Why I must come out | Geena Rocero

מתרגם: Tal Dekkers מבקר: Ido Dekkers

The world makes you something that you're not,

העולם עושה מכם משהו שאתם לא,

but you know inside what you are,

אבל אתם יודעים בפנים מה אתם,

and that question burns in your heart:

והשאלה הזאת בוערת בליבכם:

How will you become that?

איך אתם תהפכו לזה?

I may be somewhat unique in this,

אני יכולה להיות ייחודית במידת מה בזה,

but I am not alone,

אבל אני לא לבד,

not alone at all.

לא לבד בכלל.

So when I became a fashion model,

אז כשהפכתי לדוגמנית,

I felt that I'd finally achieved the dream

הרגשתי שאני סוף סוף השגתי את החלום

that I'd always wanted since I was a young child.

שאני תמיד רציתי מאז היותי ילדה צעירה.

My outside self finally matched my inner truth,

העצמי החיצוני סוף סוף תאם את האמת הפנימית שלי,

my inner self.

האני הפנימי שלי.

For complicated reasons which I'll get to later,

מסיבות מסובכות שאני אגיע אליהן מאוחר יותר,

when I look at this picture,

כשאני מסתכלת על התמונה הזאת,

at that time I felt like, Geena, you've done it,

באותו הזמן הרגשתי כאילו, ג'יינה, עשית זאת,

you've made it,

את עשית את זה

you have arrived.

את הגעת.

But this past October,

אבל בחודש אוקטובר האחרון,

I realized that I'm only just beginning.

הבנתי שאני רק התחלתי.

All of us are put in boxes by our family,

כולנו מוכנסים לקופסות על ידי המשפחה שלנו,

by our religion,

על ידי הדת שלנו,

by our society,

על ידי החברה שלנו,

our moment in history,

הרגע שלנו בהיסטוריה,

even our own bodies.

אפילו הגוף שלנו.

Some people have the courage to break free,

לחלק מהאנשים יש האומץ להשתחרר,

not to accept the limitations imposed by

שלא לקבל את המגבלות שהוטלו על ידי

the color of their skin

הצבע של עורם

or by the beliefs of those that surround them.

או על ידי אמונותיהם של אלה המקיפים אותם.

Those people are always the threat

אנשים אלו הם תמיד האיום

to the status quo,

לסטטוס קוו,

to what is considered acceptable.

למה שנחשב מקובל.

In my case, for the last nine years,

במקרה שלי, בתשע השנים האחרונות,

some of my neighbors,

חלק מהשכנים שלי,

some of my friends, colleagues, even my agent,

חלק מחברי, קולגות, אפילו הסוכנת שלי,

did not know about my history.

לא ידעו על ההסטוריה שלי.

I think, in mystery, this is called the reveal.

אני חושבת, בתעלומה, זה נקרא חשיפה.

Here is mine.

הנה שלי.

I was assigned boy at birth

אני נחשבתי כזכר בלידתי

based on the appearance of my genitalia.

בהסתמך על המראה של איברי המין שלי.

I remember when I was five years old

אני זוכרת כשהייתי בת 5

in the Philippines walking around our house,

בפיליפינים כשהלכתי מסביב לבית שלנו,

I would always wear this t-shirt on my head.

תמיד לבשתי את החולצה על ראשי.

And my mom asked me,

ואמא שלי שאלה אותי,

"How come you always wear that t-shirt on your head?"

"איך יתכן שאת תמיד שמה את החולצה הזאת על ראשך?"

I said, "Mom, this is my hair. I'm a girl."

אני אמרתי, "אמא, זה השיער שלי. אני ילדה."

I knew then how to self-identify.

ידעתי אז כיצד לזהות את עצמי.

Gender has always been considered a fact,

מגדר מאז ומתמיד נחשב לעובדה,

immutable,

בלתי ניתנת לשינוי,

but we now know it's actually more fluid,

אבל עכשיו אנחנו יודעים שזה בעצם יותר גמיש,

complex and mysterious.

סבוך ומיסתורי.

Because of my success, I never had the courage

בגלל הצלחתי, מעולם לא היה לי האומץ

to share my story,

לחלוק את סיפורי,

not because I thought what I am is wrong,

לא בגלל שחשבתי שמה שאני לא בסדר,

but because of how the world treats those of us

אלא בגלל האופן שבו העולם מתייחס לאלה מאתנו

who wish to break free.

המבקשים להשתחרר.

Every day,

מידי יום,

I am so grateful because I am a woman.

אני כל כך אסירת תודה, כי אני אישה.

I have a mom and dad and family

יש לי אמא ואבא ומשפחה

who accepted me for who I am.

שקיבלה אותי כמי שאני.

Many are not so fortunate.

רבים אינם ברי מזל כל כך.

There's a long tradition in Asian culture

יש מסורת ארוכה בתרבות אסיה

that celebrates the fluid mystery of gender.

שחוגגת את התעלומה של המגדר.

There is a Buddhist goddess of compassion.

ישנה אלת חמלה בודהיסטית.

There is a Hindu goddess, hijra goddess.

ישנה אלת הינדו, אלת היג'רה.

So when I was eight years old,

אז כשהייתי בת 8,

I was at a fiesta in the Philippines celebrating

הייתי בחגיגה בפיליפינים חוגגת

these mysteries.

את התעלומות האלה.

I was in front of the stage,

הייתי בקדמת הבמה,

and I remember, out comes this beautiful woman

ואני זוכרת, יצאה אישה יפה

right in front of me,

ממש מולי,

and I remember that moment something hit me:

ואני זוכרת את שברגע הזה משהו נגע בי:

That is the kind of woman I would like to be.

כזאת אישה הייתי רוצה להיות.

So when I was 15 years old,

אז כשהייתי בת 15,

still dressing as a boy,

עדיין מתלבשת כבן,

I met this woman named T.L.

פגשתי את האישה הזאת בשם טי.אל.

She is a transgender beauty pageant manager.

היא מנהלת תחרות יופי טרנסג'נדרית.

That night she asked me,

בלילה ההוא היא שאלה אותי,

"How come you are not joining the beauty pageant?"

"איך יתכן שאת לא מצטרפת לתחרות מלכת היופי?"

She convinced me that if I joined

היא שכנעה אותי שאם אני אצטרף

that she would take care of the registration fee

היא תטפל בעלויות ההרשמה

and the garments,

והבגדים,

and that night,

ובלילה ההוא,

I won best in swimsuit

אני זכיתי בבגד הים הכי טוב

and best in long gown

ובשמלה הארוכה הכי טובה

and placed second runner up

ומוקמתי כסגנית שנייה

among 40-plus candidates.

מתוך 40+ מועמדות.

That moment changed my life.

הרגע הזה שינה את חיי.

All of a sudden, I was introduced

ברגע אחד, הוצג בפני

to the world of beauty pageants.

עולם של תחרויות יופי.

Not a lot of people could say that your first job

לא הרבה אנשים יכולים להגיד שהעבודה הראשונה שלהם

is a pageant queen for transgender women,

היא להיות מלכה בתחרות יופי לנשים טרנסג'נדריות

but I'll take it.

אבל אני אקח את זה.

So from 15 to 17 years old, I joined

אז בין גיל 15 ל-17, אני הצטרפתי

the most prestigious pageant

לתחרות היוקרתית ביותר

to the pageant where it's at the back of the truck, literally,

לתחרות שנערכה בחלק האחורי של המשאית, פשוטו כמשמעו,

or sometimes it would be a pavement next to a rice field,

או לפעמים זה יהיה מדרכה בסמוך לשדה אורז,

and when it rains --

וכשירד גשם --

it rains a lot in the Philippines --

יורד גשם רב בפיליפינים --

the organizers would have to move it

המארגנים היו צריכים להזיז אותה

inside someone's house.

לתוך בית של מישהו.

I also experienced the goodness of strangers,

אני גם חוויתי את טוב הלב של זרים,

especially when we would travel

במיוחד כשטיילנו

in remote provinces in the Philippines.

במחוזות מרוחקים בפיליפינים.

But most importantly, I met

אבל הכי חשוב, פגשתי

some of my best friends in that community.

כמה מחברי הטובים ביותר בקהילה הזאת.

In 2001,

בשנת 2001,

my mom, who had moved to San Francisco,

אמא שלי, שעברה לסן פרנסיסקו,

called me and told me that my green card petition came through,

התקשרה ואמרה לי שהעתירה שלי לויזה הגיעה,

that I could now move to the United States.

שעכשיו אני יכולה לעבור לארצות הברית.

I resisted it.

אני התנגדתי לזה.

I told my mom, "Mom, I'm having fun.

אמרתי לאמי, "אמא, כיף לי.

I'm here with my friends,

אני כאן עם חברים שלי,

I love traveling, being a beauty pageant queen."

אני אוהבת לטייל, להיות מלכת תחרות יופי."

But then two weeks later she called me, she said,

אבל אז שבועיים לאחר מכן, היא התקשרה, היא אמרה,

"Did you know that if you move to the United States

"ידעת שאם את עוברת לארצות הברית

you could change your name and gender marker?"

את יכולה לשנות את שמך ואת הסמן המגדרי שלך?"

That was all I needed to hear.

זה כל מה שהייתי צריכה לשמוע.

My mom also told me to put two E's

אמא שלי גם אמרה לי לשים שני אי (אות E)

in the spelling of my name.

באיות של שמי.

She also came with me when I had my surgery

היא גם באה איתי כשעשיתי ניתוח

in Thailand at 19 years old.

בתאילנד בגיל 19.

It's interesting, in some of the most rural cities in Thailand,

זה מעניין, בחלק מהערים הכי כפריות בתאילנד,

they perform some of the most prestigious,

הם מבצעים חלק

safe and sophisticated surgery.

מהניתוחים הכי יוקרתיים בטוחים ומתוחכמים.

At that time in the United States,

באותו זמן בארצות הברית,

you needed to have surgery

הייתם צריכים לעבור ניתוח

before you could change your name and gender marker.

לפני שיכולתם לשנות את הסמן המגדרי ושמכם.

So in 2001, I moved to San Francisco,

אז בשנת 2001, עברתי לסן פרנסיסקו,

and I remember looking at my California driver's license

ואני זוכרת שהסתכלתי על רשיון הנהיגה הקליפורני שלי

with the name Geena

עם השם ג'ינה

and gender marker F.

וסמן מגדרי נקבה (F).

That was a powerful moment.

זה היה רגע עוצמתי.

For some people,

לחלק מהאנשים,

their I.D. is their license to drive

תעודת הזהות שלהם היא הרשיון שלהם לנהוג

or even to get a drink,

או אפילו כדי לקנות משקה,

but for me, that was my license to live,

אבל עבורי, זה היה רשיון לחיות,

to feel dignified.

כדי להרגיש מכובדת.

All of a sudden, my fears were minimized.

לפתע פתאום, הפחדים שלי מוזערו.

I felt that I could conquer my dream

הרגשתי כאילו כבשתי את חלומי

and move to New York and be a model.

ועברתי לניו יורק כדי להיות דוגמנית.

Many are not so fortunate.

רבים אינם ברי מזל כל כך.

I think of this woman named Islan Nettles.

אני חושבת על האישה הזאת איילה נטלס.

She's from New York, she's a young woman

היא מניו יורק, היא אישה צעירה

who was courageously living her truth,

שחיה באומץ את חלומה.

but hatred ended her life.

אבל שנאה שמה קץ לחייה.

For most of my community,

בעבור רוב הקהילה שלי,

this is the reality in which we live.

זאת המציאות בה אנו חיים.

Our suicide rate is nine times higher

שעור ההתאבדויות אצלנו גבוה פי תשעה

than that of the general population.

מזה של האוכלוסיה הכללית.

Every November 20,

בכל 20 לנובמבר,

we have a global vigil

יש לנו עצרת גלובלית

for Transgender Day of Remembrance.

ליום הזכרון לטרנסג'נדרים

I'm here at this stage

אני על הבמה הזאת

because it's a long history of people who fought

בגלל שיש היסטוריה הארוכה של אנשים שלחמו

and stood up for injustice.

וקמו נגד העוול.

This is Marsha P. Johnson and Sylvia Rivera.

אלו מרשה פ ג'ונסון וסילביה ריברה.

Today, this very moment,

היום, ממש ברגע זה,

is my real coming out.

יוצאת האני האמיתית.

I could no longer live my truth

אני לא יכולה יותר לחיות את האמת שלי

for and by myself.

בשבילי ולעצמי.

I want to do my best to help others

אני רוצה לעשות את הכי טוב שלי למען האחרים

live their truth without shame and terror.

לחיות את האמת שלהם ללא בושה או פחד.

I am here, exposed,

אני כאן, נחשפת,

so that one day there will never be a need

כדי שיום אחד לעולם לא נצטרך

for a November 20 vigil.

את עצרת ה-20 לנובמבר.

My deepest truth allowed me to accept who I am.

האמת הפנימית שלי אפשרה לי לקבל את מי שאני.

Will you?

האם אתם?

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you. Thank you. Thank you. (Applause)

תודה לכם. תודה לכם. תודה לכם (מחיאות כפיים)

Kathryn Schulz: Geena, one quick question for you.

קטרין שולטס: ג'ינה, שאלה אחת מהירה.

I'm wondering what you would say,

אני תוהה מה היית אומרת,

especially to parents,

במיוחד להורים,

but in a more broad way, to friends,

אבל בצורה רחבה יותר, לחברים,

to family, to anyone who finds themselves

למשפחות, לכל אחד שמוצא עצמו

encountering a child or a person

נתקל בילד או אדם

who is struggling with and uncomfortable with

הנאבק עם ולא נוח להם עם

a gender that's being assigned them,

המגדר שמיוחס להם,

what might you say

מה היית אומרת

to the family members of that person

לבני המשפחה של אותו אדם

to help them become good and caring and kind

שיעזור להם להיות טובים ואכפתים ונחמדים

family members to them?

אליו כבני משפחה?

Geena Rocero: Sure. Well, first, really, I'm so blessed.

ג'ינה רוסרו: בטח. ובכן. ראשית, באמת, אני כל כך מבורכת.

The support system, with my mom especially,

התמיכה, בעיקר עם אמא שלי,

and my family, that in itself

והמשפחה שלי, בעצמה

is just so powerful.

היא פשוט כל כך חזקה.

I remember every time I would coach

אני זוכרת כל פעם שאימנתי

young trans women, I would mentor them,

אישה טרנסג'נדרית צעירה, הייתי מדריכה אותן,

and sometimes when they would call me

ולפעמים כשהן התקשרו אלי

and tell me that their parents can't accept it,

ואמרו לי שההורים שלהם לא מקבלים זאת,

I would pick up that phone call and tell my mom,

הייתי מרימה את הטלפון ומתקשרת ואומרת לאמא שלי,

"Mom, can you call this woman?"

"אמא, את יכולה להתקשר לאישה הזאת?"

And sometimes it works, sometimes it doesn't, so —

ולפעמים זה עבד, לפעמים זה לא, אז --

But it's just, gender identity

אבל זאת רק, זהות מגדרית

is in the core of our being, right?

נמצאת במהותנו, נכון?

I mean, we're all assigned gender at birth,

אני מתכוונת, כולנו מקבלים מגדר בלידתנו,

so what I'm trying to do

אז מה שאני מנסה לעשות

is to have this conversation that

זה ליצור את השיחה הזאת

sometimes that gender assignment doesn't match,

שלפעמים זהות מגדרית לא תואמת,

and there should be a space

ואמור להיות מרחב

that would allow people to self-identify,

שיאפשר לאנשים לזהות עצמם מגדרית.

and that's a conversation that we should have

והשיחה הזאת שאמחנו אמורים לעשות

with parents, with colleagues.

עם הורים, עם קולגות.

The transgender movement,

התנועה הטרנסג'נדרית,

it's at the very beginning,

היא ממש בתחילתה,

to compare to how the gay movement started.

בהשוואה לאיך שהתנועה הגאה התחילה.

There's still a lot of work that needs to be done.

עדיין יש הרבה עבודה שצריך לעשות.

There should be an understanding.

צריכה להיות הבנה.

There should be a space of curiosity

אמור להיות מרחב של סקרנות

and asking questions,

ושאילת שאלות,

and I hope all of you guys will be my allies.

ואני מקווה שכולכם תהיו בעלי הברית שלי.

KS: Thank you. That was so lovely. GR: Thank you.

ק.ש: תודה לך, זה היה מקסים. ג.ר: תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)