Charmian Gooch: Meet global corruption's hidden players

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

When we talk about corruption,

כשאנו מדברים על שחיתות,

there are typical types of individuals that spring to mind.

יש כמה טיפוסים אופייניים שעולים על הדעת.

There's the former Soviet megalomaniacs.

המגלומנים של רוסיה הסובייטית-לשעבר.

Saparmurat Niyazov, he was one of them.

ספרמוראט ניאזוב היה אחד מהם.

Until his death in 2006,

עד למותו ב-2006

he was the all-powerful leader of Turkmenistan,

הוא היה מנהיגה הכל-יכול של טורקמניסטן,

a Central Asian country rich in natural gas.

מדינה עשירה בגז טבעי במרכז אסיה.

Now, he really loved to issue presidential decrees.

והוא ממש אהב להוציא צווים נשיאותיים.

And one renamed the months of the year

אחד הצווים שלו שינה את שמות חודשי השנה

including after himself and his mother.

בין השאר, על שמו ועל שם אימו.

He spent millions of dollars

הוא ביזבז מיליוני דולרים

creating a bizarre personality cult,

על פולחן אישיות מוזר,

and his crowning glory was the building

והגדול בהישגיו היה הקמתו

of a 40-foot-high gold-plated statue of himself

של פסל מצופה זהב בדמותו שגובהו 12 מטרים,

which stood proudly in the capital's central square

שניצב בגאווה בכיכר המרכזית של עיר הבירה

and rotated to follow the sun.

והסתובב על צירו לפי השמש.

He was a slightly unusual guy.

הוא היה טיפוס קצת משונה.

And then there's that cliché,

וישנו גם הטיפוס הנדוש הבא,

the African dictator or minister or official.

הרודן, או השר או הפקיד האפריקאי:

There's Teodorín Obiang.

תאודורין אוביאנג.

So his daddy is president for life of Equatorial Guinea,

אבא שלו הוא הנשיא לכל החיים של גיניאה המשוונית,

a West African nation that has exported

אומה מערב אפריקאית שמייצאת

billions of dollars of oil since the 1990s

נפט במיליארדי דולרים מאז שנות ה-90

and yet has a truly appalling human rights record.

ועם זאת ידועה ביחסה האיום כלפי זכויות האדם.

The vast majority of its people

רובו המכריע של עמה

are living in really miserable poverty

חי בעוני מחפיר ממש

despite an income per capita that's on a par

למרות הכנסה לנפש ששווה לזו

with that of Portugal.

של פורטוגל.

So Obiang junior, well, he buys himself

אז אוביאנג הבן הולך וקונה לעצמו

a $30 million mansion in Malibu, California.

אחוזה ב-30 מיליון דולר במאליבו שבקליפורניה.

I've been up to its front gates.

הגעתי עד השערים הקדמיים שלה.

I can tell you it's a magnificent spread.

תאמינו לי, זהו שטח מפואר.

He bought an €18 million art collection

הוא קנה אוסף אמנות בשווי 18 מיליון יורו

that used to belong to fashion designer Yves Saint Laurent,

שהשתייך פעם למעצב האופנה איב סן לורן,

a stack of fabulous sports cars,

ערימה של מכוניות ספורט נהדרות,

some costing a million dollars apiece --

כמה מהן עולות מיליון דולר כ"א--

oh, and a Gulfstream jet, too.

אה, וגם מטוס סילון "גולפסטרים".

Now get this:

ושימו לב:

Until recently, he was earning an official monthly salary

עד לאחרונה, הוא השתכר משכורת חודשית רשמית

of less than 7,000 dollars.

של פחות מ-7,000 דולר.

And there's Dan Etete.

וישנו דן אטטה.

Well, he was the former oil minister of Nigeria

הוא היה שר הנפט של ניגריה

under President Abacha,

בממשלתו של הנשיא אבאצ'ה,

and it just so happens he's a convicted money launderer too.

וממש במקרה, הוא הורשע גם בהלבנת כספים.

We've spent a great deal of time

הקדשנו זמן רב

investigating a $1 billion --

לחקירה שקשורה במיליארד דולר--

that's right, a $1 billion —

נכון מאד. מיליארד דולר--

oil deal that he was involved with,

של עיסקת נפט שבה הוא היה מעורב,

and what we found was pretty shocking,

ומה שמצאנו היה די מזעזע,

but more about that later.

אבל עוד על כך - בהמשך.

So it's easy to think that corruption happens

אם כן, קל לחשוב ששחיתויות מתרחשות

somewhere over there,

אי-שם,

carried out by a bunch of greedy despots

והן מעשה ידיהם של קבוצת רודנים תאבי-בצע,

and individuals up to no good in countries

או סתם אנשים ואפסים כאלה, וזה קורה במדינות

that we, personally, may know very little about

שלנו, אישית, ידוע מעט מאד עליהן,

and feel really unconnected to

ואין לנו ממש קשר אליהן,

and unaffected by what might be going on.

ומה שאולי קורה שם לא ישפיע עלינו.

But does it just happen over there?

אבל האם זה באמת קורה אי-שם?

Well, at 22, I was very lucky.

בגיל 22 התמזל מזלי;

My first job out of university

העבודה הראשונה שלי, מיד כשסיימתי אוניברסיטה,

was investigating the illegal trade in African ivory.

היתה לחקור סחר לא-חוקי בשנהב אפריקאי.

And that's how my relationship with corruption really began.

וכך למעשה החלה מערכת היחסים שלי עם השחיתות.

In 1993, with two friends who were colleagues,

ב-1993, יחד עם שני חברים ועמיתים,

Simon Taylor and Patrick Alley,

סיימון טיילור ופטריק אלי,

we set up an organization called Global Witness.

הקמנו ארגון בשם "עד-ראיה גלובלי".

Our first campaign was investigating the role

משימתנו הראשונה היתה לחקור את התפקיד שמילאה

of illegal logging in funding the war in Cambodia.

כריתת העצים הבלתי-חוקית במימון המלחמה בקמבודיה.

So a few years later, and it's now 1997,

אז כמה שנים אח"כ, השנה היא 1997,

and I'm in Angola undercover investigating blood diamonds.

ואני באנגולה, כחוקרת סמויה של נושא יהלומי הדמים.

Perhaps you saw the film,

אולי ראיתם את הסרט,

the Hollywood film "Blood Diamond,"

הסרט ההוליוודי "לגעת ביהלום",

זה שמשחק בו ליאונרדו דיקפריו.

the one with Leonardo DiCaprio.

Well, some of that sprang from our work.

אז חלק מזה הגיע מהעבודה שלנו.

Luanda, it was full of land mine victims

לואנדה היתה מלאה בנפגעי שדות מוקשים

who were struggling to survive on the streets

שנאבקו על קיומם ברחובות

and war orphans living in sewers under the streets,

וביתומי מלחמה שהתגוררו בביובים שמתחת לרחובות,

and a tiny, very wealthy elite

ובאליטה זעירה ועשירה מאד

who gossiped about shopping trips to Brazil and Portugal.

שהתעסקה ברכילות על מסעות קניות לברזיל ולפורטוגל.

And it was a slightly crazy place.

זה היה מקום קצת מטורף.

So I'm sitting in a hot and very stuffy hotel room

אז אני יושבת לי בחדר מלון חם ומחניק מאד,

feeling just totally overwhelmed.

בהלם גמור,

But it wasn't about blood diamonds.

אבל לא בגלל יהלומי הדמים,

Because I'd been speaking to lots of people there

אלא כי שוחחתי שם עם הרבה אנשים

who, well, they talked about a different problem:

שדיברו על בעיה שונה לגמרי:

that of a massive web of corruption on a global scale

של רשת שחיתות מסיבית בקנה-מידה גלובלי

and millions of oil dollars going missing.

ושל כספי נפט במיליוני דולרים, שנעלמו.

And for what was then a very small organization

ועבור מה שהיה אז ארגון קטן מאד

of just a few people,

של מעט מאד אנשים,

trying to even begin to think how we might tackle that

שעוד לא יודעים אפילו איך להתחיל להתמודד עם זה,

was an enormous challenge.

זה היה אתגר כביר.

And in the years that I've been,

ובשנים שבהן השתתפתי,

and we've all been campaigning and investigating,

שבהן כולנו השתתפנו בפעילות ובחקירה,

I've repeatedly seen that what makes corruption

נוכחתי שוב ושוב לדעת שמה שמחולל שחיתות

on a global, massive scale possible,

בהיקף גלובלי ומסיבי

well it isn't just greed or the misuse of power

איננו רק תאוות בצע או ניצול לרעה של כוח

or that nebulous phrase "weak governance."

או הביטוי המעורפל: "ממשל חלש".

I mean, yes, it's all of those,

נכון, זה כל הדברים האלה,

but corruption, it's made possible by the actions

אבל השחיתות מתאפשרת הודות לפעילותם

of global facilitators.

של גורמים מסייעים גלובליים.

So let's go back to some of those people I talked about earlier.

הבה נחזור אל כמה מאותם אנשים שציינתי קודם.

Now, they're all people we've investigated,

את כל האנשים האלה חקרנו,

and they're all people who couldn't do what they do alone.

כולם אנשים שלא יכלו לעשות לבד את מה שעשו.

Take Obiang junior. Well, he didn't end up

למשל אוביאנג הבן. ברור שהוא לא הגיע

with high-end art and luxury houses without help.

לאמנות עילית ולבתים יוקרתיים ללא עזרה.

He did business with global banks.

הוא עשה עסקים עם בנקים גלובליים.

A bank in Paris held accounts of companies controlled by him,

בנק אחד בפריס ניהל חשבונות של חברות בבעלותו,

one of which was used to buy the art,

שאחד מהם שימש לרכישת פריטי האמנות,

and American banks, well, they funneled

ובנקים אמריקניים, שתיעלו

73 million dollars into the States,

73 מיליון דולר לתוך ארה"ב,

some of which was used to buy that California mansion.

שחלקם שימשו לרכישת האחוזה בקליפורניה.

And he didn't do all of this in his own name either.

ובנוסף, הוא לא עשה את כל זה תחת שמו.

He used shell companies.

הוא השתמש בחברות קש.

He used one to buy the property, and another,

באחת הוא השתמש כדי לקנות את הנכס, ובאחרת,

which was in somebody else's name,

שנרשמה על שמו של אדם אחר,

to pay the huge bills it cost to run the place.

הוא שילם את החשבונות העצומים של אחזקת המקום.

And then there's Dan Etete.

וישנו דן אטטה.

Well, when he was oil minister,

כשהוא היה שר נפט,

he awarded an oil block now worth over a billion dollars

הוא העניק אזור שאיבה ששוויו כיום מעל מיליארד דולר

to a company that, guess what, yeah,

לחברה אחת, שהפלא ופלא,

he was the hidden owner of.

הוא היה בעלים סמוי שלה.

Now, it was then much later traded on

הרבה אחר כך היא נסחרה,

with the kind assistance of the Nigerian government --

בעזרתה האדיבה של ממשלת ניגריה--

now I have to be careful what I say here —

וכאן עלי להיזהר מאד בדברי--

to subsidiaries of Shell and the Italian Eni,

בתמורה לחברות-בת של "של" ו"אני" האיטלקית,

two of the biggest oil companies around.

שתיים מחברות הנפט הגדולות ביותר.

So the reality is, is that the engine of corruption,

אז המציאות היא שהמנוע שמאחורי השחיתות

well, it exists far beyond the shores of countries

פועל הרחק מחוץ למדינות

like Equatorial Guinea or Nigeria or Turkmenistan.

כמו גיניאה המשוונית, או ניגריה או טורקמניסטן.

This engine, well, it's driven

המנוע הזה מופעל בעצם

by our international banking system,

ע"י מערכת הבנקאות הבינלאומית שלנו,

by the problem of anonymous shell companies,

ע"י בעיית חברות הקש האלמוניות,

and by the secrecy that we have afforded

וע"י הסודיות שהענקנו אנו

big oil, gas and mining operations,

לעסקים הגדולים של הנפט, הגז והמכרות,

and, most of all, by the failure of our politicians

ומעל לכל, ע"י כשלונם של הפוליטיקאים שלנו

to back up their rhetoric and do something

להתייצב מאחורי הצהרותיהם ולעשות מעשה

really meaningful and systemic to tackle this stuff.

משמעותי ושיטתי באמת כדי להתמודד עם הדברים האלה.

Now let's take the banks first.

ראשית, הבנקים:

Well, it's not going to come as any surprise

ובכן, זה בכלל לא יפתיע אתכם

for me to tell you that banks accept dirty money,

אם אספר לכם שהבנקים מקבלים כסף מזוהם,

but they prioritize their profits in other destructive ways too.

אבל הם נותנים עדיפות לרווחיותם בדרכים הרסניות נוספות.

For example, in Sarawak, Malaysia.

לדוגמה, סארוואק שבמלזיה.

Now this region, it has just five percent

באותו אזור נותרו רק 5%

of its forests left intact. Five percent.

מן היערות שלו. חמישה אחוזים.

So how did that happen?

איך זה קרה?

Well, because an elite and its facilitators

משום שהאליטה ועוזריה

have been making millions of dollars

עשו מיליוני דולרים

from supporting logging on an industrial scale

מיצוא של עצים כרותים בקנה-מידה תעשייתי

for many years.

במשך שנים רבות.

So we sent an undercover investigator in

שלחנו לשם חוקר סמוי

to secretly film meetings with members of the ruling elite,

כדי לצלם בחשאי מפגשים עם חברי האליטה השלטת,

and the resulting footage, well, it made some people very angry,

והקטעים המצולמים הרגיזו מאד כמה אנשים,

and you can see that on YouTube,

ואפשר לראות אותם ב"יו-טיוב",

but it proved what we had long suspected,

אבל זה הוכיח את מה שחשדנו בו מזמן,

כי רואים שם איך ראש השרים של המדינה,

because it showed how the state's chief minister,

despite his later denials,

למרות הכחשותיו, מאוחר יותר,

used his control over land and forest licenses

ניצל את השליטה שלו בחלוקת רשיונות של קרקע ויערות

to enrich himself and his family.

כדי להתעשר ולהעשיר את משפחתו.

And HSBC, well, we know that HSBC bankrolled

ואייץ'-אס-בי-סי, טוב, אנו יודעים שהיא מימנה

the region's largest logging companies

את חברות הכריתה הגדולות ביותר באזור

that were responsible for some of that destruction

האחראיות לחלק מההרס

בסארוואק ובמקומות אחרים.

in Sarawak and elsewhere.

The bank violated its own sustainability policies in the process,

הבנק הפר בכך את מדיניות הקיימות שלו-עצמו,

but it earned around 130 million dollars.

אבל הרוויח בערך 130 מיליון דולר.

Now shortly after our exposé,

זמן קצר אחרי שחשפנו זאת,

very shortly after our exposé earlier this year,

זמן קצר מאד אחרי שחשפנו זאת, מוקדם יותר השנה,

the bank announced a policy review on this.

הבנק הכריז על תיקון מדיניות בעניין זה.

And is this progress? Maybe,

והאם זו התקדמות? אולי,

but we're going to be keeping a very close eye

אבל אנו נמשיך לעקוב מקרוב מאד

on that case.

אחרי המקרה הזה.

And then there's the problem of anonymous shell companies.

ישנה גם הבעיה של חברות הקש האלמוניות.

Well, we've all heard about what they are, I think,

כולנו שמענו עליהן, נראה לי,

and we all know they're used quite a bit

וכולנו יודעים שהן מנוצלות לא מעט

by people and companies who are trying to avoid

ע"י אנשים וחברות שמנסים להתחמק

paying their proper dues to society,

מהתשלומים ההולמים לחברה,

also known as taxes.

המוכרים גם כ"מסים".

But what doesn't usually come to light

אבל מה שבד"כ נותר בצל

is how shell companies are used to steal

הוא האופן בו חברות הקש מנוצלות כדי לגנוב

huge sums of money, transformational sums of money,

סכומי עתק, סכומים משמעותיים ביותר,

from poor countries.

מארצות עניות.

In virtually every case of corruption that we've investigated,

כמעט בכל מקרה של שחיתות שאותו חקרנו,

shell companies have appeared,

נתקלנו בחברות קש,

and sometimes it's been impossible to find out

ולעתים אי-אפשר היה לדעת

who is really involved in the deal.

מי באמת מעורב בעיסקה.

A recent study by the World Bank

מחקר עדכני של הבנק העולמי

looked at 200 cases of corruption.

בחן 200 מקרי שחיתות.

It found that over 70 percent of those cases

הוא העלה שיותר מ-70% ממקרים אלה

had used anonymous shell companies,

השתמשו בחברות קש אלמוניות,

totaling almost 56 billion dollars.

בסכום כולל של 56 מיליארד דולר.

Now many of these companies were in America

רבות מהחברות האלה נמצאו באמריקה

or the United Kingdom,

או בבריטניה,

its overseas territories and Crown dependencies,

בטריטוריות שלה בחו"ל ובמדינות החסות שלה,

and so it's not just an offshore problem,

כך שזו לא רק בעיה שמתרחשת מעבר לים,

it's an on-shore one too.

אלא בעיה שקיימת גם אצלנו.

You see, shell companies, they're central

תבינו: חברות הקש ממלאות תפקיד מרכזי

to the secret deals which may benefit wealthy elites

בעסקאות הסודיות שיכולות להועיל לאליטות העשירות

rather than ordinary citizens.

ולא לאזרחים הפשוטים.

One striking recent case that we've investigated

מקרה בולט שחקרנו לאחרונה

is how the government in the Democratic Republic of Congo

עוסק בממשלת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו

sold off a series of valuable, state-owned mining assets

שמכרה סדרת מכרות רבי-ערך שהיו בבעלות המדינה

to shell companies in the British Virgin Islands.

לחברות קש באיי הבתולה הבריטיים.

So we spoke to sources in country,

שוחחנו עם מקורות באותה ארץ,

trawled through company documents and other information

העלינו בחכתנו מסמכים ומידע נוסף של החברות

trying to piece together a really true picture of the deal.

בנסיון להרכיב תמונה אמיתית של העיסקה.

And we were alarmed to find that these shell companies

והזדעזענו לגלות שחברות הקש הללו

had quickly flipped many of the assets on

העבירו במהירות רבים מהנכסים האלה

for huge profits to major international mining companies

בתמורה לרווחי עתק, לחברות כרייה בינ"ל גדולות

listed in London.

הרשומות בלונדון.

Now, the Africa Progress Panel, led by Kofi Annan,

מועצת הקידמה של אפריקה, בראשות קופי אנאן,

they've calculated that Congo may have lost

חישבו ומצאו שייתכן שקונגו הפסידה

more than 1.3 billion dollars from these deals.

מעל 1.3 מיליארד דולר בגלל העסקאות האלה.

That's almost twice

זה כמעט כפול

the country's annual health and education budget combined.

מתקציבי הבריאות והחינוך השנתיים של המדינה, גם יחד.

And will the people of Congo, will they ever get their money back?

והעם של קוגנו, האם כספו יוחזר לו אי-פעם?

Well, the answer to that question,

התשובה לשאלה זו,

and who was really involved and what really happened,

ולשאלה מי באמת היה מעורב ומה באמת קרה,

well that's going to probably remain locked away

תישאר כנראה נעולה וצפונה

in the secretive company registries of the British Virgin Islands

ברשומות הסודיות של החברה באיי הבתולה הבריטיים

and elsewhere unless we all do something about it.

ובמקומות נוספים, אלא אם נעשה כולנו משהו בנוגע לכך.

And how about the oil, gas and mining companies?

ומה תאמרו על חברות הנפט, הגז והמכרות?

Okay, maybe it's a bit of a cliché to talk about them.

אולי זה קצת נדוש לדבר עליהן.

Corruption in that sector, no surprise.

השחיתות במגזר הזה אינה מהווה שום הפתעה.

There's corruption everywhere, so why focus on that sector?

יש שחיתות בכל מקום, אז למה להתמקד במגזר הזה?

Well, because there's a lot at stake.

משום שהרבה מונח על הכף.

In 2011, natural resource exports

ב-2011, היצוא של משאבי טבע

outweighed aid flows by almost 19 to one

עלה על זרם הסיוע ביחס של 19 ל-1

in Africa, Asia and Latin America. Nineteen to one.

באפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית, 19 ל-1.

Now that's a hell of a lot of schools and universities

מדובר בהמון בתי-ספר ואוניברסיטאות

and hospitals and business startups,

ובתי-חולים וחברות-הזנק,

many of which haven't materialized and never will

שהרבה מהם לא התממשו ולעולם לא יהפכו למציאות

because some of that money has simply been stolen away.

כי חלק מהכסף פשוט נגנב.

Now let's go back to the oil and mining companies,

הבה נחזור לחברות הנפט והמכרות,

and let's go back to Dan Etete and that $1 billion deal.

ואל דן אטטה ואותה עסקה של מיליארד דולר.

And now forgive me, I'm going to read the next bit

אבקש כעת את סליחתכם ואת הקטע הבא אקריא

because it's a very live issue, and our lawyers

כי זהו נושא רגיש מאד, ועורכי הדין שלנו

have been through this in some detail

עברו עליו בפרוטרוט

and they want me to get it right.

והם רוצים שאדייק כאן.

Now, on the surface, the deal appeared straightforward.

על פני השטח, העסקאות נראו פשוטות.

Subsidiaries of Shell and Eni

חברות-בת של "של" ו"אני"

paid the Nigerian government for the block.

שילמו לממשלת ניגריה עבור השטח.

The Nigerian government transferred

ממשלת ניגריה העבירה

precisely the same amount, to the very dollar,

בדיוק את אותה כמות, עד הדולר האחרון,

to an account earmarked for a shell company

לחשבון בנק שהוקצה לחברת קש

whose hidden owner was Etete.

שבעליה הסמויים היה אטטה.

Now, that's not bad going for a convicted money launderer.

וזה הישג בכלל לא רע בשביל מלבין כספים שהורשע.

And here's the thing.

והנה הנקודה.

After many months of digging around

אחרי חודשים רבים שבהם חקרנו

and reading through hundreds of pages of court documents,

וקראנו מאות עמודים של מסמכים מבית המשפט,

we found evidence that, in fact,

מצאנו הוכחה שאכן,

Shell and Eni had known that the funds

"של" ו"אני" אכן ידעו שהמימון

would be transferred to that shell company,

יועבר לאותה חברת קש,

and frankly, it's hard to believe they didn't know

ולמען האמת, קשה להאמין שהן לא ידעו

who they were really dealing with there.

עם מי באמת הן עשו שם עסקים.

Now, it just shouldn't take these sorts of efforts

וזה לא אמור לדרוש מאמצים כאלה

to find out where the money in deals like this went.

כדי לגלות לאן הולך הכסף בעסקאות כאלה.

I mean, these are state assets.

כי אלה הרי נכסים של המדינה.

They're supposed to be used for the benefit

הם אמורים לשמש לתועלת

of the people in the country.

העם באותה מדינה.

But in some countries, citizens and journalists

אבל במדינות מסוימות, אזרחים ועיתונאים

who are trying to expose stories like this

שמנסים לחשוף סיפורים כאלה

have been harassed and arrested

היו נתונים להטרדות ונעצרו

and some have even risked their lives to do so.

וחלקם אפילו סיכנו את חייהם כדי לעשות זאת.

And finally, well, there are those who believe

ולבסוף, יש מי שמאמינים

that corruption is unavoidable.

שהשחיתות היא בלתי-נמנעת.

It's just how some business is done.

ככה פשוט עושים עסקים מסוימים.

It's too complex and difficult to change.

זה מסובך מדי וקשה לשנות את זה.

So in effect, what? We just accept it.

אז למעשה, אנו פשוט מקבלים את זה?

But as a campaigner and investigator,

אבל כתועמלנית וכחוקרת,

I have a different view,

יש לי השקפה שונה,

because I've seen what can happen

כי ראיתי מה עשוי לקרות

when an idea gains momentum.

כשרעיון מסוים צובר תנופה.

In the oil and mining sector, for example,

במגזר הנפט והמכרות, לדוגמה,

there is now the beginning

יש עכשיו התחלה

of a truly worldwide transparency standard

של גישה עולמית של שקיפות

that could tackle some of these problems.

שעשויה להתגבר על כמה מהבעיות האלה.

In 1999, when Global Witness called

ב-1999, כש"עד-ראיה גלובלי" קראה

for oil companies to make payments on deals transparent,

לחברות הנפט להנהיג שקיפות בתשלומים על עסקאותיהן,

well, some people laughed at the extreme naiveté

יש אנשים שלגלגו לנוכח הנאיביות הקיצונית

of that small idea.

של אותו רעיון קטנטן.

But literally hundreds of civil society groups

אבל מאות קבוצות אזרחיות, פשוטו כמשמעו,

from around the world came together

חברו יחד מכל קצות העולם

to fight for transparency,

כדי להיאבק למען השקיפות,

and now it's fast becoming the norm and the law.

וכעת זה הופך במהירות להיות הנורמה והחוק.

Two thirds of the value

שני שלישים מהערך

of the world's oil and mining companies

של חברות הנפט המכרות בעולם

are now covered by transparency laws. Two thirds.

כפופים היום לחוקי שקיפות. שני שלישים!

So this is change happening.

אז מדובר בשינוי בעיצומו.

This is progress.

זאת התקדמות.

But we're not there yet, by far.

אבל טרם השגנו את המטרה. בהחלט לא.

Because it really isn't about corruption

כי בעצם לא מדובר בשחיתות

somewhere over there, is it?

שמתרחשת אי-שם, נכון?

In a globalized world, corruption

בעולם גלובלי, השחיתות

is a truly globalized business,

היא עסק גלובלי לגמרי,

and one that needs global solutions,

והיא מחייבת פתרונות גלובליים,

supported and pushed by us all, as global citizens,

ואת התמיכה של כולנו, כאזרחים גלובליים,

right here.

של כולנו, כאן.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]