Israel and Iran: A love story?

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

On March 14, this year,

ב-14 במרץ, השנה

I posted this poster on Facebook.

העליתי את הפוסטר הזה לפייסבוק

This is an image of me and my daughter

זו תמונה שלי ושל בתי

holding the Israeli flag.

נושאים דגל ישראל

I will try to explain to you about the context of why

אני אנסה לסביר לכם את ההקשר

and when I posted.

מדוע ומתי העליתי את זה.

A few days ago, I was sitting waiting

לפני מספר ימים , ישבתי וחיכיתי

on the line at the grocery store,

בתור במרכול,

and the owner and one of the clients

ובעל המרכול ואחד הלקוחות

were talking to each other,

שוחחו זה עם זה,

and the owner was explaining to the client

ובעל החנות הסביר ללקוח

that we're going to get 10,000 missiles on Israel.

שאנחנו עומדים לחטוף 10000 טילים על ישראל.

And the client was saying, no, it's 10,000 a day.

והלקוח אמר, לא, זה 10,000 ביום.

(Laughter)

(צחוק)

("10,000 missiles") This is the context. This is where we are now in Israel.

("10.000 טילים") זה ההקשר. זה המקום שבו אנו מצויים כעת בישראל.

We have this war with Iran coming for 10 years now,

יש לנו את המלחמה הזו עם איראן כבר מזה 10 שנים כעת,

and we have people, you know, afraid.

ויש אצלנו אנשים, אתם יודעים, שמפחדים.

It's like every year it's the last minute

זה כאילו בכל שנה זהו הרגע האחרון

that we can do something about the war with Iran.

שאנו יכולים לעשות משהו בנוגע למלחמה הזו עם איראן.

It's like, if we don't act now, it's too late forever,

זה כאילו, שאם לא נפעל עכשיו, זה יהיה מאוחר מדי לתמיד,

for 10 years now.

כבר במשך 10 שנים כעת.

So at some point it became, you know, to me,

אז בנקודה מסוימת זה נהיה, אתם יודעים, בשבילי,

I'm a graphic designer, so I made posters about it

אני מעצב גרפי, אז עיצבתי כרזות בנושא

and I posted the one I just showed you before.

והעליתי את זו שהראיתי לכם קודם לכן.

Most of the time, I make posters, I post them on Facebook,

רוב הזמן, אני מעצב כרזות, ומעלה אותן לפייסבוק.

my friends like it, don't like it,

החברים שלי אוהבים אותם, או שלא,

most of the time don't like it, don't share it,

רוב הזמן הם לא אוהבים אותן, לא משתפים אותן

don't nothing,

לא עושים כלום.

and it's another day.

ועוד יום עובר.

So I went to sleep, and that was it for me.

אז הלכתי לישון, ובזה נגמר הסיפור בשבילי.

And later on in the night, I woke up

ומאוחר יותר בלילה, התעוררתי

because I'm always waking up in the night,

כי אני תמיד מתעורר בלילה,

and I went by the computer and I see all these red dots,

ועברתי ליד המחשב וראיתי את כל אותן נקודות אדומות,

you know, on Facebook, which I've never seen before.

אתם יודעים, בפייסבוק, שמעולם לא ראיתי לפני כן.

(Laughter)

(צחוק)

And I was like, "What's going on?"

ותהיתי, "מה הולך כאן?"

So I come to the computer and I start looking on,

אז ניגשתי למחשב והתחלתי להסתכל,

and suddenly I see many people talking to me,

ולפתע אני רואה הרבה אנשים מדברים אלי,

most of them I don't know,

שאת רובם אני לא מכיר,

and a few of them from Iran,

אחדים מהם מאיראן,

which is -- What?

שזה -- מה?

Because you have to understand,

מפני שאתם חייבים להבין,

in Israel we don't talk with people from Iran.

בישראל איננו מדברים עם אנשים מאיראן.

We don't know people from Iran.

אנחנו לא מכירים אנשים מאיראן.

It's like, on Facebook, you have friends only from --

זה כמו, בפייסבוק, יש לך חברים רק מ --

it's like your neighbors are your friends on Facebook.

כמו, השכנים שלך הם החברים שלך בפייסבוק.

And now people from Iran are talking to me.

וכעת אנשים מאיראן מדברים אלי.

So I start answering this girl, and she's telling me

אז אני מתחיל לענות לבחורה הזו, והיא מספרת לי

she saw the poster and she asked her family to come,

שהיא ראתה את הכרזה וביקשה ממשפחתה לבוא,

because they don't have a computer, she asked her family

כי אין להם מחשב, היא ביקשה ממשפחתה

to come to see the poster, and they're all sitting in the living room crying.

לבוא לראות את הכרזה, וכולם יושבים בסלון ובוכים.

So I'm like, whoa.

אז אני כזה, הואה.

I ask my wife to come, and I tell her, you have to see that.

אני מבקש מאשתי לבוא, ואומר לה, את חייבת לראות את זה.

People are crying, and she came, she read the text,

אנשים בוכים, והיא באה, היא קראה את הטקסט,

and she started to cry.

והתחילה לבכות.

And everybody's crying now. (Laughter)

וכולם בוכים כעת. (צחוק)

So I don't know what to do, so my first reflex,

אז אני לא יודע מה לעשות, והדחף הראשון שלי,

as a graphic designer, is, you know, to show everybody

כמעצב גרפי, היא, אתם יודעים, להראות לכולם

what I'd just seen, and people started to see them

מה שזה עתה ראיתי, ואנשים התחילו לראות אותם

and to share them, and that's how it started.

ולשתף אותם, וכך הכל התחיל.

The day after, when really it became a lot of talking,

ביום שלאחר מכן, כאשר באמת היו כבר הרבה דיבורים על זה

I said to myself, and my wife said to me,

אמרתי לעצמי, ואשתי אמרה לי

I also want a poster,

גם אני רוצה כרזה,

so this is her. (Laughter)

אז זו היא (צחוק)

Because it's working, put me in a poster now.

מפני שזה עובד, שים אותי בכרזה כעת.

But more seriously, I was like, okay, these ones work,

אבל יותר ברצינות, הייתי כמו, טוב, אלה עובדים,

but it's not just about me, it's about people from Israel

אבל זה לא רק עלי, זה על אנשים מישראל

who want to say something.

שרוצים לומר משהו.

So I'm going to shoot all the people I know, if they want,

אז אני הולך לצלם את כל האנשים שאני מכיר, אם הם רוצים,

and I'm going to put them in a poster and I'm going to share them.

ואני הולך להציב אותם בכרזה, ואני הולך לשתף אותם.

So I went to my neighbors and friends and students

אז הלכתי לשכנים שלי ולחברים ולסטודנטים

and I just asked them, give me a picture, I will make you a poster.

ופשוט ביקשתי מהם, תנו לי תמונה, ואני אעשה לכם כרזה.

And that's how it started. And that's how, really,

וככה זה התחיל. וכך, באמת,

it's unleashed, because suddenly people

זה התפרץ, משום שלפתע אנשים

from Facebook, friends and others,

מהפייסבוק, חברים ואחרים,

just understand that they can be part of it.

פשוט מבינים שהם יכולים להיות חלק מזה.

It's not just one dude making one poster,

זה לא רק אחד שעושה כרזה אחת,

it's -- we can be part of it, so they start sending me pictures

זה -- אנחנו יכולים להיות חלק מזה, אז הם התחילו לשלוח לי תמונות

and ask me, "Make me a poster. Post it.

ולבקש ממני, "עשה לי כרזה. תפרסם אותה.

Tell the Iranians we from Israel love you too."

ספר לאירנים שאנחנו בישראל גם כן אוהבים אתכם."

It became, you know, at some point it was really, really intense.

זה נעשה, אתם יודעים, בנקודה מסוימת, זה נהיה באמת, באמת אינטנסיבי.

I mean, so many pictures, so I asked friends

אני מתכוון, כל כך הרבה תמונות, אז ביקשתי מחברים

to come, graphic designers most of them,

לבוא, מעצבים גרפיים ברובם,

to make posters with me, because I didn't have the time.

ולעצב כרזות אתי, משום שלא היה לי די זמן.

It was a huge amount of pictures.

זו היתה כמות אדירה של תמונות.

So for a few days, that's how my living room was.

אז, במשך כמה ימים, כך היה נראה הסלון שלי.

And we received Israeli posters, Israeli images,

וקיבלנו כרזות ישראליות, תמונות ישראליות,

but also lots of comments, lots of messages from Iran.

אבל גם הרבה תגובות, הרבה הודעות מאיראן.

And we took these messages and we made posters out of it,

ולקחנו את ההודעות האלו ועיצבנו מהן כרזות.

because I know people: They don't read, they see images.

מפני שאני מכיר אנשים: הם לא קוראים, הם מסתכלים בתמונות.

If it's an image, they may read it.

אם זו תמונה, הם עשויים לקרוא זאת.

So here are a few of them.

אז הנה אחדות מהן.

("You are my first Israelian friend. I wish we both get rid of our idiot politicians, anyway nice to see you!")

("אתה החבר הישראלי הראשון שלי. אני מקווה ששנינו ניפטר מהפוליטיקאים האידיוטים

("I love that blue. I love that star. I love that flag.") This one is really moving for me because it's the story

("אני אוהב את הכחול הזה. אני אוהב את הכוכב. אני אוהב את הדגל הזה.") זה ממש מרגש אותי כי זה הסיפור

of a girl who has been raised in Iran

של נערה שגדלה באיראן

to walk on an Israeli flag to enter her school every morning,

לדרוך על דגל ישראלי כדי להיכנס לבית סיפרה בכל בוקר,

and now that she sees the posters that we're sending,

וכעת שהיא רואה את הכרזות שאנחנו שולחים,

she starts -- she said that she changed her mind,

היא מתחילה, היא אומרת שהיא שינתה את דעתה,

and now she loves that blue, she loves that star,

וכעת היא אוהבת את הכחול הזה, היא אוהבת את הכוכב,

and she loves that flag, talking about the Israeli flag,

והיא אוהבת את הדגל הזה, מדברת על הדגל הישראלי,

and she wished that we'd meet and come to visit one another,

והיא הביעה תקווה שניפגש ונבוא לבקר זה את זו,

and just a few days after I posted the first poster.

ורק כמה ימים לאחר ששלחתי את הכרזה הראשונה,

The day after,

ביום שלמחרת,

Iranians started to respond with their own posters.

איראנים החלו להגיב עם הכרזות שלהם.

They have graphic designers. What? (Laughter)

יש להם מעצבים גרפיים. מה? (צחוק)

Crazy, crazy.

מטורף, מטורף.

So you can see they are still shy, they don't want to show their faces,

אז אתם יכולים לראות שהם עדיין נבוכים, הם אינם מעונינים להראות את פניהם,

but they want to spread the message.

אבל הם רוצים להפיץ את המסר.

They want to respond. They want to say the same thing.

הם רוצים להגיב. הם רוצים לומר את אותו דבר.

So. And now it's communication.

כך, וכעת זו תקשורת.

It's a two-way story. It's Israelis and Iranians

זה סיפור דו-כיווני. זה ישראלים ואירנים

sending the same message, one to each other.

שולחים את אותו מסר, אלה לאלה.

("My Israeli Friends. I don't hate you. I don't want War.")

("חברי הישראלים. אינני שונא אתכם. אינני רוצה במלחמה.")

This never happened before, and this is two people

זה מעולם לא קרה לפני כן, ואלה הם שני אנשים

supposed to be enemies, we're on the verge of a war,

שאמורים להיות אויבים, אנחנו על סף מלחמה,

and suddenly people on Facebook are starting to say,

ולפתע אנשים בפייסבוק מתחילים לומר,

"I like this guy. I love those guys."

"האיש הזה מוצא חן בעיני, אני אוהב את האנשים האלה."

And it became really big at some point.

וזה נעשה באמת גדול בנקודה מסוימת.

And then it became news.

ואז זה נהיה לחדשות.

Because when you're seeing the Middle East, you see only the bad news.

משום שכאשר אתם רואים את המזרח התיכון, אתם רואים רק את החדשות הרעות.

And suddenly, there is something that was happening

ופתאום, יש משהו שקורה

that was good news. So the guys on the news,

שהוא חדשות טובות. אז האנשים בחדשות,

they say, "Okay, let's talk about this."

אומרים, "טוב, בואו נדבר על זה."

And they just came, and it was so much,

והם פשוט הגיעו, וזה היה כל כך הרבה,

I remember one day, Michal,

אני זוכר יום אחד, מיכל

she was talking with the journalist, and she was asking him,

היא שוחחה עם עיתונאי, ושאלה אותו,

"Who's gonna see the show?"And he said, "Everybody."

"מי עומד לצפות בתכנית?" והוא אמר, "כולם."

So she said, "Everybody in Palestine, in where? Israel?

אז היא אמרה. "כולם בפלשתין, או כאן?"

Who is everybody?""Everybody."

מי זה כולם? "כולם."

They said, "Syria?" "Syria."

הם אמרו, "סוריה?" "סוריה."

"Lebanon?""Lebanon."

"לבנון?" "לבנון."

At some point, he just said, "40 million people are going to see you today.

בנקודה מסוימת, הוא פשוט אמר, "40 מיליון אנשים הולכים לראות אותך היום.

It's everybody." The Chinese.

זה כולם." הסינים.

And we were just at the beginning of the story.

והיינו רק בתחילתו של הסיפור.

Something crazy also happened.

משהו מטורף גם קרה.

Every time a country started talking about it,

בכל פעם שמדינה החלה לדבר על זה,

like Germany, America, wherever,

כמו גרמניה, אמריקה, איפוא שלא יהיה,

a page on Facebook popped up with the same logo

דף בפייסבוק צץ עם אותו לוגו

with the same stories, so at the beginning

עם אותם סיפורים, אז בהתחלה

we had "Iran-Loves-Israel," which is an Iranian

היה לנו "איראן-אוהבת- את ישראל," שזה איראני

sitting in Tehran, saying, "Okay, Israel loves Iran?

שיושב בטהרן, אומר, "טוב, ישראל אוהבת את אירן?

I give you Iran-Loves-Israel."

אני נותן לכם איראן אוהבת את ישראל."

You have Palestine-Loves-Israel.

יש לכם פלשתין-אוהבת-את ישראל.

You have Lebanon that just -- a few days ago.

יש לכם לבנון, שרק - מלפני כמה ימים.

And this whole list of pages on Facebook

וכל רשימת הדפים הזו בפייסבוק

dedicated to the same message,

מוקדשת לאותו מסר,

to people sending their love, one to each other.

לאנשים ששולחים את אהבתם, זה לזה.

The moment I really understood that something was happening,

הרגע שבו באמת הבנתי שמשהו קורה,

a friend of mine told me,

חבר שלי אמר לי,

"Google the word 'Israel.'"

"חפש בגוגל את המילה "ישראל."

And those were the first images on those days

ואלו היו התמונות הראשונות באותם הימים

that popped up from Google

שצצו מהחיפוש בגוגל

when you were typing, "Israel" or "Iran."

כאשר הקלדתם את "ישראל" או "איראן."

We really changed how people see the Middle East.

אנחנו באמת שינינו את האופן שבו אנשים רואים את המזרח התיכון.

Because you're not in the Middle East.

משום שאתם לא נמצאים במזרח התיכון

You're somewhere over there, and then you want to see the Middle East,

אתם נמצאים אי שם, ואז אתם רוצים לראות את המזרח התיכון,

so you go on Google and you say, "Israel,"

אז אם תלכו ותקישו בגוגל את המילה "ישראל,"

and they give you the bad stuff.

ויתנו לכם את הדברים הרעים

And for a few days you got those images.

ובמשך כמה ימים קיבלתם את התמונות האלו.

Today the Israel-Loves-Iran page

היום את הדף של ישראל-אוהבת-את אירן

is this number, 80,831, and two million people last week

זהו מספר, 80,831, ו-שני מיליון אנשים בשבוע שעבר

went on the page and shared, liked, I don't know,

שהלכו אל הדף ושיתפו אותו, עשו לו לייק, או

commented on one of the photos.

הגיבו לאחת התמונות.

So for five months now, that's what we are doing,

אז מזה 5 חודשים כעת, זה מה שאנחנו עושים,

me, Michal, a few of my friends, are just making images.

אני, מיכל, אחדים מחברי, פשוט יוצרים תמונות.

We're showing a new reality

אנחנו מראים מציאות חדשה

by just making images

או פשוט יוצרים תמונות

because that's how the world perceives us.

משום שכך העולם תופס אותנו.

They see images of us, and they see bad images.

הם רואים תמונות שלנו, והם רואים תמונות רעות.

So we're working on making good images. End of story.

אז אנחנו עובדים על לעשות תמונות טובות. סוף סיפור.

Look at this one. This is the Iran-Loves-Israel page.

הביטו בזה. זהו הדף של -איראן-אוהבת-את ישראל.

This is not the Israel-Loves-Iran. This is not my page.

זה לא ישראל-אוהבת- את- איראן. זה לא הדף שלי

This is a guy in Tehran on the day of remembrance

זה מישהו בטהרן ביום הזיכרון

of the Israeli fallen soldier

לחללי צה"ל

putting an image of an Israeli soldier on his page.

שם תמונה של חייל ישראלי על הדף שלו.

This is the enemy.

זה האויב,

What?

מה?

("Our heartfelt condolences to the families who lost their dearests in terror attack in Bulgaria")

("אנו שולחים תנחומים מכל הלב למשפחות שאיבדו את יקיריהן בפיגוע הטרור בבולגריה")

And it's going both ways.

וזה הולך לשני הכיוונים.

It's like, we are showing respect, one to each other.

זה כאילו, אנו מכבדים אחד את השני.

And we're understanding. And you show compassion.

ואנחנו מבינים, ואתם מפגינים חמלה.

And you become friends.

ואתם נעשים חברים.

And at some point, you become friends on Facebook,

ובנקודה מסוימת, אתם נעשים חברים בפייסבוק,

and you become friends in life.

ואתם נעשים חברים בחיים.

You can go and travel and meet people.

אתם יכולם לצאת ולנסוע ולפגוש אנשים.

And I was in Munich a few weeks ago.

והייתי במינכן לפני כמה שבועות

I went there to open an exposition about Iran

הגעתי לשם כדי לפתוח תערוכה על איראן

and I met there with people from the page

ונפגשתי שם עם אנשים מהדף

that told me, "Okay, you're going to be in Europe,

שאמרו לי, "טוב, אתה הולך להיות באירופה,

I'm coming. I'm coming from France, from Holland,

אני בא, אני בא מצרפת, מהולנד,

from Germany," of course, and from Israel people came,

מגרמניה, "כמובן, שאנשים באו מישראל,

and we just met there for the first time in real life.

ופשוט נפגשנו שם בפעם הראשונה בחיים האמיתיים.

I met with people that are supposed to be my enemies

נפגשתי עם אנשים שאמורים להיות האויבים שלי

for the first time. And we just shake hands,

בפעם הראשונה. ופשוט לחצנו ידיים,

and have a coffee and a nice discussion,

שתינו קפה, והיה לנו דיון נעים,

and we talk about food and basketball.

ושוחחנו על אוכל ועל כדורסל.

And that was the end of it.

וזה היה סופו של הענין.

Remember that image from the beginning?

אתם זוכרים את התמונה מההתחלה?

At some point we met in real life, and we became friends.

בנקודה מסוימת נפגשנו בחיים האמיתיים, ונעשינו חברים.

And it goes the other way around.

וזה הולך גם ההיפך.

Some girl that we met on Facebook

בחורה אחת שפגשנו בפייסבוק

never been in Israel, born and raised in Iran,

מעולם לא היתה בישראל, נולדה וגדלה באיראן,

lives in Germany, afraid of Israelis

חיה בגרמניה, פוחדת מישראלים

because of what she knows about us,

בגלל מה שהיא יודעת עלינו.

decides after a few months of talking on the Internet

מחליטה לאחר כמה חודשים של שיחות באינטרנט

with some Israelis to come to Israel,

עם כמה ישראלים, לבוא לישראל,

and she gets on the plane and arrives at Ben Gurion

עולה על מטוס ומגיעה לבן-גוריון

and says, "Okay, not that big a deal."

ואומרת, "או קיי, לא כזה ביג דיל."

So a few weeks ago, the stress is getting higher,

אז, לפני כמה שבועות, הלחץ עולה,

so we start this new campaign

אז אנחנו מתחילים את הקמפיין החדש הזה

called "Not ready to die in your war."

שנקרא "לא מוכנים למות במלחמה שלכם."

I mean, it's plus/minus the same message,

אני מתכוון, זו פחות או יותר אותה הודעה

but we wanted really to add some aggressivity to it.

אבל רצינו באמת להוסיף לה תקיפות כלשהי.

And again, something amazing happened,

ושוב, משהו מדהים קרה.

something that we didn't have on the first wave of the campaign.

משהו שלא היה לנו בגל הראשון של הקמפיין.

Now people from Iran, the same ones who were shy

כעת אנשים מאיראן, אלה שנרתעו

at the first campaign and just sent, you know,

בקמפיין הראשון ופשוט שלחו, אתם יודעים,

their foot and half their faces,

רגל וחצי פנים שלהם,

now they're sending their faces, and they're saying,

כעת החלו לשלוח את פניהם, והם אומרים.

"Okay, no problem, we're into it. We are with you."

"טוב, אין בעיה, אנחנו בפנים. אנחנו אתך."

Just read where those guys are from.

רק קראו מהיכן האנשים האלה.

And for every guy from Israel,

ועל כל מישהו מישראל,

you've got someone from Iran.

מקבלים מישהו מאיראן.

Just people sending their pictures.

פשוט אנשים שולחים את התמונות שלהם.

Crazy, yes?

מטורף, נכון?

So --

אז --

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So you may ask yourself, who is this dude?

אז אתם יכולים לשאול את עצמכם, מי זה הטיפוס הזה?

My name is Ronny Edry, and I'm 41, I'm an Israeli,

שמי רוני אדרי, ואני בן 41, אני ישראלי,

I'm a father of two, I'm a husband,

אני אב לשניים, אני בעל,

and I'm a graphic designer. I'm teaching graphic design.

ואני מעצב גרפי. אני מלמד עיצוב גרפי.

And I'm not that naive, because a lot of the time

ואני לא כל כך נאיבי, משום שלעיתים קרובות

I've been asked, many times I've been asked, "Yeah, but,

נשאלתי, הרבה פעמים שאלו אותי, "טוב,

this is really naive, sending flowers over, I mean — "

זה באמת נאיבי, לשלוח פרחים, אני מתכוון -"

I was in the army. I was in the paratroopers for three years,

שירתתי בצבא, בצנחנים במשך 3 שנים,

and I know how it looks from the ground.

ואני יודע איך זה נראה מהשטח.

I know how it can look really bad.

אני יודע שזה יכול להיראות רע ממש.

So to me, this is the courageous thing to do,

אז עבורי, זה הדבר האמיץ שיש לעשות,

to try to reach the other side before it's too late,

לנסות להגיע לצד השני לפני שזה יהיה מאוחר מדי,

because when it's going to be too late, it's going to be too late.

כי כשזה הולך להיות מאוחר מדי, זה יהיה מאוחר מדי.

And sometimes war is inevitable, sometimes,

ולפעמים מלחמה היא בלתי נמנעת, לפעמים,

but maybe [with] effort, we can avoid it.

אבל אולי במאמץ אנו יכולים למנוע אותה.

Maybe as people, because especially in Israel,

אולי כאנשים, משום שבמיוחד בישראל,

we're in a democracy. We have the freedom of speech,

אנחנו חיים בדמוקרטיה. יש לנו את חופש הדיבור,

and maybe that little thing can change something.

ואולי, דבר קטן זה יכול לשנות משהו.

And really, we can be our own ambassadors.

ובאמת אנו יכולים להיות השגרירים של עצמנו.

We can just send a message and hope for the best.

אנו יכולים פשוט לשלוח מסר ולקוות לטוב ביותר.

So I want to ask Michal, my wife, to come with me

אז אני רוצה לבקש ממיכל, אשתי, לעלות אתי

on the stage just to make with you one image,

לבמה רק כדי ליצור אתכם תמונה אחת,

because it's all about images.

מפני שכל זה הוא בענין של תמונות.

And maybe that image will help us change something.

ואולי תמונה זו תעזור לנו לשנות משהו.

Just raise that. Exactly.

רק תרימו את זה, בדיוק.

And I'm just going to take a picture of it,

ואני פשוט הולך לצלם את זה,

and I'm just going to post it on Facebook

ואני אעלה אותה לפייסבוק

with kind of "Israelis for peace" or something.

עם משהו כמו "ישראלים למען השלום" או משהו.

Oh my God.

או אלוהים.

Don't cry.

אל תבכו.

Thank you guys.

תודה לכם חברים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)