Martin Rees: Can we prevent the end of the world?

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

Ten years ago, I wrote a book which I entitled

לפני 10 שנים כתבתי ספר תחת הכותרת:

"Our Final Century?" Question mark.

"המאה האחרונה שלנו?" עם סימן שאלה.

My publishers cut out the question mark. (Laughter)

המו"לים שלי מחקו את סימן השאלה. [צחוק]

The American publishers changed our title

המו"לים האמריקאיים שינו את הכותרת שלנו

to "Our Final Hour."

ל"שעתנו האחרונה".

Americans like instant gratification and the reverse.

אמריקאים אוהבים סיפוק מיידי, ולהיפך.

(Laughter)

[צחוק]

And my theme was this:

והרעיון בספר הוא זה:

Our Earth has existed for 45 million centuries,

כדור הארץ שלנו קיים מזה 45 מיליון מאות,

but this one is special —

אבל המאה הנוכחית היא ייחודית --

it's the first where one species, ours,

זאת המאה הראשונה שבה מין אחד ויחיד, המין שלנו,

has the planet's future in its hands.

מחזיק בידיו את עתידו של כוכב הלכת.

Over nearly all of Earth's history,

כמעט בכל ההיסטוריה של כדור הארץ

threats have come from nature —

האיומים הגיעו מן הטבע -

disease, earthquakes, asteroids and so forth —

מחלות, רעידות אדמה, אסטרואידים וכן הלאה -

but from now on, the worst dangers come from us.

אבל מעתה והלאה, הסכנות החמורות ביותר מקורן בנו.

And it's now not just the nuclear threat;

וכיום, לא מדובר רק באיום הגרעיני;

in our interconnected world,

בעולמנו רב הקישורים,

network breakdowns can cascade globally;

קריסות של רשתות מסוגלות להכות גלים בכל העולם;

air travel can spread pandemics worldwide within days;

המסע האווירי מסוגל להפיץ מגפות בכל העולם בתוך ימים ספורים;

and social media can spread panic and rumor

והתקשורת החברתית מסוגלת להפיץ בהלה ושמועות

literally at the speed of light.

במהירות האור, פשוטו כמשמעו.

We fret too much about minor hazards —

אנו מתעסקים יותר מדי בסכנות משניות -

improbable air crashes, carcinogens in food,

תאונות אוויריות בלתי-סבירות, מחוללי סרטן במזון,

low radiation doses, and so forth —

מינוני קרינה נמוכים וכן הלאה -

but we and our political masters

אבל אנחנו ואדונינו הפוליטיים

are in denial about catastrophic scenarios.

חיים בהכחשה בכל האמור לתרחישי אסון.

The worst have thankfully not yet happened.

הגרועים מכל, תודה לאל, טרם אירעו.

Indeed, they probably won't.

וכנראה גם לא יקרו.

But if an event is potentially devastating,

אבל יש איזה אירוע שטומן בחובו חורבן,

it's worth paying a substantial premium

ראוי לשלם בגינו איזו פרמיה משמעותית

to safeguard against it, even if it's unlikely,

כדי להתגונן בפניו, לא-סביר ככל שיהיה,

just as we take out fire insurance on our house.

בדיוק כמו ביטוח השריפות שאנו עושים על הבית שלנו.

And as science offers greater power and promise,

וככל שהמדע מציע עוצמה והבטחה גדולים יותר,

the downside gets scarier too.

כך גם החסרונות נעשים מפחידים יותר.

We get ever more vulnerable.

אנו הופכים יותר פגיעים מאי-פעם.

Within a few decades,

בתוך עשורים ספורים

millions will have the capability

למיליונים תהיה היכולת

לנצל לרעה את הביוטכנולוגיה המתפתחת במהירות,

to misuse rapidly advancing biotech,

just as they misuse cybertech today.

בדיוק כפי שמנצלים לרעה כיום את טכנולוגיית הרשת.

Freeman Dyson, in a TED Talk,

פרימן דייסון, בהרצאת TED,

foresaw that children will design and create new organisms

התנבא שילדים עתידים לעצב וליצור אורגניזמים חדשים

just as routinely as his generation played with chemistry sets.

באותה יומיומיות שבה בני-דורו השתעשעו בערכות כימיה.

Well, this may be on the science fiction fringe,

אז זה אולי נמצא בשולי המדע הבדיוני,

but were even part of his scenario to come about,

אבל אם יתממש ולו חלק מהתרחיש שלו,

our ecology and even our species

האקולוגיה שלנו ואף המין שלנו

would surely not survive long unscathed.

ודאי לא ישרדו לאורך ימים ללא פגע.

For instance, there are some eco-extremists

לדוגמה, ישנם קנאים אקולוגיים

who think that it would be better for the planet,

שסבורים שמוטב לעולמנו, לגאיה,

for Gaia, if there were far fewer humans.

אילו חיו בו הרבה פחות בני-אדם.

What happens when such people have mastered

מה יקרה כשאנשים כאלה

synthetic biology techniques

ישלטו בטכנולוגיות של ביולוגיה מלאכותית

that will be widespread by 2050?

שתהיינה נפוצות עד שנת 2050?

And by then, other science fiction nightmares

ועד אז, סיוטי מדע-בדיוני נוספים

may transition to reality:

עלולים לעבור מהבדיון למציאות:

dumb robots going rogue,

רובוטים טפשים שיתמרדו,

or a network that develops a mind of its own

או רשת שתפתח בינה משלה

threatens us all.

מאיימים על כולנו.

Well, can we guard against such risks by regulation?

האם נוכל להישמר מסכנות אלה בעזרת תקנות?

We must surely try, but these enterprises

ברור שעלינו לנסות, אבל היוזמות הללו

are so competitive, so globalized,

הן כה תחרותיות, כה גלובליות,

and so driven by commercial pressure,

והלחץ המסחרי שמאחוריהן כה גדול,

that anything that can be done will be done somewhere,

שכל מה שניתן לביצוע אכן יבוצע, במקום כזה או אחר,

whatever the regulations say.

תהיינה התקנות אשר תהיינה.

It's like the drug laws — we try to regulate, but can't.

כמו עם הסמים: אנו מנסים לשלוט בזה, אך לא מסוגלים.

And the global village will have its village idiots,

ובכפר הגלובלי יהיו גם יהיו שוטי-כפר,

and they'll have a global range.

והטווח של מעשיהם יהיה גלובלי.

So as I said in my book,

אז כפי שאמרתי בספרי,

we'll have a bumpy ride through this century.

אנו צפויים לדרך חתחתים במאה הנוכחית.

There may be setbacks to our society —

החברה שלנו עלולה לסבול מנסיגות -

למען האמת, יש סיכוי של 50% לנסיגה חמורה.

indeed, a 50 percent chance of a severe setback.

But are there conceivable events

אך האם ייתכנו אירועים

that could be even worse,

חמורים אף יותר,

events that could snuff out all life?

אירועים שבכוחם למחוק את כל החיים?

When a new particle accelerator came online,

כשהופעל מאיץ חלקיקים חדש מסוים,

some people anxiously asked,

היו אנשים ששאלו בחרדה

could it destroy the Earth or, even worse,

אם בכוחו להשמיד את העולם, או, גרוע יותר,

rip apart the fabric of space?

לקרוע לגזרים את מרקם המרחב.

Well luckily, reassurance could be offered.

למרבה המזל, אפשר היה להרגיע את הרוחות.

I and others pointed out that nature

אני ואחרים הזכרנו שהטבע

has done the same experiments

ערך אותם ניסויים

zillions of times already,

כבר אינספור פעמים

via cosmic ray collisions.

בתהנגשויות של קרניים קוסמיות.

But scientists should surely be precautionary

אבל ודאי שהמדענים צריכים לנקוט זהירות

about experiments that generate conditions

בניסויים שמחוללים תנאים

without precedent in the natural world.

שאין להם תקדים בעולם הטבע.

Biologists should avoid release of potentially devastating

הביולוגים צריכים להימנע מלשחרר

מחוללי מחלות מהונדסים-גנטית והרסניים.

genetically modified pathogens.

And by the way, our special aversion

ודרך אגב, סלידתנו הייחודית

to the risk of truly existential disasters

מפני אסונות קיומיים של ממש

depends on a philosophical and ethical question,

תלויה בשאלה פילוסופית ומוסרית,

and it's this:

והיא:

Consider two scenarios.

השוו שני תרחישים.

Scenario A wipes out 90 percent of humanity.

תרחיש א' מוחק 90% מהאנושות.

Scenario B wipes out 100 percent.

תרחיש ב' מוחק 100%.

How much worse is B than A?

באיזו מידה ב' גרוע מא'?

Some would say 10 percent worse.

יש שיאמרו, ב-10%,

The body count is 10 percent higher.

כי מניין ההרוגים גבוה ב-10%.

But I claim that B is incomparably worse.

אבל אני טוען שב' גרוע ללא כל בסיס להשוואה.

As an astronomer, I can't believe

כאסטרונום, אינני יכול להאמין

that humans are the end of the story.

שבני האדם הם סוף הסיפור.

It is five billion years before the sun flares up,

יש עוד 5 מיליארד שנים בטרם תכבה השמש,

and the universe may go on forever,

והיקום עשוי להמשיך להתקיים לנצח,

so post-human evolution,

כך שהאבולוציה שאחרי האדם,

here on Earth and far beyond,

כאן, על כדור הארץ, והרחק מעבר לו,

could be as prolonged as the Darwinian process

עשויה להיות ממושכת

כמו התהליך הדארוויני שאנו פירותיו,

that's led to us, and even more wonderful.

ואף מופלאה ממנו.

And indeed, future evolution will happen much faster,

ולמען האמת, האבולוציה בעתיד תתרחש הרבה יותר מהר,

on a technological timescale,

בערכי זמן טכנולוגי,

not a natural selection timescale.

ולא בערכי-זמן של ברירה טבעית.

So we surely, in view of those immense stakes,

ברור אם כן, לאור סיכונים עצומים אלה,

shouldn't accept even a one in a billion risk

שאסור לנו להסכים ולו לסיכוי של אחד למיליארד

that human extinction would foreclose

לכך שהכחדה אנושית תסכל

this immense potential.

את הפוטנציאל הכביר הזה.

Some scenarios that have been envisaged

תרחישים מסויימים שהועלו

may indeed be science fiction,

עשויים בהחלט להיות בגדר מדע בדיוני,

but others may be disquietingly real.

אבל אחרים עלולים להיות ממשיים להדאיג.

It's an important maxim that the unfamiliar

אימרה חשובה קובעת ש"בלתי-מוכּר"

is not the same as the improbable,

איננו זהה ל"בלתי-סביר",

and in fact, that's why we at Cambridge University

ולמעשה, זו הסיבה לכך שאנו, באוניברסיטת קיימברידג',

are setting up a center to study how to mitigate

מקימים מרכז שמטרתו ללמוד כיצד ניתן למתן

these existential risks.

סיכונים קיומיים אלה.

It seems it's worthwhile just for a few people

כדאי כנראה שמישהו, גם אם מדובר בקומץ אנשים,

to think about these potential disasters.

ייתן את הדעת לאסונות האפשריים הללו.

And we need all the help we can get from others,

ואנו זקוקים לכל עזרה אפשרית מאחרים,

because we are stewards of a precious

כי אנו בבחינת האפוטרופוסים של נקודה יקרת-ערך, כחולה וחיוורת

pale blue dot in a vast cosmos,

אי-שם במרחבי היקום,

a planet with 50 million centuries ahead of it.

כוכב-לכת שלפניו עוד 50 מיליון מאות שנים.

And so let's not jeopardize that future.

אז בואו לא נסכן עתיד זה.

And I'd like to finish with a quote

ואני רוצה לסיים בציטטה

from a great scientist called Peter Medawar.

מאת מדען דגול בשם פיטר מדוואר.

I quote, "The bells that toll for mankind

אני מצטט: "הפעמונים שמתריעים באוזני המין האנושי

are like the bells of Alpine cattle.

"הם כמו פעמוני הצאן בהרי האלפים.

They are attached to our own necks,

"הם מחוברים לצווארינו,

and it must be our fault if they do not make

"ולכן זו מן הסתם אשמתנו

"שהם לא משמיעים צליל נאה ומתנגן."

a tuneful and melodious sound."

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

[מחיאות כפיים]

(Applause)