Mother and daughter doctor-heroes: Hawa Abdi + Deqo Mohamed

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

Hawa Abdi: Many people -- 20 years for Somalia --

הווא עבדי: הרבה אנשים -- 20 שנה בסומליה --

[were] fighting.

נלחמו.

So there was no job, no food.

אז לא היתה עבודה, לא אוכל.

Children, most of them,

ילדים, רובם,

became very malnourished, like this.

סבלו מתת תזונה, כמו זו.

Deqo Mohamed: So as you know,

דקו מוחמד: אז אתם יודעים,

always in a civil war,

תמיד במלחמות אזרחים,

the ones affected most [are] the women and children.

האנשים שהושפעו הכי הרבה הם נשים וילדים.

So our patients are women and children.

אז הפציינטים שלנו הם נשים וילדים.

And they are in our backyard.

והם בחצר האחורית שלנו.

It's our home. We welcome them.

זה הבית שלנו; אנחנו מקבלים אותם.

That's the camp that we have in now

זה המחנה שיש לנו בו עכשיו

90,000 people,

90000 אנשים,

where 75 percent of them are women and children.

ש75 אחוז מהם נשים וילדים.

Pat Mitchell: And this is your hospital. This is the inside.

פט מיטשל: וזה בית החולים שלכן. זה בפנים.

HA: We are doing C-sections and different operations

ה.ע: אנחנו עושות נתוחים קיסרייים וניתוחים שונים

because people need some help.

מפני שאנשים צריכים קצת עזרה.

There is no government to protect them.

אין ממשלה שתגן עליהם.

DM: Every morning we have about 400 patients,

ד.מ: כל בוקר יש לנו כ400 פציינטים,

maybe more or less.

פחות או יותר.

But sometimes we are only five doctors

אבל לפעמים אנחנו רק חמישה רופאים

and 16 nurses,

ו16 אחיות,

and we are physically getting exhausted to see all of them.

ואנחנו מותשים פיסית מלראות את כולם.

But we take the severe ones,

אבל אנחנו מטפלים במקרים הקשים יותר,

and we reschedule the other ones the next day.

ואנחנו דוחים את האחרים ליום הבא.

It is very tough.

זה מאוד קשה.

And as you can see, it's the women who are carrying the children;

וכמו שאתם רואים, אלה הנשים שנושאות את הילדים,

it's the women who come into the hospitals;

אלה הנשים שמגיעות לבתי החולים,

it's the women [are] building the houses.

אלה הנשים שבונות את הבתים.

That's their house.

אלה הבתים שלהן.

And we have a school. This is our bright --

יש לנו בית ספר. זה החכמים שלנו --

we opened [in the] last two years [an] elementary school

פתחנו בשנתיים האחרונות בית ספר יסודי

where we have 850 children,

שם יש לנו 850 תלמידים,

and the majority are women and girls.

ורובם נשים וילדות.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

PM: And the doctors have some very big rules

פ.מ: ולרופאים יש חוקים נוקשים

about who can get treated at the clinic.

מי יכול להיות מטופל בקליניקה.

Would you explain the rules for admission?

תוכלו להסביר את חוקי הקבלה?

HA: The people who are coming to us,

ה.ע: האנשים שבאים אלינו,

we are welcoming.

אנחנו מקבלים.

We are sharing with them

אנחנו חולקים איתם

whatever we have.

מה שיש לנו.

But there are only two rules.

אבל יש רק שני חוקים.

First rule:

חוק ראשון:

there is no clan distinguished and political division

אין חלוקה שיבטית או חלוקה פוליטית

in Somali society.

בחברה הסומלית.

[Whomever] makes those things we throw out.

מי שעושה את הדברים האלה נזרק החוצה.

The second:

השני:

no man can beat his wife.

אסור לאף גבר להכות את אשתו.

If he beat,

אם הא מכה,

we will put [him] in jail,

נשים אותו בכלא,

and we will call the eldest people.

ונקרא לזקני הכפר

Until they identify this case,

עד שיזהו את המקרה הזה,

we'll never release him.

לא נשחרר אותו.

That's our two rules.

זה שני החוקים שלנו.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

The other thing that I have realized,

הדבר השני שהבנתי,

that the woman is the most strong person

שהאישה היא האדם החזק ביותר

all over the world.

בכל העולם.

Because the last 20 years,

מפני שב20 השנים האחרונות,

the Somali woman has stood up.

הנשים הסומליות עמדו.

They were the leaders,

הן היו המנהיגות,

and we are the leaders

ואנחנו היינו המנהיגות

of our community

של הקהילה שלנו

and the hope of our future generations.

והתקוה של דורות העתיד שלנו.

We are not just the helpless

אנחנו לא רק חסרות האונים

and the victims of the civil war.

והקורבנות של מלחמת האזרחים.

We can reconcile.

אנחנו יכולות לפייס.

We can do everything.

אנחנו יכולות לעשות כל דבר.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

DM: As my mother said, we are the future hope,

ד.מ: כמו שאימי אמרה, אנחנו התקווה של העתיד,

and the men are only killing in Somalia.

והגברים רק הורגים בסומליה.

So we came up with these two rules.

אז הגענו לשני החוקים האלה.

In a camp with 90,000 people,

במחנה עם 90000 אנשים,

you have to come up with some rules or there is going to be some fights.

צריך להגיע לכמה חוקים או שיהיו עימותים.

So there is no clan division,

אז אין חלוקה שבטית,

and no man can beat his wife.

ולאף גבר אסור להכות את אשתו.

And we have a little storage room

ויש לנו חדר אכסון קטן

where we converted a jail.

שהפכנו לכלא.

So if you beat your wife, you're going to be there.

כך שאם תכה את אשתך, אתה תגיע לשם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So empowering the women and giving the opportunity --

אז חיזוק הנשים ונתינת הזדמנות --

we are there for them. They are not alone for this.

אנחנו שם בשבילן; הן לא לבד בזה.

PM: You're running a medical clinic.

פ.מ: אתן מנהלות קליניקה רפואית.

It brought much, much needed medical care

היא הביאה טיפול רפואי נדרש מאוד

to people who wouldn't get it.

לאנשים שלא קיבלו אותו.

You're also running a civil society.

אתם גם מנהלות חברה אזרחית.

You've created your own rules,

יצרתן חוקים משלכן,

in which women and children

בהם נשים וילדים

are getting a different sense of security.

מקבלים מושג שונה של בטחון.

Talk to me about your decision, Dr. Abdi,

ספרו לי על ההחלטות שלך, דוקטור עבדי,

and your decision, Dr. Mohamed,

ועל ההחלטות שלך דוקטור מוחמד,

to work together --

לעבוד ביחד --

for you to become a doctor

להפוך לרופאה

and to work with your mother in these circumstances.

ולעבוד עם אימך בנסיבות האלה.

HA: My age --

ה.ע: הגיל שלי --

because I was born in 1947 --

מפני שנולדתי ב1947--

we were having, at that time,

היו לנו, באותו זמן,

government, law and order.

ממשלה, חוק וסדר.

But one day, I went to the hospital --

אבל יום אחד, הלכתי לבית החולים --

my mother was sick --

אמי היתה חולה --

and I saw the hospital, how they [were] treating the doctors,

וראיתי את בית החולים, איך הם מתייחסים לרופאים,

how they [are] committed

איך הם היו מסורים

to help the sick people.

לעזור לאנשים החולים.

I admired them,

הערצתי אותם,

and I decided to become a doctor.

והחלטתי להיות רופאה.

My mother died, unfortunately,

אמי מתה, לצערי הרב,

when I was 12 years [old].

כשהייתי בת 12.

Then my father allowed me

ואז אבי הרשה לי

to proceed [with] my hope.

להמשיך עם התקווה שלי.

My mother died

אמי מתה

in [a] gynecology complication,

מסיבוך גניקולוגי,

so I decided to become

אז החלטתי

a gynecology specialist.

להתמחות בגניקולוגיה.

That's why I became a doctor.

לכן נעשיתי רופאה.

So Dr. Deqo has to explain.

אז דוקטור דקו צריכה להסביר.

DM: For me, my mother was preparing [me] when I was a child

ד.מ: בשבילי, אמי הכינה אותי כשהייתי ילדה

to become a doctor, but I really didn't want to.

להיות רופאה, אבל לא ממש רציתי.

Maybe I should become an historian,

אולי אני צריכה לההפך להסטוריונית,

or maybe a reporter.

או אולי לכתבת.

I loved it, but it didn't work.

אהבתי את זה, אבל זה לא עבד.

When the war broke out -- civil war --

כשהמלחמה פרצה -- מלחמת האזרחים --

I saw how my mother was helping

ראיתי איך אימי עוזרת

and how she really needed the help,

ואיך היא היתה צריכה עזרה,

and how the care is essential to the woman

ואיך הטיפול הוא חיוני לנשים

to be a woman doctor in Somalia

להיות רופאה אישה בסומליה

and help the women and children.

ולעזור לנשים ולילדים.

And I thought, maybe I can be a reporter and doctor gynecologist.

וחשבתי, אולי אני יכולה להיות כתבת ורופאה גניקולוגית.

(Laughter)

(צחוק)

So I went to Russia, and my mother also,

אז נסעתי לרוסיה, וגם אימי,

[during the] time of [the] Soviet Union.

בזמן הממשל הסובייטי.

So some of our character,

אז חלק מהאופי שלנו,

maybe we will come with a strong Soviet background of training.

אולי נגיע עם רקע סובייטי חזק.

So that's how I decided [to do] the same.

אז ככה החלטתי לעשות אותו דבר.

My sister was different.

אחותי היתה שונה.

She's here. She's also a doctor.

היא פה, גם היא רופאה.

She graduated in Russia also.

גם היא בוגרת רוסית.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And to go back and to work with our mother

ולחזור ולעבוד עם אמנו

is just what we saw in the civil war --

זה בדיוק מה שראינו במלחמת האזרחים --

when I was 16, and my sister was 11,

כשהייתי בת 16, ואחותי הייתה בת 11

when the civil war broke out.

כשמלחמת האזרחים פרצה.

So it was the need and the people we saw

אז זה היה הצורך והאנשים שראינו

in the early '90s --

בתחילת שנות ה90,

that's what made us go back

זה מה שגרם לנו לחזור

and work for them.

ולעבוד איתם.

PM: So what is the biggest challenge

פ.מ: אז מה האתגר הגדול ביותר

working, mother and daughter,

בעבודה של אם ובת,

in such dangerous

במצב מסוכן

and sometimes scary situations?

ולפעמים מפחיד כזה?

HA: Yes, I was working in a tough situation,

ה.ע: כן, עבדתי במצבים קשים,

very dangerous.

מאוד מסוכנים.

And when I saw the people who needed me,

וכשראיתי את האנשים שנזקקו לי,

I was staying with them to help,

נשארתי איתם כדי לעזור,

because I [could] do something for them.

מפני שיכולתי לעשות משהו בשבילם.

Most people fled abroad.

רוב האנשים ברחו לחו"ל.

But I remained with those people,

אבל נשארתי עם האנשים האלה,

and I was trying to do something --

וניסיתי לעשות משהו --

[any] little thing I [could] do.

ויכולתי לעשות מעט.

I succeeded in my place.

הצלחתי במקומי.

Now my place is 90,000 people

עכשיו מקומי הוא עם 90000 אנשים

who are respecting each other,

שמכבדים אחד את השני,

who are not fighting.

שלא נלחמים.

But we try to stand on our feet,

אבל אנחנו מנסים לעמוד על הרגליים,

to do something, little things, we can for our people.

לעשות משהו, דברים קטנים, בשביל האנשים שלנו.

And I'm thankful for my daughters.

ואני מודה לבנותי

When they come to me,

שהן באו אלי,

they help me to treat the people,

הן עוזרות לי לטפל באנשים,

to help.

לעזור.

They do everything for them.

הן עושות הכל בשבילם.

They have done what I desire to do for them.

הן עושות מה שרציתי לעשות בשבילם.

PM: What's the best part

פ.מ: מה החלק הטוב ביותר

of working with your mother,

בלעבוד עם אימך,

and the most challenging part for you?

והחלק הכי מאתגר בשבילך?

DM: She's very tough; it's most challenging.

ד.מ: היא מאוד קשוחה, זה מאוד מאתגר.

She always expects us to do more.

היא תמיד מצפה שנעשה יותר.

And really when you think [you] cannot do it,

ובאמת כשאת חושבת שלא תוכלי לעשות את זה,

she will push you, and I can do it.

היא דוחפת אותך, ואני יכולה לעשות את זה.

That's the best part.

זה החלק הכי טוב.

She shows us, trains us how to do

היא מאמנת אותנו איך לעשות

and how to be better [people]

ואיך להיות אנשים טובים יותר

and how to do long hours in surgery --

ואיך להיות שעות ארוכות בניתוח --

300 patients per day,

300 פציינטית ביום,

10, 20 surgeries,

10, 20 ניתוחים,

and still you have to manage the camp --

ועדיין צריך לנהל את המחנה --

that's how she trains us.

ככה היא מאמנת אותנו.

It is not like beautiful offices here,

זה לא שיש משרדים יפים פה,

20 patients, you're tired.

20 פציינטים, אתם עייפים.

You see 300 patients, 20 surgeries

אתם רואים 300 פציינטים, 20 ניתוחים

and 90,000 people to manage.

ו90000 אנשים לנהל.

PM: But you do it for good reasons.

פ.מ: אבל אתן עושות את זה מסיבות טובות.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Wait. Wait.

חכו. חכו.

HA: Thank you.

ה.ע: תודה רבה.

DM: Thank you.

ד.מ: תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

HA: Thank you very much. DM: Thank you very much.

ה.ע: תודה רבה לכם. (ד.מ: תודה רבה לכם.)