What it's like to live on the International Space Station | Cady Coleman

תרגום: Tunde Kovacs עריכה: Tal Hemu

I'm an astronaut.

אני אסטרונאוטית.

I flew on the space shuttle twice,

טסתי במעבורת חלל פעמיים,

and I lived on the International Space Station for almost six months.

וגרתי בתחנת החלל הבינלאומית במשך כמעט שישה חודשים.

People often ask me the same question, which is, "What's it like in space?"

פעמים רבות שואלים אותי את אותה שאלה: ''איך זה מרגיש להיות בחלל?''

כאילו זה סוד כלשהו.

as if it was a secret.

Space belongs to all of us,

החלל הוא של כולנו,

ואני רוצה לעזור לכם להבין למה המקום הזה קסם לכולנו.

and I'd like to help you understand why it's a place that is magic for all of us.

The day after my 50th birthday,

יום לאחר יום ההולדת ה-50 שלי

I climbed aboard a Russian capsule,

טיפסתי לתוך קפסולה רוסית

in Russia,

ברוסיה,

and launched into space.

ושוגרתי לחלל.

שיגור היא הדבר המסוכן ביותר שאנחנו מבצעים,

Launching is the most dangerous thing that we do,

and it's also the most thrilling.

אך גם המרגש ביותר.

Three, two, one ... liftoff!

שלוש, שתיים, אחד... המראה!

I felt every single bit of the controlled fury of those rocket engines

הרגשתי כל טיפה מזעמם הנשלט של מנועי הרקטות

כשהם שיגרו אותנו מכדור הארץ.

as they blasted us off the Earth.

We went faster and faster and faster,

מהירותנו עלתה ועלתה ועלתה,

until, after eight and a half minutes, on purpose, those engines stop --

עד שלאחר שמונה וחצי דקות, המנועים נכבו - בכוונה -

kabunk! --

ובום!

and we are weightless.

אנחנו חסרי משקל.

And the mission and the magic begin.

משימתנו והקסם מתחילים כעט.

דימיטרי, פאולו ואני מקיפים את כדור הארץ

Dmitry and Paolo and I are circling the Earth

in our tiny spacecraft,

בחללית הקטנטנה שלנו,

approaching the space station carefully.

ומתקרבים בזהירות לתחנת החלל.

מדובר בריקוד מורכב במהירות 28 אלף קמ''ש

It's an intricate dance at 17,500 miles an hour

between our capsule, the size of a Smart Car,

בין הקפסולה שלנו, בגודל של מכונית סמארט,

and the space station, the size of a football field.

ובין תחנת החלל, בגודל מגרש כדורגל.

We arrive when those two craft dock with a gentle thunk.

אנחנו מגיעים כאשר שתי החלליות האלו עוגנות בליווי צליל קהה וחלול.

We open the hatches,

הפתחים נפתחים,

have sloppy zero-G hugs with each other,

ואנחנו מתחבקים ברישול בכח כבידה אפס,

and now we're six.

ומעכשיו אנחנו שישה.

We're a space family, an instant family.

אנחנו משפחת חלל, משפחה ברגע.

My favorite part about living up there

החלק האהוב עלי היה

was the flying.

הריחוף.

I loved it.

אהבתי את זה.

It was like being Peter Pan.

הרגשתי כמו פיטר פן.

ואני לא מתכוונת על הציפה,

It's not about floating.

Just the touch of a finger

אלא לזה שנגיעת אצבע אחת

can actually push you across the entire space station,

יכולה לדחוף אותך לצידה השני של תחנת החלל,

and then you sort of tuck in with your toes.

ואז אתה פשוט עוגן עם אצבעות הרגליים.

One of my favorite things was drifting silently

אחד הדברים החביבים עליי היה לרחף בשקט

through the space station,

לאורך כל התחנה,

which was humming along at night.

שזימזמה במהלך כל הלילה.

I wondered sometimes if it knew I was there,

לפעמים שאלתי את עצמי האם היא ידעה שאני שם

just silent.

בשקט.

אבל לשתף את הפלא הזה עם הצוות

But sharing the wonder of that with the crew

was also part of what was important to me.

היה חלק חשוב לי גם-כן.

A typical day in space starts with the perfect commute.

יום טיפוסי בחלל מתחיל עם הנסיעה המושלמת לעבודה.

I wake up, cruise down the lab

אני קמה, מרחפת למעבדה,

and say hello to the best morning view ever.

ואומרת שלום לנוף הבוקר המרתק ביותר.

It's a really fast commute, only 30 seconds,

זו נסיעה מהירה במיוחד, רק 30 שניות,

and we never get tired of looking out that window.

ואף פעם לא נמאס לנו מלהביט דרך החלון הזה.

אני חושבת שזה מזכיר לנו שאנחנו עדיין קרובים מאוד לכדור הארץ.

I think it reminds us that we're actually still very close to Earth.

Our crew was the second ever to use the Canadian robotic arm

הצוות שלנו היה הצוות השני אי פעם שהשתמש בזרוע הרובוטית הקנדית

to capture a supply ship the size of a school bus

על מנת לתפוס ספינת אספקה בגודל אוטובוס,

containing about a dozen different experiments

המכילה כתריסר ניסויים שונים

and the only chocolate that we would see for the next four months.

והשוקולד היחיד שראינו בארבעת החודשים הבאים.

Now, chocolate aside, every single one of those experiments

נשים את השוקולד בצד, כל אחד ואחד מהניסוים הללו

enables yet one more scientific question answered

מאפשר לנו לענות על עוד שאלה מדעית

that we can't do down here on Earth.

עליה אין למצוא תשובה כאן בכדור הארץ.

זה כמו להביט דרך עדשות שונות:

And so, it's like a different lens,

allowing us to see the answers to questions like,

דרכן מתאפשר לנו לקבל תשובות לשאלות כגון:

"What about combustion?"

''מה לגבי בעירה?''

"What about fluid dynamics?"

''מה לגבי דינמיקת הנוזלים?''

Now, sleeping is delightful.

עכשיו, שינה היא תענוג גדול.

My favorite -- I mean, you could be upside down, right side up --

התנוחה האהובה עליי ‒ כי אפשר לישון עם רגליים לכיוון התקרה, על צד ימין -

my favorite: curled up in a little ball and floating freely.

אבל התנוחה האהובה עליי היא להתערסל כמו כדור קטן, ופשוט לצוף.

כביסה? אין.

Laundry? Nope.

We load our dirty clothes into an empty supply ship

אנחנו מעבירים את הבגדים המלוכלכים לספינת אספקה ריקה,

ומשחררים אותה בחלל.

and send it off into space.

The bathroom.

שירותים.

Everyone wants to know.

כולם רוצים לדעת.

It's hard to understand, so I made a little video,

קשה להבין, לכן הכנתי צילום וידאו קצר.

because I wanted kids to understand

רציתי שהילדים יבינו

that the principle of vacuum saves the day

שעיקרון הוואקום מציל את המצב,

ומשב רוח עדין יכול לגרום לכך שהכל ילך

and that just a gentle breeze helps everything go

לאן שצריך.

where it is supposed to.

Well, in real life it does.

טוב. בחיים האמיתיים זה באמת קורה.

(Laughter)

(צוחקים)

Recycling? Of course.

מיחזור? ברור!

So we take our urine, we store it, we filter it and then we drink it.

את השתן אנחנו מאחסנים, מסננים ושותים אותו.

And it's actually delicious.

האמת, זה טעים!

(Laughter)

(צוחקים)

Sitting around the table,

אנחנו יושבים מסביב השולחן,

eating food that looks bad but actually tastes pretty good.

ואוכלים מזון שנראה גרוע, אבל למעשה ממש טעים.

But it's the gathering around the table that's important,

אבל מה שחשוב, שכולנו יושבים שם יחד.

I think both in space and on Earth,

וזה חשוב הן בחלל והן בכדור הארץ,

because that's what cements a crew together.

כי זה מה מחבר את הצוות.

בשבילי מוסיקה הייתה הדרך להשאר מחוברת לעולם.

For me, music was a way to stay connected to the rest of the world.

I played a duet between Earth and space

ניגנתי דואט בין החלל וכדור הארץ

עם איאן אנדרסון מג'טרו טול

with Ian Anderson of Jethro Tull

on the 50th anniversary of human spaceflight.

בחגיגת 50 השנים לטיסה בחלל.

Connecting to family was so important.

התקשורת עם המשפחה הייתה כל כך חשובה.

I talked with my family almost every day the whole time I was up there,

כמעט כל יום דיברתי עם משפחתי כאשר הייתי למעלה,

and I would actually read books to my son as a way for us just to be together.

ואפילו קראתי ספרים לבן שלי. זו הייתה דרך לבילוי משותף איתו.

So important.

וזה כל כך חשוב.

Now, when the space station would go over Massachusetts,

כאשר תחנת החלל עברה מעל מסצ'וסטס,

my family would run outside,

המשפחה שלי רצה החוצה

and they would watch the brightest star sailing across the sky.

וצפתה בכוכב הבהיר ביותר החוצה את השמיים.

And when I looked down, I couldn't see my house,

וכשהסתכלתי למטה, לא ראיתי את הבית שלנו,

but it meant a lot to me to know that the people I loved the most

אבל זה היה לי משמעותי מאוד לדעת שהאנשים האהובים עליי

were looking up while I was looking down.

בדיוק מסתכלים לכיווני כשאני מביטה למטה.

So the space station, for me, is the place where mission and magic come together.

אז, תחנת החלל בשבילי היא מקום בו משימה פוגשת קסם.

The mission, the work are vital steps

המשימה, העבודה, הן צעד חיוני

in our quest to go further than our planet

במסענו להגיע אל מעבר לכוכב הלכת שלנו,

and imperative for understanding sustainability here on Earth.

והכרחי על מנת להבין את הקיימות כאן, על כדור הארץ.

I loved being a part of that,

אהבתי מאוד להיות חלק מזה

and if I could have taken my family with me,

ואם יכולתי לקחתי איתי את המשפחה שלי

I never would have come home.

לעולם לא הייתי חוזרת.

And so my view from the station showed me

אז הנוף שלי מתחנת החלל הבהיר לי

שאנחנו כולנו מאותו המקום.

that we are all from the same place.

We all have our roles to play.

לכולנו יש תפקיד לבצע.

Because, the Earth is our ship.

מפני שכדור הארץ הוא ספינת החלל שלנו.

Space is our home.

החלל הוא הבית שלנו,

ואנחנו הצוות של ספינת החלל כדור הארץ.

And we are the crew of Spaceship Earth.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)