David Hanson: Robots that "show emotion"

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

I'm Dr. David Hanson, and I build robots with character.

אני דר. דויד הנסון, ואני בונה רובוטים עם אישיות.

And by that, I mean

ובזה אני מתכוון

that I develop robots that are characters,

שאני מפתח רובוטים שהם דמויות,

but also robots that will eventually

אבל גם רובוטים שבסופו של דבר

come to empathize with you.

ילמדו להזדהות אתכם.

So we're starting with a variety of technologies

אז נתחיל עם מגוון טכנולוגיות

that have converged into these conversational character robots

שהתאחדו לתוך דמויות הרובוטים המשוחחים

that can see faces, make eye contact with you,

שיכולים לראות פרצופים, ליצור קשר עין אתכם,

make a full range of facial expressions, understand speech

ליצור מגוון הבעות פנים, להבין דיבור,

and begin to model how you're feeling

ולהבין איך אתם מרגישים,

and who you are, and build a relationship with you.

ומי אתם, וליצור מערכת יחסים אתכם.

I developed a series of technologies

פיתחתי סדרת טכנולוגיות

that allowed the robots to make more realistic facial expressions

שמאפשרות לרובוטים ליצור הבעות פנים יותר ראליסטיות

than previously achieved, on lower power,

יותר משהיה אפשר בעבר, עם פחות כוח,

which enabled the walking biped robots, the first androids.

מה שיאפשר את הרובוטים הולכי על שניים, האנדרואידים הראשונים.

So, it's a full range of facial expressions

אז, טווח שלם של הבעות פנים

simulating all the major muscles in the human face,

שמדמים את כל השרירים העיקריים בפנים האנושיות,

running on very small batteries,

עובדים על סוללות קטנות מאוד,

extremely lightweight.

קלים מאוד.

The materials that allowed the battery-operated facial expressions

החומרים שאיפשרו את הבעות הפנים מופעלות הסוללות

is a material that we call Frubber,

הוא חומר שאנו קוראים לו פראבר,

and it actually has three major innovations

ויש למעשה שלושה חידושים

in the material that allow this to happen.

בחומר שגורם לזה לקרות.

One is hierarchical pores,

אחד הוא נקבוביות היררכיות.

and the other is a macro-molecular nanoscale porosity in the material.

והשני הוא ננו-נקבוביות ברמה המקרו מולקולרית בחומר.

There he's starting to walk.

פה הוא מתחיל ללכת.

This is at the Korean Advanced Institute of Science and Technology.

זה במכון הקוריאני המתקדם למדע וטכנולוגיה.

I built the head. They built the body.

אני בניתי את הראש. הם בנו את הגוף.

So the goal here is to achieve sentience in machines,

אז המטרה היא להשיג יכולת חישה במכונות,

and not just sentience, but empathy.

ולא רק יכולת חישה, גם אמפטיה.

We're working with the Machine Perception Laboratory

אנחנו עובדים עם מעבדת התפיסה המכאנית

at the U.C. San Diego.

באוניברסיטת סן דייגו.

They have this really remarkable facial expression technology

יש להם את טכנולוגית הבעות הפנים המדהימה

that recognizes facial expressions,

שמזהה הבעות פנים,

what facial expressions you're making.

איזו הבעה אתם עושים.

It also recognizes where you're looking, your head orientation.

היא גם מזהה לאן אתם מביטים, את האוריינטציה של הראש שלכם.

We're emulating all the major facial expressions,

אנחנו מדמים את כל הבעות הפנים החשובות,

and then controlling it with the software

ואז שולטים בהן עם התוכנה

that we call the Character Engine.

שנקראת מנוע הטיפוסים.

And here is a little bit of the technology that's involved in that.

והנה קצת מהטכנולוגיה שמעורבת בזה.

In fact, right now -- plug it from here, and then plug it in here,

בעצם, עכשיו -- תחברו אותו מפה, ואז תחברו אותו לכאן,

and now let's see if it gets my facial expressions.

ועכשיו בואו נראה אם הוא מזהה את הבעות הפנים שלי.

Okay. So I'm smiling.

אוקי, אז אני מחייך.

(Laughter)

(צחוק)

Now I'm frowning.

עכשיו אני זועף.

And this is really heavily backlit.

וזה מואר בחוזקה מאחור.

Okay, here we go.

אוקי, הנה מתחילים.

Oh, it's so sad.

אוי, זה כל כך עצוב.

Okay, so you smile, frowning.

אוקי, אז אתה מחייך, זועף.

So his perception of your emotional states

אז התפיסה שלו של המצבים הרגשיים

is very important for machines to effectively become empathetic.

חשובה מאוד כדי להפוך מכונות בצורה אפקטיבית לאמפטיות.

Machines are becoming devastatingly capable

מכונות נעשות בצורה נוראית מסוגלות

of things like killing. Right?

לדברים כמו להרוג. נכון?

Those machines have no place for empathy.

במכונות האלה אין מקום לאמפטיה.

And there is billions of dollars being spent on that.

ויש מיליארדי דולרים שמוציאים על זה.

Character robotics could plant the seed

רובוטיקה הבעתית יכולה לשתול את הזרע

for robots that actually have empathy.

לרובוטים שיש להם אמפטיה.

So, if they achieve human level intelligence

אז, אם הם יגיעו לרמת אינטיליגנציה אנושית

or, quite possibly, greater than human levels of intelligence,

או, מאוד אפשרי, רמת אינטיליגנציה גבוהה משל האדם,

this could be the seeds of hope for our future.

זה יכול להיות זרע התקוה לעתיד שלנו.

So, we've made 20 robots in the last eight years, during the course of getting my Ph.D.

אז, יצרנו 20 רובוטים בשמונה השנים האחרונות, במהלך השגת הדוקטורט שלי.

And then I started Hanson Robotics,

ואז הקמתי את Hanson Robotics.

which has been developing these things for mass manufacturing.

שפיתחה את אלה ליצור המוני.

This is one of our robots

זה אחד מהרובוטים שלנו

that we showed at Wired NextFest a couple of years ago.

שהראנו ב Wired NextFest לפני כמה שנים.

And it sees multiple people in a scene,

והוא רואה כמה אנשים בסצנה,

remembers where individual people are,

זוכר איפה אנשים נמצאים,

and looks from person to person, remembering people.

ומביט מאדם לאדם, זוכר אנשים.

So, we're involving two things.

אז, אנחנו מערבים שני דברים.

One, the perception of people,

אחד, ההבנה התפיסתית של אנשים

and two, the natural interface,

ושתיים, הממשק הטבעי,

the natural form of the interface,

הצורה הטבעית של הממשק,

so that it's more intuitive for you to interact with the robot.

כך שיותר אינטואיטיבי לכם לתקשר עם הרובוט.

You start to believe that it's alive and aware.

אתם מתחילים להאמין שהוא חי ומודע.

So one of my favorite projects was bringing all this stuff together

אז אחד הפרוייקטים החביבים עלי הוא חיבור כל הדברים

in an artistic display of an android portrait

במוצג אומנותי של דיוקן של אנדרואיד

of science-fiction writer Philip K. Dick,

של סופר המדע הבידיוני פיליפ ק. דיק,

who wrote great works like, "Do Androids Dream of Electric Sheep?"

שכתב עבודות גדולות כמו, "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?",

which was the basis of the movie "Bladerunner."

שהיה הבסיס לסרט "בליידראנר."

In these stories, robots often think

בסיפורים האלה, רובוטים חושבים

that they're human, and they sort of come to life.

שהם אנושיים. והם כאילו מתעוררים לחיים.

So we put his writings, letters,

אז אנחנו שמים את הכתבים, מכתבים,

his interviews, correspondences,

הראיונות שלו, ההתכתבויות,

into a huge database of thousands of pages,

למאגר מידע עצום של אלפי דפים,

and then used some natural language processing

ואז משתמשים בעיבוד שפה טבעי

to allow you to actually have a conversation with him.

כדי לאפשר לכם ממש לנהל שיחה איתו.

And it was kind of spooky, because he would say these things

וזה היה די מפחיד. מפני שהוא היה אומר דברים

that just sounded like they really understood you.

שנשמע כאילו הוא באמת מבין אתכם.

And this is one of the most exciting projects that we're developing,

וזה אחד הפרוייקטים הכי מרגשים שאנחנו מפתחים,

which is a little character that's a spokesbot

שהוא דמות קטנה שהיא דובר

for friendly artificial intelligence, friendly machine intelligence.

לאינטיליגנציה מלאכותית חברותית, אינטיליגנציה מכאנית חברותית.

And we're getting this mass-manufactured.

ואנחנו מייצרים אותו ביצור המוני.

We specked it out to actually be doable

אפיינו אותו כדי שיהייה בר יצור

with a very, very low-cost bill of materials,

עם רשימת חומריים ממש ממש זולה,

so that it can become a childhood companion for kids.

כך שהוא יוכל להפוך לחבר ילדות לילדים.

Interfacing with the Internet, it gets smarter over the years.

מתממשק לאינטרנט, הוא מחכים עם השנים.

As artificial intelligence evolves, so does his intelligence.

כשאינטיליגנציה מלאכותית מתפתחת, כך גם האינטיליגנציה שלו.

Chris Anderson: Thank you so much. That's incredible.

כריס אנדרסון: תודה רבה לך. זה מדהים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)