The history of African-American social dance - Camille A. Brown

ההיסטוריה של הריקוד החברתי האפרו-אמריקאי – קמיל בראון

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

This is the Bop.

זה הבופ.

The Bop is a type of social dance.

הבופ הוא ריקוד חברתי.

Dance is a language,

ריקוד הוא שפה,

and social dance is an expression that emerges from a community.

וריקוד חברתי הוא ביטוי שעולה מהקהילה.

A social dance isn't choreographed by any one person.

ריקוד חברתי לא עובר כוראוגרפיה על ידי אדם אחד כלשהו.

It can't be traced to any one moment.

אי אפשר לעקוב אחריו לרגע מסויים.

Each dance has steps that everyone can agree on,

לכל ריקוד יש צעדים שכולם יכולים להסכים עליו,

but it's about the individual and their creative identity.

אבל זה נוגע לאדם הבודד והזהות היצירתית שלהם.

Because of that,

בגלל זה,

social dances bubble up,

ריקודים חברתיים מבעבעים למעלה,

they change,

הם משתנים,

and they spread like wildfire.

והם מתפשטים כמו אש בשדה קוצים.

They are as old as our remembered history.

הם עתיקים כמו ההיסטוריה הזכורה שלנו.

In African-American social dances,

בריקודים חברתיים אפרו אמריקאים,

we see over 200 years

אנחנו רואים יותר מ 200 שנה

of how African and African-American traditions influenced our history.

של איך מסורות אפריקאיות ואפרו אמריקאיות השפיעו על ההיסטוריה שלנו.

The present always contains the past.

ההווה תמיד מכיל את העבר.

And the past shapes who we are

והעבר מעצב את מי שאנחנו

and who we will be.

ומי נהיה.

(Clapping)

(מחיאות כפיים)

The Juba dance was born from enslaved Africans' experience

ריקוד הג'ובה נולד מהחוויות של אפריקאים משועבדים

on the plantation.

במטעים.

Brought to the Americas,

כשהובאו לארצות אמריקה,

stripped of a common spoken language,

והופשטו משפת דיבור משותפת,

this dance was a way for enslaved Africans to remember where they're from.

הריקוד עזר לעבדים אפריקאים לזכור מנין באו.

It may have looked something like this.

יתכן שהריקוד נראה בערך כך:

Slapping thighs,

ירכיים נחבטות זו בזו,

shuffling feet

רגליים נגררות,

and patting hands:

וידיים טופחות זו על זו.

this was how they got around the slave owners' ban on drumming,

כך הם עקפו את איסור אדוניהם על תיפוף

improvising complex rhythms

באילתור מקצבים מורכבים

just like ancestors did with drums in Haiti

כמו אלו שאבותיהם יצרו בעזרת תופים בהאיטי

or in the Yoruba communities of West Africa.

או בקהילות היורובה שבמערב אפריקה.

It was about keeping cultural traditions alive

הריקוד שמר על חיותן של המסורות התרבותיות

and retaining a sense of inner freedom

ושימר תחושת חופש פנימית

under captivity.

בחיי שבי.

It was the same subversive spirit that created this dance:

אותה רוח מרדנית יצרה את הריקוד הבא:

the Cakewalk,

הקייקווק.

a dance that parodied the mannerisms of Southern high society --

ריקוד שהגחיך את מניירות האליטה הדרומית

a way for the enslaved to throw shade at the masters.

ובאמצעותו המשועבדים יכלו לבזות את אדוניהם.

The crazy thing about this dance

המצחיק הוא,

is that the Cakewalk was performed for the masters,

שהקייקווק בוצע בפני האדונים,

who never suspected they were being made fun of.

שכלל לא חשדו שהם מושא לצחוק.

Now you might recognize this one.

אולי תזהו את הריקוד הבא.

1920s --

שנות העשרים -

the Charleston.

הצ'ארלסטון.

The Charleston was all about improvisation and musicality,

העיקר בצ'ארלסטון היה אלתור ומוזיקליות.

making its way into Lindy Hop,

הוא נטמע בלינדי הופ,

swing dancing

and even the Kid n Play,

ריקוד הסווינג,

ואפילו בקיד אן פליי.

originally called the Funky Charleston.

שמו המקורי: הצ'ארלסטון המדליק.

Started by a tight-knit Black community near Charleston, South Carolina,

מקורו בקהילה מלוכדת ליד צ'ארלסטון שבדרום קרוליינה.

the Charleston permeated dance halls

הצ'ארלסטון פלש לאולמות ריקודים,

where young women suddenly had the freedom to kick their heels

ולפתע לנשים צעירות היה החופש לבעוט בעקבים

and move their legs.

ולהזיז את הרגליים.

Now, social dance is about community and connection;

ריקוד חברתי קשור לקהילה ולקשרים חברתיים;

if you knew the steps,

מי שהכיר את הצעדים,

it meant you belonged to a group.

יכול היה להשתייך לקבוצה.

But what if it becomes a worldwide craze?

אך מה קורה כאשר הריקוד הופך לשגעת עולמית?

Enter the Twist.

כאן נכנס הטוויסט.

It's no surprise that the Twist can be traced back to the 19th century,

ניתן למצוא את שורשי הטוויסט במאה ה-19,

brought to America from the Congo

אז הובא לאמריקה מקונגו,

during slavery.

במהלך העבדות.

But in the late '50s,

אבל בשנות ה-50 המאוחרות,

right before the Civil Rights Movement,

ממש לפני שקמה תנועת זכויות האזרח,

the Twist is popularized by Chubby Checker and Dick Clark.

הטוויסט הפך פופולארי, בעזרת צ'אבי צ'קר ודיק קלארק.

Suddenly, everybody's doing the Twist:

פתאום כולם עשו את הטוויסט:

white teenagers,

בני נוער בהירי עור,

kids in Latin America,

ילדים באמריקה הלטינית,

making its way into songs and movies.

והטוויסט נכנס לשירים ולסרטים.

Through social dance,

דרך ריקודים חברתיים,

the boundaries between groups become blurred.

היטשטשו הגבולות בין קבוצות בחברה.

The story continues in the 1980s and '90s.

הסיפור ממשיך בשנות ה-80 וה-90.

Along with the emergence of hip-hop,

עם עליית ההיפ-הופ,

African-American social dance took on even more visibility,

הריקוד החברתי האפרו אמריקאי זכה לחשיפה רחבה אף יותר,

borrowing from its long past,

תוך שהוא שואל מעברו העתיק,

shaping culture and being shaped by it.

מעצב תרבות ומתעצב באמצעותה.

Today, these dances continue to evolve, grow and spread.

כיום הריקודים הללו ממשיכים להתפתח, לצמוח, ולהתפשט.

Why do we dance?

למה אנחנו רוקדים?

To move,

כדי להתנועע

to let loose,

כדי להשתחרר

to express.

כדי להתבטא

Why do we dance together?

למה אנחנו רוקדים יחד?

To heal,

כדי להחלים,

to remember,

כדי לזכור,

to say: "We speak a common language.

כדי לומר: "אנחנו דוברים שפה משותפת.

We exist

אנחנו קיימים

and we are free."

ואנחנו חופשיים."