Ed Yong: Suicidal wasps, zombie roaches and other parasite tales

מתרגם: Boaz Hovav מבקר: Ido Dekkers

A herd of wildebeests, a shoal of fish,

עדר של גנו, נחיל דגים,

a flock of birds.

להקת ציפורים.

Many animals gather in large groups

הרבה חיות מתקבצות בקבוצות גדולות

that are among the most wonderful spectacles

שיוצרות חלק מהמראות המדהימים ביותר

in the natural world.

בעולם הטבע.

But why do these groups form?

אבל למה נוצרות הלהקות הללו?

The common answers include things like

התשובות הנפוצות מתייחסות לרוב

seeking safety in numbers or hunting in packs

לחיפוש בטחון בקבוצה גדולה או לציד בלהקות

or gathering to mate or breed,

או התאספות לצורך רבייה,

and all of these explanations,

וכל ההסברים האלה,

while often true,

למרות שהם נכונים במקרים רבים,

make a huge assumption about animal behavior,

מניחים הנחה מפליגה אודות התנהגות בעלי החיים,

that the animals are in control of their own actions,

הן מניחות שהחיות שולטות במעשיהן,

that they are in charge of their bodies.

שהן שולטות בגופן.

And that is often not the case.

ובהרבה מקרים הדבר אינו נכון.

This is Artemia, a brine shrimp.

זהו הארטמיה, סוג של חסילון.

You probably know it better as a sea monkey.

אולי אתם מכירים אותם כ'קופי ים'.

It's small, and it typically lives alone,

הוא קטן, וחי לבדו בדרך כלל,

but it can gather in these large red swarms

אבל הוא יודע גם להתקבץ בנחילים גדולים ואדומים

that span for meters,

שנמשכים לאורך מטרים,

and these form because of a parasite.

והם נוצרים בשל טפיל.

These shrimp are infected with a tapeworm.

החסילונים הללו נדבקו בתולעת מעיים מסוג שרשור.

A tapeworm is effectively a long, living gut

שרשור הוא בפועל מעי ארוך וחי,

with genitals at one end and a hooked mouth at the other.

עם אברי רבייה בצד אחד ופה עם שיניים דמויות קרס בצד השני.

As a freelance journalist, I sympathize.

בתור עיתונאי עצמאי, אני מזדהה איתם.

(Laughter)

(צחוק)

The tapeworm drains nutrients from Artemia's body,

השרשור מוצץ חומרי מזון מגוף הארטמיה,

but it also does other things.

אבל הוא עושה דברים נוספים.

It castrates them,

הוא מסרס אותם,

it changes their color from transparent to bright red,

הוא משנה את הצבע שלהם משקוף לאדום בוהק,

it makes them live longer,

הוא מאריך את חייהם,

and as biologist Nicolas Rode has found,

וכפי שהביולוג ניקולס רוד גילה,

it makes them swim in groups.

הוא גורם להם לשחות בקבוצות.

Why? Because the tapeworm, like many other parasites,

למה? כי לשרשור, כמו טפילים רבים אחרים,

has a complicated life cycle

יש מחזור חיים מורכב

involving many different hosts.

שעובר בגופם של מספר מארחים שונים.

The shrimp are just one step on its journey.

החסילון הוא רק צעד אחד במסע.

Its ultimate destination is this,

היעד הסופי של השרשור הוא הפלמינגו המצוי.

the greater flamingo.

Only in a flamingo can the tapeworm reproduce,

רק במעי של הפלמינגו יכולים השרשורים להתרבות,

so to get there, it manipulates its shrimp hosts

ועל מנת להגיע לשם, הוא גורם לחסילון המארח

into forming these conspicuous colored swarms

להתקבץ בנחילים בולטים לעין

that are easier for a flamingo to spot

שמקלים על הפלמינגו לאתר את החסילונים ולאכול אותם,

and to devour,

and that is the secret of the Artemia swarm.

וזהו הסוד של להקות הארטמיה.

They aren't sociable through their own volition,

הם לא יצורים חברתיים מטבעם,

but because they are being controlled.

אלא בגלל שהם נשלטים.

It's not safety in numbers.

לא מדובר בביטחון שנובע מההתקבצות בלהקה.

It's actually the exact opposite.

ההפך הוא הנכון.

The tapeworm hijacks their brains and their bodies,

השרשור חוטף את מוחם של החסילונים ואת גופם,

turning them into vehicles

והופך אותם לכלי הרכב

for getting itself into a flamingo.

שיוביל אותו אל מעי הפלמינגו.

And here is another example

והנה דוגמה נוספת

of a parasitic manipulation.

של שליטה על ידי טפיל.

This is a suicidal cricket.

מדובר בצרצר המתאבד.

This cricket swallowed the larvae of a Gordian worm,

הצרצר הזה בלע את זחלי התולעת הגורדית,

or horsehair worm.

או תולעת שער הסוס.

The worm grew to adult size within it,

התולעת גדלה לגודלה הבוגר בתוכו,

but it needs to get into water in order to mate,

אבל היא צריכה להיכנס למים על מנת להתרבות,

and it does that by releasing proteins

והיא עושה זאת על ידי שחרור חלבונים

that addle the cricket's brain,

שפוגעים במוח הצרצר,

causing it to behave erratically.

וגורמים לו להתנהג באופן לא צפוי.

When the cricket nears a body of water,

כאשר הצרצר מתקרב למקווה מים,

such as this swimming pool,

כמו ברכת שחייה,

it jumps in and drowns,

הוא קופץ פנימה וטובע,

and the worm wriggles out

והתולעת מפלסת את דרכה החוצה

of its suicidal corpse.

מגוית הצרצר שהתאבד.

Crickets are really roomy. Who knew?

יש הרבה מקום בתוך הצרצר. מי יכול היה לדעת?

The tapeworm and the Gordian worm are not alone.

השרשור והתולעת הגורדית אינם לבד.

They are part of an entire cavalcade

הם חלק ממצעד שלם

of mind-controlling parasites,

של טפילים השולטים במוח המארח,

of fungi, viruses, and worms and insects and more

של פטריות, וירוסים, תולעים, חרקים ועוד

that all specialize in subverting and overriding

שכולם מתמחים בעיוות ושליטה

the wills of their hosts.

ברצונם של המארחים שלהם.

Now, I first learned about this way of life

אני שמעתי לראשונה על התופעה הזו

through David Attenborough's "Trials of Life"

בסדרת הטלוויזיה של דייויד אטנבורו "מסלולי החיים"

about 20 years ago,

לפני 20 שנה בערך,

and then later through a wonderful book called

ואחר כך דרך ספר נפלא

"Parasite Rex" by my friend Carl Zimmer.

בשם "פרזיט רקס" שכתב חברי קארל זימר.

And I've been writing about these creatures ever since.

ואני כותב על היצורים הללו מאז.

Few topics in biology enthrall me more.

יש מעט נושאים בביולוגיה שמעניינים אותי יותר.

It's like the parasites have subverted my own brain.

ממש כאילו הטפילים השתלטו גם על מוחי שלי.

Because after all, they are always compelling

כי אחרי הכל, הם תמיד מושכים

and they are delightfully macabre.

ומרתקים בצורה מפחידה.

When you write about parasites,

כאשר אתה כותב על טפילים,

your lexicon swells with phrases like

אוצר המילים שלך גדל עם ביטויים כמו

"devoured alive" and "bursts out of its body."

"נטרף בעודו חי" ו"פורץ מתוך גופו."

(Laughter)

(צחוק)

But there's more to it than that.

אבל יש עוד צדדים לסיפור.

I'm a writer, and fellow writers in the audience

אני סופר, וסופרים עמיתים בקהל

will know that we love stories.

יעידו שאנחנו אוהבים סיפורים.

Parasites invite us to resist the allure

הטפילים מזמינים אותנו להתעלם מהקסם

of obvious stories.

הטמון בסיפורים הברורים מאליהם.

Their world is one of plot twists

עולמם מלא בתפניות בעלילה

and unexpected explanations.

והסברים בלתי צפויים.

Why, for example,

למה, לדוגמה,

does this caterpillar

מתחיל הזחל הזה

start violently thrashing about

להשתולל באופן אלים

when another insect gets close to it

כאשר חרק נוסף מתקרב אליו

and those white cocoons that it seems

ואל הפקעות הלבנות שנראה

to be standing guard over?

כאילו הוא שומר עליהם?

Is it maybe protecting its siblings?

האם הוא דואג לצאצאיו?

No.

לא.

This caterpillar was attacked

הזחל הותקף

by a parasitic wasp which laid eggs inside it.

על ידי צרעה טפילה שהטילה בתוכו ביצים.

The eggs hatched and the young wasps

הביצים בקעו והצרעות הצעירות

devoured the caterpillar alive

טרפו את הזחל בעודו חי

before bursting out of its body.

לפני שפרצו מתוף גופו.

See what I mean?

רואים למה התכוונתי?

Now, the caterpillar didn't die.

אבל, הזחל לא מת.

Some of the wasps seemed to stay behind

חלק מהצרעות נשארו מאחור

and controlled it into defending their siblings

וגרמו לו להגן על אחיותיהן

which are metamorphosing

בזמן שהן משנות צורה

into adults within those cocoons.

לצרעות בוגרות בתוך אותן פקעות.

This caterpillar is a head-banging zombie bodyguard

הזחל הפך לשומר זומבי שחובט את ראשו

defending the offspring

שמגן על הצאצאים

of the creature that killed it.

של היצור שהרג אותו.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

We have a lot to get through. I only have 13 minutes. (Laughter)

יש לי המון מה להסביר. ורק 13 דקות. (צחוק)

Now, some of you are probably just

חלק מכם מחפשים עכשיו קצת נחמה

desperately clawing for some solace

in the idea that these things are oddities

בעובדה שמדובר בתופעות מוזרות ונדירות

of the natural world, that they are outliers,

בעולם החי, שמדובר במקרי קיצון,

and that point of view is understandable,

ונקודת המבט הזו מובנת לי,

because by their nature, parasites are quite small

כי מעצם טבעם, טפילים הם יצורים קטנים

and they spend a lot of their time

והם מבלים את מרבית זמנם

inside the bodies of other things.

בתוך גופם של יצורים אחרים.

They're easy to overlook,

קל מאד להתעלם מהם,

but that doesn't mean that they aren't important.

אבל זה לא אומר שהם לא חשובים.

A few years back, a man called Kevin Lafferty

לפני מספר שנים, אדם בשם קווין לפרטי

took a group of scientists into three Californian estuaries

הוביל קבוצת מדענים אל השפך של שלושה נהרות בקליפורניה

and they pretty much weighed and dissected

והם שקלו וניתחו

and recorded everything they could find,

ותיעדו את כל מה שהם מצאו שם,

and what they found

ומה שהם גילו

were parasites in extreme abundance.

הייתה כמות עצומה של טפילים.

Especially common were trematodes,

הסוג הנפוץ היו תולעים ממשפחת הטרמטודות,

tiny worms that specialize in castrating their hosts

תולעים קטנות שמתמחות בסירוס המארח

like this unfortunate snail.

כמו השבלול המסכן הזה.

Now, a single trematode is tiny, microscopic,

תולעת טרמטודה בודדת היא זעירה, מיקרוסקופית,

but collectively they weighed as much

אבל כולן יחד שקלו

as all the fish in the estuaries

כמו כל הדגים שנמצאו בשפך הנהר

and three to nine times more than all the birds.

ופי 3 עד 9 ממשקל הציפורים באזור.

And remember the Gordian worm that I showed you,

וזוכרים את התולעת הגורדית שהראיתי לכם,

the cricket thing?

זו מהצרצר?

One Japanese scientist called Takuya Sato

מדען יפני בשם טקויה סאטו

found that in one stream,

גילה שבנחל אחד,

these things drive so many crickets

התולעים גרמו לכמות עצומה של צרצרים

and grasshoppers into the water

וחגבים לזנק למים

that the drowned insects

והביאו לכך שהחרקים הטובעים

make up some 60 percent of the diet of local trout.

היוו 60 אחוז מהתזונה של דגי הפורל המקומיים.

Manipulation is not an oddity.

שליטה טפילית אינה תופעה נדירה.

It is a critical and common part

היא חיונית ונפוצה

of the world around us,

בעולם הסובב אותנו,

and scientists have now found

ומדענים גילו לאחרונה

hundreds of examples of such manipulators,

מאות דוגמאות של שליטה טפילית,

and more excitingly, they're starting to understand

ומה שיותר מעניין, הם מתחילים להבין

exactly how these creatures control their hosts.

כיצד הטפילים שולטים במארחים שלהם.

And this is one of my favorite examples.

זו אחת מהדוגמאות החביבות עלי.

This is Ampulex compressa,

זוהי צרעת האמפולקס קומפרסה,

the emerald cockroach wasp,

צרעת תיקן האזמרגד,

and it is a truth universally acknowledged

ידוע ברחבי העולם

that an emerald cockroach wasp in possession

שצרעת תיקן האזמרגד שברשותה

of some fertilized eggs

ביצים מופרות

must be in want of a cockroach.

מתחילה לחפש תיקן.

When she finds one,

כאשר היא מוצאת תיקן,

she stabs it with a stinger

היא דוקרת אותו בעוקץ

that is also a sense organ.

שהוא גם איבר חישה.

This discovery came out three weeks ago.

זו תגלית מלפני שלושה שבועות.

She stabs it with a stinger that is a sense organ

הצרעה דוקרת את התיקן עם העוקץ שהוא איבר חישה

equipped with small sensory bumps

עם בליטות תחושה קטנות

that allow her to feel the distinctive texture

שמאפשרות לה לזהות את המרקם הייחודי

of a roach's brain.

של מוח התיקן.

So like a person blindly rooting about in a bag,

ממש כמו אדם שמחפש חפצים בתוך התיק שלו,

she finds the brain, and she injects it with venom

היא מוצאת את המוח, ומזריקה פנימה ארס

into two very specific clusters of neurons.

אל שתי קבוצות עצבים ייחודיות.

Israeli scientists Frederic Libersat and Ram Gal

המדענים הישראלים פרדריק לברסט ורם גל

found that the venom is a very specific chemical weapon.

גילו שהארס הוא נשק כימי מדויק מאד.

It doesn't kill the roach, nor does it sedate it.

הוא לא הורג את התיקן, הוא לא מטשטש אותו.

The roach could walk away

התיקן יכול להמשיך ללכת

or fly or run if it chose to,

או לעוף או לרוץ אם ירצה,

but it doesn't choose to,

אבל הוא לא רוצה,

because the venom nixes its motivation to walk,

כי הארס משתק את רצונו של התיקן ללכת,

and only that.

וזהו.

The wasp basically un-checks the escape-from-danger box

הצרעה פשוט מבטלת את פקודת ה'לברוח מסכנה'

in the roach's operating system,

במערכת ההפעלה של התיקן,

allowing her to lead her helpless victim

וכך היא יכולה להוביל את קורבנה חסר הישע

back to her lair by its antennae

אל המאורה שלה כאשר היא מכוונת את מחושיו

like a person walking a dog.

ממש כמו אדם שמוליך את כלבו.

And once there, she lays an egg on it,

כשהם מגיעים למאורה, הצרעה מטילה את ביציה בתיקן,

egg hatches, devoured alive, bursts out of body,

הביצים בוקעות, התיקן נטרף מבפנים, הצרעות פורצות מגופו,

yadda yadda yadda, you know the drill.

ידה ידה ידה, אתם מכירים את ההמשך.

(Laughter) (Applause)

(צחוק) (מחיאות כפיים)

Now I would argue that, once stung,

ניתן לטעון, שאחרי העקיצה,

the cockroach isn't a roach anymore.

התיקן אינו תיקן יותר.

It's more of an extension of the wasp,

הוא הופך להיות סוג של איבר של הצרעה,

just like the cricket was an extension of the Gordian worm.

ממש כמו שהצרצר הופך לאיבר של התולעת הגורדית.

These hosts won't get to survive or reproduce.

בעלי החיים המארחים לא יזכו להישאר בחיים או להתרבות.

They have as much control over their own fates

השליטה שלהם על גורלם דומה למידת השליטה העצמית של המכונית שלי.

as my car.

Once the parasites get in,

ברגע שהטפיל חודר פנימה,

the hosts don't get a say.

המארח מאבד את זכות הבחירה שלו.

Now humans, of course,

בני אדם, כמובן,

are no stranger to manipulation.

מכירים היטב את נושא המניפולציות והשליטה.

We take drugs to shift the chemistries of our brains

אנחנו משתמשים בתרופות שגורמות לשינויים כימיים במוחנו

and to change our moods,

ומשפיעים על מצב רוחנו,

and what are arguments or advertising or big ideas

ואיך נגדיר טיעונים או פרסומות או רעיונות דגולים

if not an attempt to influence someone else's mind?

אם לא כניסיון להשפיע על מחשבותיו של מישהו אחר?

But our attempts at doing this

אבל ניסיונות ההשפעה שלנו

are crude and blundering compared

הם גסים וכושלים בהשוואה

to the fine-grained specificity of the parasites.

ליכולות ההשפעה המשוכללות של הטפילים.

Don Draper only wishes he was as elegant

דון דרייפר היה מת להיות אלגנטי

and precise as the emerald cockroach wasp.

ומדויק כמו צרעת תיקן האזמרגד.

Now, I think this is part of what makes parasites

לטעמי, זה חלק ממה שהופך את הטפילים

so sinister and so compelling.

לכל כך מרושעים וכל כך מרתקים.

We place such a premium on our free will

אנחנו מחשיבים מאד את זכות הבחירה החופשית שלנו

and our independence

והעצמאות שלנו

that the prospect of losing those qualities

והאפשרות לאבד את היכולות הללו

to forces unseen

לטובת כוחות בלתי נראים

informs many of our deepest societal fears.

מעוררות בנו פחדים וחרדות ברמה החברתית.

Orwellian dystopias and shadowy cabals

העולמות המפחידים שתיאר ג'ורג' אורוול, תככים אפלים

and mind-controlling supervillains --

ונבלים השולטים במוח --

these are tropes that fill our darkest fiction,

אלו דימויים שממלאים את סיפורי האימה שלנו,

but in nature, they happen all the time.

אבל בטבע, הם מתרחשים כל הזמן.

Which leads me to an obvious

מה שמוביל אותי לשאלה ברורה

and disquieting question:

ומדאיגה:

Are there dark, sinister parasites

האם יש טפילים אפלים

that are influencing our behavior

שמשפיעים על התנהגותנו

without us knowing about it,

בלי שנדע,

besides the NSA?

פרט לסוכנות ה- NSA?

If there are any —

אם יש כאלה --

(Laughter) (Applause)

(צחוק)(מחיאות כפיים)

I've got a red dot on my forehead now, don't I?

יש לי נקודת לייזר אדומה על המצח עכשיו, נכון?

(Laughter)

(צחוק)

If there are any, this is a good candidate for them.

אם יש כאלה, זהו מועמד טוב להיות אחד מהם.

This is Toxoplasma gondii, or Toxo, for short,

זהו הטפיל טוקסופלזמה גונדי, או טוקסו בקיצור,

because the terrifying creature

משום שליצורים מפחידים

always deserves a cute nickname.

תמיד מגיע כינוי חמוד.

Toxo infects mammals,

טוקסו מדביק יונקים,

a wide variety of mammals,

מגוון רחב של יונקים,

but it can only sexually reproduce in a cat.

אבל הוא מתרבה רבייה מינית רק בחתולים.

And scientists like Joanne Webster have shown that

ומדענים כמו ג'ואן וובסטר הוכיחו

if Toxo gets into a rat or a mouse,

שאם טוקסו חודר אל תוך עכברוש או עכבר,

it turns the rodent into a cat-seeking missile.

הוא הופך את המכרסם לטיל שמחפש חתולים.

If the infected rat smells the delightful odor

אם העכברוש הנגוע מריח את הריח הנפלא

of cat piss,

של שתן חתולים,

it runs towards the source of the smell

הוא רץ אל עבר מקור הריח

rather than the more sensible direction of away.

במקום לנהוג בהיגיון ולברוח מהאזור.

The cat eats the rat. Toxo gets to have sex.

החתול טורף את העכברוש. הטוקסו מתרבה.

It's a classic tale of Eat, Prey, Love.

מדובר בסיפור הקלאסי של לאכול, לצוד, לאהוב.

(Laughter) (Applause)

(צחוק) (מחיאות כפיים)

You're very charitable, generous people.

אתם ממש צדיקים, אנשים נדיבים.

Hi, Elizabeth, I loved your talk.

היי, אליזבת, אהבתי את ההרצאה שלך.

How does the parasite control its host

איך שולט הטפיל במארח?

in this way?

We don't really know.

אנחנו לא יודעים בדיוק.

We know that Toxo releases an enzyme

אנחנו יודעים שטוקסו מפריש אנזימים

that makes dopamine, a substance involved

שמייצרים דופמין, הורמון שמעורב

in reward and motivation.

בתחושת סיפוק ומוטיבציה.

We know it targets certain parts of a rodent's brain,

אנחנו יודעים שהוא פעיל באזורים ספציפיים במוחם של המכרסמים,

including those involved in sexual arousal.

ובהם האזורים המעורבים בעוררות מינית.

But how those puzzle pieces fit together

אבל איך מסדרים את חלקי הפאזל

is not immediately clear.

עדיין לא ברור לנו.

What is clear is that this thing

מה שברור לנו הוא שהטפיל

is a single cell.

הוא יצור חד תאי.

This has no nervous system.

אין לו מערכת עצבים.

It has no consciousness.

אין לו מודעות.

It doesn't even have a body.

אין לו גוף.

But it's manipulating a mammal?

אבל הוא שולט ביונק?

We are mammals.

אנחנו יונקים.

We are more intelligent than a mere rat, to be sure,

אנחנו יותר אינטליגנטים מעכברוש פשוט, זה בטוח,

but our brains have the same basic structure,

אבל המוח שלנו בנוי באופן דומה,

the same types of cells,

אותם סוגי תאים,

the same chemicals running through them,

אותם כימיקלים מועברים בין התאים,

and the same parasites.

ואותם טפילים.

Estimates vary a lot, but some figures suggest

ההערכות משתנות, אבל חלק מהחוקרים מעריכים

that one in three people around the world

שלאדם אחד מכל שלושה אנשים בעולם

have Toxo in their brains.

יש טוקסו במוח.

Now typically, this doesn't lead to any overt illness.

בדרך כלל, הוא לא מוביל להופעת מחלה.

The parasite holds up in a dormant state

הטפיל מתקיים במצב רדום

for a long period of time.

למשך תקופת זמן ארוכה.

But there's some evidence that those people

אבל ישנן עדויות המראות שהאנשים הנגועים

who are carriers score slightly differently

שהם רק נשאים, משיגים תוצאות שונות במקצת

on personality questionnaires than other people,

במבחני אישיות בהשוואה לאנשים אחרים,

that they have a slightly higher risk of car accidents,

שהם נמצאים בסיכון מעט גבוה יותר למעורבות בתאונות דרכים,

and there's some evidence that people with schizophrenia

ויש גם עדויות לכך שאנשים החולים בסכיזורפניה

are more likely to be infected.

נוטים לשאת את הטפיל בשכיחות גבוהה יותר.

Now, I think this evidence is still inconclusive,

אני חושב שהעדויות הללו לא מאפשרות להסיק מסקנות,

and even among Toxo researchers,

ואפילו חוקרי הטוקסו,

opinion is divided as to whether the parasite

חלוקים בדעתם לגבי השאלה אם לטפיל

is truly influencing our behavior.

יש השפעה ממשית על התנהגותנו.

But given the widespread nature of such manipulations,

אולם בהתחשב במגוון העצום של המניפולציות,

it would be completely implausible

יהיה זה בלתי סביר להניח

for humans to be the only species

שבני האדם הם המין היחיד

that weren't similarly affected.

שאינו מושפע מטפילים.

And I think that this capacity to constantly

ואני סבור שהיכולת לעוות

subvert our way of thinking about the world

את מחשבותינו אודות העולם

makes parasites amazing.

הופכת את הטפילים למדהימים.

They're constantly inviting us to look at the natural world sideways,

הם תמיד מזמינים אותנו להביט בעולם הטבע שסביבנו,

and to ask if the behaviors we're seeing,

ולתהות אם ההתנהגות שאנו רואים,

whether they're simple and obvious

בין אם הן פשוטות וברורות

or baffling and puzzling,

או מביכות ומבלבלות,

are not the results of individuals

אינן תוצאה של אנשים בודדים

acting through their own accord

הפועלים על דעת עצמם

but because they are being bent

אלא משום שהם מושפעים

to the control of something else.

משליטתו של משהו אחר.

And while that idea may be disquieting,

ובשעה שהרעיון הזה מעורר בנו חוסר שקט,

and while parasites' habits may be very grisly,

ובזמן שהרגלי החיים של הטפילים נוטים להיות מחרידים,

I think that ability to surprise us

אני חושב שהיכולת להפתיע אותנו

makes them as wonderful and as charismatic

הופכת את הטפילים לנפלאים וכריזמטיים

as any panda or butterfly or dolphin.

כמו כל דב פנדה, פרפר או דולפין.

At the end of "On the Origin of Species,"

בסיום הספר "מוצא המינים",

Charles Darwin writes about the grandeur of life,

צ'ארלס דארוין כותב על הגדולה שבחיים,

and of endless forms most beautiful

ועל ריבוי הצורות היפהפיות

and most wonderful,

והנפלאות,

and I like to think he could easily have been talking

ואני חושב שהוא יכול היה בקלות לדבר

about a tapeworm that makes shrimp sociable

על השרשור שגורם לחסילונים להתאסף בחבורות

or a wasp that takes cockroaches for walks.

או על הצרעה שמוציאה את התיקן לטיול.

But perhaps, that's just a parasite talking.

אבל אולי, זה הטפיל שבמוחי שמדבר.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)