What a driverless world could look like | Wanis Kabbaj

מתרגם: Dani Segdan מבקר: Ido Dekkers

Some people are obsessed by French wines.

יש אנשים שאובססיביים ליין צרפתי.

Others love playing golf

אחרים אוהבים לשחק גולף

or devouring literature.

או לבלוע ספרים.

One of my greatest pleasures in life is, I have to admit,

אחת ההנאות הגדולות בחיי היא, אני חייב להודות,

a bit special.

קצת מיוחדת.

I cannot tell you how much I enjoy watching cities from the sky,

איני יכול לתאר עד כמה אני נהנה לראות ערים מהשמיים,

from an airplane window.

מחלון של מטוס.

Some cities are calmly industrious,

חלק מהערים הן תעשייתיות ורגועות,

like Dusseldorf

כמו דיסלדורף

or Louisville.

או לואיוויל.

Others project an energy that they can hardly contain,

אחרות מקרינות אנרגיה שהן בקושי יכולות להכיל,

like New York

כמו ניו יורק

or Hong Kong.

או הונג קונג.

And then you have Paris

ואז יש לכם את פריז

or Istanbul,

או איסטנבול,

and their patina full of history.

והמשקע שלהן המלא בהיסטוריה.

I see cities as living beings.

אני רואה בערים יצורים חיים.

And when I discover them from far above,

וכשאני מגלה אותן מלמעלה,

I like to find those main streets and highways that structure their space.

אני אוהב לזהות את אותם רחובות ראשיים כבישים מהירים שבונים את המרחב שלהן.

Especially at night,

במיוחד בלילה,

when commuters make these arteries look dramatically red and golden:

כשנוסעים הופכים את עורקי התחבורה הללו להראות דרמטיים באדום וזהב:

the city's vascular system performing its vital function

מערכת כלי הדם של העיר מבצעת את התפקידה החיוני

right before your eyes.

ממש מול עיניכם.

But when I'm sitting in my car

אך כשאני יושב במכוניתי

after an hour and a half of commute every day,

לאחר שעה וחצי של נסיעה בכל יום,

that reality looks very different.

מציאות זו נראית שונה מאד.

(Laughter)

(צחוק)

Nothing --

כלום --

not public radio,

לא רדיו ציבורי,

no podcast --

לא פודקאסט --

(Laughter)

(צחוק)

Not even mindfulness meditation

אפילו לא מדיטציה מלאת מודעות

makes this time worth living.

עושים את הזמן הזה שווה לחיות.

(Laughter)

(צחוק)

Isn't it absurd

האם זה לא אבסורד

that we created cars that can reach 130 miles per hour

שיצרנו מכוניות שיכולות להגיע ל-210 קמ"ש

and we now drive them at the same speed as 19th-century horse carriages?

וכעת אנו נוהגים אותן במהירות של כרכרת סוסים מהמאה ה-19?

(Laughter)

(צחוק)

In the US alone,

בארה"ב לבדה,

we spent 29.6 billion hours commuting in 2014.

בשנת 2014 ביזבזנו 29.6 מיליארד שעות בנסיעה לעבודה וחזרה

With that amount of time,

עם כמות זמן שכזו,

ancient Egyptians could have built 26 Pyramids of Giza.

במצרים העתיקה יכלו לבנות 26 פירמידות גיזה.

(Laughter)

(צחוק)

We do that in one year.

אנחנו עושים את זה בשנה אחת.

A monumental waste of time, energy and human potential.

ביזבוז עצום של זמן, אנרגיה ופוטנציאל אנושי.

For decades,

במשך עשורים,

our remedy for congestion was simple:

הפתרון שלנו לעומס תנועה היה פשוט:

build new roads or enlarge existing ones.

לבנות כבישים נוספים או להרחיב את הקיימים.

And it worked.

וזה עבד.

It worked admirably for Paris,

זה עבד באופן מפליא עבור פריז,

when the city tore down hundreds of historical buildings

כשהעיר הרסה מאות מבנים היסטוריים

to create 85 miles

כדי ליצור 137 ק"מ

of transportation-friendly boulevards.

של שדרות ידידותיות לתחבורה.

And it still works today in fast-growing emerging cities.

וזה עדיין עובד היום בערים מתעוררות בקצב גידול מהיר.

But in more established urban centers,

אך במרכזים עירוניים מבוססים יותר,

significant network expansions are almost impossible:

הרחבות משמעותיות ברשת התחבורה הן כמעט בלתי אפשריות:

habitat is just too dense,

מרחב המחייה פשוט צפוף מדי,

real estate, too expensive

נדל"ן יקר מדי

and public finances, too fragile.

ותקציבים ציבוריים שבריריים מדי.

Our city's vascular system is getting clogged, it's getting sick,

מערכת כלי הדם של הערים שלנו נסתמת, הופכת חולה,

and we should pay attention.

ואנחנו צריכים לשים לב.

Our current way of thinking is not working.

דרך החשיבה הנוכחית שלנו לא עובדת.

For our transportation to flow,

כדי שהתחבורה שלנו תזרום,

we need a new source of inspiration.

אנחנו צריכים מקור השראה חדש.

So after 16 years working in transportation,

אז לאחר 16 שנות עבודה בתחבורה,

my "aha moment" happened when speaking with a biotech customer.

רגע ה-"אה אה" שלי התרחש כשדיברתי עם לקוח מתחום הביוטכנולוגיה.

She was telling me how her treatment

היא סיפרה לי איך שיטת הטיפול שלה

was leveraging specific properties of our vascular system.

ממנפת מאפיינים מסויימים של מערכת כלי הדם שלנו.

"Wow," I thought, "Our vascular system --

"וואו", חשבתי, "מערכת כלי הדם שלנו -

all the veins and arteries in our body

כל הורידים והעורקים בגופנו

making miracles of logistics every day."

יוצרים ניסים לוגיסטיים בכל יום."

This is the moment I realized

זה הרגע בו הבנתי

that biology has been in the transportation business

שביולוגיה נמצאת בעסקי התחבורה

for billions of years.

כבר מיליארדי שנים.

It has been testing countless solutions

הביולוגיה בחנה אינספור פתרונות

to move nutrients, gases and proteins.

לשינוע תזונה, גזים וחלבונים.

It really is the world's most sophisticated transportation laboratory.

זו למעשה מעבדת התחבורה המתוחכמת בעולם.

So, what if the solution to our traffic challenges was inside us?

אז, מה אם הפתרון לאתגרי התחבורה שלנו נמצא בתוכנו?

I wanted to know:

רציתי לדעת:

Why is it that blood flows in our veins most of our lives,

מדוע דם זורם בורידינו רוב חיינו,

when our big cities get clogged on a daily basis?

בעוד ערינו הגדולות נסתמות יום ביומו?

And the reality is that you're looking at two very different networks.

למעשה אתם צופים בשתי רשתות שונות מאד.

I don't know if you realize,

איני יודע אם אתם מבינים,

but each of us has 60,000 miles of blood vessels in our bodies --

אך לכל אחד מאיתנו יש 90,000 ק"מ של כלי דם בגופנו --

60,000 miles.

90,000 ק"מ.

That's two-and-a-half times the Earth's circumference,

זה פעמיים וחצי היקף כדול הארץ,

inside you.

בתוך גופכם.

What it means is that blood vessels are everywhere inside us,

המשמעות היא שכלי הדם נמצאים בכל מקום בתוכנו,

not just under the surface of our skin.

לא רק מתחת לפני העור.

But if you look at our cities,

אך אם תסתכלו על ערינו,

yes, we have some underground subway systems

אכן, יש לנו מספר מערכות תחתית מתחת לפני האדמה

and some tunnels and bridges,

ומספר מנהרות וגשרים,

and also some helicopters in the sky.

וכן מספר מסוקים ברקיע.

But the vast majority of our traffic is focused on the ground,

אך הרוב המכריע של התנועה ממוקדת על פני האדמה.

on the surface.

על פני השטח.

So in other words,

אז במלים אחרות,

while our vascular system uses the three dimensions inside us,

בעוד מערכת כלי הדם שלנו משתמשת בשלושת המימדים בגופנו,

our urban transportation is mostly two-dimensional.

התחבורה העירונית שלנו היא ברובה דו-מימדית.

And so what we need is to embrace that verticality.

ולכן אנו צריכים לאמץ את האנכיות.

If our surface grid is saturated,

אם רשת פני השטח רוויה,

well, let's elevate our traffic.

אז בואו נרים את התנועה.

This Chinese concept of a bus that can straddle traffic jams --

רעיון סיני של אוטובוס שיכול לעבור פקקי תנועה בפיסוק --

that was an eye-opener on new ways to think about space and movement

זו היתה התגלות לדרכי חשיבה חדשות על חלל ותנועה

inside our cities.

בתוך ערינו.

And we can go higher,

אנו יכולים להגביה,

and suspend our transportation like we did with our electrical grid.

ולתלות את התעבורה שלנו כפי שעשינו עם רשת החשמל.

Tel Aviv and Abu Dhabi are talking about testing

תל-אביב ואבו-דאבי שוקלות ניסוי

these futuristic networks of suspended magnetic pods.

רשתות עתידניות של תאים מגנטיים תלויים.

And we can keep climbing, and fly.

אנו יכולים להמשיל לטפס, ולטוס.

The fact that a company like Airbus

העובדה שחברה כמו איירבאס

is now seriously working on flying urban taxis

עובדת כעת ברצינות על מוניות טיסה עירוניות

is telling us something.

אומרת משהו.

Flying cars are finally moving from science-fiction déjà vu

מכוניות מעופפות סוף סוף עוברות להיות מדז'ה-וו של מדע בדיוני

to attractive business-case territory.

לתחום עסקי מושך.

And that's an exciting moment.

וזהו רגע מרגש.

So building this 3-D transportation network

אז בניית רשת תחבורה תלת מימדית

is one of the ways we can mitigate and solve traffic jams.

היא אחת מהדרכים למתן ולפתור פקקי תנועה.

But it's not the only one.

אך היא לא היחידה.

We have to question

אנו צריכים להטיל ספק

other fundamental choices that we made, like the vehicles we use.

בבחירות תשתיתיות אחרות שנעשו, כגון כלי הרכב המשמשים אותנו.

Just imagine a very familiar scene:

דמיינו סצנה מאד מוכרת:

You've been driving for 42 minutes.

אתם כבר נוהגים 42 דקות.

The two kids behind you are getting restless.

שני הילדים מאחוריכם מתחילים לאבד סבלנות,

And you're late.

ואתם באיחור.

Do you see that slow car in front of you?

האם אתם רואים את המכונית האיטית לפניכם?

Always comes when you're late, right?

היא תמיד באה כשאתם מאחרים, נכון?

(Laughter)

(צחוק)

That driver is looking for parking.

הנהג ההוא מחפש חניה.

There is no parking spot available in the area,

אין מקום חניה פנוי בסביבה.

but how would he know?

אבל אין ביכולתו לדעת זאת.

It is estimated that up to 30 percent of urban traffic is generated

קיימת הערכה ש-30% מהתנועה העירונית נוצרת

by drivers looking for parking.

ע"י נהגים המחפשים מקום חניה.

Do you see the 100 cars around you?

האם אתם רואים את 100 המכוניות סביבכם?

Eighty-five of them only have one passenger.

בשמונים וחמש מהן נוסע אחד בלבד.

Those 85 drivers could all fit in one Londonian red bus.

כל הנהגים הללו כולם יכלו למצוא מקום באוטובוס לונדוני אדום אחד.

So the question is:

אז השאלה היא:

Why are we wasting so much space if it is what we need the most?

מדוע אנו מבזבזים כל כך הרבה מקום אם זה מה שהכי חסר?

Why are we doing this to ourselves?

מדוע אנו עושים זאת לעצמנו?

Biology would never do this.

ביולוגיה לעולם לא היתה נוהגת כך.

Space inside our arteries is fully utilized.

המקום בכלי הדם שלנו משמש במלואו.

At every heartbeat,

בכל פעימת לב.

a higher blood pressure literally compacts millions of red blood cells

לחץ דם גבוה יותר, למעשה דוחס מיליוני תאים אדומים

into massive trains of oxygen

לתוך רכבות חמצן ענקיות

that quickly flow throughout our body.

שזורמות מהר בכל גופנו.

And the tiny space inside our red blood cells is not wasted, either.

ואף המקום הזעיר שבתוך תאי הדם האדומים אינו מבוזבז.

In healthy conditions,

בבריאות טובה,

more than 95 percent of their oxygen capacity is utilized.

יותר מ-95% מהחמצן שלהם מנוצל.

Can you imagine if the vehicles we used in our cities

האם אתם יכולים לדמיין אם כלי הרכב שאנו משתמשים בהם בערינו

were 95 percent full,

היו מלאים ב-95%

all the additional space you would have to walk, to bike

את כל המקום הפנוי שהיה לכם להליכה, רכיבה

and to enjoy our cities?

ולהנאה מערינו?

The reason blood is so incredibly efficient

הסיבה שהדם כל כך מדהים ביעילותו

is that our red blood cells are not dedicated

היא שתאי הדם האדומים שלנו אינם ייעודיים

to specific organs or tissues;

לאיברים או רקמות נתונים:

otherwise, we would probably have traffic jams in our veins.

אחרת, קרוב לודאי היו לנו פקקי תנועה בורידינו.

No, they're shared.

לא, הם משותפים.

They're shared by all the cells of our body.

הם משותפים לכל התאים בגופנו.

And because our network is so extensive,

ובגלל שהרשת שלנו כה נרחבת,

each one of our 37 trillion cells gets its own deliveries of oxygen

כל אחד מ 37 טריליון התאים שלנו מקבל את אספקות החמצן שלו

precisely when it needs them.

בדיוק כשהוא נדרש להם.

Blood is both a collective and individual form of transportation.

הדם הוא מערכת שינוע שיתופית ויחידנית בו-זמנית,

But for our cities,

אך כשמדובר בערינו,

we've been stuck.

אנו תקועים.

We've been stuck in an endless debate

היינו תקועים בויכוח האינסופי

between creating a car-centric society or extensive mass-transit systems.

שבין יצירת חברה מבוססת מכוניות או מערכות נרחבות להסעת המונים.

I think we should transcend this.

לדעתי אנו צריכים להתעלות מעבר לזה.

I think we can create vehicles that combine the convenience of cars

לדעתי אנו יכולים ליצור כלי רכב המשלבים את נוחות המכוניות

and the efficiencies of trains and buses.

עם יעילות הרכבות והאוטובוסים.

Just imagine.

דמיינו.

You're comfortably sitting in a fast and smooth urban train,

אתם יושבים בנוחות ברכבת עירונית מהירה וחלקה,

along with 1,200 passengers.

יחד עם עוד 1,200 נוסעים.

The problem with urban trains

הבעיה עם רכבות עירוניות

is that sometimes you have to stop five, ten, fifteen times

שלעתים אתם נאלצים לעצור חמש, עשר, חמש עשרה פעמים

before your final destination.

לפני היעד הסופי.

What if in this train you didn't have to stop?

מה אם רכבת זו לא היתה צריכה לעצור?

In this train,

ברכבת זו,

wagons can detach dynamically while you're moving

קרונות מסוגלים להתנתק דינמית תוך כדי תנועה

and become express, driverless buses

ולהפוך לאטובוסים מהירים ללא נהג

that move on a secondary road network.

הנעים ברשת דרכים משנית.

And so without a single stop,

וכך ללא עצירה ולו אחת,

nor a lengthy transfer,

או העברה ממושכת,

you are now sitting in a bus that is headed toward your suburb.

אתם יושבים עכשיו באוטובוס הנע לעבר הפרבר שלכם.

And when you get close,

וכשתתקרבו ליעדכם,

the section you're sitting in detaches

הקטע בו אתם יושבים מתנתק

and self-drives you right to your doorstep.

ומוביל אתכם אוטומטית לסף דלתכם.

It is collective and individual at the same time.

זה שיתופי ויחידני בו זמנית.

This could be one of the shared, modular, driverless vehicles of tomorrow.

זה יכול להיות אחד מכלי הרכב השיתופיים, מודולריים ואוטונומיים של המחר.

Now ...

עכשיו...

as if walking in a city buzzing with drones,

אם הליכה בעיר מלאה ברחפנים,

flying taxis, modular buses and suspended magnetic pods

מוניות אויריות, אוטובוסים מודולריים ותאים מגנטיים תלויים

was not exotic enough,

אינם אקזוטיים מספיק,

I think there is another force in action

אני סבור שיש כוח נוסף בפעולה

that will make urban traffic mesmerizing.

שיגרום לתעבורה העירונית להיות מהפנטת.

If you think about it,

אם תחשבו על כך,

the current generation of driverless cars is just trying to earn its way

הדור הנוכחי של מכוניות אוטונומיות עדיין מנסה למצוא את מקומו

into a traffic grid made by and for humans.

ברשת תעבורה שנוצרה ע"י ועבור אנשים.

They're trying to learn traffic rules, which is relatively simple,

הן מנסות ללמוד את כללי התנועה, שהם פשוטים יחסית,

and coping with human unpredictability,

ולהתמודד עם הבלתי צפוי האנושי,

which is more challenging.

שהוא מאתגר יותר.

But what would happen when whole cities become driverless?

אך מה יקרה בעת ערים שלמות תהיינה אוטונומיות?

Would we need traffic lights?

האם נזדקק לרמזורים?

Would we need lanes?

האם נצטרך נתיבים?

How about speed limits?

מה בעניין מגבלות מהירות?

Red blood cells are not flowing in lanes.

תאי הדם האדומים אינם זורמים בנתיבים.

They never stop at red lights.

הם אף פעם לא עוצרים ברמזורים אדומים.

In the first driverless cities,

בערים האוטנומיות הראשונות,

you would have no red lights and no lanes.

לא יהיו רמזורים אדומים ולא נתיבים.

And when all the cars are driverless and connected,

כשכל המכוניות אוטונומיות ומקוונות,

everything is predictable and reaction time, minimum.

הכל צפוי וזמני התגובה מזעריים.

They can drive much faster

הן יכולות לנסוע במהירות רבה יותר

and can take any rational initiative that can speed them up

ויכולות לנקוט בכל יוזמה הגיונית שתגביר את מהירותן

or the cars around them.

או את מהירות המכוניות סביבן.

So instead of rigid traffic rules,

וכך בניגוד לחוקי תנועה נוקשים,

flow will be regulated

הזרימת תהיה מווסתת

by a mesh of dynamic and constantly self-improving algorithms.

ע"י מרקם של אלגוריתמים דינמיים המשפרים את עצמם בקביעות.

The result: a strange traffic

התוצאה: תעבורה מוזרה

that mixes the fast and smooth rigor of German autobahns

שמשלבת את המהירות החלקה והעוצמה של האוטובאנים הגרמניים

and the creative vitality of the intersections of Mumbai.

והחיוניות היצירתית של הצמתים במומבאי.

(Laughter)

(צחוק)

Traffic will be functionally exuberant.

התעבורה תהיה נמרצת תפעולית.

It will be liquid like our blood.

היא תהיה נוזלית בדומה לדם שלנו.

And by a strange paradox,

ובאופן מוזר ופרדוקסאלי,

the more robotized our traffic grid will be,

ככל שרשת התעבורה תהיה רובוטית יותר,

the more organic and alive its movement will feel.

כן תגבר תחושת התנועה כאורגנית ובעלת חיים.

So yes,

אז כן,

biology has all the attributes of a transportation genius today.

בביולוגיה קיימים כל המאפיינים של גאונות תעבורתית כיום.

But this process has taken billions of years,

אך תהליך זה ארך מיליארדי שנים,

and went through all sorts of iterations and mutations.

ועבר דרך חזרות ומוטציות שונות.

We can't wait billions of years to evolve our transportation system.

אין ביכולתנו להמתין מיליארדי שנים לאבולוציה של מערכת התחבורה שלנו.

We now have the dreams,

יש לנו כעת את החלומות,

the concepts

התפיסות,

and the technology

והטכנולוגיה

to create 3-D transportation networks,

ליצירת רשת תעבורה תלת-מימדית,

invent new vehicles

להמציא כלי רכב חדשים

and change the flow in our cities.

ולשנות את הזרימה בערינו.

Let's do it.

בואו ונעשה זאת.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)