Why our IQ levels are higher than our grandparents' | James Flynn

מתרגם: Avihu Turzion מבקר: Ido Dekkers

We are going to take a quick voyage

אנו הולכים לקחת מסע זריז

over the cognitive history of the 20th century,

בהיסטוריה הקוגניטיבית של המאה ה-20,

because during that century,

משום שבמהלך המאה הזו,

our minds have altered dramatically.

השכל שלנו השתנה באופן דרמטי.

As you all know, the cars that people drove in 1900

כידוע לכולכם, המכוניות שאנשים נהגו בהם בשנת 1900

have altered because the roads are better

השתנו מכיוון שהכבישים השתפרו

and because of technology.

ובגלל הטכנולוגיה.

And our minds have altered, too.

והשכל שלנו השתנה גם כן.

We've gone from people who confronted a concrete world

עברנו מלהיות אנשים שהתמודדו עם עולם מוחשי

and analyzed that world primarily in terms

וניתחו את העולם הזה בעיקר לפי

of how much it would benefit them

כמה דברים יתרמו להם

to people who confront a very complex world,

לאנשים שמתמודדים עם עולם מורכב מאוד,

and it's a world where we've had to develop

וזה עולם בו היינו צריכים לפתח

new mental habits, new habits of mind.

הרגלים מנטליים חדשים, הרגלי שכל חדשים.

And these include things like

ואלה כוללים דברים כמו

clothing that concrete world with classification,

הלבשת העולם המוחשי עם סיווגים,

introducing abstractions that we try to make

יצירת הפשטה שאנו מנסים שתהיה

logically consistent,

עקבית באופן הגיוני,

and also taking the hypothetical seriously,

וגם לקיחת ההיפותטי ברצינות,

that is, wondering about what might have been

כלומר, תהייה על מה שהיה יכול להיות

rather than what is.

במקום מה שקורה.

Now, this dramatic change was drawn to my attention

עכשיו, הנושא הזה הגיע לתשומת ליבי

through massive I.Q. gains over time,

באמצעות עליית I.Q. עצומה עם השנים,

and these have been truly massive.

והיא הייתה משמעותית ביותר.

That is, we don't just get a few more questions right

כלומר, זה לא שאנו מצליחים לענות על עוד כמה שאלות נכונה

on I.Q. tests.

במבחני I.Q.

We get far more questions right on I.Q. tests

אנחנו מצליחים לענות על הרבה יותר שאלות נכונה במבחני I.Q.

than each succeeding generation

מאשר כל דור קודם

back to the time that they were invented.

חזרה עד הזמן שבו הם הומצאו.

Indeed, if you score the people a century ago

אכן, אם תדרגו את האנשים לפני מאה שנים

against modern norms,

מול הנורמות המודרניות,

they would have an average I.Q. of 70.

ה-I.Q. הממוצע יהיה 70.

If you score us against their norms,

אם תדרגו אותנו מול הנורמות שלהם,

we would have an average I.Q. of 130.

לנו יהיה ממוצע I.Q. של 130.

Now this has raised all sorts of questions.

עכשיו זה העלה הרבה שאלות.

Were our immediate ancestors

האם אבותינו המיידיים

on the verge of mental retardation?

היו על סף פיגור שכלי?

Because 70 is normally the score for mental retardation.

מכיוון ש-70 נחשב ציון שמסווג כפיגור שכלי.

Or are we on the verge of all being gifted?

או שמא אנו על סף שכולם מחוננים?

Because 130 is the cutting line for giftedness.

מכיוון ש-130 הוא הסף למחוננות.

Now I'm going to try and argue for a third alternative

עכשיו אני רוצה לטעון שיש אלטרנטיבה שלישית

that's much more illuminating than either of those,

שמאירת עיניים הרבה יותר משתי אלה,

and to put this into perspective,

וכדי לשים זאת בפרספקטיבה,

let's imagine that a Martian came down to Earth

בואו נדמיין שאיש מאדים יורד לכדור הארץ

and found a ruined civilization.

ומצא הריסות של ציוויליזציה.

And this Martian was an archaeologist,

ואיש המאדים הזה הוא ארכיאולוג,

and they found scores, target scores,

והם מצאו מטרות, מטרות פגיעה,

that people had used for shooting.

שאנשים השתמשו בהן לירי.

And first they looked at 1865,

ובהתחלה הם הסתכלו על 1865,

and they found that in a minute,

ומצאו שבדקה,

people had only put one bullet in the bullseye.

אנשים הצליחו לפגוע רק כדור אחד באמצע.

And then they found, in 1898,

ואז הם מצאו שב-1898,

that they'd put about five bullets in the bullseye in a minute.

שהם הצליחו לפגוע בערך 5 כדורים בול באמצע בדקה.

And then about 1918 they put a hundred bullets in the bullseye.

ואז שב-1918 הם הצליחו לפגוע 100 כדורים בול באמצע.

And initially, that archaeologist would be baffled.

ובהתחלה אותו ארכיאולוג יהיה מובלבל.

They would say, look, these tests were designed

הם יאמרו, תראו, המבחנים האלה תוכננו

to find out how much people were steady of hand,

למצוא כמה היד של אנשים היתה יציבה,

how keen their eyesight was,

כמה חדה הראייה שלהם,

whether they had control of their weapon.

האם הייתה להם שליטה על הנשק שלהם.

How could these performances have escalated

איך יכלו הביצועים האלה להשתפר

to this enormous degree?

ליכולת כל כך מתקדמת?

Well we now know, of course, the answer.

ובכן, כעת כמובן, אנו יודעים את התשובה.

If that Martian looked at battlefields,

אם איש המאדים ההוא הסתכל על שדות קרב,

they would find that people had only muskets

הוא היה מוצא שלאנשים היו רק מוסקטים

at the time of the Civil War

בזמן מלחמת האזרחים האמריקאית

and that they had repeating rifles

ושהיו להם רובים שנדרכים מחדש

at the time of the Spanish-American War,

בזמן מלחמת ארה"ב-ספרד,

and then they had machine guns

ושהיו להם מכונות ירייה

by the time of World War I.

בזמן מלחמת העולם הראשונה.

And, in other words, it was the equipment

ושבמילים אחרות, זה היה הציוד

that was in the hands of the average soldier

שהיה בידיו של החייל הממוצע

that was responsible, not greater keenness of eye

שהיה אחראי לכך, ולא חדות העין רבה יותר

or steadiness of hand.

או יציבות גבוהה יותר של היד.

Now what we have to imagine is the mental artillery

עכשיו אנו צריכים לדמיין את הארטילריה השכלית

that we have picked up over those hundred years,

שאספנו במהלך מאה השנים האלה,

and I think again that another thinker will help us here,

ואני חושב ששוב הוגה אחר יעזור לנו כאן,

and that's Luria.

וזה [אלכסנדר] לוריא.

Luria looked at people

לוריא הסתכל על אנשים

just before they entered the scientific age,

ממש לפני שהם נכנסו לעידן המדעי,

and he found that these people

והוא מצא שאותם אנשים

were resistant to classifying the concrete world.

התנגדו לסיווג העולם המוחשי.

They wanted to break it up

הם רצו לחלק אותו

into little bits that they could use.

לחלקים קטנים שבהם יכלו להשתמש.

He found that they were resistant

הוא מצא שהם התנגדו

to deducing the hypothetical,

להסקת ההיפותטי,

to speculating about what might be,

לשער לגבי מה היה יכול להיות,

and he found finally that they didn't deal well

ומצא לבסוף שהם לא התמודדו טוב

with abstractions or using logic on those abstractions.

עם הפשטות או השתמשו בלוגיקה על הפשטות אלה.

Now let me give you a sample of some of his interviews.

עכשיו תרשו לתת לכם דוגמא לחלק מהראיונות שלו.

He talked to the head man of a person

הוא דיבר עם ראש כפר

in rural Russia.

ברוסיה הכפרית.

They'd only had, as people had in 1900,

היו לו, כמו רוב האנשים ב-1900,

about four years of schooling.

בערך 4 שנות לימוד.

And he asked that particular person,

והוא שאל את אותו אדם,

what do crows and fish have in common?

מה יש לעורבים ודגים במשותף?

And the fellow said, "Absolutely nothing.

ואותו בחור אמר, "שום דבר לחלוטין.

You know, I can eat a fish. I can't eat a crow.

אתה יודע, אני יכול לאכול דג. אני לא יכול לאכול עורב.

A crow can peck at a fish.

עורב יכול לנקר בדג.

A fish can't do anything to a crow."

דג לא יכול לעשות כלום לעורב."

And Luria said, "But aren't they both animals?"

ולוריא אמר, "אך הלוא שניהם חיות?"

And he said, "Of course not.

והבחור השיב, "ברור שלא.

One's a fish.

אחד דג.

The other is a bird."

והשני ציפור."

And he was interested, effectively,

והוא היה מעוניין, אפקטיבית,

in what he could do with those concrete objects.

במה הוא היה יכול לעשות עם אותם עצמים מוחשיים.

And then Luria went to another person,

ואז לוריא ניגש לאיש אחר,

and he said to them,

והוא אמר לו,

"There are no camels in Germany.

"אין גמלים בגרמניה.

Hamburg is a city in Germany.

המבורג היא עיר בגרמניה.

Are there camels in Hamburg?"

האם יש גמלים בהמבורג?"

And the fellow said,

והבחור אמר,

"Well, if it's large enough, there ought to be camels there."

"ובכן, אם היא גדולה מספיק, צריך להיות שם גמל."

And Luria said, "But what do my words imply?"

ולוריא השיב, "אך מה המילים שלי מרמזות?"

And he said, "Well, maybe it's a small village,

והאיש אמר, "ובכן, אולי זה כפר קטן,

and there's no room for camels."

ואין מקום לגמלים."

In other words, he was unwilling to treat this

במילים אחרות, הוא לא היה מוכן להתייחס לזה

as anything but a concrete problem,

כבעיה לא מוחשית,

and he was used to camels being in villages,

והוא היה מורגל לכך שבכפרים יש גמלים,

and he was quite unable to use the hypothetical,

והוא לא היה מסוגל להשתמש בהיפותטי,

to ask himself what if there were no camels in Germany.

כדי לשאול את עצמו מה אם אין גמלים בגרמניה.

A third interview was conducted

ראיון שלישי נערך

with someone about the North Pole.

עם מישהו לגבי הקוטב הצפוני.

And Luria said, "At the North Pole, there is always snow.

ולוריא אמר, "בקוטב הצפוני, תמיד יש שלג.

Wherever there is always snow, the bears are white.

איפה שתמיד יש שלג, הדובים לבנים.

What color are the bears at the North Pole?"

מה צבע הדובים בקוטב הצפוני?"

And the response was, "Such a thing

והתשובה הייתה, "דבר כזה

is to be settled by testimony.

צריך ליישב באמצעות עדות.

If a wise person came from the North Pole

אם אדם חכם היה חוזר מהקוטב בצפוני

and told me the bears were white,

והיה אומר לי ששם הדובים לבנים,

I might believe him,

יכול להיות שהייתי מאמין לו,

but every bear that I have seen is a brown bear."

אבל כל דב שאני ראיתי הוא חום."

Now you see again, this person has rejected

עכשיו אתם רואים שוב, שהאדם הזה התנגד

going beyond the concrete world

ללכת מעבר לעולם המוחשי

and analyzing it through everyday experience,

ולנתח אותו באמצעות ניסיון יום-יומי,

and it was important to that person

וזה היה חשוב לאותו אדם

what color bears were --

איזה צבע יש לדובים --

that is, they had to hunt bears.

כלומר, הוא היה צריך לצוד דובים.

They weren't willing to engage in this.

הם לא היו מוכנים להתעסק עם זה.

One of them said to Luria,

אחד מהם אמר ללוריא,

"How can we solve things that aren't real problems?

"איך אנחנו יכולים לפתור דברים שאינם בעיות אמיתיות?

None of these problems are real.

אף אחת מהבעיות האלה איננה אמיתית.

How can we address them?"

איך אפשר להתמודד איתן?"

Now, these three categories --

עכשיו, שלוש הקטגוריות האלה --

classification,

סיווג,

using logic on abstractions,

שימוש לוגיקה על הפשטות,

taking the hypothetical seriously --

לקיחת ההיפותטי ברצינות --

how much difference do they make in the real world

כמה הבדל הן מביאות לעולם האמיתי

beyond the testing room?

מעבר לחדר המבחן?

And let me give you a few illustrations.

ותרשו לי לתת לכם מספר הארות.

First, almost all of us today get a high school diploma.

ראשית, כמעט כולנו היום מקבלים תעודת בית ספר.

That is, we've gone from four to eight years of education

כלומר, התקדמנו מארבע לשמונה שנות חינוך

to 12 years of formal education,

ל-12 שנים של חינוך פורמלי,

and 52 percent of Americans

ו-52 אחוז מהאמריקאים

have actually experienced some type of tertiary education.

התנסו בפועל באיזשהו חינוך מתקדם.

Now, not only do we have much more education,

עכשיו, לא רק שיש לנו הרבה יותר חינוך,

and much of that education is scientific,

ושהרבה מהחינוך הזה הוא מדעי,

and you can't do science without classifying the world.

ואתה לא יכול לעשות מדע בלי לסווג את העולם.

You can't do science without proposing hypotheses.

אתה לא יכול לעשות מדע בלי להעלות השערות.

You can't do science without making it logically consistent.

אתה לא יכול לעשות מדע בלי לעשות אותו הגיוני באופן עקבי.

And even down in grade school, things have changed.

ואפילו בבית ספר יסודי דברים השתנו.

In 1910, they looked at the examinations

ב-1910, הסתכלו על המבחנים

that the state of Ohio gave to 14-year-olds,

שמדינת אוהיו נתנה לבני 14,

and they found that they were all

והם מצאו שכולם עסקו

for socially valued concrete information.

במידע שהוערך ע"י החברה כמוחשי.

They were things like,

היו דברים כמו,

what are the capitals of the 44 or 45 states

מה הבירות של 44 או 45 המדינות

that existed at that time?

שהיו קיימות באותו הזמן?

When they looked at the exams

כשהסתכלו על הבחינות

that the state of Ohio gave in 1990,

שמדינת אוהיו נתנה ב-1990,

they were all about abstractions.

כולן עסקו בהפשטות.

They were things like,

היו דברים כמו,

why is the largest city of a state rarely the capital?

מדוע העיר הגדולה ביותר במדינה היא לאו דווקא הבירה?

And you were supposed to think, well,

והיית אמור לחשוב, ובכן,

the state legislature was rural-controlled,

בית המחוקקים של המדינה נשלט ע"י כפריים,

and they hated the big city,

והם שנאו את העיר הגדולה,

so rather than putting the capital in a big city,

אז במקום לבחור את הבירה להיות העיר הגדולה

they put it in a county seat.

הם בחרו במושב מחוזי.

They put it in Albany rather than New York.

הם בחרו באולבני במקום בניו יורק.

They put it in Harrisburg rather than Philadelphia.

הם בחרו בהאריסבורג במקום בפילדלפיה.

And so forth.

וכך והלאה.

So the tenor of education has changed.

כך שהטון של החינוך השתנה.

We are educating people to take the hypothetical seriously,

אנחנו מחנכים אנשים להתייחס להיפותטי ברצינות,

to use abstractions, and to link them logically.

להשתמש בהפשטות, ולקשר אותם לוגית.

What about employment?

מה לגבי תעסוקה?

Well, in 1900, three percent of Americans

ובכן, ב-1900 שלוש אחוזים מהאמריקאים

practiced professions that were cognitively demanding.

עסקו במקצועות עם דרישה קוגניטיבית.

Only three percent were lawyers or doctors or teachers.

רק שלושה אחוזים היו עורכי-דין, רופאים או מורים.

Today, 35 percent of Americans

היום, 35 אחוזים המאמריקאים

practice cognitively demanding professions,

עוסקים במקצועות עם דרישה קוגניטיבית,

not only to the professions proper like lawyer

לא רק במקצועות כמו עורך דין

or doctor or scientist or lecturer,

או רופא או מדען או מרצה,

but many, many sub-professions

אך הרבה, הרבה תתי-מקצועות

having to do with being a technician,

שדורשים להיות טכנאי,

a computer programmer.

מתכנת מחשבים.

A whole range of professions now make cognitive demands.

מגוון שלם של מקצועות כיום דורשים יכולת קוגניטיבית.

And we can only meet the terms of employment

ואנחנו יכולים לענות על דרישות התעסוקה

in the modern world by being cognitively

בעולם המודרני רק אם אנחנו יותר

far more flexible.

גמישים קוגניטיבית.

And it's not just that we have many more people

וזה לא רק שיש לנו יותר אנשים

in cognitively demanding professions.

במקצועות עם דרישות קוגניטיביות.

The professions have been upgraded.

המקצועות השתדרגו.

Compare the doctor in 1900,

תשוו את הרופא מ-1900,

who really had only a few tricks up his sleeve,

שהיו לו רק מספר תרגילים באמתחתו,

with the modern general practitioner or specialist,

עם רופא כללי או מומחה בזמננו,

with years of scientific training.

עם שנים של הכשרה מדעית.

Compare the banker in 1900,

תשוו את הבנקאי מ-1900,

who really just needed a good accountant

שהיה צריך רק חשב טוב,

and to know who was trustworthy in the local community

ולדעת מי נחשב אמין בקהילה המקומית

for paying back their mortgage.

בתשלום המשכנתא שלו.

Well, the merchant bankers who brought the world to their knees

ובכן, בנקאי המסחר שהורידו את העולם על ברכיו

may have been morally remiss,

אולי היו רשלניים מוסרית,

but they were cognitively very agile.

אך הם היו מאוד זריזים קוגניטיבית.

They went far beyond that 1900 banker.

הם עברו בהרבה את הבנקאי מ-1900.

They had to look at computer projections

הם היו צריכים לראות תחזיות ממוחשבות

for the housing market.

עבור שוק הדיור.

They had to get complicated CDO-squared

הם היו צריכים להשיג עסקאות למחוייבות עירבון על חוב

in order to bundle debt together

כדי לארוז את החובות יחד

and make debt look as if it were actually a profitable asset.

ולגרום לחוב להיראות כמו נכס מניב.

They had to prepare a case to get rating agencies

הם היו צריכים להכין טיעונים עבור חברות דירוג אשראי

to give it a AAA,

כדי לקבל דירוג AAA,

though in many cases, they had virtually bribed the rating agencies.

למרות שבמקרים רבים, הם בפועל שיחדו את חברות דירוג האשראי.

And they also, of course, had to get people

והם כמובן, היו צריכים גם לגרום לאנשים

to accept these so-called assets

לקבל את הכביכול נכסים הללו

and pay money for them

ולשלם עבורם כסף

even though they were highly vulnerable.

אפילו שהם היו פגיעים ביותר.

Or take a farmer today.

או קחו לדוגמא חקלאי בימינו.

I take the farm manager of today as very different

אני רואה את מנהל החווה של ימינו כשונה מאוד

from the farmer of 1900.

מהחקלאי של 1900.

So it hasn't just been the spread

כך שזו לא רק הייתה ההתפרסות

of cognitively demanding professions.

של מקצועות עם דרישות קוגניטיביות.

It's also been the upgrading of tasks

זו הייתה גם ההשתדרגות של משימות

like lawyer and doctor and what have you

כמו רופא או עורך דין או מה שתרצו

that have made demands on our cognitive faculties.

שעכשיו דורשים מאיתנו כושר קוגניטיבי.

But I've talked about education and employment.

אך דיברתי על חינוך ותעסוקה.

Some of the habits of mind that we have developed

כמה מהרגלי השכל שפיתחנו

over the 20th century

במהלך המאה ה-20

have paid off in unexpected areas.

השתלמו באיזורים בלתי צפויים.

I'm primarily a moral philosopher.

אני מתעסק בעיקר בפילוסופיה מוסרית.

I merely have a holiday in psychology,

אני בסכ"ה לוקח חופשה בפסיכולוגיה,

and what interests me in general is moral debate.

ומה שמעניין אותי באופן כללי הוא דיון מוסרי.

Now over the last century,

עכשיו במהלך המאה האחרונה,

in developed nations like America,

במדינות מפותחות כמו אמריקה

moral debate has escalated

דיון מוסרי עלה מדרגה,

because we take the hypothetical seriously,

מכיוון שאנו לוקחים את ההיפותטי ברצינות,

and we also take universals seriously

ואנו לוקחים גם את הכללי ברצינות

and look for logical connections.

ומחפשים את ההקשרים הלוגיים.

When I came home in 1955 from university

כשחזרתי הביתה ב-1955 מהאוניברסיטה

at the time of Martin Luther King,

בזמנו של מרטין לותר קינג,

a lot of people came home at that time

הרבה אנשים חזרו הביתה באותו זמן

and started having arguments with their parents and grandparents.

והחלו לנהל ויכוחים עם הוריהם וסביהם.

My father was born in 1885,

אבי נולד ב-1885,

and he was mildly racially biased.

והייתה לו נטייה גזענית קלה.

As an Irishman, he hated the English so much

כאירי, הוא שנא את האנגלים כל כך

he didn't have much emotion for anyone else.

שלא נשאר לו הרבה רגש לאף אחד אחר.

(Laughter)

(צחוק)

But he did have a sense that black people were inferior.

והייתה לו תחושה ששחורים היו נחותים.

And when we said to our parents and grandparents,

וכשאמרנו להורינו וסבינו,

"How would you feel if tomorrow morning you woke up black?"

"איך תרגיש אם מחר בבוקר תתעורר שחור?"

they said that is the dumbest thing you've ever said.

הם ענו שזה הדבר המטומטם ביותר שאי פעם אמרנו.

Who have you ever known who woke up in the morning --

מי אתה מכיר שהתעורר בוקר אחד --

(Laughter) --

(צחוק) --

that turned black?

והפך לשחור?

In other words, they were fixed in the concrete

במילים אחרות, הם היו מקובעים במנהגים

mores and attitudes they had inherited.

והעמדות המוחשיות שהם ירשו.

They would not take the hypothetical seriously,

הם לא היו לוקחים את ההיפותטי ברצינות,

and without the hypothetical,

ובלי ההיפותטי

it's very difficult to get moral argument off the ground.

זה קשה מאוד להרים טיעון מוסרי.

You have to say, imagine you were

אתה צריך לומר, דמיין שאתה

in Iran, and imagine that your relatives

באירן, ודמיין שכל קרוביך

all suffered from collateral damage

סבלו מנזק היקפי

even though they had done no wrong.

על אף שלא עשו שום דבר רע.

How would you feel about that?

איך תרגיש לגבי זה?

And if someone of the older generation says,

ואם מישהו מהדור הישן יותר היה אומר,

well, our government takes care of us,

ובכן, הממשלה שלנו תטפל בנו,

and it's up to their government to take care of them,

והממשלה שלהם תטפל בהם,

they're just not willing to take the hypothetical seriously.

הם פשוט לא מוכנים לקחת את ההיפותטי ברצינות.

Or take an Islamic father whose daughter has been raped,

או קחו לדוגמא אב מוסלמי שביתו נאנסה,

and he feels he's honor-bound to kill her.

והוא מרגיש שהוא כבול בכבוד להרוג אותה.

Well, he's treating his mores

ובכן, הוא מתייחס למנהגיו

as if they were sticks and stones and rocks that he had inherited,

כאילו הם מקלות וסלעים ואבנים שהוא ירש,

and they're unmovable in any way by logic.

ושאי אפשר להזיז אותם בשום צורה באמצעות הגיון.

They're just inherited mores.

הם בסך הכל מנהגים שעברו בירושה.

Today we would say something like,

היום אנחנו נאמר משהו כמו,

well, imagine you were knocked unconscious and sodomized.

ובכן, דמיינו שהיכו אתכם עד אובדן הכרה וביצעו בכם מעשה סדום.

Would you deserve to be killed?

האם מגיע לכם לצאת להורג על כך?

And he would say, well that's not in the Koran.

והוא יאמר, ובכן זה לא בקוראן.

That's not one of the principles I've got.

זה לא אחד העקרונות שיש לי.

Well you, today, universalize your principles.

ובכן אתם היום מכלילים את העקרונות שלכם.

You state them as abstractions and you use logic on them.

אתם מנסחים אותם כהפשטות ואתם משתמשים בהגיון עליהם.

If you have a principle such as,

אם יש לכם עיקרון כמו,

people shouldn't suffer unless they're guilty of something,

לאנשים לא מגיע לסבול אלא אם הם אשמים במשהו,

then to exclude black people

אז כדי להוציא מהכלל אנשים שחורים

you've got to make exceptions, don't you?

אתם צריכים להכניס חריגה לכלל, לא?

You have to say, well, blackness of skin,

אתם צריכים לומר, ובכן, עור שחור,

you couldn't suffer just for that.

אי אפשר לסבול רק בגלל זה.

It must be that blacks are somehow tainted.

זה חייב להיות ששחורים מוכתמים איכשהו.

And then we can bring empirical evidence to bear, can't we,

ואז אנחנו יכולים להביא עדויות אמפיריות לחזק את הטענה, הלוא כן,

and say, well how can you consider all blacks tainted

ולומר, ובכן איך אתה יכול להחשיב את כל השחורים מוכתמים

when St. Augustine was black and Thomas Sowell is black.

כאשר סנט אוגוסטין ותומאס סאוול היו שחורים.

And you can get moral argument off the ground, then,

ועכשיו אתה יכול להתחיל לבנות טיעון מוסרי,

because you're not treating moral principles as concrete entities.

מכיוון שאתה לא מתייחס לעקרונות מוסריים כיישויות מוחשיות.

You're treating them as universals,

אתה מתייחס אליהם ככלליים,

to be rendered consistent by logic.

שאפשר להפוך אותם לעקביים באמצעות הגיון.

Now how did all of this arise out of I.Q. tests?

עכשיו איך כל זה נבע ממבחני I.Q.?

That's what initially got me going on cognitive history.

זה מה שגרם לי לדבר על היסטוריה קוגניטיבית.

If you look at the I.Q. test,

אם מסתכלים על מבחני ה-I.Q.

you find the gains have been greatest in certain areas.

מגלים שהיו שיפורים ניכרים באיזורים מסוימים.

The similarities subtest of the Wechsler

מבחן היישויות הדומות של וקסלר

is about classification,

נוגע בענייני סיווג,

and we have made enormous gains

והתקדמנו באופן ניכר

on that classification subtest.

במבחן הסיווגים הזה.

There are other parts of the I.Q. test battery

יש חלקים אחרים במערכת מבחני ה-I.Q.

that are about using logic on abstractions.

שנוגעים בשימוש בלוגיקה על הפשטות.

Some of you may have taken Raven's Progressive Matrices,

חלקכם נבחנתם עם המטריצות הפרוגרסיביות של רייבן,

and it's all about analogies.

והכל עוסק שם באנלוגיות.

And in 1900, people could do simple analogies.

וב-1900, אנשים יכלו לעשות אנלוגיות פשוטות.

That is, if you said to them, cats are like wildcats.

כלומר, אם אמרת להם, חתולים הם כמו חתולי בר.

What are dogs like?

למה כלבים דומים?

They would say wolves.

הם היו אומרים זאבים.

But by 1960, people could attack Raven's

אך כבר ב-1960, אנשים יכלו להתמודד עם מבחני רייבן

on a much more sophisticated level.

ברמה הרבה יותר מתוחכמת.

If you said, we've got two squares followed by a triangle,

אם אמרת, יש לנו שני ריבועים שאחריהם בא משולש,

what follows two circles?

מה בא אחרי שני עיגולים?

They could say a semicircle.

הם היו יכולים לומר חצי עיגול.

Just as a triangle is half of a square,

בדיוק כשם שמשולש הוא חצי ריבוע,

a semicircle is half of a circle.

חצי עיגול הוא חצי ממעגל.

By 2010, college graduates, if you said

ב-2010, אם ניקח בוגרי מכללות, אם אמרת

two circles followed by a semicircle,

חצי עיגול בא אחרי שני מעגלים,

two sixteens followed by what,

מה בא אחרי פעמיים 16?

they would say eight, because eight is half of 16.

והם היו אומרים 8, מכיוון ש-8 הוא חצי מ-16.

That is, they had moved so far from the concrete world

כלומר, הם התרחקו כל כך מהעולם המוחשי

that they could even ignore

שהם יכלו להתעלם

the appearance of the symbols that were involved in the question.

מסוג הסמלים שהיו חלק מהשאלה.

Now, I should say one thing that's very disheartening.

עכשיו, אני צריך לומר דבר אחד קצת מדאיג.

We haven't made progress on all fronts.

לא התקדמנו בכל החזיתות.

One of the ways in which we would like to deal

אחת הדרכים שאיתן אנחנו רוצים להתמודד

with the sophistication of the modern world

עם התחכום של העולם המודרני

is through politics,

היא באמצעות פוליטיקה,

and sadly you can have humane moral principles,

ולמרבה הצער אתה יכול שיהיו לך עקרונות מוסריים,

you can classify, you can use logic on abstractions,

אתה יכול לסווג, אתה יכול להשתמש בהגיון על הפשטות,

and if you're ignorant of history and of other countries,

אך אם אתה בור בהיסטוריה של מדינות אחרות,

you can't do politics.

אינך יכול לעסוק בפוליטיקה.

We've noticed, in a trend among young Americans,

הבחנו במגמה בקרב צעירים אמריקאים,

that they read less history and less literature

שהם קוראים פחות היסטוריה ופחות ספרות

and less material about foreign lands,

ופחות חומר על ארצות זרות,

and they're essentially ahistorical.

והם למעשה נטולי היסטוריה.

They live in the bubble of the present.

הם חיים בבועה של ההווה.

They don't know the Korean War from the war in Vietnam.

הם לא מבחינים בין מלחמת קוריאה למלחמת וייטנאם.

They don't know who was an ally of America in World War II.

הם לא יודעים מי היו בעלות בריתה של אמריקה במלחמת העולם השניה.

Think how different America would be

תחשבו כמה אמריקה הייתה שונה

if every American knew that this is the fifth time

אם כל אמריקאי היה יודע שזו הפעם החמישית

Western armies have gone to Afghanistan to put its house in order,

שצבאות מערביים נכנסו לאפגניסטן כדי לעשות שם סדר,

and if they had some idea of exactly what had happened

ואם היה להם קצת מושג על מה בדיוק קרה

on those four previous occasions.

בכל ארבעת המקרים הקודמים.

(Laughter)

(צחוק)

And that is, they had barely left,

ומה שקרה, שהם עזבו בשן ועין,

and there wasn't a trace in the sand.

ולא נשאר מהם אפילו סימן בחול.

Or imagine how different things would be

או דמיינו כמה שונים היו הדברים

if most Americans knew that we had been lied

אם אמריקאים ידעו ששיקרו לנו

into four of our last six wars.

כדי להיכנס לארבע מבין שש המלחמות האחרונות.

You know, the Spanish didn't sink the battleship Maine,

אתם יודעים, הספרדים לא הטביעו את המשחתת מיין,

the Lusitania was not an innocent vessel

הלוסיטניה לא הייתה אונייה תמימה

but was loaded with munitions,

והייתה עמוסה בתחמושת,

the North Vietnamese did not attack the Seventh Fleet,

הצפון וייטנאמים לא תקפו את הצי השביעי,

and, of course, Saddam Hussein hated al Qaeda

וכמובן, סדאם חוסיין שנא את אל קאעידה

and had nothing to do with it,

ולא היה לו שום קשר אליהם,

and yet the administration convinced 45 percent of the people

ועם זאת הממשל שכנע 45 אחוזים מהעם

that they were brothers in arms,

שהם היו אחים לנשק,

when he would hang one from the nearest lamppost.

כאשר כל אחד היה מוכן לתלות את השני על העמוד הקרוב.

But I don't want to end on a pessimistic note.

אך אני לא רוצה לסיים בטון פסימי.

The 20th century has shown enormous cognitive reserves

המאה ה-20 הפגינה רזרבות קוגניטיביות עצומות

in ordinary people that we have now realized,

באנשים פשוטים שעכשיו הגשמנו,

and the aristocracy was convinced

כאשר האריסטוקרטיה הייתה משוכנעת

that the average person couldn't make it,

שהאדם הממוצע לא יכול להצליח,

that they could never share their mindset

שהם לעולם לא יוכלו לחלוק את צורת החשיבה שלהם

or their cognitive abilities.

או את היכולות הקוגניטיביות שלהם.

Lord Curzon once said

לורד קורזון פעם אמר

he saw people bathing in the North Sea,

שהוא ראה אנשים רוחצים בים הצפוני,

and he said, "Why did no one tell me

והוא אמר, "למה אף אחד לא אמר לי

what white bodies the lower orders have?"

איזה גופים לבנים יש לפשוטי העם?"

As if they were a reptile.

כאילו הם היו סוג של זוחלים.

Well, Dickens was right and he was wrong. [Correction: Rudyard Kipling]

ובכן, דיקנס צדק והוא טעה. [תיקון: רודיארד קיפלינג]

[Kipling] said, "The colonel's lady and Judy O'Grady

[קיפלינג] אמר, "אשתו של הקולונל וג'ודי אוגריידי

are sisters underneath the skin."

הן אחיות מתחת לעור."

(Applause)

(מחיאות כפיים)