום חלומי על גדות דלתת נהר המקונג.

But for us it meant freedom.

אבל המשמעות שלו בשבילנו הייתה חופש.

And freedom from persecution from the Khmer Rouge.

וחופש מרדיפתם של הקמר רוז'.

Last year, the Khmer Rouge Tribunal,

בשנה שעברה, בית הדין המיוחד לקמר רוז',

which the U.N. is helping Cambodia take on,

שהאו"ם עוזר לקמבודיה בהפעלתו,

started, and I decided that as a matter of record

החל לפעול, ואני החלטתי

I should file a Civil Complaint

שאני אגיש תלונה אזרחית

with the Tribunal about my father's passing away.

לבית הדין, בגין מותו של אבא שלי.

And I got word last month

שמעתי מהם בחודש שעבר

that the complaint was officially accepted by the Khmer Rouge Tribunal.

שהתלונה התקבלה באופן רשמי על ידי בית הדין של הקמר רוז'.

And it's for me a matter of justice for history, and accountability for the future,

בעיניי זה עניין של צדק כלפי העבר, ואחריות כלפי העתיד.

because Cambodia remains a pretty lawless place, at times.

בגלל שקמבודיה נותרה היום מקום ללא-חוק, לעתים.

Five years ago my mother and I went back to Chau Doc.

לפני חמש שנים אמא שלי ואני חזרנו לצ'או דוק.

And she was able to return to a place

והיא יכלה לחזור למקום

that for her meant freedom, but also fear,

שעבורה סימל חופש, אבל גם פחד,

because we had just come out of Cambodia.

בגלל שזה עתה יצאנו מקמבודיה.

I'm happy, actually, today, to present her.

אני שמח, היום, להציג אותה בפניכם.

She's here today with us in the audience.

היא נמצאת איתנו היום בקהל.

Thank you mother.

תודה לך אמא.

(Applause)

(מחיאות כפיים).