Ray Zahab treks to the South Pole

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

A month ago today

לפני חודש

I stood there:

עמדתי שם.

90 degrees south, the top of

90 מעלות דרום, הפסגה של

the bottom of the world, the Geographic South Pole.

תחתית העולם, הקוטב הדרומי הגאוגרפי.

And I stood there beside two very good friends of mine,

ועמדתי שם עם שניים מחברי הטובים,

Richard Weber and Kevin Vallely.

ריצרד וובר וקוין ולילי.

Together we had just broken the world speed record

ביחד שברנו את שיא המהירות העולמי

for a trek to the South Pole.

לטרק לקוטב הדרומי.

It took us 33 days,

זה לקח לנו 33 ימים,

23 hours and 55 minutes to get there.

23 שעות ו55 דקות להגיע לשם.

We shaved five days off the previous best time.

גילחנו חמישה ימים מהזמן הטוב הקודם.

And in the process, I became the first person in history

ובתהליך, הפכתי לאדם הראשון בהיסטוריה

to make the entire 650-mile journey,

לעשות את המסע בן 650 המיילים,

from Hercules Inlet to South Pole,

ממפרץ הרקולס לקוטב הדרומי,

solely on feet, without skis.

רק על הרגליים, בלי מגלשיים.

Now, many of you are probably saying, "Wait a sec,

עכשיו, רבים מכם בודאי אומרים, "חכה רגע,

is this tough to do?"

זה קשה לעשות?"

(Laughter)

(צחוק)

Imagine, if you will,

דמיינו, אם תואילו,

dragging a sled, as you just saw in that video clip,

לגרור מזחלת, כמו שראיתם בקליפ,

with 170 pounds of gear,

עם 77 קילו של ציוד,

in it everything you need to survive on your Antarctic trek.

בתוכו כל מה שצריכים כדי לשרוד בטרק האנטארקטי.

It's going to be 40 below, every single day.

זה עומד להיות 40 מתחת לאפס, כל יום.

You'll be in a massive headwind.

תהיו מול רוח פנים חזקה.

And at some point you're going to have to cross these cracks in the ice,

ובשלב מסויים תהיו צריכים לחצות 3 בקעים בקרח,

these crevasses.

הבקיעים האלה.

Some of them have a very precarious thin footbridge underneath them

לחלק מהם יש גשר הליכה מסוכן בתחתיתם

that could give way at a moment's notice,

שיכול להתמוטט בלי התרעה,

taking your sled, you, into the abyss, never to be seen again.

לקחת את המזחלת שלכם, אתם, לתוך התהום, ולא להראות עוד לעולם.

The punchline to your journey? Look at the horizon.

שורת המחץ במסע? תביטו באופק.

Yes, it's uphill the entire way,

כן, זו עליה כל הדרך.

because the South Pole is at 10,000 feet,

מפני שהקוטב הדרומי בגובה 3048 מטר.

and you're starting at sea level.

ומתחילים בגובה פני הים.

Our journey did not, in fact, begin at Hercules Inlet,

המסע שלנו לא התחיל למעשה, במפרץ הרקולס,

where frozen ocean meets the land of Antarctica.

בו פוגשים האוקיינוסים הקפואים את אנטארקטיקה.

It began a little less than two years ago.

הוא התחיל לפני קצת פחות משנתיים.

A couple of buddies of mine and I

כמה מחברי ואני

had finished a 111-day run across the entire Sahara desert.

סיימנו ריצה של 111 יום דרך מדבר סהרה.

And while we were there we learned

וכשהיינו שם למדנו

the seriousness of the water crisis in Northern Africa.

על משבר המים הקריטי בצפון אפריקה.

We also learned that many of the issues facing the people of Northern Africa

למדנו גם שהרבה מהבעיות שעומדות לפני אנשי צפון אפריקה

affected young people the most.

משפיעות בעיקר על הצעירים.

I came home to my wife after 111 days of running in the sand,

חזרתי הביתה לאשתי אחרי 111 יום של ריצה בחול.

and I said, "You know, there's no doubt if this bozo can get across the desert,

ואמרתי, "את יודעת, אין ספק שאם הטמבל הזה מסוגל לחצות את המדבר;

we are capable of doing anything we set our minds to."

אנחנו מסוגלים לעשות כל דבר שנרצה."

But if I'm going to continue doing these adventures, there has to be

אבל אם אני הולך להמשיך לעשות את ההרפתקאות האלה, חייבת להיות

a reason for me to do them

סיבה בשבילי לעשות אותן

beyond just getting there.

מעבר לרק להגיע לשם.

Around that time I met an extraordinary human being,

בזמן הזה בערך פגשתי אדם מדהים,

Peter Thum, who inspired me with his actions.

פטר ת'ום, שנתן לי השראה במעשיו.

He's trying to find and solve water issues, the crisis around the world.

הוא מנסה למצוא ולפתור בעיות מים, המשבר מסביב לעולם.

His dedication inspired me to come up with this expedition:

ההתמדה שלו נתנה לי השראה למסע הזה.

a run to the South Pole

ריצה לקוטב הדרומי,

where, with an interactive website,

שם, עם אתר אינטראקטיבי,

I will be able to bring young people, students and teachers from around the world

אני אוכל לצרף אנשים צעירים, סטודנטים ומרצים מסביב לעולם

on board the expedition with me,

למסע הזה איתי,

as active members.

כחברים אקטיביים.

So we would have a live website, that every single day of the 33 days,

אז יהיה לנו אתר חי, שכל יום מה33,

we would be blogging, telling stories of,

נכתוב בו בלוגים, נספר סיפורים,

you know, depleted ozone forcing us to cover our faces,

אתם יודעים, אוזון מדולל, שמכריח אותנו לכסות את הפנים,

or we will burn.

או שנכווה.

Crossing miles and miles of sastrugi --

עוברים קילומטרים על קילומטרים של ססטרוגי --

frozen ice snowdrifts that could be hip-deep.

שלג קפוא לקרח שיכול להגיע לעומק הברך.

I'm telling you, crossing these things with 170-pound sled,

אני אומר לכם, לחצות את הדברים האלה עם מזחלת במשקל עשרות קילוגרמים,

that sled may as well have weighed 1,700 pounds,

המזחלת יכלה לשקול גם מאות קילוגרמים,

because that's what it felt like.

מפני שככה זה הרגיש.

We were blogging to this live website daily

כתבנו בלוגים לחמישה אתרים כל יום

to these students that were tracking us as well,

לסטודנטים האלה שעקבו אחרינו,

about 10-hour trekking days,

ימים של טרקים בני 10 שעות,

15-hour trekking days,

ימים של טרקים בני 15 שעות,

sometimes 20 hours of trekking daily to meet our goal.

לפעמים גם 20 שעות של טרק ביום כדי לעמוד במטרה.

We'd catch cat-naps at 40 below on our sled, incidentally.

ותפסנו תנומות ב40 מעלות מתחת לאפס על המזחלות שלנו, דרך אגב.

In turn, students,

בתמורה, סטודנטים,

people from around the world, would ask us questions.

אנשים מסביב לעולם, שאלו אותנו שאלות.

Young people would ask the most amazing questions.

אנשים צעירים שאלו את השאלות המדהימות מכולן.

One of my favorite: It's 40 below, you've got to go to the bathroom,

אחת מהחביבות עלי: זה 40 מתחת לאפס, וצריך ללכת לשרותים,

where are you going to go and how are you going to do it?

לאן תלך ואיך תעשה את זה?

I'm not going to answer that. But I will answer some of the more popular questions.

אני לא הולך לענות על זה. אבל אני אענה על השאלות הנפוצות יותר.

Where do you sleep? We slept in a tent that was very low to the ground,

איפה ישנתם? ישנו באוהל שהיה מאוד נמוך.

because the winds on Antarctica were so extreme, it would blow anything else away.

מפני שהרוחות היו כל כך חזקות, זה היה מעיף כל דבר אחר.

What do you eat? One of my favorite dishes on expedition:

מה אכלתם? אחת המנות האהובות עלי במסע,

butter and bacon. It's about a million calories.

חמאה ובייקון. זה בערך מיליון קלוריות.

We were burning about 8,500 a day,

הוצאנו בערך 8500 ביום.

so we needed it.

אז היינו צריכים את זה.

How many batteries do you carry for all the equipment that you have?

כמה סוללות אתם לוקחים לכל הציוד שיש לכם?

Virtually none. All of our equipment, including film equipment,

אפילו לא אחת. כל הציוד שלנו, כולל ציוד הצילום,

was charged by the sun.

נטען על ידי השמש.

And do you get along? I certainly hope so,

ואתם מסתדרים אחד עם השני? אני מאוד מקווה.

because at some point or another on this expedition,

מפני שבנקודה אחת או אחרת במסע,

one of your teammates is going to have to take a very big needle,

אחד מחברי המסע יצטרך לקחת מחט ממש גדולה,

and put it in an infected blister, and drain it for you.

לתקוע אותה בשלפוחית מזוהמת, ולנקז אותה.

But seriously, seriously, we did get along,

אבל ברצינות, באמת, הסתדרנו ביחד.

because we had a common goal of wanting to inspire these young people.

מפני שהיתה לנו מטרה משותפת לעורר השראה במוחות הצעירים.

They were our teammates! They were inspiring us.

הם היו חברינו לקבוצה! הם עוררו השראה בנו.

The stories we were hearing got us to the South Pole.

הסיפורים ששמענו הביאו אותנו לקוטב הדרומי.

The website worked brilliantly as a two-way street of communication.

האתר עבד מעולה כדרך לתקשורת דו כיוונית.

Young people in northern Canada, kids in an elementary school,

צעירים מצפון קנדה, ילדים בבית ספר יסודי,

dragging sleds across the school-yard,

גררו מזחלות בחצר בית הספר,

pretending they were Richard, Ray and Kevin. Amazing.

העמידו פנים שהם ריצ'רד, ריי וקווין. מדהים.

We arrived at the South Pole. We huddled into that tent,

הגענו לקוטב הדרומי. הצטופפנו בתוך האוהל,

45 below that day, I'll never forget it.

45 מתחת לאפס באותו יום, אני לעולם לא אשכח את זה.

We looked at each other with these looks

הסתכלנו אחד על השני עם המבטים האלה

of disbelief at what we had just completed.

של חוסר אמון במה שכרגע עשינו.

And I remember looking at the guys thinking,

ואני זוכר שהסתכלתי על האחרים וחשבתי,

"What do I take from this journey?" You know? Seriously.

"מה אני לוקח מהמסע הזה?" אתם יודעים? ברצינות.

That I'm this uber-endurance guy?

שאני אדם עם סופר סיבולת?

As I stand here today talking to you guys,

כשאני עומד פה היום ומדבר אתכם,

I've been running for the grand sum of five years.

אני רצתי בסך הכל במשך חמש שנים.

And a year before that I was a pack-a-day smoker,

וכמה שנים לפני זה, הייתי מעשן קופסה ליום,

living a very sedentary lifestyle.

בלי הרבה פעילות גופנית.

What I take from this journey, from my journeys,

מה שאני לוקח מהמסע הזה, מכל המסעות שלי,

is that, in fact,

זה, שבעצם,

within every fiber of my belief standing here,

שבאמונה שלי כשאני עומד כאן,

I know that we can make the impossible possible.

אני יודע שאנחנו יכולים להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי.

I'm learning this at 40.

אני לומד בגיל 40.

Can you imagine? Seriously, can you imagine?

אתם מאמינים? ברצינות, אתם יכולים להאמין?

I'm learning this at 40 years of age.

אני לומד את זה בגיל 40.

Imagine being 13 years old,

דמיינו לכם להיות בני 13,

hearing those words, and believing it.

שומעים את המילים האלו, ומאמינים בזה.

Thank you very much. Thank you.

תודה רבה לכם. תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)