Why students should have mental health days | Hailey Hardcastle

Transcriber: Leslie Gauthier Reviewer: Joanna Pietrulewicz

תרגום: yael ring עריכה: Charlie Chekroune

When I was a kid,

כשהייתי ילדה,

my mom and I made this deal.

אמא שלי ואני עשינו הסכם.

I was allowed to take three mental health rest days every semester

לי היה מותר לקחת שלושה ימי מנוחה נפשית בכל סמסטר

as long as I continued to do well in school.

כל עוד המשכתי להצליח בבית הספר.

This was because I started my mental health journey

הסכם זה היה בגלל שאני התחלתי את המסע שלי לבריאות נפשית

when I was only six years old.

כשהייתי רק בת שש.

I was always what my grade-school teachers would call "a worrier,"

תמיד הייתי מה שהמורות שלי קראו לו "דאגנית",

but later on we found out that I have trauma-induced anxiety

אבל מאוחר יותר גילינו שהייתה לי בעיית חרדה כתוצאה מטראומה

and clinical depression.

ודיכאון קליני.

This made growing up pretty hard.

זה הקשה על הילדות שלי.

I was worried about a lot of things that other kids weren't,

הייתי מודאגת ממלא דברים שילדים אחרים לא חשבו עליהם בכלל,

and school got really overwhelming sometimes.

ולעתים בית הספר היה ממש יותר מדי עבורי.

This resulted in a lot of breakdowns,

זה הוביל להרבה התמוטטויות,

panic attacks --

התקפי פאניקה --

sometimes I was super productive,

לפעמים הייתי סופר פרודוקטיבית,

and other days I couldn't get anything done.

ובימים אחרים לא יכולתי לעשות כלום.

This was all happening during a time

כל זה התרחש בזמן

when mental health wasn't being talked about

שבריאות הנפש לא היתה נושא לשיחה

as much as it is now,

כמו שהיא היום,

especially youth mental health.

במיוחד בריאות הנפש של ילדים.

Some semesters I used all of those rest days to the fullest.

היו סמסטרים בהם השתמשתי בכל אותם ימי מנוחה.

Others, I didn't need any at all.

ובאחרים, לא הייתי זקוקה להם בכלל.

But the fact that they were always an option

אבל העובדה שהם תמיד היו אופציה

is what kept me a happy, healthy and successful student.

היא מה שהחזיקה אותי כתלמידה שמחה, בריאה ומצליחה.

Now I'm using those skills that I learned as a kid

עכשיו אני משתמשת בכלים האלה שלמדתי כילדה

to help other students with mental health challenges.

כדי לעזור לתלמידים אחרים המתמודדים עם אתגרים בתחום בריאות הנפש.

I'm here today to offer you some insight into the world of teenage mental health:

אני כאן היום כדי להציע לכם קצת תובנה לתוך העולם של בריאות הנפש של מתבגרים:

what's going on, how did we get here and what can we do?

מה קורה, איך הגענו לכאן ומה אפשר לעשות?

But first you need to understand

אבל קודם אתם צריכים להבין

that while not everyone has a diagnosed mental illness like I do,

שבעוד שלא לכולם יש בעיה נפשית מאובחנת כמוני,

absolutely everyone --

כולם באופן גורף -

all of you have mental health.

לכולכם יש בריאות הנפש.

All of us have a brain that needs to be cared for

לכולנו יש מוח שזקוק לטיפול

in similar ways that we care for our physical well-being.

בדרכים הדומות לאופן שבו אנחנו מטפלים בבריאות הפיזית שלנו.

Our head and our body are connected by much more than just our neck after all.

הראש והגוף שלנו מחוברים ביותר מרק הצוואר שלנו.

Mental illness even manifests itself in some physical ways,

מחלות נפשיות מופיעות בדרכים פיזיות,

such as nausea, headaches, fatigue and shortness of breath.

כמו בחילות, כאבי ראש, עייפות וקוצר נשימה.

So since mental health affects all of us,

אבל מכיוון שבריאות הנפש משפיעה על כולנו,

shouldn't we be coming up with solutions that are accessible to all of us?

האם לא כדאי שנחשוב על פתרונות נגישים לכולנו?

That brings me to my second part of my story.

זה מביא אותי לחלק השני של הסיפור שלי.

When I was in high school

כשהייתי בתיכון

I had gotten pretty good at managing my own mental health.

כבר הייתי די טובה בניהול בריאות הנפש שלי,

I was a successful student,

הייתי תלמידה מצליחה,

and I was president of the Oregon Association of Student Councils.

ונשיאת איגוד מועצות הנוער של אורגון.

But it was around this time that I began to realize

אבל סביב הזמן הזה התחלתי להבין

mental health was much a bigger problem than just for me personally.

שבריאות הנפש היא בעיה הרבה יותר גדולה מאשר ההתמודדות האישית שלי.

Unfortunately, my hometown was touched by multiple suicides

לרוע המזל, העיר בה גדלתי חוותה מספר מקרי התאבדויות

during my first year in high school.

במהלך השנה הראשונה שלי בתיכון.

I saw those tragedies shake our entire community,

ראיתי איך הטרגדיות האלה מזעזעות את הקהילה כולה,

and as the president of a statewide group,

וכנשיאה של ארגון מדינתי,

I began hearing more and more stories

התחלתי לשמוע עוד ועוד סיפורים

from students where this had also happened in their town.

מתלמידים שגם חוו מקרים כאלה בעיר שלהם.

So in 2018 at our annual summer camp,

אז ב-2018 במהלך מחנה הקיץ השנתי שלנו,

we held a forum with about 100 high school students

פתחנו פורום של כמאה תלמידי תיכון

to discuss teenage mental health.

כדי לדון בבריאות הנפש אצל מתבגרים.

What could we do?

מה יכולנו לעשות?

We approached this conversation with an enormous amount of empathy

ניגשנו לשיחה הזאת עם כמות עצומה של אמפתיה

and honesty,

וכנות,

and the results were astounding.

והתוצאות היו מדהימות.

What struck me the most

מה שהכי נגע לי

was that every single one of my peers had a story

היה שלכל אחד מהעמיתים שלי היה סיפור

about a mental health crisis in their school,

שקשור למשבר של בריאות הנפש בבית הספר שלהם,

no matter if they were from a tiny town in eastern Oregon

לא משנה אם הם היו מעיר קטנה במזרח אורגון

or the very heart of Portland.

או בליבה של פורטלנד.

This was happening everywhere.

זה התרחש בכל מקום.

We even did some research,

אפילו עשינו קצת מחקר,

and we found out that suicide is the second leading cause of death

וגילינו שהתאבדויות היו סיבת המוות השניה ברמת השכיחות

for youth ages 10 to 24 in Oregon.

בקרב צעירים בין הגילאים 10-24 באורגון.

סיבת המוות השניה.

The second leading cause.

We knew we had to do something.

ידענו שאנחנו חייבים לעשות משהו.

So over the next few months,

אז במהלך החודשים הבאים,

we made a committee called Students for a Healthy Oregon,

הקמנו ועדה שנקראה "סטודנטים לאורגון בריאה",

and we set out to end the stigma against mental health.

ויצאנו למגר את הסטיגמה סביב בריאות הנפש.

We also wanted to prioritize mental health in schools.

רצינו גם לתעדף את בריאות הנפש בתוך בתי הספר.

With the help of some lobbyists and a few mental health professionals,

בעזרת כמה פעילים חברתיים ואנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש,

we put forth House Bill 2191.

הגשנו את הצעת החוק 2191.

This bill allows students to take mental health days off from school

הצעת החוק הזו אפשרה לתלמידים להיעדר מבית הספר ולהחשיב אותם

the same way you would a physical health day.

כימי בריאות נפש באותו אופן בו הייתם לוקחים ימי מחלה.

Because oftentimes that day off

כיוון שלעתים קרובות אותו יום מחלה

is the difference between feeling a whole lot better

הוא ההבדל בין אפשרות להרגיש הרבה יותר טוב

and a whole lot worse --

או להרגיש הרבה יותר גרוע --

kind of like those days my mom gave me when I was younger.

כמו אותם ימים שאמא שלי נתנה לי כשהייתי צעירה.

So over the next few months,

אז במהלך החודשים הבאים,

we lobbied and researched and campaigned for our bill,

קידמנו וחקרנו והפגנו בעד הצעת החוק שלנו,

and in June of 2019 it was finally signed into law.

וביוני 2019 הצעת החוק עברה ואושרה.

(Applause and cheers)

(מחיאות כפיים וקריאות)

This was a groundbreaking moment for Oregon students.

היה זה רגע מכונן עבור תלמידי אורגון.

Here's an example of how this is playing out now.

הנה דוגמה לאיך זה פועל כיום.

Let's say a student is having a really hard month.

בא נאמר שתלמיד עובר חודש מאוד קשה.

They're overwhelmed, overworked,

הם מותשים, לא מסוגלים להתמודד,

they're falling behind in school, and they know they need help.

הם מתקשים בלימודים, והם יודעים שהם זקוקים לעזרה.

Maybe they've never talked about mental health with their parents before,

אולי הם מעולם לא דיברו על בריאות הנפש עם ההורים שלהם,

but now they have a law on their side to help initiate that conversation.

אבל עכשיו יש להם חוק שעומד לצדם כדי לעזור להם ליזום את השיחה הזאת.

The parent still needs to be the one to call the school and excuse the absence,

ההורה עדיין צריך להיות זה שמתקשר לבית הספר ומתרץ את ההיעדרות,

so it's not like it's a free pass for the kids,

זה לא שזה יום חופשי עבור הילדים,

but most importantly,

אבל יותר חשוב,

now that school has that absence recorded as a mental health day,

עכשיו שבית הספר תיעד את ההיעדרות כיום מחלת נפש,

so they can keep track

הם יכולים לעקוב ולדעת

of just how many students take how many mental health days.

כמה תלמידים לוקחים את הימים האלה וכמה ימים הם לוקחים.

If a student takes too many,

אם תלמיד לוקח יותר מדי ימים,

they'll be referred to the school counselor for a check-in.

הם יופנו ליועץ בית הספר לפגישה.

This is important because we can catch students who are struggling

זה חשוב כי אנחנו יכולים לאתר תלמידים שמתקשים

before it's too late.

לפני שזה מאוחר מדי.

One of the main things we heard at that forum in 2018

אחד הדברים העיקריים ששמענו באותו פורום ב-2018

is that oftentimes stepping forward and getting help is the hardest step.

היה שלעתים קרובות הצעד הראשון של בקשת עזרה הוא הצעד הקשה ביותר.

We're hoping that this law can help with that.

אנחנו מקווים שהחוק הזה יוכל לעזור בכך.

This not only will start teaching kids young how to take care of themselves

זה לא רק יתחיל ללמד ילדים צעירים איך לטפל לעצמם

and practice self-care and stress management,

ולהפעיל שימור עצמי וניהול מתחים,

but it could also literally save lives.

אלא זה יוכל גם להציל חיים ממש.

Now students from multiple other states are also trying to pass these laws.

עכשיו תלמידים ממספר מדינות אחרות גם הם מנסים להעביר חוקים כאלה.

I'm currently working with students in both California and Colorado

אני כרגע עובדת עם תלמידים בקליפורניה וקולורדו

to do the same,

כדי לעשות שם מהלך דומה,

because we believe that students everywhere

כי אנחנו מאמינים שתלמידים בכל מקום

deserve a chance to feel better.

מגיע להם סיכוי להרגיש טוב יותר.

Aside from all the practical reasons and technicalities,

מעבר לכל הסיבות הפרקטיות והעניינים הטכניים,

House Bill 2191 is really special because of the core concept behind it:

חוק 2191 הוא ממש מיוחד כי הרעיון המרכזי מאחוריו;

that physical and mental health are equal and should be treated as such.

שבריאות פיזית ונפשית הינן שוות ויש לטפל בהן באופן שווה.

In fact, they're connected.

למעשה, הן קשורות זו לזו.

Take health care for example.

קחו לדוגמה את הטיפול הרפואי.

Think about CPR.

תחשבו על מתן החייאה.

If you were put in a situation where you had to administer CPR,

הם הייתם מוצאים את עצמכם במצב בו אתם חייבים להעניק החייאה,

would you know at least a little bit of what to do?

האם הייתם יודעים לפחות מעט ממה שיש לעשות?

Think to yourself --

תחשבו על זה --

most likely yes because CPR trainings are offered in most schools, workplaces

סביר להניח שכן כי הכשרה של מתן החייאה מוצעת ברוב בתי הספר ומקומות העבודה

and even online.

ואפילו באינטרנט.

We even have songs that go with it.

יש לנו אפילו שירים שקשורים לזה.

But how about mental health care?

אבל מה לגבי טיפול נפשי?

I know I was trained in CPR in my seventh-grade health class.

אני יודעת שאני עברתי הכשרה למתן החייאה בכיתה ז' בשיעור בריאות.

What if I was trained in seventh grade how to manage my mental health

מה אם הייתי מקבלת הכשרה בכיתה ז' איך לטפל בבריאות הנפשית שלי

or how to respond to a mental health crisis?

או איך להגיב במצב של משבר נפשי?

I'd love to see a world where each of us has a toolkit of skills

הייתי רוצה לראות עולם בו לכל אחד מאתנו יש את ארגז הכלים

to help a friend, coworker, family member

לעזור לחבר, קולגה, בן משפחה

or even stranger going through a mental health crisis.

או אפילו לאדם זר שעובר משבר נפשי.

And these resources should be especially available in schools

והמשאבים האלה צריכים להיות זמינים במיוחד בבתי ספר

because that's where students are struggling the most.

כיוון שזה המקום בו תלמידים מתקשים בו הכי הרבה.

The other concept that I sincerely hope you take with you today

התובנה השניה שאני ממש מקווה שתקחו אתכם היום

is that it is always OK to not be OK,

הוא שזה תמיד בסדר לא להיות בסדר,

and it is always OK to take a break.

וזה תמיד בסדר לקחת הפסקה.

It doesn't have to be a whole day;

זה לא חייב להיות יום שלם;

sometimes that's not realistic.

לפעמים זה לא אפשרי.

But it can be a few moments here and there to check in with yourself.

אבל זה יכול להיות כמה רגעים פה ושם כדי לתפוס את עצמך.

Think of life like a race ...

תחשבו על החיים כמירוץ --

like a long-distance race.

מירוץ למרחקים ארוכים.

If you sprint in the very beginning you're going to get burnt out.

אם תתחילו בריצת ספרינט מההתחלה אתם תישרפו.

You may even hurt yourself from pushing too hard.

אתם אולי אפילו תפגעו בעצמכם כי דחפתם את עצמכם יותר מדי.

But if you pace yourself,

אבל אם תמתנו את עצמכם,

if you take it slow, sometimes intentionally,

אם תעשו את זה לאט, לפעמים בכוונה תחילה,

and you push yourself other times,

ותדחפו את עצמכם בחלקים אחרים,

you are sure to be way more successful.

בטוח שתצליחו הרבה יותר.

So please,

אז בבקשה,

look after each other,

תדאגו זה לזה,

look after the kids and teens in your life

תדאגו בילדים ובמתבגרים שנמצאים בחייכם

especially the ones that look like they have it all together.

במיוחד אלה שנראה שהם בסדר גמור.

Mental health challenges are not going away,

אתגרים נפשיים לא הולכים להיעלם,

but as a society,

אבל כחברה,

we can learn how to manage them by looking after one another.

אנחנו יכולים ללמוד איך לטפל בהם ע"י דאגה זה לזה.

And look after yourself, too.

ותדאגו גם לעצמכם.

As my mom would say,

כפי שאמא שלי נוהגת לומר,

"Once in a while, take a break."

"מדי פעם, קחי הפסקה".

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)