David Brooks: The social animal

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Shahar Kaiser

When I got my current job, I was given a good piece of advice,

כשקיבלתי את המשרה הנוכחית שלי, נתנו לי עצה טובה,

which was to interview three politicians every day.

והיא, לראיין בכל יום 3 פוליטיקאים.

And from that much contact with politicians,

ובעקבות המגע הממושך עם הפוליטיקאים,

I can tell you they're all emotional freaks of one sort or another.

אוכל לגלות לכם שכולם סוטים רגשניים מסוג כזה או אחר.

They have what I called "logorrhea dementia,"

הם לוקים במה שאני מכנה "שיטיון הדברת",

which is they talk so much they drive themselves insane.

כלומר, הם מדברים עד שהם משגעים את עצמם.

(Laughter)

[צחוק]

But what they do have is incredible social skills.

אבל מה שכן, יש להם כישורים חברתיים מדהימים.

When you meet them, they lock into you,

כשאתה פוגש אותם, הם ננעלים עליך,

they look you in the eye,

הם מביטים לך בעיניים,

they invade your personal space,

הם פולשים למרחב האישי שלך,

they massage the back of your head.

הם עושים לך נעים בעורף.

I had dinner with a Republican senator several months ago

לפני כמה חודשים סעדתי עם סנטור רפובליקני

who kept his hand on my inner thigh

והיד שלו היתה כל הזמן על פנים הירך שלי

throughout the whole meal -- squeezing it.

במשך כל הארוחה-- מועכת אותה.

I once -- this was years ago --

פעם-- לפני כמה שנים--

I saw Ted Kennedy and Dan Quayle meet in the well of the Senate.

ראיתי את טד קנדי ואת דן קווייל בסנאט.

And they were friends, and they hugged each other

הם היו ידידים, והתחבקו

and they were laughing, and their faces were like this far apart.

והם צחקו, והמרחק בין פרצופיהם היה כזה.

And they were moving and grinding

והם זזו והתחככו זה בזה

and moving their arms up and down each other.

והעבירו את זרועותיהם מעלה-מטה איש על זולתו.

And I was like, "Get a room. I don't want to see this."

וחשבתי לי, "קחו חדר. אני לא רוצה לראות את זה."

But they have those social skills.

אבל יש להם הכישורים החברתיים האלה.

Another case:

מקרה נוסף:

Last election cycle,

בעונת הבחירות האחרונה,

I was following Mitt Romney around New Hampshire,

התלוויתי למיט רומני בניו-המפשייר.

and he was campaigning with his five perfect sons:

והוא עשה את מסע הבחירות עם 5 בניו המושלמים:

Bip, Chip, Rip, Zip, Lip and Dip.

ביפ, צ'יפ, ריפ, זיפ, ליפ ודיפ.

(Laughter)

[צחוק]

And he's going into a diner.

הוא מגיע לאיזו מסעדה.

And he goes into the diner, introduces himself to a family

מגיע למסעדה, מציג עצמו לפני איזו משפחה

and says, "What village are you from in New Hampshire?"

ואומר, "מאיזה כפר אתם בניו-המפשייר?"

And then he describes the home he owned in their village.

ואז מתאר את הבית שבבעלותו בכפר שלהם.

And so he goes around the room,

וככה הוא מסתובב באולם,

and then as he's leaving the diner,

וכשהוא עוזב את הסעודה,

he first-names almost everybody he's just met.

הוא כבר ביחסי שם-פרטי כמעט עם כל מי שפגש.

I was like, "Okay, that's social skill."

חשבתי לי, "טוב, זו מיומנות חברתית."

But the paradox is,

אך הפרדוקס הוא

when a lot of these people slip into the policy-making mode,

שכשרבים מאנשים אלה מחליקים לתפקידים קובעי-מדיניות,

that social awareness vanishes

המודעות החברתית נעלמת

and they start talking like accountants.

והם מתחילים להתנהג כמו רואי חשבון.

So in the course of my career,

במהלך הקריירה שלי

I have covered a series of failures.

סיקרתי שורה של כשלונות.

We sent economists in the Soviet Union

שלחנו כלכלנים לאיחוד הסובייטי

with privatization plans when it broke up,

עם תכניות להפרטה, כשהוא התמוטט,

and what they really lacked was social trust.

ומה שבאמת חסר להם היה אמון חברתי.

We invaded Iraq with a military

פלשנו לעירק עם צבא

oblivious to the cultural and psychological realities.

שלא ידע כלום על המציאות התרבותית והפסיכולוגית.

We had a financial regulatory regime

הקמנו ממשל של הסדרים פיננסיים

based on the assumptions

על יסוד ההנחה

that traders were rational creatures

שסוחרים הם יצורים הגיוניים

who wouldn't do anything stupid.

שלא יעשו שום דבר מטופש.

For 30 years, I've been covering school reform

מזה 30 שנה אני מסקר את הרפורמה בבתי הספר

and we've basically reorganized the bureaucratic boxes --

ואנו סתם מארגנים מחדש את הריבועים הביורוקרטיים--

charters, private schools, vouchers --

זכיונות, בתי-ספר פרטיים, תלושים--

but we've had disappointing results year after year.

אבל קיבלנו תוצאות מאכזבות שנה אחרי שנה.

And the fact is, people learn from people they love.

והעובדה היא שאנשים לומדים מאלה שהם אוהבים.

And if you're not talking about the individual relationship

ואם לא עוסקים ביחסים האישיים

between a teacher and a student,

שבין מורה לתלמיד,

you're not talking about that reality.

הרי שלא עוסקים במציאות האמיתית,

But that reality is expunged

אך המציאות הזו נמחקה

from our policy-making process.

מתהליך קביעת-המדיניות שלנו.

And so that's led to a question for me:

וזה העלה אצלי שאלה:

Why are the most socially-attuned people on earth

מדוע האנשים הכי מוכוונים-חברתית עלי-אדמות

completely dehumanized

מאבדים לגמרי צלם-אנוש

when they think about policy?

כשהם חושבים על מדיניות?

And I came to the conclusion,

והגעתי למסקנה

this is a symptom of a larger problem.

שזהו תסמין של בעיה רחבה יותר.

That, for centuries, we've inherited a view of human nature

שבמשך מאות שנים ירשנו השקפה על הטבע האנושי

based on the notion

המבוססת על ההנחה

that we're divided selves,

שיש לנו עצמיות מפוצלת,

that reason is separated from the emotions

שההגיון מופרד מהרגשות

and that society progresses

ושהחברה מתקדמת

to the extent that reason can suppress the passions.

במידה שההגיון מצליח לדכא את התשוקות.

And it's led to a view of human nature

וזה הוביל להשקפה על הטבע האנושי

that we're rational individuals

לפיה אנחנו פרטים רציונליים

who respond in straightforward ways to incentives,

המגיבים בדרכים ישירות לתמריצים.

and it's led to ways of seeing the world

וזה הביא לראיית העולם כמקום שבו

where people try to use the assumptions of physics

אנשים מנסים להשתמש בהנחות מתחום הפיסיקה

to measure how human behavior is.

למדידת ההתנהגות האנושית.

And it's produced a great amputation,

וזה יצר נכות גדולה,

a shallow view of human nature.

והשקפה רדודה על הטבע האנושי.

We're really good at talking about material things,

אנו טובים מאד בלדבר על דברים חומריים,

but we're really bad at talking about emotions.

אבל גרועים מאד בלשוחח על רגשות.

We're really good at talking about skills

אנו טובים מאד בלדבר על כישורים

and safety and health;

ועל בטיחות ובריאות,

we're really bad at talking about character.

אבל גרועים מאד בלדבר על אופי.

Alasdair MacIntyre, the famous philosopher,

אלסדייר מקינטאייר, הפילוסוף הידוע,

said that, "We have the concepts of the ancient morality

אמר, "יש לנו תפיסות מוסריות עתיקות

of virtue, honor, goodness,

של ערכים, כבוד וטוב,

but we no longer have a system

אך כבר אין לנו מערכת

by which to connect them."

שבה נוכל להתחבר אליהם."

And so this has led to a shallow path in politics,

וזה הביא להתנהלות רדודה בפוליטיקה,

but also in a whole range of human endeavors.

אך גם בקשת שלמה של עיסוקים אנושיים.

You can see it in the way we raise our young kids.

רואים זאת באופן בו אנו מגדלים את צעירינו.

You go to an elementary school at three in the afternoon

בואו לבי"ס יסודי ב-3 אחה"צ

and you watch the kids come out,

והתבוננו בילדים כשהם יוצאים,

and they're wearing these 80-pound backpacks.

הם נושאים תרמילים במשקל 40 קילו.

If the wind blows them over, they're like beetles stuck there on the ground.

אם תנשוב רוח, הם יפלו ויישארו על הקרקע כמו חיפושיות.

You see these cars that drive up --

ראו את המכוניות שבאות לאסוף אותם--

usually it's Saabs and Audis and Volvos,

בדרך כלל "סאאב", "אודי", וולבו",

because in certain neighborhoods it's socially acceptable to have a luxury car,

כי בשכונות מסוימות מקובל חברתית לנהוג במכונית יוקרה,

so long as it comes from a country hostile to U.S. foreign policy --

העיקר שתהיה מארץ שעוינת את מדיניות החוץ של ארה"ב--

that's fine.

זה בסדר גמור.

They get picked up by these creatures I've called uber-moms,

אוספים אותם היצורים שאני מכנה סופר-אמא,

who are highly successful career women

נשות קריירה מצליחות ביותר,

who have taken time off to make sure all their kids get into Harvard.

שלקחו פסק-זמן כדי לוודא שכל ילדיהן יגיעו להארוורד.

And you can usually tell the uber-moms

ובד"כ ברור מי הן הסופר-אמהות,

because they actually weigh less than their own children.

כי הן שוקלות פחות מהילדים שלהן.

(Laughter)

[צחוק]

So at the moment of conception,

וברגע ההתעברות,

they're doing little butt exercises.

הן עושות תרגילי תחת קטנים.

Babies flop out,

התינוקות נפלטים החוצה,

they're flashing Mandarin flashcards at the things.

הן מבזיקות מולם כרטיסי קריאה במנדרינית.

Driving them home, and they want them to be enlightened,

מסיעות אותם הביתה ורוצות שהם יהיו נאורים,

so they take them to Ben & Jerry's ice cream company

אז הן לוקחות אותם לחברת הגלידה בן אנד ג'ריס

with its own foreign policy.

שיש לה מדיניות חוץ משלה.

In one of my books,

באחד מספרי התלוצצתי ואמרתי

I joke that Ben & Jerry's should make a pacifist toothpaste --

שעל בן אנד ג'ריס לייצר משחת שיניים פציפיסטית--

doesn't kill germs, just asks them to leave.

שלא הורגת חיידקים, ורק מבקשת מהם להסתלק.

It would be a big seller.

זה יהיה להיט.

(Laughter)

[צחוק]

And they go to Whole Foods to get their baby formula,

והן הולכות ל"הול פודס" כדי לקנות תחליף חלב-אם.

and Whole Foods is one of those progressive grocery stores

ו"הול פודס" היא אחת מחנויות המכולת המתקדמות

where all the cashiers look like they're on loan from Amnesty International.

שבה כל הקופאים נראים כמי שחיים על הלוואה של "אמנסטי".

(Laughter)

[צחוק]

They buy these seaweed-based snacks there

הן קונות שם את חטיפי האצות האלה

called Veggie Booty with Kale,

בשם "וג'י בוטי" עם קייל,

which is for kids who come home and say,

שמיועדים לילדים שבאים הביתה ואומרים,

"Mom, mom, I want a snack that'll help prevent colon-rectal cancer."

"אמא, אמא, אני רוצה חטיף נגד סרטן המעי הגס."

(Laughter)

[צחוק]

And so the kids are raised in a certain way,

כך שהילדים גדלים בצורה מסוימת,

jumping through achievement hoops of the things we can measure --

ומדלגים דרך חישוקי ההישגים של מה שביכולתנו למדוד--

SAT prep, oboe, soccer practice.

הכנה לפסיכומטרי, לימודי אבוב, אימוני כדורגל.

They get into competitive colleges, they get good jobs,

הם מתקבלים למכללות תחרותיות, למשרות טובות,

and sometimes they make a success of themselves

ולפעמים הם הופכים לסיפור הצלחה שטחי,

in a superficial manner, and they make a ton of money.

ומרוויחים המון כסף.

And sometimes you can see them at vacation places

ולפעמים רואים אותם באתרי נופש

like Jackson Hole or Aspen.

כמו ג'קסון הול או אספן.

And they've become elegant and slender --

והם נעשים חטובים ורזים--

they don't really have thighs;

והאמת, אין להם ירכיים;

they just have one elegant calve on top of another.

אלו פשוט שוקיים מחוטבות אחת מעל השניה.

(Laughter)

[צחוק]

They have kids of their own,

הם יולדים ילדים משלהם,

and they've achieved a genetic miracle by marrying beautiful people,

והם חוללו נס גנטי ע"י נישואין לאנשים יפים,

so their grandmoms look like Gertrude Stein,

אז הסבתות נראות כמו גרטרוד סטיין,

their daughters looks like Halle Berry -- I don't know how they've done that.

הבנות נראות כמו האלי ברי. אין לי מושג איך הם עשו זאת.

They get there and they realize

והם משיגים את כל זה ואז מבינים

it's fashionable now to have dogs a third as tall as your ceiling heights.

שאופנתי להיות בעל כלב שגובהו שליש מגובה התקרה.

So they've got these furry 160-pound dogs --

אז יש להם הכלבים השעירים האלה ששוקלים 70 קילו--

all look like velociraptors,

שנראים כמו ולוצירפטורים,

all named after Jane Austen characters.

ונקראים על שם דמויות מספרי ג'יין אוסטין.

And then when they get old, they haven't really developed a philosophy of life,

והם מזדקנים מבלי שפיתחו באמת איזו פילוסופיית חיים,

but they've decided, "I've been successful at everything;

אבל הם מחליטים, "הצלחתי בכל מה שעשיתי,

I'm just not going to die."

ואני פשוט לא אמות."

And so they hire personal trainers;

אז הם שוכרים מאמנים אישיים,

they're popping Cialis like breath mints.

הם מקפיצים גלולות סיאליס כמו סוכריות מנטה.

You see them on the mountains up there.

רואים אותם אי-שם בהרים.

They're cross-country skiing up the mountain

הם עושים סקי מחוף-לחוף על ההרים.

with these grim expressions

עם הבעות חמוצות

that make Dick Cheney look like Jerry Lewis.

שלעומתן דיק צ'ייני נראה כמו ג'רי לואיס.

(Laughter)

[צחוק]

And as they whiz by you,

וכשהם חולפים לידכם ביעף,

it's like being passed by a little iron Raisinet

זה כאילו שצימוק קטן מברזל עקף אתכם

going up the hill.

וטס בעליה.

(Laughter)

[צחוק]

And so this is part of what life is,

אז זה חלק מהחיים,

but it's not all of what life is.

אבל אלה לא כל החיים.

And over the past few years,

ובשנים האחרונות

I think we've been given a deeper view of human nature

זכינו לדעתי למבט מעמיק יותר על הטבע האנושי

and a deeper view of who we are.

ועל מי שאנחנו.

And it's not based on theology or philosophy,

וזה לא מבוסס על דת או פילוסופיה,

it's in the study of the mind,

אלא מגיע מתחום חקר המוח,

across all these spheres of research,

בכל תחומי המחקר,

from neuroscience to the cognitive scientists,

ממדעי המוח ועד למדעי הקוגניציה,

behavioral economists, psychologists,

כלכלנים התנהגותיים, פסיכולוגים,

sociology,

סוציולוגים,

we're developing a revolution in consciousness.

אנו מחוללים מהפכה במודעות.

And when you synthesize it all,

וכשמצרפים הכל יחד,

it's giving us a new view of human nature.

מקבלים מבט חדש על הטבע האנושי.

And far from being a coldly materialistic view of nature,

שרחוק מלהיות השקפה חומרנית וקרה על הטבע,

it's a new humanism, it's a new enchantment.

אלא הומניזם חדש, קסם חדש.

And I think when you synthesize this research,

לדעתי, כשמאחדים את כל המחקר הזה,

you start with three key insights.

זוכים קודם כל בשלוש תובנות מרכזיות.

The first insight is

התובנה הראשונה היא

that while the conscious mind writes the autobiography of our species,

שבעוד המוח המודע כותב את תולדות המין שלנו,

the unconscious mind does most of the work.

המוח הלא-מודע עושה את רוב העבודה.

And so one way to formulate that is

ודרך אחת לנסח זאת היא,

the human mind can take in millions of pieces of information a minute,

שהמוח האנושי יכול לקלוט מיליוני פיסות מידע בכל רגע,

of which it can be consciously aware of about 40.

ומתוכן להיות מודע ל-40 בערך.

And this leads to oddities.

וזה מוביל לדברים משונים.

One of my favorite is that people named Dennis

אחד החביבים עלי הוא שלאנשים בשם דניס

are disproportionately likely to become dentists,

יש סיכוי לא-פרופורציונלי להפוך לרופאי-שיניים,

people named Lawrence become lawyers,

שאנשים ששמם לורנס ייהפכו לעורכי-דין,

because unconsciously we gravitate toward things

כי בתת ההכרה אנו נוטים לכיוון דברים

that sound familiar,

שנשמעים מוכרים,

which is why I named my daughter President of the United States Brooks.

ובגלל זה קראתי לבתי נשיאת-ארצות-הברית-ברוקס.

(Laughter)

[צחוק]

Another finding is that the unconscious,

מימצא נוסף הוא שתת ההכרה

far from being dumb and sexualized,

רחוקה מלהיות מטומטמת ומיננית,

is actually quite smart.

והיא למעשה נבונה למדי.

So one of the most cognitively demanding things we do is buy furniture.

אחד המעשים ההכרתיים התובעניים שלנו הוא קניית רהיטים.

It's really hard to imagine a sofa, how it's going to look in your house.

קשה לדמיין איך ספה עתידה להיראות בבית.

And the way you should do that

והדרך לעשות זאת

is study the furniture,

היא לבחון את הרהיט,

let it marinate in your mind, distract yourself,

לתת לו לשקוע בנפשך, לתת לדעתך להיות מוסחת,

and then a few days later, go with your gut,

ואחרי כמה ימים לפעול לפי ההרגשה,

because unconsciously you've figured it out.

כי בתת ההכרה כבר מצאת את הפתרון.

The second insight

התובנה השניה

is that emotions are at the center of our thinking.

היא שהרגשות מצויים בלב חשיבתנו.

People with strokes and lesions

אנשים שסבלו משבץ ומפגיעות

in the emotion-processing parts of the brain

במרכזי עיבוד הרגש במוח

are not super smart,

אינם סופר-נבונים,

they're actually sometimes quite helpless.

לפעמים הם בעצם די חסרי-אונים.

And the "giant" in the field is in the room tonight

והענק בתחום זה נמצא כאן הערב

and is speaking tomorrow morning -- Antonio Damasio.

והוא ירצה כאן מחר בבוקר-- אנטוניו דמאסיו.

And one of the things he's really shown us

אחד הדברים שהוא באמת הוכיח לנו

is that emotions are not separate from reason,

הוא שהרגשות אינם נפרדים מההגיון,

but they are the foundation of reason

אלא מהווים את הבסיס להגיון

because they tell us what to value.

כי הם אומרים לנו את מה להעריך.

And so reading and educating your emotions

ולכן הקריאה והשכלת הרגשות

is one of the central activities of wisdom.

הן מהפעילויות המרכזיות של החוכמה.

Now I'm a middle-aged guy.

אני בחור בגיל העמידה;

I'm not exactly comfortable with emotions.

ואני לא בדיוק חש בנוח במחיצת רגשות.

One of my favorite brain stories described these middle-aged guys.

סיפור אהוב עלי בנושא המוח עוסק בחבר'ה בגיל העמידה.

They put them into a brain scan machine --

מכניסים אותם למכשיר סריקת מוח--

this is apocryphal by the way, but I don't care --

סיפור מפוקפק, אגב, אבל לא איכפת לי--

and they had them watch a horror movie,

ומקרינים להם סרט אימה,

and then they had them describe their feelings toward their wives.

ואחר עליהם לתאר את רגשותיהם כלפי נשותיהם.

And the brain scans were identical in both activities.

וסריקות המוח זהות בשני הפעילויות:

It was just sheer terror.

זו אימה צרופה.

So me talking about emotion

אז כשאני מדבר על רגשות

is like Gandhi talking about gluttony,

זה כמו שגנדי ידבר על גרגרנות,

but it is the central organizing process

אבל זהו התהליך המארגן המרכזי

of the way we think.

של אופן חשיבתנו.

It tells us what to imprint.

הוא מורה לנו מה להטביע בזכרוננו.

The brain is the record of the feelings of a life.

המוח הוא תיעוד של כל הרגשות בחיים.

And the third insight

והתובנה השלישית

is that we're not primarily self-contained individuals.

היא שאיננו בראש ובראשונה פרטים עצמאיים.

We're social animals, not rational animals.

אנו בעלי-חיים חברתיים ולא רציונליים.

We emerge out of relationships,

אנו מתפתחים מתוך מערכות יחסים,

and we are deeply interpenetrated, one with another.

ואנו חודרים מאד איש לעומק זולתו.

And so when we see another person,

אז כשאנו רואים אדם אחר,

we reenact in our own minds

אנו משחזרים במוח שלנו

what we see in their minds.

את מה שאנו רואים במוח שלו.

When we watch a car chase in a movie,

כשאנו צופים במרדף מכוניות בסרט,

it's almost as if we are subtly having a car chase.

זה כאילו שאנו קצת משתתפים במרדף.

When we watch pornography,

כשאנו צופים בפורנוגרפיה,

it's a little like having sex,

זה קצת כמו לקיים יחסי מין,

though probably not as good.

גם אם זה לא טוב באותה מידה.

And we see this when lovers walk down the street,

אנו רואים זאת כשזוג אוהבים חולף ברחוב,

when a crowd in Egypt or Tunisia

כשהמון במצרים או בטוניס

gets caught up in an emotional contagion,

נלכד בסערת רגשות,

the deep interpenetration.

החדירה ההדדית היא עמוקה.

And this revolution in who we are

והמהפכה הזו בתפיסתנו את עצמנו

gives us a different way of seeing, I think, politics,

נותנת לנו לדעתי דרך שונה להתבונן בפוליטיקה,

a different way, most importantly,

והכי חשוב, דרך שונה

of seeing human capital.

לראות את ההון האנושי.

We are now children of the French Enlightenment.

כיום אנחנו תוצרי מהפכת התבונה בצרפת.

We believe that reason is the highest of the faculties.

אנו מאמינים שההגיון הוא הנעלה שבתכונות.

But I think this research shows

אך לדעתי המחקר הזה מוכיח

that the British Enlightenment, or the Scottish Enlightenment,

שתקופת התבונה בבריטניה, או בסקוטלנד,

with David Hume, Adam Smith,

עם דייויד יום, אדם סמית',

actually had a better handle on who we are --

השפיעה יותר על מי שאנחנו--

that reason is often weak, our sentiments are strong,

שההגיון לעתים קרובות חלש, שרגשותינו חזקים,

and our sentiments are often trustworthy.

ושרגשותינו לעתים קרובות ראויים לאמון.

And this work corrects that bias in our culture,

והמחקר הזה מתקן את העיוות בתרבותנו,

that dehumanizing bias.

את העיוות מוחק-האנושיות העמוק הזה.

It gives us a deeper sense

הוא מעניק לנו מושג עמוק יותר

of what it actually takes

של מה שבאמת נחוץ

for us to thrive in this life.

כדי להצליח בחיים.

When we think about human capital

כשאנו חושבים על הון אנושי

we think about the things we can measure easily --

אנו חושבים על דברים שקל לנו למדוד--

things like grades, SAT's, degrees,

כמו ציונים, פסיכומטרי, תארים,

the number of years in schooling.

מספר שנות ההשכלה.

What it really takes to do well, to lead a meaningful life,

מה שבעצם נחוץ כדי להצליח ולנהל חיים של משמעות

are things that are deeper,

הם דברים עמוקים יותר,

things we don't really even have words for.

דברים שאפילו אין לנו מלים לתארם.

And so let me list just a couple of the things

אז הבה ואמנה כמה מהדברים

I think this research points us toward trying to understand.

שלדעתי המחקר הזה מפנה אותנו להבין.

The first gift, or talent, is mindsight --

המתנה או הכשרון הראשון הוא מערך נפשי--

the ability to enter into other people's minds

היכולת לחדור למוחו של הזולת

and learn what they have to offer.

וללמוד מה יש לו להציע.

Babies come with this ability.

התינוקות נולדים עם היכולת הזאת.

Meltzoff, who's at the University of Washington,

מלצוף, מאוניברסיטת וושינגטון,

leaned over a baby who was 43 minutes old.

גחן מעל תינוקת בת 43 דקות,

He wagged his tongue at the baby.

ונענע לעומתה את הלשון.

The baby wagged her tongue back.

התינוקת נענעה בתשובה את לשונה.

Babies are born to interpenetrate into Mom's mind

התינוקות נולדים עם היכולת לחדור למוח של אמא

and to download what they find --

ולהוריד את מה שהם מוצאים שם--

their models of how to understand reality.

המודלים של איך עליהם להבין את המציאות.

In the United States, 55 percent of babies

בארה"ב, 55% מהתינוקות

have a deep two-way conversation with Mom

מנהלים שיחה דו-סטרית מעמיקה עם אמא

and they learn models to how to relate to other people.

והם רוכשים מודלים של התייחסות לאנשים אחרים.

And those people who have models of how to relate

ואלה שיש להם מודלים איך להתייחס לזולת

have a huge head start in life.

יש להם "פור" עצום בחיים.

Scientists at the University of Minnesota did a study

מדענים באוניברסיטת מינסוטה ערכו מחקר

in which they could predict

שבו הצליחו לנבא

with 77 percent accuracy, at age 18 months,

ב-77 אחוזי דיוק, בגיל 18 חודשים,

who was going to graduate from high school,

מי עתיד לסיים תיכון,

based on who had good attachment with mom.

על יסוד הקשר הטוב עם אמא.

Twenty percent of kids do not have those relationships.

20% מהילדים לא זוכים ליחסים אלה.

They are what we call avoidantly attached.

הם נמצאים במה שאנו מכנים "התקשרות נמנעת".

They have trouble relating to other people.

הם מתקשים ביחסים עם הזולת.

They go through life

הם עוברים את החיים

like sailboats tacking into the wind --

כמו סירות מפרש נגד הרוח--

wanting to get close to people,

רוצים להתקרב לאנשים,

but not really having the models of how to do that.

אך אין להם המודלים של איך עושים זאת.

And so this is one skill

אז זו מיומנות אחת

of how to hoover up knowledge, one from another.

כיצד שואבים ידע זה מזה.

A second skill is equipoise,

מיומנות נוספת היא התייחסות מאוזנת.

the ability to have the serenity

היכולת לקיים את השלווה

to read the biases and failures in your own mind.

כדי לקרוא את הנטיות והכשלונות במוחך שלך.

So for example, we are overconfidence machines.

למשל, אנחנו מכונות בעלות עודף בטחון עצמי.

Ninety-five percent of our professors report

95% מהפרופסורים שלנו מדווחים

that they are above-average teachers.

שהם מורים טובים מהממוצע.

Ninety-six percent of college students

96% מתלמידי המכללות

say they have above-average social skills.

טוענים שהם בעלי כישורים חברתיים מעל לממוצע.

Time magazine asked Americans, "Are you in the top one percent of earners?"

הירחון "טיים" שאל אמריקאים, "האם את/ה מהאחוז העליון של המשתכרים?"

Nineteen percent of Americans are in the top one percent of earners.

19% מהאמריקאים נמצאים באחוז העליון של המשתכרים.

(Laughter)

[צחוק]

This is a gender-linked trait, by the way.

הנה תכונה קשורת-מגדר, אגב.

Men drown at twice the rate of women,

גברים טובעים פי שניים מנשים,

because men think they can swim across that lake.

כי הם חושבים שיוכלו לשחות עד לקצה האגם.

But some people have the ability and awareness

אך לאחדים יש היכולת והמודעות

of their own biases, their own overconfidence.

להכיר את נטיותיהם ואת עודף הבטחון שלהם.

They have epistemological modesty.

יש להם צניעות אפיסטמולוגית.

They are open-minded in the face of ambiguity.

הם שומרים על ראש פתוח לנוכח אי-בהירות.

They are able to adjust strength of the conclusions

ביכולתם להכפיף את עוצמת המסקנה

to the strength of their evidence.

לכורח המציאות.

They are curious.

הם סקרנים.

And these traits are often unrelated and uncorrelated with IQ.

ותכונות אלה לעתים קרובות לא קשורות או כרוכות במנת המשכל.

The third trait is metis,

התכונה השלישית היא "מדס", ממזריות,

what we might call street smarts -- it's a Greek word.

מה שהיינו מכנים "חוכמת רחוב"-- זו מילה יוונית.

It's a sensitivity to the physical environment,

זוהי רגישות לסביבה הממשית,

the ability to pick out patterns in an environment --

היכולת לזהות תבניות בסביבה נתונה--

derive a gist.

ולהגיע לעיקר.

One of my colleagues at the Times

אחד מעמיתי ב"טיימס"

did a great story about soldiers in Iraq

הכין כתבה מעולה על חיילים בעירק

who could look down a street and detect somehow

שיכלו לזרוק מבט אחד ברחוב ולדעת איכשהו

whether there was an IED, a landmine, in the street.

אם יש בו מטען מאולתר או מוקש.

They couldn't tell you how they did it,

הם לא יכלו להסביר איך עשו זאת,

but they could feel cold, they felt a coldness,

אבל הם חשו בקור, הם חשו צינה,

and they were more often right than wrong.

ובדרך כלל הם צדקו.

The third is what you might call sympathy,

השלישית היא מה שאפשר לכנות אהדה,

the ability to work within groups.

היכולת לפעול במסגרת קבוצה.

And that comes in tremendously handy,

וזה מועיל עד מאד,

because groups are smarter than individuals.

כי קבוצות חכמות יותר מיחידים--

And face-to-face groups are much smarter

וקבוצות שנפגשות פנים-אל-פנים חכמות בהרבה

than groups that communicate electronically,

מקבוצות שמתקשרות באופן אלקטרוני,

because 90 percent of our communication is non-verbal.

כי 90% מהתקשורת היא לא-מילולית.

And the effectiveness of a group

ויעילותה של הקבוצה

is not determined by the IQ of the group;

אינה נקבעת לפי מנת המשכל בקבוצה,

it's determined by how well they communicate,

אלא במידה בה התקשורת היא טובה,

how often they take turns in conversation.

התדירות בה השיחה עוברת מאיש לאיש.

Then you could talk about a trait like blending.

ואז אפשר לדבר על תכונה כמו התמזגות.

Any child can say, "I'm a tiger," pretend to be a tiger.

כל ילד יכול לומר, "אני נמר" ולהעמיד פני נמר.

It seems so elementary.

זה נראה כה אלמנטרי.

But in fact, it's phenomenally complicated

אך למעשה זה מורכב להפליא,

to take a concept "I" and a concept "tiger"

לקחת את תפיסות ה"אני" וה"נמר"

and blend them together.

ולמזג ביניהן.

But this is the source of innovation.

אבל זהו מקורה של החדשנות.

What Picasso did, for example,

מה שפיקסו עשה, למשל,

was take the concept "Western art"

היה לקחת את תפיסת האמנות המערבית

and the concept "African masks"

ואת תפיסת המסכה האפריקאית

and blend them together --

ולמזג ביניהן--

not only the geometry,

לא רק מבחינת הגיאומטריה,

but the moral systems entailed in them.

אלא גם המערכות המוסריות הכרוכות בהן.

And these are skills, again, we can't count and measure.

ושוב, אלו מיומנויות שאיננו יכולים לכמת או למדוד.

And then the final thing I'll mention

והדבר האחרון שאציין

is something you might call limerence.

הוא משהו שאפשר לכנות "היקשרות הנפש".

And this is not an ability;

וזו איננה יכולת,

it's a drive and a motivation.

אלא דחף והנעה.

The conscious mind hungers for success and prestige.

המוח המודע רעב להצלחה ויוקרה.

The unconscious mind hungers

המוח הבלתי-מודע רעב

for those moments of transcendence,

לאותם רגעים של התעלות,

when the skull line disappears

שבהם גבול הגולגולת נמוג

and we are lost in a challenge or a task --

ואנו שוקעים באתגר או משימה--

when a craftsman feels lost in his craft,

כמו שאומן אובד בתוך מלאכתו,

when a naturalist feels at one with nature,

כמו חוקר-טבע שחש אחדות עם הטבע,

when a believer feels at one with God's love.

כמו מאמין שחש אחדות עם אהבת אלוהיו.

That is what the unconscious mind hungers for.

זה מה שהמוח הבלתי-מודע רעב לו.

And many of us feel it in love

ורבים מאיתנו חשים זאת כשאנו מתאהבים

when lovers feel fused.

כשאוהבים חשים שהם מתמזגים לאחד.

And one of the most beautiful descriptions

ואחד התיאורים היפים ביותר

I've come across in this research

שנתקלתי בהם במהלך המחקר הזה

of how minds interpenetrate

לגבי האופן בו מוחות חודרים הדדית

was written by a great theorist and scientist

נכתב בידי תיאורטיקן ומדען דגול

named Douglas Hofstadter at the University of Indiana.

בשם דאלגס הופשטטר מאוניברסיטת אינידאנה.

He was married to a woman named Carol,

הוא נישא לאישה בשם קרול,

and they had a wonderful relationship.

והיו להם יחסים נהדרים.

When their kids were five and two,

כשילדיהם היו בני חמש ושנתיים,

Carol had a stroke and a brain tumor and died suddenly.

קרול חטפה שבץ וגידול במוח ומתה לפתע.

And Hofstadter wrote a book

והופשטטר כתב ספר

called "I Am a Strange Loop."

בשם, "אני לולאה משונה."

In the course of that book, he describes a moment --

ובספר הוא מתאר רגע--

just months after Carol has died --

חודשים אחרי שקרול נפטרה--

he comes across her picture on the mantel,

שבו הוא נתקל בתמונתה על אדן האח,

or on a bureau in his bedroom.

או על השידה בחדר השינה שלו.

And here's what he wrote:

וזה מה שהוא כותב:

"I looked at her face,

"הבטתי בפניה,

and I looked so deeply

הבטתי בהתעמקות כה רבה

that I felt I was behind her eyes.

שחשתי כאילו אני נמצא מאחורי עיניה.

And all at once I found myself saying

ולפתע שמעתי את עצמי אומר,

as tears flowed,

כשהדמעות זולגות,

'That's me. That's me.'

'זה אני, זה אני.'

And those simple words

והמלים הפשוטות האלה

brought back many thoughts that I had had before,

הזכירו לי מחשבות רבות שחשבתי בעבר,

about the fusion of our souls

על התמזגות נשמותינו

into one higher-level entity,

לישות נעלה אחת,

about the fact that at the core of both our souls

על העובדה שבלב שתי נשמותינו

lay our identical hopes and dreams for our children,

שוכנים תקוותינו וחלומותינו הזהים עבור ילדינו,

about the notion that those hopes

על הרעיון שתקוות אלה

were not separate or distinct hopes,

לא היו תקוות נפרדות ומובדלות,

but were just one hope,

אלא תקווה אחת ויחידה,

one clear thing that defined us both,

דבר ברור אחד ויחיד שהגדיר את שנינו,

that welded us into a unit --

שהתיך אותנו ליחידה אחת--

the kind of unit I had but dimly imagined

יחידה מהסוג שדמיינתי אך במעורפל

before being married and having children.

לפני שנישאנו וילדנו ילדים.

I realized that, though Carol had died,

הבנתי שלמרות שקרול מתה,

that core piece of her had not died at all,

הליבה שלה כלל לא מתה,

but had lived on very determinedly in my brain."

אלא ממשיכה לחיות ביתר עיקשות במוחי."

The Greeks say we suffer our way to wisdom.

היוונים אומרים שאנו סובלים כדי להגיע לחוכמה.

Through his suffering, Hofstadter understood

דרך סיבלו הבין הופשטטר

how deeply interpenetrated we are.

עד כמה כולנו חדורים הדדית.

Through the policy failures of the last 30 years,

דרך המדיניות הכושלת של 30 השנה האחרונות,

we have come to acknowledge, I think,

אנו מגיעים סוף סוף להכיר בכך, לדעתי,

how shallow our view of human nature has been.

כמה רדודות היו השקפותינו על הטבע האנושי.

And now as we confront that shallowness

וכעת, לנוכח הרדידות הזו

and the failures that derive from our inability

והכשלונות שנבעו מחוסר יכולתנו

to get the depths of who we are,

לרדת לעימקי מי שאנחנו,

comes this revolution in consciousness --

מגיעה מהפכת התודעה הזו--

these people in so many fields

האנשים האלה, בתחומים כה רבים

exploring the depth of our nature

שחוקרים את מעמקי טבענו

and coming away with this enchanted,

ומוצאים את הקסם הזה,

this new humanism.

את ההומניזם החדש הזה.

And when Freud discovered his sense of the unconscious,

וכשפרויד גילה את את רעיון תת-ההכרה,

it had a vast effect on the climate of the times.

היתה לכך השפעה עצומה על תקופתו.

Now we are discovering a more accurate vision

כעת אנו מגלים חזון מדויק יותר

of the unconscious, of who we are deep inside,

של תת-הכרתנו-- של מי אנחנו, עמוק בפנים.

and it's going to have a wonderful and profound

ועוד תהיה לכך השפעה נהדרת, יסודית

and humanizing effect on our culture.

ואנושית יותר על תרבותנו.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]