Sunni Brown: Doodlers, unite!

מתרגם: Ran Amitay מבקר: Sigal Tifferet

So I just want to tell you my story.

אז אני רק רוצה לספר לכם את הסיפור שלי

I spend a lot of time

אני מבלה זמן רב

teaching adults how to use visual language

בהוראה של מבוגרים על שימוש בשפה ויזואלית

and doodling in the workplace.

ושירבוט במקום העבודה.

And naturally, I encounter a lot of resistance,

ובאופן טבעי, אני נתקלת בהתנגדות רבה,

because it's considered to be anti-intellectual

כיוון שזה נחשב לאנטי-אינטלקטואלי

and counter to serious learning.

ונוגד למידה רצינית.

But I have a problem with that belief,

אבל יש לי בעיה עם אמונה זו,

because I know that doodling has a profound impact

כי אני יודעת שלשירבוט יש השפעה עצומה

on the way that we can process information

על הדרך בה אנחנו מעבדים מידע

and the way that we can solve problems.

ועל הדרך בה אנחנו פותרים בעיות.

So I was curious about why there was a disconnect

אז הייתי סקרנית להבין למה יש אי התאמה

between the way our society perceives doodling

בין הדרך בה החברה שלנו מתייחסת לשרבוט

and the way that the reality is.

לבין המציאות.

So I discovered some very interesting things.

אז גיליתי כמה דברים מאוד מעניינים.

For example, there's no such thing

למשל, אין

as a flattering definition of a doodle.

הגדרה מחמיאה לשרבוט.

In the 17th century, a doodle was a simpleton or a fool --

במאה ה17 המילה "Doodle" תיארה פתי או טיפש --

as in Yankee Doodle.

כמו בשיר "Yankee Doodle".

In the 18th century, it became a verb,

במאה ה18 הביטוי הפך לפועל,

and it meant to swindle or ridicule or to make fun of someone.

ומשמעותו היתה לרמות, ללעוג או לצחוק על מישהו.

In the 19th century, it was a corrupt politician.

במאה ה19 הוא הפך לפוליטיקאי מושחת.

And today, we have what is perhaps our most offensive definition,

וכיום, יש לנו את הביטוי הפוגע ביותר, אולי,

at least to me, which is the following:

לפחות עבורי, אשר הינו:

To doodle officially means

לשרבט זה באופן רשמי: [באנגלית]

to dawdle,

להתמהמה,

to dilly dally, to monkey around,

לבזבז זמן, להשתטות,

to make meaningless marks,

לסמן סימנים חסרי פשר,

to do something of little value, substance or import,

לעשות משהו בעל מעט מאוד ערך, עניין או חשיבות,

and -- my personal favorite --

ו -- האהוב עלי ביותר --

to do nothing.

לעשות כלום.

No wonder people are averse to doodling at work.

אין פלא שאנשים מתנגדים לשרבוטים בעבודה.

Doing nothing at work is akin to masturbating at work;

לא לעשות כלום בעבודה זה כמו לאונן בעבודה;

it's totally inappropriate.

זה לחלוטין לא מקובל.

(Laughter)

(צחוק)

Additionally, I've heard horror stories

בנוסף, שמעתי סיפורי זוועה

from people whose teachers scolded them, of course, for doodling in classrooms.

מאנשים אשר ננזפו, כמובן, ע"י מוריהם כיוון ששירבטו בכיתה.

And they have bosses who scold them for doodling in the boardroom.

ויש להם בוסים אשר גוערים בהם על שירבוט בחדר הישיבות.

There is a powerful cultural norm against doodling

יש נורמה חברתית חזקה נגד שירבוט

in settings in which we are supposed to learn something.

בהקשרים שבהם אנחנו אמורים ללמוד משהו.

And unfortunately,

ובאופן מצער,

the press tends to reinforce this norm

התקשורת נוטה לעודד את הנורמה הזאת

when they're reporting on a doodling scene --

כשהיא מדווחת על שירבוט --

of an important person at a confirmation hearing and the like --

של אישיות חשובה בישיבה לבחירת שופטים וכדומה --

they typically use words like "discovered"

היא בד"כ משתמשת במילים כמו "נתגלה"

or "caught" or "found out,"

או "נתפס" או "נחשף".

as if there's some sort of criminal act being committed.

כאילו מדובר באיזה אירוע פלילי.

And additionally, there is a psychological aversion to doodling --

ובנוסף ישנה רתיעה פסיכולוגית משירבוט --

thank you, Freud.

תודה לך, פרויד.

In the 1930s, Freud told us all

בשנות ה30 פרויד אמר לכולנו

that you could analyze people's psyches

שאפשר לנתח את את נפשם של אנשים

based on their doodles.

בהתבסס על שירבוטיהם.

This is not accurate, but it did happen to Tony Blair

זה לא מדוייק, אבל זה אכן קרה לטוני בלייר

at the Davos Forum in 2005,

בפורום דאבוס ב2005,

when his doodles were, of course, "discovered"

כאשר שירבוטיו, כמובן, "התגלו"

and he was labeled the following things.

והוא כונה בשמות הבאים

Now it turned out to be Bill Gates' doodle.

עכשיו, לבסוף התברר שמדובר בשירבוט של ביל גייטס.

(Laughter)

(צחוק)

And Bill, if you're here, nobody thinks you're megalomaniacal.

וביל, אם אתה כאן, אף אחד לא חושב שאתה מגלומן.

But that does contribute

אבל זה כן תורם

to people not wanting to share their doodles.

לחוסר רצונם של אנשים לשתף את שירבוטיהם.

And here is the real deal. Here's what I believe.

והנה העניין האמיתי. הנה מה שאני מאמינה בו.

I think that our culture

אני חושבת שהתרבות שלנו

is so intensely focused on verbal information

כ"כ ממוקדת במידע מילולי

that we're almost blinded to the value of doodling.

שאנחנו כמעט עיוורים לערך של שירבוטים.

And I'm not comfortable with that.

ואני לא חשה בנוח עם זה.

And so because of that belief that I think needs to be burst,

וכך, בגלל אותה אמונה שאני חושבת שצריך להפריך,

I'm here to send us all hurtling back to the truth.

אני כאן כדי לשלוח את כולנו בטיסה לעבר האמת.

And here's the truth:

והנה האמת:

doodling is an incredibly powerful tool,

שירבוט הוא כלי בעל עוצמה רבה ביותר,

and it is a tool that we need to remember and to re-learn.

והוא כלי שעלינו לזכור וללמוד-מחדש.

So here's a new definition for doodling.

אז הנה הגדרה חדשה לשירבוט.

And I hope there's someone in here from The Oxford English Dictionary,

ואני מקווה שיש פה מישהו ממילון אוקספורד האנגלי,

because I want to talk to you later.

כי אני רוצה לדבר איתך אח"כ.

Here's the real definition:

הנה ההגדרה האמיתית:

Doodling is really to make spontaneous marks to help yourself think.

שירבוט הוא למעשה יצירת סימנים ספונטנית כדי לעזור לעצמך לחשוב.

That is why millions of people doodle.

ובגלל זה מיליוני אנשים משרבטים.

Here's another interesting truth about the doodle:

הנה אמת מעניינת נוספת לגבי השירבוט:

People who doodle when they're exposed to verbal information

אנשים אשר משרבטים כאשר הם נחשפים למידע מילולי

retain more of that information

זוכרים יותר מהמידע

than their non-doodling counterparts.

מאשר אלה שלא משרבטים.

We think doodling is something you do when you lose focus,

אנחנו חושבים ששירבוט הוא משהו שעושים כשמאבדים ריכוז,

but in reality, it is a preemptive measure

אבל למעשה, זה צעד המונע

to stop you from losing focus.

מאיתנו לאבד ריכוז.

Additionally, it has a profound effect

בנוסף, יש לזה השפעה עמוקה

on creative problem-solving

על פתרון בעיות באופן יצירתי

and deep information processing.

ועיבוד מידע עמוק

There are four ways that learners intake information

ישנן 4 דרכים בהן אנו מעבדים מידע

so that they can make decisions.

כדי שנוכל לקבל החלטות.

They are visual, auditory,

הן ויזואלית, שמיעתית,

reading and writing and kinesthetic.

קריאה וכתיבה ותנועתית.

Now in order for us to really chew on information

וכדי שממש נלעס את המידע

and do something with it,

ונעשה בו שימוש,

we have to engage at least two of those modalities,

עלינו לערב לפחות שתים מהדרכים האלה,

or we have to engage one of those modalities

או שעלינו לערב דרך אחת

coupled with an emotional experience.

ביחד עם חוויה רגשית.

The incredible contribution of the doodle

התרומה המדהימה של השירבוט

is that it engages all four learning modalities simultaneously

היא שהוא מערב את כל ארבע הדרכים בו זמנית

with the possibility of an emotional experience.

ביחד עם האפשרות לחוויה רגשית.

That is a pretty solid contribution

זוהי תרומה משמעותית

for a behavior equated with doing nothing.

עבור התנהגות שהושוותה לאי-עשייה

This is so nerdy,

זה כ"כ חנוני,

but this made me cry when I discovered this.

אבל כשגיליתי את זה בכיתי.

So they did anthropological research

נערך מחקר אנתרופולוגי

into the unfolding of artistic activity in children,

על התפתחות הפעילות האמנותית אצל ילדים,

and they found that, across space and time,

ונמצא שבכל מקום וזמן,

all children exhibit the same evolution in visual logic

כל הילדים מציגים אבולוציה זהה של הגיון ויזואלי

as they grow.

כשהם גדלים.

In other words, they have a shared and growing

במילים אחרות, יש להם מורכבות גוברת ומשותפת

complexity in visual language

של שפה ויזואלית

that happens in a predictable order.

שקורית בסדר צפוי.

And I think that is incredible.

ואני חושבת שזה מדהים.

I think that means doodling is native to us

ששירבוט הוא פעולה טבעית עבורינו

and we simply are denying ourselves that instinct.

ואנחנו פשוט מונעים מעצמנו את האינסטינקט הזה.

And finally, a lot a people aren't privy to this,

ולסיום, אנשים רבים אינם שותפים לזה,

but the doodle is a precursor

אבל השירבוט הוא סימן מקדים

to some of our greatest cultural assets.

לכמה מהנכסים התרבותיים הגדולים ביותר שלנו.

This is but one:

זהו רק אחד:

this is Frank Gehry the architect's precursor to the Guggenheim in Abu Dhabi.

זהו השירבוט המקדים של הארכיטקט פרנק גרי לגוגנהיים באבו-דאבי

So here is my point:

אז הנה הפואנטה שלי:

Under no circumstances should doodling be eradicated

אסור בשום פנים שהשירבוט יוכחד

from a classroom or a boardroom

מכיתות הלימוד ומחדרי הישיבות

or even the war room.

ואפילו מחדר המלחמה.

On the contrary,

להיפך,

doodling should be leveraged in precisely those situations

יש למנף את השירבוט בדיוק באותם מצבים

where information density is very high

שבהם צפיפות המידע היא גדולה מאוד

and the need for processing that information is very high.

והצורך לעיבוד המידע הוא גבוה מאוד.

And I will go you one further.

ואקח את זה צעד נוסף הלאה.

Because doodling is so universally accessible

כיוון ששירבוט הוא כ"כ נגיש בכל העולם

and it is not intimidating as an art form,

והוא אינו מאיים כצורת אמנות,

it can be leveraged as a portal

ניתן למנף אותו כשער

through which we move people

שדרכו נקדם אנשים

into higher levels of visual literacy.

לרמות גבוהות יותר של אוריינות ויזואלית.

My friends, the doodle has never been

חברי, השירבוט לא היה מעולם

the nemesis of intellectual thought.

אוייבה של המחשבה האינטלקטואלית.

In reality, it is one of its greatest allies.

למעשה הוא אחד מבעלי בריתה הגדולים ביותר.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)