How memories form and how we lose them - Catharine Young

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

Think back to a really vivid memory.

חשבו אחורה על זיכרון ממש ברור.

Got it?

יש?

Okay, now try to remember what you had for lunch three weeks ago.

אוקיי, עכשיו נסו להזכר מה אכלתם לארוחת צהריים לפני שלושה שבועות.

That second memory probably isn't as strong,

הזיכרון השני כנראה לא כזה חזק.

but why not?

אבל למה לא?

Why do we remember some things, and not others?

למה אנחנו זוכרים חלק מהדברים, וחלק לא?

And why do memories eventually fade?

ולמה זכרונות לבסוף נמוגים?

Let's look at how memories form in the first place.

בואו ראשית נביט באיך זכרונות נוצרים.

When you experience something, like dialing a phone number,

כשאתם חווים משהו כמו חיוג מספר טלפון,

the experience is converted into a pulse of electrical energy

החוויה מומרת לפולס של אנרגיה חשמלית

that zips along a network of neurons.

שממהרת לאורך רשת ניורונים.

Information first lands in short term memory,

המידע נוחת ראשית בזיכרון לטווח קצר,

where it's available from anywhere from a few seconds

שם הוא זמין בין כמה שניות

to a couple of minutes.

לכמה דקות.

It's then transferred to long-term memory through areas such as the hippocampus,

אז הוא מועבר לזיכרון לטווח ארוך דרך אזורים כמו ההיפוקמפוס,

and finally to several storage regions across the brain.

ולבסוף לכמה אזורי אחסון ברחבי המוח.

Neurons throughout the brain communicate at dedicated sites

ניורונים ברחבי המוח מתקשרים באזורים מיועדים

called synapses

שנקראים סינפסות

using specialized neurotransmitters.

בשימוש בניורוטרנזמיטורים מיוחדים.

If two neurons communicate repeatedly, a remarkable thing happens:

אם שני ניורונים מתקשרים שוב ושוב, משהו מדהים קורה:

the efficiency of communication between them increases.

היעילות של התקשורת בינהם גוברת.

This process, called long term potentiation,

התהליך הזה, שנקרא פוטנציאל לטווח ארוך,

is considered to be a mechanism by which memories are stored long-term,

נחשב כמנגנון בו זיכרונות נאגרים לטווח ארוך,

but how do some memories get lost?

אבל איך זכרונות אובדים?

Age is one factor.

גיל הוא אחד הפקטורים.

As we get older, synapses begin to falter and weaken,

כשאנחנו מזדקנים, הסינפסות מתחילות להחלש,

affecting how easily we can retrieve memories.

ומשפיעות על כמה בקלות אנחנו יכולים לאחזר זכרונות.

Scientists have several theories about what's behind this deterioration,

למדענים יש כמה תאוריות בנוגע למה שמאחורי ההתדרדרות הזו,

from actual brain shrinkage,

מהתכווצות של המוח,

the hippocampus loses 5% of its neurons every decade

ההיפוקמפוס מאבד 5% מהניורונים שלו כל עשור

for a total loss of 20% by the time you're 80 years old

לאיבוד כולל של 20% עד גיל 80

to the drop in the production of neurotransmitters,

לירידה ביצור של ניורוטרנזמיטורים,

like acetylcholine, which is vital to learning and memory.

כמו אציטולכולין, שחיוני ללמידה וזיכרון.

These changes seem to affect how people retrieve stored information.

נראה שהשינויים האלו משפיעים על איך אנשים מאחזרים מידע מאוכסן.

Age also affects our memory-making abilities.

גיל גם משפיע על יכולות יצירת הזכרונות שלנו.

Memories are encoded most strongly when we're paying attention,

זכרונות מקודדים הכי חזק כשאתם שמים לב,

when we're deeply engaged, and when information is meaningful to us.

כשאתם ממש מעורבים, וכשהמידע משמעותי לכם.

Mental and physical health problems, which tend to increase as we age,

בעיות בריאות מנטלית ופיזית, שנוטות לגבור כשאנחנו מזדקנים,

interfere with our ability to pay attention,

מפריעות ליכולת שלנו לשים לב,

and thus act as memory thieves.

ולכן פועלות כגנבות זיכרון.

Another leading cause of memory problems is chronic stress.

סיבה מובילה נוספת לבעיות זיכרון היא לחץ כרוני.

When we're constantly overloaded with work and personal responsibilites,

כשאנחנו עמוסים כל הזמן בעבודה ואחריות אישית,

our bodies are on hyperalert.

הגוף שלנו בהיפר ערנות.

This response has evolved from the physiological mechanism

התגובה הזו התפתחה מהמנגנון הפיזיולוגי

designed to make sure we can survive in a crisis.

שמיועד לדאוג שנוכל לשרוד משבר.

Stress chemicals help mobilize energy and increase alertness.

כימיקלי לחץ עוזרים להעביר אנרגיה ומגבירים ערנות.

However, with chronic stress our bodies become flooded with these chemicals,

עם זאת, עם לחץ כרוני הגוף שלנו הופך למוצף בכימיקלים האלה,

resulting in a loss of brain cells and an inability to form new ones,

מה שגורם לאובדן תאי מוח והיכולת ליצור חדשים,

which affects our ability to retain new information.

מה שמשפיע על היכולת שלנו לשמור מידע חדש.

Depression is another culprit.

דיכאון הוא גורם נוסף.

People who are depressed are 40% more likely to develop memory problems.

אנשים מדוכאים נמצאים בסיכון גבוה ב 40% לפתח בעיות זיכרון.

Low levels of serotonin,

רמות נמוכות של סרוטונין,

a neurotransmitter connected to arousal,

ניורוטרנסמיטר שקשור לעוררות,

may make depressed individuals less attentive to new information.

אולי גורם לאנשים מדוכאים להיות פחות קשובים למידע חדש.

Dwelling on sad events in the past, another symptom of depression,

התמקדות בארועים עצובים בעבר, סימפטום נוסף של דיכאון,

makes it difficult to pay attention to the present,

הופכת את זה לקשה לשים לב להווה,

affecting the ability to store short-term memories.

ומשפיעה על היכולת לשמור זכרונות לטווח קצר.

Isolation, which is tied to depression, is another memory thief.

בידוד, שקשור לדיכאון, הוא גנב זיכרון נוסף.

A study by the Harvard School of Public Health

מחקר על ידי בית הספר לבריאות הציבור של הארוורד

found that older people with high levels of social integration

גילה שלאנשים מבוגרים יותר עם רמות גבוהות של חיבור חברתי

had a slower rate of memory decline over a six-year period.

היה קצב נמוך יותר של ירידת זיכרון במהלך תקופה של שש שנים.

The exact reason remains unclear,

הסיבה המדוייקת נשארה לא ברורה,

but experts suspect that

אבל מומחים חושדים

social interaction gives our brain a mental workout.

שקשרים חברתיים נותנים למוח שלנו אימון מנטלי.

Just like muscle strength,

ממש כמו כוח שרירים,

we have to use our brain or risk losing it.

אנחנו צריכים להשתמש במוח שלנו או להסתכן באובדנו.

But don't despair.

אבל אל תתיאשו.

There are several steps you can take

ישנם כמה שלבים שאתם יכולים לעשות

to aid your brain in preserving your memories.

כדי לעזור למוח שלכם בשימור הזכרונות שלכם.

Make sure you keep physically active.

דאגו לשמור על פעילות גופנית.

Increased blood flow to the brain is helpful.

זרימת דם מוגברת למוח עוזרת.

And eat well.

ואיכלו טוב.

Your brain needs all the right nutrients to keep functioning correctly.

המוח שלכם זקוק לכל החומרים המזינים כדי לשמור על פעילות תקינה.

And finally, give your brain a workout.

ולבסוף, אמנו את המוח שלכם.

Exposing your brain to challenges, like learning a new language,

חשיפת המוח שלכם לאתגרים, כמו למידת שפה חדשה,

is one of the best defenses for keeping your memories intact.

היא אחת ההגנות הטובות ביותר לשמירה על הזכרונות שלכם.