His Holiness Pope Francis | Why the only future worth building includes everyone | TED Talks

Translator: Elena Montrasio Reviewer: TED Translators admin

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

[His Holiness Pope Francis Filmed in Vatican City

[הוד קדושתו האפיפיור פרנסיס צולם בוותיקן

First shown at TED2017]

הוצג לראשונה ב-TED2017]

Good evening – or, good morning, I am not sure what time it is there.

ערב טוב, או בוקר טוב, אני לא בטוח מה השעה שם.

Regardless of the hour, I am thrilled to be participating in your conference.

ללא קשר לשעה, אני נרגש להשתתף בכנס שלכם.

I very much like its title – "The Future You" –

אני מאוד אוהב את הכותרת - "אתם בעתיד" -

because, while looking at tomorrow, it invites us to open a dialogue today,

כי בעודכם מביטים לעתיד, היא מזמינה אותנו לפתוח בדיאלוג היום,

to look at the future through a "you."

להביט לעתיד דרך "אתם."

"The Future You:"

"אתם העתידים:"

the future is made of yous, it is made of encounters,

העתיד עשוי מכם, הוא עשוי ממפגשים,

because life flows through our relations with others.

מכיוון שהחיים זורמים דרך יחסינו עם אחרים.

Quite a few years of life

שנות חיים לא מעטות

have strengthened my conviction

חיזקו את אמונתי

that each and everyone's existence is deeply tied to that of others:

שהקיום של כל אחד ואחת מאיתנו, קשור באופן עמוק לזה של אחרים:

life is not time merely passing by, life is about interactions.

החיים אינם זמן שרק עובר, מהות החיים היא אינטראקציות.

As I meet, or lend an ear to those who are sick,

כשאני נפגש עם, או מקשיב לאלה החולים,

to the migrants who face terrible hardships

למהגרים העומדים בפני קשיים נוראיים,

in search of a brighter future,

בחיפוש אחר עתיד טוב יותר,

to prison inmates who carry a hell of pain inside their hearts,

לאסירים הנושאים כאבי תופת בליבם,

and to those, many of them young, who cannot find a job,

ולאלה, רבים מהם צעירים, שלא יכולים למצוא עבודה,

I often find myself wondering:

אני מוצא את עצמי תוהה לעיתים קרובות:

"Why them and not me?"

"למה הם, ולא אני?"

I, myself, was born in a family of migrants;

אני, עצמי, נולדתי במשפחה של מהגרים;

my father, my grandparents, like many other Italians,

אבי, סביי, כמו איטלקים רבים אחרים,

left for Argentina

היגרו לארגנטינה,

and met the fate of those who are left with nothing.

ופגשו את גורלם של אלה שנותרו בלי כלום.

I could have very well ended up among today's "discarded" people.

הייתי יכול בקלות להיות בין האנשים ה"נדחים" כיום.

And that's why I always ask myself, deep in my heart:

ולכן תמיד שאלתי את עצמי, עמוק בליבי:

"Why them and not me?"

"למה הם, ולא אני?"

First and foremost, I would love it if this meeting could help to remind us

ראשית, הייתי מאוד שמח אם המפגש הזה יסייע להזכיר לנו

that we all need each other,

שכולנו זקוקים זה לזה,

none of us is an island,

האדם אינו אי --

an autonomous and independent "I," separated from the other,

"אני" אוטונומי ועצמאי, מופרד מהאחר --

and we can only build the future by standing together, including everyone.

ונצליח לבנות את העתיד רק אם נעמוד יחד, כולל כולם.

We don’t think about it often, but everything is connected,

אנחנו לא חושבים על כך הרבה, אבל כל הדברים קשורים,

and we need to restore our connections to a healthy state.

ואנחנו צריכים להחזיר את הקשרים שלנו למצב בריא.

Even the harsh judgment I hold in my heart

אפילו השיפוט המחמיר שאני מחזיק בליבי

against my brother or my sister,

נגד אחי או אחותי,

the open wound that was never cured, the offense that was never forgiven,

הפצע הפתוח שמעולם לא הגליד, הפגיעה שמעולם לא נסלחה,

the rancor that is only going to hurt me,

הטינה שתפגע רק בי,

are all instances of a fight that I carry within me,

הם כולם מקרים של מאבק שאני נושא בתוכי,

a flare deep in my heart that needs to be extinguished

להבה עמוק בתוך ליבי שצריכה להיכבות,

before it goes up in flames, leaving only ashes behind.

לפני שתעלה בלהבות, ותשאיר רק אפר מאחוריה.

Many of us, nowadays,

נראה שרבים מאיתנו, כיום,

seem to believe that a happy future is something impossible to achieve.

מאמינים שעתיד שמח אינו ניתן להשגה.

While such concerns must be taken very seriously,

בעוד שחייבים להתייחס ברצינות לדאגות כאלו,

they are not invincible.

הן אינן בלתי מנוצחות.

They can be overcome when we don't lock our door to the outside world.

אפשר להתגבר עליהן כשאנחנו לא נועלים את דלתנו לעולם החיצון.

Happiness can only be discovered

אושר יכול רק להתגלות

as a gift of harmony between the whole and each single component.

כמתנה של הרמוניה בין השלם לבין כל חלק וחלק.

Even science – and you know it better than I do –

אפילו המדע -- ואתם יודעים זאת טוב ממני --

points to an understanding of reality

מצביע על הבנה של המציאות

as a place where every element connects and interacts with everything else.

כמקום בו כל יסוד מתחבר ומתקשר עם כל השאר.

And this brings me to my second message.

וזה מביא אותי למסר השני שלי.

How wonderful would it be

כמה נפלא זה יהיה

if the growth of scientific and technological innovation

אם הצמיחה בחדשנות מדעית וטכנולוגית

would come along with more equality and social inclusion.

תלווה בשוויון והכללה חברתית רחבים יותר.

How wonderful would it be, while we discover faraway planets,

כמה נפלא זה יהיה, אם בעודנו מגלים פלנטות רחוקות,

to rediscover the needs of the brothers and sisters orbiting around us.

נגלה מחדש את הצרכים של אחינו ואחייותינו המקיפים אותנו.

How wonderful would it be if solidarity,

כמה נפלא זה יהיה אם אחווה --

this beautiful and, at times, inconvenient word,

המילה היפהפיה הזו, אך לעיתים לא נוחה --

were not simply reduced to social work,

לא תוגבל רק לעבודה סוציאלית,

and became, instead, the default attitude

אלא, במקום זאת, תהפוך להיות הגישה הבסיסית

in political, economic and scientific choices,

בהחלטות פוליטיות, כלכליות ומדעיות,

as well as in the relationships among individuals, peoples and countries.

כמו גם ביחסים בין אנשים, עמים ומדינות.

Only by educating people to a true solidarity

רק על ידי חינוך אנשים לסולידריות אמיתית

will we be able to overcome

נצליח להתגבר

the "culture of waste,"

על "תרבות הבזבוז,"

which doesn't concern only food and goods

שלא מתייחסת רק לאוכל ולסחורות

but, first and foremost, the people

אלא, בראש ובראשונה, לאנשים

who are cast aside by our techno-economic systems

המושלכים הצידה על ידי המערכות הטכנו-כלכליות שלנו,

which, without even realizing it,

שמבלי משים,

are now putting products at their core, instead of people.

מעמידות כיום במרכז לא את האנשים, אלא את המוצרים שאנשים מייצרים.

Solidarity is a term that many wish to erase from the dictionary.

סולידריות היא מונח שרבים מקווים למחוק מהמילון.

Solidarity, however, is not an automatic mechanism.

סולידריות, עם זאת, אינה מנגנון אוטומטי.

It cannot be programmed or controlled.

לא ניתן לתכנת אותה או לשלוט בה.

It is a free response born from the heart of each and everyone.

זו תגובה חופשית שנולדת מליבם של כל אחד ואחת מאיתנו.

Yes, a free response!

כן, תגובה חופשית!

When one realizes

כשמבינים שהחיים -- אפילו בינות ניגודים כה רבים --

that life, even in the middle of so many contradictions, is a gift,

הם מתנה,

that love is the source and the meaning of life,

שאהבה היא מקור החיים ומשמעותם,

how can they withhold their urge to do good to another fellow being?

איך אפשר לעצור את הרצון לעשות טוב לבני-אדם אחרים?

In order to do good,

כדי לעשות טוב,

we need memory, we need courage and we need creativity.

אנחנו צריכים זיכרון, אנחנו צריכים אומץ ואנחנו צריכים יצירתיות,

And I know that TED gathers many creative minds.

ואני יודע ש-TED מכנסת מוחות יצירתיים רבים.

Yes, love does require a creative, concrete

כן, אהבה דורשת גישה יצירתית,

and ingenious attitude.

מעשית וגאונית.

Good intentions and conventional formulas,

כוונות טובות ונוסחאות שגרתיות --

so often used to appease our conscience, are not enough.

המשמשות אותנו פעמים כה רבות להשקטת המצפון -- אינן מספיקות.

Let us help each other, all together, to remember

הבה נעזור זה לזו, כולנו יחד, כדי לזכור

that the other is not a statistic or a number.

שהאחר הוא לא נתון סטטיסטי, או מספר.

The other has a face.

לאחר יש פנים.

The "you" is always a real presence,

ה"אתם" הוא תמיד נוכח אמיתי,

a person to take care of.

אדם לטפל בו.

There is a parable Jesus told to help us understand the difference

יש משל שישו סיפר כדי לעזור לנו להבין את ההבדל

between those who'd rather not be bothered and those who take care of the other.

בין אלה שמעדיפים שלא לטרוח, לבין אלה שדואגים לאחרים.

I am sure you have heard it before. It is the Parable of the Good Samaritan.

אני בטוח ששמעתם את זה לפני כן. זהו המשל על השומרוני הטוב.

When Jesus was asked: "Who is my neighbor?" -

כשישו נשאל: "מי שכני?"

namely, "Who should I take care of?" -

כלומר, "במי אני צריך לטפל?"

he told this story, the story of a man

הוא סיפר את הסיפור הזה,

who had been assaulted, robbed, beaten and abandoned along a dirt road.

הסיפור על אדם שהותקף, נשדד, הוכה וננטש על דרך עפר.

Upon seeing him, a priest and a Levite, two very influential people of the time,

כשראו אותו כהן ולוי, שני אנשים מאוד משפיעים בזמנו,

walked past him without stopping to help.

הם חלפו על פניו מבלי לעצור ולעזור.

After a while, a Samaritan, a very much despised ethnicity at the time, walked by.

אחרי זמן מה, עבר במקום שומרוני, בן לעם שבזו לו באותו זמן.

Seeing the injured man lying on the ground,

כשראה את האיש הפצוע שוכב על הקרקע,

he did not ignore him as if he weren't even there.

הוא לא התעלם ממנו, כאילו הוא אינו אפילו נוכח.

Instead, he felt compassion for this man,

במקום זאת, הוא חש חמלה כלפי אדם הזה,

which compelled him to act in a very concrete manner.

והיא דחפה אותו לפעול בדרך מאוד מוחשית.

He poured oil and wine on the wounds of the helpless man,

הוא שפך שמן ויין על פצעיו של האדם חסר האונים,

brought him to a hostel

הביא אותו לאכסניה

and paid out of his pocket for him to be assisted.

ושילם מכיסו כדי שיסייעו לו.

The story of the Good Samaritan is the story of today’s humanity.

סיפורו של השומרוני הטוב הוא סיפורה של האנושות היום.

People's paths are riddled with suffering,

דרכי האנשים מלאות פצעים,

as everything is centered around money, and things, instead of people.

כי הכל מתמקד בכסף וחפצים, במקום באנשים.

And often there is this habit, by people who call themselves "respectable,"

ולעיתים קרובות קיים הרגל, לאותם אנשים, הקוראים לעצמם "מכובדים,"

of not taking care of the others,

לא לטפל באחרים,

thus leaving behind thousands of human beings, or entire populations,

ובכך להשאיר מאחור אלפי אנשים, או אוכלוסיות שלמות,

on the side of the road.

בצד הדרך.

Fortunately, there are also those who are creating a new world

למרבה המזל, יש גם את אלה שיוצרים עולם חדש

by taking care of the other, even out of their own pockets.

על ידי טיפול באחר, אפילו מכיסם הפרטי.

Mother Teresa actually said:

למעשה, אמא תרזה אמרה:

"One cannot love, unless it is at their own expense."

"אדם לא יכול לאהוב, אלא אם זה על חשבונו."

We have so much to do, and we must do it together.

יש לנו כל כך הרבה מה לעשות, ואנחנו חייבים לעשות זאת יחד.

But how can we do that with all the evil we breathe every day?

אבל איך נוכל לעשות זאת, עם כל הרוע שאנחנו נושמים כל יום?

Thank God,

תודה לאל,

no system can nullify our desire to open up to the good,

אף מערכת אינה יכולה לבטל את תשוקתנו להיפתח אל הטוב,

to compassion and to our capacity to react against evil,

אל החמלה, ואל יכולתנו לפעול נגד הרשע,

all of which stem from deep within our hearts.

כל אלה נובעים עמוק מתוך ליבנו.

Now you might tell me,

עכשיו, אולי תאמרו לי,

"Sure, these are beautiful words,

"ברור, אלה מלים יפות,

but I am not the Good Samaritan, nor Mother Teresa of Calcutta."

אבל אני לא השומרוני הטוב, ולא אמא תרזה מכלכותה."

On the contrary: we are precious, each and every one of us.

להפך: אנחנו יקרים, כל אחת ואחד מאיתנו.

Each and every one of us is irreplaceable in the eyes of God.

כולנו בלתי ניתנים להחלפה בעיני האל.

Through the darkness of today's conflicts,

באפלה של הקונפליקטים של היום,

each and every one of us can become a bright candle,

כל אחד מאיתנו יכול להפוך לנר בוהק,

a reminder that light will overcome darkness,

תזכורת לכך שהאור יגבר על החשכה,

and never the other way around.

ולעולם לא להיפך.

To Christians, the future does have a name,

עבור הנוצרים, לעתיד יש שם,

and its name is Hope.

והשם הזה הוא תקווה.

Feeling hopeful does not mean to be optimistically naïve

לחוש תקווה אינו אומר להיות אופטימיים באופן נאיבי,

and ignore the tragedy humanity is facing.

ולהתעלם מהטרגדיה העומדת בפני האנושות.

Hope is the virtue of a heart

תקווה היא מעלה של הלב,

that doesn't lock itself into darkness, that doesn't dwell on the past,

שלא נועלת את עצמה בפני החשכה, שלא שוקעת בעבר,

does not simply get by in the present, but is able to see a tomorrow.

לא רק מסתדרת בהווה, אלא מסוגלת לראות מחר.

Hope is the door that opens onto the future.

תקווה היא הדלת שנפתחת לעתיד.

Hope is a humble, hidden seed of life

תקווה היא זרע צנוע וחבוי של החיים

that, with time, will develop into a large tree.

שבמשך הזמן, תתפתח לעץ גדול.

It is like some invisible yeast that allows the whole dough to grow,

היא כמו שמרים בלתי נראים המאפשרים לבצק כולו לגדול,

that brings flavor to all aspects of life.

היא מביאה טעם לכל היבטי החיים.

And it can do so much,

וזה יכול לעשות כל כך הרבה,

because a tiny flicker of light that feeds on hope

כי די בנצנוץ זעיר של אור הניזון מתקווה

is enough to shatter the shield of darkness.

כדי לנתץ את מגן החשכה.

A single individual is enough for hope to exist,

די באדם בודד כדי שהתקווה תתקיים,

and that individual can be you.

והאדם הזה יכול להיות אתה.

And then there will be another "you," and another "you,"

ואז יהיה "את" אחרת, ו"אתה" נוסף,

and it turns into an "us."

וזה הופך ל"אנחנו."

And so, does hope begin when we have an "us?"

וכך, האם התקווה מתחילה כשיש לנו "אנחנו?"

No.

לא.

Hope began with one "you."

תקווה התחילה עם "אתה" אחד.

When there is an "us," there begins a revolution.

כשיש "אנחנו," שם מתחילה מהפכה.

The third message I would like to share today

המסר השלישי שהייתי רוצה לחלוק איתכם היום

is, indeed, about revolution: the revolution of tenderness.

הוא, באמת, בנוגע למהפכה: מהפכת הרוך.

And what is tenderness?

ומה הוא רוך?

It is the love that comes close and becomes real.

זה האהבה שמתקרבת והופכת לאמיתית.

It is a movement that starts from our heart

זה תנועה שמתחילה מליבנו

and reaches the eyes, the ears and the hands.

ומגיעה לעיניים, לאוזניים, ולידיים.

Tenderness means to use our eyes to see the other,

רוך משמעו להשתמש בעיניינו כדי לראות את האחר,

our ears to hear the other,

באוזנינו כדי לשמוע את האחר,

to listen to the children, the poor, those who are afraid of the future.

להקשיב לילדים, לעניים, לאלה שמפחדים מהעתיד.

To listen also to the silent cry of our common home,

להקשיב גם לזעקה השקטה של ביתנו המשותף,

of our sick and polluted earth.

לכדור הארץ החולה והמזוהם שלנו.

Tenderness means to use our hands and our heart

רוך משמעו להשתמש בידינו ובליבנו

to comfort the other,

כדי לנחם את אחר.

to take care of those in need.

לטפל בנזקקים.

Tenderness is the language of the young children,

רוך הוא שפתם של ילדים קטנים,

of those who need the other.

של אלה שזקוקים לאחר.

A child’s love for mom and dad

אהבה של ילד לאמא ואבא

grows through their touch, their gaze, their voice, their tenderness.

גדלה דרך מגעם, מבטם, קולם, ורכותם.

I like when I hear parents

אני אוהב לשמוע הורים

talk to their babies, adapting to the little child,

המדברים אל התינוקות שלהם, ומתאימים את עצמם לילד הקטן,

sharing the same level of communication.

חולקים את אותה רמה של תקשורת.

This is tenderness: being on the same level as the other.

זהו רוך: להיות באותה רמה כמו האחר.

God himself descended into Jesus to be on our level.

אלוהים בעצמו ירד לתוך ישו כדי להיות ברמה שלנו.

This is the same path the Good Samaritan took.

זו אותה הדרך שהשומרוני הטוב לקח.

This is the path that Jesus himself took.

זו אותה הדרך שישו עצמו לקח.

He lowered himself,

הוא הוריד את עצמו,

he lived his entire human existence

הוא חי חיים אנושיים לגמרי,

practicing the real, concrete language of love.

תוך שימוש בשפה האמיתית והמוחשית של אהבה.

Yes, tenderness is the path of choice

כן, רוך הוא הדרך הנבחרת

for the strongest, most courageous men and women.

לאנשים ולנשים החזקים והאמיצים ביותר.

Tenderness is not weakness; it is fortitude.

רוך אינו חולשה, הוא גבורה.

It is the path of solidarity, the path of humility.

הוא דרך הסולידריות, דרך הענווה.

Please, allow me to say it loud and clear:

בבקשה, תנו לי לומר זאת בבירור:

the more powerful you are,

ככל שאתם חזקים יותר,

the more your actions will have an impact on people,

ככל שהפעולות שלכם משפיעות יותר על אנשים,

the more responsible you are to act humbly.

כך אתם אחראים לפעול בענווה.

If you don’t, your power will ruin you, and you will ruin the other.

אם לא תעשו זאת, הכח שלכם יהרוס אתכם, ואתם תהרסו את האחרים.

There is a saying in Argentina:

יש אמרה בארגנטינה:

"Power is like drinking gin on an empty stomach."

"כוח הוא כמו לשתות ג'ין על בטן ריקה."

You feel dizzy, you get drunk, you lose your balance,

אתם מרגישים מסוחררים, אתם משתכרים, אתם מאבדים שיווי משקל

and you will end up hurting yourself and those around you,

ובסופו של דבר, תפגעו בעצמכם ובאלה סביבכם,

if you don’t connect your power with humility and tenderness.

אם לא תחברו את הכוח שלכם לענווה ולרוך.

Through humility and concrete love, on the other hand,

דרך ענווה ואהבה מוחשית, מצד שני,

power – the highest, the strongest one – becomes a service, a force for good.

כוח -- הכי חזק וגבוה -- הופך לשירות, לעוצמה חיובית.

The future of humankind isn't exclusively in the hands of politicians,

עתיד האנושות אינו רק בידיהם של הפוליטיקאים,

of great leaders, of big companies.

של מנהיגים דגולים, של חברות גדולות.

Yes, they do hold an enormous responsibility.

כן, יש להם אחריות עצומה.

But the future is, most of all, in the hands of those people

אבל העתיד הוא, יותר מכל,

who recognize the other as a "you"

בידי האנשים המכירים באחר כ"אתה,"

and themselves as part of an "us."

ובעצמם כחלק מ"אנחנו."

We all need each other.

כולנו זקוקים זה לזה.

And so, please, think of me as well with tenderness,

וכך, בבקשה, חשבו גם עלי ברוך,

so that I can fulfill the task I have been given

כך שאוכל למלא את המשימה שניתנה לי

for the good of the other,

לטובת האחר,

of each and every one, of all of you,

לטובת כל אחד ואחת, לטובת כולכם,

of all of us.

לטובת כולנו.

Thank you.

תודה לכם.