A Saudi woman who dared to drive | Manal al-Sharif

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Michal Shargil Ben Sira מבקר: Nimrod Drori

Allow me to start this talk with a question to everyone.

תרשו לי לפתוח בשאלה עבורכם

You know that all over the world,

אתם יודעים שבכל רחבי העולם,

people fight for their freedom,

אנשים נלחמים על החופש שלהם,

fight for their rights.

נלחמים על זכויותיהם.

Some battle oppressive governments.

חלק נלחמים בממשלות דיכוי.

Others battle oppressive societies.

אחרים נלחמים בחברות דכאניות

Which battle do you think is harder?

איזה קרב לדעתכם הוא קשה יותר?

Allow me to try to answer this question

הרשו לי לענות על השאלה הזו

in the few coming minutes.

בדקות הקרובות.

Let me take you back two years ago in my life.

הרשו לי לקחת אתכם שנתיים אחורה בחיי.

It was the bedtime of my son, Aboody.

זה היה לפני השינה של הבן שלי, עַבּוּדִי.

He was five at the time.

הוא היה בן חמש בזמנו.

After finishing his bedtime rituals,

אחרי שסיים את 'טקסי השינה' שלו,

he looked at me and he asked a question:

הוא הסתכל עלי ושאל שאלה :

"Mommy, are we bad people?"

"אמא, האם אנחנו אנשים רעים?"

I was shocked.

הזדעזעתי.

"Why do you say such things, Aboody?"

"למה אתה אומר דבר כזה, עבודי?"

Earlier that day, I noticed some bruises

מוקדם יותר באותו היום, שמתי לב למספר חבוּרוֹת

on his face when he came from school.

על פניו כשחזר מבית הספר.

He wouldn't tell me what happened.

הוא לא הסכים לספר לי מה קרה.

[But now] he was ready to tell.

[אבל כעת] הוא הסכים לספר.

"Two boys hit me today in school.

"שני ילדים היכו אותי היום בבית הספר.

They told me, 'We saw your mom on Facebook.

הם אמרו לי, 'ראינו את אמא שלך בפייסבוק.

You and your mom should be put in jail.'"

צריך לשים אותך ואת אמא שלך בכלא.'"

I've never been afraid to tell Aboody anything.

מעולם לא פחדתי לומר לעבודי דבר.

I've been always a proud woman of my achievements.

תמיד הייתי אישה שגאה בהישגים שלה.

But those questioning eyes of my son

אבל העיניים השואלות האלו של בני

were my moment of truth,

היו רגע האמת שלי,

when it all came together.

כשהכל התחבר יחד.

You see, I'm a Saudi woman who had been put in jail

אתם מבינים, אני אשה סעודית שישבה בכלא

for driving a car in a country

כי נהגתי ברכב בארץ

where women are not supposed to drive cars.

בה נשים לא אמורות לנהוג במכוניות.

Just for giving me his car keys,

רק על כך שנתן לי את מפתחות המכונית,

my own brother was detained twice,

אחי עוכב [לחקירה] פעמיים,

and he was harassed to the point he had

והוא הוטרד עד לנקודה

to quit his job as a geologist,

בה הוא נאלץ לעזוב את עבודתו כגיאולוג,

leave the country with his wife and two-year-old son.

לעזוב את הארץ עם אשתו ובנו בן השנתיים.

My father had to sit in a Friday sermon

אבא שלי שלי היה צריך לשבת בדרשת יום השישי

listening to the imam condemning women drivers

כשהוא מקשיב לאימאם המגנה נשים נוהגות

and calling them prostitutes

וקורא להן זונות

amongst tons of worshippers,

בין טונות של מתפללים,

some of them our friends and family of my own father.

חלקם חברים שלנו ומשפחה של אבי.

I was faced with an organized defamation campaign

נאלצתי להתמודד עם קמפיין הכפשה מאורגן

in the local media combined with false rumors

בתקשורת המקומית, בשילוב עם שמועות שקריות

shared in family gatherings, in the streets

שהושמעו במפגשים משפחתיים, ברחובות

and in schools.

ובבתי הספר.

It all hit me.

זה הכל היכה בי.

It came into focus that those kids

זה הגיע לנקודה שהילדים האלו

did not mean to be rude to my son.

לא התכוונו להתנהג בגסות אל בני.

They were just influenced by the adults around them.

הם רק הושפעו מהמבוגרים שסביבם.

And it wasn't about me, and it wasn't a punishment

ולא היה מדובר בי, וזה לא היה עונש

for taking the wheel and driving a few miles.

על שלקחתי את הרכב ונסעתי כמה מיילים.

It was a punishment for daring to challenge

זה היה עונש על שהעזתי לקרוא תיגר

the society's rules.

על חוקי החברה.

But my story goes beyond this moment of truth of mine.

אבל הסיפור שלי נמשך מעבר לרגע האמת הזה שלי.

Allow me to give you a briefing

הרשו לי לתת לכם תדרוך קצר

about my story.

על הסיפור שלי.

It was May, 2011,

זה היה בחודש מאי, 2011,

and I was complaining to a work colleague

ואני התלוננתי באוזני חברה לעבודה

about the harassments I had to face

על ההתנכלויות שאני נאלצת להתמודד איתן

trying to find a ride back home,

כשאני מנסה למצוא הסעה חזרה הביתה,

although I have a car and an international driver's license.

על אף שיש לי רכב ורשיון נהיגה בינלאומי.

As long as I've known, women in Saudi Arabia

כל זמן שאני מכירה, נשים בערב הסעודית

have been always complaining about the ban,

תמיד התלוננו על האיסור,

but it's been 20 years since anyone

אבל זה כבר 20 שנה מאז שמישהו

tried to do anything about it,

ניסה לעשות משהו בנדון,

a whole generation ago.

לפני דור שלם.

He broke the good/bad news in my face.

הוא בישר לי בפרצוף את החדשות הטובות/רעות.

"But there is no law banning you from driving."

"אבל אין שום חוק שאוסר עליך לנהוג."

I looked it up, and he was right.

בדקתי את זה, והוא צדק.

There wasn't an actual law in Saudi Arabia.

לא היה חוק בפועל בערב הסעודית.

It was just a custom and traditions

זה היה רק מנהג ומסורת

that are enshrined in rigid religious fatwas

שמעוגנים בפסקי הלכה דתית נוקשים

and imposed on women.

ונכפו על נשים.

That realization ignited the idea of June 17,

ההכרה הזו הציתה את הרעיון של ה-17 ביוני,

where we encouraged women to take the wheel

בו עודדנו נשים לתפוס את ההגה

and go drive.

ולצאת לנהיגה.

It was a few weeks later, we started receiving all these

כמה שבועות לאחר מכן, התחלנו לקבל את כל האיומים האלו

"Man wolves will rape you if you go and drive."

"זאבים זכרים יאנסו אותך אם תצאי לנהוג"

A courageous woman, her name is Najla Hariri,

אשה אמיצה, בשם נָגְ'לָה חַ'ארִירִי.

she's a Saudi woman in the city of Jeddah,

שהיא אשה סעודית מהעיר גִ'ידָה,

she drove a car and she announced

נהגה ברכב ובכך בעצם יצאה בהצהרה

but she didn't record a video.

אבל היא לא תיעדה את זה בוידיאו.

We needed proof.

היינו זקוקים להוכחה.

So I drove. I posted a video on YouTube.

אז אני נהגתי. והעליתי וידיאו ליו-טיוב.

And to my surprise,

ולהפתעתי,

it got hundreds of thousands of views the first day.

זה זכה למאות אלפי צפיות ביום הראשון.

What happened next, of course?

מה קרה הלאה, כמובן?

I started receiving threats

התחלתי לקבל איומים

to be killed, raped, just to stop this campaign.

שיהרגו אותי, שיאנסו אותי, רק כדי שאפסיק את הקמפיין.

The Saudi authorities remained very quiet.

הרשויות הסעודיות נותרו שקטות מאד .

That really creeped us out.

זה ממש שיגע אותנו.

I was in the campaign with other Saudi women

הייתי בקמפיין עם נשים סעודיות אחרות

and even men activists.

ואפילו עם פעילים גברים.

We wanted to know how the authorities

רצינו לדעת איך הרשויות

would respond on the actual day, June 17,

יגיבו ביום האמיתי, ב-17 ביוני,

when women go out and drive.

כשנשים תצאנה לנהוג.

So this time I asked my brother

אז בזמן הזה ביקשתי מאחי

to come with me and drive by a police car.

שיבוא איתי וננהג ליד רכב משטרה.

It went fast. We were arrested,

זה הלך מהר. עצרו אותנו,

signed a pledge not to drive again, released.

חתמנו על התחייבות שלא אנהג שוב, ושוחררנו.

Arrested again, he was sent to detention for one day,

נעצרנו שוב, הוא נשלח למעצר ליום אחד,

and I was sent to jail.

ואני נשלחתי לכלא.

I wasn't sure why I was sent there,

לא הייתי בטוחה למה נשלחתי לשם,

because I didn't face any charges in the interrogation.

כי לא השמיעו בפני אישומים במהלך החקירה.

But what I was sure of was my innocence.

אבל מה שהייתי בטוחה בו היתה חפותי.

I didn't break a law, and I kept my abaya

לא עברתי על חוק, ונשארתי עם העבאיה שלי

— it's a black cloak we wear in Saudi Arabia before we leave the house —

- זו הגלימה השחורה שאנחנו לובשות בערב הסעודית לפני שאנחנו יוצאות מהבית -

and my fellow prisoners kept asking me to take it off,

והאסירים האחרים בקשו ממני כל הזמן להוריד אותה,

but I was so sure of my innocence, I kept saying,

אבל הייתי כל כך בטוחה שאני חפה מפשע, שהמשכתי לומר,

"No, I'm leaving today."

"לא, אני משתחררת היום."

Outside the jail, the whole country went into a frenzy,

מחוץ לכלא, כל המדינה נכנסה לטירוף,

some attacking me badly,

חלק תוקפים אותי קשות,

and others supportive and even collecting signatures

ואחרים תומכים ואפילו אוספים חתימות

in a petition to be sent to the king to release me.

לעצומה שתשלח אל המלך בבקשה לשחרר אותי.

I was released after nine days.

שוחררתי כעבור תשעה ימים.

June 17 comes.

וה-17 ביוני הגיע.

The streets were packed with police cars

הרחובות היו מלאים במכוניות משטרה

and religious police cars,

ובמכוניות של משטרת הדת,

but some hundred brave Saudi women

אבל כמאה נשים סעודיות אמיצות

broke the ban and drove that day.

שברו את האיסור ונהגו ביום הזה.

None were arrested. We broke the taboo.

אף אחת לא נעצרה. שברנו את הטאבו.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So I think by now, everyone knows that we can't drive,

אז אני חושבת כעת, כולם יודעים שאנחנו לא יכולות לנהוג,

or women are not allowed to drive, in Saudi Arabia,

או שנשים לא מורשות לנהוג, בערב הסעודית,

but maybe few know why.

אבל מעטים יודעים מדוע.

Allow me to help you answer this question.

הרשו לי לעזור לכם לענות על השאלה הזו.

There was this official study

היה איזה מחקר רשמי

that was presented to the Shura Council --

שהוצג למועצת השורא --

it's the consultative council appointed

זו המועצה המייעצת שמונתה

by the king in Saudi Arabia —

על ידי מלך ערב הסעודית --

and it was done by a local professor,

שנעשה על ידי פרופסור מקומי,

a university professor.

פרופסור באוניברסיטה,

He claims it's done based on a UNESCO study.

הוא טען שזה מתבסס על מחקר של אונסקו.

And the study states,

והמחקר מראה,

the percentage of rape, adultery,

את אחוז האונס, הניאוף,

illegitimate children, even drug abuse,

הילדים הלא חוקיים, אפילו את השימוש בסמים,

prostitution in countries where women drive

והזנות במדינות בהן נשים נוהגות

is higher than countries where women don't drive.

וקובע שהם גבוהים בהשוואה למדינות בהן נשים לא נוהגות.

(Laughter)

(צחוק)

I know, I was like this, I was shocked.

אני יודעת, גם אני הגבתי ככה, הייתי בשוק.

I was like, "We are the last country in the world

אני הייתי כאילו, "אנחנו המדינה האחרונה בעולם

where women don't drive."

שבה נשים לא נוהגות."

So if you look at the map of the world,

כך שאם אתם מסתכלים על מפת העולם,

that only leaves two countries:

זה משאיר בעצם רק שתי מדינות.

Saudi Arabia, and the other society is the rest of the world.

ערב הסעודית וכל החברה בשאר העולם.

We started a hashtag on Twitter mocking the study,

התחלנו לתייג ב'האש-טאג' בטוויטר 'לועגים למחקר',

and it made headlines around the world.

וזה עשה כותרות ברחבי העולם.

[BBC News: 'End of virginity' if women drive, Saudi cleric warns]

[חדשות הבי.בי.סי: 'סוף הבתולים' אם נשים ינהגו, מזהיר איש דת סעודי]

(Laughter)

(צחוק)

And only then we realized it's so empowering

ורק אז הבנו שזה כל כך מעצים

to mock your oppressor.

ללעוג למי שמדכא אותך.

It strips it away of its strongest weapon: fear.

זה מפשיט אותו מהנשק הכי עצמתי שלו: ההפחדה.

This system is based on ultra-conservative

המערכת הזו מתבססת על מסורות

traditions and customs

ומנהגים אולטרה-שמרניים

that deal with women as if they are inferior

שמתייחסים לנשים כאילו הן נחותות

and they need a guardian to protect them,

והן זקוקות לאפוטרופוס כדי להגן עליהן,

so they need to take permission from this guardian,

ולכן הן צריכות לקבל אישור מהאפוטרופוס שלהן,

whether verbal or written, all their lives.

אם זה מילולית או בכתב, לאורך כל חייהן.

We are minors until the day we die.

אנחנו קטינות עד ליום מותנו.

And it becomes worse when it's enshrined in religious fatwas

וזה הופך להיות גרוע יותר כשזה מעוגן בפסקי הלכה דתית

based on wrong interpretation of the sharia law,

המתבססים על פרשנות שגויה לחוק השריעה,

or the religious laws.

או של חוקי הדת.

What's worst, when they become codified

מה שגרוע יותר, זה כאשר הם נהיים מקודדים

as laws in the system,

כחוקים במערכת,

and when women themselves believe in their inferiority,

וכשנשים בעצמם מאמינות בנחיתותן,

and they even fight those who try

והן אפילו נלחמות באלו שמנסים

to question these rules.

להטיל ספק בחוקים אלו.

So for me, it wasn't only about these attacks I had to face.

אז בשבילי, זה לא היה רק על ההתקפות האלה שנאלצתי להתמודד איתן.

It was about living two totally different

זה היה על לחיות את שתי התפיסות השונות לגמרי

perceptions of my personality, of my person --

של האישיות שלי, של האדם שאני -

the villain back in my home country,

אני 'הנבל' בחזרה בארץ מולדתי,

and the hero outside.

ואני 'הגיבורה' מחוצה לה.

Just to tell you, two stories happened in the last two years.

רק כדי לספר לכם, שני סיפורים שקרו בשנתיים האחרונות.

One of them is when I was in jail.

אחד מהם קרה כאשר הייתי בכלא.

I'm pretty sure when I was in jail,

אני די בטוחה שבזמן בו הייתי בכלא,

everyone saw titles in the international media

כולם ראו כותרות בתקשורת הבינלאומית

something like this during these nine days I was in jail.

משהו כמו זה במהלך תשעה ימים אלו, בהם הייתי בכלא.

But in my home country, it was a totally different picture.

אבל במדינתי, התמונה נראתה אחרת לגמרי.

It was more like this:

זה היה יותר כמו זה:

"Manal al-Sharif faces charges of disturbing public order

"מנאל אל-שריף מתמודדת עם האשמות של הפרת הסדר הציבורי

and inciting women to drive."

והסתת נשים לנהוג."

I know.

אני יודעת.

"Manal al-Sharif withdraws from the campaign."

"מנאל אל-שריף נסוגה מהקמפיין".

Ah, it's okay. This is my favorite.

אה, זה בסדר. זהו אחד מהאהובים עלי.

"Manal al-Sharif breaks down and confesses:

"מנאל אל-שריף נשברת ומודה:

'Foreign forces incited me.'"

"כוחות זרים הסיתו אותי.'"

(Laughter)

(צחוק)

And it goes on, even trial and flogging me in public.

וכך זה נמשך, אפילו משפט והלקאה פומבית.

So it's a totally different picture.

בכל מקרה התמונה היא לגמרי אחרת.

I was asked last year to give a speech

נתבקשתי בשנה שעבר לשאת נאום

at the Oslo Freedom Forum.

ב'פורום החופש של אוסלו'.

I was surrounded by this love

הייתי מוקפת באהבה

and the support of people around me,

ובתמיכה של האנשים סביבי,

and they looked at me as an inspiration.

והם הסתכלו עלי בתור השראה.

At the same time, I flew back to my home country,

באותו הזמן, טסתי חזרה למולדתי,

they hated that speech so much.

הם שנאו את הנאום הזה כל כך.

The way they called it: a betrayal to the Saudi country

הם קראו לו: בגידה במדינה הסעודית

and the Saudi people,

ובעם הסעודי,

and they even started a hashtag called #OsloTraitor on Twitter.

והם אפילו התחילו hashtag בשם #OsloTraitor (בוגד אוסלו) בטוויטר.

Some 10,000 tweets were written in that hashtag,

משהו כמו 10,000 ציוצים נכתבו עם ה-hashtag הזה,

while the opposite hashtag, #OsloHero,

בעוד שב-hashtag הנגדי, #OsloHero (גיבורת אוסלו),

there was like a handful of tweets written.

היו רק קומץ ציוצים שנכתבו.

They even started a poll.

הם אפילו התחילו סקר.

More than 13,000 voters answered this poll:

למעלה מ-13,000 בוחרים ענו על הסקר הזה:

whether they considered me a traitor or not after that speech.

האם הם חושבים אותי לבוגדת או לא, לאחר הנאום.

Ninety percent said yes, she's a traitor.

תשעים אחוז אמרו כן, היא בוגדת.

So it's these two totally different perceptions

אז אלה היו שתי תפיסות שונות לחלוטין

of my personality.

של האישיות שלי.

For me, I'm a proud Saudi woman,

בשבילי, אני אישה סעודית גאה,

and I do love my country,

ואני אוהבת את המדינה שלי,

and because I love my country, I'm doing this.

ובגלל שאני אוהבת את ארצי, אני עושה את זה.

Because I believe a society will not be free

כי אני מאמינה שהחברה לא תהיה חופשית

if the women of that society are not free.

אם הנשים של חברה זו אינן חופשיות.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you, thank you, thank you, thank you.

תודה לכם, תודה רבה, תודה, תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה רבה.

But you learn lessons from these things that happen to you.

אבל אתה לומד לקחים מדברים כאלו שקורים לך.

I learned to be always there.

למדתי תמיד להיות שם.

The first thing, I got out of jail,

הדבר הראשון, כשיצאתי מהכלא,

of course after I took a shower, I went online,

כמובן אחרי שעשיתי מקלחת, נכנסתי לאינטרנט,

I opened my Twitter account and my Facebook page,

פתחתי את חשבון הטוויטר שלי, ואת דף הפייסבוק שלי,

and I've been always very respectful

תמיד נתתי הרבה כבוד

to those people who are opining to me.

לאנשים האלה שנפתחו בפני.

I would listen to what they say,

הקשבתי למה שהם אמרו,

and I would never defend myself with words only.

ומעולם לא הגנתי על עצמי עם מילים בלבד.

I would use actions. When they said I should withdraw from the campaign,

תמיד נקטתי בפעולה. כשהם אמרו שעלי לסגת מהקמפיין,

I filed the first lawsuit against the general directorate

הגשתי את התביעה הראשונה נגד ההנהלה הכללית

of traffic police for not issuing me a driver's license.

של משטרת התנועה על שלא הנפיקו לי רשיון נהיגה.

There are a lot of people also --

יש גם הרבה אנשים --

very big support, like those 3,000 people

תמיכה גדולה מאוד, כמו אותם 3,000 אנשים

who signed the petition to release me.

שחתמו על העצומה לשיחרורי.

We sent a petition to the Shura Council

שלחנו עצומה למועצת השורא

in favor of lifting the ban on Saudi women,

לטובת הרמת המחסום על נשות ערב הסעודית,

and there were, like, 3,500 citizens who believed in that

והיו שם, משהו כמו, 3,500 אזרחים שהאמינו בזה

and they signed that petition.

והם חתמו על העצומה הזו.

There were people like that, I just showed some examples,

היו אנשים כאלו, הנה, אני רק הראיתי כמה דוגמאות,

who are amazing, who are believing in women's rights in Saudi Arabia,

שהם מדהימים, שהם מאמינים בזכויות האשה בערב הסעודית,

and trying, and they are also facing a lot of hate

שהם מנסים, וגם הם מתמודדים עם הרבה שנאה

because of speaking up and voicing their views.

בגלל שהם משמיעים את קולם, ומשמיעים את דעותיהם.

Saudi Arabia today is taking small steps

ערב הסעודית כיום מתקדמת בצעדים קטנים

toward enhancing women's rights.

לקראת שיפור זכויות הנשים.

The Shura Council that's appointed by the king,

מועצת השורא שמונתה על ידי המלך,

by royal decree of King Abdullah,

לפי הצו המלכותי של המלך עבדאללה,

last year there were 30 women assigned to that Council,

בשנה שעברה מונו 30 נשים למועצה הזו,

like 20 percent.

משהו כמו 20 אחוז.

20 percent of the Council. (Applause)

20 אחוז מהמועצה. (מחיאות כפיים)

The same time, finally, that Council,

באותו הזמן, סוף סוף, המועצה הזו,

after rejecting our petition four times for women driving,

לאחר שדחתה את העצומה שלנו בעד נהיגת נשים ארבע פעמים,

they finally accepted it last February.

הם בסופו של דבר קיבלו אותה בפברואר האחרון.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

After being sent to jail

לאחר שנשלחתי לכלא

or sentenced lashing, or sent to a trial,

או נשפטתי להלקאה, או נשלחתי למשפט,

the spokesperson of the traffic police said,

דובר משטרת התנועה אמר,

we will only issue traffic violation for women drivers.

אנחנו רק נטפל בעבירות תנועה של נשים נהגות.

The Grand Mufti, who is the head

המופתי הגדול, שהוא ראש

of the religious establishment in Saudi Arabia,

הממסד הדתי בערב הסעודית

he said, it's not recommended for women to drive.

אמר, שזה לא מומלץ לנשים לנהוג.

It used to be haram, forbidden, by the previous Grand Mufti.

זה היה אמור להיות חרם, איסור, על-ידי המופתי הקודם.

So for me, it's not about only these small steps.

אז בשבילי, לא מדובר רק בצעדים הקטנים הללו.

It's about women themselves.

אלא מדובר בנשים עצמן.

A friend once asked me, she said,

חברה פעם שאלה אותי, היא אמרה,

"So when do you think this women driving will happen?"

"אז מתי לדעתך הקטע הזה של נשים נוהגות יקרה?"

I told her, "Only if women stop asking 'When?'

אני אמרתי לה, "רק אם נשים יפסיקו לשאול 'מתי?'

and take action to make it now."

וינקטו בפעולות כדי לגרום לזה לקרות עכשיו."

So it's not only about the system,

כך שלא מדובר רק על המערכת,

it's also about us women to drive our own life, I'd say.

מדובר גם עלינו הנשים, שננהג בחיים שלנו עצמם, הייתי אומרת.

So I have no clue, really, how I became an activist.

אז אין לי מושג, באמת, איך הפכתי לפעילה.

And I don't know how I became one now.

ואני לא יודעת איך הפכתי אחת כזו כעת.

But all I know, and all I'm sure of, in the future

אבל כל מה שאני יודעת, ואני בטוחה בזה, בעתיד

when someone asks me my story,

כשמישהו ישאל אותי על הסיפור שלי,

I will say, "I'm proud

אני אומר, "אני גאה

to be amongst those women who lifted the ban,

להיות בקרב הנשים הללו שהסירו את האיסור,

fought the ban, and celebrated everyone's freedom."

נלחמו באיסור, וחגגו את החופש של כולם."

So the question I started my talk with,

אז השאלה שהתחלתי איתה את השיחה,

who do you think is more difficult to face,

עם מה אתם חושבים שקשה יותר להתמודד

oppressive governments or oppressive societies?

ממשלות הדיכוי או החברות הדכאניות ?

I hope you find clues to answer that from my speech.

אני מקווה שמצאתם רמזים כדי לענות עליה מהנאום שלי.

Thank you, everyone.

תודה רבה לכולכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you. (Applause)

תודה. (מחיאות כפיים)