The history of tea - Shunan Teng

ההיסטוריה של התה - שונן טנג

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

During a long day spent roaming the forest in search of edible grains and herbs,

במהלך בילוי של יום ארוך ביער בחיפוש אחר גרגרים ועשבים אכילים,

the weary divine farmer Shennong accidentally poisoned himself 72 times.

החקלאי הקדוש והעייף שנונג הרעיל את עצמו בטעות 72 פעמים.

But before the poisons could end his life,

אבל לפני שהרעל לקח את חייו,

a leaf drifted into his mouth.

עלה עף לתוך פיו.

He chewed on it and it revived him,

הוא לעס את העלה וזה החייה אותו,

and that is how we discovered tea.

וכך גילינו את התה.

Or so an ancient legend goes at least.

לפחות, כך מספרת האגדה.

Tea doesn't actually cure poisonings,

למעשה, תה לא מרפא הרעלות,

but the story of Shennong,

אבל סיפורו של שינונג,

the mythical Chinese inventor of agriculture,

הממציא הסיני האגדי של החקלאות,

highlights tea's importance to ancient China.

מציג את חשיבות התה לסין העתיקה.

Archaeological evidence suggests tea was first cultivated there

עדויות ארכיאולוגיות מראות שהתה תורבת שם לראשונה

as early as 6,000 years ago,

החל מלפני 6,000 שנה,

or 1,500 years before the pharaohs built the Great Pyramids of Giza.

או 1,500 שנה לפני שהפרעונים בנו את הפירמידות הגדולות של גיזה.

That original Chinese tea plant

צמח התה הסיני המקורי

is the same type that's grown around the world today,

הוא מאותו סוג שגדל מסביב לעולם היום,

yet it was originally consumed very differently.

אך במקור, הוא נצרך בצורה מאוד שונה.

It was eaten as a vegetable or cooked with grain porridge.

הוא נאכל כירק או בושל עם דייסת דגנים.

Tea only shifted from food to drink 1,500 years ago

תה הפך ממאכל למשקה רק לפני 1,500 שנה,

when people realized that a combination of heat and moisture

כשאנשים הבינו ששילוב של חום ולחות

could create a complex and varied taste out of the leafy green.

יכולים ליצור טעם מורכב ומגוון מהעלים הירוקים.

After hundreds of years of variations to the preparation method,

אחרי מאות שנים של ניסיונות בשיטות ההכנה,

the standard became to heat tea,

הסטנדרט הפך להיות: לחמם את התה,

pack it into portable cakes,

לשים אותו בתוך עוגות ניידות,

grind it into powder,

לטחון אותו לאבקה,

mix with hot water,

לערבב אותו במים חמים,

and create a beverage called muo cha, or matcha.

וליצור משקה שנקרא מואו צ'ה, או מאצ'ה.

Matcha became so popular that a distinct Chinese tea culture emerged.

מאצ'ה הפך לפופולרי כל כך שהתפתחה תרבות תה סינית יחודית.

Tea was the subject of books and poetry,

תה היה נושאם של ספרים ושירה,

the favorite drink of emperors,

המשקה האהוב על הקיסרים,

and a medium for artists.

וחומר עבור אמנים.

They would draw extravagant pictures in the foam of the tea,

הם היו מציירים תמונות ראוותניות בקצף התה,

very much like the espresso art you might see in coffee shops today.

ממש כמו אמנות אספרסו שרואים בחנויות קפה היום.

In the 9th century during the Tang Dynasty,

במאה ה-9, במהלך שושלת טאנג,

a Japanese monk brought the first tea plant to Japan.

נזיר יפני הביא את צמח התה הראשון ליפן.

The Japanese eventually developed their own unique rituals around tea,

היפנים פיתחו מנהגי תה יחודיים להם סביב תה,

leading to the creation of the Japanese tea ceremony.

מה שהוביל ליצירה של טקס התה היפני.

And in the 14th century during the Ming Dynasty,

ובמאה ה-14 במהלך שושלת מינג,

the Chinese emperor shifted the standard

הקיסר הסיני שינה את הסטנדרט

from tea pressed into cakes to loose leaf tea.

מתה דחוס לעוגות לעלי תה חופשיים.

At that point, China still held a virtual monopoly on the world's tea trees,

באותו זמן, סין עדיין היתה מונופול של עצי התה בעולם,

making tea one of three essential Chinese export goods,

מה שהפך את התה לאחת מסחורות היצוא הסיניות החיוניות,

along with porcelain and silk.

יחד עם פורצלן ומשי.

This gave China a great deal of power and economic influence

זה נתן לסין הרבה כוח והשפעה כלכלית,

as tea drinking spread around the world.

כששתיית תה התפשטה בעולם.

That spread began in earnest around the early 1600s

ההתפשטות הזו החלה באמת סביב תחילת המאה ה-15,

when Dutch traders brought tea to Europe in large quantities.

כשסוחרים הולנדים הביאו לאירופה תה בכמויות גדולות.

Many credit Queen Catherine of Braganza, a Portuguese noble woman,

יש הזוקפים לזכותה של המלכה קטרינה מברגנזה, אישה פורטוגזית אצילה,

for making tea popular with the English aristocracy

את שהפכה את התה לפופולרי אצל האצולה האנגלית,

when she married King Charles II in 1661.

כשנישאה למלך צ'ארלס השני ב-1661.

At the time, Great Britain was in the midst of expanding its colonial influence

באותו זמן, בריטניה היתה בשיא הרחבת ההשפעה הקולוניאלית שלה

and becoming the new dominant world power.

והפיכתה לכוח עולמי דומיננטי חדש.

And as Great Britain grew, interest in tea spread around the world.

וכשבריטניה גדלה, העניין בתה התפשט מסביב לעולם.

By 1700, tea in Europe sold for ten times the price of coffee

עד 1700, תה באירופה נמכר במחיר גבוה פי עשרה ממחיר הקפה,

and the plant was still only grown in China.

והצמח עדיין גדל רק בסין.

The tea trade was so lucrative

סחר התה היה כה משתלם

that the world's fastest sailboat, the clipper ship,

שספינת המפרש המהירה בעולם, ספינת הקליפר,

was born out of intense competition between Western trading companies.

נולדה מתוך התחרות הגדולה בין חברות מסחר מערביות.

All were racing to bring their tea back to Europe first

כולם התחרו להביא תה לאירופה ראשונים,

to maximize their profits.

כדי להגדיל את הרווחים.

At first, Britain paid for all this Chinese tea with silver.

ראשית, בריטניה שילמה על כל התה הסיני הזה בכסף.

When that proved too expensive,

כשזה התגלה כיקר מדי,

they suggested trading tea for another substance, opium.

הם הציעו לסחור בתה עבור חומר אחר, אופיום.

This triggered a public health problem within China

זה יצר בעיית בריאות ציבור בתוך סין,

as people became addicted to the drug.

כשאנשים התמכרו לסם.

Then in 1839, a Chinese official ordered his men

ואז ב-1839, איש ממשל סיני הורה על אנשיו

to destroy massive British shipments of opium

להשמיד משלוח בריטי עצום של אופיום,

as a statement against Britain's influence over China.

כהצהרה נגד השפעתה של בריטניה על סין.

This act triggered the First Opium War between the two nations.

פעולה זו גרמה למלחמת האופיום הראשונה בין שתי האומות.

Fighting raged up and down the Chinese coast until 1842

הקרבות השתוללו לאורך כל החוף הסיני עד 1842,

when the defeated Qing Dynasty ceded the port of Hong Kong to the British

כששושלת צ'ינג המובסת ויתרה על נמל הונג קונג לבריטים,

and resumed trading on unfavorable terms.

והמשיכה את הסחר בתנאים לא טובים.

The war weakened China's global standing for over a century.

המלחמה החלישה את המעמד הגלובלי של סין למשך יותר ממאה.

The British East India company also wanted to be able to grow tea themselves

חברת מזרח הודו הבריטית רצתה גם להיות מסוגלת לגדל תה בעצמה,

and further control the market.

ולהמשיך לשלו בשוק.

So they commissioned botanist Robert Fortune

אז הם ביקשו מהבוטניקאי רוברט פורצ'ן

to steal tea from China in a covert operation.

לגנוב תה מסין במבצע חשאי.

He disguised himself and took a perilous journey

הוא הסווה את עצמו ויצא למסע מסוכן

through China's mountainous tea regions,

דרך אזורי התה ההרריים של סין,

eventually smuggling tea trees and experienced tea workers

ולבסוף הבריח עצי תה ועובדי תה מנוסים

into Darjeeling, India.

לדארג'ילינג, הודו.

From there, the plant spread further still,

משם, הצמח המשיך להתפשט,

helping drive tea's rapid growth as an everyday commodity.

ועזר להעלות את הגדילה המהירה של תה כמצרך יום יומי.

Today, tea is the second most consumed beverage in the world after water,

היום, תה הוא המשקה השני הכי נצרך בעולם, אחרי מים,

and from sugary Turkish Rize tea,

ומתה הריזה המתוק של טורקיה,

to salty Tibetan butter tea,

עד לתה החמאה הטיבטי המלוח,

there are almost as many ways of preparing the beverage

יש כמעט אותה כמות של דרכים להכנת המשקה,

as there are cultures on the globe.

כמספר התרבויות על הגלובוס.