The myth of Pandora’s box - Iseult Gillespie

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Shlomo Adam

Curiosity:

סקרנות:

a blessing, or a curse?

ברכה או קללה?

The paradoxical nature of this trait

הטבע הפרדוקסלי של התכונה הזו

was personified for the ancient Greeks

הואנש על ידי היוונים הקדומים

in the mythical figure of Pandora.

בדמותה המיתולוגית של פנדורה.

According to legend,

לפי האגדה,

she was the first mortal woman,

היא בת-התמותה הראשונה,

whose blazing curiosity set a chain of earth-shattering events in motion.

שהסקרנות הלוהטת שלה החלה שרשרת של ארועים מרעידי ארץ.

Pandora was breathed into being by Hephaestus, God of fire,

את פנדורה ברא בנשיפת אפו הפסטוס, אל האש,

who enlisted the help of his divine companions to make her extraordinary.

שנעזר בשותפים האלים שלו כדי ליצור אותה יוצאת דופן.

From Aphrodite she received the capacity for deep emotion;

מאפרודיטה היא קיבלה את היכולת לרגשות עמוקים;

from Hermes she gained mastery over language.

מהרמס היא קיבלה את השליטה בשפה.

Athena gave the gift of fine craftsmanship and attention to detail,

אתנה נתנה את מתנת האומנות ושימת הלב לפרטים,

and Hermes gave her her name.

והרמס נתן לה את שמה.

Finally, Zeus bestowed two gifts on Pandora.

לבסוף, זאוס העניק לפנדורה שתי מתנות.

The first was the trait of curiosity,

הראשונה היתה תכונת הסקרנות,

which settled in her spirit and sent her eagerly out into the world.

שהפכה חלק מרוחה ושלחה אותה בלהיטות לעולם.

The second was a heavy box, ornately curved, heavy to hold –

השניה היתה קופסה כבדה, מעוגלת, מקושטת וכבדה --

and screwed tightly shut.

וסגורה בחוזקה.

But the contents, Zeus told her, were not for mortal eyes.

אבל התוכן, זאוס אמר לה, לא היה מיועד לעיניים אנושיות.

She was not to open the box under any circumstance.

נאסר עליה לפתוח את הקופסה ויהי מה.

On earth, Pandora met and fell in love with Epimetheus, a talented titan

בעולמנו, פנדורה נפגשה והתאהבה באפימתאוס, טיטאן מוכשר

who had been given the task of designing the natural world by Zeus.

שעליו הטיל זאוס את המשימה של תכנון עולם הטבע.

He had worked alongside his brother Prometheus,

הוא עבד יחד עם אחיו פרומתאוס,

who created the first humans

שיצר את האנשים הראשונים

but was eternally punished for giving them fire.

אבל נענש לעד על שנתן להם את האש.

Epimetheus missed his brother desperately,

אפימתאוס מאוד התגעגע לאחיו,

but in Pandora he found another fiery-hearted soul for companionship.

אבל בפנדורה מצא עוד חברה שאש בליבה.

Pandora brimmed with excitement at life on earth.

החיים עלי אדמות מילאו את פנדורה בהתרגשות.

She was also easily distracted and could be impatient,

דעתה גם הוסחה בקלות והיא יכלה להיות חסרת סבלנות,

given her thirst for knowledge and desire to question her surroundings.

בהינתן הצמא שלה לידע והתשוקה לחקור את סביבתה.

Often, her mind wandered to the contents of the sealed box.

מחשבתה הרבתה לנדוד לתוכן של התיבה האטומה.

What treasure was so great it could never be seen by human eyes,

איזה אוצרות כל כך גדולים, שלעולם אסור שייראו על ידי עיניים אנושיות,

and why was it in her care?

ולמה היא נמסרה לחסותה?

Her fingers itched to pry it open.

אצבעותיה השתוקקו לפתוח אותה.

Sometimes she was convinced she heard voices whispering

לפעמים היא היתה משוכנעת שהיא שומעת קולות לוחשים

and the contents rattling around inside,

ואת התוכן המרשרש בתוכה,

as if straining to be free.

כאילו מתאמץ לצאת לחופשי.

Its enigma became maddening.

החידה שלה הטריפה את דעתה.

Over time, Pandora became more and more obsessed with the box.

במשך הזמן, פנדורה הפכה יותר ויותר אובססיבית לגבי התיבה.

It seemed there was a force beyond her control that drew her to the contents,

נראה שכוח מעבר לשליטתה מושך אותה אל תוכן התיבה,

which echoed her name louder and louder.

שהדהדה את שמה חזק יותר ויותר.

One day she could bear it no longer.

יום אחד היא לא יכלה לסבול זאת יותר.

Stealing away from Epimetheus,

היא התחמקה מאפימתאוס,

she stared at the mystifying box.

ובהתה בתיבה המסתורית.

She’d take one glance inside,

היא תציץ פנימה רק פעם אחת,

then be able to rid her mind of it forever...

ואז תהיה מסוגלת לשכוח ממנה לתמיד...

But at the first crack of the lid, the box burst open.

אבל כשהמכסה נפתח כדי חריץ, התיבה נפרצה לרווחה.

Monstrous creatures and horrendous sounds

יצורים מפלצתיים וקולות נוראיים

rushed out in a cloud of smoke and swirled around her, screeching and cackling.

מיהרו החוצה בענן של עשן והתפתלו סביבה, צורחים ומצחקקים.

Filled with terror,

מפוחדת לגמרי,

Pandora clawed desperately at the air to direct them back into their prison.

פנדורה נפנפה באויר נואשות כדי לכוון אותם חזרה לכלא שלהם.

But the creatures surged out in a gruesome cloud.

אבל היצורים יצאו החוצה בענן דוחה.

She felt a wave of foreboding as they billowed away.

היא הרגישה גל מבשר רעות כהם התעופפו משם.

Zeus had used the box as a vessel

זאוס השתמש בתיבה ככלי קיבול

for all the forces of evil and suffering he’d created –

לכל כוחות הרשע והסבל שיצר --

and once released,

וברגע ששוחררו,

they were uncontainable.

אי-אפשר היה לכלוא אותם שוב.

As she wept,

כשבכתה,

Pandora became aware of a sound echoing from within the box.

פנדורה נעשתה מודעת לקול מהדהד מתוך הקופסה.

This was not the eerie whispering of demons,

זה לא היה לחשם המפחיד של שדים,

but a light tinkling that seemed to ease her anguish.

אלא נצנוץ אור שכמו הקל על סבלה.

When she once again lifted the lid and peered in,

כשהיא הרימה שוב את המכסה והציצה פנימה,

a warm beam of light rose out and fluttered away.

קרן חמה של אור התרוממה ורפרפה משם.

As she watched it flickering in the wake of the evil she’d unleashed,

כשהיא צפתה בהבהוב שלה אחרי גל הרוע שהיא שחררה,

Pandora’s pain was eased.

כאבה של פנדורה הוקל.

She knew that opening the box was irreversible –

היא ידעה שפתיחת התיבה היתה בלתי הפיכה --

but alongside the strife, she’d set hope forth to temper its effects.

אבל יחד עם הסבל, היא שחררה את התקווה כדי לרכך את השפעותיו.

Today, Pandora’s Box suggests the extreme consequences

היום, קופסת פנדורה מרמזת על התוצאות הקיצוניות

of tampering with the unknown –

של התעסקות עם הלא נודע --

but Pandora’s burning curiosity also suggests the duality that lies

אבל הסקרנות הבוערת של פנדורה גם מרמזת על הדואליות שנמצאת

at the heart of human inquiry.

בלב הסקרנות האנושית.

Are we bound to investigate everything we don’t know,

האם נגזר עלינו לחקור כל מה שאנחנו לא יודעים,

to mine the earth for more –

לחפור עוד ועוד בעולמנו --

or are there some mysteries

או שיש תעלומות מסויימות

that are better left unsolved?

שעדיף לא לפותרן?