The quest to understand consciousness | Antonio Damasio

מתרגם: Nitai Gat מבקר: Sigal Tifferet

I'm here to talk about

באתי לכאן כדי לדבר

the wonder and the mystery

על הפלא והתעלומה

of conscious minds.

של המוח המודע.

The wonder is about the fact

הפלא הוא בעובדה

that we all woke up this morning

שכולנו התעוררנו הבוקר

and we had with it

ובו-בזמן חווינו

the amazing return of our conscious mind.

את שובו המופלא של מוחנו המודע.

We recovered minds with a complete sense of self

שבה אלינו מודעותנו עם תחושת עצמיות שלמה

and a complete sense of our own existence,

התחושה השלמה של קיומנו,

yet we hardly ever pause to consider this wonder.

ואנו כמעט לא מקדישים מחשבה לפלא הזה,

We should, in fact,

ומוטב שנעשה זאת

because without having this possibility of conscious minds,

כי ללא האפשרות הזו של מוחנו המודע,

we would have no knowledge whatsoever

לא היה לנו שום ידע

about our humanity;

אודות האנושיות שלנו

we would have no knowledge whatsoever about the world.

ושום ידע אודות העולם

We would have no pains, but also no joys.

לא היינו חווים שום סבל, אך גם שום שמחה.

We would have no access to love

לא היתה לנו שום גישה לאהבה

or to the ability to create.

או ליכולת ליצור.

And of course, Scott Fitzgerald said famously

סקוט פיצג'רלד אמר כידוע:

that "he who invented consciousness

"מי שהמציא את המודעות

would have a lot to be blamed for."

אשם בדברים רבים"

But he also forgot

אבל הוא גם שכח

that without consciousness,

שללא מודעות,

he would have no access to true happiness

לא היתה שום גישה לאושר אמיתי

and even the possibility of transcendence.

ואף לאפשרות של התעלות הרוח.

So much for the wonder, now for the mystery.

עד כאן לגבי הפלא, וכעת לתעלומה.

This is a mystery

זוהי תעלומה

that has really been extremely hard to elucidate.

שתמיד היה קשה במיוחד להסבירה.

All the way back into early philosophy

עוד מימי ראשית הפילוסופיה

and certainly throughout the history of neuroscience,

ולבטח בכל ההיסטוריה של מדעי המוח,

this has been one mystery

זו היתה אחת התעלומות

that has always resisted elucidation,

הקשות ביותר לפיצוח

has got major controversies.

היא היוותה נושא למחלוקות קשות.

And there are actually many people

ולמעשה ישנם רבים

that think we should not even touch it;

הסבורים שאל לנו כלל לעסוק בה

we should just leave it alone, it's not to be solved.

שעלינו לנטוש אותה ושאי-אפשר לפתור אותה.

I don't believe that,

אני לא מאמין בכך,

and I think the situation is changing.

ואני סבור שהמצב משתנה.

It would be ridiculous to claim

יהיה מגוחך לטעון

that we know how we make consciousness

שאנו יודעים כיצד אנו יוצרים את המודעות

in our brains,

במוחנו

but we certainly can begin

אבל אנו בהחלט יכולים להתחיל

to approach the question,

לגשת לבעיה,

and we can begin to see the shape of a solution.

ולהתחיל לראות איך ייראה הפתרון.

And one more wonder to celebrate

פלא נוסף שיש להשתבח בו

is the fact that we have imaging technologies

הוא העובדה שיש לנו טכנולוגיות דימות

that now allow us to go inside the human brain

שמאפשרות לנו כיום להיכנס לתוך המוח האנושי

and be able to do, for example,

ולעשות, לדוגמה,

what you're seeing right now.

את מה שאתם רואים כאן.

These are images that come from Hanna Damasio's lab,

אלו הו הדמיות ממעבדתה של האנה דמסיו,

and which show you, in a living brain,

והן מראות לכם, במוח החי,

the reconstruction of that brain.

את תהליך שחזור המוח הזה.

And this is a person who is alive.

וזהו אדם חי.

This is not a person

זה אינו מחקר

that is being studied at autopsy.

שנערך ע"י נתיחת גוויה

And even more --

ואף יותר מכך --

and this is something that one can be really amazed about --

וזה באמת משהו שיש להשתאות עליו--

is what I'm going to show you next,

מה שאראה לכם כעת

which is going underneath the surface of the brain

שמתרחש מתחת לפני השטח של המוח

and actually looking in the living brain

וזהו באמת מבט אל תוך המוח החי

at real connections, real pathways.

ואל הקישורים והנתיבים האמיתיים.

So all of those colored lines

כל הקווים הצבעוניים האלה

correspond to bunches of axons,

מתייחסים לצברי אקסונים,

the fibers that join cell bodies

הסיבים שמקשרים בין גופי התאים

to synapses.

לצמתי העצבים.

And I'm sorry to disappoint you, they don't come in color.

וצר לי לאכזב אתכם, הם לא צבעוניים באמת.

But at any rate, they are there.

אך הם קיימים.

The colors are codes for the direction,

הצבעים מסמנים את הכיוון:

from whether it is back to front

הלוך ושוב

or vice versa.

או להיפך.

At any rate, what is consciousness?

בכל אופן, מהי המודעות?

What is a conscious mind?

מהו המוח המודע?

And we could take a very simple view

אנו יכולים לאמץ השקפה מאוד פשוטה

and say, well, it is that which we lose

ולומר שזה מה שאנו מאבדים

when we fall into deep sleep without dreams,

כאשר אנו שוקעים בשינה עמוקה ללא חלומות,

or when we go under anesthesia,

או כאשר אנו תחת הרדמה,

and it is what we regain

וזה מה שאנו משיגים מחדש

when we recover from sleep

כאשר אנו מתעוררים משינה

or from anesthesia.

או מהרדמה.

But what is exactly that stuff that we lose under anesthesia,

אבל מה בדיוק אנו מאבדים תחת הרדמה,

or when we are in deep, dreamless sleep?

או בשינה עמוקה וחסרת חלומות?

Well first of all,

ובכן, ראשית כל,

it is a mind,

מדובר בתודעה,

which is a flow of mental images.

שהיא זרם של דימויים נפשיים.

And of course consider images

וכמובן, עליכם לראות בדימויים

that can be sensory patterns,

זרם של תבניות תחושתיות,

visual, such as you're having right now

חזותיות, כמו מה שאתם חווים עכשיו

in relation to the stage and me,

ביחס לבמה ואלי,

or auditory images,

או דימויי שמע,

as you are having now in relation to my words.

כפי שאתם חווים כעת ביחס למלים שלי.

That flow of mental images

זרם זה של דימויים נפשיים

is mind.

הוא התודעה.

But there is something else

אבל ישנו משהו נוסף

that we are all experiencing in this room.

שכולנו כאן חווים:

We are not passive exhibitors

אנו איננו מציגים סבילים

of visual or auditory

של דימויי ראיה, שמיעה

or tactile images.

או מגע.

We have selves.

יש לנו זהויות עצמיות.

We have a Me

יש לנו "אני"

that is automatically present

שנוכח באופן אוטומטי

in our minds right now.

בתודעתנו בזה הרגע.

We own our minds.

תודעתנו נמצאת ברשותנו,

And we have a sense that it's everyone of us

ולכל אחד מאיתנו יש תחושה של עצמו

that is experiencing this --

-כל אחד חווה זאת-

not the person who is sitting next to you.

ולא של האדם שלצידו.

So in order to have a conscious mind,

וכדי שתתקיים מודעות,

you have a self within the conscious mind.

יש לכם עצמי ששוכן במוח המודע

So a conscious mind is a mind with a self in it.

כלומר מוח מודע הוא מוח שיש בו עצמי.

The self introduces the subjective perspective in the mind,

העצמי מביא למודעות את ההתבוננות הסובייקטיבית,

and we are only fully conscious

ואנו מודעים לגמרי

when self comes to mind.

רק כשהעצמי נוכח במודעות,

So what we need to know to even address this mystery

וכדי שנוכל בכלל להתייחס לתעלומה זו עלינו לדעת

is, number one, how are minds are put together in the brain,

ראשית, איך תודעות כלולות במוח,

and, number two, how selves are constructed.

ושנית, כמה עצמי נוצרים בו.

Now the first part, the first problem,

החלק הראשון, הבעיה הראשונה,

is relatively easy -- it's not easy at all --

היא קלה יחסית-- היא לא קלה כלל--

but it is something that has been approached gradually in neuroscience.

אך במדעי המוח מתחילים כבר להתקרב אליה:

And it's quite clear that, in order to make minds,

ברור למדי שכדי לייצר תודעה

we need to construct neural maps.

יש לבנות מפות עצביות.

So imagine a grid, like the one I'm showing you right now,

תארו לעצמכם רשת כמו זאת

and now imagine, within that grid,

וכעת דמיינו שבתוך הרשת הזו,

that two-dimensional sheet,

בגיליון הדו-מימדי הזה

imagine neurons.

יש תאי-עצב.

And picture, if you will,

כעת דמיינו בבקשה

a billboard, a digital billboard,

שלט חוצות דיגיטלי,

where you have elements

שיש בו רכיבים

that can be either lit or not.

שיכולים להיות דלוקים או כבויים

And depending on how you create the pattern

ובהתאם לתבנית שאתם יוצרים

of lighting or not lighting,

של רכיבים דיגיטליים

the digital elements,

דולקים וכבויים

or, for that matter, the neurons in the sheet,

או של תאי-עצב בגליון הזה,

you're going to be able to construct a map.

אתם תיצרו מפה.

This, of course, is a visual map that I'm showing you,

המפה שאני מראה לכם היא כמובן חזותית

but this applies to any kind of map --

אבל זה תקף לכל סוג של מפה --

auditory, for example, in relation to sound frequencies,

שמיעתית, למשל, כשמדובר בתדירויות שמע,

or to the maps that we construct with our skin

או המפה שאנו יוצרים באמצעות עורנו

in relation to an object that we palpate.

כשאנו ממששים עצם כלשהו.

Now to bring home the point

כדי לסגור את המעגל

of how close it is --

ולהראות לכם כמה זה דומה

the relationship between the grid of neurons

היחס בין רשת תאי העצב

and the topographical arrangement

והסידור הטופוגרפי

of the activity of the neurons

של פעילות תאי-העצב

and our mental experience --

וחווייתנו הנפשית –

I'm going to tell you a personal story.

אספר לכם סיפור אישי.

So if I cover my left eye --

אם אכסה את עיני השמאלית –

I'm talking about me personally, not all of you --

זה מתייחס אלי אישית, לא אליכם –

if I cover my left eye,

אם אכסה את עיני השמאלית

I look at the grid -- pretty much like the one I'm showing you.

ואביט ברשת -- דומה למדי לזו

Everything is nice and fine and perpendicular.

הכל טוב ויפה והדברים ניצבים אלה לאלה.

But sometime ago, I discovered

אבל לפני זמן מה גיליתי

that if I cover my left eye,

שאם אני מכסה את עיני השמאלית,

instead what I get is this.

אני רואה את זה.

I look at the grid and I see a warping

אני מביט ברשת ורואה עיוות

at the edge of my central-left field.

בשולי השדה השמאלי-אמצעי שלי.

Very odd -- I've analyzed this for a while.

מוזר מאד – בחנתי את זה במשך זמן-מה,

But sometime ago,

אך לאחרונה,

through the help of an opthamologist colleague of mine,

בעזרת רופאת-עיניים ועמיתה שלי,

Carmen Puliafito,

כרמן פוליאפיטו

who developed a laser scanner of the retina,

שפיתחה סורק לייזר של הרשתית,

I found out the the following.

גיליתי את הדברים הבאים:

If I scan my retina

כשאני סורק את הרשתית שלי

through the horizontal plane that you see there in the little corner,

במישור האופקי שאתם רואים שם בפינה הקטנה,

what I get is the following.

אני מקבל את הדברים הבאים:

On the right side, my retina is perfectly symmetrical.

בצד ימין, הרשתית שלי סימטרית לגמרי.

You see the going down towards the fovea

אתם רואים את הירידה לעבר הגומה

where the optic nerve begins.

שם העצב האופטי מתחיל.

But on my left retina there is a bump,

אבל ברשתית השמאלית שלי ישנה בליטה,

which is marked there by the red arrow.

שמסומנת בחץ האדום.

And it corresponds to a little cyst

והיא מקבילה לשלחופית קטנה

that is located below.

הממוקמת מתחתיה.

And that is exactly what causes

וזה בדיוק מה שגורם

the warping of my visual image.

לעיוות התמונה החזותית שלי.

So just think of this:

כעת חישבו על כך:

you have a grid of neurons,

ישנה רשת של תאי-עצב,

and now you have a plane mechanical change

עם שינוי מכני פשוט

in the position of the grid,

במיקום הרשת,

and you get a warping of your mental experience.

והנה קיבלתם עיוות של חווייתכם הנפשית.

So this is how close

זו מידת הקירבה

your mental experience

בין חווייתכם הנפשית

and the activity of the neurons in the retina,

לבין פעילות תאי העצב של הרשתית,

which is a part of the brain located in the eyeball,

שהיא חלק מהמוח שממוקם בגלגל העין,

or, for that matter, a sheet of visual cortex.

ולענייננו, גליון של קליפת המוח הראייתית.

So from the retina

אז מהרשתית

you go onto visual cortex.

זה עובר לקליפת המוח הראייתית.

And of course, the brain adds on

והמוח כמובן מוסיף

a lot of information

המון מידע

to what is going on

למה שקורה

in the signals that come from the retina.

באותות המתקבלים מהרשתית.

And in that image there,

בתמונה זו

you see a variety of islands

אתם רואים כל מיני איים

of what I call image-making regions in the brain.

שאני מכנה אזורי יצירת התמונה במוח.

You have the green for example,

לדוגמה, הירוקים,

that corresponds to tactile information,

מקבילים למידע המישושי,

or the blue that corresponds to auditory information.

או הכחול שמקביל למידע השמיעתי.

And something else that happens

ודבר נוסף שקורה:

is that those image-making regions

אותם אזורים יוצרי-דימויים

where you have the plotting

שבהם מתרחש התכנון

of all these neural maps,

של כל המפות העצביות

can then provide signals

יכולים לשגר איתותים

to this ocean of purple that you see around,

לים הסגול הזה שאתם רואים מסביב,

which is the association cortex,

שהוא קליפת המוח האסוציאטיבית,

where you can make records of what went on

שבה אתם יוצרים רשומות של מה שהתרחש

in those islands of image-making.

באותם איים יוצרי-דימויים.

And the great beauty

והיופי הוא

is that you can then go from memory,

שאפשר אח"כ לקחת זיכרון

out of those association cortices,

מקליפות המוח האסוציאטיביות הללו,

and produce back images

ולהפיק בחזרה דימויים

in the very same regions that have perception.

בדיוק באותם אזורים שיש בהם המשגה.

So think about how wonderfully convenient and lazy

חישבו כמה נהדרות הן הנוחות והעצלות

the brain is.

של המוח.

So it provides certain areas

הוא מספק לנו אזורים מסויימים

for perception and image-making.

לתפישה וליצירת דימויים

And those are exactly the same

ובדיוק באזורים אלה

that are going to be used for image-making

נשתמש ליצירת דימויים

when we recall information.

כשנאחזר מידע.

So far the mystery of the conscious mind

עד כה, תעלומת המוח המודע

is diminishing a little bit

נפתרה מעט

because we have a general sense

כיוון שיש לנו מושג כללי

of how we make these images.

כיצד אנו יוצרים את הדימויים הללו.

But what about the self?

אך מה בנוגע לעצמיות?

The self is really the elusive problem.

העצמי הוא הבעיה החמקמקה האמיתית

And for a long time,

ובמשך זמן רב,

people did not even want to touch it,

אנשים לא רצו לגעת בה,

because they'd say,

כי אמרו,

"How can you have this reference point, this stability,

"איך אפשר להשיג את נקודת הייחוס היציבה

that is required to maintain

הנדרשת כדי לשמר

the continuity of selves day after day?"

את המשכיות העצמי מידי יום ביומו?"

And I thought about a solution to this problem.

חשבתי על פתרון לבעיה זו.

It's the following.

כדלקמן:

We generate brain maps

אנו מייצרים מפות-מוח

of the body's interior

של פנים-הגוף

and use them as the reference for all other maps.

ונעזרים בהן כנקודת ייחוס עבור כל שאר המפות.

So let me tell you just a little bit about how I came to this.

הבה ואספר לכם מעט כיצד הגעתי לכך.

I came to this because,

הגעתי לזה כיוון

if you're going to have a reference that we know as self --

שאם רוצים נקודת ייחוס המוכרת לנו כעצמיות-

the Me, the I

העצמי, האני

in our own processing --

בתהליך העיבוד שלנו --

we need to have something that is stable,

אנו זקוקים למשהו יציב,

something that does not deviate much

משהו שאיננו משתנה הרבה

from day to day.

מיום ליום.

Well it so happens that we have a singular body.

ובמקרה, יש לנו גוף יחידני.

We have one body, not two, not three.

יש לנו גוף אחד, לא יותר.

And so that is a beginning.

אז זו נקודת התחלה טובה.

There is just one reference point, which is the body.

ישנה רק נקודת ייחוס אחת, והיא הגוף.

But then, of course, the body has many parts,

אבל בגוף יש כמובן חלקים רבים.

and things grow at different rates,

והם גדלים בקצב שונה,

and they have different sizes and different people;

ויש גדלים שונים ואנשים שונים;

however, not so with the interior.

אבל זה לא כך בתוך הגוף.

The things that have to do

הדברים שקשורים

with what is known as our internal milieu --

במה שנקרא הסביבה הפנימית שלנו--

for example, the whole management

לדוגמה, כל ניהול

of the chemistries within our body

הכימיה בתוך הגוף שלנו

are, in fact, extremely maintained

מבוצע בקפדנות קיצונית

day after day

מידי יום ביומו

for one very good reason.

ומסיבה טובה מאוד.

If you deviate too much

אם ישנה סטייה רבה מדי

in the parameters

בפרמטרים

that are close to the midline

של קו האמצע

of that life-permitting survival range,

בתחום שימור החיים

you go into disease or death.

נעשים חולים או מתים.

So we have an in-built system

כך שיש לנו מערכת מוכללת

within our own lives

בחיינו

that ensures some kind of continuity.

שמבטיחה מידה מסוימת של המשכיות.

I like to call it an almost infinite sameness from day to day.

אני אוהב לכנותה "כמעט-חדגוניות יומיומית אינסופית"

Because if you don't have that sameness, physiologically,

כי בהעדר החדגוניות הזו, הרי שמבחינה פיזית

you're going to be sick or you're going to die.

נעשים חולים או מתים

So that's one more element for this continuity.

זהו עוד מרכיב בהמשכיות הזו.

And the final thing

ולבסוף

is that there is a very tight coupling

יש קשר הדוק מאד

between the regulation of our body within the brain

בין ויסות הגוף שלנו במוח

and the body itself,

ובין הגוף עצמו,

unlike any other coupling.

בשונה מכל קשר אחר.

So for example, I'm making images of you,

לדוגמה, אני יוצר דימויים שלכם,

but there's no physiological bond

אבל אין שום קשר פיזיולוגי

between the images I have of you as an audience

בין הדימויים שיש לי מכם כקהל

and my brain.

ובין המוח שלי.

However, there is a close, permanently maintained bond

אבל נשמר קשר הדוק וקבוע

between the body regulating parts of my brain

בין החלקים במוחי שמווסתים את הגוף

and my own body.

ובין גופי.

So here's how it looks. Look at the region there.

וכך זה נראה. הביטו באיזור כאן.

There is the brain stem in between the cerebral cortex

זהו גזע המוח כאן בין קליפת המוח

and the spinal cord.

וחוט השדרה.

And it is within that region

ובתוך האיזור הזה

that I'm going to highlight now

שאני עומד להדגיש עכשיו

that we have this housing

נמצא המארז

of all the life-regulation devices

של כל מערכות ויסות החיים

of the body.

בגוף.

This is so specific that, for example,

זה כל כך ממוקד עד שלדוגמה,

if you look at the part that is covered in red

אם תתבוננו באזור האדום

in the upper part of the brain stem,

בחלקו העליון של גזע המוח,

if you damage that as a result of a stroke, for example,

אם הוא נפגע כתוצאה משבץ, למשל

what you get is coma

נוצר מצב של תרדמת

or vegetative state,

או של צמח,

which is a state, of course,

שהוא כמובן מצב

in which your mind disappears,

בו התודעה נעלמת,

your consciousness disappears.

המודעות נעלמת.

What happens then actually

מה שקורה בפועל הוא

is that you lose the grounding of the self,

שאובד הבסיס לעצמיות

you have no longer access to any feeling of your own existence,

אובדת הגישה לכל תחושה של קיום

and, in fact, there can be images going on,

ולמעשה דימויים עשויים להמשיך

being formed in the cerebral cortex,

ולהיווצר בקליפת המוח,

except you don't know they're there.

אך אין ידיעה על כך

You have, in effect, lost consciousness

בפועל, המודעות אובדת

when you have damage to that red section of the brain stem.

כשנגרם נזק לחלק האדום בגזע המוח.

But if you consider the green part of the brain stem,

אבל בחלק הירוק של גזע המוח,

nothing like that happens.

לא קורה שום דבר שכזה.

It is that specific.

זה עד כדי כך מבודל.

So in that green component of the brain stem,

שאם בחלק הירוק של גזע המוח

if you damage it, and often it happens,

נגרם נזק, וזה קורה לפעמים,

what you get is complete paralysis,

מתקבל שיתוק כללי

but your conscious mind is maintained.

אבל המוח המודע שלכם נשאר.

You feel, you know, you have a fully conscious mind

אתם מרגישים ויודעים, יש לכם מוח מודע לגמרי

that you can report very indirectly.

שאפשר לגשת אליו מאד בעקיפין

This is a horrific condition. You don't want to see it.

זהו מצב איום ונורא. לא הייתם רוצים להיות בו

And people are, in fact, imprisoned

במצב זה אנשים בעצם כלואים

within their own bodies,

בתוך גופם,

but they do have a mind.

אבל יש להם תודעה.

There was a very interesting film,

היה פעם סרט מעניין מאד,

one of the rare good films done

אחד מהסרטים הטובים והנדירים שנעשו

about a situation like this,

על מצב כזה,

by Julian Schnabel some years ago

סרט של ג'וליאן שנאבל, לפני כמה שנים,

about a patient that was in that condition.

שעסק בחולה שהיה במצב הזה.

So now I'm going to show you a picture.

כעת אראה לכם תמונה.

I promise not to say anything about this,

אני מבטיח לא לומר עליה דבר,

except this is to frighten you.

אבל כדי להפחיד אתכם

It's just to tell you

אומר רק

that in that red section of the brain stem,

שבחלק האדום הזה של גזע המוח,

there are, to make it simple,

ישנם, כדי לפשט את העניין,

all those little squares that correspond to modules

כל הריבועים הקטנים שמקבילים ליחידות

that actually make brain maps

שלמעשה מהוות יחד מפות מוח

of different aspects of our interior,

של היבטים שונים של פנים גופנו,

different aspects of our body.

היבטים שונים של הגוף שלנו.

They are exquisitely topographic

הם בעלי טופוגרפיה ייחודית

and they are exquisitely interconnected

והם מחוברים להפליא הדדית

in a recursive pattern.

בתבנית חוזרת על עצמה.

And it is out of this and out of this tight coupling

ומתוך הקשר ההדוק הזה

between the brain stem and the body

בין גזע המוח והגוף

that I believe -- and I could be wrong,

אני מאמין -- ואולי אני טועה,

but I don't think I am --

אבל אינני חושב כך --

that you generate this mapping of the body

אנו יוצרים את המיפוי של הגוף

that provides the grounding for the self

שמספק את הבסיס לעצמיות

and that comes in the form of feelings --

ומתבטא בצורה של רגשות --

primordial feelings, by the way.

רגשות קדמוניים, דרך אגב.

So what is the picture that we get here?

אז מהי התמונה שאנו רואים כאן?

Look at "cerebral cortex," look at "brain stem,"

הביטו ב"קליפת המוח", הביטו ב"גזע המוח,"

look at "body,"

הביטו ב"גוף,"

and you get the picture of the interconnectivity

ותקבלו את התמונה של הקישוריות ההדדית

in which you have the brain stem providing the grounding for the self

שבמסגרתה מספק גזע המוח את הביסוס לעצמיות

in a very tight interconnection with the body.

דרך קישור הדדי הדוק ביותר עם הגוף.

And you have the cerebral cortex

וישנה קליפת המוח

providing the great spectacle of our minds

שמספקת את מופע הראווה המופלא שמוחנו יוצר

with the profusion of images

באמצעות שפע דימויים

that are, in fact, the contents of our minds

שהם למעשה התוכן של המוח שלנו

and that we normally pay most attention to,

ולהם אנו בד"כ מקדישים את מרב תשומת הלב,

as we should, because that's really

ובצדק, כיוון שזהו באמת

the film that is rolling in our minds.

הסרט שרץ אצלנו במוח.

But look at the arrows.

אבל הסתכלו על החצים.

They're not there for looks.

הם לא נמצאים שם סתם ליופי.

They're there because there's this very close interaction.

אלא בשל יחסי הגומלין ההדוקים האלה.

You cannot have a conscious mind

לא יכול להיות מוח בעל תודעה

if you don't have the interaction

ללא יחסי הגומלין

between cerebral cortex and brain stem.

שבין קליפת המוח וגזע המוח.

You cannot have a conscious mind

לא יכול להיות מוח בעל תודעה

if you don't have the interaction

ללא יחסי הגומלין

between the brain stem and the body.

שבין גזע המוח והגוף.

Another thing that is interesting

ועוד דבר מעניין

is that the brain stem that we have

הוא שגזע המוח שלנו

is shared with a variety of other species.

קיים גם אצל מגוון מינים אחרים.

So throughout vertebrates,

בקרב כל בעלי החוליות,

the design of the brain stem is very similar to ours,

העיצוב של גזע המוח דומה מאד לשלנו,

which is one of the reasons why I think

וזוהי אחת הסיבות לכך שאני חושב

those other species have conscious minds like we do.

שלמינים אחרים אלה יש מוח מודע כמו שלנו.

Except that they're not as rich as ours,

אלא ששלהם אינו עשיר כמו שלנו,

because they don't have a cerebral cortex like we do.

כיוון שאין להם קליפת מוח כמו שלנו.

That's where the difference is.

כאן טמון ההבדל.

And I strongly disagree with the idea

ואני מתנגד בתוקף לרעיון

that consciousness should be considered

שמודעות אמורה להיחשב

as the great product of the cerebral cortex.

לתוצר המעולה של קליפת המוח.

Only the wealth of our minds is,

רק עושר תודעתנו,

not the very fact that we have a self

לא עצם העובדה שיש לנו עצמיות,

that we can refer

רק את זאת אנו יכולים לייחס

to our own existence,

לקיום האישי שלנו,

and that we have any sense of person.

ושיש לנו מושג כלשהו של היות אדם.

Now there are three levels of self to consider --

ישנם שלושה מישורי עצמיות --

the proto, the core and the autobiographical.

הפרוטו, הליבה והאוטוביוגרפי.

The first two are shared

השניים הראשונים משותפים לנו

with many, many other species,

ולעוד מינים רבים מאד,

and they are really coming out

והם נוצרים בפועל

largely of the brain stem

בעיקר בגזע המוח

and whatever there is of cortex in those species.

ובקליפת המוח שיש למינים אלו.

It's the autobiographical self

זו העצמיות האוטוביוגרפית

which some species have, I think.

שיש לדעתי לכמה מינים.

Cetaceans and primates have also

ליונקים ימיים ופרימטים יש גם

an autobiographical self to a certain degree.

עצמיות אוטוביוגרפית במידה מסוימת.

And everybody's dogs at home

ולכלבי הבית של כולם

have an autobiographical self to a certain degree.

יש מידה מסוימת של עצמיות אוטוביוגרפית.

But the novelty is here.

אבל הנה החידוש:

The autobiographical self is built

העצמיות האוטוביוגרפית בנויה

on the basis of past memories

על יסוד זכרונות העבר

and memories of the plans that we have made;

וזכרונות התוכניות שעשינו;

it's the lived past and the anticipated future.

כלומר, העבר שנחייה והעתיד הצפוי.

And the autobiographical self

והעצמיות האוטוביוגרפית

has prompted extended memory, reasoning,

הביאה להגדלת הזיכרון, ליכולת השיקול,

imagination, creativity and language.

לדמיון, ליצירתיות ולשפה.

And out of that came the instruments of culture --

ומתוך זה נבעו הכלים של התרבות --

religions, justice,

דתות, משפט,

trade, the arts, science, technology.

מסחר, אמנויות, מדע וטכנולוגיה.

And it is within that culture

ובמסגרת התרבות הזו

that we really can get --

אנו באמת יכולים להשיג--

and this is the novelty --

וזה החידוש--

something that is not entirely set by our biology.

משהו שלא כולו נקבע ע"י הביולוגיה שלנו

It is developed in the cultures.

אלא התפתח בתרבויות.

It developed in collectives of human beings.

הוא התפתח בקולקטיב של בני-האדם.

And this is, of course, the culture

וזאת היא כמובן התרבות

where we have developed something that I like to call

שבה פיתחנו משהו שאני מכנה

socio-cultural regulation.

ויסות חברתי-תרבותי.

And finally, you could rightly ask,

ולסיום, תוכלו לשאול בצדק,

why care about this?

מדוע זה חשוב?

Why care if it is the brain stem or the cerebral cortex

מדוע חשוב אם מדובר בגזע המוח או בקליפת המוח

and how this is made?

וכיצד זה נוצר?

Three reasons. First, curiosity.

ישנן שלוש סיבות. ראשית: סקרנות.

Primates are extremely curious --

הפרימאטים הם סקרניים מאוד--

and humans most of all.

ובני-האדם במיוחד.

And if we are interested, for example,

ואם אנו מתעניינים, לדוגמה,

in the fact that anti-gravity

בעובדה שאנטי-גרביטציה

is pulling galaxies away from the Earth,

מושכת את הגלקסיות הלאה מכדור הארץ,

why should we not be interested in what is going on

מדוע שלא נתעניין במה שקורה

inside of human beings?

בתוך בני-האדם?

Second, understanding society and culture.

שנית, הבנת החברה והתרבות.

We should look

עלינו לבחון

at how society and culture

כיצד החברה והתרבות

in this socio-cultural regulation

במסגרת הוויסות החברתי-תרבותי הזה

are a work in progress.

הינם תהליך שנמצא בעיצומו.

And finally, medicine.

ולבסוף: רפואה.

Let's not forget that some of the worst diseases

אין לשכוח שכמה מהמחלות הנוראות ביותר

of humankind

של המין האנושי

are diseases such as depression,

הן מחלות כגון דיכאון,

Alzheimer's disease, drug addiction.

אלצהיימר והתמכרות לסמים.

Think of strokes that can devastate your mind

חישבו על השבץ שיכול להרוס את המוח

or render you unconscious.

או לגרום לאובדן הכרה.

You have no prayer

אין תקווה

of treating those diseases effectively

לטיפול יעיל במחלות אלה

and in a non-serendipitous way

וללא עזרת אלילת-המזל

if you do not know how this works.

אם לא נדע כיצד זה עובד.

So that's a very good reason

כך שזוהי סיבה טובה מאוד

beyond curiosity

מעבר לסקרנות

to justify what we're doing,

כדי להצדיק את מה שאנו עושים,

and to justify having some interest in what is going on in our brains.

ואת ההתעניינות במה שמתרחש במוח שלנו.

Thank you for your attention.

תודה רבה על ההקשבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)