Keith Chen: Could your language affect your ability to save money?

Translator: Timothy Covell Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

The global economic financial crisis has reignited public interest

המשבר הכלכלי העולמי הכלכלי הצית מחדש את העניין הציבורי

in something that's actually one of the oldest questions in economics,

במשהו שהוא באמת אחת השאלות העתיקות ביותר בכלכלה,

dating back to at least before Adam Smith.

שראשיתה לפחות לפני אדם סמית.

And that is, why is it that countries with seemingly similar economies and institutions

והיא, מדוע מדינות עם כלכלות ומוסדות דומים לכאורה

can display radically different savings behavior?

יכולות להציג התנהגות חיסכון שונה ?

Now, many brilliant economists have spent their entire lives working on this question,

כעת, כלכלנים מבריקים רבים השקיעו חיים שלמים בעבודה על השאלה הזאת,

and as a field we've made a tremendous amount of headway

וכתחום התקדמנו מאד

and we understand a lot about this.

ואנו מבינים הרבה על כך.

What I'm here to talk with you about today is an intriguing new hypothesis

הדבר שאני רוצה לדבר עליו היום הוא השערה חדשה ומעניינת

and some surprisingly powerful new findings that I've been working on

וממצאים חדשים חזקים ומפתיעים שאני עובד עליהם

about the link between the structure of the language you speak

על הקשר בין המבנה של השפה שאתם דוברים

and how you find yourself with the propensity to save.

לנטייה שלכם לחסוך.

Let me tell you a little bit about savings rates, a little bit about language,

הרשו לי לספר לכם קצת על שיעורי חיסכון, וקצת על שפה,

and then I'll draw that connection.

ולאחר מכן אני אתאר את הקשר.

Let's start by thinking about the member countries of the OECD,

נתחיל לחשוב על החברים במדינות ה-OECD,

or the Organization of Economic Cooperation and Development.

או הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי.

OECD countries, by and large, you should think about these

מדינות ה-OECD בדרך כלל , עליכם לחשוב עליהן

as the richest, most industrialized countries in the world.

כעל המדינות העשירות ,המתועשות ביותר בעולם.

And by joining the OECD, they were affirming a common commitment

ועל-ידי הצטרפות ל-OECD, הן הביעו מחויבות משותפת

to democracy, open markets and free trade.

לדמוקרטיה, לשווקים פתוחים, ולסחר חופשי.

Despite all of these similarities, we see huge differences in savings behavior.

למרות כל קווי הדמיון האלה, אנו רואים הבדלים עצומים בהתנהגות חיסכון.

So all the way over on the left of this graph,

אז ממש למעלה בצד ימין של גרף זה,

what you see is many OECD countries saving over a quarter of their GDP every year,

מה שאתם רואים הוא שמדינות OECD רבות חוסכות יותר מרבע מהתמ"ג שלהם בכל שנה,

and some OECD countries saving over a third of their GDP per year.

ומדינות OECD אחדות חוסכות מעל לשליש מהתמ"ג שלהן לשנה.

Holding down the right flank of the OECD, all the way on the other side, is Greece.

כל הדרך בצד השני באגף הימני של OECD, , זו יוון.

And what you can see is that over the last 25 years,

ומה שאתם יכולים לראות הוא שבמהלך 25 השנים האחרונות,

Greece has barely managed to save more than 10 percent of their GDP.

יוון בקושי הצליחה לחסוך יותר מ- 10% מהתמ"ג שלהם.

It should be noted, of course, that the United States and the U.K. are the next in line.

יש לציין, כמובן, כי ארצות הברית ובבריטניה הן הבאות בתור.

Now that we see these huge differences in savings rates,

עכשיו כשאנחנו רואים הבדלים עצומים אלה בשיעורי החיסכון,

how is it possible that language might have something to do with these differences?

כיצד זה אפשרי שהשפה עלולה להיות קשורה להבדלים האלה?

Let me tell you a little bit about how languages fundamentally differ.

הרשו לי לספר לכם מעט כיצד שפות שונות במהותן.

Linguists and cognitive scientists have been exploring this question for many years now.

בלשנים ומדענים קוגניטיבים חוקרים שאלה זו מזה שנים רבות.

And then I'll draw the connection between these two behaviors.

ולאחר מכן אני אשרטט את הקשר שבין שתי התנהגויות אלה.

Many of you have probably already noticed that I'm Chinese.

רבים מכם בוודאי כבר הבחינו שאני סיני.

I grew up in the Midwest of the United States.

גדלתי במערב התיכון של ארצות הברית.

And something I realized quite early on

ומשהו שהבנתי די מוקדם

was that the Chinese language forced me to speak about and --

היה שהשפה הסינית אילצה אותי לדבר על- ו--

in fact, more fundamentally than that --

למעשה, באופן עקרוני יותר מאשר זה-

ever so slightly forced me to think about family in very different ways.

שבאופן בלתי מורגש כמעט, אילצה אותי לחשוב על משפחה בדרכים שונות מאוד.

Now, how might that be? Let me give you an example.

עכשיו, איך זה ייתכן? אני אתן לכם דוגמא.

Suppose I were talking with you and I was introducing you to my uncle.

נניח שאני הייתי מדבר איתך והייתי מציג אותך בפני דודי.

You understood exactly what I just said in English.

אתה הבנת בדיוק מה שזה עתה אמרתי באנגלית.

If we were speaking Mandarin Chinese with each other, though,

לו היינו מדברים סינית מנדרינית זה עם זה, אבל

I wouldn't have that luxury.

לא היה לי העונג.

I wouldn't have been able to convey so little information.

לא הייתי מסוגל להעביר כל כך מעט.מידע.

What my language would have forced me to do,

מה שהשפה שלי היתה מכריחה אותי לעשות,

instead of just telling you, "This is my uncle,"

במקום פשוט לאמר, "זהו דודי"

is to tell you a tremendous amount of additional information.

הוא לספק לך כמות עצומה של מידע נוסף.

My language would force me to tell you

השפה שלי היתה מאלצת אותי לספר לך

whether or not this was an uncle on my mother's side or my father's side,

אם זה דוד מצד אמי או מצד אבי,

whether this was an uncle by marriage or by birth,

אם זה היה דוד מנישואין או מלידה,

and if this man was my father's brother,

ואם האיש הזה היה אחיו של אבי,

whether he was older than or younger than my father.

אם הוא היה מבוגר יותר או צעיר יותר מאבי.

All of this information is obligatory. Chinese doesn't let me ignore it.

כל המידע הזה הוא חובה. הסינית לא מרשה לי להתעלם ממנו.

And in fact, if I want to speak correctly,

ולמעשה, אם אני רוצה לדבר בצורה נכונה,

Chinese forces me to constantly think about it.

הסינית מאלצת אותי לחשוב כל הזמן על כך.

Now, that fascinated me endlessly as a child,

כעת, כילד, זה ריתק אותי מאד,

but what fascinates me even more today as an economist

אך מה שמרתק אותי עוד יותר היום ככלכלן

is that some of these same differences carry through to how languages speak about time.

הוא שחלק מהבדלים אלה עצמם מלמדים כיצד שפות מדברות על זמן.

So for example, if I'm speaking in English, I have to speak grammatically differently

כך למשל, אם אני מדבר באנגלית, עלי לדבר באופן שונה מבחינה דקדוקית

if I'm talking about past rain, "It rained yesterday,"

אם אני מדבר על גשם שהיה, "ירד גשם אתמול"

current rain, "It is raining now,"

הגשם הנוכחי, "יורד גשם עכשיו"

or future rain, "It will rain tomorrow."

או גשם בעתיד, "ירד גשם מחר."

Notice that English requires a lot more information with respect to the timing of events.

שימו לב שאנגלית דורשת הרבה יותר מידע לגבי העיתוי של האירועים.

Why? Because I have to consider that

מדוע? כי עלי לשקול זאת

and I have to modify what I'm saying to say, "It will rain," or "It's going to rain."

ועלי לשנות את מה שאני אומר ולומר, "ירד גשם", או "הולך לרדת גשם."

It's simply not permissible in English to say, "It rain tomorrow."

זה פשוט אסור לומר באנגלית , "יורד גשם מחר."

In contrast to that, that's almost exactly what you would say in Chinese.

בניגוד לזה, שזה כמעט בדיוק מה שהייתם אומרים בסינית.

A Chinese speaker can basically say something

דובר סינית יכול בעצם לומר משהו

that sounds very strange to an English speaker's ears.

שנשמע מאוד מוזר לאוזניו של דובר אנגלית.

They can say, "Yesterday it rain," "Now it rain," "Tomorrow it rain."

הם יכולים לומר, "אתמול יורד גשם," "עכשיו יורד גשם," "מחר יורד גשם."

In some deep sense, Chinese doesn't divide up the time spectrum

במובן עמוק כלשהו, הסינית לא מחלקת את טווח הזמן

in the same way that English forces us to constantly do in order to speak correctly.

באותו אופן שאנגלית מאלצת אותנו כל הזמן לעשות כדי לדבר נכון.

Is this difference in languages

האם הבדל זה בשפות

only between very, very distantly related languages, like English and Chinese?

קיים רק בין שפות מרוחקות זו מזו, כמו אנגלית וסינית?

Actually, no.

למעשה, לא.

So many of you know, in this room, that English is a Germanic language.

כך שרבים מכם יודעים, באולם הזה, שאנגלית היא שפה גרמאנית.

What you may not have realized is that English is actually an outlier.

מה שאולי לא הבנתם זה שאנגלית היא למעשה חריגה.

It is the only Germanic language that requires this.

היא השפה הגרמאנית היחידה שדורשת זאת.

For example, most other Germanic language speakers

לדוגמה, רוב דוברי השפות הגרמאניות האחרות

feel completely comfortable talking about rain tomorrow

מרגישות לגמרי בנוח כשהם מדברים על גשם שיורד מחר

by saying, "Morgen regnet es,"

ואומרים, "מחר יורד גשם,"

quite literally to an English ear, "It rain tomorrow."

פשוטו כמשמעו לאוזן אנגלית "יורד גשם מחר"

This led me, as a behavioral economist, to an intriguing hypothesis.

זה הביא אותי ככלכלן התנהגותי, להיפותיזה מסקרנת.

Could how you speak about time, could how your language forces you to think about time,

האם האופן שבו אתם מדברים על זמן, האם האופן בו השפה שלך כופה עליך לחשוב על זמן,

affect your propensity to behave across time?

משפיע לאורך זמן על הנטייה ההתנהגותית שלך ?

You speak English, a futured language.

אתה מדבר אנגלית, שפה שיש בה זמן עתיד.

And what that means is that every time you discuss the future,

וזה אומר שבכל פעם שאתה דן בעתיד,

or any kind of a future event,

או בכל סוג של אירוע עתידי,

grammatically you're forced to cleave that from the present

מבחינה דקדוקית אתה נאלץ להפריד אותו מההווה

and treat it as if it's something viscerally different.

ולנהוג בו כאילו הוא משהו שונה באופן אינסטינקטיבי.

Now suppose that that visceral difference

כעת, נניח שהבדל אינסטינקטיבי זה

makes you subtly dissociate the future from the present every time you speak.

גורם לך בעדינות לנתק את העתיד מההווה בכל פעם שאתה מדבר.

If that's true and it makes the future feel

אם זה נכון זה גורם לך להרגיש שהעתיד

like something more distant and more different from the present,

הוא כמו משהו רחוק יותר ושונה יותר מההווה,

that's going to make it harder to save.

מה שמקשה עליך לחסוך.

If, on the other hand, you speak a futureless language,

אם, לעומת זאת, אתה מדבר בשפה ללא זמן עתיד,

the present and the future, you speak about them identically.

ההווה והעתיד, אתה מדבר עליהן באופן זהה.

If that subtly nudges you to feel about them identically,

אם זה באופן מעודן מניע אותך לחוש אותם באופן זהה,

that's going to make it easier to save.

זה הולך להקל עליך לחסוך.

Now this is a fanciful theory.

כעת זוהי תיאוריה דמיונית.

I'm a professor, I get paid to have fanciful theories.

אני פרופסור, ומשלמים לי לפתח תיאוריות דמיוניות.

But how would you actually go about testing such a theory?

אבל איך בעצם בודקים תיאוריה כזו?

Well, what I did with that was to access the linguistics literature.

ובכן, מה שעשיתי עם זה היה לפנות לספרות של הבלשנות.

And interestingly enough, there are pockets of futureless language speakers

ודי מעניין, שיש כיסים של דוברי שפה ללא זמן עתיד

situated all over the world.

שממוקמים בכל רחבי העולם.

This is a pocket of futureless language speakers in Northern Europe.

זהו כיס של דוברי שפה ללא זמן עתיד בצפון אירופה.

Interestingly enough, when you start to crank the data,

די מעניין, שכאשר מתחילים לשחק עם הנתונים,

these pockets of futureless language speakers all around the world

כיסים אלה של דוברי שפה ללא זמן עתיד ברחבי העולם

turn out to be, by and large, some of the world's best savers.

מתבררים, על פי רוב, שהם אחדים מהחוסכים הטובים ביותר בעולם.

Just to give you a hint of that,

רק כדי לתת לכם רמז לכך,

let's look back at that OECD graph that we were talking about.

בואו נשוב ונסתכל באותו גרף של ה-OECD שדיברנו עליו.

What you see is that these bars are systematically taller

מה שאתם רואים זה שהברים האלה הם גבוהים באופן שיטתי

and systematically shifted to the left

ושסטו באופן שיטתי לשמאל

compared to these bars which are the members of the OECD that speak futured languages.

לעומת ברים אלה שהם חברי ה-OECD שדוברים שפות שיש בהן זמן עתיד.

What is the average difference here?

מה ההבדל הממוצע כאן?

Five percentage points of your GDP saved per year.

חמש נקודות אחוז לשנה מהתמ"ג שלכם נחסכו .

Over 25 years that has huge long-run effects on the wealth of your nation.

במשך 25 שנה יש לכך השפעות עצומות ארוכות טווח על ההון של האומה שלכם.

Now while these findings are suggestive,

עכשיו בעוד ממצאים אלה מרמזים

countries can be different in so many different ways

מדינות יכולות להיות שונות זו מזו בכל כך הרבה דרכים

that it's very, very difficult sometimes to account for all of these possible differences.

שזה מאוד, מאוד קשה לפעמים להוות הסבר עבור כל ההבדלים האפשריים האלה.

What I'm going to show you, though, is something that I've been engaging in for a year,

מה שאני הולך להראות לכם, אבל, זה משהו שאני עוסק בו כבר במשך שנה,

which is trying to gather all of the largest datasets

אני מנסה לאסוף את כל מערכי הנתונים הגדולים ביותר

that we have access to as economists,

שלהם יש לנו גישה ככלכלנים,

and I'm going to try and strip away all of those possible differences,

ואני מתכוון לנסות להסיר את כל ההבדלים האפשריים הללו,

hoping to get this relationship to break.

בתקווה שקשר גומלין זה יתנתק.

And just in summary, no matter how far I push this, I can't get it to break.

ורק לסיכום, לא משנה כמה רחוק אני דוחף את זה, אני לא יכול לגרום לו להתנתק.

Let me show you how far you can do that.

הרשו לי להראות לכם כמה רחוק אתם יכולים לעשות את זה.

One way to imagine that is I gather large datasets from around the world.

אחת הדרכים לדמיין זאת היא - אני אוסף מאגרי נתונים מכל רחבי העולם.

So for example, there is the Survey of Health, [Aging] and Retirement in Europe.

כך למשל, יש סקר בריאות, [הזדקנות] ופרישה באירופה.

From this dataset you actually learn that retired European families

על פי מאגר הנתונים אתם בעצם לומדים שמשפחות אירופאיות בגמלאות

are extremely patient with survey takers.

הן מאוד סבלניות עם סוקרים.

(Laughter)

(צחוק)

So imagine that you're a retired household in Belgium and someone comes to your front door.

אז תארו לעצמכם שאתם משק בית של גמלאים בבלגיה ומישהו מגיע לדלת הכניסה שלכם

"Excuse me, would you mind if I peruse your stock portfolio?

"סלחו לי, איכפת לכם אם אעיין בתיק ההשקעות שלכם?

Do you happen to know how much your house is worth? Do you mind telling me?

האם במקרה אתם יודעים מה שוויו של הבית שלכם? האם אכפת לכם לומר לי?

Would you happen to have a hallway that's more than 10 meters long?

האם במקרה יש לכם מסדרון ארוך יותר מ- 10 מטרים?

If you do, would you mind if I timed how long it took you to walk down that hallway?

אם כן, איכפת לכם אם אתזמן כמה זמן לקח לכם ללכת לאורך המסדרון הזה?

Would you mind squeezing as hard as you can, in your dominant hand, this device

האם איכפת לך ללחוץ ביד החזקה שלך על התקן זה, חזק ככל שתוכל,

so I can measure your grip strength?

כך שאוכל למדוד את חוזק האחיזה שלך?

How about blowing into this tube so I can measure your lung capacity?"

מה לגבי נשיפה לתוך הצינור הזה, כך שאוכל למדוד את נפח הריאות שלך?"

The survey takes over a day.

הסקר לוקח מעל יום.

(Laughter)

(צחוק)

Combine that with a Demographic and Health Survey

שלבו את זה עם סקר בריאותי ודמוגרפי

collected by USAID in developing countries in Africa, for example,

שנאסף על-ידי USAID במדינות מתפתחות באפריקה, לדוגמה,

which that survey actually can go so far as to directly measure the HIV status

שסקר זה למעשה יכול להרחיק לכת עד כדי למדוד ישירות מצב של HIV

of families living in, for example, rural Nigeria.

של משפחות, שמתגוררות, לדוגמה, בניגריה הכפרית.

Combine that with a world value survey,

לשלב את זה עם ערכי סקר עולמי,

which measures the political opinions and, fortunately for me, the savings behaviors

שמודד את הדעות הפוליטיות, ולמרבה המזל עבורי, את ההתנהגות בנושא חיסכון

of millions of families in hundreds of countries around the world.

של מיליוני משפחות במאות מדינות ברחבי העולם.

Take all of that data, combine it, and this map is what you get.

לקחת את כל הנתונים לצרף אותם, ומפה זו היא מה שתקבלו.

What you find is nine countries around the world

מה שתוכלו למצוא הוא שתשע מדינות ברחבי העולם

that have significant native populations

שלהן בעיקר אוכלוסיות ילידיות

which speak both futureless and futured languages.

שדובררות שפות בעלות זמן עתיד, ושפות ללא זמן עתיד.

And what I'm going to do is form statistical matched pairs

ומה שאני הולך לעשות הוא ליצור זוגות מתאימים סטטיסטית

between families that are nearly identical on every dimension that I can measure,

בין משפחות כמעט זהות בכל ממד שאני יכול למדוד,

and then I'm going to explore whether or not the link between language and savings holds

ואז אני הולך לחקור באם הקשר בין השפה לבין החיסכון תופש או לא

even after controlling for all of these levels.

גם לאחר פיקוח על כל הרמות הללו.

What are the characteristics we can control for?

מה הם המאפיינים שאנו יכולים לפקח עליהם?

Well I'm going to match families on country of birth and residence,

טוב אני עומד להתאים משפחות על פי ארץ לידה ומגורים,

the demographics -- what sex, their age --

הדמוגרפיה - המין, הגיל שלהם-

their income level within their own country,

רמת ההכנסה שלהם בתוך מדינתם,

their educational achievement, a lot about their family structure.

ההישגים החינוכיים שלהם, הרבה על מבנה המשפחה שלהם.

It turns out there are six different ways to be married in Europe.

מתברר שישנן 6 דרכים שונות להינשא באירופה.

And most granularly, I break them down by religion

שבאופן הגרעיני ביותר , אני מפריד אותם על פי הדת

where there are 72 categories of religions in the world --

היכן שיש 72 קטגוריות של דתות בעולם -

so an extreme level of granularity.

כך שזו רמה קיצונית של גרעיניות.

There are 1.4 billion different ways that a family can find itself.

קיימות 1.4 מיליארד של דרכים שונות שמשפחה יכולה למצוא את עצמה.

Now effectively everything I'm going to tell you from now on

כעת כל מה שאני הולך לומר לכם מעתה ואילך

is only comparing these basically nearly identical families.

רק משווה בין משפחות אלו שבעצם כמעט זהות.

It's getting as close as possible to the thought experiment

זה מתחיל להיות קרוב ככל האפשר לניסוי מחשבתי

of finding two families both of whom live in Brussels

של מציאת שתי משפחות ששתיהן חיות בבריסל

who are identical on every single one of these dimensions,

שהן זהות בכל אחד ואחד מהממדים האלה,

but one of whom speaks Flemish and one of whom speaks French;

אבל אחת מהן דוברת פלמית, ואחת מהן דוברת צרפתית;

or two families that live in a rural district in Nigeria,

או שתי משפחות שחיות באזור כפרי בניגריה,

one of whom speaks Hausa and one of whom speaks Igbo.

אחת מהן דוברת האוסה, ואחת מהן דוברת איגבו.

Now even after all of this granular level of control,

עכשיו גם לאחר כל זה ברמה הגרעינית של בקרה,

do futureless language speakers seem to save more?

האם משפחת דוברי השפה ללא זמן עתיד, נראית ככזו שחוסכת יותר?

Yes, futureless language speakers, even after this level of control,

כן, דוברי השפה ללא זמן עתיד, גם אחרי רמת בקרה זו,

are 30 percent more likely to report having saved in any given year.

נוטים לדווח על כך שחסכו בשנה מסוימת כלשהי 30 אחוז יותר .

Does this have cumulative effects?

האם יש בכך אפקטים מצטברים?

Yes, by the time they retire, futureless language speakers, holding constant their income,

כן,בזמן שהם פורשים מהעבודה, דוברי השפה ללא זמן עתיד, ששומרים על ההכנסה שלהם בדרך קבע,

are going to retire with 25 percent more in savings.

עומדים לפרוש עם חסכונות של 25 אחוז יותר.

Can we push this data even further?

האם אנו יכול לקחת את הנתונים האלה הלאה?

Yes, because I just told you, we actually collect a lot of health data as economists.

כן, כי זה עתה אמרתי לכם, אנחנו ככלכלנים. למעשה אוספים הרבה נתונים על בריאות.

Now how can we think about health behaviors to think about savings?

כעת כיצד אנו יכולים לחשוב על התנהגויות בריאות כדי לחשוב על חיסכון?

Well, think about smoking, for example.

ובכן, חישבו על עישון, לדוגמה.

Smoking is in some deep sense negative savings.

עישון במובן עמוק מסוים הינו חסכון שלילי .

If savings is current pain in exchange for future pleasure,

אם החיסכון הוא כאב עכשווי בתמורה להנאה בעתיד,

smoking is just the opposite.

עישון הוא בדיוק ההפך.

It's current pleasure in exchange for future pain.

זוהי הנאה עכשווית בתמורה לכאב בעתיד.

What we should expect then is the opposite effect.

מה שעלינו לצפות לו אם כן, הוא ההשפעה ההפוכה.

And that's exactly what we find.

וזה בדיוק מה שגילינו.

Futureless language speakers are 20 to 24 percent less likely

פחות סביר ב-20 עד 24 אחוזים שדוברי שפות ללא זמן עתיד

to be smoking at any given point in time compared to identical families,

יעשנו בכל זמן נתון לעומת משפחות זהות,

and they're going to be 13 to 17 percent less likely

ופחות סביר ב-13 עד 17 אחוזים שהם יסבלו

to be obese by the time they retire,

מהשמנת יתר בעת שהם פורשים,

and they're going to report being 21 percent more likely

והם ידווחו שב-21 אחוז סביר יותר

to have used a condom in their last sexual encounter.

שהם השתמשו בקונדום במפגש המיני האחרון שלהם.

I could go on and on with the list of differences that you can find.

אני יכול להמשיך ולספר על רשימה של הבדלים שניתן למצוא.

It's almost impossible not to find a savings behavior

זה כמעט בלתי אפשרי לא למצוא התנהגות של חיסכון

for which this strong effect isn't present.

שבה השפעה חזקה זו אינה נוכחת.

My linguistics and economics colleagues at Yale and I are just starting to do this work

עמיתיי הבלשנים והכלכלנים באוניברסיטת ייל ואני, רק מתחילים לעשות עבודה זו

and really explore and understand the ways that these subtle nudges

ובאמת לחקור ולהבין את הדרכים בהן אפקטים עדינים אלה

cause us to think more or less about the future every single time we speak.

גורמים לנו לחשוב יותר או פחות על העתיד בכל פעם שאנחנו מדברים.

Ultimately, the goal,

בסופו של דבר, המטרה,

once we understand how these subtle effects can change our decision making,

ברגע שאנו מבינים כיצד אפקטים עדינים אלה משנים את ההחלטות שלנו,

we want to be able to provide people tools

אנחנו רוצים להיות מסוגלים לספק לאנשים כלים

so that they can consciously make themselves better savers

כך שהם יוכלו באופן מודע להפוך את עצמם לחוסכים טובים יותר

and more conscious investors in their own future.

ומשקיעים מודעים יותר בעתיד שלהם.

Thank you very much.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)