Sarah-Jayne Blakemore: The mysterious workings of the adolescent brain

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Karine Jospe מבקר: Ido Dekkers

Fifteen years ago, it was widely assumed

לפני חמש עשרה שנה, ההנחה הרווחת הייתה

that the vast majority of brain development

כי רוב התפתחות המוח

takes place in the first few years of life.

מתרחשת בשנים הראשונות של החיים.

Back then, 15 years ago, we didn't have the ability

אז, לפני חמש עשרה שנים, לא הייתה לנו היכולת

to look inside the living human brain

להסתכל אל תוך המוח האנושי החי

and track development across the lifespan.

ולעקוב אחר ההתפתחות לאורך שנות החיים.

In the past decade or so, mainly due to advances

בעשור האחרון, בעיקר בגלל התפתחות

in brain imaging technology

בטכנולוגית ההדמיה המוחית

such as magnetic resonance imaging, or MRI,

כמו דימות בתהודה מגנטית, או MRI,

neuroscientists have started to look inside the living

מדעני מוח החלו להסתכל לתוך המוח האנושי החי

human brain of all ages, and to track changes

בכל הגילאים, ולעקוב אחר שינויים

in brain structure and brain function,

במבנה המוח ובתפקודו,

so we use structural MRI if you'd like to take a snapshot,

אנחנו משתמשים ב-MRI מבני כדי לצלם, כביכול,

a photograph, at really high resolution of the inside

תמונה ברזולוציה גבוהה של פנים המוח

of the living human brain, and we can ask questions like,

של אדם חי, ואז אפשר לשאול שאלות כמו:

how much gray matter does the brain contain,

כמה חומר אפור יש במוח,

and how does that change with age?

ואיך זה משתנה עם הגיל?

And we also use functional MRI, called fMRI,

ואנו גם משתמשים ב-MRI תפקודי, fMRI,

to take a video, a movie, of brain activity

כדי לצלם וידאו, סרט, של תפקוד המוח

when participants are taking part in some kind of task

בזמן שנבדקים משתתפים במשימות שונות

like thinking or feeling or perceiving something.

כמו חשיבה, הרגשה או תפיסה.

So many labs around the world are involved in this kind

המון מעבדות מסביב לעולם מבצעות

of research, and we now have a really rich

מחקרים כאלו, ועכשיו יש לנו תמונה

and detailed picture of how the living human brain develops,

עשירה ומפורטת של התפתחות המוח האנושי.

and this picture has radically changed the way

תמונה זו שינתה באופן קיצוני את הדרך

we think about human brain development

שבה אנו חושבים על התפתחות המוח האנושי

by revealing that it's not all over in early childhood,

ע"י כך שגילתה כי זה לא נגמר בתחילת הילדות,

and instead, the brain continues to develop

אלא, המוח ממשיך להתפתח

right throughout adolescence and into the '20s and '30s.

בגיל ההתבגרות לתוך שנות ה-20 וה-30 שלנו.

So adolescence is defined as the period of life that starts

גיל ההתבגרות מוגדר כתקופה המתחילה

with the biological, hormonal, physical changes of puberty

עם שינוי ביולוגי, הורמונלי, פיזיולוגי של ההתבגרות

and ends at the age at which an individual attains

ונגמר בגיל שבו הפרט מחזיק

a stable, independent role in society.

תפקיד יציב ועצמאי בחברה.

(Laughter)

(צחוק)

It can go on a long time. (Laughter)

זה יכול להמשך הרבה זמן. (צחוק)

One of the brain regions that changes most dramatically

אחד מאזורי המוח המשתנים באופן המשמעותי ביותר

during adolescence is called prefrontal cortex.

בזמן גיל ההתבגרות, נקרא, קליפת המוח הקדם חזיתית.

So this is a model of the human brain,

זה דגם של המוח האנושי,

and this is prefrontal cortex, right at the front.

וזאת קליפת המוח הקדם חזיתית, ממש מקדימה.

Prefrontal cortex is an interesting brain area.

קליפת המוח הקדם חזיתית היא אזור מעניין במוח.

It's proportionally much bigger in humans than

היא גדולה יותר יחסית אצל בני אדם

in any other species, and it's involved in a whole range of

לעומת יצורים אחרים, והיא משתתפת במגוון

high level cognitive functions, things like decision-making,

של תפקודים גבוהים, כגון, קבלת החלטות,

planning, planning what you're going to do tomorrow

תכנון, תכנון של מה אתם הולכים לעשות מחר

or next week or next year, inhibiting

או שבוע הבא או שנה הבאה, מניעה

inappropriate behavior, so stopping yourself saying

של התנהגות לא נאותה, לעצור את עצמך מלומר

something really rude or doing something really stupid.

דברים מאוד לא מנומסים או לעשות דברים ממש מטומטמים.

It's also involved in social interaction,

היא גם לוקחת חלק באינטראקציה חברתית,

understanding other people, and self-awareness.

הבנה של אנשים אחרים, ומודעות עצמית.

So MRI studies looking at the development of this region

מחקרי MRI שבחנו התפתחות של אזור זה

have shown that it really undergoes dramatic development

הראו שהוא עבר התפתחות דרמטית

during the period of adolescence.

בגיל ההתבגרות.

So if you look at gray matter volume, for example,

כאשר אתם מסתכלים על הנפח של החומר האפור, לדוגמה,

gray matter volume across age from age four to 22 years

נפח החומר האפור בין גילאים ארבע ל-22

increases during childhood, which is what you can see

גדל בזמן הילדות, זה מה שאתם רואים

on this graph. It peaks in early adolescence.

בגרף הזה. הוא מגיע לשיא בתחילת גיל ההתבגרות.

The arrows indicate peak gray matter volume

החצים מראים את שיא הנפח של החומר האפור

in prefrontal cortex. You can see that that peak happens

בקליפת המוח הקדם חזיתית. אתם יכולים לראות שהשיא

a couple of years later in boys relative to girls,

מגיע אצל בנים כמה שנים אחרי הבנות,

and that's probably because boys go through puberty

זה כנראה בגלל שבנים מגיעים לגיל ההתבגרות,

a couple of years later than girls on average,

כמה שנים לאחר הבנות, לרוב,

and then during adolescence, there's a significant decline

לאחר מכן בזמן גיל ההתבגרות, יש ירידה משמעותית

in gray matter volume in prefrontal cortex.

בנפח החומר האפור של קליפת המוח הקדם חזיתית.

Now that might sound bad, but actually this is

זה אולי נשמע רע, אבל במציאות

a really important developmental process, because

זה תהליך מאוד חשוב בהתפתחות, בגלל

gray matter contains cell bodies and connections

שהחומר האפור מכיל את גופי התא ואת החיבורים

between cells, the synapses, and this decline

בין התאים, הסינפסות, וירידה זאת

in gray matter volume during prefrontal cortex

בנפח של החומר האפור בקליפת המוח הקדם חזיתית,

is thought to correspond to synaptic pruning,

נראה שמקבילה לניפוי סינפתי,

the elimination of unwanted synapses.

החיסול של סינפסות לא רצויות.

This is a really important process. It's partly dependent

זה הליך מאוד חשוב. הוא תלוי חלקית

on the environment that the animal or the human is in,

בסביבה שבה נמצאת החיה או האדם,

and the synapses that are being used are strengthened,

הסינפסות שנשארות בשימוש מתחזקות.

and synapses that aren't being used

והסינפסות שלא בשימוש

in that particular environment are pruned away.

בסביבה המסוימת הזאת מנופות.

You can think of it a bit like pruning a rosebush.

אפשר לראות את זה כגיזום של שיח ורדים.

You prune away the weaker branches so that

אתה גוזם את הענפים החלשים יותר

the remaining, important branches, can grow stronger,

כך שהענפים, החשובים, שנשארו מתחזקים,

and this process, which effectively fine-tunes brain tissue

התהליך הזה, שבעצם מכוונן את הרקמה המוחית

according to the species-specific environment,

לפי הסביבה המסוימת של המין

is happening in prefrontal cortex and in other brain regions

קורה בקליפת המוח הקדם חזיתית ובאזורים אחרים במוח

during the period of human adolescence.

בזמן תקופת ההתבגרות של האדם.

So a second line of inquiry that we use to track changes

כיוון מחקר נוסף שבו אנו עוקבים אחר שינויים

in the adolescent brain is using functional MRI

במוח המתבגר זה ע"י MRI תפקודי

to look at changes in brain activity across age.

כדי לבחון שינויי בפעילות המוח בגילאים שונים.

So I'll just give you an example from my lab.

אני אתן לכם דוגמה מהמעבדה שלי.

So in my lab, we're interested in the social brain, that is

במעבדה שלי אנחנו מעוניינים במוח החברתי, כלומר,

the network of brain regions that we use to understand

ברשת של אזורי המוח שבהם אנו משתמשים כדי

other people and to interact with other people.

להבין אנשים אחרים שאנו באינטראקציה אתם.

So I like to show a photograph of a soccer game

אני רוצה להראות לכם תמונה של משחק כדורגל

to illustrate two aspects of how your social brains work.

כדי להציג שני היבטים של תפקוד המוח החברתי.

So this is a soccer game. (Laughter)

זה משחק כדורגל (צחוק)

Michael Owen has just missed a goal, and he's lying

מייקל אוון בדיוק פספס שער, והוא שוכב

on the ground, and the first aspect of the social brain

על הדשא, וההיבט הראשון של המוח החברתי

that this picture really nicely illustrates is how automatic

שהתמונה הזאת מציגה באופן ממש יפה, זה כמה אוטומטית

and instinctive social emotional responses are,

ואינסטינקטיבית היא התגובה הרגשית-חברתית שלנו

so within a split second of Michael Owen missing this goal,

תוך שבריר שנייה מפספוס השער של מייקל אוון,

everyone is doing the same thing with their arms

כולם עושים את אותה תנועה עם הידיים

and the same thing with their face, even Michael Owen

ואותה הבעה בפנים, אפילו מייקל אוון

as he slides along the grass, is doing the same thing

בזמן שהוא מחליק על הדשא, עושה אותה תנועה

with his arms, and presumably has a similar

עם הידיים, וסביר להניח גם הבעת פנים זהה,

facial expression, and the only people who don't

האנשים היחידים שלא

are the guys in yellow at the back — (Laughs) —

הם אלו בצהוב מאחור (צחוק)

and I think they're on the wrong end of the stadium,

ואני חושבת שהם ביציע הלא נכון,

and they're doing another social emotional response

והם עושים תגובה רגשית-חברתית אחרת

that we all instantly recognize, and that's the second aspect

שכולנו מיד מזהים, וזה ההיבט השני

of the social brain that this picture really nicely illustrates,

של המוח החברתי שלנו שהתמונה מציגה בצורה טובה

how good we are at reading other people's behavior,

כמה טובים אנחנו בזיהוי התנהגות, פעולות,

their actions, their gestures, their facial expressions,

מחוות ופרצופים של אנשים אחרים,

in terms of their underlying emotions and mental states.

במונחים של הרגשות והמצב הנפשי הבסיסיים שלהם.

So you don't have to ask any of these guys.

אתם לא צריכים לשאול אף אחד מהאנשים האלו.

You have a pretty good idea of what they're feeling

יש לכם תפיסה טובה של הרגשות שלהם

and thinking at this precise moment in time.

והמחשבות שלהם בנקודת הזמן הזאת.

So that's what we're interested in looking at in my lab.

את זה אנחנו מעוניינים לבדוק במעבדה שלי.

So in my lab, we bring adolescents and adults into the lab

במעבדה שלי, אנחנו מביאים מתבגרים ומבוגרים למעבדה

to have a brain scan, we give them some kind of task

לסריקה של המוח, אנחנו נותנים להם משימה

that involves thinking about other people, their minds,

שקשורה בחשיבה על אנשים אחרים, המוח שלהם,

their mental states, their emotions, and one of the findings

המצב הנפשי שלהם, הרגשות שלהם, ואחד הממצאים

that we've found several times now, as have other labs

שמצאנו כבר מספר פעמים, גם במעבדות אחרות

around the world, is part of the prefrontal cortex called

בעולם, זה חלק בקליפת המוח הקדם חזיתית הנקרא

medial prefrontal cortex, which is shown in blue on the slide,

קליפת המוח הקדם חזיתית המדיאלית,

and it's right in the middle of prefrontal cortex

זה בדיוק במרכז קליפת המוח הקדם חזיתית

in the midline of your head.

בקו האמצע של הראש.

This region is more active in adolescents when they make

אזור זה פעיל יותר במתבגרים, כאשר הם עושים

these social decisions and think about other people

החלטות חברתיות וחושבים על אנשים אחרים,

than it is in adults, and this is actually a meta-analysis

לעומת מבוגרים, זה בעצם מטא-אנליזה

of nine different studies in this area from labs around

של תשעה מחקרים שונים בתחום זה במעבדות מסביב

the world, and they all show the same thing, that activity

לעולם, וכולם הראו את אותו הדבר, פעילות באזור

in this medial prefrontal cortex area decreases

קליפת המוח הקדם חזיתית המדיאלית יורדת

during the period of adolescence.

לאורך תקופת ההתבגרות.

And we think that might be because adolescents and adults

אנו חושבים שזה אולי נובע מכך שמתבגרים ומבוגרים

use a different mental approach, a different

משתמשים בגישה שכלית שונה, אסטרטגיה

cognitive strategy, to make social decisions,

קוגניטיבית שונה, לקבלת החלטות חברתיות

and one way of looking at that is to do behavioral studies

דרך אחת לבחון את זה, היא ע"י מחקר התנהגותי

whereby we bring people into the lab and we give them

אשר בו אנחנו מביאים אנשים למעבדה ונותנים להם

some kind of behavioral task, and I'll just give you

משימה התנהגותית, אני אתן לכם דוגמה

another example of the kind of task that we use in my lab.

למשימה שאנו משתמשים בה במעבדה שלי.

So imagine that you're the participant in one of our

דמיינו שאתם נבדקים באחד הניסויים שלנו

experiments. You come into the lab,

אתם נכנסים למעבדה,

you see this computerized task.

ואתם רואים את משימת המחשב הזאת.

In this task, you see a set of shelves.

במשימה זו, אתם רואים כוננית מדפים.

Now, there are objects on these shelves, on some of them,

יש עצמים על המדפים, על חלקם,

and you'll notice there's a guy standing behind the set

ותשימו לב שיש אדם העומד מאחורי הכוננית

of shelves, and there are some objects that he can't see.

וישנם עצמים שהוא לא יכול לראות.

They're occluded, from his point of view, with a kind of

הם חסומים מנקודת המבט שלו, ע"י סוג של

gray piece of wood.

חתיכת עץ אפורה.

This is the same set of shelves from his point of view.

זו אותה כוננית מנקודת המבט שלו.

Notice that there are only some objects that he can see,

שימו לב, שישנם רק עצמים מסוימים שהוא יכול לראות

whereas there are many more objects that you can see.

כאשר ישנם הרבה יותר עצמים שאתם יכולים לראות.

Now your task is to move objects around.

המשימה שלכם היא להזיז עצמים.

The director, standing behind the set of shelves,

המנחה, שעומד מאחורי הכוננית,

is going to direct you to move objects around,

ייתן לכם הוראות להזיז עצמים,

but remember, he's not going to ask you to move objects

אבל תזכרו, שהוא לא יבקש מכם להזיז עצמים

that he can't see. This introduces a really interesting

שהוא לא יכול לראות. זה יוצר מצב ממש מעניין

condition whereby there's a kind of conflict

כאשר, יש סוג של קונפליקט

between your perspective and the director's perspective.

בין נקודת המבט שלכם לשלו.

So imagine he tells you to move the top truck left.

דמיינו שהוא אומר לכם להזיז את המשאית העליונה שמאלה

There are three trucks there. You're going to instinctively

ישנם שלוש משאיות. ואתם אוטומטית

go for the white truck, because that's the top truck

תיגשו למשאית הלבנה, כי זו העליונה

from your perspective, but then you have to remember,

מנקודת המבט שלכם, אבל אז אתם צריכים לזכור,

"Oh, he can't see that truck, so he must mean

"הוא לא יכול לראות אותה, אז הוא בטח התכוון

me to move the blue truck," which is the top truck

שאני אזיז את המשאית הכחולה," שהיא המשאית העליונה

from his perspective. Now believe it or not,

מנקודת המבט שלו. תאמינו או לא,

normal, healthy, intelligent adults like you make errors

מבוגרים נורמטיביים, בריאים, אינטליגנטים, כמוכם, טועים

about 50 percent of the time on that kind of trial.

בערך ב-50% מהמקרים בניסוי כזה.

They move the white truck instead of the blue truck.

הם מזיזים את המשאית הלבנה במקום הכחולה.

So we give this kind of task to adolescents and adults,

אנחנו ונותנים את המשימה הזו למתבגרים ומבוגרים,

and we also have a control condition

ויש לנו גם קבוצת ביקורת

where there's no director and instead we give people a rule.

שבה אין מנחה אלא נותנים לנבדק כלל.

We tell them, okay, we're going to do exactly the same thing

אנחנו אומרים להם, עכשיו נעשה בדיוק את אותו הדבר

but this time there's no director. Instead you've got to

אבל ללא מנחה. במקום זאת, אתם

ignore objects with the dark gray background.

צריכים להתעלם מהעצמים עם הרקע האפור.

You'll see that this is exactly the same condition, only

שימו לב שזה בדיוק אותו תנאי, רק

in the no-director condition they just have to remember

שבתנאי ללא המנחה הם צריכים לזכור

to apply this somewhat arbitrary rule, whereas

להכיל את הכלל השרירותי הזה

in the director condition, they have to remember

בעוד שבתנאי עם המנחה, הם צריכים לזכור

to take into account the director's perspective

להתחשב בנקודת המבט שלו

in order to guide their ongoing behavior.

כדי לכוון את ההתנהגות שלהם.

Okay, so if I just show you the percentage errors

אם אני אראה לכם את אחוז השגיאות

in a large developmental study we did,

במחקר התפתחותי גדול שעשינו,

this is in a study ranging from age seven to adulthood,

זה מחקר שנעשה על בני שבע עד בגרות,

and what you're going to see is the percentage errors

ומה שאתם עומדים לראות זה אחוז השגיאות

in the adult group in both conditions,

בקבוצת המבוגרים בשני התנאים,

so the gray is the director condition, and you see

האפור זה התנאי עם המנחה, ואתם רואים

that our intelligent adults are making errors about 50 percent

שהמבוגרים החכמים שלנו עושים טעויות בכ-50%

of the time, whereas they make far fewer errors

מהמקרים, בעוד הם עושים הרבה פחות טעויות

when there's no director present, when they just have

כאשר אין מנחה, כאשר הם צריכים לזכור

to remember that rule of ignoring the gray background.

את הכלל של התעלמות במקרה של רקע אפור

Developmentally, these two conditions develop

מבחינה התפתחותית, שני תנאים אלו מתפתחים

in exactly the same way. Between late childhood

בדיוק באותה צורה. בין הילדות המאוחרת

and mid-adolescence, there's an improvement,

לאמצע גיל ההתבגרות, יש שיפור,

in other words a reduction of errors, in both of these trials,

כלומר, ירידה באחוז הטעויות בשני הניסויים,

in both of these conditions.

בשני התנאים.

But it's when you compare the last two groups,

אבל זה בהשוואה של שתי הקבוצות האחרונות,

the mid-adolescent group and the adult group

קבוצת אמצע גיל ההתבגרות וקבוצת המבוגרים

where things get really interesting, because there, there is

שזה נהייה ממש מעניין, מכיוון שכאן, אין

no continued improvement in the no-director condition.

המשך של ההשתפרות בתנאי ללא המנחה.

In other words, everything you need to do in order to

כלומר, שכל מה שאתם צריכים בכדי

remember the rule and apply it seems to be fully developed

לזכור את הכלל וליישם אותו, לגמרי מפותח

by mid-adolescence, whereas in contrast,

כבר באמצע גיל ההתבגרות, בעוד שלעומת זאת,

if you look at the last two gray bars, there's still

אם תסתכלו על שתי העמודות האפורות האחרונות,

a significant improvement in the director condition

עדיין יש שיפור משמעותי בתנאי עם המנחה

between mid-adolescence and adulthood, and what

בין אמצע גיל ההתבגרות לבגרות, וזאת אומרת

this means is that the ability to take into account someone

שהיכולת להתחשב בנקודת המבט של

else's perspective in order to guide ongoing behavior,

מישהו אחר, כדי לכוון את ההתנהגות,

which is something, by the way, that we do in everyday life all

משהו, דרך אגב, שאנו עושים ביום יום

the time, is still developing in mid-to-late adolescence.

כל הזמן, עדיין מתפתח באמצע עד סוף גיל ההתבגרות.

So if you have a teenage son or a daughter and you

אז אם יש לכם נער או נערה מתבגרת ואתם חושבים

sometimes think they have problems taking other people's

שלפעמים שיש להם בעיה בהתחשבות בנקודת המבט

perspectives, you're right. They do. And this is why.

של אחרים, אתם צודקים. יש להם. וזו הסיבה לכך.

So we sometimes laugh about teenagers.

אנחנו לפעמים צוחקים על מתבגרים.

They're parodied, sometimes even demonized in the media

הם יסוד לסטירה ודמוניזציה בתקשורת

for their kind of typical teenage behavior. They take risks,

בגלל התנהגות האופיינית לגיל ההתבגרות שלהם. הם מסתכנים,

they're sometimes moody, they're very self-conscious.

הם לעתים מצוברחים, והם מאוד מרוכזים בעצמם.

I have a really nice anecdote from a friend of mine

יש לי סיפור מעניין מאחד החברים שלי

who said that the thing he noticed most

שאמר שהדבר הבולט ביותר מבחינתו

about his teenage daughters before and after puberty

לגבי הבנות המתבגרות שלו, לפני ואחרי גיל ההתבגרות,

was their level of embarrassment in front of him.

היה רמת הבושה שלהם ממנו.

So, he said, "Before puberty, if my two daughters

הוא אמר: לפני ההתבגרות, אם הבנות שלי

were messing around in a shop, I'd say, 'Hey,

השתוללו בחנות, הייתי אומר, "היי, תפסיקו

stop messing around and I'll sing your favorite song,'

להשתולל ואני אשיר לכם את השיר האהוב עליכן."

and instantly they'd stop messing around and he'd sing

והן מיד היו מפסיקות להשתולל והייתי שר להן

their favorite song. After puberty, that became the threat.

את השיר האהוב עליהן. אחרי ההתבגרות, זה הפך לאיום.

(Laughter)

(צחוק)

The very notion of their dad singing in public

רק הרעיון של אבא שלהן שר בפומבי

was enough to make them behave.

הספיק בכדי לגרום להם להתנהג יפה.

So people often ask,

אז אנשים לרוב שואלים,

"Well, is adolescence a kind of recent phenomenon?

"האם ההתבגרות היא תופעה חדשה?

Is it something we've invented recently in the West?"

האם זה משהו שהמצאנו לאחרונה במערב?"

And actually, the answer is probably not. There are lots

והתשובה היא, כנראה שלא. יש המון

of descriptions of adolescence in history that sound

תיאורים של התבגרות בהיסטוריה שנשמעים

very similar to the descriptions we use today.

מאוד דומה לתיאורים שאנו משתמשים בהם היום.

So there's a famous quote by Shakespeare from "The Winter's Tale"

יש ציטוט מפורסם של שייקספיר מ"אגדת חורף"

where he describes adolescence as follows:

שבו הוא מתאר את גיל ההתבגרות כך:

"I would there were no age between ten and

"אם זה היה בידיי לא היה שום גיל בין 10

three-and-twenty, or that youth would sleep out the rest;

ל-23, או לפחות ברווח הנערים היו ישנים.

for there is nothing in the between but getting wenches

כי בין לבין אין כלום חוץ מלהכניס בחורות

with child, wronging the ancientry, stealing, fighting." (Laughter)

להריון, לצאת נגד הדור הישן, לגנוב, לריב." (צחוק)

He then goes on to say, "Having said that, would any

ואז הוא ממשיך לומר, "אך תשמעו, מי חוץ

but these boiled brains of nineteen and two-and-twenty

ממוחות שלוקים אלו של תשעה-עשרה-עשרים-ושתיים

hunt in this weather?" (Laughter)

יצא לצוד במזג האוויר הזה?" (צחוק)

So almost 400 years ago, Shakespeare was portraying

אז כבר לפני כמעט 400 שנה, שייקספיר תיאר

adolescents in a very similar light to the light that we

מתבגרים באופן מאוד דומה לאופן שבו

portray them in today, but today we try to understand

אנו מתארים אותם היום, אבל היום אנו מנסים להבין

their behavior in terms of the underlying changes

את ההתנהגות שלהם במושגים של שינויים בסיסיים

that are going on in their brain.

אשר מתחוללים במוח שלהם.

So for example, take risk-taking. We know that adolescents

לדוגמה, לקיחת סיכונים. אנחנו יודעים שלמתבגרים

have a tendency to take risks. They do.

יש נטייה לקחת סיכונים. באמת.

They take more risks than children or adults,

הם לוקחים יותר סיכונים מילדים ומבוגרים,

and they are particularly prone to taking risks

והם נוטים בעיקר לקחת סיכונים

when they're with their friends. There's an important drive

כאשר הם עם חברים שלהם. יש דחף חשוב

to become independent from one's parents

להפוך עצמאי מההורים

and to impress one's friends in adolescence.

ולהרשים את החברים בגיל ההתבגרות.

But now we try to understand that in terms of

אבל עכשיו אנחנו מנסים להבין את זה במונחים של

the development of a part of their brain called the limbic system,

התפתחות אזור במוח שלהם הנקרא המערכת הלימבית.

so I'm going to show you the limbic system in red

אני אראה לכם את אזור המערכת הלימבית באדום

in the slide behind me, and also on this brain.

בשקופית מאחורי, וגם במוח הזה.

So the limbic system is right deep inside the brain,

המערכת הלימבית נמצאת עמוק במוח,

and it's involved in things like emotion processing

והיא מעורבת בתהליכים כמו עיבוד רגשי

and reward processing. It gives you the rewarding feeling

ועיבוד תגמולים. היא נותנת לכם את תחושת התגמול

out of doing fun things, including taking risks.

כשעושים דברים כיפים, כולל לקיחת סיכונים.

It gives you the kick out of taking risks.

זה נותן לכם את הריגוש בלקיחת סיכונים.

And this region, the regions within the limbic system,

והאזור הזה, האזור בתוך המערכת הלימבית,

have been found to be hypersensitive to the rewarding

נמצא רגיש במיוחד לתחושת התגמול

feeling of risk-taking in adolescents compared with adults,

מלקיחת סיכונים במתבגרים לעומת מבוגרים,

and at the very same time, the prefrontal cortex,

ובאותו זמן, קליפת המוח הקדם חזיתית,

which you can see in blue in the slide here,

שאתם רואים בכחול בשקופית הזאת,

which stops us taking excessive risks,

אשר מונעת מאיתנו לקחת סיכונים מיותרים,

is still very much in development in adolescents.

עדיין בשלבי התפתחות אצל מתבגרים.

So brain research has shown that the adolescent brain

חקר המוח הראה שהמוח המתבגר

undergoes really quite profound development,

עובר התפתחות רצינית מאוד,

and this has implications for education, for rehabilitation,

ויש לזה השלכות על חינוך, על שיקום,

and intervention. The environment, including teaching,

ועל התערבות. הסביבה, כולל החינוך,

can and does shape the developing adolescent brain,

יכולה ואכן מעצבת את התפתחות המוח המתבגר,

and yet it's only relatively recently that we have been

ועם זאת, רק לאחרונה, יחסית, אנחנו

routinely educating teenagers in the West.

מלמדים, באופן סדיר, את המתבגרים במערב.

All four of my grandparents, for example, left school

כל הסבים והסבתות שלי, לדוגמה, עזבו את בית הספר

in their early adolescence. They had no choice.

בתחילת גיל ההתבגרות שלהם. לא הייתה להם ברירה.

And that's still the case for many, many teenagers

וזה עדיין המצב אצל, המון, המון מתבגרים

around the world today. Forty percent of teenagers

מסביב לעולם בימינו. ל-40% מהמתבגרים

don't have access to secondary school education.

אין גישה לחינוך של בתי ספר תיכוניים.

And yet, this is a period of life where the brain is

ועדיין זו תקופה שבה המוח

particularly adaptable and malleable.

סתגלני וגמיש במיוחד.

It's a fantastic opportunity for learning and creativity.

זו הזדמנות נפלא ללמידה ויצירתיות.

So what's sometimes seen as the problem

מה שלפעמים נראה כבעייתי

with adolescents — heightened risk-taking, poor impulse

אצל מתבגרים, לקיחת סיכונים מוגברת, שליטה מופחתת

control, self-consciousness — shouldn't be stigmatized.

בדחפים, ביטחון עצמי נמוך - לא צריך להפוך לסטיגמה.

It actually reflects changes in the brain that provide

זה בעצם משקף שינויים במוח אשר מקנים

an excellent opportunity for education

הזדמנות מצוינת לחינוך

and social development. Thank you. (Applause)

והתפתחות חברתית. תודה. (מחיאות כפיים)

(Applause)

(מחיאות כפיים)