Mohamed Ali: The link between unemployment and terrorism

מתרגם: Boaz Hovav מבקר: Ido Dekkers

I would like to talk to you about a story

רציתי לספר לכם היום על

about a small town kid.

נער מעיר קטנה.

I don't know his name, but I do know his story.

אני לא מכיר את שמו, אבל אני מכיר את סיפור החיים שלו.

He lives in a small village in southern Somalia.

הוא גר בכפר קטן בדרום סומליה.

His village is near Mogadishu.

הכפר שלו ממוקם ליד מוגדישו.

Drought drives the small village into poverty

בצורת דירדרה את אנשי הכפר לעוני

and to the brink of starvation.

ואל סף רעב.

With nothing left for him there,

בלי עתיד בכפר,

he leaves for the big city,

הוא יוצא אל העיר הגדולה,

in this case, Mogadishu, the capital of Somalia.

במקרה שלנו, מוגדישו, בירת סומליה.

When he arrives, there are no opportunities,

כשהוא מגיע לעיר, הוא מגלה שאין לו הזדמנות להצליח,

no jobs, no way forward.

אין משרות, אין לאן להתקדם.

He ends up living in a tent city

הוא מתגלגל למגורים בעיר אוהלים

on the outskirts of Mogadishu.

בפאתי מוגדישו.

Maybe a year passes, nothing.

שנה עוברת, ואין שיפור במצב.

One day, he's approached by a gentleman

יום אחד, ניגש אליו אדם מבוגר

who offers to take him to lunch,

שמציע להזמין אותו לארוחת צהרים,

then to dinner, to breakfast.

ואז לארוחת ערב, ולארוחת בוקר.

He meets this dynamic group of people,

הוא פוגש קבוצה של אנשים פעילים,

and they give him a break.

והם מקלים על חייו.

He's given a bit of money

הוא מקבל מעט כסף

to buy himself some new clothes,

לקנות בגדים חדשים,

money to send back home to his family.

וכסף לשלוח למשפחתו.

He is introduced to this young woman.

מכירים לו אישה צעירה.

He eventually gets married.

הוא מתחתן.

He starts this new life.

הוא מתחיל בחיים חדשים.

He has a purpose in life.

יש לו מטרה בחיים.

One beautiful day in Mogadishu,

ביום יפה אחד במוגדישו,

under an azure blue sky,

תחת שמיים כחולים,

a car bomb goes off.

מתפוצצת מכונית תופת.

That small town kid with the big city dreams

הנער הצעיר שחלם להגיע לעיר הגדולה

was the suicide bomber,

היה המחבל המתאבד,

and that dynamic group of people

וקבוצת החברים הפעילים

were al Shabaab, a terrorist organization

הם אל-שבאב, ארגון טרור

linked to al Qaeda.

הקשור לאל-קאידה.

So how does the story of a small town kid

אז איך קורה שנער מעיר קטנה

just trying to make it big in the city

שמנסה להצליח בעיר הגדולה

end up with him blowing himself up?

מסיים את חייו בפיצוץ מכונית תופת?

He was waiting.

הוא חיכה.

He was waiting for an opportunity,

הוא המתין להזדמנות,

waiting to begin his future,

המתין להתחיל את עתידו,

waiting for a way forward,

המתין להזדמנות לפרוץ קדימה,

and this was the first thing that came along.

וזו הייתה ההזדמנות הראשונה שהייתה לו.

This was the first thing that pulled him out

זו הייתה ההזדמנות שמשכה אותו

of what we call waithood.

החוצה מ- "מצב ההמתנה".

And his story repeats itself

והסיפור שלו חוזר על עצמו

in urban centers around the world.

במרכזים עירוניים סביב העולם.

It is the story of the disenfranchised,

זה סיפור על היעדר זכות בחירה,

unemployed urban youth

צעירים מובטלים

who sparks riots in Johannesburg,

שמציתים מהומות ביוהנסבורג,

sparks riots in London,

מציתים מהומות בלונדון,

who reaches out for something other than waithood.

שמחפשים כל הזדמנות לצאת ממצב ההמתנה.

For young people, the promise of the city,

עבור אנשים צעירים, העיר נושאת הבטחה,

the big city dream is that of opportunity,

הבטחה להזדמנויות בעיר הגדולה,

of jobs, of wealth,

לעבודה, לעושר,

but young people are not sharing in the prosperity of their cities.

אבל הצעירים לא זוכים ליהנות מהשגשוג בעיר הגדולה.

Often it's youth who suffer from the highest unemployment rates.

לרוב הצעירים סובלים מהשיעור הגבוה ביותר של אבטלה.

By 2030, three out of five people living in cities

עד שנת 2030, 3 מתוך 5 אנשים שגרים בערים

will be under the age of 18.

יהיו צעירים מתחת גיל 18.

If we do not include young people

אם לא נכלול את הצעירים

in the growth of our cities,

בגידול של הערים,

if we do not provide them opportunities,

אם לא נספק להם הזדמנויות,

the story of waithood,

סיפור ההמתנה,

the gateway to terrorism, to violence, to gangs,

השער לטרור, לאלימות, לכנופיות,

will be the story of cities 2.0.

יהיה הסיפור שיאפיין את הערים מדור 2.0.

And in my city of birth, Mogadishu,

בעיר בה נולדתי, מוגדישו,

70 percent of young people suffer from unemployment.

70 אחוז מהצעירים סובלים מאבטלה.

70 percent don't work,

ל- 70% אין עבודה,

don't go to school.

הם לא הולכים לבית הספר.

They pretty much do nothing.

הם לא עושים כלום.

I went back to Mogadishu last month,

חזרתי למוגדישו בחודש שעבר,

and I went to visit Madina Hospital,

וביקרתי בבית החולים מדינה,

the hospital I was born in.

בית החולים בו נולדתי.

I remember standing in front of that

אני זוכר שעמדתי מול הבניין

bullet-ridden hospital thinking,

המחורר בכדורים וחשבתי,

what if I had never left?

מה היה קורה לי אם לא הייתי עוזב?

What if I had been forced

מה אם גם אני הייתי נדחק

into that same state of waithood?

אל תוך מצב דומה של המתנה?

Would I have become a terrorist?

האם הייתי הופך לטרוריסט?

I'm not really sure about the answer.

אני לא בטוח לגבי התשובה.

My reason for being in Mogadishu that month

הסיבה שהגעתי למוגדישו באותו חודש

was actually to host

הייתה על מנת להנחות

a youth leadership and entrepreneurship summit.

פסגה של מנהיגים ויזמים צעירים.

I brought together about 90 young Somali leaders.

אספתי 90 מנהיגים צעירים מרחבי סומליה.

We sat down and brainstormed on solutions

ישבנו יחד והעלינו רעיונות לפתרונות

to the biggest challenges facing their city.

לאתגרים הגדולים ביותר שעומדים מול הערים בהן הם חיים.

One of the young men in the room was Aden.

אחד הצעירים בחדר היה אדן.

He went to university in Mogadishu, graduated.

הוא למד באוניברסיטת מוגדישו, סיים את לימודיו.

There were no jobs, no opportunities.

ולא היו משרות, ולא היו הזדמנויות.

I remember him telling me,

אני זוכר שהוא סיפר לי,

because he was a college graduate,

שבגלל שהיה בעל תואר ראשון,

unemployed, frustrated,

מובטל, מתוסכל,

that he was the perfect target for al Shabaab

הוא היווה מטרה מושלמת לאנשי אל-שבאב

and other terrorist organizations, to be recruited.

וארגוני טרור אחרים, מטרה לגיוס.

They sought people like him out.

הם חיפשו אנשים כמוהו.

But his story takes a different route.

אבל הסיפור שלו המשיך בכיוון אחר.

In Mogadishu, the biggest barrier

במוגדישו, המחסום העיקרי

to getting from point A to point B are the roads.

להגעה מנקודה א' לנקודה ב' הוא תשתית הכבישים.

Twenty-three years of civil war

23 שנה של מלחמת אזרחים

have completely destroyed the road system,

השמידו לחלוטין את מערכת הכבישים,

and a motorbike can be the easiest way

כך שהכי קל להתנייד באמצעות אופנוע

to get around.

ברחבי העיר.

Aden saw an opportunity and seized it.

אדן זיהה הזדמנות וניצל אותה.

He started a motorbike company.

הוא הקים חברת אופנועים.

He began renting out motorbikes

הוא התחיל להשכיר אופנועים

to local residents who couldn't normally afford them.

לתושבי העיר שלא יכלו לרכוש אותם.

He bought 10 bikes, with the help

הוא קנה 10 אופנועים, בסיוע

of family and friends,

של משפחה וחברים,

and his dream is to eventually expand

והוא חולם להרחיב את העסק

to several hundred within the next three years.

לכמה מאות אופנועים ב- 3 השנים הבאות.

How is this story different?

מדוע הסיפור שלו שונה?

What makes his story different?

מה הופך את הסיפור שלו לשונה?

I believe it is his ability to identify

אני חושב שהיכולת שלו לזהות

and seize a new opportunity.

ולממש הזדמנות.

It's entrepreneurship,

זו יזמות,

and I believe entrepreneurship can be

ואני מאמין שיזמות יכולה

the most powerful tool against waithood.

להיות כוח נגד מול מצבי ההמתנה.

It empowers young people

היזמות מעודדת את הצעירים

to be the creators of the very economic opportunities

ליצור את ההזדמנויות הכלכליות

they are so desperately seeking.

שהם מחפשים.

And you can train young people to be entrepreneurs.

וניתן ללמד את הצעירים להיות יזמים.

I want to talk to you about a young man

אני רוצה לספר לכם על גבר צעיר

who attended one of my meetings,

שכח באחד מהמפגשים איתי,

Mohamed Mohamoud, a florist.

מוחמד מחמוד, מוכר פרחים.

He was helping me train some of the young people

הוא עזר לי ללמד צעירים

at the summit in entrepreneurship

בפסגה שעסקה ביזמות

and how to be innovative

ואיך ליצור חדשנות,

and how to create a culture of entrepreneurship.

ואיך לייצר תרבות של יזמות.

He's actually the first florist Mogadishu has seen

הוא בעצם מוכר הפרחים הראשון במוגדישו

in over 22 years,

מזה 22 שנה,

and until recently, until Mohamed came along,

ועד לא מזמן, עד שמוחמד פתח חנות,

if you wanted flowers at your wedding,

אם רצית פרחים לחתונה,

you used plastic bouquets

השתמשת בפרחים מפלסטיק

shipped from abroad.

שיובאו מחו"ל.

If you asked someone,

אם היית שואל מישהו,

"When was the last time you saw fresh flowers?"

"מתי בפעם האחרונה ראית פרחים רעננים?"

for many who grew up under civil war,

לרבים מבין אלו שגדלו בזמן מלחמת האזרחים,

the answer would be, "Never."

התשובה תהיה "אף פעם."

So Mohamed saw an opportunity.

אז מוחמד זיהה הזדמנות.

He started a landscaping and design floral company.

הוא הקים חברת גינון ועיצוב גנים.

He created a farm right outside of Mogadishu,

הוא הקים חוה מחוץ למוגדישו.

and started growing tulips and lilies,

הוא התחיל לגדל צבעונים וחבצלות,

which he said could survive

שלדבריו התאימו לגידול

the harsh Mogadishu climate.

באקלים הקשה של מוגדישו.

And he began delivering flowers to weddings,

הוא התחיל לספק פרחים לחתונות,

creating gardens at homes

הקים גינות בבתים

and businesses around the city,

ובעסקים ברחבי העיר,

and he's now working on creating

ועכשיו הוא מקים

Mogadishu's first public park in 22 years.

את הגן הציבורי בראשון במוגדישו מזה 22 שנה.

There's no public park in Mogadishu.

אין גנים ציבוריים במוגדישו.

He wants to create a space where families,

הוא רוצה להקים מקום בו משפחות,

young people, can come together,

צעירים, יכולים להפגש,

and, as he says, smell the proverbial roses.

וכמו שהוא אומר, להריח את הוורדים.

And he doesn't grow roses because

הוא לא מגדל ורדים מפני

they use too much water, by the way.

שהם צורכים יותר מדי מים, דרך אגב.

So the first step is to inspire young people,

הצעד הראשון הוא לעורר השראה בקרב צעירים,

and in that room, Mohamed's presence

ובחדר הועידה, לנוכחות של מוחמד

had a really profound impact on the youth in that room.

הייתה השפעה עמוקה על הצעירים בחדר.

They had never really thought about starting up a business.

הם אף פעם לא חשבו להקים עסק.

They've thought about working for an NGO,

הם חשבו לעבוד בארגונים הסיוע,

working for the government,

לעבוד עבור הממשלה,

but his story, his innovation,

אבל לסיפור שלו, לחדשנות,

really had a strong impact on them.

הייתה השפעה עמוקה עליהם.

He forced them to look at their city

הוא גרם להם להביט בערים שלהם

as a place of opportunity.

כמקומות מלאי הזדמנויות.

He empowered them to believe that they could be entrepreneurs,

הוא נתן להם את הכוח להאמין שהם יכולים להיות יזמים,

that they could be change makers.

שהם יכולים להוביל את השנוי.

By the end of the day, they were coming up

בסוף היום, היו להם

with innovative solutions

כל מיני פתרונות יצירתיים

to some of the biggest challenges facing their city.

לבעיות הגדולות של הערים שלהם.

They came up with entrepreneurial solutions

היו להם פתרונות יזמיים

to local problems.

לבעיות מקומיות.

So inspiring young people

לעורר השראה בצעירים

and creating a culture of entrepreneurship

וליצור תרבות יזמית

is a really great step,

מהווה צעד גדול,

but young people need capital

אבל הצעירים צריכים הון

to make their ideas a reality.

על מנת לממש את הרעיונות שלהם.

They need expertise and mentorship

הם זקוקים לנסיון ולחניכה

to guide them in developing and launching their businesses.

על מנת לפתח ולהשיק את העסקים שלהם.

Connect young people with the resources they need,

תחברו צעירים למשאבים שהם צריכים,

provide them the support they need to go from ideation to creation,

תתמכו בהם במעבר מרעיון ליצירה,

and you will create catalysts for urban growth.

ויצרתם זרז לשינוי עירוני.

For me, entrepreneurship is more than just

עבורי, יזמות היא יותר

starting up a business.

מרק הקמה של עסק.

It's about creating a social impact.

מדובר ביצירת אפקט חברתי.

Mohamed is not simply selling flowers.

מוחמד לא רק מוכר פרחים.

I believe he is selling hope.

אני מאמין שהוא מוכר תקוה.

His Peace Park, and that's what he calls it,

גן השלום שלו, ככה הוא קורה לו,

when it's created, will actually transform

כאשר הוא יוקם, הוא ישנה

the way people see their city.

את הדרך בה אנשים רואים את העיר שלהם.

Aden hired street kids to help rent out

אדן מעסיק ילדי רחוב, שמשכירים

and maintain those bikes for him.

ומתחזקים את האופנועים שלו.

He gave them the opportunity to escape

הוא נותן להם הזדמנות להימלט

the paralysis of waithood.

מהשיתוק של מצב ההמתנה.

These young entrepreneurs are having

ליזמים הצעירים יש

a tremendous impact in their cities.

השפעה עצומה בערים שלהם.

So my suggestion is,

כך שאני מציע -

turn youth into entrepreneurs,

תהפכו צעירים ליזמים,

incubate and nurture their inherent innovation,

טפחו את היצירתיות המולדת שלהם,

and you will have more stories of flowers and Peace Parks

ותזכו ביותר סיפורים על פרחים וגני שלום

than of car bombs and waithood.

ופחות על מכוניות תופת והמתנה.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)